Tehillim 7 – תהלים ז‏ – Mikraot Gedolot

יְהֵי רָדֵף בְּעֵל דְבָבָא נַפְשִׁי וְיַדְבֵּק וְיִכְבּוֹשׁ לְאַרְעָא חַיַי וִיקָרִי לְעַפְרָא יַשְׁרֵי לְעָלְמִין.

May the enemy pursue my soul, and may he overtake and trample my life to the ground, and may my honor rest in the dust forever.

וכבודי לעפר ישכן סלה – זו מלכותו. קומה ה׳ באפך, אמר רבי שמואל בר נחמני בשעה שעלה משה למרום וסרחו ישראל נזדווגו לו חמשה מלאכי חבלה ואלו הן אף וחמה קצף השמד ומשחית, נתירא משה מהם, מה עשה נתלה בזכות אבות אמר לפניו רבש״ע זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, באותה שעה נתמלא על ישראל רחמים שנאמר וינחם ה׳ על הרעה. מיד נסתלקה ממנו שלשה מלאכי חבלה ונשתיירו אף וחמה, אמר לפניו לית אנא יכיל למיקם בתרויהון קום את בחד ואנא בחד הה״ד קומה ה׳ באפך, ומנין שעמד משה בחמה שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו וגו׳. יצא משה לקראת אברהם יצחק ויעקב אל מערת המכפלה ואמר אבות העולם עמדו לפני בשעה זו שהרי בניכם נתנו כצאן לטבח, מיד עמדו לפניו, אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע לא כך נשבעת לאלו להרבות זרעם ככוכבי השמים, ובזכות שלשה אבות נעצרו שלשה ונשתיירו שנים, אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע למען שמך הגדול אני עוצר חרון אף מישראל שנאמר שוב מחרון אפך, מה עה מה חפר בארץ בית דירה בנחלת גד וטמן את חרון אף חבוש בבית האסורים, וכל זמן שישראל חוטאים היה עולה ופוער פיו לנשוף ברוחו ולהשחית לפיכך נקרא שמו פעור והיה משה מזכיר עליו את השם ומורידו למטה, וכשמת משה מה עשה הקב״ה נתן הקב״ה את קברו כנגדו וכשישראל חוטאים הוא עולה והוא פוער פיו לנשוף ברוחו ולהשחית את ישראל והוא רואה את קברו כנגדו וחוזר לאחוריו שנאמר ויקבור אותו בגי מול בית פעור.

פאן יכון ד׳לך פליכלבני אלעדו וידרכני, וידוס חיאתי עלי אלארץ׳, ויבלג בכרמי אלי אלתראב סרמדא.

אם כך היה. שירדוף אותי האויב וגם ישיג אותי וגם ירמוס את החיים שלי על הארץ וגם יגיע (עד שישפיל) תמיד את כבודי עד העפר.

ירדף, אם היה כדבר הזה ירדפני האויב וישיגני וירמוס חיי על הארץ ויגיע את כבודי עד עפר לנצח.

וקיל פי ירדף אנה יתרדף אנה פאקול אנא מתׄל ירדוף וחרכוא ראוה פאשתד דאלה.

וקו׳ וירמס לארץ חיי ואלחיים ליס ממא ינאלהא אלדﹶרס לכנה אראד וירמס לארץ בחיי אי מהמא אחﹸסﹼﹶ באלם אלוטי ואלדרס. וקד יגׄוז אן יכון חיי טׄרפאﹰ. מתׄלה פי תפלה לאל חיי (תהלים מב:ט) יעני מדה חיאתי.

וכבודי יעני גׄסדי ומתׄלה עורה כבודי (תהלים נז:ט) כי על (כל) כבוד חופה (ישעיהו ד:ה) אי עלי כל גׄסד יכון צﹶון ווקאיה.

It is said “then let the enemy pursue (yiraddôp̄)” (Psalms 7:6) as in yiṯraddôp̄. However, I say it is similar to yiraddep̄ and the R (Reš) is vocalized (with an A Pattāḥ) and with a doubling of the D (Dāleḏ).⁠¹

The phrase “Let him trample me (lit. my life) to the ground.” (Psalms 7:6). Now life cannot (literally) be trampled. Instead, it means ‘let him trample the ground with my life,’ as in whenever I feel the pain of being underfoot and trampled. It is possible that ‘my life’ is circumstantial [ẓarfa]. It is identical to, “A prayer to the God of my lifetime” (Psalms 42:9), meaning [yaʿnî] ‘during my lifetime.’

“My body” (Psalms 7:6) meaning my body and it is similar to “Awake, O my soul” (Psalm 57:9) and “body shall hang” (Is. 4:5), as in over each body shall be a canopy and protection.

