[קפז]
1ושחט אתו על ירך המזבח, בעא מיניה אבוה דשמואל משמואל וכו׳, תלה (הבהמה באויר העזרה) ושחט מהו, א״ל כשרה, א״ל אישתבשת בעינן שחיטה על ירך (משמע אצלה, כלומר שיהא אצלה בקרקע, רש״י לגי׳ שטמ״ק). נתלה (השוחט באויר העזרה) ושחט מהו, אמר ליה פסולה, א״ל אישתבשת, שחיטה על ירך ולא שוחט על ירך. נתלה וקבל מהו, א״ל כשרה, א״ל אישתבשת, אין דרך שירות בכך. תלה וקיבל מהו א״ל פסולה, א״ל אישתבשת, שחיטה על ירך ולא קבלה על ירך וכו׳. אמר אביי בקדשי קדשים (דכתיב בה על ירך) כולן פסולות, בר מנתלה ושחט (דבשוחט לא כתיב ירך אלא בנשחט, כדכתיב אותו על ירך, אבל תלה וקבל פסולה, דאויר צפון לאו כצפון דמי ובעינן קבלה בצפון, כדגמרינן באיזהו מקומן ואע״ג דלא כתיב ירך בקבלה, צפון מיהא כתיב בה), בקדשים קלים (דלא כתיב בהו על ירך ולא כתיב בה צפון) כולן כשרות, בר מן נתלה וקבל (דאין דרך שירות בכך). אמר רבא מאי שנא תלה וקבל בקדשים קלים דכשרה, דאויר פנים כפנים דמי (דהא על כרחך פנים מיהא כתיב בהו, ומודית דאויר פנים כפנים) בקדשי קדשים נמי אויר צפון כצפון דמי (אמאי פלגת אדאבוה דשמואל בתלה וקבל). אלא אמר רבא בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים כשרות בר מן תלה ושחט בקדשי קדשים (דבעינן על ירך, אבל בקדשים קלים דלא כתיב על ירך כשרה, תלה וקבל כשר בכולן דדרך שירות בכך ואויר צפון כצפון דמי ובקבלה לא כתיב על ירך) נתלה וקבל בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים (נמי פסול, דקבלה שירות היא ואין דרך שירות בכך, אבל נתלה ושחט כשרה דשחיטה לאו שירות היא, ועל ירך נמי לאו בשוחט כתיב אלא בבהמה).
(זבחים כו.)
[קפח]
2ושחט אתו על ירך המזבח צפנה, וצפונה בעולה היכא כתיבא, ושחט אותו על ירך המזבח צפונה. אשכחן בן צאן, בן בקר מנא לן וכו׳. (ההמשך לעיל אות קעט).
(זבחים מח.)
[קפט]
3ושחט אתו על ירך המזבח צפנה, אלא אותו למה לי (ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה)
(ויקרא ד׳:כ״ד) וכו׳ ואלא אותו בצפון ואין שוחט בצפון, שוחט מדר׳ אחיא נפקא, דתניא ר׳ אחיא אומר ושחט אותו על ירך המזבח צפונה מה תלמוד לומר, לפי שמצינו עומד בצפון ומקבל בצפון ואם עמד בדרום וקיבל בצפון פסול, יכול אף זה כן, ת״ל אותו, אותו בצפון ואין השוחט בצפון (אין צריך שיעמוד בצפון שאם רצה עומד בדרום אצל צפון ויושיט ידו בצפון וישחוט), אלא אותו בצפון ואין בן עוף (מליקת תורין ובני יונה) בצפון דתניא יכול יהא בן עוף טעון צפון ודין הוא ומה בן צאן שלא קבע לו כהן (דשחיטה בזר כשרה) קבע לו צפון בן עוף שקבע לו כהן (דכתיב והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו), אינו דין שיקבע לו צפון, ת״ל אותו, מה לבן צאן שכן קבע לו כלי (סכין לשחיטה מויקח את המאכלת, לקמן צז:, והתם עולה הואי, וכן מזרק לקבל, תאמר בבן עוף שנמלק בצפורן), אלא אותו בצפון ואין פסח בצפון (דלא תיתי בק״ו הואיל וקבע זמן לשחיטתו בין הערבים יקבע לו מקום נמי לצפון) דתניא ראב״י אומר יכול יהא פסח טעון צפון ודין הוא ומה עולה שכן לא קבע לו זמן לשחיטתו קבע לו צפון פסח שקבע לו זמן לשחיטתו אינו דין דיקבע לו צפון ת״ל אותו. מה לעולה שכן כליל, מחטאת (אי לאו דמעטיה הוה מייתינן ליה מחטאת שאינה כליל וטעונה צפון), מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות, מאשם, מה לאשם שכן קדשי קדשים, מכולן נמי שכן קדשי קדשים (כלומר ואי בעית לאתויי נמי מכולהו במה הצד איכא למפרכיה להאי פירכא). לעולם כדאמרן מעיקרא אותו בצפון ואין שוחט בצפון, ודקא קשיא לך מדרבי אחייא נפקא לן, לאו למעוטי שוחט בצפון, אלא אין שוחט בצפון אבל מקבל בצפון (דהכי דרשינן אותו בצפון ואין שוחט בצפון אבל מקבל בצפון) וכו׳.
