×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יב) וְנִתַּ֤ח אֹתוֹ֙ לִנְתָחָ֔יו וְאֶת⁠־רֹאשׁ֖וֹ וְאֶת⁠־פִּדְר֑וֹ וְעָרַ֤ךְ הַכֹּהֵן֙ אֹתָ֔ם עַל⁠־הָֽעֵצִים֙ אֲשֶׁ֣ר עַל⁠־הָאֵ֔שׁ אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־הַמִּזְבֵּֽחַ׃
He shall cut it into its pieces, with its head and its fat. The priest shall lay them in order on the wood that is on the fire which is on the altar,
תורה שלמהספראתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובר״י בכור שורחזקוניתולדות אהרןאדרת אליהו לגר״אהכתב והקבלהשד״למלבי״םרד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
[רא] 1את ראשו ואת פדרו וערך, דכולי עלמא מיהת ראש קרב ברישא מנא לן, דתניא מנין לראש ופדר שקודמין לכל האברים (בסדר האברים על המערכה ריטב״א) ת״ל את ראשו ואת פדרו וערך. (יומא כה:)
[רב] 2וערך הכהן אותם, ועשית עולותיך הבשר והדם (דברים י״ב:כ״ז) מקיש בשר לדם, מה דם בזריקה אף בשר בזריקה, יכול יהא עומד ברחוק וזורק, ת״ל וערך הכהן אותם, עומד בקרוב וסודרו על גבי מערכה. (ספרי ראה פ׳ עח)
[רג] 3וערך הכהן אתם. ד״א כי מי בשחק יערוך לה׳ (תהלים פ״ט:ז׳), בשעה שבקש הקב״ה לבראות לאדם, היו מלאכי השרת אומרין לפני הקב״ה מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו (תהלים ח׳:ה׳) מה אתה מבקש מן האדם הזה, אמר להם הקב״ה מי מקיים תורתי ומצותי, אמרו לו אנו מקיימים תורתך, אמר להם אין אתם יכולים וכו׳ התחיל הקב״ה אומר למלאכי השרת מי ביניכם עורך לי כשם שישראל עורכים לי, שהייתם אומרים מה אנוש כי תזכרנו וגו׳, עורכים לי קרבנות כמה שנאמר וערך הכהן אותם וכו׳. (תנ״י בחקתי נו:)
1. תו״כ כאן. וראה חולין כז. הובא לעיל אות קנח וצרף לכאן. ובמשנה תמיד לא: הראשון בראש וברגל, ובמפרש שם: שהראש קודם לכל האברים דכתיב ונתח אותו לנתחיו ואת ראשו ואת פדרו.
– ובריב״א: בעולה זו לא נאמר בה הפשט לפי שכבר נכתב בעולת בקר ואין לך בהמה שאינה צריכה הפשט לפיכך פרט לך הכתוב באחת והוא הדין בכלם ומ״מ הוצרך לכתוב בה נתוח אע״פ שכבר נכתב בעולת בקר, לפי שעולת הצאן אין לה אברים כל כך כמו עולת בקר הילכך אם לא נאמר בה נתוח הייתי אומר שאינה צריכה נתוח כך פי׳ ר״מ מקוצי. וכ״ה בחזקוני.
2. ראה תו״כ פסוק ה: יכול יהא זורק ורובג ת״ל וערך הכהן אותם, וכעי״ז בתוספתא זבחים פ״ד. ובתו״כ כאן: וערך הכהן אותם כסדרם, ובר״ש משאנץ: כדתני לעיל שלא יהא זורק ורובג ע״ג המזבח. וכ״ה בפי׳ הראב״ד. ובפי׳ רבינו הלל: כלומר היכי דמסקי כהני היה עורכם הכהן ע״ג המזבח כדתנן במס׳ תמיד (פ״ד) הראשון בראש ורגל הראש בימינו וכו׳.
– ברמב״ן: וערך הכהן אותם, ללמד כי די בכהן אחד כמו שפירשתי, כי הפרשיות למדות זו מזו מה שיחסר באחת יבאר באחרת וראה לעיל אות קנב.
3. מדרש אגדה ח״ב עב, וכעי״ז בפס״ר הוספה פא, ילהמכ״ת ח״א כו.
[ג]
״וְנִתַּח אֹתוֹ״ – כָּשֵׁר לֹא הַפָּסוּל.
״אֹתוֹ״ – אוֹתוֹ לִנְתָחָיו, אֵין נְתָחָיו לְנִתְחֵיהֶן.
״וְאֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת פִּדְרוֹ״ – מְלַמֵּד שֶׁהָרֹאשׁ וְהַפֶּדֶר קוֹדְמִין לְכָל הָאֵבָרִין.
״וְעָרַךְ הַכֹּהֵן אֹתָם״ – כְּסִדְרָן.
״עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ״ – שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה בָהֶם מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה.
וִיפַלֵּיג יָתֵיהּ לְאֶבְרוֹהִי וְיָת רֵישֵׁיהּ וְיָת תַּרְבֵּיהּ וְיַסְדַּר כָּהֲנָא יָתְהוֹן עַל אָעַיָּא דְּעַל אִישָׁתָא דְּעַל מַדְבְּחָא.
And he shall divide him by his members, and his head and his feet; and the priest shall lay them upon the wood which is on the fire upon the altar.

וְנִתַּח אֹתוֹ לִנְתָחָיו וְאֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת פִּדְרוֹ וְעָרַךְ הַכֹּהֵן אֹתָם עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ
וִיפַלֵּיג יָתֵיהּ לְאַבְרוֹהִי וְיָת רֵישֵׁיהּ וְיָת תַּרְבֵּיהּ וִיסַדַּר כָּהֲנָא יָתְהוֹן עַל אָעַיָּא דְּעַל אִישָׁתָא דְּעַל מַדְבְּחָא
מתיבת פִּדְרוֹ סיוע לת״א שלא כ״יונתן״
לעיל ״וְאֶת הַפָּדֶר״ (ח) הובאה מחלוקת אונקלוס והמיוחס ליונתן: אונקלוס תרגם ״וְיָת תַּרְבָּא״ וכן כאן ״וְאֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת פִּדְרוֹ״ – ״וְיָת תַּרְבֵּיהּ״, כי הוא מפרש פֶּדֶר – חֵלֶב. אבל המיוחס ליונתן תרגם לעיל ״וְאֶת הַפָּדֶר״ – ״פְּרִיסוּתָא דְתַרְבָּא״, כי לדעתו פֶּדֶר אינו כל החלב אלא רק שכבת חֵלֶב דקה, והסכים עמו רמב״ן כמפורש שם. ואולם ״לחם ושמלה״ טען שפסוקנו מוכיח כת״א, כיצד? לעיל ״וְעָרְכוּ... אֵת הַנְּתָחִים אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הַפָּדֶר עַל הָעֵצִים״ המדבר בעריכת האברים על המזבח, מובן ההכרח לפרש פֶּדֶר – שכבת חֵלֶב דקה לכיסוי בית השחיטה בדרך כבוד. אבל בעת ניתוח האברים אין צורך לנתח ״בדרך כבוד״. ואם כן, מדוע נאמר גם כאן בניתוח אברי הבהמה ״וְנִתַּח אֹתוֹ לִנְתָחָיו וְאֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת פִּדְרוֹ״? מוכח אפוא שפִּדְרוֹ – החלב כולו, כת״א: ״וְיָת תַּרְבֵּיהּ״. ונראה שגם המיוחס ליונתן חש בדבר ולכן שינה לתרגם בפסוקנו ״וְאֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת פִּדְרוֹ״ – ״וְיַת רֵישֵׁיהּ וְיַת גוּפֵיהּ״. אבל ראב״ע דחה ביאור זה.⁠1
1. גם ת״נ תרגם ״וית גופה״ אבל ראב״ע כתב: ״הפדר, רבים חכמי הדור פירשוהו הגוף, והנכון בעיני שהיה הפדר החלבים״. הפשיטתא וכן תרגום השבעים פירשו גם הם חֵלֶב, כת״א. ראה מאורי, פשיטתא, עמ׳ 55.
ופיסגא יתה לפיסגוי ית רישיה וית גופיה ויסדר כהנא יתהון על קיסיה דיב על אשתה דיג על גבי מדבחה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ופיסג״) גם נוסח חילופי: ״ופסג״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״די״) גם נוסח חילופי: ״דאית״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״די״) גם נוסח חילופי: ״דאית״.
ויפסיג יתיה לפסגוי ית רישיה וית גופיה ויסדר כהנא יתהון על קיסין דעל אישתא דעל מדבחא.
And he shall divide it by its members, its head and its body, and the priest shall set them in order on the wood which is upon the fire on the altar.
