Vayikra 26 – ויקרא כו‏ – Mikraot Gedolot

[קמח] ואם באלה לא תוסרו לי, שינה הכתוב בדבורו. אלה, לשרן קשה, לא תוסרו לי, כענין שנאמר (ירמיה ה, ג) הכית אותם ולא חלו כליתם מאנו קחת מוסר. (לקח טוב)

וְאִם בְּאִלֵּין לָא תִתְרְדוֹן לְמֵימְרִי וּתְהָכוּן קֳדָמַי בְּקַשְׁיוּ.

And if through these (calamities) you will not be corrected by My Word, but will walk before Me with hardness (of heart),

(א)
וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי

(ב) וְאִם בְּאִלֵּין לָא תִתְרְדוּן לְמֵימְרִי וּתְהָכוּן קֳדָמַי בְּקַשְׁיוּ

(ג) ״וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ״ – ״לָא תִתְרְדוּן״ התבאר לעיל ״לְיַסְּרָה אֶתְכֶם״ (יח) ״לְמִרְדֵּי יָתְכוֹן״. ״לֹא תִוָּסְרוּ לִי״ – ״לְמֵימְרִי״ התבאר לעיל ״וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי״ (יד) ״וְאִם לָא תְקַבְּלוּן לְמֵימְרִי״.

ואן באילין^א מרדוותה לא תתרדון קדם ממרי ותהלכון^ב קדמיי בקשייו.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״באילין״) גם נוסח חילופי: ״בתר אליין״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לא תתרדון קדם ממרי ותהלכון״) גם נוסח חילופי: ״אין לא תיצבון למשמוע לאולפן אורייתי ותהל׳⁠ ⁠⁠״.

ואין באילין מרדוותא לא תיתרדון קדמי ותהכון קדמי בעראיי.

And if by these chastisements ye will not be corrected before Me, but will walk before Me perversely,

ואם באלה היסורים לא תוסרו לפני והלכתם לפני בעראי.

ואם באלה לא תוסרו לי – ואם לא תשובו ולא תקבלו מוסר.

בֶּעָוֹן שְׁבוּעַת שָׁוְא וּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר וְחִלּוּל הַשֵּׁם וְחִלּוּל שַׁבָּתוֹת, חַיָּה רָעָה בָּאָה וּבְהֵמָה כָּלָה מִן הַשָּׂדֶה וּבְנֵי אָדָם מִתְמַעֲטִין וְהַדְּרָכִים מִשְׁתּוֹמְמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִם בְּאֵלֶּה״ אַל תִּקְרִי ״בְּאֵלֶּה״ אֶלָּא ״בְּאָלָה״, וּכְתִיב: ״וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְשִׁכְּלָה״, וּכְתִיב בִּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר: ״וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשֶּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ״, וּבְחִלּוּל הַשֵּׁם כְּתִיב: ״וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי״, וּבְחִלּוּל שַׁבָּת כְּתִיב: ״מְחַלֲלֶיהָ מוֹת יוּמָת״, יָלְפִינַן ״חִלּוּל חִלּוּל״ מִשְּׁבוּעַת שֶׁקֶר.

וַאִן לַם תַּתַּאַדַּבּוּ לִי בִּהַדִ׳הִ אלּעֻקֻובַּאתִ וַסַלַכּתֻם מַעִי לִגַּאגַא

ואם לא תהיו מחנכים לי באלו הענשים, ותלכו עמי, בדרך הבעת דעות שכליות שונות להסברת מה שעובר עליכם.

לא תוסרו לי – לשוב אלי.

לא תוסרו לי AND IF YOU WILL NOT BE CHASTISED – so that you should return unto Me.

(א) פס׳: ואם באלה – שינה הכתוב בדבורו אלה לשון קשה.

(ב) לא תוסרו לי – כענין שנאמר (ירמיהו ה׳:ג׳) הכיתה אותם ולא חלו כליתם מאנו קחת מוסר.

(ג) והלכתי אף אני – כענין של מעלה.

(ד) בקרי – אתם עשיתם מצותי עראי אף אני אעשה אתכם עראי בארץ:

תוסרו – עתיד מבנין נפעל.