(זבחים מח:)
[קצ]
4על ירך המזבח צפונה. תנן התם כבש היה לדרומה של מזבח אורך שלשים ושתים על רוחב שש עשרה. מנא הני מילי (שהכבש בדרום) אמר רב הונא אמר קרא ושחט אותו על ירך המזבח צפונה, שיהא ירך (רגלים) בצפון ופניו בדרום (כאדם השוכב ארצה ורגליו לצפון נמצא ראשו ופניו לדרום), אימא ירך בצפון ופניו בצפון (כאדם היושב זקוף), אמר רבא רמי גברא אאפיה (שיער באדם השוכב ארצה) אמר ליה אביי אדרבא תריץ ואותיב גברא (זקפוהו והשיבוהו ונמצא ראשו ורגליו לרוח אחת), א״ל רבוע כתיב
(שמות כ״ז:א׳) (דרבוע באדם רובץ ומושכב שיער הכתוב) וכו׳.
(זבחים סב.)
[קצא]
5על ירך המזבח צפונה, מאן שמעת ליה דאמר בין האולם ולמזבח צפון (מחצי פתח ההיכל ולצפון בין האולם ולמזבח קרוי צפון לשחיטת קדשי קדשים) רבי אלעזר ברבי שמעון היא, דתניא איזהו צפון מקיר של מזבח צפוני ועד כותל העזרה וכנגד כל המזבח כולו צפון (שלשים ושתים אמה שכנגד המזבח בצפון קרוי צפון לשחיטת קדשי קדשים אבל שלא כנגד המזבח לצד מערב ולצד מזרח אע״פ שהוא צפון העזרה אינו צפון לשחיטה דבעינן על ירך המזבח כדכתיב ושחט אותו על ירך המזבח צפונה) דברי רבי יוסי בר׳ יהודה, ר׳ אלעזר בר׳ שמעון מוסיף אף בין האולם ולמזבח (כל חלק צפוני לצד מערב אע״פ שאינו ירך ממש, אבל חלק צפוני שמן המזבח ולמזבח לאו שמו צפון המזבח) רבי מוסיף אף מקום דריסת רגלי הכהנים (אף כל צפון העזרה שבאחת עשרה אמה של מקום דריסת רגלי הכהנים עד כותל מזרחי של עזרה) ואף מקום דריסת רגלי ישראל, אבל מן החליפות ולפנים (רוחב האולם עודף על רוחב ההיכל ט״ו אמה לצפון וכנגדו לדרום ומשך אותו עודף אינו אלא עשר אמות ממזרח לצד מערב ואותו עודף קרוי בית החליפות וכו׳ ואויר שאחורי אותו עודף למערב ואויר שבין צפון כותל העודף לבין כותל העזרה קרוי לפנים מן החליפות) הכל מודים שפסול (דכיון שאין המזבח נראה שם אינו קרוי ירך המזבח).
(יומא לו.)
[קצב]
6על ירך המזבח צפונה, מתני׳: קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח, ר׳ יוסי אומר כאלו נשחטו בצפון, ר׳ יוסי ב״ר יהודה אומר מחצי המזבח ולדרום כדרום, מחצי המזבח ולצפון כצפון. גמ׳: אמר רב אסי אמר ר׳ יוחנן אומר היה ר׳ יוסי כוליה מזבח בצפון קאי (גמרא גמיר לה ר׳ יוחנן), ומאי כאילו (הא ודאי בצפון נשחט) מהו דתימא בעינן על ירך, וליכא, קמ״ל.
