×
Mikraot Gedolot Tutorial
×
E/ע
בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot
  1. תורהTorah
  2. נביאיםNeviim
  3. כתוביםKetuvim
  1. תהליםTehillim
  2. משליMishlei
  3. איובIyyov

  4. שיר השיריםShir HaShirim
  5. רותRut
  6. איכהEikhah
  7. קהלתKohelet
  8. אסתרEsther

  9. דניאלDaniel
  10. עזראEzra
  11. נחמיהNechemyah
  12. דברי הימים אDivrei HaYamim I
  13. דברי הימים בDivrei HaYamim II
  1. בחרו פרשהChoose a Parashah
  2. בחרו פרק שלםChoose a full chapter
  3. בחרו פסוקChoose a verse
    1. הקדמותIntros
    2. א1
    3. ב2
    4. ג3
    5. ד4
    6. ה5
    7. ו6
    8. ז7
    9. ח8
    10. ט9
    11. י10
    12. יא11
    13. יב12
    14. יג13
    15. יד14
    16. טו15
    17. טז16
    18. יז17
    19. יח18
    20. יט19
    21. כ20
    22. כא21
    23. כב22
    24. כג23
    25. כד24
    26. כה25
    27. כו26
    28. כז27
    29. כח28
    30. כט29
    31. ל30
    32. לא31
    33. לב32
    34. לג33
    35. לד34
    36. לה35
    37. לו36
    38. לז37
    39. לח38
    40. לט39
    41. מ40
    42. מא41
    43. מב42
    44. מג43
    45. מד44
    46. מה45
    47. מו46
    48. מז47
    49. מח48
    50. מט49
    51. נ50
    52. נא51
    53. נב52
    54. נג53
    55. נד54
    56. נה55
    57. נו56
    58. נז57
    59. נח58
    60. נט59
    61. ס60
    62. סא61
    63. סב62
    64. סג63
    65. סד64
    66. סה65
    67. סו66
    68. סז67
    69. סח68
    70. סט69
    71. ע70
    72. עא71
    73. עב72
    74. עג73
    75. עד74
    76. עה75
    77. עו76
    78. עז77
    79. עח78
    80. עט79
    81. פ80
    82. פא81
    83. פב82
    84. פג83
    85. פד84
    86. פה85
    87. פו86
    88. פז87
    89. פח88
    90. פט89
    91. צ90
    92. צא91
    93. צב92
    94. צג93
    95. צד94
    96. צה95
    97. צו96
    98. צז97
    99. צח98
    100. צט99
    101. ק100
    102. קא101
    103. קב102
    104. קג103
    105. קד104
    106. קה105
    107. קו106
    108. קז107
    109. קח108
    110. קט109
    111. קי110
    112. קיא111
    113. קיב112
    114. קיג113
    115. קיד114
    116. קטו115
    117. קטז116
    118. קיז117
    119. קיח118
    120. קיט119
    121. קכ120
    122. קכא121
    123. קכב122
    124. קכג123
    125. קכד124
    126. קכה125
    127. קכו126
    128. קכז127
    129. קכח128
    130. קכט129
    131. קל130
    132. קלא131
    133. קלב132
    134. קלג133
    135. קלד134
    136. קלה135
    137. קלו136
    138. קלז137
    139. קלח138
    140. קלט139
    141. קמ140
    142. קמא141
    143. קמב142
    144. קמג143
    145. קמד144
    146. קמה145
    147. קמו146
    148. קמז147
    149. קמח148
    150. קמט149
    151. קנ150
    1. א1
    2. ב2
    3. ג3
    4. ד4
    5. ה5
    6. ו6
    7. ז7
    8. ח8
    9. ט9
    10. י10
    11. יא11
    12. יב12
    13. יג13
    14. יד14
    15. טו15
    16. טז16
    17. יז17
    ×
    E/ע
    בחרו פרשניםSelect Commentators
    הגדרות כלליותGeneral Settings
    הגדרות להערותNotes Settings
     
    (א) לַמְנַצֵּ֬חַ ׀ עַֽל⁠־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף׃ א
    For the conductor,⁠1 on the Gittit.⁠2 Of Asaf.⁠3
    1. For the conductor | לַמְנַצֵּחַ – See Rashi and Ibn Ezra on Tehillim 4:1 that the verb "לנצח" means to supervise, as per its usage in Ezra 3:8 and Divrei HaYamim II 2:1. As such, the term "מְנַצֵּחַ" might refer to a musical director. Cf. R. Saadia (cited by Ibn Ezra there) that the word is connected to the noun "נצח", eternity, and that the title implies that the psalm was established to be sung or played perpetually.
    2. the Gittit | הַגִּתִּית – The term appears only three times, all as parts of headings to various psalms. See Rashi and the commentary attributed to Rashbam that it refers to a musical instrument made in Gat, or Ibn Ezra (Tehillim 8:1) that the psalm was given to the descendants of Oved Edom the Gittite to sing. Cf. Radak there that it refers to a certain known melody.
    3. Of Asaf | לְאָסָף – According to Bavli Bava Batra 14b, Asaf composed the psalm. Cf. Ibn Ezra in his introduction to the book that Asaf might have simply been in charge of singing it.
    א. ‹ר4› פרשה פתוחה
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    לְשַׁבָּחָא עַל כִּנָרָא דְאָתְיָא מִן גַת עַל יְדָא דְאָסָף.
    For praise; on the lyre that comes from Gath, composed by Asaph.
    קול יסבח בה אלמואט׳בין מן אל עובד אדום אלגתי ואל אסף.
    מאמר בו משבח בו את המתמידים מבית עובד אדום ומבית אסף.
    מאמר ישירו בו המתמידים במשמרותם מבני עובד אדום הגתי ומבני אסף.
    וענין אבחנך, הוא מה שאמר ה׳ שהעם נסו את יכלתו והיו חוטאים בכך, ולכן לא תרגמתיו בחנתיך.
    על הגתית – כלי שיר הבא מגת.
    on the gittith A musical instrument that comes from Gath.
    הגתית – כלי שיר שבא מגת.⁠1
    1. כן גם ברש״י.
    למנצח על הגתית – מלת הגתית פירשתיה.
    FOR THE LEADER; UPON THE GITTITH. I have previously explained the meaning of the word ha-gittit (the Gittith).⁠1
    1. See Ibn Ezra on Ps. 8:1.
    למנצח על הגתית לאסף – זה המזמור נאמר על יציאת מצרים ונזכר בו בטול העבודה מאבותינו שהיה בראש השנה, כמו שאמר הסירותי מסבל שכמו (תהלים פ״א:ז׳), לפיכך היו אומרים זה המזמור בבית המקדש בראש השנה. ונזכר בו גם כן תקיעת השופר.
    למנצח על הגתית לאסף כבר ביארנו במזמור שמיני שהגתית הוא כלי ניגון, ופירשנו טעם הקראו כן.
    1
    בזה המזמור הזכיר המשורר לבני הגולה איך יתנהגו בגולה למהר הגאולה ממנה. ואמר:
    1. יל״ע פניני ר יחזקאל מהדורא ישנה עמוד נ״ד.
    (א-ב) לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית לְאָסָף, הַרְנִינוּ וגו׳. המזמור הלז ידבר עם הדור שבגלות שבו יקבץ ה׳ פזורינו, ויאמר להם, הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ – מלכנו, שאין עוז אלא מלכות (מכילתא שירה ט). ו׳הרנינו׳ – מבניין הפעיל, עֲשׂוּ שהגויים האחרים ירננו לאלקים על כבוד שמו: הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. תרועת מלך בשמחה1. ואמר ׳אלקי יעקב׳, לפי שמיטתו היתה [שלימה], ועוד שהוא יעשה העקב והתכלית, כאשר אמרנו פעמים רבות2:
    1. כלשון הנדפס: ׳תרועת מלך לשמחה בהיגלות מלכותו, שכבר נלחם באויביו ואיבדם׳. וראה מש״כ בבמדבר (כג כא).
    2. ולפי זה מבואר גם הכתוב בסמוך (פסוק ה) ׳משפט לאלקי יעקב׳, שבזה נרמז משפט העתיד, ובנדפס ביאר יותר.
    הגתית – כלי נגון הבא מגת.
    למנצח – הוסד בר״ה, וכפי הנראה היה אז ג״כ עת בצורת, ובר״ה התפללו על הגשמים ונענו.
    למנצח וגו׳ – גם מזמור זה חובר בהיות ישראל תחת עול אויב והעד פסוק ט״ו כמעט אויביהם אכניע, והוא תוכחה לעם למען יסורו מעבודת אל נכר ויושעו מאויביהם.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ב) הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים עוּזֵּ֑נוּ הָ֝רִ֗יעוּ לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃
    Sing1 to God, our might; shout out to the God of Yaakov.
    1. Sing | הַרְנִינוּ – This word is written in the hif'il (causative) form, leading Hoil Moshe to suggest that the connotation is that one should sing in a way that arouses others also to sing.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    שַׁבַּחוּ קֳדָם אֱלֹהִים עוּשְׁנָנָא יַבְּבוּ קֳדָם אֱלָהָא דְיַעֲקֹב.
    Give praise in the presence of God, our strength; shout in the presence of the God of Jacob.
    למנצח על הגתית לאסף הרנינו לאלהים עוזנו. זש״ה לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, מה ראה בלעם להזכיר שם יעקב ולא אברהם ויצחק, אלא (צפה) [ראה] שעמד מאברהם פסולת ישמעאל ובני קטורה, (וצפה) [וראה] שעמד מיצחק פסולת עשו וכל אלופיו, אבל יעקב כלו קדושה כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, הדא הוא דכתיב כלך יפה רעיתי ומום אין בך, לפיכך לא הזכיר לאחד מן האבות אלא יעקב, אמר אסף הואיל ויעקב אין בו פסולת איני מזכיר אלא לו הוי הריעו לאלהי יעקב.

    רמז תתלא

    דבר אחר משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו שלשה אוהבים ובקש לבנות לו פלטין, הביא הראשון א״ל ראה המקום שאני מבקש לבנות לי פלטין א״ל זכור אני שהיה הר בתחלה, קרא לנשני אמר ראה המקום שאני מבקש לבנות לי פלטין אמר לו זכור אני שהיה שדה, הניחם והביא לשלישי א״ל וכו׳ אמר לו זכור אני שהיה פלטין מתחלה, אמר לו חייך שאני בונה אותו וקורא אני אותו על שמך, כך אברהם יצחק ויעקב היו אוהבים של הקב״ה אברהם קרא לבית המקדש הר בהר ה׳ יראה, ויצחק קרא אותו שדה ראה ריח בני כריח שדה וגו׳, ויעקב קרא אותו פלטין שנאמר אין זה כי אם בית אלהים, אמר הקב״ה חייך קראת אותו בית אלהים עד של נבנה, דע שאני בונה אותו וקורא על שמך שנאמר לכו ונעלה אל הר ה׳ אל בית אלהי יעקב, וכן ירמיה אמר הנני שב (את) שבות אהלי יעקב, וכן אסף קשט לדבריו ולא הזכיר בתרועה אלא יעקב.
    רננו אללה עזנא, וג׳לבוא לאלאה יעקוב.
    תרננו לה׳ עוזנו. ותרעישו בשביל אלוהי יעקוב.
    [ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

    הריעו – בראש השנה.
    sound the shofar on Rosh Hashanah.
    הרנינו – מאה, אף לפי הפשט, שבראש השנה היו אומרים אותו.
    ואמר: הרנינו – אמר ראוי לכם עם י״י שתרנינו לאלהים עזינו ותודו לו ותשבחו לו על הטובה שעשה לכם ביום הזה כי אף על פי שיום הגאלה היה בחמשה עשר בניסן, התחלת הגאולה היתה בבטול העבדה שנחו מיגיעם מהעבודה הקשה אשר עבד בהם. לפיכך ראוי לכם להרנין לאלהי עוזנו.
    למה אמר עוזנו – כי בהסירו מסבל שכמנו הראה להםא עוזו וגבורתו, שהיינו ביד אדנים קשה, וכאשר רצה האל יתברך שמו, לא היה כח ביד המצריים להעבידנו.
    לפיכך אמר: הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב – אמר: יעקב, לפי ששבטי יעקב היו עבדים ויעקב הוא שירד עם בניו למצרים, ואז התחילב מנין שני העבודהג שהיו במצרים כמנין רד״ו, לפיכך אמר לאלהי יעקב.
    א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207: ״לו״.
    ב. כן בכ״י פרמא 3239. בכ״פרמא 1872: ״התחילו״. בכ״י פריס 207: ״הוחיל״.
    ג. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207: ״העבדה״.
    וכוונת זה המזמור לזמר בו בראש השנה, והזכיר בו ענין יציאת מצרים שכל המועדות סובבות. וכבר ידעת שאע״פ שלא נגאלו ישראל ממצרים עד ניסן, מ״מ בר״ה בטלה עבודה מהם. ועל זה אמר הרנינו וגו׳ ר״ל שתעירו את הכל לרנן לאלהים בשהוא עוזנו ומבצרנו, ר״ל שהראה כחו וגבורתו במצרים בשבילנו. והריעו על שם תקיעת השופר. או נאמר הריעו, לסיבת החירות שהחל בו.
    הרנינו לאלהים עוזנו. עֲשו באופן שתרנינו הכל1 בהיגלות מלכות האל יתברך עלינו2, ולא יאמרו שבחר ב׳עם נבל ולא חכם׳3: הריעו. תרועת מלך לשמחה בהיגלות מלכותו4, שכבר נלחם באויביו ואיבדם5:
    1. שתגרמו לכל העולם לרנן. וכן פירש לעיל (סו א) לשון ׳הריעו׳.
    2. ׳עזנו׳, עוז מלכות של ה׳, ונקרא ׳עוזנו׳, כי המלכות תיגלה עלינו.
    3. כפי שכינה את ישראל בדברים (לב ו). כלומר, תגרמו שגם האומות ישמחו ויכירו שעשה את הנפלאות לעם חכם הראוי לכך ולא להיפך. וראה כלשון זה לעיל סו. ׳הרנינו׳ הוא פועל יוצא, ופירושו, תגרמו במעשיכם שאומות העולם ירננו, וזה כאשר יהיה ׳אלהים עוזנו׳, שתתגלה מלכותו עלינו. וזו העצה הראשונה לקרב את הגאולה. [ויתכן שהוא ע״פ מה שאמרו בסנהדרין (צח.) ׳זכו – אחישנה, לא זכו – בעתה׳, הרי שאם יהיו ישראל ראויים תבוא הגאולה מהר יותר. וי״ל ע״פ מה שהתבאר בישעיה ועוד מקומות שאם ׳זכו׳ יגאלו לפני אחרית האומות, ואם ׳לא זכו׳ תהיה ישועת ישראל בגלל כליון כל האומות, נמצא שאם ׳ירנינו׳, תהיה הגאולה קודם ׳בעתה׳, ואז יישארו גויים, ויהיה הקידוש ה׳ בהתגלות המלכות בכך שהציל את ישראל, אבל אם ׳לא זכו׳ יהיה קידוש ה׳ ע״י כליון האומות עצמו, אחרי שנתמלא סאתם].
    4. לשה״כ בבמדבר (כג כא) ׳ותרועת מלך בו׳, ופירש רבינו ׳בנסוע המחנות הם תוקעים תרועה בנסוע המשכן לשמחה שיגילו במלכם׳. וראה איוב לח ז. אך רש״י פירש ׳הריעו בראש השנה׳.
    5. כלומר, מתי זה יהיה, כאשר כבר ניצח את השונאים, ולכן אמר ׳לאלהי יעקב׳, ׳יעקב׳ שנשאר בעקב ובסוף כל הדורות, אחרי אבדן כל האומות.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    עוזנו – במקצת מדוייקים נכתב בוא״ו עם דגש בזין ובלא יו״ד.
    הרנינו – בפה.
    עוזנו – שהוא לנו למעוז וחוזק.
    הריעו – בשופר.
    הרנינו – חג זה נבדל מכל המועדים במה שמתריעים בו בשופר, והשופר סימן חרדה תמיד, והיה דרך להריע בשופר בתענית גשמים או על כל צרה, כמ״ש במס׳ תענית, ובעת ההיא לא היו מנגנים ומזמרים בכלי שיר, אבל בר״ה שהלוים משוררים בבהמ״ק וגם מריעים בשופר, עד שתרועת השופר לא יחרידם כמ״ש (נחמיה ח׳) אכלו משמנים וכו׳ כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה׳ היא מעוזכם, אמר הרנינו לאלהים מצד שהוא עזנו – תרננו בשיר, וגם הריעו בשופר מצד שהוא אלהי יעקב – וצוה לתקוע ביום זה, ומפרש (ג-ד) שאו זמרה ותנו תוף – לשיר בשיר, וגם תקעו בחדש שופר שבא השיר ותרועת השופר ביחד, ובאר שנמצא ביום זה ג׳ סימנים מובדלים,
    א. בחדש שהוא חג ביום שהירח מתחדש בו,
    ב. בכסה – שהוא יום המוכן למשפט,
    ג. ליום חגנו שהוקבע ליום חג ומועד.
    הרנינו – מצאנוהו פעל יוצא ולב אלמנה ארנין (איוב כ״ט:י״ג) ודומיו, גם כאן שהוא עומד ר״ל רננו בקול רם באופן שיתעורר גם לב אחרים לרנן.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ג) שְֽׂאוּ⁠־זִ֭מְרָה וּתְנוּ⁠־תֹ֑ף⁠ כִּנּ֖וֹר נָעִ֣ים עִם⁠־נָֽבֶל׃
    Raise a song1 and sound the drum, the sweet lyre along with the harp.
    1. Raise a song | שְׂאוּ זִמְרָה – This might be short for: "Raise your voice in song".
    תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאירישיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהעודהכל
    אֲרִימוּ קָלָא בְּתוּשְׁבַּחְתָּא וְסֵדַרוּ תוּפַּיָא כִּנָרָא דְקָלֵיהּ בְּסִים עִם נִבְלִין.
    Lift up the voice in praise, and set out1 timbrels, the lyre whose sound is sweet with harps.
    1. Set out: command.
    (א-ב)
    למנצח על הגתית לאסף הרנינו לאלהים עזנו – זה שאמר הכתוב (במדבר כ״ג:כ״א) לא הביט און ביעקב. מה ראה בלעם להזכיר ליעקב ולא לאברהם ולא ליצחק. ראה שיצא פסולת מאברהם ישמעאל וכל בני קטורה. וראה שיצא מיצחק עשו ואלופיו. אבל יעקב כולו בקדושה שנאמר (בראשית מ״ט:כ״ח) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. הדא הוא דכתיב (שיר השירים ד׳:ז׳) כולך יפה רעיתי ומום אין בך. לפיכך לא הזכיר אלא יעקב לבדו. הוי (במדבר כ״ג:כ״א) לא הביט און ביעקב. אמר אסף הואיל וכל האבות יש בהן פסולת ויעקב אין בו פסולת איני מזכיר אלא יעקב לבדו. הריעו לאלהי יעקב. דבר אחר למה הזכיר יעקב מכל האבות. שנו רבותינו במדה שאדם מודד בה מודדין לו שנאמר (ישעיהו כ״ז:ח׳) בסאסאה בשלחה תריבנה. אין לי אלא סאה תרקב וחצי תרקב מנין שנאמר (שם ט׳:ד׳) כל סאון סואן ברעש. אין לי אלא דבר שבמדה שבמנין מנין שאפילו פרוטות מצטרפות לחשבון גדול תלמוד לומר (קהלת ז׳:כ״ז) אחת לאחת למצוא חשבון. משל למלך שהיה לו ג׳ אוהבין ובקש לעשות פלטין א׳ קרא לאוהביו הביא הראשון אמר לו ראה המקום הזה שאני רוצה לבנות פלטין. אמר לו אוהבו זכור אני שהיה פה הר תחלה. הניח אותו ובא אצל השני ואמר לו מבקש אני לבנות לי פלטין אחד במקום הזה. אמר לו זכורני שהיה פה מתחלה שדה. הניחו גם הוא ובא אצל השלישי ואמר לו אני רוצה לבנות פלטין במקום הזה. אמר לו זכור אני שהיה פלטין מתחלה. אמר לו חייך על שמך אני קורא אותו. כך אברהם יצחק ויעקב היו אוהביו של הקב״ה. אברהם קראו הר שנאמר (בראשית כ״ב:י״ד) בהר ה׳ יראה. יצחק קראו שדה שנאמר (שם כ״ז:כ״ז) ראה ריח בני כריח שדה. יעקב קרא אותו פלטין שנאמר (שם כ״ח:י״ז) אין זה כי אם בית אלהים. אמר לו הקב״ה חייך אתה קראת אותו בית עד שלא נבנה על שמך אני קורא אותו שנאמר (ישעיהו ב׳:ג׳) לכו ונעלה אל הר ה׳ ואל בית אלהי יעקב. וכן ירמיה אומר (ירמיהו ל׳:י״ח) כה אמר ה׳ הנני שב שבות אהלי יעקב. ועוד אסף קישט את דבריו ולא הכיר בתרועה אלא ליעקב שנאמר הריעו לאלהי יעקב.
    (ג) שאו זמרה ותנו תוף – ר׳ חייא בר אבא אמר הוא נבל הוא כנור. ר׳ שמעון אמר נבל לעצמו כנור לעצמו נימין ויתדות בין זה לזה. אמר רב הונא בשם רבי אסי על ידי עור שאינו עובד ועל ידי נימין ויתידות. ולמה נקרא שמו נבל שהוא מנבל כל מיני זמר. א״ר יהודה ברבי אלעי בעולם הזה על ידי נימין ויתדות (וכמה נימין ביתידות) שבעה נימין בכנור שנאמר (תהלים קי״ט:קס״ד) שבע ביום הללתיך. ולימות המשיח שמונה שנאמר (שם י״ב:א׳) למנצח על השמינית. ולעתיד לבוא עשר שנאמר (שם צ״ב:ד׳) עלי עשור ועלי נבל.
    שאו זמרה ותנו תוף כנור נעים עם נבל – ר׳ חייא בר אבא אמר הוא נבל הוא כנור. ר׳ שמעון אומר כנור לעצמו ונבל לעצמו נימין יתרין בין זה לזה, ולמה נקרא שמו נבל שהוא מנבל כל מיני זמר. ר׳ יהודה בר׳ אלעאי אמר שבעה נימין היו בכנור על שם שבע ביום הללתיך, ולימות המשיח שמונה למנצח על השמינית ולעתיד לבא נעשית עשרה שנאמר עלי עשור ועלי נבל.
    ארפעוא תסביח אלקדס ואעלנוא דפאפה, ואלרקיק מן עידאנה מע זנוג׳ה.
    תרימו את השבח המקודש ותכריזו בתופים. בעדין שבמיתרים [של כלי הנגינה] עם נבל הקודש.
    שאו, הגביהו שיר הקודש והרימו תופיו, והעדינים מכנורותיו עם נכליו, שאו שישירו בקול רם וכך גם יתופפו. ותרגם נבל ״צנג״⁠ ⁠׳ והכוונה על כלי הפריטה וראה לעיל עא כב.
    [ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

