כי שמענו את אשר הוביש י״י וגו׳ ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם – וכתיב ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה ולא היה בהם עוד רוח
(יהושע ה׳:א׳) מאי שנא התם דכתיב ולא היה בהם עוד רוח ומאי שנא הכא דכתיב
ולא קמה עוד רוח, לאשמועינן דאפי׳ איקשוי לא איקשו. מנא ידעה דאמר מר אין לך כל שר ונגיד שלא בא אל רחב הזונה. אמרו בת י׳ שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים וזנתה כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, לסוף חמשים שנה נתגיירה, אמרה לפניו רבש״ע בשלשה חטאתי לפניך (בנדה בחלה ובהדלקה) בשלשה מחול לי בחבל בחלון ובחומה שנאמר ותורידם בחבל וגו׳
(יהושע ב׳:ט״ו), ומה שכר נטלה על כך, ר״א אומר זכתה שיצאו ממנו שמנה נביאים וכהנים ואלו הם ירמיה וחלקיה ושריה ומעשיה ברוך בן נריה חנמאל ושלום. וכתיב ומשפחות בית עבודת הבוץ לבית אשבע
(דברי הימים א ד׳:כ״א) אלו בני רחב הזונה שהטמינה את המרגלים בבוץ, לבית אשבע שנשבעו לה המרגלים. רבי יהודה אומר אף חולדה הנביאה היתה מבני בניה של רחב שנאמר וילך חלקיהו הכהן ואחיקם ועכבור אל חולדה הנביאה אשת שלום בן תקוה
(מלכים ב כ״ב:י״ד) וכתיב הנה אנחנו באים בארץ את תקות וגו׳
(יהושע ב׳:י״ח). והלא דברים ק״ו ומה אם מי שהיתה מעם שנאמר בו לא תחיה כל נשמה
(דברים כ׳:ט״ז) על שקרבה עצמה כך קרבה המקום, ישראל שעושין את התורה עאכ״ו. יש נשים חסידות גיורות הגר אסנת צפרה שפרה פועה בת פרעה רחב רות ויעל אשת חבר הקיני
(שופטים ד׳:י״ז).
כי שמענו את אשר הוביש י״י את מי ים סוף מפניכם – א״ר שמעון בן אלעזר כשישראל עושין רצונו של מקום שמו מתגדל בעולם שנאמר
כי שמענו את אשר הוביש וגו׳ כי י״י אלהיכם הוא אלהים וגו׳
(יהושע ב׳:י״א), ואומר ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וגו׳
(יהושע ה׳:א׳), וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום שמו מתחלל בעולם שנאמר ויבואו אל הגוים אשר באו שמה ויחללו את שם קדשי באמור להם עם י״י אלה ומארצו יצאו
(יחזקאל ל״ו:כ׳).