YE WILL NOT BE CORRECTED. Tivvaseru (be corrected) is a nifal imperfect.⁠¹

1. From the root yod, samekh, resh.

ואמר ואם באלה לא תוסרו לי מפני שבהיות שלשה עדים בדבר שהם עונש החלאים שדבר ראשונה ועונש הרעב שנית ועונש המלחמות שזכר שלישית היה ראוי שיקחו מוסר ויכירו וידעו שהם מפעל ההשגחה ועונש לא במקרה. אבל אם הם רשעים יהיו מיחסים תמיד כל זה למקרה והוא אמרו והלכתם עמי קרי.

אח״כ אמר ואם בזאת לא תוסרו לי והלכתם עמי בקרי – לומר שהכל בא על צד הקרי וההזדמן. ולא מצד גזירה גזורה. והלכתי עמכם בחמת קרי. שלא אניח אתכם למקרה. לפי שהמקרה לפעמים יהיה טוב ולפעמים רע. אלא אלך עמכם בחמת קרי. הרע שבקרי ולא הטוב. ויסרתי אתכם אף אני. זאת היא מדה טובה לישראל. שלא יעשו השי״ת הרעות האלה כדי להנקם מהם ח״ו. כי אין מתקנאין אלא גבור בגבור וכו׳. אבל הוא לתכלית טוב כאשר ייסר איש את בנו. וזהו ויסרתי אתכם אף אני. כי אע״פ שהוא מביא עלינו חמת קרי. אינו אלא לייסר אותנו למען נלך בדרך טובים. ולכן אחר שלא רצינו להוסר מהמכות הראשונות. ונשוב לומר שהוא בקרי. ראוי לכפול העונש. ולכן כנגד ואכלתם לחמכם לשובע. שעונשם היה ואכלתם ולא תשבעו. רצה לייסרם ולכפול עונשם בחמת קרי. והוא ואכלתם בשר בניכם. שהוא אכזריות גדולה. בענין שבזה נווסר ונשוב אל ה׳. וכן תמצא בספר יוסיפון בן גוריון כי הפריצים שנשארו בירושלים היו סבת כל הרעות. ולא נשברו כנפיהם וגבורתם עד שאכלו כל השקצים והרמשים. ועכ״ז היו מפצירים עד שאשה אחת חכמה שחטה בנה וצלה ממנו כתף אחד עם הזרוע והיד עם האצבעות. וכשהריחו הפריצים ריח הבשר חפשו בכל הבתים עד שמצאו הבית ונכנסו שם ורצו להרגה. עד שאמרה להם אחי וגבירי שבו פה על השולחן ואכלו ממתקים כי אנכי אשבע רעב שלכם. וישבו לאכול לחם עצבים. והיא הוציאה השפוד עם הכתף וזרוע בנה צלוי. ויתמהו האנשים איש אל רעהו ולא אכלו מאומה. ואז אמרה להם איה גבורתכם איה קנאתכם. ולבכם כלב האריה המס ימס. אני האשה רכת הלב הענוגה. והיה לי לב לשחוט בני ולצלותו ולאוכלו. ואתם אנשי חיל וגבורים ואין לכם לב לאכול. והיה לכם לב להאביד שארית ישראל בהצותכם על ה׳. ולא תרצו לתת להם מקום לצאת להחיות את נפשם במחנה טיטוס. וכשמעם את דבריה ורפוי דיהם ונשברה גבורתם. ולא היה בהם כח להלחם עוד עם טיטוס. ראה איך כל זה היה בסבת אכילת הבנים. (ולפי) [לפי] שהשי״ת לא היה עושה להם זה אלא (ליסרה אתכם) [ליסר אותם] ולא לנקמה:

(א) [א] ואם באלה לא תוסרו לי

(ב) [1] שם

לשוב אלי. פירוש, מה שהוצרך לומר ״לי״, ולא כתב ׳ואם לא תוסרו׳, מפני שרוצה לומר לא תוסרו לשוב אלי, ולכך כתב ״ולא תוסרו לי״, שפירושו שיקבלו מוסר עד שיהיו אליו בתשובה:

לשוב אלי. דלשון לא תוסרו לי אין מיושב בפסוק דודאי לא ירצו לקבל היסורים. לכך פירש שאם בכל אלה היסורין לא תרצו לשוב אלי:

To return to Me. Because the expression לא תוסרו לי (lit. do not accept your sufferings) is problematical, as people obviously do not want to accept sufferings [and they sufferings are given to people whether they want them or not]. Therefore Rashi explains: If, despite all these sufferings, you do not want to return to Me.