    כנור נעים עם נבל – ר׳ חייא בר אבא אומר: הוא נבל הוא כנור, ורבי שמעון אומר: נימין יתירות בין זה לזה. למה נקרא שמו נבל? שהוא מנבל כל מיני זמר.
    a pleasant harp with a lyre Rabbi Chiyya bar Abba says: The "kinnor" and the "nevel" are the same. Rabbi Simon says: The [number of] strings distinguishes one from the other. Why is it called "nevel"? Because it puts all other types of music to shame.
    שאו – כמו ישאו מדבר ועריו (ישעיהו מ״ב:י״א).
    ומלת תנו – תשרת בעבור אחרת ותנו כנור נעים עם נבל.
    TAKE UP THE MELODY. The word se’u (take up) is similar to the word yisu (lift up) in Let the wilderness and the cities thereof lift up theirvoice (Isaiah 42:11).
    The word u-tenu (and sound) governs not only tof (timbrel). It also governs kinnor na’im (the sweet harp).⁠1 The second part of our verse should be read as if it is written u-tenu kinnor na’im im naval (and sound the sweet harp with the psaltery).
    1. Literally, “the word tenu governs another [word].”
    שאו זמרה – שאו קול זמרה.
    ותנו תף – ותנו קול התף, על דרך וי״י נתן קולו.
    או פרושו: ותנו ידיכם בתף (יואל ב׳:י״א).
    כנור נעים עם נבל – וכן תנו ידיכם בכנור נעים עם נבל, כלומר בכל מיני זמר יש לכםא לשבח ולהודות לגואל ישראל.
    א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״להם״.
    ותנו תוף כלומר, הזמינו, מלשון הבה. ונבל הוא מין ממיני הניגון.
    (ג-ה) שְׂאוּ זִמְרָה וגו׳, תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶא1 לְיוֹם חַגֵּנוּ, כִּי חֹק וגו׳. וזהו ראש השנה, כמו שדרשו ז״ל (ר״ה ח.), וזה כי בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים (שם יא:), [ובראש השנה נגאלו]⁠2, שהיה תחילת הגאולה ורמז לגאולות האחרות והעתידה לבוא, לכך אמרו בראש השנה. ומילת ׳כסא׳ – [היינו] יום הקהלה, זמן כניסה3, על דרך כמו ׳ליום הכסא יבוא ביתו׳ (משלי ז׳:כ׳):
    1. לפנינו: ׳בכסה׳.
    2. אולי נמחק. ובר״ה שם: ׳בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים׳.
    3. אולי ע״פ מגילה (ב.) ׳יום הכניסה׳, ו׳זמן קהילה לכל׳.
    שאו זמרה – מפני הגעיא שעם השוא קודם אות הגרון תקרא שורק בהרחבה מכלול דף קפ״ט.
    נעים – ענין מתיקות וערבות.
    שאו זמרה – הרימו בפה קול זמרה ותנו קול על התוף וכנור שקולו נעים.
    ותנו – קול תף.
    תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאירישיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משההכל
     
    (ד) תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר⁠ בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ׃
    Blow the horn on the new moon, on the moon's covering,⁠1 for our festival day.⁠2
    1. on the moon's covering | בַּכֵּסֶה – The word appears only here and in Mishlei 7:20 (where it is spelled "כֵּסֶא"). See Bavli Rosh HaShanah 34a that it relates to the root "כסה" (to cover), and refers to the day that the moon is covered, i.e. the new moon. The word, thus, is parallel to "בַחֹדֶשׁ" of the first clause. Rashi and others alternatively maintain that the word means: "the set day", pointing to this usage in Mishlei. Hoil Moshe reaches the same conclusion but suggests that the word might relate to the noun "מִכְסָה" (Shemot 12:4), a computation. Cf. Shadal that the verse refers to the day of the Pesach sacrifice, in the middle rather than the beginning of the month.
    2. for our festival day | לְיוֹם חַגֵּנוּ – Bavli Rosh HaShanah 34a learns from this phrase that the verse is speaking of Rosh HaShanah, for this is the only festival that falls out on the new moon. However, the verse appears more simply to be referring to the festival of the new moon itself.
    תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותהואיל משהעודהכל
    תְּקַעוּ בְּיַרְחָא דְתִשְׁרֵי שׁוֹפְרָא בְּיַרְחָא דְמִתְכַּסֵי יוֹמֵי חַגַיָא דִילָנָא.
    Blow the horn in the month of Tishri, in the month in which the day of our festivals is concealed.
    תקעו בחדש שופר – זה שאמר הכתוב (שם פ״ט:ט״ז) אשרי העם יודעי תרועה ה׳ באור פניך יהלכון. יודעי תרועה זה דור המדבר שהיו חונין בתרועה ונוסעין בתרועה שנאמר (במדבר י׳:ד׳) ואם באחת יתקעו. ה׳ באור פניך יהלכון שנאמר (שמות י״ג:כ״א) וה׳ הולך לפניהם יומם. דבר אחר אשרי העם אלו הזקנים שמעברין את השנה וקובעים את החדשים. באור פניך. ר׳ אבהו אמר זה הקב״ה שמסכים עמהם. א״ר יוסי בן יעקב בשם רבי אחא (בראשית מ״ט:כ״א) נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר. אלו דברי תורה שנתנו על ידי שופר שנאמר (שמות כ׳:י״ד) את קול השופר. לכך תקעו בחדש שופר. אמר רבי יאשיה והלא אומות העכו״ם יש להם ספק ידים אלא ישראל הם יודעים לרצות להקב״ה בשופר דבר אחר אשרי העם אלו ישראל שיודעין לרצות להקב״ה בראש השנה. באור פניך יהלכון זה יום הכפורים שהקב״ה מוחל להם ומאיר להם. תקעו בחדש שופר. באיזה חדש בכסא שהחדש מתכסה בו ואי זה הוא זה ראש השנה. תקעו בחדש שופר. רבנן אמרי חדשו מעשיכם ושפרו מעשיכם ואני מכסה על עונותיכם שנאמר (תהלים פ״ה:ג׳) נשאת עון עמך כסית כל חטאתם. אמר ר׳ ברכיה בשם רבי אבא שפרו מעשיכם וחדשו מעשיכם. ומה שופר זה תוקע מזה ומוציא מזה כך כל קטיגורין שבעולם מקטרגין לפני אני שומע מזה ומוציא מזה. הוי תקעו בחדש שופר.
    תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו – תני רב תחליפא אבוה דרבנאה חוזאה ואמרי לה אחוה דרבנאה חזאה כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם מוסיף מוסיפין לו ואם פוחת פוחתין לו. אמר ר׳ אבהו מאי קראה תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, אי זהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה, וכתיב כי חק לישראל הוא, מאי משמע דהאי חק לישנא דמזוני הוא, דכתיב ואכלו את חקם, מר זוטרא אמר מהכא הטריפני לחם חקי. שנו רבותינו באחד בתשרי ראש השנה לשנים, למאי הלכתא, אמר רב נחמן בר יצחק לדין, דכתיב מראשית השנה ועד אחרית שנה, מראש השנה נידון מה יהא בסופה, וכתיב תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו וגו׳.
    ואצ׳רבוא באלבוק פי רווס שהודה, עלי צ׳חייה פי איאם חג׳ קומה.
    ותתקעו בשופר בראשי החדשים שלו. ובבוקר (אחרי הזריחה) חלק מימות חגי העם שלו.
    תקעו, ותקעו כשופר בראשי חדשיו ועל השחיטה בימי חגי עמו.
    אמרו תקעו בחדש שופר כי חק לישראל, הוא מה שצוה בתורה וביום שמחתכם ובמועדיבם ובראשי חדשיכם וגו׳1. ופירשתי בכסא, על שחיטת, כי תרגום זבח נכסתא2, וכן ושחט ויכוס3, והוא מה שנאמר בפסוק על עלותיכם ועל זבחי שלמיכם.
    [ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

    1. במדבר י י.
    2. בראשית לא נד.
    3. ויקרא א ה.
    קולה תקעו בחדש שופר כי חק לישראל, הו מא אפרץ׳ פי אלתוריה וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם וגו׳.
    ופסרת בכסא, עלי צ׳חייה, לאנה תרגום זבח, נכסתא, וכד׳לך ושחט ויכוס, הו מא צ׳מן אלפסוק על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם.
    בחדש – בחדוש הלבנה.
    בכסה – יום מועד קבוע לכך וכן ליום הכסא יבא ביתו (משלי ז׳:כ׳), למועד הקבוע.
    on the New Moon When the moon renews itself.
    on the appointed time The appointed day for it, and so: "on the appointed day (בכסה) he will come home" (Mishlei 7:20); to the appointed time that had been fixed.
    תקעו בחדש – ביום החדש.
    בכסה – ליום המועד, כמו: ליום הכסא (משלי ז׳:כ׳).⁠1
    1. כן גם ברש״י.
    תקעו בחדש – תחלת חדוש הלבנה, כמו: חדשיכם ומועדיכם (ישעיהו א׳:י״ד), חדש ושבת (ישעיהו א׳:י״ג). וכתובה בתורה תקיעת החצוצרות (במדבר י׳:י׳), ונכון הוא שהיו תוקעים גם בשופרות. ורבותינו ז״ל פירשוהו על יום ראש השנה.
    וטעם בכסא – שהלבנה מתכסה בו. והנה כן משפט כל חדש.
    ומלת חגינו – זביחת הכבשים, כמו: חגים ינקופו (ישעיהו כ״ט:א׳), אסרו חג בעבותים (תהלים קי״ח:כ״ז).
    ולפי דעתי: שמלת כסא – כמו זמן קבוע או מועד ידוע, וככה: ליום הכסא יבוא ביתו (משלי ז׳:כ׳).
    BLOW THE SHOFAR AT THE NEW MOON. The word chodesh refers to the beginning of the lunar month.⁠1 Compare this to your new moons (chodshekhem) and your appointed seasons (Isaiah 1:14) and new moon (chodesh) and Sabbath (ibid. 13).
    The Torah states that trumpets were sounded [on the new moon].⁠2 In truth they also sounded ram horns [on the new moon].⁠3
    The sages, of blessed memory, say that our verse speaks of Rosh Ha-Shanah.⁠4 They say that the meaning of ba-keseh (at the full moon) is, “when the moon is covered.”5 Now the aforementioned is true regarding every month.⁠6
    Chaggenu (our feast-day) refers to the slaughter of the lambs.⁠7 Compare this to let the feasts (chaggim) come round (Isaiah 29:1); order the festival proces-sion (chag) with boughs (Psalms 118:27).
    According to my opinion, the word keseh (the full moon) means a “fixed date” or a known time.⁠8 The word ha-kese (at the fixed time) in he will come home at the fixed time (Prov. 7:20) has a similar meaning.⁠9
    1. It does not only refer to Rosh Ha-Shanah. It refers to every month.
    2. Numbers 10:10.
    3. As noted in our verse.
    4. B.T. Rosh Ha-Shanah 33b; 34a.
    5. When the moon is not seen. The rabbis interpret ba-kese le-yom chaggenu (at the full moon for our feast-day) as “at the festival when the moon is covered.” The only festival at which the moon is not visible is Rosh Ha-Shanah.
    6. The moon is not seen at the beginning of every month. Hence, even if we accept the midrashic interpretation that ba-keseh means “at the covering” it does not necessarily apply to Rosh Ha-Shanah. It can apply to every new moon.
    7. It does not mean a holiday as in the rabbinic interpretation. The rabbis interpret ba-kese le-yom chaggenu as meaning, “at the time of our festival (chaggnu) which falls when the moon is covered” (B.T. Rosh Ha-Shanah 33b; 34a).
    8. According to Ibn Ezra, ba-kese le-yom chaggenu (at the full moon for our feast-day) means, “at the fixed time of our feast-day” – that is, at the new moon.
    9. Translated according to Ibn Ezra
    תקעו בחדש שופר – בחדש – יום ראשון של חדש נקרא חדש, כמו מחר חדש (שמואל א כ׳:י״ח) כי בו תתחדש הלבנה, וכל החדש נקרא על שמו חדש. ואמר תקעו בזה היום שהוא ראש חודש, תקעו שופר – פירוש: בשופר, כמו שצוה אתכם משה: באחד לחדש השביעי זכרון תרועה. ונראה כי זה הוא טעם מצות התרועה בראש השנה לפי שבטלו אבותינו מעבודתםא ונחו מיגיעם ביום זה והתרועה הוא סימן שלוח עבדים וצאתם מרשות אדניהם וכן צוה הקב״ה תקיעת שופר ביום הכפורים של יובל שהיה סימן לשילוח עבדים וצאתם מרשות אדוניהם כן צוה הקב״הב לתקוע בראש השנה לזכר כי ביום זה בטלה העבדה והיה תחלת חירותנו.
    בכסה ליום חגנו – בכסה – בזמן ומועד וכן ליום הכסא יבא ביתו (משלי ז׳:כ׳).
    ליוםג חגנו – שהוא חג מן החגים הידועים לנו.
    א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207: ״מעבדתם״.
    ב. כן בכ״י מינכן 363. בכ״י פריס 207, פרמא 1872, פרמא 3239 הושמט ע״י הדומות: ״תקיעת שופר ביום הכיפורים... כן צוה הקב״ה״.
    ג. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, וכן בפסוק. בכ״י פריס 207: ״ביום״.
    ובחדש פירוש, ביום החודש שבו תתחדש הלבנה והוא יום ראשון של תשרי. ובכסא כמו במועד, או הוא מלשון תכוסו על השה (שמות יב, ד), ור״ל באותו חודש שהוא חשבון לחג הסוכות שהוא נקרא חג סתם. ליום חגנו הוא ראש השנה.
    תקעו בחודש שופר. ולעשות זה1, ׳תקעו שופר׳ באותו ראש ׳חודש׳2 שהוא כסא3 - יום כסא דין4, ליום חגנו - שהוא ראש השנה:
    1. שישמחו הכל בהיגלות המלך ה׳.
    2. ׳ בחדש - בחידוש הלבנה׳ (רש״י). וראה שמות יט א בחודש השלישי, ביום החודש. ואבע״ז כתב: ׳בחודש - תחילת חידוש הלבנה, כמו חדשיכם ומועדיכם, חודש ושבת, וכתובה בתורה תקיעת החצוצרות, ונכון הוא, שהיו תוקעים גם בשופרות [בראש חודש], ורבותי׳ ז״ל פירשוהו על יום ר״ה, וטעם בכסה שהלבנה מתכסה בו׳. ׳ בחֹדשׁ - יום ראשון של חודש נקרא חודש, כמו (ש״א כ, יח): מחר חֹדשׁ, כי בו תתחדש הלבנה, וכל החודש נקרא על שמו חודש, וכן כל החודש נקרא חודש על שם חידוש הלבנה. ואמר: תקעו בזה היום שהוא ראש חודש׳ (רש״י).
    3. לשה״כ ׳בכסה׳.
    4. אך כל המפרשים פירשו מלשון זמן ומועד, או מלשון כיסוי. [וגם המפרשים מלשון זמן ומועד, הה״א בא במקום אל״ף, כלשון הכתוב ׳ליום הכסא יבוא (משלי ז׳)׳.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    בכסה – המסורת עליו לית וכתיב ה״א ורבותינו דרשו במסכת ר״ה פ׳ ב׳ איזה חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר״ה ויש בזה פי׳ רבים עיין עליהם ובזוהר פ׳ אמור דף ק׳ ע׳ ב׳ ופרשת פינחס דף רל״א ע׳ ב׳ ופרשת שופטים דף רע״ה.
    בכסה – ענין זמן מיועד כמו ליום הכסא יבוא (משלי ז׳:כ׳) והה״א תמורת האל״ף.
    בחודש – בהתחלת החודש ר״ל ביום הראשון תקעו שופר.
    בכסה – בזמן המיועד להיות בו יום חג והוא ר״ה.
    בחדש – ר״ח שבו התחדש הירח, הנה חדש מחר.
    בכסא – יום המוכן ומזומן, כמו ליום הכסא יבא ביתו.
    בחדש – הידוע והוא ניסן.
    בכסא – מלשון במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על השה (פרשת בא) לשון חשבון, וממנו בהיפוך אותיות גם שם סך, וכמוהו (משלי ז׳:כ׳) ליום הכסא יבוא ביתו, ליום הקבוע; ושד״ל (אוהב גר, דף 116) סובר שכונתו על יום זביחת הפסח, ואם כדבריו יהיה מקור התיבה משורש נכס בלשון ארמי זבח ושחט.
    תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותהואיל משההכל
     