1. His point is there is no need to read it this way as whenever a letter is dropped it is compensated with a daġêš. However, daġêš cannot be placed in a R (Reš), so the T (Tāw) would not be dropped.
It should have read yiraddep̄, because the Hiṯpaʿēl form of the root R-D-P is yiṯraddep̄, i.e., assimilation of the T (Tāw). Ibn Ezra cites Ibn Chiquitilla’s text in total, including rejecting of and acceptance of what is found in this text

״אם עשיתי זאת״ (תהלים ז׳:ד׳) ירדף אויב נפשי וישיג וכבודי לעפר ישכן סלה – והם מבקשים כבודי לכלימה.

ירדוף – יש אומרים: יתרדוף ואין צורך כי אין שם דגש שתהיה התי״ו מובלע. ועוד היה ראוי להיות יתרדף.

וירמוס^א לארץ חיי – בעבור הקלון.

וכבודי – טעמו הנפש, כמו: בסודם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבודי (בראשית מ״ט:ו׳). וככה שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכון לבטח (תהלים ט״ז:ט׳) שהוא הגוף. על כן טעה ר׳ יהודה בן בלעם שאמר: שכבודי הוא גופי. והלא ידע אם לא שמע כי האדם מורכב מנפש וגוף והחלק הנכבד הנפש, על כן מלת כבוד. והביאו בצרה הזאת בעבור שמצא וכבודי לעפר ישכן סלה והנפש יורדת לעפר.

והכתוב הוא על דרך משל, וככה דבקה לעפר נפשי (תהלים קי״ט:כ״ה).

וטעם סלה – באמת היה כן.

א. כן בפסוק. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, פרמא 2062, לונדון 24896: ״ירמוס״.

LET THE ENEMY PURSUE MY SOUL. Some say that yiraddof (pursue) is a variant of yitraddof. However, there is no reason to say this, for there is no dagesh to compensate for the missing tav.⁠¹ Furthermore the word should have read yitraddef.⁠²

AND TREAD MY LIFE DOWN TO THE EARTH. By shaming me.⁠³

YEA... MY GLORY. My glory (kevodi) means, my soul.⁠⁴ Compare, let my soul (nafshi) not come into their council (Gen. 49:6) and its counterpart Unto their assembly let my glory (glory) not be united (ibid.).⁠⁵ Also compare, My heart is glad, and my glory (kevodi), rejoiceth (Psalms 16:9) which is followed by my flesh, that is, my body⁶ also dwelleth in safety (ibid.).

Rabbi Judah ben Balaam⁷ therefore⁸ erred in interpreting my glory (kevodi) as my body. Did he not know, did he not hear, that man is a combination of body and soul and that the soul is the glorious part of man? Hence the word kavod (glory) refers to the soul.

What led Rabbi Judah into this difficulty was the fact that he found Scripture stating: Let him lay my glory in the dust. Selah. Now the soul does not go down to the dust.⁠⁹ The aforementioned verse is thus metaphoric.⁠¹⁰ The same is the case with My soul cleaveth unto the dust (Psalms 119:25).

Selah means, it was truly so.⁠¹¹

1. Of yitradof. Whenever a letter is dropped it is compensated for by a dagesh. However, a dagesh cannot be placed in the resh. Thus the tav would not be dropped.

2. What Ibn Ezra means is, our word should have read yiraddef, because the hitpa’el form of the root resh, dalet, peh is yitraddef.

3. Lit., “because of the shame.”

4. Lit.,” its meaning is, the soul.”

5. In Gen. 49:6 kavod (glory) means the same as nefesh (soul), for parts 1 and 2 of Gen. 49:6 say the same thing in different words. The latter is termed synonymous parallelism.

6. Lit., “which is the body”. Ibn Ezra’s point is that Ps. 16:9 speaks of body and soul. Hence also this verse indicates that kavod refers to the soul.

7. An eleventh century Spanish biblical commentator and Hebrew grammarian.

8. In view of the above.

9. Hence Rabbi Judah reasoned that my glory cannot refer to David’s soul.

10. David didn’t actually mean that his soul would rest in the dust.

11. See Ibn Ezra’s comments on Ps. 3:3.

ירדף אויב נפשי – המלה הזאת (ירדף) היא מרכבת מפעל הקל ומפעל הדגוש: מן הקל יאמר יִרְדֹּף ומן הדגוש יאמר יְרַדֵּף. והרכבה המלה הזאת משניהם. וטעם ההרכבה, כי האויב ירדפהו בעצמו וירדפהו לאחרים, שיאמר לאחרים שירדפוהו. כך שאול היה רודפו ומרדפו לישראל. ואמר: נפשי כי לא ירדפני לאסרני במאסר אלא להמיתני כמו שדמה כמה פעמים להמיתו בידו.