(זבחים נח.)
[קצג]
7על ירך המזבח צפונה, הר ציון ירכתי צפון
(תהלים מ״ח:ג׳) וכי ציון בצפון היא נתונה והלא אינה אלא בדרום, ומהו ירכתי צפון, אלא שהיו קרבנותיה קריבים על ירך המזבח צפונה. (פסיקתא רבתי פמ״א)
[קצד]
8על ירך המזבח, כל כבודה בת מלך פנימה
(תהלים מ״ה:י״ד) וכו׳, א״ר פנחס הכהן בר חמא בזמן שהיא צנועה בתוך הבית, כשם שהמזבח מכפר כך היא מכפרת על ביתה, שנאמר
(תהלים קכ״ח:ג׳) אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך ואין ירכתי אלא מזבח שנאמר ושחט אותו על ירך המזבח. (תנחומא וישלח ו)
[קצה]
9צפונה לפני ה׳, תניא ר׳ יוסי הגלילי אומר, מתוך שנאמר
(שמות מ׳:ז׳) ונתת את הכיור בין אהל מועד וגו׳ ואת מזבח העולה שם פתח משכן אהל מועד
(שמות מ׳:כ״ט) ולא כיור בפתח אהל מועד, היכן היה נותנו בין האולם ולמזבח משוך קימעא כלפי הדרום (מזוית המזבח לדרום, נמצא שאינו כנגד המזבח כלל אלא כבין אהל מועד ולמזבח) וכו׳. ונוקמה מכותל אולם ולצפון, אמר קרא צפונה לפני ה׳, שיהא צפון פנוי מכלים (וכיור כלי הוא), מאן תנא דפליג עליה דר׳ יוסי הגלילי (ואומר כוליה בדרום קאי) ר״א בן יעקב היא, דתניא ר״א בן יעקב אומר צפונה, (מדהוה ליה למכתב על ירך המזבח צפון וכתיב צפונה לדרשא אתא) שיהא צפון פנוי מכלום ואפילו מן המזבח.
(זבחים נט.)
[קצו]
10צפונה לפני ה׳, מתני׳: ומה בין במת יחיד לבמת ציבור (גלגל נוב וגבעון) סמיכה ושחיטת צפון וכו׳. גמ׳: שחיטת צפון, צפונה לפני ה׳ (ולא צפונה בבמה). (
זבחים קיד:,
קיט:)
[קצז]
11צפונה לפני ה׳, אמרו בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו, התקין הקב״ה שני כבשים אחד של שחרית ואחד של ערבית, וכל כך למה, שבשעה שהיו ישראל מקריבין תמיד על גבי המזבח וקורין את המקרא הזה צפונה לפני ה׳, זוכר הקב״ה עקידת יצחק. מעידני עלי את השמים ואת הארץ, בין גוי בין ישראל בין איש בין אשה בין עבד בין אמה, קורין את המקרא הזה צפונה לפני ה׳, זוכר הקב״ה עקידת יצחק, שנאמר צפונה לפני ה׳. ד״א צפונה לפני ה׳, כנגד מעשיהם של אברהם יצחק ויעקב שהם צפונים לפניו, ומנין שהלשון הזה הוא לשון צפונה שנאמר
(שיר השירים ז׳:י״ד) חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך, אברהם יצחק ויעקב ישנים, עמרם בן קהת וכל הכשרים שהיו במצרים חדשים, שנאמר חדשים גם ישנים. חבורתו של משה וחבורתו של יהושע וחבורתו של דוד ושל חזקיה ישנים, חבורתו של עזרא ושל הלל ושל ריב״ז ושל ר׳ מאיר וחביריו חדשים, ועליהם הוא אומר חדשים גם ישנים.
(ויקרא רבה ב׳:י׳)
[קצח]
12וזרקו בני אהרן, מתני׳: והזאות נוהגים באנשים ולא בנשים. גמ׳: הזאה דהיכא וכו׳ אלא הזאה דבן עוף דאתיא בק״ו מבן צאן (דכתיב בחטאת העוף
(ויקרא ה׳:ט׳) והזה מדם החטאת ואיצטריך לאשמועינן נשים פסולות ונפקא ליה מק״ו מזריקת דם דעולת בן צאן דכתיב ביה וזרקו בני אהרן) ומה בן צאן שלא קבע לו כהן לשחיטתו (שהשחיטה כשרה בזר) קבע לו כהן להזאתו (דכתיב וזרקו בני אהרן) בן עוף שקבע לו כהן למליקתו (דכתיב
(ויקרא א׳:ט״ו) והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו) אינו דין שיקבע לו להזאתו.
(קידושין לו.-:)
[קצט]
13וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב. תניא ריה״ג אומר את דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר
(במדבר י״ח:י״ז) (גבי בכור כתיב), דמו לא נאמר אלא דמם (אלמא אחרינא נמי מישתמעי), חלבו לא נאמר אלא חלבם, למד על בכור ומעשר ופסח שהן טעונין מתן דמים ואימורין לגבי מזבח. מנלן דטעונין יסוד, אמר רבי אלעזר אתיא זריקה זריקה מעולה, כתיב הכא את דמם תזרוק על המזבח וכתיב התם וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב, מה עולה טעונה יסוד אף פסח טעון נמי יסוד, ועולה גופה מנלן (שמתן דמה במקום שיש תחתיו יסוד) אמר קרא
(ויקרא ד׳:ז׳) אל יסוד מזבח העולה אלמא עולה טעונה יסוד.
(פסחים סד:)
[ר] 14וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב. שתי מתנות שהן ארבע. (ספרי קרח קיח)
1. ילק״ש ח״א רמז תמו. וברמב״ם הל׳ פסוה״מ פ״א הט״ז-י״ז: תלה הבהמה ושחטה באויר העזרה פסולה, שנאמר על ירך המזבח עד שישחוט בארץ, היתה הבהמה בארץ ונתלה ושחט והוא תלוי באויר, בקדשי קדשים פסול בקדשים קלים כשר, ועי״ש בכ״מ שהגיה בדבריו שהחילוק בין קדשי קדשים לקדשים קלים הוא, בתלה הבהמה, אבל בנתלה השוחט כשרה בכולם, כדעת רבא.
– ומה שלמדו מעל ירך, ראה תרגומים, וברס״ג: על ירך המזבח בצד המזבח וכ״ה ברש״י ורמב״ן. וברא״ם: ונקרא הצד ירך מפני שהירך הוא בצד, וכן על ירכתי המשכן, לירכתים ימה, בצדה. ובחזקוני: על ירך המזבח, אצל צדו של המזבח, כמו וסכות על הארון.
2. ילקו״ש תמה. רמב״ם הל׳ מעשה הקרבנות פ״ה ה״ג. וע״ע
מנחות ג. ורש״י ד״ה אימר, ושם ח: ורש״י ד״ה בעולה.
3.
מנחות נו. וראה תו״כ כאן שדורש כל הדרשות מהפסוק שלפנינו, אבל בגמ׳ משמע שרק דרשת ר׳ אחייא נדרש מכאן. וראה שטמ״ק מנחות שם מש״כ ליישב. ובחזקוני: אותו בצפון ואין העוף והשלמים והבכור והמעשר והפסח בצפון.
4. ראה תו״כ ומה״ג כאן, ילקו״ש ח״א רמז תמו. וראה תו״ש תצוה פכ״ז אות יד וצרף לכאן. ובמנחה בלולה: ירך המזבח בצפון וכבש בדרום ושם פני המזבח, שנאמר בו
(ויקרא יו, ז) לפני ה׳ אל פני המזבח.
6. תו״כ ומה״ג כאן, ובספר המכונה ירושלמי קדשים והוא ליקוט המחבר,
זבחים לד.-: כבר פירשה ר׳ חייה במתניתא. דתני מזבח בדרום דברי רבי מאיר ר׳ יוסי אומר מזבח כולה צפון דכתיב צפונה לפני ה׳ ר׳ יוסי ברבי יודה אומר חציו צפון וחציו דרום וכו׳, רבי מאיר דרש כתוב אחד אומר על ירך המזבח וכתוב אחד אומר
(שמות כ, כא) וזבחת עליו הא כאי זה צד שוחטו בצד המזבח ומזבח עצמו פסול, רבי יוסי דרש וזבחת עליו, על המזבח, ומה אני מקיים צפונה לפני ה׳ שיהא המזבח צפונה הא עמד בדרום לא ומה אני מקיים על ירך למצוה שלא יהא המזבח נבזה, רבי יוסי ברבי יודה דרש וזבחת עליו על המזבח צפונה לפני ה׳ הא על צד דרומי פסול הדא דתימר בקדשי קדשים הא קדשים קלין כשרין, על ירך למצוה ע״כ. וראה תו״ש יתרו פ״כ אות תקכח-כט וצרף לכאן.
7. שמו״ר ל״ו-א, מדרש תהלים מח-ב, ילקו״ש ח״ב תשנה. ובמדרש תהלים פג-ב: ויתיעצו על צפוניך
(תהלים פג, ג) נטלו עצה על מזבח שלך לעקרו, הדא הוא דכתיב על ירך המזבח צפונה, שלא נקריב לך קרבנות. וראה אע״ז כאן. וברב״ח: על ירך המזבח צפונה ודרשו חז״ל רוח צפונית אינה מסובבת וכסא של ג׳ רגלים אינו עומד ויצטרך רגל רביעי ולכך הקרבנות רגל העולם וכן הכתוב אומר הר ציון ירכתי צפון.
– בכת״י מעין גנים: ולמה צפונה. כנגד יצר רע. שנאמר
(ירמיה א, יד) מצפון תפתח הרעה. וכעי״ז בבעל הטורים.
8.
בסוכה מט. חמוקי ירכיך
(שה״ש ז) אלו השיתין וכו׳, וברש״י שם: חמוקי ירכיך לשון ירך המזבח.
9. ראה
יומא לז. ותו״כ כאן ולעיל פסוק ה. וראה תו״ש פקודי פ״מ אות ח וצרף לכאן. וברמב״ן פסוק י: והוסיף לומר על ירך המזבח צפונה לפני ה׳, לבאר כי לפני ה׳ שכתוב בבן הבקר הוא ירך המזבח בצפון. ובחזקוני: צפונה לפני ה׳ אבן הבקר דלעיל קאי להיות שחיטתו בצפון דהא נמי כתיב ביה לפני ה׳ ואם שחטו בדרומו של מזבח אין זה לפני ה׳ לפי שרוב המזבח וכבש שלו בדרום קיימי ולא מתחזי ליה אפיתחא דהיכלא אבל כששוחטו בצפון שהוא פנוי מכל ואינו מקום דריסת רגלי הכהנים שהרי הכבש בדרום הרי הוא כנגד ההיכל וזהו לפני ה׳. וע״ע תוס׳ זבחים שם ד״ה פנוי וד״ה שיהא.
10. תו״כ פסוק ג, ילק״ש ח״א רמז שעד, תלו ורש״י כאן.
11. כ״ה בסדר אליהו רבה פ״ז, ילקו״ש ח״א רמז צט. ובמושב זקנים: הקשה הרי״ח למה בעולת צאן נאמר צפון ולא בעולת בקר מפורש בתנדב״א לפי שאילו של יצחק דהיינו עולת צאן אפרו צפון לפני ה׳ תמיד לרצון ולזכרון.
12. במאירי שם: ומה קרבן בהמה שלא קבע כהן לשחיטתו קבע כהן להזאתה ולזריקת דמה עוף שקבע כהן למליקתו אינו דין וכו׳ וממילא למדנו שזריקת הדם גם כן [פסולה] בנשים, ע״כ. בלק״ט נאגארה: בני אהרן הכהנים כשהן בכיהונם, לימד על כהן הדיוט שעבד בבגדי כהן גדול שעבודתו פסולה. וראה לעיל אות קנח.
13.
זבחים נו: וברמב״ן: ואמר סתם על המזבח סביב כי הוא המזבח הנזכר אשר פתח אהל מועד.
– ובבעל הטורים לעיל פסוק ה: וזרקו את הדם. בבן הבקר כתיב את הדם ובצאן כתיב את דמו לפי שדמו של צאן דומה לדם האדם לכך כתיב דמו שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב דמו.
14. ילקו״ש ח״א רמז תשנה, עי״ש שהדרש הוא מפסוק זה. וראה לעיל אות קלד.