×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) לַמְנַצֵּ֬חַ ׀ לִבְנֵי⁠־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר׃ א
For the leader. A Psalm of the sons of Korah.
א. ‹ר4› פרשה פתוחה
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לְשַׁבָּחָא עַל יְדֵיהוֹן דִבְנֵי קֹרַח תּוּשְׁבְּחָא.
For praise; composed by the sons of Korah; a psalm.
מג׳ד יסבח בה אלמואט׳בין מן בני קרח.
הלל לדוד שבו משבח את המתמידים מבני קורח.
מזמור ישירו בו המתמידים במשמרותם מבני קרח.
למנצח לבני קרח – זה המזמור על גלות בבל גם על גלותינו בדרך נבואה.
FOR THE LEADER. This psalm deals with the Babylonian exile1. It also deals, by way of prophecy, with our exile.⁠2
1. This psalm was composed after the return to Jerusalem from the Babylonian exile and alludes to it by saying Thou hast turned the captivity of Jacob in the next verse.
2. Ibn Ezra seems to accept this interpretation. See his comments on verses 6–7.
למנצח לבני קרח מזמור – זה המזמור יש מפרשים אותו על גלות בבל. והנכון שהוא על זה הגלות כי על גלות ארוך הוא,⁠א כמו שאמר: הלעולם תאנף בנו (תהלים פ״ה:ו׳), ועוד שאמר בשוב הגלות: אמת מארץ תצמח (תהלים פ״ה:י״ב), ולא היה זה בשוב גלות בבל כי רבים פושעים היו שם.
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207 חסר: ״הוא״.
גם זה המזמור תפילה על הגאולה העתידה1. אמר:
1. ובשיעורים מפרש חלקו על גלות בבל, וראה אבע״ז: זה המזמור על גלות בבל גם על גלותינו בדרך נבואה. והרד״ק כתב: ׳זה המזמור יש מפרשים אותו על גלות בבל, והנכון שהוא על זה הגלות, כי על גלות ארוך הוא, כמו שאמר (להלן פסוק ו): הלעולם תאנף בנו, ועוד שאמר בשוב הגלות (פסוק יב): אמת מארץ תצמח, ולא היה זה בשוב גלות בבל כי רבים פושעים היו שם׳.
(א-ב) לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר, רָצִיתָ ה׳ וגו׳. אמר המשורר, רָצִיתָ ה׳ אַרְצֶךָ – במלאת לבבל שבעים שנה בימי כורש, שַׁבְתָּ שְׁבִית יַעֲקֹב – בימי עזרא1:
1. ׳רצית׳ – פקידה ראשונה בשנת נ״ב לגלות בבל, ׳שבת׳ – בימי עזרא.
למנצח – הוסד בימי עזרא ונחמיה ששבו מגלות בבל והתחילו לבנות הבית, והתפלל שתהיה גאולה זו גאולה נצחיית, והזכיר מענה אלהים ע״ז
למנצח – אולי חובר מזמור זה אחר אסוף עצמות בני שאול המוקעים ואחר קבור אותם עם עצמות שאול ויהונתן (שמואל ב׳ כ״א:י״ד) שכן כתוב שם ויעתר אלהים לארץ אחרי כן, שרוצה לומד שחדל הרעב ושרתה ברכה בארץ ישראל.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ב) רָצִ֣יתָ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אַרְצֶ֑ךָ שַׁ֝֗בְתָּא [שְׁבִ֣ית] (שבות) יַעֲקֹֽב׃
Hashem, You have been favorable to Your land. You have returned the captivity of Jacob.
א. שַׁ֝֗בְתָּ א=שַׁ֝בְתָּ (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
רְעֵיתָא יְיָ אַרְעָךְ אַתֵבָת שִׁבְיְתָא דְבֵית יַעֲקֹב.
You delighted, O LORD, in your land; you brought back the captivity of the house of Jacob.
למנצח לבני קרח מזמור – רצית ה׳ ארצך. זה שאמר הכתוב (דברים י״א:י״ב) ארץ אשר ה׳ אלהיך דורש אותה. הקב״ה הופך ומהפך ומסתכל ונותן עיניו בה עד שתרצה מעשיה להקב״ה והמצוות שנצטוו ישראל עליהן אם הוציאו את המעשרות ועשו את השמיטים וכל המצוות שנצטוו בהן אותה שעה היא מרצה מעשיה להקב״ה. וכן הוא אומר (ויקרא כ״ו:ל״ד) אז תרצה הארץ את שבתותיה. לכך רצית ה׳ ארצך נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה. מי נושא עונם הארץ אשר הם יושבים עליה שנאמר (ישעיהו ל״ג:כ״ד) העם היושב בה נשוא עון. הרי החיים. מנין אף המתים שנאמר (דברים ל״ב:מ״ג) וכפר אדמתו עמו. מי מכפר על עמו אדמתו. אשריהם יושבי ארץ ישראל שאין להם לא חטא ולא עוון לא בחיים ולא במתים. וכן הוא אומר נשאת עוון עמך. (מיכה ז׳:י״ח) מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע. אספת כל עברתך. וכן יחזקאל אומר (יחזקאל ה׳:י״ג) והנחתי חמתי. וכן הושע אומר (הושע י״ד:ה׳) ארפא משובתם. אמרו בני קרח עד מתי אתה אומר (ירמיהו ג יד-כב) שובו בנים שובבים. והן אומרים לך שוב אתה תחלה שנאמר (תהלים צ׳:י״ג) שובה ה׳ עד מתי והנחם. ואתה אומר לא כי אלא ישראל תחלה לא אתה תשוב לעצמך ולא אנו נשוב לעצמנו אלא שנינו כאחד שנאמר (תהלים פ״ה:ה׳) שובנו אלהי ישענו. מה אתה אומר הלעולם תאנף בנו אם אנו עושים תשובה אין אתה מקבלנו הלא אתה תשוב תחיינו כשם שאמר יחזקאל (יחזקאל לז יב-יד) הנני פותח את קברותיכם. ונתתי רוחי בכם וחייתם.
למנצח לבני קרח מזמור רצית ה׳ ארצך שבת שבית יעקב – זה שאמר הכתוב ארץ אשר ה׳ אלהיך דורש אותה הקב״ה הופך ומהפך בה ונותן עיניו בה עד שתרצה מעשיה להקב״ה והמצות שנצטוו ישראל עליהן אם הוציאו את המעשרות ועשים את השמיטים אותה שעה היא מרצה את מעשיה להקב״ה, וכן הוא אומר אז תרצה הארץ את שבתותיה לכך רצית ה׳ ארצך וגו׳, מי נושא עונם, הארץ אשר הם יושבים עליה שנאמר העם היושב בה נשוא עון הרי החיים, ומנין אף המתים, תלמוד לומר וכפר אדמתו עמו מי מכפר על עמו אדמתו אשריהם יושבי ארץ ישראל שאין להם לא חטא ולא עון לא בחיים ולא במתים, וכן הוא אומר נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה, ואומר מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא (כתוב לעיל ברמז תש״ב).
טאל מא רצ׳ית יא רב ען בלאדך, ורדדת סבי אל יעקוב.
ה׳! הואיל ואתה רצית את הארץ שלך. והחזרת את השביה של יעקוב.
רצית, תמיד רצית ה׳ ארצך והשבות שבית בית יעקב. והנה שבית לשון שבי ושביה.
רצית י״י ארצך וגו׳ – אם שבת שבות יעקב ונשאת את עונם וכסית חטאתם ואספת עברתך מהם והשיבות עצמך מחרון אפך אז רצית ארצך ועולמך מתרצה וכל זמן שלא תעשה זאת אין ארצך ועולמך מתרצה.
O Lord, You have appeased Your land, etc. If You have returned the captivity of Jacob and forgiven their iniquity, and have concealed their sin and withdrawn Your wrath from them and retreated from Your fierce anger, then You have appeased Your land, and Your world will be appeased. But as long as You do not do this, Your land and Your world will not be appeased.
רצית י״י ארצך – יהי רצון שתשרה שכינתך בארצך.
רצית י״י ארצך – בזמן בית שני.
LORD, THOU HAST BEEN FAVORABLE UNTO THY LAND. During the period of the Second Temple.⁠1
1. After Israel returned to Zion following the Babylonian exile.
רצית – מתנבא על הגאולה בשלושה פסוקים הראשונים ואחר כן זכר תפלת בני הגלות בגלות ואחר כן אמר כי שמע תפלתםא כי האל מבטיח על הגאולה באמת.
ויש מפרשים: כאשר רצית בבית שני ונשאת עון עמך (תהלים פ״ה:ג׳) ואספת את כל עברתך (תהלים פ״ה:ד׳), כן שובנו עתהב מזה הגלות.
אמר רצית – כאשר זעמת אותה זה כמה שנים (זכריה ז׳:ג׳) עתה רצית אותם.
שבת שבות יעקבשבת – פועל יוצא, כאלו אמר השיבות.
ויש אומרים כי אין פועל יוצא מהקל מזה השרש בזה הענין, ויפרשו זה מענין מנוחה, וכן שובה י״י רבבות אלפי ישראל (במדבר י׳:ל״ו), ושב י״י את שבותך ורחמך (דברים ל׳:ג׳), שובנו אלהי ישענו (תהלים פ״ה:ה׳) כלם, שהם פעל יוצא מהקל מזה השרש הם ענין מנוחה וזהו דעת ר׳ יהודה חיוג ופירושו שיניחם וישקיטם מצרת הגלות.
שבית – קריג ביו״ד וכתוב בו״ו ואחד הוא.
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״תפלתי״.
ב. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״אתה״.
ג. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״כתו׳⁠ ⁠⁠״.
רצית ה׳ ארצך. הנה, לשעבר ׳רצית ארצך׳, כאמרו (דברים יא יב) ׳ארץ אשר ה׳ אלהיך דורש אותה׳: שבת שבות יעקב. בבית שני:
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

שבות – שבית קרי.
רצית – מלשון רצון.
רצית – כמו שרצית את ארצך מאז והשבת שבות יעקב מגלות בבל.
שבית – בחירי״ק מענין שביה, ובכ״מ כתוב שבות בוי״ו והוא מענין השבה כמ״ש בירמיה, והכתיב פה שבות בוי״ו.
(ב-ג) רצית ה׳ – התרצה אל עמו בג׳ דברים,
א. שהתרצה אל ארצו החרבה, שעז״א רצית ה׳ ארצך
ב. אל עמו הגולים ששב שביתם,
שבת שבית יעקב
ג. מה שמחל עונותיהם נשאת עון עמך, סלה סיום הענין, והנה המשורר הזכיר בכל א׳ מג׳ דברים אלה תנאי שנחשב בעיניו למגרעת, אשר לפיהו ראה שגאולה זו לא תהיה נצחיית, ומתפלל על כל א׳ שישנהו ה׳ לטוב, כי בדבר הא׳ שרצה את ארצו הזכיר שם הויה, ר״ל שרואה שמה שהתרצה לארצו לא היה בהסכמת מדת הדין רק מצד הרחמים לבד, שרחם על שוממתה וחורבנה ומבואר שיש הבדל גדול בין התשועה שהיא רק לפי שעה מצד שלא יכול לראות בצרת הנדכא, ואחר סור הרחמים יצוייר שיקצוף שנית, משא״כ אם היתה התשועה במה״ד שהדין מחייב זה, שאז תהיה תשועה עולמית,
ב. במה שהשיב שבית עמו ראה ג״כ חסרון, במ״ש שבית יעקב – דהיינו שהם עדיין בשביה, כי היו עדיין תחת רשות מלכי פרס, והגאולה האמתיית ראוי שתהיה גאולה שלימה, והכתיבא הוא שבות יעקב בו׳, וכיון גם בזה חסרון שהיתה הגאולה ע״י השתדלותם וברשיון כורש ששבת השבות שהם הכינו לעצמם ומיוחס אליהם, וזה לאות שאינה הגאולה המובטחת, שהיא תהיה ע״י ה׳ (לא ע״י השתדלות אדם) ובאותות ובמופתים,
ג. בענין מחילת העונות ראה ג״כ חסרון, שאמר שה׳ נשא עונם וכסה חטאתם – שנשיאת עון מורה שהעון ישנו עדיין במציאות רק ה׳ סובל אותו, וכן החטא שהוא השוגג י״ל מציאות רק שה׳ כסהו לפי שעה, ובגאולה האחרונה יעביר ה׳ את העונות לגמרי שלא יהיו עוד במציאות כלל, וזה סימן שאינה הגאולה האמתיית, שעליה הבטחנו,
א. שיהיה הקיבוץ כללי וגאולה שלמה ובלי השתדלות אדם,
ב. שלא יהיה רק מהתפעלות הרחמים לפי שעה, אבל יהיה לעולם כמ״ש ובחסד עולם רחמתיך,
ג. שיבוטל מדת כעסו לגמרי ולא יהיה עון במציאות כלל, כמ״ש כי בושת עלומיך תשכחי כמו שפרשתי שם, וז״ש אחר כי
א. כן כנראה צ״ל, וכן בביאור המילות. אולם בכי״ק כאן כתוב: ״והקרי״.
רצית – כמו נחית בחסדך, נהלת בעזך, שמעו עמים, חיל אחז, אז נבהלו, נמגו כל ישבי כנען שבשירת הים, כולם עבר במקום צווי, שהמשורר מצייר הדבר כאילו כבר היה, ורק אחד בהם, יאחזמו רעד לשון עתיד, אולי להזכיר כי הדבר עתיד להיות ולא היה כבר.
וכן לשונות אלה, רצית, שבת, נשאת, כסית, אספת, השיבות, כולם במקום רצה, שוב, שא וגו׳ הם, ומפסוק ד׳ שובנו ומעלה מדבר בלשון עתיד.
שבת שבות – מלשון ושב הלבנון לכרמל, לשון הפיכת מצב דבר, וכן וה׳ שב את שבות איוב (בסוף הספר, שם) וגם פעם שבה במלחמה ממקור זה, כי מצב השבי יתהפך כרגע, ושר יהיה לעבד.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ג) נָ֭שָׂאתָ עֲוֺ֣ן עַמֶּ֑ךָ כִּסִּ֖יתָ כׇל⁠־חַטָּאתָ֣ם סֶֽלָה׃
You have forgiven the iniquity of Your people. You have pardoned all their sin. Selah.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שְׁבַקְתָּא חוֹבֵיהוֹן דְעַמָךְ כַּסִיתָא כָּל חַטָאֵיהוֹן לְעָלְמִין.
You forgave the sins of your people; you covered all their faults forever.
ואחתמלת ד׳נב קומך, וגטית כ׳טאיאהם סרמדא.
ונשאת [סבלת הרמת] את העון של העם שלך. ותמיד כסית על החטאים שלהם.
נשאת, ונשאת. כסית, וכסית.
נשאת כסית כל חטאתם סלה – שנאמר: אשרי נשוי פשע כסוי חטאה (תהלים ל״ב:א׳) – פשע – זהו עון מזיד, חטאת – שוגג.
כאשר נשאת – כי בעבור עוונם וחטאתם גלו. והעד: שנשאת עוני.
[THOU HAST FORGIVEN.] “As Thou hast forgiven.”1
Israel went into exile because of their iniquities and sins.⁠2 “You pardoned my iniquities”3 is proof of this.⁠4
1. Thou hast forgiven should be understood as “As Thou hast forgiven.” Ibn Ezra reads verses 3–5 of our psalm as follows: “As Thou hast forgiven the iniquity of thy people, hast pardoned all their sin; hast withdrawn all thy wrath, hast turned from the fierceness of thine anger [do the same to us]. Restore us, O God of our salvation, and cause thine indignation toward us to cease.” In other words, as you forgave our ancestors their sins and restored them to Zion, do the same for us.
2. Hence they were restored when God pardoned their sins.
3. “You pardoned my iniquities” is a paraphrase for Thou hast forgiven the iniquity of Thy people. The poet speaks on behalf of all of Israel. Therefore, Ibn Ezra employs the first person.
4. The fact that Thou hast turned the captivity of Jacob precedes Thou hast forgiven the iniquity of thy people is proof that sin caused Israel’s exile.
נשאת – כבר פרשתי טעם נשאת וכסית במזמור ל״ב אשרי נשוי פשע כסוי (תהלים ל״ב:א׳).
נשאת עון עמך. בדבר המן, אף על פי שהשתחוו לצלם של נבוכדנצר, כיסית כל חטאתם - שנהנו מסעודתו של אחשורוש בשושן1:
1. במגילה (יב.) ׳שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחאי, מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה, אמר להם - אמרו אתם, אמרו לו, מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע, אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו, אמרו לו - אמור אתה, אמר להם מפני שהשתחוו לצלם [בימי נבוכדנצר (רש״י)], אמרו לו, וכי משוא פנים יש בדבר [איך זכו לנס (רש״י)], אמר להם, הם לא עשו אלא לפנים אף הקדוש ברוך הוא לא עשה עמהן אלא לפנים, והיינו דכתיב כי לא ענה מלבו׳. ועניין הצלם שהוא עבודה זרה נקרא ׳עון׳, ואילו סעודתו של אותו רשע נקרא ׳חטא׳.
נָשָׂאתָ עֲוֹן עַמֶּךָ וגו׳. בימי המן הצורר, שהיו ישראל שבאותו הדור חייבים כלייה, שהם עשו לפנים, ואף הקב״ה לא עשה עמהם אלא לפנים1:
1. במגילה (יב.) ׳שאלו תלמידיו את רשב״י, מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה וכו׳, מפני שהשתחוו לצלם, אמרו לו, וכי משוא פנים יש בדבר, אמר להם, הם לא עשו אלא לפנים – אף הקב״ה לא עשה עמהן אלא לפנים׳.
כסית כל – הכ״ף רפה.
נשאת – ענין מחילת העון.
נשאת – כי מחלת עונם וכסית חטאתם עד עולם לא יזכר.
נשאת עון – יש עדיין העון במציאות רק ה׳ סובל אותו, וכמ״ש מיכה ז׳ י״ח בהבדל בין נושא עון ובין כובש עון ועובר על פשע עיי״ש, וההבדל בין עון וחטא ידוע בכ״מ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

כסית – כסה וכפר קרובים בענינם (וכפרת אותה מבית ומחוץ בכפר, פרשת נח), וענין הפסוק כך – עון חמור שקשה לישראל לסבול העונש הראוי לו נשאתו אתה, וחטאות קלות שאפשר להם לסבול ענשם כפרתם ע״י יסורין.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) אָסַ֥פְתָּ כׇל⁠־עֶבְרָתֶ֑ךָ הֱ֝שִׁיב֗וֹתָ מֵחֲר֥וֹן אַפֶּֽךָ׃
You have withdrawn all Your wrath. You have turned from the fierceness of Your anger.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כְּנֵשְׁתָּא כָּל רוּגְזָךְ תַּבְתָּא מִן תְּקוֹף רוּגְזָךְ.
You withdrew all your anger; you turned from the harshness of your anger.

רמז תתלד

אספת כל עברתך השיבות מחרון אפך – וכן יחזקאל אומר (והשבתי) [והניחותי] חמתי בך וגו׳, וכן הושע אומר ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו, אמרו בני קרח עד מתי אתה אומר שובו בנים שובבים, ישראל אומרים לך שוב תחלה שנאמר שובה ה׳ עד מתי ואתה אומר לא כי אלא שובה ישראל, לא אתה תשוב לעצמך ולא אנו לעצמנו אלא שנינו כאחד שובנו אלהי ישענו. אמר רבי תנחום בר חנילאי אין הגשמים יורדים אלא אם כן נמחלו עונותיהם של ישראל שנאמר רצית ה׳ ארצך שבת שבית יעקב נשאת עון עמך.