וניתח אותו לנתחיו ואת ראשו ואת גופו ויסדר הכהן אותם על העצים אשר על האש אשר על המזבח.
וְנִתַּח אֹתוֹ – כָּשֵׁר וְלֹא פָּסוּל. אוֹתוֹ לִנְתָחָיו, וְלֹא נְתָחָיו לִנְתָחִים. אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת פִּדְרוֹ וְעָרַךְ הַכֹּהֵן, לְלַמֵּד שֶׁהָרֹאשׁ וְהַפָּדֶר קוֹדְמִין לְכָל אֵיבָרִים. וְעָרַךְ הַכֹּהֵן אוֹתָם, כְּסִדְרָן. עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה לָהֶם אֶת הַמַּעֲרָכָה.
ויעצ֗יה אעצ֗אא וראסה וקצבתה וינצ֗דהא אלאמאם עלי אלחטב אלד֗י עלי אלנאר אלד֗י עלא אלמד֗בח.
וינתח אותו לאיברים ואת ראשו ואת הקנה שלו ויסדר אותם הכהן על העצים אשר על האש אשר על המזבח.
פס׳: ונתח אותו לנתחיו – ולא נתחיה לנתחים. את ראשו ואת פדרו מלמד שהראש והפדר קודמין לכל האברים.
וערך הכהן אותם – כסדרן. על העצים אשר על האש 1שלא [ישנה] בהם מקום מערכה:
1. שלא ישנה בהם מקום המערכה כצ״ל ופי׳ שלא יעשה מערכה אחרת:
ונתח אתו לנתחיו – אף על פי שפירש הניתוח גבי בן הבקר, צריך לפרש גבי בהמה דקה, שלא תאמר בן בקר ראוי לנתח כל אבר מנה יפה בפני עצמו, אבל בבהמה דקה לא, קמ״ל. אבל ההפשט לא הוצרך, דדבר פשוט הוא, שבהמה דקה צריכה פישוט כמו גסה.
ונתח אתו לנתחיו – HE SHALL CUT IT INTO ITS PIECES – Even though it detailed the cutting in reference to the son of the bull, it needs to be explicit regarding a small animal [as well], so that you do not say that a son of a bull it is appropriate to cut every limb into a nice individual portion, but with a smaller animal it is not; thus it comes to teach us [this]. But the skinning it is not necessary [to mention], since it is an obvious thing that a small animal requires skinning like a large one.
ונתח אתו – שלא תאמר בבן הבקר שהוא בהמה גסה צריך נתוח אבל בהמה דקה לא קא משמע לן. אבל להפשט לא צריך קרא דפשיטא לן שצריכה הפשט כגסה.⁠1
1. שאוב מר״י בכור שור.
ונתח אותו, "after it has been cut up;⁠" This had to be stated explicitly in order that we do not think that only the large animals, i.e. bullocks, require to be cut up. No mention is made of these animals being flayed, as it was taken for granted by the Torah that the reader understands this.
[א] ואת ראשו ואת פדרו1
[1] יומא פרק שני דף כה ע״ב (יומא כה:) [2] זבחים פרק חמישי דף (נא ע״א)⁠2[נ ע״א] [3] חולין פרק שני דף כז ע״א (חולין כז.)
1. ציטוט זה ׳ואת ראשו׳ פסוק יב, וציטוט א ׳והקרב והכרעים׳ פסוק יג, את שניהם הפנה רבנו לזבחים נ ע״א. עיין לקמן בהערה הבאה, ובהרחבה עיין לעיל פסוק ח בהערה.
2. בדפוס וינציאה שנת רפב ציטוט א ׳ואת ראשו׳ כתוב בזבחים דף נא ע״א וכך ציין רבנו, ובדפוס כיום הציטוט כתוב דף נ ע״א. עיין בהקדמה (דף 7) על שינויים קלים שנערכו בסידור הדפים בדפוסים שאחרי הדפוס הראשון רפב.
ז״ל הגמרא זבחים נ ע״א: אלא אמר רבא, תניא: ׳וקרבו ופרשו והוציא׳ - מלמד שמוציאו שלם; יכול ישרפנו שלם? נאמר כאן ׳ראשו וכרעיו׳ ונאמר להלן ׳ראשו׳ (פסוק יב), וכרעיו׳ (פסוק יג), מה להלן ע״י ניתוח, אף כאן על ידי ניתוח. עכ״ל. כלומר הברייתא דרשה מהקטרת קורבן עולת הצאן על ידי גזירה שווה (ראש, כרעיים) שנאמרו גם בפר כהן המשיח, שכשם שקרבן העולה נשרף אחרי ניתוח, גם פר כהן משיח נשרף אחרי ניתוח האיברים ולא נשרף שלם. עיין לעיל הערה לפסוק ח.