    (ה) כִּ֤י חֹ֣ק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא⁠ מִ֝שְׁפָּ֗ט לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃
    For it is a statute for Israel, an ordinance of the God of Yaakov.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אֲרוּם קְיָם גְזַר יִשְׂרָאֵל הוּא הִלְכָת דִינָא לֵאלָהָא דְיַעֲקֹב.
    For he made a covenant for Israel; it is a legal ruling of the God of Jacob.
    שנו רבותינו כי חק לישראל הוא – אין לי אלא ישראל, אוה״ע מנין תלמוד לומר משפט לאלהי יעקב, א״כ מה ת״ל כי חק לישראל הוא מלמד שאין ב״ד של מעלה נכנסין לדין אלא אם כן קדשו ב״ד של מטה את החדש.
    דבר אחר מלמד שישראל נכנסין תחלה לדין דאמר רב חסדא מלך וצבור מלך נכנס תחלה לדין שנאמר לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל, מאי טעמא לאו אורח ארעא למיקם מלכא מאבראי. ואיתימא מקמי דליפוש חרון אף. בר״ה יצא יוסף מבית האסורים דכתיב תקעו בחדש שופר וסמיך ליה עדות ביהוסף שמו. בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו ממצרים אתיא סבל סבל כתיב הכא הסירותי מסבל שכמו וכתיב התם והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, בניסן נגאלו כדאיתא, בתשרי עתידין ליגאל מנלן, אתיא שופר שופר כתיב הכא תקעו בחדש שופר וכתיב התם והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ר׳ יהושע אומר בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל, מאי טעמא, אמר קרא ליל שמורים הוא לה׳ לילה המשומר ובא מששת ימי בראשית, לילה המשומר לבא.
    שנו רבותינו אין מעברין את השנה אלא ביום, ואם עברוהו בלילה אינה מעוברת, ואין מקדשין את החדש אלא ביום ואם קדשוהו בלילה אינה מקודשת, א״ר אבהו מאי קראה תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו וגו׳ וכתיב כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב, מה משפט ביום אף קדוש החדש ביום. תני ר׳ אושעיא גזרו בית דין למטה היום ראש השנה אומר הקב״ה למלאכי השרת העמידו בימה ויעמדו סניגוריא ויעמדו סקיפטורין שגזרו בית דין למטה ואמרו היום ראש השנה, נשתהו העדים מלבא שנמלכו בית דין לעברה הקב״ה אומר למלאכי השרת העבירו בימה העבירו סניגוריא ויעברו סקיפטורין שגזרו בית דין למטה ואמרו למחר יהיה ראש השנה, מראי טעמא כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. ר׳ פנחס ור׳ חלקיה בשם ר׳ סימון מתכנסין מלאכי השרת אצל הקב״ה ואומרים אימתי ראש השנה והוא אומר ולי אתם שואלים אני ואתם נשאל לבית דין של מטה שנאמר בכל קראנו אליו.
    דבר אחר בכסה בחדש שיש בו חג הסוכות. ד״א בשופר אני מכסה עונותיכם תקעו בחדש שופר, באיזה חדש בכסה, בחדש שהוא נכסה, והרי כל החדשים נכסים, אלא ליום חגנו איזהו חדש שהוא נכסה ויש לו חג וחגו בן יומו הוי אומר זה תשרי.
    בחדש שופר – רבנן אמרין חדשו מעשיכם ושפרו מעשיכם ואני מכסה על עונותיכם שנאמר נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה. ד״א בחדש שופר אמר ר׳ ברכיה בשם ר׳ ירמיה חדשתם מעשיכם מה שופר זה אדם תוקע בזו ומוציא בזו כך כל קטיגורין המקטרגין עליכם אני שומע בזו ומוציא בזו, הוי תקעו בחדש שופר.
    פאן ד׳לך רסם לאל אסדאיל, וסירה לאלאה יעקוב עליהם.
    לפי שזה [התקיעה בשופר] חוק לבית ישראל. וזה דין עליהם מאת אלוהי יעקוב.
    כי, כי זה חוק לישראל ותודה לאלהי יעקב שהוטל עליהם. כי חק היא התקיעה בראשי חדשים ועל הקרבנות. ותרגם כאן משפט ״סירה״ כעין מה שתרגם בבמדבר כט כמשפט כמשפטו ״סביל״ וענין שתיהן תורה אורח סדר וחוק קבוע. וכן תרגם לקמן צו ח למען משפטיך. וקי״ט לט, ונב, וסב, וצא, וקלב, וקמט, וקנו, וכל יתר המקומות שענינן דין מתרגם ״חכם״. ואלו משפט האמור בחשן בשמות כח כט - ל, ובמשכן שם כו ל, תרגם ״היאה״ תכנית.
    [ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

    כי חק – הוא לישראל מאת הקב״ה לתקוע באותו היום והוא יום המשפט להקב״ה.
    For it is a statute for Israel from the Holy One, blessed be He, to sound the shofar on that day, the day of the judgment of the Holy One, blessed be He.
    כי חק ומשפט – קרובים בטעם. וטעם זה היה החוק לישראל להריע לאלהי יעקב בזמן הזה.⁠א
    א. כן בכ״י פרמא 2062 ובגיליון פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״בזמן הזה״.
    FOR IT IS A STATUTE. The word chok (statute) and the word mishpat (ordinance) are close in meaning. The meaning of For it is a statute for Israel is, “For it was1 a statute in Israel to sound the shofar unto the God of Jacob at this time.”2
    1. Literally, “was.”
    2. On the new moon.
    כי חוק לישראל – זה שאני אומר לכם תקעו חק ומשפט הוא עליכםא שצוה אתכם אלהי יעקב.
    א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207: ״עליהם״.
    כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב כי בזה החודש משפט השם בזה העולם. כי חק הוא שנצטוה בתורה. ומשפט לאלהי יעקב אע״פ שאין המצוה טעמה נגלית לעם והיא אצלם חוק, אצל השם הוא משפט, כלומר, שכל מצוותיו נמשכות אחר החכמה והיושר והמשפט.
    כי חק לישראל הוא. וַתְּהִי תקיעת השופר לקיים מצות התורה על ישראל מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה1, משפט לאלהי יעקב - לזכור בזה שהוא יום דין, וראוי שיקבצו בתקיעה כל עמו לעבודתו, וישמחו בתרועה על מלכותו שיזַכה אותנו בדין, ובו ישפוט משפטנו מיד צוררנו ויושיענו2:
    1. ע״פ לשה״כ בישעיה ׳ותהי ... מצות אנשים מלומדה׳, וצ״ע למה נקט בלשון הזה כאן. ונראה שכוונתו לקרוא עם המשך, ותהיה אותו חק לישראל למשפט לאלהי יעקב, שיזכרו מה שתועלת בזה. [ולהעיר כי בעניין תקיעת שופר מצינו מאי טעמא רחמנא אמר תקעו׳, ודו״ק]. ראה מש״כ בכוונות]. ואבע״ז כתב: ׳זה היה החוק לישראל להריע לאלהי יעקב בזמן הזה׳.
    2. רמז ללשון הכתוב בישעיה (לג כב) כִּי ה׳ שֹׁפְטֵנוּ ה׳ מְחֹקְקֵנוּ ה׳ מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ, וכן כתב רבינו בויקרא (כג כד) פירש ׳זכרון תרועה׳, זכרון תרועת מלך, בה יגילו במלכם, כאמרו (תהלים פא ב) הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ, וזה מפני היותו יושב אז על כסא דין כמו שבא בקבלה (ראש השנה לב:, ויקר״ר כט ג), כאמרו (שם פסוק ד-ה) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בכסא לְיוֹם חַגֵּנוּ, כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, וראוי לנו לשמוח אז יותר על שהוא מלכנו שֶיַטֶּה כלפי חסד וִיזַכֶּה אותנו בשפטו אותנו, כאמרו (ישעיהו לג כב) כִּי ה׳ שֹׁפְטֵנוּ ה׳ מְחֹקְקֵנוּ ה׳ מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ׳. אך נראה שהכוונה למה שכתב במקום אחר שמלחמת גוג ומגוג בראש השנה ודו״ק.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    כי חק – התקיעה ההיא היא חק גזרת המקום על ישראל כי הוא יום המשפט ובא התקיעה לזרז על התשובה לזכות במשפט.
    חק, משפט – חק דבר שאין טעמו ידוע, ומשפט דבר שטעמו ידוע (אילת השחר כלל תקי״ג).
    כי חק – אין לנו לדרוש טעם על מצוה זאת של תקיעת שופר, כי לישראל הוא חק – שהוא דבר שאין לו טעם רק חקה מאת ה׳, אבל הוא משפט לאלהי יעקב – ה׳ יודע טעמו ואצלו הוא משפט ולא חקה, וגם רמז שהוא יום משפט לאלהי יעקב, שמצד שהוא אלהי יעקב ומשגיח עליהם הכין יום משפט לבחון בו את מעשיהם ולדון אותם איש כדרכיו.
    משפט – יום שאלהי יעקב עשה משפט ושפטים באויבי עמו.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ו) עֵד֤וּת׀ בִּיה֘וֹסֵ֤ף שָׂמ֗וֹ בְּ֭צֵאתוֹ עַל⁠־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם⁠ שְׂפַ֖ת לֹא⁠־יָדַ֣עְתִּי אֶשְׁמָֽע׃
    He set it as a testimony1 in Yosef2 when He went forth against Egypt.⁠3 A language that I did not know, I heard.⁠4
    1. testimony | עֵדוּת – See Radak. Alternatively: "an ornament", related to the word "עדי" (opinion in Ibn Ezra, who points to such usage in Melakhim II 11:12). This accords with Bavli Rosh HaShanah 11b that the verse refers to Yosef's being freed from prison and appointed viceroy, when he was adorned with a golden chain, on Rosh HaShanah.
    2. in Yosef | בִּיהוֹסֵף – This is a unique spelling of the name Yosef. Here, the name might serve as an epithet for all of Israel (Ibn Ezra and Radak), or at least the northern kingdom. Cf. Bavli Rosh HaShanah 11a and commentators in its wake that the verse refers to Yosef himself. Hashem ordained that the shofar be blown on Rosh HaShanah to commemorate his being freed on that day (see previous footnotes).
    3. When He... against Egypt | בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם – See Radak and Hoil Moshe that the clause is referring to Hashem setting the celebration of the new moon as a statute at the time of the Exodus, when He went to plague the Egyptians. Radak alternatively suggests: "when he [the nation of Israel] went forth from Egypt", explaining that here "עַל" (usually translated as "upon") is used instead of the word "מן" (from) to show that the people left "with an upraised hand". Cf. Bavli Rosh HaShanah 11b (and previous footnotes) that the clause refers to Yosef's leaving of prison to go out as viceroy over Egypt (Bereshit 41:45).
    4. A language... I heard | שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע – See Radak who compares the phrase to the term "מֵעַם לֹעֵז" in Tehillim 114:1, suggesting that the speaker stands in for Israel who recall their time in Egypt when they were amidst a people who spoke a foreign tongue. Cf. Ibn Ezra that the poet might alternatively be referring to hearing the voice of God at Sinai or to listening to Moshe who had a speech impediment. Cf. Rashi and Bavli Sotah 36b that the verse speaks of Yosef's learning seventy languages. It is also possible that this phrase is a segue to the second part of the psalm, with the poet introducing the speech of God which is to follow.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    סַהֲדוּתָא עַל יְהוֹסֵף שַׁוְיֵהּ דְלָא קָרֵב לְאִתַּת רִבּוֹנֵיהּ בֵּיהּ בְּיוֹמָא נְפַק מִבֵּית אַסִירֵי וְשַׁלִיט בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרָיִם סִפְתָא דְלָא חַכִּימַת אֲלֵיפִית שְׁמַעִית.
    He made it a testimony for Joseph, who did not go near the wife of his master; on that day he went out of the prison and ruled over all the land of Egypt. The tongue I did not know I have taught [and] heard.
    עדות ביהוסף שמו – אמר ר׳ חייא בר אבא בשעה שא״ל פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו אמרו אצטגנינין לפרעה עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמליכהו עלינו, א״ל גווני מלכות אני רואה בו, אמר ליה אם כן ספר עמו בשבעים לשון, באותה שעה בא גבריאל ולמדו שביעם לשון ולא הוה גמיר עד שהוסיף לו אות א׳ משמו של הקב״ה שנא׳ עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע. הפסוק הזה מתחיל בע׳ ומסיים בע׳ על ע׳ לשון שלמדו, ולא עוד אלא שמדבר בלשון שלא היה בהם כח לשמוע שנא׳ עדות ביהוסף שמו וגו׳ (בשופטים ברמז מ״ד).
    ושהאדה ציירהא פי אל יוסף מד׳ אכ׳רג׳הם מן ארץ׳ מצר, אלי בלד לא יערפון לגהֵ אהלהא.
    וזאת גם עדות שהטיל עליהם בית יוסף מאז שהוא הוציא אותם מארץ מצרים אל ארץ שאינם מכירים את שפת אנשיה.
    ערות, וערות שמה בבני יוסף מאז אשר הוציאם ממצרים אל ארץ אשר אינם יורשים שפת אנשיה.
    ופירשתי עדות ביהוסף, בבית יוסף, כי כך דרך אבותינו לומר יונתן יהונתן, יונדב יהונדב, יוחנן יהוחנן, והרבה דומה לזה. ודרכו לספח יוסף אל יעקב כמו יעקב ויוסף סלה1, ואמר עוד רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף2, כך אמר משפט לאלהי יעקב עדות ביהוסף.
    [ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