ואם באלה – אל תקרי באלה אלא באלה (שבת ל״ג ע״א) בעון שבועת שוא חיה רעה בא לעולם ובהמה כלה ובני אדם מתמעטין והדרכים משתוממין שנא׳ והשלחתי בכם חית השדה כו׳. וכן בשבועת שוא ושקר ובחילול השם ובחילול שבת שנא׳ בשבועת שקר וחללת ובחילול שבת נאמר מחלליה וכו׳.

(א) ואם – כבר רמזנו על שרש ״יסר״ (פסוק יח), שענינו מאסר כחות הנפש. ויש מוסר של חכמה, ויש מוסר של אולת. כי המכריח כח הַחֵפֶץ לבלתי יתבונן בתורה, הוא יוסר כח נפשו באולת, עליו נאמר ״ומוסר אוילים אולת״ (משלי טז, כג), ופרשנוהו בספר ״מעין גנים״.⁠¹ וזהו ״ואם באלה לא תִוָּסְרוּ לי״, כלומר למעני לשמוע אלי, לא שֶׁתְּיַסְרוּ² באולתכם כח הפחד והמורא שבכם, ותתאמצו לבלתי ירוא ממשפטי ודיני.

(ב) והלכתם – לפי שאמר תחלה לא תִוָּסְרוּ לי, ידענו שפירוש ״והלכתם עמי קרי״, שעודכם תלכו עמי, גם בַּעֲבוֹר³ עליכם המקרה הרעה הזאת, כאשר הלכתם עמי קודם לכן.

1. מעין גנים, מהד׳ ראשון לציון, עמ׳ 268, 336-337.

2. לא שתאסרו ותצמצמו את כח הפחד שבכם, ותמשיכו לא לירוא ממשפטי ודיני.

3. כשתגיע אליכם.

לא תוסרו לי – לא תקבלו מוסר למעני לשמוע אלי:

ואם באלה – בעון שבועת שקר ושבועת שוא וחילול השם וחילול שבת חיה רעה רבה ובהמה כלה ובני אדם מתמעטין והדרכים משתוממין, שנאמר ואם באלה לא תוסרו לי, אל תקרא באלה אלא באָלָה, וכתיב והשלחתי בכם את חית השדה וכתיב בשבועת שקר (פ׳ קדושים) ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך, ובחלול השם כתיב (פ׳ אמור) ולא תחללו את שם קדשי, ובשבת כתיב (פ׳ תשא) מחלליה מות יומת, ויליף חילול חילול משבועת שקר¹. (שבת ל״ג.)

1. טעם הדרשה אל תקרא באלה אלא באָלָה יתכן דמדייק משום דלשון זה משונה משאר הלשונות שבפרשה זו, ואם עד אלה, ואם תלכו עמי בקרי, ואם בזאת וגו׳, ולכן דריש ע״ד אסמכתא מדכתיב ואם באלה שהוא לשון אלה ושבועה, ויש במשמעות שם אלה גם שבועת שקר, וכתיב בשבועת שקר וחללת ובשבת וחה״ש כתיב חלול וגמרינן משבועה וכדמפרש.

ומה דנקט בבהמה לשון כליה ובאדם לשון התמעטות י״ל ע״ד לשק הכתוב הקודם והשלחתי בכם את חית השדה והכריתה את בהמתכם והמעיטה אתכם, דנקט ג״כ בבהמה לשון כרת דהיינו כליה ובאדם לשון התמעטות. ובטעם לשון זה כתב רש״י בפסוק הנ״ל משום דבהמות מבחוץ ואנשים מבפנים, וכונתו משום דאנשים כיון שהם בפנים העיר אין חיה שולטת בהם כמו בבהמות שהן מחוץ לעיר בשדות. ואמנם לו״ד י״ל בטעם דיוק לשונות אלו ע״פ מ״ש בריש ב״ק ב׳ ב׳ אדם דאית ליה מזלא כו׳ בהמה לית לה מזלא, יעו״ש ברש״י ב׳ פירושים וצרף לכאן.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון