דבר ה׳ ביד ישעיהו – דבר לישראל ביד ישעיה פורענות מצרים וכוש (רד״ק), והדבור ביד ישעיה איננו הצווי שנצטוה ישעיה (לך ופתחת השק), כי אז היה ראוי שיאמר דבר ה׳ אל ישעיה, אך ביד ישעיה משמע מה שהודיע ה׳ לישראל על ידי ישעיה והכוונה על הנבואה שאחר הצווי, שהיא כן ינהג וגו׳, והצווי אינו אלא כהקדמה אל הנבואה, ומלת לאמר היא על הצווי שהיה הקדמה לנבואה.
ופתחת השק – הסר מעל מתניך חגורת השק שאתה רגיל לחגור. לשון
ופתחת הוא הפך החגירה, כטעם אל יתהלל חוגר כמפתח
(מלכים א כ׳:י״א), והשק היה מין אזור שחוגרים על המתנים, על כן על הרוב נמצא אצל שק לשון מתנים, או לשון חגירה, או פתוח, ועל המעט מצאנו אצלו לשון לבישה או כסוי {
יונה ג׳:ה׳-ו׳,
תהלים ל״ה:י״ג,
ס״ט:י״ב,
אסתר ד׳:א׳,
מלכים ב י״ט:א׳,
ישעיה ל״ז:א׳} ואז הכוונה על בגד של שק. והנה נראה מכאן שהיה השק על מתני ישעיה קודם לכן, ונראה שהיה כן דרך הנביאים לחגור שק, להבדל משאר העם הרודפים אחרי התענוגים והמוֹתָרות, כטעם יבושו הנביאים וגו׳ ולא ילבשו אדרת שער למען כחש
(זכריה י״ג:ד׳) וכן אליהו היה איש בעל שער ואזוֹר עור אָזוּר במתניו
{מלכים ב א׳:ח׳}, וטעם בעל שער שהיה לבוש אדרת שער (גיזניוס), וכאשר הסיר ישעיה את השק מעל מתניו, היה בגדו נפתח והיה אפשר שיהיה קצת מבשרו נראה, והנה היה נקרא ערום כי היה במצב המביא לידי בושה (עיין בכורי העתים תקפ״ז עמוד 187- 188), ואם היה לשון ערום מורה על העדר כל מיני לבוש, מה צורך להזכיר אחריו ויחף? והנה אין צורך לדברי ראב״ע רמב״ם {מורה נבוכים חלק ב פרק מ״ו} ורד״ק החושבים שהיה כל זה בחזיון, ואין ספק כי באמרו אות ומופת על מצרים ועל כוש, היתה הכוונה שיעשה הדבר הזה לעיני כל העם, ויפה האריך בזה דון יצחק {אברבנאל}, ויונתן החליף הענין על דרך הנתיב הי״ג,
1 ותרגם: ותיסר שקא בחרצך, כדי שלא יהיה הנביא ללעג ולקלס לאנשי דורו בשמעם שהיה הולך בלי חגורה ובגדיו פתוחים.
1. {עיינו דברי שד״ל, אוהב גר, נתיב י״ג (עמוד 9): ״שנויי הענין בעבור כבוד האומה ואבותיה. ויעקב איש תם יושב אהלים
{בראשית כ״ה:כ״ז} – גבר שלים משמש בבית אולפנא. וכן כמעט שכב אחד העם את אשתך
{בראשית כ״ו:י׳} – דמיחד בעמא, פשט הכתוב אחד העם מי שיהיה מהעם, והמתרגם הסב הלשון לכלול המלך לבדו, לבלתי ידומה שהיו אבותינו נקלים ונבזים בעיני האומות, עד כי כל החפץ לא היה נמנע מאנוס את בנותיהם, גם כי באמת הגנאי לעושי הרעה, ולא למקבלים אותה. וכן בא אחיך במרמה ויקח
{בראשית כ״ז:ל״ה} – בחוכמא וקביל, שני שנוים לכבוד יעקב. וכן ויעקבני – וחכמני. והנה עתה לקח ברכתי
{בראשית כ״ז:ל״ו} – וקביל, לכסות על כבודו של הצדיק. וכן עיני לאה רכות
{בראשית כ״ט:י״ז} – יאיין. וכן נפתולי אלהים נפתלתי עם אחותי
{בראשית ל׳:ח׳} – קבל בעותי ה׳ באתחננותי בצלותי חמידת דיהי לי ולד כאחתי, התחכם לפרש ״נפתולי״ ו״נפתלתי״ לשון תפלה (כמו שכתב רש״י), כדי שלא ישמע ההמון שהיתה קטטה בין האחיות. וכן כי בן זקונים הוא לו
{בראשית ל״ז:ג׳} – ארי בר חכים הוא ליה, שלא ידמה כי בלא טעם הגון היה אביו אוהבו מכל בניו. וכן אשר לא ידע את יוסף
{שמות א׳:ח׳} – דלא מקיים גזרת יוסף, שלא ידמה כי במעט דורות כבר נשכח זכרו של יוסף. וכן האשה הכשית
{במדבר י״ב:א׳} – אתתא שפירתא, לכבודו של משה, וגם כי באמת לקיחת האשה הכושית שבח היא לו אצל המשכילים יותר מלקיחת האשה היפיפיה, אבל איננו כן אצל עם הארץ.}