    1. לעיל עז טז.
    2. לעיל פ, ב.
    ועברת עדות ביהוסף, פי אל יוסף, לאן אבאינא כד׳א עאדתהם אן יקולון יונתן יהונתן, יונדב יהונדב, יוחנן יהוחנן, ואמת׳אל ד׳לך כת׳יר.
    ומן שאנה אן יצ׳ם יוסף אלי יעקב מת׳ל יעקב ויוסף סלה, וקאל איצ׳א רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף, כד׳אך קאל משפט לאלהי יעקב עדות ביהוסף.
    עדות ביהוסף שמו – בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים.
    שפת לא ידעתי אשמע – מפורש במסכת סוטה (בבלי סוטה ל״ו:) שלימדו גבריאל שבעים לשון.
    As a testimony for Jehoseph He ordained it On Rosh Hashanah, Joseph went out of prison.
    [when] I understood a language that I had not known It is explained in tractate Sotah (36b) that [the angel] Gabriel taught him seventy languages.
    (ו-ז) עדות ביהוסף – לשון עדי, וישם רבד הזהב (בראשית מ״א:מ״ב).⁠1
    בצאתו על ארץ מצרים – שנאמר: ויצא יוסף עלא ארץ מצרים (בראשית מ״א:מ״ה). ורבותינו אמרו: בראש השנה יצא יוסף מבית האיסורים (בבלי ר״ה י׳:).⁠2
    הסירותי מסבל שכמו – שהוציאוהו מעבדות, וכן ישראל ממצרים, והן לא שמעו בקולו.⁠3
    שפת לא ידעתי אשמע – מדבר ביוסף, שיוסף שמע כמה לשונות במצרים שלא היה יודע מתחילה,⁠4 לפי שהיה שליט בכל הארץ וכל דברי מלכות על פיו.
    מסבל – בית האיסורים.
    כפיו מדורב תעברנה – שלשלאות של ברזל על צוארו, וידיו בכבלים שעגול פיהם עגול כדור, ותקיפים בין שתי ידיו יתידות מאחרי הדור כנגדו.
    1. כן בי״א בראב״ע.
    2. כן גם ברש״י.
    3. כדלהלן פסוק י״ב.
    4. בניגוד לבבלי סוטה ל״ו: המובא ברש״י שגבריאל לימד את יוסף כל הלשונות לפני שעלה לגדולה.
    א. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: בכל.
    ב. כן בכ״י ס״פ וכן בהמשך, וכן בכמה כ״י של המקרא (ועיין ברי״ד). בנוסח שלנו (וכן ברש״י): מדוד.
    (ו-ז) עדות – יש אומרים: כי שמו שב אל עדות, כמו: ויקם עדות ביעקב (תהלים ע״ח:ה׳), אף על פי שבא על לשון זכר, כמו: ודעת לנפשך ינעם (משלי ב׳:י׳) כי התי״ו סימן לשון נקבה.
    ויש אומרים: כי ו״ו שב אל חק לישראל (תהלים פ״א:ה׳) או אל משפט (תהלים פ״א:ה׳).
    ויש אומרים: כי עדות כמו עדי, כמו: את הנזר ואת העדות (מלכים ב י״א:י״ב) רמז לרביד זהב.
    בצאתו על ארץ מצרים – כמו ויצא יוסף, רק לא מצאנו יוסף בסבלות וכפיו בדוד, רק כבל רגלו (תהלים ק״ה:י״ח) בבית הסהר.
    ויש אומרים: כי בראש השנה יצא מבית האסורים.
    והנכון בעיני: כי הזכיר יהוסף בתוספת ה״א תפארת בעבור השם הנכבד והוא כנגד כל ישראל כאשר הזכרתיא במזמור העליון.
    וטעם להיות חק (תהלים פ״א:ה׳) בכל ראש חדשב לתקוע בשופר להזכיר גבורות השםג בתחלת כל מועד ויום החדש ככה.
    או הזכיר יוסף כנגד כל ישראל, כדרך: בני יעקב ויוסף סלה (תהלים ע״ז:ט״ז), כאשר פירשתי שם.
    בצאתו על ארץ מצרים – בבואם מרעמסס ועברו על ארץ מצרים, ומצרים מקברים.
    וטעם שפת לא ידעתי אשמע – הנה משורר כנגד כל ישראל, שהוצרכו ישראל במצרים ללמוד לשון מצרים, שלא ידעוה אבותיהם, והיה ראוי להיות שפת שלא ידעתי.
    או תחסר מלת עם: שפת עם לא ידעתי, כדרך: השותים במזרקי, זהב או כסף, יין (עמוס ו׳:ו׳).
    ועתה הזכיר החק ששם האל בישראל שהוציאם ממצרים וזה הוא הסירותי מסבל.
    הסירותי – אני הוא שהסירותי מסבל שכמו – שכם ישראל.
    וכפיוד – תעבורנה – תסורנה מעשות חומר מעשות החומר והלבינים ולנשאם בדוד.
    ויתכן היות שפת לא ידעתי – רמז לישראל ששמעו קול השם בסיני. והנה שפת סמוך כי ישראל לא ידעו השם כראוי רק אחרי שומעם קולו וכן הוא כתוב אתה הראית לדעת (דברים ד׳:ל״ה) ומה הוא מן השמים השמיעך את קולו (דברים ד׳:ל״ו).
    או יהיה שפת לא ידעתי – משה שהיה ערל שפתים והיה אהרן לו לפה והיה משה מדבר על שם הכבוד לישראל.
    א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״הזכיר״.
    ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״השנה״.
    ג. כן בכ״י פרמא 1870, פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״הגשם״.
    ד. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״וככה״.
    (6-7) APPOINTED IT … FOR TESTIMONY. Some say that samo (He appointed it) refers to edut (testimony). Compare this to For He established a testimony (edut) in Jacob (Psalms 78:5).⁠1 Samo is connected to edut, even though the vav of samo is a masculine pronoun.⁠2 We find the same in ve-da’at3 le-nafshekha yinam (and knowledge shall be pleasant unto thy soul) (Prov. 2:10), for the tav indicates that the word is a feminine.
    Others say that the vav of samo (He appointed it) refers to the word chok (statute) in chok le-yisra’el (a statute for Israel) (verse 5).⁠4
    Others say that edut (testimony) means an ornament.⁠5 Compare this to the crown and the insignia (edut) (2 Kings 11:12). This alludes to the gold chain that was placed on Joseph’s neck (Gen. 41:42).
    WHEN HE WENT FORTH AGAINST THE LAND OF EGYPT. Compare this to And Joseph went out over the land of Egypt (Gen. 41:45).⁠6 However, we do not find Joseph assigned to bear a burden and his hands designated to carry a basket.⁠7 We only find that when Joseph was in prison, a chain was placed on his feet.
    Some say that Joseph was freed from prison on Rosh Ha-Shanah.⁠8
    I believe that the psalm refers to Joseph by the term Yehosef, which is spelled with a heh for the purpose of glorification, because [yod heh is] the glorious name of God.⁠9 Joseph, as I noted in the above psalm,⁠10 represents all of Israel.⁠11
    The shofar is sounded at the beginning of every month in order to make mention of the power of God at the start of every season. The first day of the new month is such a day.
    It is also possible that Joseph represents all of Israel,⁠12 as in the sons of Jacob and Joseph. Selah (Psalms 77:16).⁠13 I noted the aforementioned in my comments on the latter.⁠14
    WHEN HE WENT FORTH AGAINST THE LAND OF EGYPT. When Israel journeyed from Rameses and passed over the Land of Egypt while the Egyptians were burying their dead (Num. 33:4).
    THE SPEECH OF ONE THAT I KNEW NOT DID I HEAR. The poet speaks on behalf of all of Israel. Israel in Egypt had to learn the Egyptian language, a tongue which their fathers did not understand.
    Our verse should have read sefat she-lo yadati (a language that I knew not).⁠15 It is possible that the word am (people) is missing. Our text should be interpreted as if it reads sefat am lo yadati (the language of a people I knew not).⁠16 Our verse is similar17 to [that drink wine in bowls (Amos 6:6), which should be interpreted as if written:] “That drink wine in bowls of gold or silver.” 18
    Scripture now mentions the [reason for] the statute (verse 5) which God set in Israel. [The reason is] God took Israel out of Egypt. This is the meaning of I removed his shoulder from the burden, [which is stated in the following verse].
    REMOVED. I was the One who removed his shoulder – that is, the shoulder of Israel – from the burden.
    His hands were freed should be interpreted as if it reads, “His hands were freed from making mortar” – that is, from making the mortar and the clay and carrying them in a basket.
    It is possible that the speech of one that I knew not did I hear (verse 6)⁠19 alludes to the Israelites who heard the voice of God at Sinai.⁠20 Observe that the word sefat (speech of) (verse 6) is in the construct [with Adonai],⁠21 for Israel did not know God properly until22 they heard His voice. Indeed, scripture clearly states, Unto thee it was shown that thou mightest know (Deut. 4:35). What does the latter refer to? It refers to Out of heaven He made thee to hear His voice (ibid. 36).
    It is also possible that the speech of one that I knew not alludes to Moses, who was of uncircumcised lips (Exodus 6:12).⁠23 Aaron served as his mouth (ibid. 4:16). Moses spoke to Israel24 regarding God the Glorious.
    1. In other words, “it” refers to the word “testimony.”
    2. Samo is connected to edut, even though the vav of samo is a masculine pronoun and edut is a feminine noun.
    3. The tav of the word da’at. However, yinam (shall be pleasant), which governs da’at, is a masculine. We thus see that scripture at times combines a feminine noun with a masculine verb.
    4. Chok is a masculine. Hence there is no problem with the tav of samo referring to it.
    5. In this case our verse reads, “He set it, an ornament, on Joseph.”
    6. According to this opinion, Joseph in our verse is to be taken at face value, that is as being the patriarch Joseph.
    7. Hence it is unlikely that our verse refers to the patriarch Joseph.
    8. See Rashi. This opinion is that our psalm speaks of Rosh Ha-Shanah and of the patriarch Joseph.
    9. Yah is one of the names of God.
    10. Psalm 80. See Ibn Ezra on Ps. 80:2.
    11. Hence the psalmist can speak of Joseph carrying burdens.
    12. Ibn Ezra earlier offered proof that Joseph stands for Israel from Psalm 80. He now offers proof from Psalm 77:16.
    13. The sons of Jacob and Joseph refer to Israel.
    14. Even if not spelled Yehosef, the name Joseph may refer to Israel.
    15. Our psalm literally reads, a language I knew not (sefat lo yadati).
    16. I did not know the language spoken by the people.
    17. In that it employs an abridged style.
    18. The words gold and silver are not in the biblical text.
    19. The Hebrew text of the psalm literally reads, the speech of I knew not did I hear.
    20. In other words, the speech of I knew not did I hear should be interpreted the speech of God that I previously knew not, did I hear at Sinai.
    21. Sefat is the construct. However, the word to which it is connected is not in the text. It has to be provided by the reader. According to this interpretation, the missing word is Adonai (the Lord).
    22. Literally, “until after.”
    23. That is, hard of speech. According to this interpretation, the speech of I knew not did I hear is to be interpreted the speech of Moses that I could not understand, did I hear via Aaron.
    24. Via Aaron.
    ולמה צוה אתכם: עדות ביהוסף שמו – כלומר זכר ועדות שם היה זה החוק שהיא תקיעת השופר ביהוסף.
    יהוסף ויוסף כמו יהוחנן ויוחנן יהונדב ויונדב. וכל ישראל נקרא בשם יוסף, כמו שאמר ויקרא בהם שמי (בראשית מ״ח:ט״ז), וכן אומר נוהג כצאן יוסף (תהלים פ׳:ב׳), אולי יחנן י״י צבאות שארית יוסף (עמוס ה׳:ט״ו).
    ומהו העדות בצאתו על ארץא מצרים – יש מפרשים כשיצא ישראל ממצרים, ואמר על ארץ מצרים – לפי שכתוב ובני ישראל יוצאים ביד רמה (שמות י״ד:ח׳).
    והנכון בעיני כי בצאתו נאמר על האל יתברך כלומר כשיצא על ארץ מצרים לגאלנו, כמו שנאמר אני יוצא בתוך מצרים (שמות י״א:ד׳).
    שפת לא ידעתי אשמע – כלומר אז כשגאלנו הייתי שומע מדברים לשון אחרת שאינו לשוני כמו שכתוב בית יעקב מעם לועז (תהלים קי״ד:א׳). ואמר: לא ידעתי שלא היה לי לדעת אותו לולי שנשתעבדתי ביניהם.
    או אמר: לא ידעתי – כי רובם לא היו מבינים לשון המצרים כי היו מדברים בלשון הקדש. וכן אמרו רבותינו ז״ל כי ישראל במצרים לא שנו את לשונם ולא שנו את שמותם.
    א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, וכן בפסוק. בכ״י פריס 207: ״מארץ״.
    ורמז במילת עדות למצוות שהאמנתם מצד הקבלה, על הדרך שביארנו בעדות ה׳ נאמנה (תהלים יט, ח). ביהוסף נאמר על כלל כל ישראל, וכ״ש שבזמן יציאת מצרים היו ראויים להקרא על שמו, להיות הוא אז היסוד והעיקר. ואמר שהוא שם בישראל המצוה הזאת והחוק הזה, להיות בידם כשאר המצוות הנכללות במילת עדות, כאשר נקבעה האמונה הזאת בידם בצאת האל על ארץ מצרים ושנותו בהם הטבעים מדרך מופת, עד שיאמר כל חכם לב שפת לא ידעתי אשמע, ר״ל שמה שלא נודע לי בעיון, שמעתיו וקיימתיו והאמנתיו מצד הקבלה.
    ולכן עדות ביהוסף שמו, שָׂם אותו היום ל׳עדות׳1 שיעשה כך לעתיד לבוא ׳ביהוסף׳2 ׳כי מבית האסורים יצא למלוך׳3 בראש השנה, כמו שסיפרו ז״ל (ר״ה יא.)4:
    1. האבע״ז התקשה על מה מוסב ׳עדות׳ ולמה נכתב בלשון זכר, ורבינו פירש שהכוונה ליום.
    2. ששם ביהוסף עדות שכך יהיה לעתיד, ע״ד מעשה אבות סימן לבנים. והאבע״ז כתב ׳ והנכון בעיני כי הזכיר יהוסף בתוספת ה״א תפארת בעבור השם הנכבד והוא כנגד כל ישראל׳.
    3. ע״פ לשה״כ בקהלת (ד יד).
    4. כ״כ רש״י: ׳עדות ביהוסף שמו - בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים׳. ׳ כלומר, זֵכֶר ועדות שָׂם זה החוק שהיא תקיעת שופר ביהוסף׳ (רד״ק). ולפירוש רבינו ׳בצאתו על ארץ מצרים׳ היא יציאת יוסף, שאחרי שיצא מבית האסורים, גם יצא על כל ארץ מצרים להמלכתו, כמבואר בבראשית שם. והרד״ק כתב: ׳ והנכון בעיני כי בצאתו נאמר על האל יתברך, כלומר, כשיצא על ארץ מצרים לגאלנו, כמו שנאמר (שם יא, ד): אני יוצא בתוך מצרים׳.
    עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ. הניח ׳עדות׳ בעניין יוסף לדורות הבאים, שתשועתו באה אחר הי⁠[אוש] בלי זמן כהרף עין שלא כמנהג הטבע1, וכן עתיד לעשות. הלוא תראה שיוסף לעבד נמכר והיה נער עברי אסור, לא נפקד ולא נזכר, ואחר כך שָׂמו למושל בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם, כדכתיב (בראשית מ״א:מ״ה) ׳ויצא יוסף על כל ארץ מצרים׳: שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע. שלא היה עדיין יוסף מדבר בלשון מצרי, שעמד בבור, ולא יכול יוסף ללמוד לשונם:
    1. כיוסף שהיתה תשועתו כהרף עין, ראה מש״כ בבראשית (מא יד).
    עדות ביהוסף שמו – פסוק זה מתחיל בעי״ן ומסיים בעי״ן רמז למה שאמרו בסוטה פ׳ אלו נאמרים בא גבריאל ולמדו שבעים לשון. א״נ לפי שלא נהנה מן הערוה זכה שלא ישלוט בו ובזרעו ע״ה מדה כנגד מדה באמרם ז״ל אל תקרא עלי אל עולי עין עיין מסורת הברית הגדול.
    שפת לא ידעתי אשמע – כתוב בספר רב פעלים שבמסרה מקצת ספרים מצא שפת לא ידעתי אשמע לית פתח בס״פ ולא מצאתי כן בשום ספר.
    עדות – מלשון עדי וקשוט וכן את הנזר ואת העדות (מלכים ב י״א:י״ב).
    שפת – לשון עם ועם כמו שפה אחת (בראשית י״א:א׳).
    עדות – ביום הזה שמו עדי הזהב על יוסף כמ״ש וישם רביד הזהב על צוארו (בראשית מ״א:מ״ב) כי ארז״ל בר״ה יצא יוסף מבית האסורים.
    בצאתו – בעת שיצא למשול על ארץ מצרים.
    שפת – אז היה יוסף משתבח לומר שפת לשון אשר לא ידעתי מעולם הנה עתה אשמע ואבין כי ארז״ל שבא גבריאל ולמדו שבעים לשון לפי שכתוב בנמוסי מצרים שאין למשול בהם כ״א המכיר בכולן.
    (ו-ז) שפת – (איש).
    לא ידעתי. מדוד – כמו והכה בכיור או בדוד (שמואל א ב׳).
    עדות ביהוסף שמו – יען שענין יוסף שיצא מבית האסורים היה ג״כ בר״ה, כמ״ש חז״ל, ואז היה ג״כ הדין על הרעב והשובע, שע״כ חלם פרעה ביום ההוא את חלומו, אמר שכבר שם ה׳ עדות זה ביהוסף שהוא שופט ביום ההוא על הרעב והשובע ועל כל עלילות מצעדי גבר, כי בצאתו על ארץ מצרים – אז אשמע שפת (מי) שלא ידעתי אותו שאמר לאמר
    עדות – התראה לדורות, ע״ד והיה לאות על ידכה ולזכרון בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו ה׳ ממצאים (סוף פרשת בא), שענינו יציאת מצאים תהיה לך לאות וזכרון כי יש אל משגיח ומושיע.
    בצאתו – מוסב (כמו נושא פֹּעַל שמו) לאלהי יעקב הנ״ל, ור״ל בצאתו להכות בארץ מצרים, וכה״א כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים (פרשת בא).
    שפת וגו׳ – ע״ד מעם לעז (למטה קי״ד:א׳) גוי לא תשמע לשונו (פרשת תבא), שהשתוות הלשון יוליד אהבה ואחוה בין בני אדם.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ז) הֲסִיר֣וֹתִי מִסֵּ֣בֶל שִׁכְמ֑וֹ כַּ֝פָּ֗יו מִדּ֥וּד תַּעֲבֹֽרְנָה׃
    I removed his shoulder from the burden; his hands passed from the basket.⁠1
    1. basket | דּוּד – See Hoil Moshe and Yirmeyahu 24:2. Alternatively: "pot", as per the word's usage in Shemuel I 2:14. The verse speaks of how Hashem freed the Israelites from the burdens of servitude, with the "דּוּד" referring either to some basket-like receptacle used to carry bricks or their raw materials, or to pots used by the Israelites when forced to cook for the Egyptians.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אַעְדֵיתִי מִשִׁעְבּוּדָא כַּתְפֵיהּ אַיְדוֹי מִן לְמִרְמֵי טִינָא לְקִדְרָא אִסְתַּלְקָן.
    I have removed his shoulder from servitude; his hands were taken away from casting clay into a pot.
    וחין אזאל עאתקהם מן אלנקל, ואחאד אכפהם ען אלנקיר.
    ובזמן שהוא [ה׳ יתברך] הסיר מעל הכתפים שלהם את המשאות. והרחיק את הכפיים שלהם מתבנית (שמבשלים בה את) הלבנים.
    הסירותי, ובזמן שהסיר שכמם מן הסבל והעביר כפם מדור הטיט. תרגם דוד ״נקיר״ ופירשו בפירוש, ובכמה מקומות נהג כן שהביא בתרגומו מלים ערביות שאינן ידועות לרבים ופירשן בפירושו.
    וה״נקיר״ הוא הכלי שנושאים בו את הטיט על ידי שנים.
    [ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

    ואלנקיר הו אלאנא אלד׳י יחמלון פיה אלטין בין את׳נין.
    מדוד – מעבודת עבדות לבשל קדירות כדרך עבדים.
    מדוד – קדירה, כמו: והכה בכיור או בדוד (שמואל א ב׳:י״ד).
    from the cauldron From slave labor to cook the pots in the manner of other slaves.
    from the cauldron Heb. מדוד, a pot, as: "And he would thrust into the fire-pot or into the pot (הדוד)" (I Sam. 2:14).
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 6]