וצ׳ממת ענהם כת׳ירא מן עברתך, ורדת ענהם שדהֵ גצ׳בך.
והרבה מהכעסים שלך הרחקת מעליהם. והחזרת מעליהם את תוקף כעסך.
אספת, ואספת מעליהם הרבה מעברתך והשבות מעליהם חרון אפך. ושלשת הפסוקים הללו ב - ד הקדמה.
כי אספת – כדרך אספו נגהם (יואל ב׳:י׳).
ופעול השיבות הוא אפך.
והנה מחרון – כמו מחרות, שם הפועל.
THOU HAST WITHDRAWN. Asafta (Thou hast withdrawn) is similar to asefu (withdraw) in and the stars withdraw their shining (Joel 2:10). Appekha (Thine anger) is the object of heshivota (Thou hast turned).⁠1 Me-charon (from the fierceness) is like ba-charot (when … was kindled) (Psalms 124:3).⁠2 It is an infinitive. 3
1. Even though appekha does not immediately follow heshivota. Our verse says heshivota me-charon appekha (Thou hast turned from fierceness Thine anger). Heshivota me-charon appekha literally means, You have turned from burning Your anger. Ibn Ezra believes that the meaning of the latter is, “You have turned Your anger from burning.”
2. See ba-charot in Psalm 124:3.
3. The word charon is a noun. Hence Ibn Ezra points out that me-charon is a variant of charot in me-charot and is an infinitive.
אספת – כמו אספו נגהם (יואל ב׳:י׳), אסף י״י את חרפתי (בראשית ל׳:כ״ג).
השיבות מחרון אפךמחרון – הוא מקור בתוספת נו״ן, כמו מחרות, ואיננו כמו שוב מחרון אפך (שמות ל״ב:י״ב), כי אותוא הוא שם סמוך למלת אפך, ואלו היה זה כמהו היה לו לומר שבת מחרון אפך. אבל השיבות הוא פעל יוצא, והפעול הוא אפך, כאלו אמר השיבות אפך שלא יחרה.
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״אתו״.
אספת כל עברתך. בימי יוונים: השיבות מחרון אפך. בימי החשמונאים:
אָסַפְתָּ כָל עֶבְרָתֶךָ. בימי היוונים. יאמר, ה׳כל׳ של ׳עברה׳ – ׳אספת׳, שלא יהיו כָּלים כרגע, מ״מ ׳ביום פקדך פקדת׳1 חלק אחר חלק2: הֱשִׁיבוֹתָ מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ. ׳אפך – השיבות מחרון׳, [שהיה בימי] החשמונים, ויושע ה׳ בימים ההם את ישראל:
1. ע״פ שמות (לב לד) בחטא העגל ׳וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם׳.
2. לא ניתן לומר שאסף את כל עברתו, שהרי רבים נהרגו בגזירות יוון, אלא אסף את ׳כל עברתו׳, שלא יצא אל הפועל בפעם אחת, אלא לחלקים.
אספת כל – הכ״ף רפה.
אספת – ענין הכנסה כמו ואין איש מאסף (שופטים י״ט:י״ח).
עברתך – מלשון עברה וזעם.
אספת – הכנסת עברתך לבל תכעוס בהם.
השיבות – חזרת מחרון אפך.
עברתך, חרון אפך – עי׳ הבדלם בבה״ע.
אספת כל עברתך – ויש הבדל בין עברה לחרון אף – שחרון אף הוא על החוטא, ועברה הוא שע״י הכעס על החוטא עובר הגבול לקצוף גם על מי שלא חטא, ולפ״ז עונש ישראל יתייחס אל החרון אף, כי הם חטאו, ועונש הארץ תתיחס אל העברה, כי הארץ לא חטאה, ועתה ע״י שרצית ה׳ ארצך אספת כל עברתך – וע״י ששבת שבית יעקב השיבות מחרון אפך – ואם כן אחר שעתה אין עברה ואין חרון אף מדוע לא יתקיימו עתה יעודי הנביאים שתהיה עתה התשועה הנצחיית, וא״כ אבקש
השיבות – לשון עומד, ובא בהפעיל להורות שהכריח עצמו לשוב.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) שׁ֭וּבֵנוּ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֑נוּ וְהָפֵ֖ר כַּעַסְךָ֣ עִמָּֽנוּ׃
Restore us, O God of our salvation, and cause Your indignation toward us to cease.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
תּוּב לְוָתָנָא אֱלָהָא פּוּרְקָנָא וּבַטֵל רוּגְזָךְ עִמָנָא.
Turn to us, O God our redemption; and revoke your anger against us.
פכד׳אך אסתתבנא יא רב גות׳נא, ואפסך׳ גצ׳בך ענא.
אלוהי ישועתינו! כך תקבע (בישוב קבע) אותנו. ותפר את הכעס שלך מעלינו.
שובנו, כך קבל תשובתינו אלהי ישענו והפר כעסו מעלינו. ותרגם כעס ״גצ׳ב״ וראה לקמן קיב י
שובנו – שוב אתה והשיבנו.
Return us You return and bring us back.
שובינו – הנה הטעם שמדבר המשורר על לשון ישראל בגלותינו: כאשר שבת שבות יעקב (תהלים פ״ה:ב׳) בבית שני, תשיבנו גם עתה.
הפר כעסך – כנגד אספת כל עברתך (תהלים פ״ה:ד׳).
RESTORE US. The following is the meaning of our clause: the poet says Restore us because he speaks on behalf of [the people of] Israel, who are presently in exile. He says, “Turn our captivity now” as Thou hast turned the captivity of Jacob (verse 2) during the Second Temple period.
AND CAUSE THINE INDIGNATION TOWARD US TO CEASE. This is parallel to Thou hast withdrawn all Thy wrath (verse 4).
שובנו – פרשתיו.
אלהי ישענו – כי ישענו תלוי בך ואתה תושיענו ולא אחר.
והפר כעסך עמנו – כעסך שהיה עמנו זה כמה (זכריה ז׳:ג׳) הפר אותו ובטל אותו.
שובנו אלהי ישענו. עתה מיד1: והפר כעסך. מכאן ולהבא, כאמרו (ישעיה נד ט) ׳כן נשבעתי מקצוף עליך׳2:
1. פשוט שחסר כאן וצ״ל ׳אדום׳ או כדומה, ויל״ע כת״י. ׳שמדבר המשורר על לשון ישראל בגלותינו, כאשר שבת שבות יעקב בבית שני תשיבנו גם עתה׳ (אבע״ז).
2. שלא יהיה שוב גלות, ראה שם וש״נ
וגם עתה, אמר המשורר, שׁוּבֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וקבצנו מן הגויים, וְהָפֵר כַּעַסְךָ עִמָּנוּ:
שובנו – כן שובנו מגלות אחרון והפר כעסך אשר עמנו.
שובנו – כולל ג׳ בקשות,
א. נגד מ״ש שבת שבית יעקב שלא היתה השבה גמורה כי הם עדיין שבוים ותחת רשות כרש, וכן לפי הכתב שבות שלא היה השבה ע״י ה׳ לבדו רק ע״י השתדלותם, בקש שובנו אתה בעצמך, ושתהיה השבה גמורה שלא נהיה עוד תחת רשות ב״ו,
ב. נגד החסרון שאמר רצית ה׳ ארצך שהיה רק מהתפעליות מדה״ר לא בהסכמת מה״ד, בקש שובנו אלהי ישענו שאלהים הוא מה״ד שגם מה״ד יסכים לזה,
ג. נגד מ״ש שרק נשאת עון עמך אבל העון ישנו עדיין במציאות, ויצוייר שיתעורר עוד כעס עליו אחר שלא נסלח לגמרי, בקש והפר כעסך עמנו – עד שלא ימצא שום כעס במציאות כלל.
שובנו – שוב אלינו או שוב שבותנו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) הַלְעוֹלָ֥ם תֶּאֱנַף⁠־בָּ֑נוּ תִּמְשֹׁ֥ךְ אַ֝פְּךָ֗ לְדֹ֣ר וָדֹֽר׃
Will You be angry with us forever? Will You draw out Your anger to all generations?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הַאֶפְשַׁר דִי לְעַלְמַיָא תִתְקוֹף בָּנָא תִּנְגִיד תּוּקְפָךְ לְדָר וָדָר.
Can it be that you will act harshly against us forever? Will you prolong out1 your harshness for all generations?
1. Draw out: hold on to.
הל אלי אלדהר תג׳ד עלינא, או תמד גצ׳בך אלי ג׳יל ואג׳יאל.
האם עד עולם תכעס עלינו או תמשיך בחרון האף שלך עלינו לדורי דורות.
תמשך, או תמשוך.
הלעולם – בעבור היות גלות בבל שבעים שנה (ירמיהו כ״ה:י״א), וגלות החל הזה1 לדור ודור עד היום.
1. השוו ללשון הפסוק בעבדיה א׳:כ׳.
WILT THOU BE ANGRY WITH US FOREVER? The psalmist makes this statement because the Babylonian exile lasted for seventy years, while our1 present exile continues from generation to generation until this day.
1. Literally, this.
הלעולם – איך ארך זה הגלות כל כך וכי לעולם תאנף בנו.
תמשוך אפך – כלומר תאריך אפך לדור ודור.