את ראשו ואת פדרו – מלמד שהן קודמין לכל האברים.
וערך הכהן אתם – כסדרם.
ונתח אותו – שם נתח מורה לרבי שלמה פאפענהיים על חלוקה הנעשה על איזה סדר מיוחד (צערלעגען) אם חלוקת בע״ח לאברים, כעין שיעשו הטבחים והרופאים (צערלעגען, אנאטאָמירען), או התחלק לחתיכות קטנות לקדרה כעין שיעשו המבשלות, על אלה הענינים הונח שם נתח בפרטות, כמו וינתח לעצמי׳ לשנים עשר נתחים (שופטים י״ט) אסף נתחיה אליה כל נתח טוב (יחזקאל כ״ד), וכן כאן: ולפי ההשקפה אינה מוכרע אם נתח פעל הנגזר מן השם, או שם הנגזר מן הפעל, דהיינו אם ההנחה הראשונה של נתח על חתיכה החתוכה על איזה סדר מיוחד, והוא שם תאר, ונגזר ממנו פעל נתוח דהיינו עשיית נתחים, או שההנחה הראשונה של נתח על פעל הנתוח דהיינו עשיית חתיכות על איזה סדר, ונגזר ממנו שם נתח דהיינו חתיכה המתהוה מן פעל הנתוח והוא תאר הפעל, אבל מענינו הוא מוכרע שהוא שם נגזר מן הפעל, שאף אם תאמר שנתח שם התאר דהיינו חתיכה חתוכה על סדר, הרי כבר הקדמת לך במחשבה פעל החתוך על סדר קודם שבאת אל הנחת שם נתח, והרי א״כ שוב שם נתח רק תאר הפעל שהפעל נושא והתאר נשוא, ובכל מקום הנושא קודם בציור מן הנשוא, ומזה תבין ג״כ מה שדרשו רבותינו ונתח אותה לנתחיה אותה לנתחים ולא נתחיה לנתחים, כי הנה אם דרשו כך ממה שאמר לנתחיה בה״א הכנוי, מזה אינו מוכרע עדיין שלא ינתח הנתחים, שהרי אפשר שה״א הכנוי הוא יחס הקנין כשאר הכנויים כמו ידים ורגלים ידיו ורגליו דהיינו יחוס הקנין והשייכות, ואף אלו ינתח כל נתח ונתח שוב לאלף חלקים נקראו כולם נתחים ע״צ הקנין והשייכות אליה, אלא שיחוס הקנין לא שייך רק במקום שנשאר שם נושא שהקנין נשוא עליו, כשתאמר בד״מ ידיו יש שם גוף שהידים קנין לו, שהגוף הוא הנושא והידים הם הקנין הנשואים עליו, וזה לא שייך בקרבן העולה, שהרי העולה מנותח כולה לנתחים ולא נשאר שם גוף שיהיה נושא קנין הנתחים שהרי אין כאן אלא הכל נתחים לא נושא חוץ מהם, ובהכרח שאין ה״א הכנוי של לנתחיה ה״א יחוס הקנין כ״א יחוס הסדר של נתח הנהוג בעולה, שסדר הנתוח של עולה הוא דבר עצמיי קיים והוא הוא הנושא והנתחים נשואו, ולזה תפסו רבותינו בלשונם גם מלת אותה, אותה לנתחיה, דהיינו הנתוח הסדריי הנעשה בעולה גופה ולא נתוח אחר הנעשה בנתחים, וזה ג״כ הכל מצד שנתח שם נגזר מן הפעל ושלא נקראו נתחים כ״א ע״ש פעל סדר החתוך הנעשה בהם, ונתחיה בה״א הכנוי ע״ש סדר הנתוח של עולה בפרטות.
את ראשו – לא היה מנתח הראש ולא החלבים, אבל היה כורת הראש (כי בשחיטה אין הראש מתפרד מן הגוף) והיה חותך החלבים בסכין; ושתי הפעולות האלה אע״פ שאינן נתוח ממש, הרי הן כריתה וחתיכה בסכין, ונכללו במלת ונתח.
[סח]
[הערות: הדרשות שנזכרו בסימן זה כבר דרשם הספרא בבן בקר ולמה נכפלו שנית בבן צאן? ואם דורש גם הפסוקים שבבן צאן למה צריך זה אחר שכבר למדנו הכל בבן בקר? ולפני המפרשים היה הר הגדול למישור]
ונתח אותו לנתחיו וכולי וקרבו וכרעיו וכולי – פסוקים האלה כפולים בבן בקר ובבן צאן. וכבר בארנו (בסימן כב) שכל הכפולים בבן צאן הם למותר ונדרשים. וכבר נזכרו הדרושים כולם בבן בקר בספרא, איש על מקומו. ומקצת הדרושים הוכפלו פה. ראשי פרקים מהם. שמה שכתוב ״ונתח אותו״ – כשר ולא פסול, ״אותו לנתחיו״ וכולי – כבר נזכרו (ויקרא נדבה פרק ה מ״ז) ומפורש (בסימן מז). ומה שאמרו ״ואת ראשו״..מלמד שהראש קודם.. – נזכר (ויקרא נדבה פרק ו מ״ב) ומפורש (בסימן נג) שנדרש מעולת צאן. ומה שכתב ״וערך הכהן אותם״ – כסדרן מבואר במה שכתבנו (סימן מט) בגדר פעל ״ערך״ ונזכר בספרא (ויקרא נדבה פרשה ד מ״יב). והגם שעדיין אין מוכרע מזה שיערך הנתחים כסדרן, כי כל שמסדר אותם על ערך מיוחד יצדק עליו פעל ״ערך״ – נראה שזה למד ממלת ״אותם״, שהיה לו לומר ״וערכם״. וכבר בארתי (סימן מז) שכל מקום שבא הכינוי דבוקה אל מלת ״את״ יציין גוף הפעול בפרטות ופירושו שיערוך אותם כפי שהם כסדרן. וביומא (דף כה:) יש בזה פלוגתא איך היה הסדר. ור׳ יוסי סבירא ליה דרך הפשטו היה קרב, ור׳ עקיבא סבירא ליה דרך נתוחו, ור׳ יוסי הגלילי סבירא ליה דרך עלויו, עיי״ש. ואחר דכולהו סתימאה אליבא דר׳ עקיבא, משמע דפה ר״ל כסדר הנתוח. ולכן אמר מלת ״אותם״ אצל בן צאן שלא נזכר הפשט, רק נתוח, ללמד שמלת ״אותם״ מציין כפי הסדר שנתח אותם. ומה שכתב ״על העצים..⁠״ – שלא ישנה וכולי נזכר (ויקרא נדבה פרשה ד מ״ה) ומפורש אצלי (בסימן נז). ויש בזה ד׳ דרושים ופה נשמטו יתר הדרושים. ומה שכתב במשנה ד׳ והקרב ירחץ... אפילו נתערבו... – נזכר (ויקרא נדבה פרשה ד מ״ו) ומפורש (בסימן נה). ומ״ש ירחץ יכול מה רחיצה.. נזכר שם (משנה ז) ומפורש (בסימן נו). ומ״ש במשנה ה׳ ״והקריב הכהן את הכל״ – לכבש מובא בגמ׳ (חגיגה דף יא, פסחים דף סה, זבחים דף ד, יד, כד, לח). ומ״ש אף על פי שפסול אף על פי שיוצא מוזכר (ויקרא נדבה פרק ו מ״חט) ומפורש (בסימן נז). וחסר פה חצי הדרוש השני שנדרש מפה.
הפועל ונתח – מתקשר גם אל ״ואת ראשו ואת פדרו״ על ידי וי״ו החיבור והוראתו: נתק, הפרד.
ואת ראשו ואת פדרו – תניא, מנין לראש ופדר שקודמין לכל האברים ת״ל ואת ראשו ואת פדרו וערך.⁠1 (יומא כ״ה:)
1. טעם דרשה זו פשוט דמדייק כיון דכתיב ונתח אותו לנתחיו א״כ גם הראש והפדר בכלל כל נתחים הם ולמה חשבן לעצמן, וכן דייקינן כזה לעיל בפ׳ ח׳, ודריש סמיכותן לוערך שקודמין לכל האברים להערכה.
תורה שלמהספראתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובר״י בכור שורחזקוניתולדות אהרןאדרת אליהו לגר״אהכתב והקבלהשד״למלבי״םרד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144