    הסירותי מסבל שכמו – דברי האל יתברך ביום זה הסירותי מסבל שכמו שלא נשתעבדו עוד כי ביום זה בטלתי העבודה מהם. לפיכך שם זה החק שהוא תקיעות שופר לזכר בטול העבודה שהיה ביום זה.
    ופירוש שכמו – שהיו נושאים הלבנים על שכמם, מקצתם היו עושין הלבנים ומקצתם היו מביאין אותן לבנין.
    כפיו מדוד תעבורנה – וכן עברו כפיו מעשות הדודים והם הקדרות כמו והכה בכיור או בדוד (שמואל א ב׳:י״ד) כי לא היו עושים הלבינים לבד כי כל מלאכת החמר היו עושים כמו שכתוב בחמר ובלבנים ובכל עבדה בשדה (שמות א׳:י״ד).
    וחזר לדברי האל ואמר הסירותי מסבל שכמו ר״ל מפרך השעבוד. כפיו מדוד תעבורנה ר״ל מעשיית הדוד. ולקח מלאכת הדוד, כי אע״פ שלא נכתבה להם רק מלאכת הלבנים, כל מלאכת חומר היו עושים, כדכתיב (שמות א, יד) בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה. ויש לפרש מעבודת עבדות, לבשל קדרה לרבם.
    [הסירותי מסבל שכמו]1:
    1. שהיה עובד בעבודה קשה, ראה בראשית מש״כ רבינו. וכן המשך הפסוק ׳כפיו מדוד תעבורנה׳, פירש רש״י ׳ מדוד - מעבודת עבדות לבשל קדירות כדרך שאר העבדים׳. ואבע״ז כתב ׳ רק לא מצאנו יוסף בסבלות וכפוי בדוד רק כבל רגלו בבית הסוהר׳.
    (ז-ח) עתה יתחיל ה׳ לדבר כמנהג הנביאים1. ואמר, הֲסִירוֹתִי וגו׳, בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ בגלות מצרים, כדכתיב (שמות ב׳:כ״ג) ׳ותעל שוועתם אל האלקים מן העבודה׳: אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם. שצעקו לה׳ על ים סוף, וענם ׳בסתר רעם׳ – היינו בעמוד הענן והאש שהיה סתר למו, שה׳ באמצעות אלה העמודים השקיף על מצרים ויהומם, כמבואר במקומו2, וזה כי עמוד הענן היה מלחלח קרקעית הים, ועמוד האש היה פועל באותו הלחלוחית עד שהיה קולות רעם, כמשפט האש הנכבה ממים. ואחר כך אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה, והם ׳נסוני, בחנוני גם ראו פעלי׳ (תהלים צ״ה:ט׳):
    1. כלומר, המשורר נוהג כמנהג הנביאים לדבר בשם ה׳ כאילו ה׳ הוא המדבר.
    2. ראה מש״כ בשמות (יד יט-כה).
    מסבל – ענין טעינת משא כמו והנושאים בסבל (נחמיה ד׳:י״א).
    שכמו – כתיפיו.
    מדוד – כלי בישול כקדרה וכיוצא וכן והכה בכיור או בדוד (שמואל א ב׳:י״ד).
    הסירותי – אמר במקום ה׳ בזה היום הסירותי מסבל שכמו של ישראל כי ארז״ל בר״ה בטלה העבודה מאבותינו במצרים.
    כפיו – העברתי כפיו מן הדוד ממה שהיה מבשל לאדוניו ועשה לו מלאכת עבד.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

    הסירותי מסבל שכמו – ר״ל שאז שמע שפרעה אמר כן שיצא לחירות, וזה היה בר״ה, אולם לא פרעה היה המדבר, כי אני אשמע אז שפת לא ידעתי, היינו שהאל הבלתי נודע אמר כן, שהגם שבגלוי דבר פרעה זאת, בהסתר יצא דבור זה מאת ה׳, שהוא הוציאו לחירות והוא אמר הסירותי מסבל שכמו – וכמו שהיה בימי קדם ביוסף כן היה גם עתה, כי
    מדוד – לשון דודאי תאנים (ירמיה כ״ד:א׳) סל כבד שהעבד מדדה ממקום למקום, ונקרא מין ממיני הפרחים דודאים. וגם ישמש שם זה להוראת סיר (דברי הימים ב׳ ל״ה:י״ג) מפני צורת שלשת הדברים הדומים בצורתם זה לזה, רק עיקרו לשון סל.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ח) בַּצָּרָ֥ה קָרָ֗אתָ וָאֲחַ֫לְּצֶ֥ךָּ אֶ֭עֶנְךָ בְּסֵ֣תֶר רַ֑עַם⁠ אֶבְחׇנְךָ֨א עַל⁠־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה׃
    In distress you called out, and I rescued you. I answered you from thunder's shelter.⁠1 I tested you at the waters of Merivah.⁠2 Selah.⁠3
    1. thunder's shelter | בְּסֵתֶר רַעַם – Or, similarly: "thunder's hiding place" or "thunder's secret". The connotation might be that Hashem answered from the cloud, the "hiding place" of thunder. Cf. Rashi that the people beseeched Hashem quietly (בְּסֵתֶר), but He answered in a display of thunder, a public display of strength. The commentary attributed to Rashbam and Ibn Ezra, in contrast, suggest that the connotation is that Hashem answered by hiding His thunder (with which He was attacking enemies) from the nation.
    2. Merivah | מְרִיבָה – See Shemot 17:7. The name means "quarrel".
    3. Selah | סֶלָה – Regarding the meaning of this word, see the note on Tehillim 20:4
    א. אֶבְחׇנְךָ֨ מדובר על אחד מפעלי אֶפְעַל שהרי ע׳ הפועל אות גרונית, ואם כן הקמץ אמור להיות קמץ רחב (ראו ויינברג, 3.2.3.2 בפסקת ״NOTE״ שבה יש רשימה של פעלים מהסוג הזה, והתיבה הזאת אמורה להיות ביניהם, אמנם היא כתובה בטעות בפסקה הבאה בתוך פעלי אֶפְעֹל). אך המדקדקים הספרדים (ראו רד״ק, מאירי) מציינים מסורת שהקמץ חטוף, וגם במ״ש הביא מסורת זו למרות הסתייגות ע״פ כללי הדקדוק (״קבלנו קריאתו בקמץ חטף אשר לא כדת בהיות העין גרונית״). גם המילון של דוידזון מציין כאן קמץ קטן; והשוו תהלים יח,ב.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    בְּעִדָן עָקְתָא דְמִצְרַיִם קָרִיתָ וּפַצֵית יְתָךְ עֲנֵית יָתָךְ בַּאֲתַר טְמִיר בֵּית שְׁכִנְתִּי דְאָכְלִין קֳדָמוֹי גַלְגַלִין דִי נוּר בְּחַנְתָּךְ עַל מֵי מַצוּתָא לְעָלְמִין.
    In the time of the distress of Egypt, you called and I delivered you; I made you fast1 in the secret place where my presence is, where wheels of fire call out before him; I tested you by the waters of Dispute forever.
    1. Made you fast: answered you.
    אענך בסתר רעם אבחנך על מי מריבה סלה – דרש רבי יוסי הגלילי משעה שהייתי עמך ומגין עליך ומרעים עליך את כל העולם מאותה שעה היה גלוי לפני מי שאמר והיה העולם שאתה עתיד לעשות ריב על מי מריבה, אבא שאול אומר אתה קורא בסתר ואני אענך בגלוי ומרעים עליך את כל העולם.
    קאל להם טאל מא דעותני פי אלשדה וכ׳לצתך מנהא ואג׳בתך מן אלסתר ברעב וקווה, ואוריתך אלתג׳רבה פי מא אלכ׳צומה וגירה סדמדא.
    ואמר להם (ה׳ יתברך): הואיל ואתם התפללת אלי בעת צרה ואני הצלתי אותך ממנה. ועניתי לך ממקום מסתור בהפחדה ובכח. ותמיד הראיתי לך את הנסיון [הן] במי מריבה [שם מקום] והן בשאר המקומות.
    בצרה, אמר להם כל זמן שקראתני בעת צרה חלצתיך ממנה ועניתיך מן הסתר ברעם וכח, והראיתיך את הנסיון על מי מריבה וזולתו סלה. בסתר, מן הסתר שה׳ נסתר ונעלם בו מלא כל העולם. והוסיף מי מריבה וזולתו לכלול עשרה נסיונות שנסו אבותינו את המקום, והכוונה שה׳ מלא משאלותם ואם כי נענשו על עצם הנסיון.
    [ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

    ומעני אבחנך, הו קול אללה אן אלקום אמתחנוא קדרתה וכאנוא מכ׳טיין, לד׳לך לם נפסרה אמתחנך.
    בצרה קראת – כלכם קראתם מצרת עבודת סבלות מצרים ואחלץ אתכם.
    אענך בסתר רעם – אתה קראתני בסתר ביני לבינך, ואני עניתיך בקול רעם הודעתי גבורות ונוראות בפרהסיא.
    אבחנך על מי מריבה סלה – ואף על פי שגלוי ובחון לפניי שאתם עתידים להמרות במי מריבה, כך שנויה במכילתא (מכילתא דרבי ישמעאל שמות י״ט:ב׳).
    In distress, you called to Me, all of you. You called from the distress of the labor of the burdens of Egypt, and I released you.
    I answered you in secret with thunder You called in secret between Me and you, but I answered you with a voice of thunder; I made known My might and My awesome deeds in public.
    I tried you by the waters of Meribah, forever Although it was revealed and tried before Me that you were destined to provoke Me with the waters of Meribah. So it was taught in Mechilta (Shemot 19:2).
    בצרה קראת – ואתה ישראל כמו כן קראת במצרים מרוב צרה, ואחלצך.
    אענך בסתר רעם – עניתיך בהסתרת רעמים, מלבא עליך בשעת מכת בכורות, ולא נתת⁠{י} המשחית לבא בבתיכם לנגף (שמות י״ב:כ״ג).
    אבחנך וגו׳ – כמה שנאמר: ושם נסהו (שמות ט״ו:כ״ה).
    בצרה – זה הוא שהצילם מתחת יד מצרים (שמות י״ח:י׳).
    וטעם ואענך בסתר רעם – כדרך ענני במרחביה, כאלו כתוב עניתיך בהסתיר הרעם ממך, בעת השקיף השם בעמוד אש וענן (שמות י״ד:כ״ד), וכתוב קול רעמך בגלגל (תהלים ע״ז:י״ט).
    וטעם אבחנך על מי מריבה – מימי הצור שנקרא שם המקום מסה ומריבה (שמות י״ז:ז׳). וטעם להזכיר זה עם זה כי בהיותך במים ואתה עובר בים הסתרתיא הרעם והענן ממך ובהיותך ביבשה נתתי לך מים.
    אבחנך – כדרך ושם נסהו (שמות ט״ו:כ״ה).
    וסלה – באמת.
    א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״הסתרתו״.
    THOU DIDST CALL IN TROUBLE. The reference is to God saving Israel from the hand of Egypt (Exodus 18:10).
    E’enkha be-seter ra’am (I answered thee in the secret place of thunder) is similar to a’nani ba-merchav Yah (He answered me with great enlargement) (Psalms 118:5).⁠1 Our verse is to be interpreted as if it reads I answered thee by hiding the thunder from you.⁠2 This occurred when God looked down upon the Egyptians through the pillar of fire and of cloud (Exodus 14:24). Scripture similarly states, The voice of Thy thunder was in the whirlwind (77:19).
    I proved thee at the waters of Meribah refers to the waters of the rock (Exodus 17:6), at the place called Massah, and Meribah [ibid., 7].
    The psalmist mentions the water produced by the rock and the hiding of the thunder back to back3 because scripture is, as it were, saying, “When you were in the midst of the waters when you crossed the sea I hid the thunder and the cloud4 from you; when you were on dry land, I gave you water.”
    I PROVED THEE. On the way. Cf. And there He proved them (Exodus 5:25). SELAH. Selah means “in truth.”
    1. Ibn Ezra renders a’nani ba-merchav Yah as “He answered me with a great enlargement.” Ibn Ezra’s point is that He answered me in Ps. 11:8 does not refer to being answered by a voice, but by being answered by an action. The same applies to E’enkha in our verse – R. Sherem.
    2. Ibn Ezra renders E’enkha be-seter ra’am (I answered thee in the secret place of thunder) as, “I answered thee by hiding the thunder.”
    3. Even though these events did not follow in succession.
    4. Through which God looked down on the Egyptians. See Exodus 14:24.
    בצרה קראת ואחלצך – כשהיית במצרים בצרה קראת לי. וחלצתי אותך מהצרה, כמו שכתוב ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה (שמות ב׳:כ״ג) ואומר וישמע אלהים את נאקתם (שמות ב׳:כ״ד).
    אענך בסתר רעם – אתה קראתני בסתר בצרתךא ואני עניתיך בקול רעם בהראותי נפלאותי בגלוי.
    ויש אומרים: שהסתרתי ממך הרעם שהכיתי בו מצריים כי המכותב רעם היו.
    או אמר רעם – על מה שאמר וישקף י״י אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן (שמות י״ד:כ״ד) ונאמר גם כן על זה קול רעמך בגלגל (תהלים ע״ז:י״ט) כמו שפרשנו.
    אבחנך על מי מריבה סלה – אבחנך – החי״ת נקראת בקמ״ץ חט״ף בפלס אזכרך מארץ ירדן (תהלים מ״ב:ז׳) עשיתי לך כמה טובות שחלצתיך מעבודת מצרים והעברתיך בים ובחנתיךג והצמאתיך לראות אם תעמוד עמי בנסיון ואם תזכר הנסים והנפלאות שעשיתי עמך ולא עמדת כי הריבות עמדי ברפידים על המים ואמרתי לך.
    א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״ברעתך״.
    ב. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207: ״המכה״.
    ג. כן בכ״י מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״ובחנתך״.
    ואמר בצרה קראת ר״ל כשהיית במצרים. ואחלצך ממנה. ומילת אענך עתיד במקום עבר, כלומר, עניתיך. בסתר רעם כלומר, שכפלתי הנפלאות, שלא לקו ישראל עמהם בשום דבר בקצתם, וממקנה ישראל לא מת אחד (שם ט, ו) ולכל בני ישראל היה אור במושבותם (שם, כג). וקראה רעם. ואמר שהוא עינה אותם להוציאנו משם בשמירת כל היזק. ועם היותו אלינו מחסה ומסתור מזרם וממטר המכה וצערה, אתה לא שלמת לי גמול, אבל בחנתיך על מי מריבה שהתעוררת בתלונה וריב עם נביאי על המים, ולכן מנע רגלך מנתיב רשע. ואבחנך, בקמץ החי״ת. וקצת מדקדקים קוראים אותו בקמץ חטף כמו אצרך בבטן (ירמיה א, ה).
    בצרה קראת ואחלצך. וכן אתה ישראל, ׳בצרה קראת׳ במצרים1, ׳ואחלצך׳ בזה היום, שבראש השנה בטלה עבודה מאבותינו, כמו שסיפרו ז״ל (ר״ה שם)2, וכן לעתיד לבוא אענך ביום זה במלחמת גוג ומגוג, בסתר רעם, כאמרו (זכריה יד יג) ׳תהיה מהומת ה׳ רבה בהם׳3, אמנם אבחנך, כאמרו (שם יג ט) ׳ובחנתים כבחון [את] הזהב׳4, על מי מריבה - יותר על מה שבחנתני אתה ב׳מי מריבה׳:
    1. ׳ כלכם קראתם מצרת עבודת סבלות מצרים ואחלץ אתכם׳ (רש״י).
    2. הרד״ק כתב בתחילת המזמור: ׳ זה המזמור נאמר על יציאת מצרים, ונזכר בו ביטול העבודה מאבותינו שהיה בראש השנה, כמו שאמר הסירותי מסבל שכמו, לפיכך היו אומרים זה המזמור בבית המקדש בראש השנה, ונזכר בו גם כן תקיעת השופר... כי אף על פי שיום הגאולה היה בחמשה עשר בניסן התחלת הגאולה היתה בביטול העבודה שנחו מיגיעם מהעבודה הקשה אשר עבדו בהם, לפיכך ראוי לכם להרנין לאלהי עוזנו׳. וכתב כאן ׳ונראה כי זהו טעם מצות התרועה בראש השנה, לפי שבטלו אבותינו מעבודתם ונחו מיגיעתם ביום זה, והתרועה הוא סימן שילוח עבדים, כמו שצוה הקב״ה תקיעת שופר ביום הכפורים של יובל שהיה סימן לשילוח עבדים וצאתם מרשות אדוניהם, כן צוה הקב״ה לתקוע בראש השנה לזכר כי ביום זה בטלה העבודה והיתה התחלת חרותינו׳.
    3. ׳ אענך בסתר רעם כדרך ענני במרחביה כאלו הוא כתוב עניתיך בהסתיר הרעם ממך בעת השקיף השם בעמוד אש וענן וכתוב קול רעמך בגלגל׳ (אבע״ז). ׳כשהיית במצרים בצרה קראת לי ואחלצך, וחלצתי אותך מהצרה, כמו שכתוב (שם ב, כג): ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה, ואומר (שם פסוק כד): וישמע אלהים את נאקתם. אענך בסתר רעם, אתה קראתני בסתר בצרתך, ואני עניתיך בקול רעם, בהראות נפלאותי בגלוי. ויש מפרשים שהסתרתי ממך הרעם שהכיתי בו מצרים, כי המכות רעם היו. או אמר רעם על מה שאמר (שם יד, כד): וישקף ה׳ אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן, ונאמר גם כן על זה (מזמור עז, יט): קול רעמך בגלגל כמו שפירשנו׳ (רד״ק).
    4. שלפני מלחמת גוג ומגוג ה׳ יבחון את ישראל, ורק חלקם ישרדו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

    ואחלצך – כ״ב.
    רעם – בספרים ישנים הרי״ש קמוצה.
    אבחנך – קבלנו קריאתו בקמץ חטף אשר לא כדת בהיות העין גרונית וכן ארחמך ה׳ חזקי בפלס אזכרך מארץ ירדן וכ״ב רד״ק בפי׳ ובשרשים.
    ואחלצך – ענין הוצאה ושליפה כמו חלוץ הנעל (דברים כ״ה:י׳).
    אענך – מלשון עניה ותשובה.
    אבחנך – מלשון בחינה.
    בצרה – בעת הצרה כשקראת אלי הוצאתיך ממנה.
    אענך – עניתיך במה שהייתי מסתיר ממך.
    רעם – בעת עברם בים והיה על המצרים לבדם שנאמר קול רעמך בגלגל (תהלים ע״ז:י״ט).
    אבחנך – ר״ל עם כי היה בחון וידוע לפני שתחטא במי מריבה עכ״ז עניתיך בעברך במי הים.
    סלה – ר״ל וכ״כ עד עולם דרכי להושיע בעת צרה עם כי נגלה לפני שיחטא בדומה לה.
    בצרה קראת ואחלצך אענך בסתר רעם – שגם עתה שהיינו בצרה מפני הרעב, וה׳ ענה אותנו בסתר, ואמר ״בצרה קראת ואחלצך״. והוציא גם אותנו לחירות מן הצרה ביום זה כמו שהוציא את יוסף, וגזר ג״כ על השובע אחרי הרעב כמו שגזר בימי יוסף, וכמו ששם היה עניית ה׳ בסתר, כי בגלוי היה נראה שפרעה הוא העונה, ועניית ה׳ היה נסתר תחת רעם שרים ותרועת מלך, תחת רעם דברי פרעה, כן תשועת ה׳ עתה נגלה ע״י רעם, שבאו רעמים ומטר שהוא ענין טבעי, ותחת קול הרעם שהוא בגלוי, נסתר עניית ה׳ על התפלה, שענה אותנו בסתר בקול הרעם והמטר ואמר לנו ״בצרה קראת ואחלצך״,
    אבחנך על מי מריבה – קרא מי הגשמים שירדו בשם מי מריבה, שהם המים אשר רבו בני ישראל אל ה׳, ופה היה המים שרב ה׳ והתוכח עם בני ישראל, כמו שיבאר הריב והוכוח הזה, ובמים אלה שעצר את הגשמים בחן אותנו אם נשמע בקולו, כמו שיבאר סלה נשלם הענין.
    בסתר רעם – בהסתיר כבודי תוך ענני המשמיעים רעם להום את אויביך (ע״ד מזמור י״ח:י״ב) ישת חשך סתרו, וירעם בשמים ה׳ וגו׳.
    אבחנך על מי מריבה – מאמר מוסגר, הטיבותי עמך ואתה כסית על טובתי והתרעמת עלי, וסלה חוזר לראש הפסוק תמיד חלצתיך וַעֲניתיך.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ט) שְׁמַ֣ע עַ֭מִּי וְאָעִ֣ידָה בָּ֑ךְ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל אִם⁠־תִּֽשְׁמַֽע⁠־לִֽי׃
    Listen My people, and I will admonish you! Israel, if you would but listen to Me!
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    שְׁמַעוּ עַמִי וְאַסְהֵיד בְּכוֹן יִשְׂרָאֵל אִם תְּקַבֵּל לְמֵימְרִי.
    Hear, O my people, and I will bear witness for you, O Israel, if you will accept my word.
    פאסמע יא קומי חתי אנאשדך, ויא אסראיל אקבל מני.
    עמי! אם כך [שעניתי לך והצלתי אותך וכו׳] תשמע ממני עד שאבקש ממך. ובית ישראל! קבלו ממני.
    ואעידה, אשמיעך דברי תוכחה ומוסר, וישראל קבל ממני.
    [ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

    שמע עמי – אחרי שכל זאת עשיתי לך כדיי אתה לשמוע לי.
    Hearken, My people Since I did all this for you, it is fitting for you to hearken to Me.
    אם תשמע לי – לשון פיוסים, כמו: לו אם תשמע לי.⁠1
    שמע – הזכיר בתחלה הסירותי מסבל שכם ישראל, על כן הוא חייב לשמוע לי.
    HEAR, O MY PEOPLE. Scripture earlier mentioned that God removed Israel’s shoulder from the burden (verse 7). Israel is therefore obligated to hearken unto God.
    שמע עמי ואעידה בך – שאם תשמע אלי ולא יהיה בך אל זר (תהלים פ״א:י׳) שלא תשים בטחונך אלא בי ולא תשתחוה לאל נכר (תהלים פ״א:י׳) ותזכר כי אני י״י אלהיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך (תהלים פ״א:י״א) לשאול וכל משאלך אמלא.
    אם תשמע לי – ולא תרעב ולא תצמא.
    (ט-י) ואמר אח״כ שמע עמי ואעידה בך והוא לשון התראה. וישראל אם תשמע לי ר״ל אם תאבה לקבל עצתי, והראשון שמיעת האזן והשני קבלת דברים. וצוהו בהשמר מע״ז שהכופר בה כמודה בכל התורה כולה. ורבותינו דרשוהו (שבת קה, ב) על כלל כל העבירות שירחק מהם, והוא אמרם בך - בגופך, איזהו אל זר שהוא בגופו של אדם, הוי אומר זה יצר הרע.
    שמע עמי. תופשי התורה1: ישראל. המון העם:
    1. כמובן ׳עמי׳ בכ״מ.
    (ט-י) שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ. יאמר לחכמים שבדור, ׳שמע עמי ואעידה בך׳, שהיה לכם למחות ביד ההמון ולהיישירם לדרך טובה, ולא מחיתם. ולהמון העם יאמר, יִשְׂרָאֵל אִם תִּשְׁמַע לִי לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר, כי כל אלהי הגוים והפילוסופים ההם אלוהים זרים, כי אריסטו הביא העמים אל מציאות אלוק וסיבה ראשונה לא תוכל להאריך רגל תולעת1, ובזה האופן לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר:
    1. ראה להלן (תהלים ק״ד:א׳) מש״כ בזה.
    ואעידה – ענין התראה כי ע״פ רוב מתרין בעדים שלא יכחש.
    שמע עמי – אמרתי מאז שמע עמי והנה אתרה לשמוע אמרי.
    ישראל – ר״ל כי אם תשמע לי אתה ישראל.
    (ט-יא) שמע עמי ואעידה בך – אתרה בך שאם תעבוד ע״א לא ירדו הגשמים בעתם, כמ״ש פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים ועצר את השמים ולא יהיה מטר, ומפרש ומהו ההתראה,
    ישראל אם תשמע לי שלא יהיה בך אל זר אז הרחב פיך ואמלאהו – מבאר מ״ש אבחנך על מי מריבה, שה׳ בחן אותם ע״י המים ועצירת גשמים, והתרה בם ואמר, שאם תשמע לי אתה ישראל, ולא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לע״א, (אחר שאנכי ה׳ אלהיך המעלך מארץ מצרים שמאז יחדתי אתכם לחלקי ואין לכם לעבוד לכוכב או גלגל), אז תרחב פיך ואני אמלא אותו כל טוב, כן התרה ה׳ בם על ידי המים, (שלכן קראם מי מריבה) ובחן אותם אם ישמעו לקולו בזה.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (י) לֹא⁠־יִהְיֶ֣ה בְ֭ךָ אֵ֣ל זָ֑ר⁠ וְלֹ֥א תִ֝שְׁתַּחֲוֶ֗ה לְאֵ֣ל נֵכָֽר׃
    There shall be among you no strange god, and you shall not bow down to a foreign god.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    לָא יְהֵי בֵינֵיכוֹן פָּלְחֵי טָעֲוָתָא נוּכְרָאָה וְלָא תִסְגְדוּן לְטַעֲוַת חִילוֹנָי.
    There shall not be among you worshippers of a foreign idol, and you shall not bow down to a profane idol.
    לא יהיה בך אל זר – תניא ר׳ שמעון בן אלעזר משום חלפא בן אגרא שאמר משום רבי יוחנן בן נורי המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כלים בחמתו והמפזר מעותיו יהא בעיניך כעובד עבודת אלילים שכך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך למחר אומר לו לך עבוד עבודה זרה והולך לו ועובד, ואמר ר׳ חנן מאי קראה לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר אי זה אל זר שהוא בגופו של אדם הוי אומר זה יצר הרע.
    (הרחב פיך ואמלאהו וגו׳. כתוב בשמואל ברמז) לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי. מלמד שהקב״ה מתאוה שיהיו ישראל עמלים בתורה, וכה״א אם בחקתי תלכו וגו׳. ואומר לוא הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים.
    לא יכון פי מא בינך אלאה אכ׳ר, ולא תסג׳ד למעבוד גירי.
    וגם לא יהיה ביניכם אלוהים אחרים. ולא תשתחוה לנעבד זולתי.
    לא, לא יהיה בקרבך אל אחר ולא תשתחוה לנעבד מבלעדי.
    [ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

    כתוב הנה לא יהיה בך אל זר – לא יהיה בך אל זר נמצא, ובדיבור שני כתוב לא יהיה לך אלהים (שמות כ׳:ב׳), פירוש באמונת הלב. מפי חכם.
    לא – בך – נמצא, ולא באמונת הלב.
    THERE SHALL NO STRANGE GOD BE IN THEE. Scripture here writes, There shall be no strange God in thee. The meaning of this is, “There shall be no strange god in existence among you.”1 The second statement of the Decalogue reads, Thou shalt have no other gods before Me (Exodus 20:2). The aforementioned refers to belief in the heart.
    From the mouth of a wise man:⁠2 There shall be no strange God in thee refers to existence. Thou shalt have no other gods before Me refers to faith in the heart.⁠3
    1. You shall have no images of strange gods.
    2. These apparently are the words of an editor or a student who heard it from or in the name of Ibn Ezra
    3. This note repeats the earlier note. It is possible that the earlier note was missing in a manuscript and that the editor inserted it in the manuscript here. Another copyist who had a manuscript which had the earlier explanation then added this note to the text when he copied that of the first editor. We thus have both comments saying the same thing back to back.
    לא יהיה בך אל זר – שלא יהיה נמצא אצלך.
    ולא תשתחוה לאל נכר – כי אני י״י המעלך.⁠א
    ורבותינו ז״ל פרשו: לא יהיה בך אל זר – איזהו אל זר שהוא בתוך לבו של אדם הוי אומר זה יצר הרע.
    א. כן בכ״י פריס 207. בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363 (במקום ״כי אני י״י המעלך״): ״של אחרים״.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

    לא יהיה בך אל זר. אותו ה׳צלם אלקים׳ ששמתי בך1, ׳לא יהיה בך זר׳ מן התכלית המכוון בו2, וזה שיהיה תופש התורה מורה צדק3, ויהיה המון העם מטה אוזן לשמוע ולהבין4: ולא תשתחוה לאל נכר. ובזה ׳לא תשתחווה׳ לשום ׳אל׳ ותקיף של מלכי אומות העולם ושריהם5:
    1. הנקרא ׳אל׳, כי הוא נצחי.
    2. ראה דומה לזה במאור עיניים (פרשת קדושים ד״ה א״י קדושים) ׳שתדע שהכל הוא השם יתברך ומחשבתך ודבורך וכל חיותך הוא אלהות וזהו מאמר רס״ל לא יהיה בך אל זר איזהו אל זר שהוא בגופו של אדם זה יצר הרע ר״ל לא יהי בך אל זר האלקות שבך לא היה זר ומופרש ממך שהוא אלהות שאל תהא סבור שאתה הוא החכם רק שתדע שהכל הוא אלהות כנ״ל ואמרו איזהו אל זר ר״ל שמתמיה איך אפשר שלא ידע שהכל הוא להיות ואמרו שהוא היצר הרע שהוא מסמא את עיניו שיסבור שהוא החכם ושוכח שהכל הוא השם יתברך׳. וכן הביא ברמתיים צופים (סימן ג אות י) בשם הרה״ק מקאצק ׳פירוש שה׳ יתברך לא יהיה בך זר, והבן כי המה דברים עמוקים מאוד׳. וראה תשואות חן (פ׳ צו ובליקוטים שבסופו) ׳בשם הבעל שם טוב ז״ל, אשרי אדם לא יחשוב ה׳ לו עון, פי׳ אשוריו ותהלתו של אדם כזה שכאשר נפסק מחשבתו מלחשוב את השם הוי״ה ברוך הוא, נחשב בעיני עצמו לעון לו, ועל דרך זה אמר, לא יהיה בך אל זר, שלא יהיה אל [השם ברוך הוא] זר בעיני האדם, רק שיקיים תמיד באמת שויתי ה׳ לנגדי תמיד׳.
    3. כלומר, לכל אחד יש תפקיד לעשות עם הצלם אלהים שבו לפי הכנותיו, תופש התורה חייב ללמד תורה לאחרים, וזה התוכחה שנאמרה ל׳עמי׳.
    4. זה התכלית הנרצה מהמון העם ׳ישראל׳.
    5. כלומר בכך שתוציא את הצלם אלהים שלך אל הפועל, לא תהיה יותר משועבד לשום כח אחר, לא של המלכים ולא של שריהם למעלה הנקראים ׳אל׳. ורד״ק פירש ׳ ולא יהיה בך אל זר, שלא תשים בטחונך אלא בי׳.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

    אל זר, אל נכר – נכר גרוע מזר כמ״ש ישעיה כ״ח, ור״ל שלא יהיה בך היינו בלבך אל זר מחשבת ע״ז, ולא תשתחוה בפועל, וכמו לא יהיה לך אלהים אחרים שפירשו רבים ממוני המצות על מחשבת אליל, וכל מאמר הוא תנאי נסמך על מלת אם, אם תשמע ולא יהיה בך אל זר אז הרחב פיך, ואנכי ה׳ אלהיך המעלך מארץ מצרים הוא כעין מאמר מוסגר מבאר הטעם שראוי שלא יהיה בך אל זר, וכמו שכן אמר בדברות הר סיני אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך, לא יהיה לך.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (יא) אָֽנֹכִ֨י׀ יְ֘הֹוָ֤היְ֘⁠־⁠הֹוָ֤הא אֱלֹהֶ֗יךָ הַֽ֭מַּעַלְךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם⁠ הַרְחֶב⁠־פִּ֝֗יךָב וַאֲמַלְאֵֽהוּ׃
    I am Hashem Your God, who took you up from the land of Egypt. Open your mouth wide and I will fill it.⁠1
    1. and I will fill it | וַאֲמַלְאֵהוּ – Hashem invites the nation to make any request of Him, and He will fulfill it (if they but listen to Him).
    א. יְ֘הֹוָ֤היְ֘⁠־⁠הֹוָ֤ה =א (מקום הצינורית בהברה הראויה לגעיה כדרכו)
    ב. הַרְחֶב⁠־פִּ֝֗יךָ א=הַרְחֶב⁠־פִּ֝יךָ (השמטת נקודת הרביע)
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    אֲנָא יְיָ אֱלָהָךְ דְאַסְקֵית יַתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם אַפְתֵּי פוּמָךְ בְּפִתְגָמֵי אוֹרַיְתָא וַאֲמַלֵי יָתָהּ מִכָּל טָבְתָא.
    I am the LORD your God, who brought you up from the land of Egypt; open wide your mouth with the words of Torah, and I will fill it with all good things.
    אנא אללה רבך אלד׳י אצעדתך מן בלד מצר, אוסע פאך וסאל חתי אמלאה.
    אני ה׳ אלוהיך אשר הוצאתי אותך מארץ מצרים תרחיב את הפה שלך ותבקש כדי שאמלא [את המבוקש שלך].
    הרחב, הרחב פיו ובקש כדי שאמלאהו.
    [ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

    הרחב פיך – לשאול ממני כל תאות לבך.
    ואמלאהו – ככל אשר תשאל אמלא.
    open your mouth wide to request of Me whatever your heart desires.
    and I shall fill it According to whatever you ask I will fill.
    הרחב פיך ואמלאהו – כלומר: תשאל, ואמלא לך משאלות לבך.
    אנכי – כאשר תאמין כי אנכי השם העומד לנצח, התענג עלי שתבקש בפיך כל רצונך ומשאל לבך ואמלאהו.
    I AM THE LORD THY GOD. When you come to believe that I am the Lord who is everlasting, then you will delight in Me; that is, you will ask of Me all your wants and all that your heart desires and I will fulfill it.
    AND I WILL FILL IT. I will fulfill whatever you ask of Me.
    אנכי י״י אלהיך – תזכור בדעתך מציאותי ותזכור הטובה שעשיתי עמך שהוצאתיך מארץ מצרים.
    [הרחב פיך – לשאול וכל משאלך אמלא אם תשמע לי ולא תרעב ולא תצמא.]⁠א
    א. כן בדפוסים. בכ״י פריס 207, מינכן 363, פרמא 1872, פרמא 2063, פרמא 3239, ברלין 547, לונדון 4, לונדון 1489 חסר: ״הרחב פיך לשאול... ולא תצמא״.
    ואמר אנכי ה׳ אלהיך רמז לו על האמנת מציאותו ואחדותו. ואמר המעלך מארץ מצרים רמז על אמונת ההשגחה וגמול ועונש גם בשינוי הטבעים הנמשכות אחר אמונת החידוש. וענין הרחב פיך ואמלאהו, ר״ל שתכין עצמך ללמוד ולידע ויבוא עליך על זה עזר אלהי, ע״ד בא לטהר מסייעין אותו (שבת קד, א), זהו ואמלאהו. או נפרש שאם תעשה כן, הרחב פיך לשאול מה שתרצה, ואמלאהו שאפיק רצונך בכל, והראשון עיקר.
    כי אנכי ה׳ אלהיך. אשר אלי תתפלל1: הרחב פיך. ׳העמק שאלה או הגבה למעלה׳ (ישעיה ז יא)2: ואמלאהו. בלעדי שתצטרך להשתחוות לזולתי להשיג חפצך3:
    1. ראה שמות כ א.
    2. ולפני זה ׳שאל לך אות מה׳ אלהיך׳, כמו שנאמר כאן ׳אנכי ה׳ אלהיך׳. ׳העמק שאלה - העמק לשאל איזה אות תרצה שיתן לך, ופי׳ העמק והגבה אם תרצה אות בשמים או בארץ, וכת״י שאל דיתעביד לך נס על ארעא או תתחזי לך בשמיא׳ (רד״ק שם). וכאן ׳הרחב פיך - לשאול ממני כל תאות לבך׳ (רש״י).
    3. ולכן לא תשתחווה לאל נכר.
    אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. לתכלית זה ׳להיות לך לאלהים׳: הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ. שאם תשמע לי, מלאכתך תהיה נעשית שלא בצער:
    הרחב פיך – בסגול.
    ואמלאהו – נפל ממנו הדגש להקל.
    במועצותיהם – בגעיא.
    אנכי – ר״ל הנה הלא אני המעלך מארץ מצרים וידי בכל משלה ולזה הרחב פיך לשאול ממני כל חפצך ואמלאם אם תשמע לי.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (יב) וְלֹא⁠־שָׁמַ֣ע עַמִּ֣י לְקוֹלִ֑י⁠ וְ֝יִשְׂרָאֵ֗ל לֹא⁠־אָ֥בָה לִֽי׃
    But my people did not listen to My voice, and Israel wanted nothing of Me.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    וְלָא קַבִּילוּ עַמִי לְקָלִי וְיִשְׂרָאֵל לָא צְבוּ לְמֵימְרִי.
    But my people did not receive my voice; and Israel did not want my word.
    ואד׳ לם יקבל קומי אמרי, ואל אסדאיל לם ישא ד׳לך.
    ולפי שאין עמי מקבל את דעתי. ובית ישראל לא חפצו זאת [לקבל את דעתי].
    ולא, והואיל ולא קבל עמי מצותי ובית ישראל לא אבה לכך.
    [ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

    ולא – בימי השופטים, או נבואה עלא הבית הראשון, אם היה זה אסף הוא המשורר בימי דוד.
    א. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896 חסר: ״על״.
    [BUT MY PEOPLE HEARKENED NOT TO MY VOICE.] In the days of the Judges. Or it is a prophecy regarding the First Temple period, if the poet who authored this psalm was the Asaf who lived during the days of King David.⁠1
    1. Ibn Ezra reads, “If the poet who authored this psalm was the Asaf who lived during the days of King David,” because in his introduction to Psalms he quotes an opinion that Asaf lived during the Babylonian exile. If he lived then, there is no problem with Asaf describing what happened in the First Temple period. Ibn Ezra’s point is that But my people hearkened not to my voice may refer to the period of the judges or might be a prophecy dealing with the First Temple period.
    ולא שמע עמי לקולי – במדבר ובימי השופטים גם בימי המלכים אחר דוד ושלמה עד שגלו וחרב הבית.
    לא אבה – לא אבה לשמוע לי.
    ואמר אח״כ שאחר שהתרה אותם בכך והיה כראוי להאמין בו לא עשו כן. והוא אמרו ולא שמע עמי לקולי.
    ולא שמע עמי לקולי. לשעבר1, כאמרו (ישעיה נו י) ׳צופיו עיוורים [כולם] לא ידעו [כולם] כלבים אלמים לא יוכלו לנבוח׳, שלא היו מוכיחים ולא מלמדים להמון2: וישראל לא אבה לי. כשהוכחתים על ידי נביאים לשוב, לא אבו שמוע3, כאמרו (ישעיה ל טו) ׳בשובה ונחת תושעון [וגו׳] ולא אביתם׳4:
    1. ׳עמי׳ - תופשי התורה (כמבואר פסוק ט), לא עשו המוטל עליהם.
    2. ׳צופיו׳ הם נביאיו (אך רד״ק שם כתב שהכוונה לנביאי השקר, ולדעת רבינו הכוונה באמת לתופשי תורה).
    3. לשה״כ בישעיה (ל ט).
    4. ופירש רבינו שם ׳שתִּוָּשֵׁעוּן מצער חיי שעה ומשעבוד מלכויות בלי תחבולות מלאכות ותחבולות מלחמה: [בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה] גְּבוּרַתְכֶם. לנצח, שתִּוָּשֵׁעוּן לא במלחמה ובסוסים, אבל בְּהַשְׁקֵט, ׳ואתם תחרישון׳ (שמות יד יד), וּבְבִטְחָה, שתבטחו בה׳⁠ ⁠׳. אך ׳ולא אביתם׳, כי לא אבו לשמוע.
    (יב-יג) וְלֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי. למחות בידם1, וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה לִי, וָאֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם – להמון לבד, שבדרך שרוצה לילך בה מוליכין אותו (מכות י:): יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם. הן החכמים הן ההמון, ויראו מה יהיה [אחריתם]:
    1. ׳עמי׳ הצדיקים לא שמעו בקולי למחות בחוטאים, כמש״כ (פסוק ט-י).
    לא אבה – לא רצה.
    ולא שמע – אבל עמי לא שמע לקולי.
    לא אבה – לא רצה לשמוע לי.
    (יב-יד) ולא שמע עמי לקולי וישראל לא אבה לי – שם ישראל הוא שם מעלתם מצד עצמם, ושם עמי הוא שם הקשר שיש להם עם אלהים שהם משועבדים לו כעם למלכם, מצד השעבוד של עמי מחויבים לשמוע בקולו, ומצד מעלתם בעצמם ראוי שיאבו בעצמם לה׳, וכן אמר לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו, שמצד מעלתם ישראל ראוי שילכו בדרכי ה׳ מעצמם מצד מעלתם.
    (יב-יג) ולא – אבל ע״י שישראל לא שמע לקולי ועבדו ע״א, עי״כ אשלחהו בשרירות לבם – שלחתיו מעל פני והסירותי השגחתי מהם, (וע״כ לא ירד המטר ההשגחיי בעתו), ובכ״ז הם ילכו במועצותיהם – ולא שבו אלי.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (יג) וָ֭אֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִיר֣וּת לִבָּ֑ם⁠ יֵ֝לְכ֗וּ בְּֽמוֹעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם׃
    I left them1 to their heart's recalcitrance;⁠2 they went by their own counsels.
    1. I left them | וָאֲשַׁלְּחֵהוּ – More literally: "I let them go" or "I sent them", but see Sforno that the connotation is that Hashem allowed them to follow their heart's desires. Cf. Radak "I sent them out [from under My providence]" or Metzudat Zion, "I sent them out [i.e. exiled them]" due to their recalcitrance.
    2. their heart's recalcitrance | בִּשְׁרִירוּת לִבָּם – See Ibn Ezra who notes that in Aramaic "שריר" refers to something strong and enduring. Cf. Rashi: "their heart's vision/fantasies", connecting the noun "שְׁרִירוּת" to the root "שור", to see.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    וְתָרִכְתֵּיהּ בְּהִרְהוּרֵי לִבְּהוֹן אֲזַלוּ בְּמִלְכַת רַשִׁיעֵיהוֹן.
    And I expelled them for the thoughts of their heart, they went away in their wicked counsel.
    כ׳ליתהם מע ת׳מר הוי קלובהם, ויסירון פי עקובה משאורהם.
    הנחתי אותם עם פירות תאות לבם ויתהלכו אחרי ההתייעצות שלהם.
    ואשלחהו, הנחתים עם פרי שרירות לבם וילכו בעונש מועצותיהם. תרגם ואשלחהו ״כ׳ליתהם״ עזיבה והנחה, כי רבינו חלק כל שלוח שבמקרא לשמונה פנים. 1 זו שלפנינו, 2 ״טרד״ גירוש, כגון ויגרש את האדם בבראשית ג כג. ותשלחם לעיל מד ג. ועוד. 3 ״אטלאק״ שחרור ואי החזקה, כגון וישלח את העורב בבראשית ח ז, וישלח את היונה שם ח ח. ומזה תרגם בגירושי אשה ושלחה מביתו בדברים כד א, ושלחתה לנפשה שם כא יד. 4 ״תשייע״ לווי ולויה כגון הולך עמם לשלחם בבראשית יח טז. 5 ״בד׳ראק״ גירוש בזעף על ידי רודפים כמו ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו בבראשית יב כ. 6 ״בעת״⁠ ⁠׳ שיגור ושליחות כגון וישלחנו ה׳ לשחתה בראשית יט יג. 7 ״כ׳לאץ״ הצלה ופילוט כגון וישלח את לוט מתוך ההפכה בבראשית יט כט. 8 ״תסליט״ השלטה כמו אשר ישלחנו ה׳ בך, בדברים כח מח. ותרגם שרירות ״הוי״ חשק, תאות, וכן תרגם בשרירות לבי בדברים כט יח.
    [ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

    בשרירות לבם – במראית לבם, כמו: למען שוררי (תהלים ה׳:ט׳).
    after their heart's fantasies Heb. בשרירות לבם, after the views of their heart, as: "because of those who lie in wait for me (שוררי)" (Tehillim 5:9).
    וילכו במועצת⁠{יה}⁠ם – לפי מועצתם הלכו, שימצא כפעלם.
    ואשלחהו – כמו מי שלח פרא (איוב ל״ט:ה׳).
    בשרירות – בחוזק, כמו: שריר וקיים.
    SO I LET THEM GO. Va-ashallechehu (so I let them go) is similar to shalach (sent out) in Who hath sent out the wild ass free?⁠1
    AFTER THE STUBBORNNESS. Sherirut (stubbornness) means strength. Compare this to sherir ve-kayyam (strongly established).⁠2
    1. Job 39:5.
    2. B.T. Bava Batra 160b.
    ואשלחהו בשרירותא לבם – כשראיתי שלא שמע לי שלחתיהו בחוזק לבם הרע שלא רצה לשוב מרעתו.
    ואשלחהו – רוצה לומר סלקתי שמירתי מעליהם ושמתים הפקר לשלוח יד הגוים בהם.
    ילכו במועצותיהם – כמו שיעשו הרע לעצמם כן ילכו ברע ויאבדו.
    א. כן בכ״י פרמא 3239, מינכן 363, וכן בנוסח המקרא שלנו. בכ״י פריס 207: ״בשררות״.
    ולכן שלחתיו בשרירות לבם הרע. בשרירות, בחוזק, מענין שריר וקיים, או הוא כתרגום בהרהור לבהון, או הוא מענין אשורינו (תהלים יז, יא), או ר״ל בפשעם. ילכו במועצותיהם כלומר, סילקתי תוכחתי מהם, ילכו על פי עצתם ויראו מה אחריתם, והוא נבואה על הגלות. ואמר ׳ואשלחהו׳ לשון יחיד, ו׳ליבם׳ לשון רבים, כי כן דרך כשידבר על הכנסיא ידבר פעם לשון יחיד פעם לשון רבים כמו שכתבנו.
    ואשלחהו בשרירות לבם. הנחתי אותם על בחירתם1, וכן עתה ילכו במועצותיהם, כי לא אמנעם מבחירתם, ובזה הם2 ביד אויביהם3:
    1. לשעבר, כמו שכתב בפסוק הקודם. ו׳שרירות ליבם׳ עניינו בחירה, כי רש״י פירש ׳בשרירות לבם - במראית לבם כמו (לעיל ה) ׳למען שוררי׳⁠ ⁠׳, וראייה יכול להתפרש בחירה, כמו ׳וירא אלהים כי טוב׳, ראה רבינו שם ובכ״מ.
    2. האם חסר כאן תיבה?
    3. ׳ כשראיתי שלא שמע לי שלחתיהו בחוזק לבם הרע שלא רצה לשוב מרעתו. ואשלחהו, רוצה לומר שלקחתי שמירתי מעליהם ושַׂמְתִּים הפקר לשילוח יד הגוים בהם. ילכו במועצותיהם, כמו שיעצו הרע לעצמם כן ילכו ברע ויאבדו׳ (רד״ק).
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    בשרירות – במראה כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כ״ד:י״ז).
    ואשלחהו – שלחתים מארצם ללכת בגולה כי הלכו בשרירות לבם ובעצתם הרעה.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    בשרירות – שורש שור מגזרת שְרֵי בלשון ארמי שענינו ישיבה וקביעות והוראתו שים עין זמן ארוך על הדבר כִּרְאוּת עיני השוֹר המאחרות תנועתן, אם כן שרירות רוצה לומר התעצם בדעה, ודומה למועצותיהם שאחריו.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יד) ל֗וּ עַ֭מִּי שֹׁמֵ֣עַֽ לִ֑י⁠ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל בִּדְרָכַ֥י יְהַלֵּֽכוּ׃
    If only My people would listen to Me, if Israel would walk in My ways,
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    הַלְוַאי עַמִי שְׁמַע לִי יִשְׂרָאֵל בְּאוֹרְחָתַי יְהַלְכוּן.
    Would that my people had listened to me ׀ that Israel would walk in my ways!
    ולו כאן קומי יקבל מני, ואל אסראיל יסלכון פי טריקי.
    ואם היו עמי מקבלים ממני ואם היו בית ישראל מתהלכים בדרכי.
    [ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

    לו עמי שומע לי – עדיין אם היו רוצין לשוב ולשמוע אלי.
    If only My people would hearken to Me Still, if they desired to return to Me and to hearken to Me...
    לו – הפך ולא שמע עמי לקולי (תהלים פ״א:י״ב).
    בדרכי יהלכו – הפך ילכו במועצותיהם.
    OH THAT MY PEOPLE WOULD HEARKEN UNTO ME. This is the reverse of but my people hearkened not to my voice (verse 12).
    לו עמי שומע לי – ואלו שמע לי הדבר בהפך.
    ובא אח״כ להעיר לבבם שאע״פ שנשתלחו בפשעם לא יתיאשו מן הגאולה, אבל עדיין יש תקוה לישראל על זאת. והוא אמרו לו עמי שומע לי וכו׳.
    אמנם לו עמי שומע לי. להבין ולהורות1: ישראל בדרכי יהלכו.⁠2 על פי התורה אשר יורו ׳עמי׳ הנזכר3:
    1. ׳עמי׳ - תופשי התורה.
    2. ׳ישראל׳ – המון העם.
    3. ע״פ לשה״כ בדברים (יז יא). ׳ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ידוד ושמרת לעשות ככל אשר יורוך, על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל׳.
    (יד-טז) לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי. אילו התלמידי חכמים היו שומעים לי לַנחות את העם בדרך נתיבה אל מוות1, אז בוודאי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ, וההמון היו הולכים בדרך ישרה, וכִּמְעַט [אוֹיְבֵיהֶם] אַכְנִיעַ – ברגע הייתי מכניע צריהם2, וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי – והייתי מושיעם מידם, ומְשַׂנְאֵי ה׳ יְכַחֲשׁוּ לוֹ – שהיו הם מכחישים את עצמם, על דרך ׳ויכחשו אויביך לך׳ (דברים ל״ג:כ״ט)3: וִיהִי עִתָּם לְעוֹלָם. שתהיה תשועה שאין אחריה הפסק וגלות4:
    1. לשה״כ במשלי (יב כח), וברלב״ג שם: ׳החיים הנצחיים, והיא דרך שאין נתיבה הולך אל מות, כי החיים שיושגו בה לא ישיגם מות׳.
    2. ראה לעיל (תהלים ב׳:י״ב) ׳כמעט׳.
    3. ראה מש״כ לעיל (תהלים י״ח:מ״ה) ובמצויין שם.
    4. בתנחומא (שופטים ט): ׳גאולה ראשונה זו גאולת מצרים, גאולה שניה זו גאולת עזרא, השלישית אין לה הפסק׳.
    לו עמי – לו בטעם מיושב.
    לו – כמו אם וכן לו החייתם אותם (שופטים ח׳:י״ט).
    לו עמי – אם היה עמי שומע לי וגו׳.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    לו – ובכל זאת הדבר תלוי בידם והלואי ישמעו לי מעתה,
    וילכו בדרכי – אז
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (טו) כִּ֭מְעַט אוֹיְבֵיהֶ֣ם אַכְנִ֑יעַ וְעַ֥ל צָ֝רֵיהֶ֗ם אָשִׁ֥יב יָדִֽי׃
    in a moment I would subdue their enemies and turn1 My hand against their foes.
    1. I will turn | אָשִׁיב – More literally: "return", with the connotation being either that Hashem will turn His hand away from Israel in order to smite its enemies (Rashi), or that He will smite Israel's enemies again and again (Radak).
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    כִּזְעֵר בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן אַמְאֵךְ וְעַל בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן אֲתֵיב מְחַת גְבוּרְתִּי.
    In a little while I will humble their enemies, and I will turn my strong blow against their enemies.
    לכנת ען קליל אהזם אעדאהם, ועלי מצ׳אריהם ארד אפתי.
    בדבר מועט הייתי מנצח את האויבים שלהם. ועל המזיקים אותם הייתי משיב את המכה שלי.
    ידי, מכותי, וראה לעיל עו ג.
    [ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

    כמעט אויביהם אכניע – בשעה מועטת הייתי מכניע אויביהם.
    אשיב ידי – אשיב מכתי מעליכם לתת אותה עליהם ואז.
    In a short time I would subdue their enemies In a short time I would subdue their enemies.
    I would return My hand I would return my blow from upon you to lay it upon them, and then...
    כמעט – רגע.
    כמעט – במעט זמן.
    וטעם אשיב – בעבור שאכניע בימים קדמונים כל אויביהם.
    I WOULD SOON. The word ki-me’at (soon) means “in a little time.”
    The psalm reads and turn1 because God had subdued all of their adversaries in the days of old.
    1. Hebrew, ashiv. Ashiv comes from the root shin, vav, bet, which means “return.” Ibn Ezra renders our clause as, And return My hand against their adversaries.
    כמעט אויביהם אכניע – כי הוא היה שולט באויביו לא הם בו.
    כמעט – כמעט זמן. והכ״ף כ״ף האמיתיא כמו כ״ף כהיום תמצאון אותו, השבעה לי כיום (בראשית כ״ה:ל״ג), והדומים להם.
    אשיב ידי – פעם אחר פעם עד שאכלם כמו ושבתי בבית י״י (תהלים כ״ג:ו׳) ושוב מול פעם אחר פעם.
    א. כן בכ״י פרמא 1872. בכ״י פרמא 3239: ״האמתי״. בכ״י פריס 207: ״באמתי״.
    כמעט ר״ל במיעוט זמן. אויביהם אכניע ואשיב ידי עליהם. ואע״פ שעדיין לא היתה ידו עליהם, עד שיבוא כראוי לומר ואשיב, פירושו שאכניעם ואשיב ידי עליהם פעם אחר פעם. ואות הכ״ף שבמילת כמעט היא כ״ף האמיתית, כמו השבעה לי כיום (בראשית כה, לג), כהיום תמצאון אותו (שמואל א ט, יג), ואיננו כמו כמעט כסדום היינו (ישעיה א, ט).
    כמעט. כמו רגע1: אויביהם אכניע. באופן שלא יוסיפו להשתעבד בהם: ועל צריהם אשיב ידי. כאמרו (דברים ל ז) ׳ונתן ה׳ אלקיך את כל האלות האלה על אויביך׳2:
    1. ׳בשעה מועטת׳ (רש״י, וכ״כ אבע״ז), ראה לעיל (ב יב) ובשיעורים שם.
    2. וזהו ׳אשיב ידי׳, ׳אשיב מכתי מעליכם לתת אותה עליהם׳ (רש״י). אותו היד לפורענות שהיתה על ישראל ישיבנה על האומות.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

    כמעט – כשעור מעט זמן חיש מהר הייתי מכניע אויביהם והייתי משיב ידי על הצרים להכות ולחזור ולהכות.
    (טו-טז) אויביהם צריהם, משנאי ה׳ – בארתי לקמן פ״ט כ״ג הבדלם, כי הצר הוא המציר בפועל, ועליו משיב ידו להענישו בפועל, והאויב דורש רעה בלב ויכניע אותו שיכנע בלבו מדה כנגד מדה, והשונא אינו דורש רעה דוקא רק נבדל ממנו ומרחיקו, וע״כ אמר משנאי ה׳, ומשנאי בפועל שגורם שגם אחרים ישנאו אותו, וחז״ל דרשו כל משנאי אהבו מות אל תקרא משנאי אלא משניאי, וזה רצוף בפשטות מלת משנאי בפועל, וחסר מלת אשר משנאי ה׳ אשר יכחשו לו, כמו וכחשתי לאל ממעל איוב ל׳, וכן מלת על נמשך לשתים על צריהם אשיב ידי, (על) משנאי ה׳, ועתם עת פורעניותם, ומלת כמעט, ר״ל לו שומע לי כמעט.
    כמעט – שישמעו לי, ר״ל תיכף שיתחילו לשמוע מעט לדברי ה׳, אז אויביהם אכניע – שהם אויביהם בלב ועל צריהם המצירים להם בפועל אשיב ידי – לכלותם פעם אחר פעם.
    ישיב ידי – להכותם פעם אחר פעם.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (טז) מְשַׂנְאֵ֣י יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה יְכַחֲשׁוּ⁠־ל֑וֹ וִיהִ֖י עִתָּ֣ם לְעוֹלָֽם׃
    Those who hate Hashem would dwindle1 before Him,⁠2 and their time3 would be forever.
    1. would dwindle | יְכַחֲשׁוּ – See the second opinion in Ibn Ezra, who points to this usage in Tehillim 109:24. Several modern translations suggest: "cower" or "cringe". Alternatively: "will deny", meaning that out of fear, Hashem's enemies will lie and deny that they had rebelled against Him or had hurt Israel (Ibn Ezra and Radak). Cf. Hoil Moshe who uniquely reads this as a request: "May those who hate Hashem deny/reject [their former actions] towards Him"; i.e. may they switch from being enemies to being loyal followers.
    2. before Him | לוֹ – This translation assumes that Hashem is still speaking in this verse, but referring to Himself in the third person. Radak, in contrast, opines that though God is speaking, the referent of "him" is the nation. Cf. Hoil Moshe, as per the previous note, that the speaker of the verse is the poet, not God.
    3. their time | עִתָּם – It is unclear if this refers to the enemy or if this second half of the verse contrasts with the first and refers to Israel. If the former, the connotation is likely: "their time of doom" (Rashi), whereas if it speaks of Israel, it would refer to a time of blessing (Radak).
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    סַנְאֵי יְיָ יְכַדְבוּן לֵיהּ וִיהֵי תּוּקְפֵיהוֹן לַעֲלָם.
    The enemies of the LORD will be false to him; and their harshness will last forever.
    וכאן אלכפאר יכ׳צ׳עון להם, ותבקא דולתהם אלי אלאבד.
    והאויבים היו נכנעים לפניהם. ומלכותם היית [קיימת] לעד.
    משנאי, והיו הכופרים נכנעים להם ותתקיים ממשלתם לעד. תרגם יכחשו ״יכצ׳עון״ כניעה וכן תרגם בדברים לג כט ויכחשו איביך. וכתב רבינו בספרו אמו״ד מאמר ב פי״א כי מה שייחסו לה׳ אוהבים אוהבי ה׳ שנאו רע לקמן צז י, ושונאים כגון משנאי ה׳ יכחשו לו הרי זה רק דרך כבוד וגינוי, כבדו את החסידים מבני אדם בשם אוהבים וגינו את החוטאים בשם שונאים.
    [ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

    משנאי י״י יכחשו לו ויהי עת פורענותם לעולם.
    The enemies of the Lord would lie to Him, and their time would be [The time of] their retribution [would be] forever.
    יכחשו ליא – כמו: ויכחשו אויביך לךב (דברים ל״ג:כ״ט).⁠1
    ויהי עתם – עת מפלתם.
    1. השוו גם תהלים ס״ו:ג׳.
    א. כן בכ״י ס״פ, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: לו.
    ב. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: אויבי לי.
    משנאי – יכחשו – כמו יכחשו לך אויביך (תהלים ס״ו:ג׳) מרוב פחדם יכחשו שלא מרדו בך.
    או על דרך: ויכחשו אויביך לך (דברים ל״ג:כ״ט) מטעם ובשרי כחש משמן (תהלים ק״ט:כ״ד).
    ויהי עתם – כי בא יומו ולעולם לא יקומו.
    ור׳ יהודה בן בלעם אמר: כן ועל צריהם אשיב ידי (תהלים פ״א:ט״ו) שהם משנאי י״י כי הם מכחשים אלהותו, ויחשבו כי עד לעולם יעמודו. וזה פירוש ארוך ואיננו על משפט לשון הקדש, הלא ראה: וקרוב לבא עתה (ישעיהו י״ג:כ״ב), ורבים ככה.
    THE HATERS OF THE LORD SHOULD DWINDLE AWAY BEFORE HIM. The word yekhachashu (should dwindle away) is similar to yekha-chashu (shall lie) in Thine enemies shall lie to Your face (Psalms 66:3).⁠1 They shall lie because of their great fear, for they will deny that they revolted against You.⁠2
    On the other hand, yekhachashu (should dwindle) might be similar to yikk-achashu (shall dwindle away) in And thine enemies shall dwindle3 in front of Your face (Deut. 33:29); and to kachash (lean) in and my flesh is lean, and hath no fatness (Psalms 109:24).
    AND THEIR TIME4 SHOULD ENDURE FOR EVER. For their day5 [of punishment] has come. They shall never arise.
    Rabbi Judah ben Balaam says that Their adversaries (verse 15) in And turn My hand against their adversaries (verse 15) refers to the haters of the Lord.⁠6 They deny the Lord’s divinity and believe that they will exist forever.⁠7 However, this comment is unnecessary and is contrary to the rules of Hebrew.⁠8 Can you not see that scripture states, and her time is near to come (Isaiah 13:22)?⁠9 There are many such statements.⁠10
    1. Translated according to Ibn Ezra
    2. Ibn Ezra renders our verse “The haters of the Lord shall lie to Him.” See Ibn Ezra on Ps. 66:3.
    3. Translated according to Ibn Ezra
    4. Translated literally. In Hebrew, ittam.
    5. Literally, “his day.”
    6. Mentioned in the previous verse.
    7. Rabbi Judah interprets our verses as follows: “I would soon subdue their enemies and turn my hand against their adversaries who hate the Lord. The haters of the Lord deny Him and think that their time shall be forever – that is, that they shall live forever.”
    8. It misunderstands the meaning of “time” in the context of our verse.
    9. Ittah (her time) in Isaiah refers to the time of punishment.
    10. Where time refers to time of punishment.
    משנאי י״י – אומות העולם.⁠א
    יכחשו לו – לישראל, מיראתם אותו, ויאמרו שלא הרעו לו על דרך ויכחשו אויביך לךב (דברים ל״ג:כ״ט).
    ויהי עתם לעולם – עת וזמן ברכתם שהוחל בטוב היה לעולם שלא היה לו הפסק ולא היה להם שנוי עת אם היה שומע לקול י״י.
    א. כן בכ״י פריס 207, פרמא 1872, פרמא 3239. בדפוסים מפני הצנזור: ״הם הרשעים באומות העולם״.
    ב. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207: ״לך אויביך״ ובדומה לפסוק בתהלים ס״ו:ג׳.
    ואמר משנאי ה׳ יכחשו לו ר״ל לישראל. כלומר, שמרוב פחדם בראותם הכנעת עצמם והתרוממות ישראל, יכחשו ויכפרו שלא הרעו להם, אבל שכיבדום בגלות והיטיבו להם כפי יכלתם. ויהי עתם לעולם ר״ל בלא הפסק, שלא יגלו עוד בגוים.
    משנאי ה׳ יכחשו לו. יתפלל אליו מיראת עונש, ולבו לא נכון עמו1: ויהי עתם. של ׳עמי׳ ושל ׳ישראל׳2 - לעולם, כאמרו (ישעיה נד ט) ׳כי מי נח זאת לי׳3:
    1. לשה״כ לעיל (עח לז) ׳ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו, ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו׳. ׳יכחשו׳ מלשון כחש ומרמה, ולא כשאר מפרשים, ראה אבע״ז. וכן כתב רבינו לעיל (סו ג-ד) ׳ברב עזך יכחשו לך אויביך - יהי רצון שבגודל מלכותך, כאמרו (זכריה יד ט) ׳והיה ה׳ למלך על כל הארץ׳, ׳יכחשו לך אויביך׳, שיהללוך בפיהם גם שלבם בלתי נכון עמך׳, וראה המצויין שם.
    2. אך רש״י פירש ׳עיתם׳ – פורענותם, א״כ הכוונה של הגויים.
    3. אולי הכוונה כמו שפירש שם, שכמו שבנח ניצלו בני ביתו למרות שלא היו ראויים לכך, כן גם לעתיד לבוא ינצלו ישראל אף שאינם ראויים, שיהיה עתם לעולם אף שלא שמעו בקולי. אך יותר נראה שפשוט הכוונה לסוף הפסוק ׳אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך׳, שלא יגלה עוד.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

    משנאי ה׳ – השונאים הנחשבים לשונאי ה׳ היו אז מכחשים לו לומר שאינם שונאים על כי יפחדו מהעונש.
    ויהי עתם – עת הטובה ההיא היתה לעולם מבלי הפסק.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

    משנאי – שיעור הכתוב על צריהם אשיב ידי ועל משנאי ה׳ אשר יכחשו לו (אשיב ידי) שאז אכלה צוררי ישראל ואת משנאי ה׳ אשר יכחשו מציאות ה׳ והשגחתו,
    ויהיה עתם לעולם ר״ל יבא עת פורעניותם שבו יכלו לעולם.
    יכחשו לו – פירשנוהו למעלה י״ח:מ״ה מנשאי ה׳ לוּ יתהפכו לאוהבי שמו! כי אז גם מצבם הרע יתהפך לטוב.
    עתם – קורות טובות המעותדות עליהם, ועֵת עתה ועתיד ממקור אחד.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יז) וַֽ֭יַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵ֣לֶב חִטָּ֑ה⁠ וּ֝מִצּ֗וּר דְּבַ֣שׁ אַשְׂבִּיעֶֽךָ׃
    He would feed him1 from the fat of wheat; and from the rock, I would sate you2 with honey.
    1. feed him | וַיַּאֲכִילֵהוּ – Hashem will feed Israel. The verse recalls Devarim 32:13, "וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר".
    2. I will sate you | אַשְׂבִּיעֶךָ – With this word, the verse switches from third to second person. See the commentary attributed to Rashbam that this is simply "the way of the text". For discussion of the phenomenon and many other examples, see Grammar:Person.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    וְיֹאכְלִנֵיהּ מִן טוּב לְחֵם חִטִין וּמִן טִינָרָא דוּבְשָׁא אַשְׂבַּעְנָךְ.
    But he will feed him with the best of wheat bread; and I will satisfy you with honey from the rock.
    ואטעמהם מן לב אלחנטה כ׳ירא, ומן אלצואן אשבעהם עסלא.
    והייתי מאכיל אותם מהשפע הטוב שבלב החטים ואני אשביע אותם מהצור דבש.
    ויאכילהו, והאכילם מחלב החטה לעונג ומן הצור השביעם דבש.
    [ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

    ויאכילהו – לישראל.
    ומצור – השביעם דבש כשהלכו בדרכיו, כעיניין שנאמר: וייניקהו דבש מסלע (דברים ל״ב:י״ג).
    Then He would feed them Israel.
    and...from a rock He sated them with honey when they went in His ways, as the matter that is stated: "He suckled them with honey from the rock" (Devarim 32:13).
    ויאכילהו – הקב״ה לישראל.
    מצור דבש אשביעך – כך דרך המקרא: פעם אחת מדבר על ידי אחרים, ופעם אחת על ידי עצמו.
    ויאכילהו – כל המפרשים אמרו: כי ויאכילהו על השם הנזכר למעלה משנאי י״י והה״א והו״ו שב אל ישראל אם בדרכי יהלכו. והטעם היה ראוי שישמעו לו ויזכרו החסד שגמל לאבותם, והוא אכילת המן, שהוא מתוק ונכבד יותר מחלב חטה והשביעם מים מצור מתוק מדבש. ותהיה מ״ם מצור משרת אחר, כדרך: מאל אביך ויעזרך (בראשית מ״ט:כ״ה).
    וטעם אשביעך – כדרך מטרף בני עלית (בראשית מ״ט:ט׳), כל רואו אומר לו ככה. פעם ידבר כאלו אינו לנכחו ופעם ידבר לנכח, וככה: שמנת עבית כשית (דברים ל״ב:ט״ו), כי כן מנהג הלשון.
    ויש אומרים: כי ומצור דבש אשביעך – ידבר לנכח ישראל לעתיד.
    AND HE FED HIM. All the commentaries say that He in va-akhilehu (and He fed them) refers to the Lord earlier mentioned in the phrase the haters of the Lord (verse 16). The heh vav (the pronoun “him”) in va-akhilehu [and he fed him] refers to Israel in that Israel would walk in my ways (verse 14).
    The import of our verse is that it is fitting for Israel to hearken to the Lord and remember the loving-kindness that He showed to their fathers, namely by feeding them manna, which is sweeter and more precious than the fat of the wheat. Furthermore, God satisfied their fathers with water from the rock. This water was sweeter than honey. In this case, the mem of mi-tzur (out of the rock) also applies to devash (honey).⁠1 It is like Even by the God of thy father, who shall help thee (Gen. 49:25).⁠2
    Asbi’ekka (would satisfy thee)⁠3 is similar to alita (thou art gone up) in from the prey, my son, thou art gone up (Gen. 49:9).⁠4 All who see him5 say this6 to him.
    Scripture at times employs the second person. At other times it employs the third person.⁠7 Compare this to thou didst wax fat, thou didst grow thick, thou didst become gross [… and he forsook God who made him, and contemned the Rock of his salvation (Deut. 32:15)]. This is the way of the Hebrew language.
    Some say that And with honey out of the rock would I satisfy thee8 speaks of Israel in the future.⁠9
    1. Literally, “to another word.” Our verse reads u-mitzur de-vash. This literally means, out of the honey rock. Hence, Ibn Ezra suggests that it be interpreted as if it were written u-mitzur mi-de-vash (and out of the rock more than honey; that is, out of the rock water that is sweeter than honey).
    2. Gen. 49:20 literally reads, Even by the God of thy father (me-el avikha), who shall help thee and the Almighty (ve-et) who shall bless thee. Ibn Ezra believes that the mem placed in front of et in the first half of the verse should be placed in front of the word El in the second half of the verse. Our verse should thus be read as if it was written, Even by the God of thy father (me-el avikha), who shall help thee, and by the Almighty (u-me-et Shaddai) who shall bless thee.
    3. Our verse reads, He fed them with the fat of wheat; and with honey out of the rock would I satisfy thee. It opens with a verb with a third person suffix (va-ya’akhilehu) and concludes with a verb with a second person suffix (asbi’ekka). Hence Ibn Ezra’s comment.
    4. Gen. 49:9 reads, Judah is a lion’s whelp; from the prey, my son, thou art gone up. He stooped down, he crouched as a lion, and as a lioness; who shall rouse him up? Here too the verse is not consistent. It employs the second person (alita – thou art gone up) and the third person – namely, Judah is a lion’s whelp … He stooped down, he crouched as a lion, and as a lioness.
    5. Israel.
    6. All who see Judah say to him, From the prey, my son, thou art gone up. Similarly, all who see Israel will say that I satisfy thee with honey out of the Rock – Filwarg.
    7. In the same verse.
    8. Literally, will I satisfy thee.
    9. Hence the use of the future form “will I satisfy thee.”
    ויאכילהו – והיה מאכיל אותו האל מחלב חטה. כלומר מן המיטב, כמו עם חלב כליות חטה (דברים ל״ב:י״ד).
    ומצור דבש אשביעך – ודבש היה משביעך מן הצור. והדבש הוא משל למעדני הארץ, וכן אמר ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור (דברים ל״ב:י״ג), ופירוש מסלע ומצור – ממקום חזק. כלומר שלל גדולים ומעדני מלכיא אומות העולם שהיה מכניעם לפניהם.
    א. כן בכ״י מינכן 363. בכ״י פרמא 1872: ״מלכות״. בכ״י פריס 207 חסר: ״מלכי״.
    ומילת ויאכילהו עבר במקום עתיד, כלומר, והוא יאכילהו וישביעהו חלב חטה, והוא משל על רוב הטובה ובחירתה. וכן ומצור דבש אשביעך. ואמר ׳ויאכילהו׳ כמדבר על נסתר, ׳אשביעהו׳ כמדבר בעדו, כי כן דרך הנבואה לדבר פעם כאילו הנביא פעם כאילו האל ידבר.
    ויאכילהו מחלב חיטה. והנה האכיל את ישראל לשעבר, בזמן שבו היו לרצון לפני ה׳, ׳מחלב חטה׳ בזיעת אפם1: ומצור דבש אשביעך. ולעתיד לבוא ׳אשביעך׳ שלא בצער, כאמרם ז״ל (שבת ל:) ׳עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת׳2:
    1. אף שזכו ל׳חלב חיטה׳, מכל מקום היה צריך איזו השתדלות בפרנסה, כמו שנגזר על אדם הראשון אחר שחטא ׳בזיעת אפך תאכל לחם׳.
    2. וראה פירוש רבינו לתהלים (פ״ד מט״ו): ׳כי אמנם שלום הרשעים, והיא ההתפרנס שלא בצער, כמו שקרה לאנשי דור המבול שאמרו ז״ל (סנהדרין קח:) שהטעימן הקדוש ברוך הוא מעין העולם הבא, לא השיג אותה שום צדיק אחר חטאו של אדם הראשון שנגזר עליו (בראשית ג יט) ׳בזעת אפך תאכל לחם׳, ועם כל ייעודי התורה הטובים לא ייעד שיתפרנס הצדיק שלא בצער, אבל אמר (דברים יא יד) ׳ואספת דגנך׳ . ומדברי הנביאים ומדברי רבותינו ז״ל נראה שלא ישיג שום צדיק זה המין מהשלווה עד כי יבוא שילה שכתוב בו (תהלים עב טז) ׳יהי פסת בר בארץ׳, וביארו ז״ל בזה (שבת ל:) שעתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, כלומר שישוב אז ענין ישראל לכמו שהיה ענין אדם הראשון קודם חטאו, עד שאמרו (ערכין טז:) שכל מי שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין בעולם הזה קיבל עולמו׳. (וראה תורת עבדי אבות מה שציינו שם בזה).
    וַיַּאֲכִילֵהוּ וגו׳. כמו שאמרו ז״ל (שבת ל:) ׳עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, דכתיב (תהלים ע״ב:ט״ז) יהי פיסת בר׳:
    מחלב – ענין מיטב כמו ואכלו את חלב הארץ (בראשית מ״ה:י״ח).
    ויאכילהו – אז היה ה׳ מאכיל אותו ממיטב החטים והיה משביעו דבש הזב מן הצור וכן הוא אומר ויניקהו דבש מסלע (דברים ל״ב:י״ג) והוא מדרך משל לומר שהיה רב שפע במקום יובש וצמא אם היו הולכים בדרכי המקום.
    מחלב – מן המיטב כמו חלב כליות חטה (דברים ל״ב).
    ויאכילהו – ואת ישראל יאכיל (ה׳ הנזכר בכתוב הקודם) מחלב חטה ואשביעך דבש גם מצור – שגם הצור היבש יזוב דבש ונופת מרוב הברכה, כמו וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור.
    ויאכילהו – אולי היתה הו״ו ראויה להנקד שְוָא לעשותו לשון עתיד כמו יכחשו, ויהי שלפניו ואשביעך שלאחריו; וכל מזמור זה מזכיר שירת האזינו וינקהו דבש מסלע וגו׳.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
    → לפרק הקודםחזור לראש הפרקלפרק הבא ←
    ← Previous ChapterReturn to Top of ChapterNext Chapter →
    רשימת מהדורות
    © כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.    List of Editions
    © All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

    כותרת הגיליון

    כותרת הגיליון

    ×

    Are you sure you want to delete this?

    האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

    ×

    Please Login

    One must be logged in to use this feature.

    If you have an ALHATORAH account, please login.

    If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

    נא להתחבר לחשבונכם

    עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

    אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

    אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

    ×

    Login!כניסה לחשבון

    If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
    Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
    ×
    שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
    ×

    תפילה לחיילי צה"ל

    מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

    תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

    Prayer for Our Soldiers

    May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

    Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144