הלעולם תאנף בנו. להענישנו תמיד, על היפך ׳כי לא לעולם אריב׳ (שם נז טז): תמשוך אפך לדור ודור. בגזירות מטרידות אותנו מן התשובה, כאמרו (שם סד ד) ׳הן אתה קצפת ונחטא׳1:
1. כתוב שם: ׳פגעת את שש ועושה צדק בדרכיך יזכרוך הן אתה קצפת ונחטא בהם עולם וניוושע׳, כלומר, סילקת מן העולם הצדיקים שהיו ששים במצותיך ועושים צדק, ואותם הצדיקים שהיו עושים מצותיך בשמחה אינם בעולם עתה שיעמדו לנו בפרץ כמו שהיו עושים הראשונים, הן אתה קצפת ונחטא - כשהיית קוצף עלינו בעבור שחטאנו לפניך, בהם עולם ונושע - בהם היינו סומכים כל ימי עולם, כלומר בכל דור ודור שהיו בהם צדיקים והיינו נושעים בהם שהיו מתפללין לפניך בעדינו אבל עתה בגלו׳ אפסו החסידי׳ והצדיקים וכלנו אנחנו כטמא אין דבר אלא שתעשה אתם למען שמך׳ (ע״פ רד״ק), הרי שבכך שהמכות מטרידות מן התשובה ומסלקים את הצדיקים, נמשך האף מדור לדור.
הַלְעוֹלָם תֶּאֱנַף בָּנוּ, הלוא לא תניח לנו דרך לשוב אם תִּמְשֹׁךְ אַפְּךָ תמיד:
לדר ודר – בספרים מדוייקים שניהם חסר וא״ו.
תאנף – מלשון אף וחמה.
הלעולם – וכי עד עולם תכעוס בנו וכי תמשוך אפך לסוף כל הדורות.
תאנף, תמשך אפך – גדר פעל אנף שכלה חרון אפו ע״י העונש וזה הפך של תמשך אפך, שימשוך דור דורים, כמ״ש ישעיה י״ב ובכ״מ, וההבדל בין לעולם ובין דור ודור למעלה ל״ג י״א ובכ״מ.
הלעולם – הלא בהכרח יתבטל כעסך עלינו בעת מן העתים, ויש הבדל בין אף ובין אנף – שאף מורה שהכעס מתגלה ע״י עונש, ואנף מורה שמכלה את האף ע״י העונש, העונש הבא ע״י אף יצוייר שיהיה עונש חלקי, למשל אם התחייב מאה מכות יכהו אחת ויניח המותר לימים הבאים, והעונש הבא ע״י אינוף הוא עונש כללי עד שאין אחריו אף ועונש כלל, ויש הבדל בין לעולם ובין לדור ודור – שלעולם יאמר על הזמן הנצחי הבלתי מתחלק, ולדור ודור יאמר על הזמן המתחלק לפי הדורות, ור״ל אם תאנף ותכלה החרון אף ע״י שתגמור לכלות בנו בפעם א׳ כל העונש, וכי לעולם תאנף בנו – וכי יהיה עונש של כליה עד שנהיה כלים לעולם, ואם תמשוך אפך – אם לא תענוש אותנו בפעם אחד, רק תמשוך את האף לימים רבים להעניש מעט מעט, ותחלקנו לשני דורות להעניש דור אחר דור,
וכי תמשך אפך לדור ודור – הלא בהכרח יכלה בדור אחד ולא ימשך עד סוף כל הדורות, ומפרש שא״א שלעולם תאנף בנו, כי
תאנף – תקצר רוחך, ואַנְףְ היא הברה טבעית היוצאת מאף איש קצר רוח.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) הֲֽלֹא⁠־אַ֭תָּה תָּשׁ֣וּב תְּחַיֵּ֑נוּ וְ֝עַמְּךָ֗ יִשְׂמְחוּ⁠־בָֽךְ׃
Will You not revive us again, that Your people may rejoice in You?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הֲלָא אַתְּ תְּתוּב תְּחַיֵי יָתָנָא וְעַמָךְ יֶיחְדוּן בְּמֵימְרָךְ.
Will you not again revive us? And your people will rejoice in your word.
אלא אנך ועדת אן תעוד פתחיינא, וקומך יפרחון בך.
הרי אתה הבטחת שתשוב ותחייה אותנו. והעם שלך ישמחו בך.
הלא, הלא אתה הבטחת שתשוב ותחיינו.
הלא אתה – סופך שתשוב תחיינו שהרי הבטחתנו כן על ידי נביאיך.
Will You not ultimately return and revive us, for [so] You promised us through Your prophet.
הלא – טעם אנחנו נחשבנו בגלות כמתים ואין מי יוכל לחיותינו זולתך.
WILT THOU NOT QUICKEN US AGAIN. The meaning of this is, “We who are in exile are considered as dead. No one but You can restore us to life.”
הלא אתה – כי אין זולתך שיחיינו ממותא הגלות, ואז עמך ישמחו בך.
א. כן בכ״י פריס 207. בכ״י פרמא 1872: ״ממיתת״. בכ״י פרמא 3239, מינכן 363: ״מתמותת״.
הלא אתה תשוב תחיינו. כאמרו (דברים לב מ-מא) ׳כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם, אשיב נקם לצרי׳, וכאמרו (דניאל יב ז) ׳וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי1 [וגו׳] תכלינה כל אלה׳:
1. בדפו״ר ׳וחצי מועד׳, ואינו לפנינו בפסוק.
יאמר, הֲלֹא אַתָּה תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ ממוות הגלות, כי כן דיברת, וְעַמְּךָ – הצדיקים, יִשְׂמְחוּ בָךְ, כי [ישישו] בשמחה1:
1. ע״פ לשה״כ לעיל (תהלים ס״ח:ד׳).
הלא אתה – בס״ס הה״א בגעיא וכן הוא בחילופים לב״א.
תחיינו – מתחלפת תחינו ביו״ד אחד בלבד כדלעיל סימן פ׳.
הלא אתה – הלא סוף הדבר תשוב תחיינו מן הצרות וישמחו עמך בישועתך.
הלא אתה תשוב תחיינו – וא״כ א״א שתעשזה בנו כליה עולמית, שאף אם נדמה את הגוף הכללי של האומה הישראלית בגלותה כעצמות היבשות פגרים מתים, הלא אתה תשוב תחיה את הגוף הכללי הזה, כמ״ש הנה אני פותח את קברותיכם עמי (יחזקאל ל״ז), וכן א״א שתמשוך אפך לדור ודור, כי הלא אז עמך ישמחו בך – כי תשוב לשוש עליהם לטוב, וא״כ אבקש
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ח) הַרְאֵ֣נוּ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה חַסְדֶּ֑ךָ וְ֝יֶשְׁעֲךָ֗ תִּתֶּן⁠־לָֽנוּ׃
Show us, Hashem, Your kindness; and Your salvation give to us!
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אַחֲמֵי יָתָנָא יְיָ טוּבָךְ וּפוּרְקָנָךְ תִּתְיְהַב לָנָא.
Show us, O LORD, your goodness; and may your redemption be given1 to us.⁠2
1. Be given: Tg bhytyt suggests Heb Ntnt.
2. May your... to us: you will give your redemption to us.
אללהם פאודינא מן פצ׳לך, ואעטינא מן גיאת׳ך.
ה׳! אם כך [הבטחת לנו] תראה לנו מהחסד שלך. ותתן לנו מהישועה שלך.
הראנו, אלהים הראינו מחסדיך ותן לנו מישועתיך.
הראנו י״י חסדך – כי אם גברו עונינו, אתה תעשה חסד עם החטאים ולא תגמלם כפשעם, ואותו החסד הראה אותו לנו.
וישעך תתן לנו – בסגול היו״ד, כמו אל בקצפך תוכיחני (תהלים ל״ח:ב׳).
הראנו ה׳ חסדך. שיהיה זה בימינו: וישעך תתן לנו. לעולם:
לכן, אחרי שאתה עתיד לזה, עֲשֵׂה זאת עמנו והַרְאֵנוּ ה׳ חַסְדֶּךָ – שהוא קיבוץ גלויות, ובזה האופן יֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ – שהיא התשועה הבא⁠[ה אחר כך]. וזאת התפילה היא לכל דור ודור מימי הגלות:
הראנו – לזה הראה לנו חסדך במהרה בימינו.
הראנו ה׳ חסדך – שתהיה התשועה הנצחיית עתה בימינו בדור הזה,
ולנו תתן ישעך – ושלא תהיה גאולת עראי לפי שעה ע״י התפעלות הרחמים רק שתהיה ע״י חסדך – כי מתנאי החסד שלא יתום לעולם, כי הרחמים ושאר כל המדות הם תלוים לפי המרוחם או המחונן, לפי ענינו או לפי מעשיו, לא כן החסד שהוא מצד האל ולא לפי המקבל, שעז״א בחסד עולם רחמתיך,
וגם ישעך תתן לנו – שלא תהיה הישע לפי מעשינו או השתדלותנו רק שלך מצד חסדך.
חסדך וישעך – אנחנו משועים לפניך ואתה תתן לנו ישעך ובזה תראה לנו אות חסדך.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ט) אֶשְׁמְעָ֗ה מַה⁠־יְדַבֵּר֮ הָאֵ֢ל ׀ יְ֫הֹוָ֥היְ֫⁠־⁠הֹוָ֥הא כִּ֤י׀ יְדַבֵּ֬ר שָׁל֗וֹםאֶל⁠־עַמּ֥וֹ וְאֶל⁠־חֲסִידָ֑יווְאַל⁠־יָשׁ֥וּבוּ לְכִסְלָֽה׃
I will hear what God, Hashem, will speak, For He will speak peace to His people, and to His pious. But let them not turn back to folly.
