(כז-לא) ואם בזאת לא יִוָּסרו ישראל, ויְיַחסו זה הרע אל הקרי, הנה יְיַסר אותם עוד ה׳ יתעלה בקשה שבענינים אשר אפשר שיְיַחסו אל הקרי; והוא שכבר יגיע מחוזק הרעב שיאכלו בשר בניהם ובנותיהם; וזה מבואר שהוא יותר קשה מהחרב ומשאר מה שקדם; וכבר קרה זה הענין בחורבן בית ראשון ובחורבן בית שני, לפי מה שנתפרסם. ואז ישמיד ה׳ יתעלה הבמות שעשו ישראל לעבודה זרה, ויכרית החמנים, והם העבודה זרה שעשו להשתחוות לשמש ולצבא השמים; ויהיה זה מצד נופלם ביד אויב, והוא יהרוס כל בניניהם. וזה הגמול הראוי להם, כי מפני שלא רצו לסור מעבודה זרה ברצונם, יסורו ממנה בעל כורחם, כי האויב יהרוס במותיה ויכריתה בהכריתו עריהם.
ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם – רוצה לומר שאצל פגרי העבודות זרות שלהם יפלו בחרב וברעב, באופן שיפלו יחד הם ואלהיהם הזרים; וזה ממה שיורה להם שאין כח באלהים ההם להושיעם.
וגעלה נפשי אתכם – רוצה לומר שכבר ירחק רצון ה׳ יתעלה מהם, ולא יפנה אליהם להשגיח בהם. ויתן עריהם חרבה; וישים מקדשיהם שוממים - והם המקומות המיוחדים לעבוד ה׳ יתעלה בבית המקדש; ואם יקריבו עליהם קרבנות - לא יקבלם ברצון, וזהו אומרו: ׳ולא אריח בריח ניחֹחכם׳.
וכבר נתאמת כל זה, והנמשך לו מאלו הקללות, בעת חורבן הבית בעוונות אבותינו.