במקום השחין שאת – שיקדים השחין לשאת ולא שתקדים השאת לשחין.1 (שם)
שאת לבנה וגו׳ – שאת לבנה – מלמד שהיא מטמאה חלקה,2 בהרת לבנה אדמדמת – מלמד שהיא מטמאה בפתוך,3 ומניין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה, ת״ל נגע צרעת4. (שם)
1. כי כן מורה פשט הכתוב, דאחר שנרפא השחין בא במקומו שאת, וממילא אם קדם השאת לשחין אינו בגדר שחין.
2. ר״ל במראה לובן לבד בלא תערובות מראה אחרת כמו נגעי עור הבשר בריש פרשה זו, וזה נקראת חלקה, מפני שכשמטמאה במראה לובן לבד, הוי המראה לובן חלקה.
3. ר״ל במראה לבן מעורבת עם אודם והוא בערך יין המזוג במים. ושורש פתוך בארמית הוא כמו עירוב בעברית. וטעם הדיוק י״ל עפ״י המבואר בתו״כ לקמן פ׳ מ״ט והי׳ הנגע ירקרק או אדמדם, מלמד שאין מטמאין בפתוך, ושם הדיוק מדכתיב ירקרק או אדמדם, ולפי״ז כאן דלא כתיב בהרת לבנה או אדמדמת רק לבנה אדמדמת מבואר שמטמאה בפתוך.
4. ר״ל מניין דנגעי עור הבשר יטמאו גם בפתוך ושחין ומכוה יטמאו גם במראה לבן חלוק, ת״ל נגע צרעת, והכונה דלשון זה הוא שם כולל לכל מיני צרעת שכולם נכנסים תחת סוג אחד, ומה שיש באחת יש בחבירתה.
וע״ע בתו״כ לקמן פ׳ מ״ט דריש מלשון אדמדם אדום שבאדומים, כלומר אדום מאד, ולכאורה היה צריך גם כאן לדרוש כן, וצ״ל דשאני הכא דהמלה אדמדמת היא תואר על המלה לבנה, משא״כ התם.