א. יְ֫הֹוָ֥היְ֫⁠־⁠הֹוָ֥ה א!=יְה֫וָ֥היְ⁠־⁠ה֫וָ֥ה (בניגוד לדרכו ה״עולה״ מסומן באות ה״א של שם הוי״ה במקום באות יו״ד)
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֶשְׁמַע מַה יְמַלֵל אֱלָהָא יְיָ אֲרוּם יְמַלֵל שְׁלָם לְעַמֵיהּ וְלַחֲסִידוֹי וְלָא יַחְזְרוּן לְסִכְלָא.
I will hear what God, the LORD, will say; for he will speak peace to his people and to his pious ones, and they will not return to heathenism.⁠1
1. Heathenism: folly.
אשמעה מה ידבר האל – אמרו עו״א לבלעם למה אמר הקב״ה לישראל שיקריבו קרבנות ולנו לא. אמר להם הקרבנות אינם אלא שלום ומי שקבל התורה שהם כתובים בה צריך שיקריב קרבנות, אתם מתחלה פסלתם אותה ועכשו אתם רוצים להקריב מי שקבלה הוא מקריב שנאמר ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום. ד״א אמר רבי יודן ברבי סימון יום שהוקם המשכן נכנס משה והיה שומע קול הדר קול נאה קול משובח, אמר משה אשמעה מה ידבר האל י״י בדין הוא מדבר או ברחמים הוא מדבר, אמר ליה הקב״ה משה שלום אני מדבר להם אין בלבי על בני שנאמר כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, אימתי אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו, אימתי ביום שהוקם המשכן, עד שלא הוקם היה תחרות בין ישראל לאביהם שבשמים.
מא נסמע בה מא תכ׳אטבנא יא רב יא טאיק, פאנך תקול סלאמא לקומך ואבדארך, ולא יעודון אלי ג׳הלהם.
[מה היא הישועה שתתן לנו (המשך מהפסוק הקודם)] שנשמע מה שתדבר אלינו אלוהים! האל (הכל יכול)! לפי שאתה אומר שלום לעם שלך. [ועוד אתה אומר] שהחסידים שלהם לעולם אינם חוזרים אל הסכלות שלהם.
אשמעה, עזר וסיוע ובשרון לבב מה שבו נשמע את אשר אתה מדבר עמנו ה׳ האל. כי אתה אומר שלום לעמך וחסידיך ולא ישובו לכסילותם.
אשמעה מה ידבר – אזכה לשמוע מה ידבר הקב״ה כשידבר שלום אל עמו.
לכסלה – לשטות לחטוא לפניו.
I shall hear what God will speak I shall merit to hear what the Holy One, blessed be He, will speak when He speaks peace to His people.
to folly Heb. לכסלה, to foolishness, to sin before Him.
אשמעה – דברי המשורר יבקש דרך נבואה, כמו: על משמרתי אעמודה (חבקוק ב׳:א׳). עד שראה בחזיון שאף השם ישוב מישראל וידבר שלום על עמו.
לכסלה – מגזרת כסיל, כדרך: ועמך כולם צדיקים (ישעיהו ס׳:כ״א).
I WILL HEAR. These are the words of the poet. He seeks a prophetic vision in which he will hear1 what God will speak. Compare this to I will stand upon my watch (Hab. 2:1).⁠2 [The psalmist persevered] until he had a vision in which he perceived that God’s wrath will turn away from Israel, and that the Lord will speak peace concerning His people.
BUT LET THEM NOT TURN BACK TO FOLLY. The word kislah (folly) is related to the word kesil (fool) (Psalms 49:11). Our clause3 is similar to Thy people also shall be all righteous (Isaiah 60:21).⁠4
1. Literally, “to prophetically hear.”
2. The full verse reads: I will stand upon my watch, and set me upon the tower, and will look out to see what He will speak by me, and what I shall answer when I am reproved.
3. But let them not turn back to folly.
4. But let them not turn back to folly is a call to Israel to be righteous.
אשמעה מה ידבר האל י״י – אמר הנביא אני שומע מה שידבר האל י״י, ומה שהוא מדבר יכול להשלימו. ומהו מדבר?
כי ידבר שלום אלא עמו – להוציאם מהגלות.
ואל חסידיו – חסידי אומות העולם שישובו לדת ישראל בשוב הגלות.
ואל ישובו לכסלה – ואל ישובו עוד לכסילות ולדרך רע, כמו שכתוב: ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ (ישעיהו ס׳:כ״א). וזה לאות כי על גלות זה אמר, כי השבים מגלות בבל שבו לכסלה, עד שחרב בית שני וגלו ישראל מארצם.
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363, וכן בפסוק. בכ״י פריס 207: ״על״.
אשמעה. אבין: מה ידבר האל. בתורתו: כי ידבר שלום. כאמרו (ויקרא כו ט) ׳והקימותי את בריתי אתכם׳1: ואל ישובו לכסלה. כאמרו (שם פסוק יב) ׳ולא תגעל נפשי אתכם׳:
1. [כי ידבר שלו׳, ראה נושא ׳ברית שלום׳ ובריתי שלום].
ואמר, נהיה ראויים לזה הקיבוץ בזה האופן, כי אז אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר הָאֵל, ולא אהא [מעוזבי] התורה כאשר אנכי היום בגלות, אך אבין מצפוני תושיה בעת כִּי יְדַבֵּר ה׳ שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו, וְאַל יָשׁוּבוּ עוד לְכִסְלָה, כי תמיד תישאר האמת בלבבם:
אשמעה – בגליון א׳ מס״ס נכתב בצדו נ״א אשמעה חטף קמץ ועיין מ״ש בריש מזמור ע״ח בשם הראב״ע.
ואל ישובו – הוא״ו בגעיא בס״ס.
לכסלה – מלשון כסיל ור״ל לחטוא.
אשמעה – הן שומע אני מה ידבר האל אשר ידבר שלום אל עמו ומבטיחם שלא ישובו לחטוא עוד.
אשמעה – אחר שהציע התפלה הלז, יספר ששמע מה ידבר האל להשיבו על תפלתו זאת, שמעתי כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו – ר״ל שה׳ השיב לו שרוצה שגאולת ישראל עתה תהיה ממוצעת בין מדת החסד ובין מדת האמת, שהדרך הוא מה שיעשה ה׳ מצד חסדו לבד ולא ישקיף כלל על מעשה הדור צדקתם או רשעתם, והאמת הוא מה שיעשה ה׳ כפי מעשה הדור וצדקתם, ובשניהם יש מגרעת, כי אם יעשה ה׳ רק מצד החסד, הגם שחסדו אין לו גבול והתשועה הנעשית בסבת החסד היא תשועה עולמית, י״ל חסרון שלא נוכל להתכבד בתשועה זאת אחר שלא השגנוה ע״פ מעשינו, ואין לנו כבוד, ואם יעשה ה׳ רק מצד האמת לבד ע״פ צדקת הדור, הגם שאז יש לנו כבוד ע״י תשועה זו, יש חסרון אחר שאז לא תהיה תשועה עולמית, אחר שתלוי במעשים, אם ימעט זכיותינו תופסק התשועה, ולכן בחר דרך ממוצע בין החסד והאמת והרכבת שניהם יחדו, והוא שהתחלת התשועה וסבתה תהיה ע״י מדת האמת, שהוא ע״י זכות הדור וצדקתם, ובזה יהיה לנו כבוד, אולם אחר שתתגלה הישועה במדת האמת יתעורר אח״ז מדת החסד, באופן שהתשועה לא תהיה מוגבלת ע״י האמת לבד כפי צדקת הדור רק תתפשט ותתרחב ע״י חסדי ה׳, באופן שחסד ואמת יפגשו זה בזה, דהיינו שהתחלת התשועה וסבתה תהיה בעבור האמת וזכות הדור, והתשועה עצמה וכמותה ואיכותה תהיה כפי חסד ה׳, לא כפי הזכות שהוא בעל גבול רק כפי חסד עליון שהוא בלתי ב״ת והוא לא יתום לעולם, ואחר שחסד הזה התעורר בסבת האמת, ר״ל בסבת זכות הדור, בהכרח שכח חסד העליון ישמור גם את הסבה שהתעורר עבורה, והוא שישמור אותנו לבל נשוב עוד לכסלה, ואת רוח הטומאה יעביר מן הארץ, כדי שלא נחטא עוד ולא יתמוטט העמוד אשר החסד נשען עליו, ודבר זה קרא בשם שלום, כי שלום מורה על הקיום, ועז״א שה׳ סבר שלום אל עמו ואל חסידיו שיעמדו תמיד שלמים עם אלהיהם, ושלמים באשרם שלא ישובו עוד לכסלה – שלא ישובו לחטוא בשום פעם כדי שלא תסור הסבה שבעבורה משך ה׳ את חסדו עליהם.
כי ידבר שלום – לשון אם, מ״מ קרוב לודאי הוא.
ואל חסידיו – בימי דוד היו בני ישראל נאמנים לה׳, ואין כאן מקום להאריך מדוע סבלו אז עונש חטאת שאול, והצור תמים פעלו (ועיין מה שכתבתי בהואיל משה על נביאים ראשונים שמואל ב׳ כ״א:א׳).
לכסלה – כמו לכסילות, לבטחון כוזב באלהי נכר שרובם מכוכבי השמים וכסיליהם (ישעיה י״ג:י׳).
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) אַ֤ךְ קָר֣וֹב לִירֵאָ֣יו יִשְׁע֑וֹ לִשְׁכֹּ֖ן כָּב֣וֹד בְּאַרְצֵֽנוּ׃
Surely His salvation is near to those that fear Him, that glory may dwell in our land.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּרַם קָרִיב לְדָחֲלִין מִנֵיהּ פּוּרְקָנֵיהּ לְאַשְׁרָאָה יְקָרָא בְּאַרְעָנָא.
Truly his redemption is near to those who fear him, to make glory abide in our land.
ויקינא אן גות׳ך קדיבא מן אתקיאך, וכד׳אך מא יסכן כרמך פי בלדנא.
ואמת הדבר שהישועה שלך קרובה ליראים שלך. זה מה שיהיה הכבוד שלך בארצנו [שתמיד הישועה שלך תהיה קרובה אלינו].
אך, ואמת כי ישעך קרוב ליראיך וכן מה שישכין כבוד בארצנו. ומלים אלה ״לשכן כבוד בארצנו״ משוכות לפסוק ח כלומר ותן בלבנו ליראה אותך ולעשות לפניך כל אשר יגרום שתשכון כבוד בארצנו, ואימתי כאשר אנשי החסד והאמת וכו׳.
אך – אל ידאג עמו בעבור אורך הגלות, כי הישועה קרובה אם ישראל ישובו ליראה את השם אז ישוב השם מחרון אפו לשכון כבודו בתוכם, זה אך קרוב. והנה זה המזמור לעד כי הכבוד לא היה בבית שני.
SURELY HIS SALVATION IS NIGH. God’s nation should not worry because of the length of the exile, for salvation1 is nigh if Israel returns to the fear of the Lord. If Israel returns to the fear of God then the Lord will turn from His fierce anger and cause His glory to dwell among them. This is the meaning of Surely His salvation is nigh.
Note the following: this psalm is proof that God’s spirit was not present during the Second Temple.⁠2
1. Literally, “the salvation.”
2. The previous verses that speak of the Second Temple do not mention God’s glory. However, our verse, which speaks of the coming salvation, does. – Filwarg.
אך קרוב – אם יהיו כל ישראל יראיו קרוב יהיה להם ישעו, כי הגאולה תלויה בתשובה, כמו שכתוב: ושב י״י אלהיך את שבותך וגו׳ (דברים ל׳:ג׳), כי תשוב אל י״י אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך (דברים ל׳:י׳).
לשכן כבוד בארצנו – גם זה לאות כי על זה הגלות הוא המזמור, כי בבית שני לא שכן הכבוד, כמו שאמרו רבותינו ז״ל: כתוב וארצה ואכבדה, כתוב ואכבד וקרינן ואכבדה, מאי שנא דמחוסר ה׳? אלו הן חמשה דברים שבין מקדש הראשון למקדש שני, ואלו הן: ארון וכפורת וכרוב, אש, ושכינה, ורוח הקדש, ואורים ותומים. אבל בבא הגואל ובנין הבית ישכון הכבוד שם, כמו שכתוב: ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזב את עמי ישראל (מלכים א ו׳:י״ג), ואומר כי אני י״י אלהי ישראל בא בו (יחזקאל מ״ד:ב׳) – אמר זה על הכבוד שיהיה בבית המקדש.
אך קרוב ליריאיו ישעו. אמנם כי ׳ישעו קרוב׳ ומוכן ׳ליריאיו׳, שהם צדיקי דורות הגלות: לשכון כבוד בארצנו. וכן ׳קרוב׳ ומוכן שישכון ׳כבוד׳ האל יתברך ׳בארצנו׳ - בזכות הארץ:
אמר, אַךְ – היינו אכן, קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ, וגם בכל דור ודור יש יראים, דלא בציר עלמא מתלתין ושיתא צדיקי (סנהדרין צז:)1, ועוד ׳קרוב׳ לִשְׁכֹּן כָּבוֹד בְּאַרְצֵנוּ, שאותו המקום נתון הוא לה׳2:
1. ׳אמר אביי, לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל דרא׳.
2. ראה מש״כ בויקרא (כה כג): ׳כי לי הארץ – הגליל [׳גליל הגויים׳, היא ארץ ישראל] הוא ארץ ה׳, כי גרים ותושבים אתם עמדי באותו הגליל, שאינו בכלל והארץ נתן לבני האדם׳. ובנדפס כתב: ׳וכן קרוב ומוכן שישכון כבוד האל יתברך בארצנו – בזכות הארץ׳.
אך קרוב – ר״ל אין הדבר קשה כי קרוב לפני ה׳ וקלה בעיניו להביא ליראיו ישעו ולשכון כבוד בארצנו.
אך קרוב – ר״ל שלא תהיה התשועה מצד מדת החסד לבד בלא זכות הדור וצדקתם, שאז הישע רחוק מיראיו, כי הישע לא באה על ידם רק ע״י ה׳ מלמעלה, וכן לא תהיה התשועה מצד מדת האמת לבד שהוא כפי מעשה הדור לבד ולא יותר, שאז יראיו הם הפועלים את הישע והוא מיוחס להם לא לה׳, ולכן תהיה באופן ממוצע,
שאך קרוב ליראיו ישעו – שמצד שתהי ע״י מדת החסד, יותר מכפי המעשה של הדור והכנתם, נקראת ישעו של ה׳, ומצד שההתחלה תהיה ע״י מדת האמת ע״י מעשי יראיו וצדקתם תהיה קרוב ליראיו וי״ל קורבה עמהם, כי התחילה ע״י צדקתם, ובזה הגם שהוא ישעו של ה׳ בלתי בעל תכלית בכ״ז הוא קרוב ליראיו, ובזה ירויחו שני דברים,
א. כבוד בארצנו שאם היה הישע רק מצד החסד לא היה לנו כבוד כי היה חסד חנם, אבל עתה נשיג כבוד,
ב. לשכון כבוד – שהכבוד הזה ישכון לעולם ולא יבוטל בשום זמן, שאם היתה התשועה רק בעבור מדת האמת לפי מעשנו היה הכבוד מסתלק בעת יתמו זכיותינו, לא כן עתה ישכון הכבוד לעולם.
לשכן – קרוב לשכון.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יא) חֶסֶד⁠־וֶאֱמֶ֥ת נִפְגָּ֑שׁוּ צֶ֖דֶק וְשָׁל֣וֹם נָשָֽׁקוּ׃
Mercy and truth have met; righteousness and peace have kissed each other.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
טַבְוָן וּקְשׁוֹט אָרְעִין צִדְקָא וּשְׁלָמָא אִדְבָּקוּ.
Favor and truth meet, righteousness and peace have joined1 together.
1. Have joined: will join.
חסד ואמת נפגשו – אמר רבי סימון בשעה שבא הקב״ה לבראת אדם הראשון נעשו המלאכים כתות כתות, מהם אומרים יברא ומהם אומרים אל יברא, חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, אמת אומר אל יברא שכלו שקר, צדק אומר יברא שהוא מלא צדקות, ושלום אומר אל יברא דכוליה קטטה, מה עשה הקב״ה נטל אמת והשליכו לארץ אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע מה אתה מבזה תכסיס (אלתמסון) [אלטיכסייא] שלך תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב אמת מארץ תצמח. ד״א חסד ואמת נפגשו. חסד זה אהרן שנאמר וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך, ואמת זה משה שנאמר בכל ביתי נאמן הוא, צדק זה משה שנאמר צדקת ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל, ושלום זה אהרן שנאמר בשלום ובמישור הלך אתי, הוי חסד ואמת נפגשו וילך ויפגשהו, צדק ושלום נשקו וישק לו.
אד׳א אהל אלפצ׳ל ואלמערוף אלתקוא, וד׳ו אלנצפה ואלסלאמה תקאבלוא.
אנשי החסד וההטבה נפגשו. ובעלי הצדק נפגשו עם השלום [נשקו לשון השקה מפגש].
חסד, כאשר אנשי החסד וגומלי הטוב נפגשים ואנשי הצדק והשלום נחבקים תרגם אמת ״מערוף״ גומלי החסדים ועושי הטוב עם זולתם, ובכל מקום מתרגם אמת ״חק״ כפשוטה. ויש כמה מקומות שתרגם ״אחסאן״ כגון לקמן פו טו ועוד.
חסד ואמת נפגשו – שיהיו ישראל דוברי אמת ומן השמים יפגוש בהם החסד.
[צדק ושלום נשקו – הצדקה שהיו ישראל עושים והשלום מאת הקב״ה יהיו נושקין זה לזה כלומר והיה מעשה הצדקה שלום (ישעיהו ל״ב:י״ז).]
Kindness and truth have met That Israel will speak truth, and from heaven kindness will meet them.
righteousness and peace have kissed The righteousness [or charity] that Israel was performing and the peace from the Holy One, blessed be He, will kiss one another, i.e., the act of charity will be peace (Yeshayahu 32:12).
חסד ואמת – יהי רצון שיכנסו זה את זה בארץ, על ידי אשר בני האדם שבה דרים, שיהו רגילין בהן.
צדק ושלום – ישיקו השמים להם צדק ושלום, אילו הגשמים, ברכות, ושובע.
נשקו – כמו: נשקו בר (תהלים ב׳:י״ב).
חסד – הטעם בהיות הכבוד שוכן בארץ ישראל, אז יהיו כולם חסידים ושלום אמת, בעבור היות הגזרות תלויות לפי מעשה האדם בארץ, על כן אמר: תפתח ארץ ויפרו ישע (ישעיהו מ״ה:ח׳).
MERCY1 AND TRUTH ARE MET TOGETHER. Its meaning is as follows: “When God’s glory rests in Israel (verse 10), they shall all be pious2 and there will be peace.”3
[Scripture states:] Truth [springeth out of the earth; and righteousness hath looked down from heaven] because the decrees [which originate in heaven] are contingent on man’s deeds upon the earth. Scripture therefore states: Let the earth open, that they (the heavens) may bring forth salvation (Isaiah 45:8).
1. Chesed. Ibn Ezra renders this as “piety.” He renders our clause, “piety and truth are met together.”
2. Ibn Ezra’s paraphrase of mercy and truth are met together.
3. Ibn Ezra’s paraphrase of righteousness and peace have kissed each other.
חסד ואמת – אמר: אז בעת הגאולה וישכן הכבוד בבית המקדש, יהיו חסד ואמת בעולם, כי יהיו כל ישראל בדרך אחת לעבוד את י״י ולהיותם בדרך אמת, כמו שכתוב: שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית (צפניה ג׳:י״ג).
ויהיה צדק ושלום בעולם נשקו – כלומר אחים ורעים, כיון שיהיה אמת וצדק בבני אדם יהיה להם מהאל חסד ושלום.
חסד ואמת נפגשו. ומעולם במקום אשר נמצא בו ׳אמיתה של תורה׳ - נמצא בו חסד1 עליון, וכן צדק ושלום נשקו – ׳נשקו׳ זה את זה, באופן שכאשר יהיה ה׳צדק׳ - יהיה ה׳שלום׳ מכל רע, כאמרו (דברים טז כ) ׳צדק צדק תרדוף - למען תחיה וירשת [את הארץ]׳:
1. בדפו״ר ׳חסדי׳.
(יא-יב) אמת הוא שחֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ, שכל עוד שישראל עוסקים בתורה לשם שמים, שהיא ׳אמת׳, אז ׳חסד׳ ה׳ עליהם, וצֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ, שכל זמן שישראל עושים רצונו של מקום ומשפטי ה׳ ישרים ורודפים ׳צדק׳, אז ה׳ יברך את עמו ב׳שלום׳. אמנם בעודנו בגלות, תורה גנוזה, ואין איש יכול לגלותה מפני הגזירות []⁠1 בעוונותינו, וכן המשפט הישר אין אנו יכולים לעשותו. לכן חילה המשורר את פני ה׳ ואמר, יהי רצון שאֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח. ואמר ׳מארץ׳ – לפי שתופשי התורה ולומדיה ניתנו תחת כפות רגלי הרשעים. וכן יהי רצון שיצמח הצֶדֶק שנִשְׁקָף מן השָּׁמַיִם בלבד, כי ה׳ יראה ללבב, שאינם יכולים עתה להוציאו מן הכח אל הפועל2:
1. מחיקה של צנזורה.
2. ׳וכן יצמח אותו ׳צדק׳ אשר אצל אותם הצדיקים עתה בכח, והיו מוציאים אותו לפועל אם היה לאל ידם, וזה משמים נשקף – נודע אצל היושבי בשמים׳ (נדפס).
נפגשו – ענין פגיעה.
נשקו – מלשון נשיקה.
חסד ואמת – החסד והאמת פוגשים זה בזה ר״ל האחד תלוי בחבירו כשנדבר אמת תבוא חסד אל.
נשקו – פגשו זה בזה ונשקו יחד ר״ל תלוים המה זה בזה כשנעשה צדק תבוא השלום.
חסד ואמת – הבדלם מבואר.
חסד ואמת נפגשו – עתה מבאר איך יהיה זה אומר כי בתשועה זו יפגשו חסד ואמת, שתהיה מורכבת מחסד ואמת גם יחד, עד ששניהם יפגשו יחדיו כשני ריעים הפוגשים זה את זה באמצע הדרך, שהאמת תעלה מן הארץ שהוא זכות הדור, ולנגדה ירד החסד מן השמים שהיא התשועה הגדולה בלתי בעל תכלית יותר מכפי המעשים, והנה תולדות הפגישה הזאת שיפגשו חסד ואמת, הם צדק ושלום – כי גדר הצדק שהוא ממוצע בין המשפט ובין החסד, כי התשלומין שהם מוגבלים כפי המעשה שהוא האמת הם בדרך משפט אבל גדר הצדק והבדלו מן משפט שהוא לא ישקיף על חקות המשפט הכללים רק יעשה לפנים משורת הדין, והוא דבר ממוצע בין האמת שהוא הדין הגמור ובין החסד הגמור, כי הוא חסד מורכב עם משפט, שבהצדק יפגשו יחדו חסד ואמת, הנתונה לפי האמת והדין, והנתונה לפי החסד ולפנים משורת הדין, וכבר בארנו שע״י שהחסד שיעשה ה׳ הוא מיוסד על האמת שהוא המעשה, בהכרח ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, היינו שישגיח שהמקבל החסד יהיה לו קיום ולא יתמוטט מן העמוד שהחסד נשען עליו, רצוני שלא יבא לידי חטא כמ״ש ואל ישובו לכסלה, לפ״ז ע״י שחסד ואמת נפגשו – עי״ז צדק ושלום נשקו – כי מפגישת החסד עם האמת יבא הצדק מלמעלה לרגלי החסד הבא משם, והשלום יבא מלמטה לרגלי האמת העולה ממטה למעלה, ושניהם נשקו ויתחברו יחדיו, ומפרש
חסד ואמת, צדק ושלום – חסד וצדק יבואו מן השמים, בשכר אמת ושלום המושלים בארץ, ואמת וצדק אלה שניהם נרדפים לחסד וצדקה ושלום.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יב) אֱ֭מֶת מֵאֶ֣רֶץ תִּצְמָ֑חוְ֝צֶ֗דֶק מִשָּׁמַ֥יִם נִשְׁקָֽף׃
Truth springs out of the earth; and righteousness has looked down from heaven.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
קְשׁוֹט מִן אַרְעָא אַרְבְּיָת וְצִדְקָא מִן שְׁמַיָא אוֹדִיק.
Truth grew up from the land; and righteousness looked out from heaven.
אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף – אמר רבי אמי אין הגשמים יורדים אלא בשביל בעלי אמנה שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, אמר רבי חנינא בוא וראה כמה גדולים בעלי אמנה מחולדה ובור ומה המאמין בחולדה ובור כך, בהקב״ה עאכ״ו, אמר רבי יצחק כל המצדיק את הדין עליו מלמטה מצדיקים עליו את הדין מלמעלה שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף. בזמן שהם עושים אמת בארץ הקב״ה עושה צדקות עם הבריות ומציל אותם מפורענות וטובה באה לעולם. שנו רבותינו מונבז המלך עמד ובזבז אוצרותיו בשני בצורת חברו עליו אחיו ובית אביו, אמרו לו אבות אבותיך גנזו אוצרות ואבותיך הוסיפו עליהן ואתה מבקש לבזבזן, אמר להם אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף. אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך. אבותי גנזו דבר שאינו עושה פירות ואני גנזתי דבר שעושה פירות שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. אבותי גנזו אוצרות ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות שנאמר ולוקח נפשות חכם. אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנאמר ולך תהיה צדקה. אבותי גנזו לעוה״ז ואני גנזתי לעוה״ב שנאמר והלך לפניך צדקך וגו׳.
וכאן אלחק מן אלארץ׳ ינבת, ואלאחסאן מן אלסמא יטלע.
וכך [שנפגשים אחד עם השני (אנשי הצדק עם אנשי האמת) האמת צומחת מהארץ וההטבה [צדק לשון צדקה הטבה] משקיפה מהשמים.
אמת, וכאלו האמת מארץ תצמח וגמילות החסדים מן השמים זורח. ברוב המקומות מתרגם צדק ״אנצאף״ קו הדין או ״עדל״ כדלקמן פסוק יד, יושר, וכאן ״אחסאן״ חסד והטבה, ופסוק זה המשך הקודם מפני שכל בני אדם נוהגים בצדק ביושר ובגמילות חסדים נדמה כאלו כל הארץ צומחת חסד.
[אמת מארץ תצמח וגו׳ – כשיהיוא ישראל דוברים אמת וישקפו מן השמים צדקה שהם עושים בארץ.]⁠ב
א. כן בחלק מן הדפוסים. בכ״י מוסקבה 104: ״כשהיו״.
ב. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778 ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.
Truth will sprout from the earth, etc. When Israel will speak truth, the charity that they perform on earth will look down from heaven.
וזהו: אמת מארץ תצמח – שעשאו הצדיקים הדרים בעיר, לכך: צדק משמים נשקף.
אמת מארץ תצמח – כשיהיו עושים בארץ מעשים טובים, יהיה נשקף עליהם צדק משמים, כיא הגזירות היורדות מן השמים לפי מעשי בני אדם בארץ.
א. בכ״י פריס 207 נכפל: ״צדק משמים כי״.
אמת מארץ תצמח. יהי רצון שאותה ׳אמיתה של תורה׳ אשר אצל ׳קדושים אשר בארץ׳ ׳תצמח׳, בהעמידם תלמידים הרבה: וצדק. וכן יצמח אותו ׳צדק׳ אשר אצל אותם הצדיקים עתה בכח, והיו מוציאים אותו לפועל אם היה לאל ידם, וזה משמים נשקף - נודע אצל היושבי בשמים:
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

נשקף – ענין הבטה.
אמת – כשתתרבה האמת בארץ אז יהיה הצדק נשקף מן השמים להראות ע״פ הארץ.
(יב-יג) תצמח – תחלת הצמיחה, ותתן יבולה הוא הגמר, וכן נשקף הוא ההתחלה ויתן הטוב הוא הגמר.
אמת מארץ תצמח – מדמה הדבר לצמיחת התבואה שיתחברו בו השפע האלהית עם ההשתדלות האנושי, כי אם לא יחרשו ויזרעו ויכינו את הארץ להצמיח שדי תבואה לא תועיל השפע העליונה מהטל והמטר, רק אחר שהארץ מוכנת ונזרעת וצומחת אז יריקו השמים עליה טל ורביבים וברכת ה׳, כן האמת תצמח מארץ שהוא זכות התחתונים, שבזה יוכנו לקבל חסד ה׳, ואז צדק משמים נשקף שהוא החסד אשר יריק על מעשיהם שנקרא צדק כנ״ל.
נשקף – נראה הצדק מן השמים, יפליא ה׳ חסדו עם ישראל שיראה כי חפץ בם.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יג) גַּם⁠־יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה יִתֵּ֣ן הַטּ֑וֹבוְ֝אַרְצֵ֗נוּ תִּתֵּ֥ן יְבוּלָֽהּ׃
Yes, Hashem will give that which is good; and our land shall yield her produce.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
לְחוֹד יְיָ יִתֵּן טָבָא וְאַרְעָנָא תִּתֵּן אִבָּהּ.
Also the LORD1 will give what is good; and our land will give its produce.
1. LORD: word of the LORD.
פאן אללה איצ׳א יעטינא אלכ׳יר, ובלדנא יכ׳רג׳ אדאה.
לפי שגם ה׳ יתן לנו את הטוב וארצנו תוציא את היבול שלה.
גם, הרי גם ה׳ יתן לנו הטוב.
[גם י״י יתן הטוב – יפתח אוצרו את השמים לתת מטר כדי לעשות ארצו את יבולה.]
God too will give good He will open His treasury, the heavens, to give rain, in order that His land yield its produce.
גם – זה הוא הגשם אוצרו הטוב.
YEA, THE LORD WILL GIVE THAT WHICH IS GOOD. The reference is to the rain. Compare this to His good treasure the … rain (Deut. 28:12).
גם י״י – כמו שעשו הם הטוב, גם י״י יתן הטוב להם, והוא הגשם, כמו שכתוב: יפתח י״י לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו (דברים כ״ח:י״ב).
וארצנו תתן יבולה – כי לא יחסר להם עוד הטוב.
(יג-יד) גם ה׳ יתן הטוב. יהי רצון שהוא יתברך יעזרם על זה, ׳ונשמת שדי תבינם׳, וארצנו תתן יבולה - באופן שלא יהיו טרודים בצרכי חיי שעה, ובזה צדק לפניו יהלך – ׳יהלך׳ ה׳צדק׳ לפני ישעו1, ׳והשיב לב אבות על בנים׳, ולא יצטרך להכות את הארץ חרם2: וישם לדרך פעמיו. ׳וישם׳ ה׳צדק׳ את ׳פעמיו׳ של ׳ישעו׳ ׳לדרך׳ - לישועתה לנו:
1. שהזכיר בפסוק ח׳, ׳וישעך תתן לנו׳.
2. ע״פ לשה״כ במלאכי (ג כד).
וגַּם ה׳ יִתֵּן הַטּוֹב. שהוא אור השכל הנקרא ׳נשמת שדי׳ (איוב ל״ב:ח׳)1: וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ. כראוי, שלא תהיה בקללותיה:
1. ראה לעיל (תהלים נא יד-טו) והמצויין שם.
יבולה – תבואתה ופריה.
גם ה׳ וגו׳ – ר״ל מלבד גמול המעשה יתן גם את הטוב מה שהבטיח בחסדו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

גם ה׳ – תחלה צייר תחלת הצמיחה ותחלת ההשקפה וידמה האמת כזרע המתחיל לצמוח מן האדמה, והצדק לעומתו כמטר שמים המשקיף מלמעלה ומוכן לרדת בעת יצמח האמת מן האדמה, ועתה מצייר גמר גדולם, איך יוצאים ופוגשים זה בזה, כי ה׳ יתן הטוב מלמעלה וארצנו תתן יבולה מלמטה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יד) צֶ֭דֶק לְפָנָ֣יו יְהַלֵּ֑ךְ וְיָשֵׂ֖ם לְדֶ֣רֶךְ פְּעָמָֽיו׃
Righteousness shall go before Him and shall make a way for His footsteps.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
צִדְקָא קֳדָמוֹי יְהַלֵךְ וְשַׁוֵי לְאוֹרַח טָב אִסְתַּוְרוֹי.
Righteousness will walk before him; and he set his steps on a good path.
צדק לפניו יהלך – אמר רב אירי בר אבין אמר רבי יצחק בר אשיאן אסור לו לאדם שיעשה צרכיו קודם שיתפלל שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. אמר רבי אבין אמר רבי יצחק בר אשיאן כל המתפלל ויוצא לדרך הקב״ה עושה לו חפציו שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו (כתוב ברמז תרל״א). שלשה אוהבים יש לו לאדם בניו ובני ביתו וממונו ומעשיו הטובים, בשעת פטירתו מכניס בניו ובני ביתו ואומר בבקשה מכם הצילוני מדין המות הרע הזה והם משיבין ואומרין לו אין שלטון ביום המות לא כך כתיב אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו. והוא מכניס ממונו ואומר לו הצילני והוא משיב לו לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות. והוא מכניס מעשיו הטובים ואומר לו הצילני והם אומרים לו עד שלא תבא לדין אנו מקדימין לך, שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה׳ יאספך, וכתיב וצדקה תציל ממות.
וטאלבו אלעדל בין ידיה יסירון, ויצ׳עון פי טרקה אקדאמהם.
ודרשי הצדק הולכים לפניו ויניחו רגליהם בדרכים שלו.
צדק, ודורשי הצדקות והיושר יהלכו לפניו וישימו בדרכיו פעמיהם.
וישם לדרך פעמיו – וישם הקב״ה את הצדק בדרכי פעמיו שיתנהג בהם עם בניו.
and He will place it on the way of his steps And the Holy One, blessed be He, will place the righteousness in the ways of his steps, with which he leads his sons.
צדק לפני – עושהו, יהלך – הולך ובא, וכן: והלך לפניך צדקך (ישעיהו נ״ח:ח׳).
צדק – השם יהלך הצדק לפניו, דרך משל.
והנכון: כי צדק שם דבר, ותחסר מלת איש, כאילו כתוב: איש צדק לפניו יהלך – השם, כדרך: התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק (בראשית מ״ח:ט״ו). והטעם שיעזור איש צדק להתהלך לפניו, ובא חסר איש, כמו: אל תהי מרי (יחזקאל ב׳:ח׳) ואני תפלה, צדק ישרת אחר.
וכן הוא וישם לדרך צדק פעמיו, והנה הטעם כפול.
RIGHTEOUSNESS SHALL GO1 BEFORE HIM. Before the Lord. Tzedek le-fanav yehalekh (righteousness shall go before Him) is to be interpreted as, “God shall make righteousness go before Him.”2 The aforementioned is a metaphor.⁠3 However, in reality, tzedek (righteousness) is an adjective describing “man.” The word “man” is missing.⁠4 Tzedek le-fanav yehalekh (righteousness shall go before Him) is to be interpreted as if it was written ish tzedek le-fanav yehalekh (God will make the righteous man go before Him). Our verse is like The God before whom my fathers Abraham and Isaac did walk (Gen. 48:15).⁠5 Tzedek le-fanav yehalekh (righteousness shall go before him) means: “God will help the righteous man to go before Him.” The word “man” is missing as it is in be not thou rebellious (Ez. 2:8),⁠6 and but I am prayer7 (Psalms 109:4).⁠8 RIGHTEOUSNESS. The word righteousness also applies to the last half of the verse. The aforementioned is to be read, “And He (God) shall make the righteous man’s9 footsteps [walk] in a righteous way.”10 The second part of the verse thus repeats the first half.
1. In Hebrew, yehalekh. Ibn Ezra renders this as “shall cause to go.” The usual term for “shall go” is yelekh. Yehalekh is in the pi’el form. Yelekh is a kal. – R. Sherem.
2. In other words, yehalekh (shall go) is to be rendered as “He (God) shall make go.”
3. In that it speaks of righteousness walking before God.
4. The word that the adjective is describing is not in our text. In this case, “righteousness shall go before him” is not a metaphor.
5. In that it speaks of a righteous person walking before God.
6. According to Ibn Ezra, be not thou rebellious is to be read as if it were written, “be not thou a rebellious man.”
7. Translated literally.
8. According to Ibn Ezra, but I am prayer is to be read as if it were written, “but I am a man of prayer.”
9. Literallly, he.
10. He shall walk in a righteous way.
צדק לפניו יהלך – כי אישא יהלך לפניו צדק, כלומר שיהיה הצדק נכח פניו תמיד.
וישם לדרך פעמיו – וישם לדרך הצדק פעמיו, והכפל לחזק.
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״אִש״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

ובזה האופן צֶדֶק לְפָנָיו של אותו ה׳ישע׳ שזכר ל⁠[עיל יְהַלֵּךְ], ואחר כך אותו ה׳ישע׳ יָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו, ותהיה קרובה ישועתנו לבוא וצדקותינו להיגלות1, אמן כן יהי רצון:
1. ע״פ ישעיה (נו א).
פעמיו – צעדיו כמו פעמי הכן (תהלים קי״ט:קל״ג).
צדק – כל איש יהלך לפניו הצדק ר״ל שיהיה הצדק תמיד נוכח עיניו וישים פעמיו לדרך הצדק ללכת אחריה וכפל הדבר לחוזק.
צדק לפניו יהלך – לפני הטוב, יצייר הצדק והטוב כעצמים מופשטים, והטוב ילך בדרך אחרי הצדק המורהו דרך ילך.
צדק – יצייר במליצתו הנשגבה, שהטוב שיתן ה׳ אינו רוצה ללכת בדרך לבדו עד שילך מורה דרך לפניו שהוא הצדק, עד שימשל הצדק כמורה דרך ומנהל שהולך לפני הטוב ומראה לו הדרך ומנהלהו, ואז הטוב הולך ונמשך אחריו, וז״ש הצדק לפניו יהלך (היינו לפני הטוב המוזכר בכתוב הקודם) ואז (הטוב) ישים לדרך פעמיו – אז יכין הטוב את פעמיו ללכת בדרכו לרגלי הצדק, והכונה שיבא הטוב לרגלי הצדק.
יהלך – האל בשומו פעמיו לדרכו, כלומר בהנהיגו כמשפטו תבל כולה ישים צדק וחסד לפניו, כלומר יעשה לו חק לשפט תבל ובני ישראל בפרט בחסד ולא במשפט.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144