וישג וירמס לארץ חיי – ואם ישיגני ירמס לארץ חיי, כי לא יניחני שלא יהרגני. ותחסר מלת אם כמו: ונתן לכם אדני לחם צר ומים לחץ (ישעיהו ל׳:כ׳): שפירושו ואם נתן. ותמאן לשלחו (שמות ד׳:כ״ג) ואם תמאן. וא״ו וירמס כפ״א רפה בלשון ישמעאל.

או פירושו: הוא חושב בנפשו כשרודף אחרי שישיגני וירמס לארץ חיי וכבודי לעפר ישכן.

וכבודי לעפר ישכן סלה: וכבודי – הוא נפשי. ומחשבתו שישכין כבודי לעפר. ואף על פי שהנפש לא תשכון בעפר במות האדם, הוא על דרך משל, כמו: דבקה לעפר נפשי (תהלים קי״ט:כ״ה). או לפי מחשבת האויב, כי יחשוב שאין לנפשי תקומה, כי יחשבני לרשע ואיש דמים. ומלת סלה פרשתיה (תהלים ג׳:ג׳) שהיא הרמת הקול בנגון, ואין לה טעם בענין שהיא בו. ואיני צריך לפרש אותה בכל מקום.

The enemy doth pursue my soul – This word (יִרַדּףֹ, "pursue") is a combination of the Kal and dageshed (i.e. piel) conjugations; from the Kal is said יִרְדֹּף, and from the piel is said יְרַדֵּף; and the word is compounded of these two (forms). And the meaning of the compound (form) is that the enemy pursues him himself and pursues him with respect to others when he bids others pursue him; so Saul was pursuing him (רודפו) and chasing him (מרדפו) with reference to Israel. And he says my soul, for he does not pursue me to bind me with a cord, but to kill me – as, indeed, he proposed so many times to slay him with his own hand.

And should he overtake he will tread my life to the earth – And if he should overtake me he will tread my life to the earth, for he will give me no rest till he slay me. And the word "if" is lacking, as (similarly, Isaiah 30:20): "And the Lord will give you the bread of adversity and water of affliction" which is to be interpreted "if He give"; and (another instance) "and thou hast refused to let him go" (Exod. 4:23) = "and if thou refusest.⁠" The waw in וְיִרְמֹם is equivalent (in meaning) to the rapheh in Arabic; or its interpretation (may be) he is thinking within himself, as he pursues me, that he will overtake me and tread my life to the earth and lay my glory in the dust.

And lay my glory in the dust. Selah – My glory is "my soul,⁠" and his plan is to lay my glory in the dust. And although at a man's death his soul does not lie in the dust, the expression is figurative, as, "My soul cleaveth to the dust" (Ps. 119:25). Or it is in accordance with the thought of the enemy, for he thinks there is no resurrection for my soul, because he considers me a wicked man and a murderer. And the word Selah I have explained (Ps. 3:3) to be a raising of the voice in the music; and it has no (special) significance in the context here, nor is it necessary to explain it on every occurrence.

ירדף – הרי״ש בפתח ודקדוק המלה עיין בפי׳ רד״ק ומכלול ד׳ צ׳.

ירדף – הוא לשון מורכב מן יפעול ויפעיל.

חיי – רצה לומר כל ימי חייו.

ירדף – כאומר ואם לא כדברי כן הוא יהיה גמול עונשי שהאויב ירדוף אחר נפשי ויזרז לזולת לרדפני וישיג אותי וירמסני בארץ כל ימי חיי ואת כבודי ישפיל להיות שוכן לעולם עד העפר.

ירדף – מורכב מבנין הקל ירדף, ומהכבד ירדף, שרודף בעצמו ומעמיד אנשים לרדפו.

ירדף האויב את נפשי וגם ישג וירמוס את חיי לארץ – ומלבד זה גם את כבודי לעפר ישכן – כאילו הרגני בדין ובמשפט על חטאי, הכי היה ראוי שאשתוק על זה (ולדברי חכמינו זכרונם לברכה שפי׳ כוש בן ימיני זה שאול, כיון על שהיה בידו להכותו בכרתו כנף מעילו ואם היה הורגו היה הורגו כדין כי רודף היה אחרי נפשו וכבודו).

סלה – בזה סיים הענין, ומתחיל לצייר מפלת כוש.

ירדף וגו׳ – אם זאת עשיתי כדאי אני שכבוד זה יקח ע״י גבורי שאול וירדפני וישיגני וימיתני מיתה אכזריה כאשר תֵּאוֹת לבוגדים ויחשיך יפעת יקרי שהדורות הבאים יאמרו עלי בוגד ובן מות היה דוד, או יהיה כבודי כנוי לנשמה המכבדת את האדם, ונרדף הוא לנפשי וחיי הקודמים, רק פירוש ראשון נ״ל יותר.

ירדף – נקוד חציו מבנין קל וחציו מן הדגוש להורות שטף הרדיפה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון