Tehillim 7 – תהלים ז‏ – Mikraot Gedolot

תַּרְגוּמָא דְאוֹדֵיתָא לְדָוִד דִי שַׁבַּח קֳדָם יְיָ מְטוּל דִי אֲמַר שִׁירָתָא עַל תְּבִירָא דְשָׁאוּל בַּר קִישׁ דְמִן שֵׁבֶט בִּנְיָמִן.

A rendition of the thanksgiving of David, who gave praise to the LORD; for he spoke a song about the ruin of Saul son of Kish, from the tribe of Benjamin.

שגיון לדוד – זה שאמר הכתוב (קהלת י׳:כ׳) גם במדעך מלך אל תקלל. מלך שבדורך אל תקלל ועשיר שבדורך אל תקלל. כי עוף השמים יוליך את הקול. אמר ר׳ ירמיה זה העורב וחכמת טיארין. ובעל כנפים יגיד דבר משום אזנים לכותל. אמר הקב״ה לדוד למה את מקלל את משיחי. יבושו ויבהלו. מי הם אויביך לא שאול שאמרת (תהלים י״ח:א׳) ביום הציל ה׳ אותו מיד שאול. אמר לפניו רבונו של עולם שגגות אל תעשה עלי כזדונות (שם י״ט:י״ג) שגיאות מי יבין.

שגיון לדוד – ר׳ יהודה בשם רבי לוי אמר שלשה דברים הוציא דוד מפיו על שאול ושלשתן נתקיימו בו. שנאמר (שמואל א כ״ו:י׳) ויאמר דוד חי ה׳ כי אם ה׳ יגפנו. וכן הות ליה. או יומו יבוא ומת. וכן הות ליה. או במלחמה ירד ונספה. וכן הות ליה. שנאמר (שם ל״א:ו׳) וימת שאול ושלשת בניו. למה נשבע חי ה׳ רבי אלעזר אמר ליצר הרע נשבע ואמר חי ה׳ שאיני עושה דבר זה. ר׳ שמואל בר נחמני אמר לאבישי בן צרויה נשבע ואמר לו חי ה׳ אם תגע בדמו של צדיק שאני מערב דמך בדמו. (שמואל ב ג׳:ז׳) ולשאול פלגש. כד איתעבד שאול מלך הוא עוד זעירא אפילו וכתיב (שם ה׳:י״ג) ויקח דוד עוד נשים ופלגשים מירושלים. ואת מדמה עצמך לשאול. שאול (שם א׳:כ״ג) מנשרים קלו (רגליו) מאריות גברו. ר׳ לוי אמר ששים מיל היה מהלך שאול ביום אחד. ור׳ סימון אמר מאה ועשרים. ורבנן אמרי מאה ושמונים. ואימתי כשנשבה הארון. הדא הוא דכתיב (שמואל א ד׳:י״ב) וירץ איש בנימין מהמערכה זה שאול ואת מדמה עצמך לשאול. אדם הולך לבית המשתה אינו מוליך בניו עמו מפני מראית העין. ושאול הולך למלחמה ויודע שמדת הדין פוגעת בו ומוליך בניו עמו ואת מדמה עצמך לשאול. ואת אומר (שמואל ב כ״א:י״ז) לא תצא עוד אתנו במלחמה. שאול אוכל חולין בטהרה שנאמר (שמואל א ט׳:כ״ד) וירם הטבח את השוק והעליה. רבי יוחנן אומר השוק והאליה. רבי אומר השוק והחזה שהיה אוכל חולין בטהרה ואת מדמה עצמך לשאול. זה שאמר הכתוב (איוב י״ב:ט״ז) עמו עוז ותושיה. עוז זו תורה שנאמר (תהלים כ״ט:י״א) ה׳ עז לעמו יתן. אמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמה תושיה שמתשת הכח והגוף והעינים. מהו (איוב י״ב:ט״ז) שוגג ומשגה. רבי שמעון בן לקיש אומר נביאים ונביאות. ר״ש אמר שטיא ושטיותא. ורבנן אמרי שגה אדם בדברי תורה דברי תורה משגין אותו. הוא שאמר הכתוב (שם י״ט:ד׳) ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי. לא די לאדם שהיא ממתנת לו בחייו אלא בשעת מיתתו עמו אמר דוד על אותה אני מבקש שגיון לדוד. מהו על דברי כוש בן ימיני אמר ר׳ חיננא בר פפא מה אדונתו של יוסף תבעה אותו שנאמר (בראשית ל״ט:ז׳) שכבה עמי. ואמרה (שם י״ז) בא אלי העבד העברי. אף שאול אמר (שמואל א כ״ב:ח׳) כי הקים בני את עבדי עלי לאורב. אמר ר׳ אחא והלא כל התועב את עצמו אינו נענש ולמה דוד נאמר עליו כן. על ידי שאמר שירה אשר שר לה׳. וכתיב (משלי כ״ד:י״ז) בנפול אויבך אל תשמח.

רמז תרלז

שגיון לדוד – אמר הקב״ה לדוד למה אתה מקלל למשיחי לא כך אמרת יבושו וגו׳ כל אויבי ישובו מי הן אויביך לא שאול מכף כל אויביו ומכף שאול, לא כן כתיב גם במדעך מלך אל תקלל, אמר לפניו רבש״ע זדונות אתה מעלה עלי שגגות העלה עלי שגיאות מי יבין (ברמז קל״ח).

מקאל לדאוד, יסבח בה אללה תסביח אסתנצאר פי סבב כוש אבן ימיני.

מאמר לדוד בו שיבח את ה׳ שבח נצחון בענין כוש בן ימיני.

מאמר לדוד שר בו לפני ה׳ שיר בקשת נצחון בגלל כוש פן ימיני. והנה על דברי כמו על דבר בדברים כג ה.

פירשתי שגיון בקשת נצחון, ביארתיו כך לפי הענין האמור בפרק הזה הושיעני והצילני ודומיהן.

עברת שגיון אסתנצארא לאני אסתקראתה מן גרץ׳ מא פי הד׳א אלפצל הושיעני והצילני ואשבאההא.

שגיון לדוד

וקו׳ שגיון לדוד יעני מא שגﹶל באלה מן אמר כוש חתי כׄפאה אללה פקאל אלשיר פכאנה קאל שיר שגיון לדוד פאקאם אלמצׄאף אליה מקאם אלמצׄאף כמא קאל ואת רעבון בתיכם קחו ולכו (בראשית מב:לג) יעני ואת שבר רעבון בתיכם כקו׳ פי אלפסוק אלאכׄר שבר רעבון בתיכם (בראשית מב:יט). וכדׄלך [49 א] ונתן לכהן את הקדש (ויקרא כב:יד) יעני את תמורת הקדש לאן אלקדש בעונה קד אסתﹶהﹺלך.

ומן הדׄא אלמעני על שגיונות (חבקוק ג:א) יעני מא שגל באל אלנבי ממא אנכרה עקלה פי קו׳ למה תראני און ועמל תביט (חבקוק א:ג) פעאד יסתגפר אללה מנה באלדעא ותצחיח אלנטׄר פי סו עאקבה אלטׄאלמין אלדׄי קאל ענהם כי רשע מכתיר את הצדיק (חבקוק א:ד) פקאל אן חאלהם תלך תוٴול אלי מא דׄﹶכר מן קו׳ כי תאנה לא תפרח (חבקוק ג:יז) וגׄ ודׄלך יקתצׄי קטע ארזאקהם ואנה אלמעאפﹶי ממא יבתלון בה. דׄלך קו׳ ואני בייי אעלזה (חבקוק ג:יח) וכדׄלך תשגה תמיד (משלי ה:יט). כל שוגה בו לא יחכם (משלי כ:א) מן הדׄה אלמעני.

קיל פי קו׳ כוש אנה שאול לוצפה בן ימיני וקד ימכן כונה מן רﹺהטה.

The phrase; “a Shiggāyôn of David” (Psalms 7:1) means what distracted his heart regarding the incident with Cush until God protected him (from Cush), therefore, he said the shîr (song) as if it said (ka-ʾannahu qāla); ‘shîr Shiggāyôn of David’ as (what is) annexed to it (muḍâf ʾilayh) is in the place of the annexed (muḍâf), as if it states (ka-ʾannahu qâla) “and take something for your starving households.” (Gen. 42:33). Meaning; and take rations for your starving household, as stated in another verse “rations for your starving households”; (Gen. 42:19). Also, “he shall pay the priest instead of the sacred” (Lev. 22:14), means ‘in exchange for the sacred’ as ‘sacred’ is in place of his sin, which was consumed.

With a similar meaning “upon Šiĝyônôṯ” (Hab. 3:1). Meaning what distracts the prophets mind - what his intellect [ʿaql] has rejected in the verse, “why do you show me iniquity” (Hab. 1:3). He then went on to again request God's forgiveness through entreaty and revision of his reflection on the ‘unjust retribution’ accruing to the wicked for which he states; “for the wicked surround the righteous” (Hab. 1:4) saying that their state will finally lead to what is described in “a fig-tree will not flower.” (The failing of their harvest) will result in the cutting off of their sustenance, whereas he will be preserved from the trials which befall them (the wicked). “I will rejoice in my salvation.” (Hab. 3:17-18). Similarly, “always distraught” (Prov. 5:19) and “whoever is distraught with emotion will not grow wise” (Prov. 20:1).

It is said that the word “Cush” (Psalms 7:1) is Saul, who is described as ‘the son of a Benjaminite’.⁠¹ It may also pertain to a group of people.

1. A reference to I Sam. 9:1 in which he is called “son of a man of Benjamin.” JPS “a Benjaminite, a man of substance”

שגיון לדוד – מנחם אמר:⁠^א שגם זה אחד משמות הזמר על שם הכלי וכן פירש על שגיונות (חבקוק ג׳:א׳).

ורבותינו פירשו: לשון משגה, שנתודה והתפלל על השגיון שאמר שירה על מפלתו של שאול, כמה שנאמר: וידבר דוד לי״י וגו׳ (שמואל ב כ״ב:א׳). אבל עיניין המזמור אינו מוכיח על כך, לפי שהוא מדבר על עסקי האומות י״י ידין עמים.

ואומר אני: שאמרו על עסקי ישבי בנוב (שמואל ב כ״א:ט״ז) שבא על עונשו של שאול, כמו שפירשו רבותינו: שאמר לו הקב״ה על ידיך נטרד דואג האדומי על ידך נהרג שאול ובניו כולה כדאיתה בחלק (בבלי סנהדרין צ״ה.): [שֶנֵאוֹת^ב דוד להקב״ה להמסר ביד שונא ולא יכלה זרעו,]⁠^ג והפך דוד את תפלתו והתפלל שלא יפול ביד אויב. וכן פתרונו: משגה שר דוד לי״י על ששגג לומר להקב״ה למוסרו ביד אויב על דברי שאול שנהרג על ידו.

דבר אחר: על שגיון כנף המעיל אשר כרת לשאול (שמואל א כ״ד:ד׳).

כוש – מה כושי משונה בעורו אף שאול משונה במעשיו.

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165. בכ״י קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34: ״פתר״.

ב. כן בכ״י אוקספורד 165. בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים: ״שגיאות – שבקש״.

ג. המלים בסוגריים המרובעים מופיעות בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינן מופיעות בכ״י לוצקי 778, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.

A shiggayon of David Menachem says (p. 170) that this, too, is one of the names of a melody named for the instrument, and so he explained "on shigyonoth,⁠" [in Chavakkuk 3:1]. But our Sages (Midrash Tehillim 7:18) explained it as an expression of error, that he confessed and prayed about the error that he had [committed by] reciting a song upon Saul's downfall, as it is stated: "And David spoke to the Lord, etc.⁠" (II Sam. 22:1). The contents of the psalm, however, do not indicate this, because it speaks of the nations: "May the Lord judge the peoples" (verse 9). I, therefore, say that he recited it concerning Ishbi in Nob (II Sam. 21:16), who came upon him as a punishment for Saul; as our Rabbis explained, that the Holy One, blessed be He, said to him, "Through you, Doeg the Edomite was banished; through you, Saul and his sons were slain, etc.⁠" as is stated in "Chelek" (Sanh. 95a). The errors that David asked of the Holy One, blessed be He, [were] that he [himself] be delivered into the hands of his enemies and that his descendants should not be destroyed. (The last sentence does not appear in all editions.) [Therefore, because his life was endangered,] David reversed his prayer and prayed that he should not fall into the hands of his enemies. Now this is its meaning: An error that David sang to the Lord because he had erred in saying to the Holy One, blessed be He, to deliver him into the hands of his enemies on account of Saul, who was slain because of him. Another explanation: Concerning the error of the skirt of Saul's coat, which he had severed.

Cush Just as a Cushite has unusual skin, so did Saul have unusual deeds.

שיגיון – יש מפרשים בו תענוג, כמו: תשגה תמיד (משלי ה׳:י״ט).

ויש אומרים: על שגגתו.

והנכון בעיני: שהוא על נועם פיוט שתחלתו שיגיון על דברי כוש – כמו שכותבין כותבי ספרד הפיוטין יכתבו למעלה בתחלת טור הפיוט נועם פיוט ידוע.

על דברי כוש בן ימיני – יש אומרים: שהוא שאול שהיה יפה, כדרך: כי אשה כושית לקח (במדבר י״ב:א׳). וזה רחוק בעיני שיורידו מלת שבח לגנאי וזה הפך סגיא נהור. ומה שאמרו רבותינו ז״ל שלא הזכירו לברכה שלא תשלוט בו עין הרע רחוק הוא מאד.

והנכון: שזה כוש היה יהודי וככה שמו והוא מבני בנימן. כי רחוק שיאמר על שאול בחיר י״י (שמואל ב כ״א:ו׳), הנה יחבל און (תהלים ז׳:ט״ו).

SHIGGAION. Some say that shiggaion means, pleasure.⁠¹ Compare, tishgeh tamid (be thou pleasured always) (Prov. 5:19). Others say that the reference is to David’s error.⁠² However, in my opinion the reference is to the tune of a poem that started with the word shiggaion.⁠³

CONCERNING CUSH. This is similar to what the Spanish poets do. They write the name of a well-known poem⁴ at the beginning of their poem.⁠⁵

CONCERNING CUSH A BENJAMITE. Some say that the reference is to Saul who was exceedingly handsome.⁠⁶ They claim that our verse is similar to for he (Moses) had married a Cushite women (Num. 12:1).⁠⁷ However, I believe that it is extremely far fetched to maintain that Scripture⁸ would turn⁹ a positive expression¹⁰ into a negative one.⁠¹¹ This stands the euphemism “rich of light”¹² on its head.

The sages say that David did not mention Saul in a positive way, so that the evil eye would not affect him.⁠¹³ However, the latter is very far fetched.

The proper interpretation of Cush a Benjamite is as follows:⁠¹⁴

Cush who is mentioned in our verse was a Jew.⁠¹⁵ His proper name was Cush.⁠¹⁶ He was of the tribe of Benjamin. I say this, because it is extremely unlikely that David would say Behold, he travaileth with iniquity (v. 15), when speaking of Saul whom God chose [to be king over Israel].

1. According to this interpretation, shiggaion le-david (Shiggaion of David) means, a pleasurable psalm of David.

2. From the word shagah to err or to sin. This is the opinion of the Rabbinic sages. See Rashi and Radak.

3. See Ibn Ezra on Ps. 4:1.

4. A song that every one knows the tune to.

5. So that the new poem will be sung to the tune of the well-known song.

6. This is the opinion of the sages. See Midrash Shochar Tov. Also See Radak and Rashi.

7. According to the Rabbis the meaning of for he (Moses) had married a Cushite women is that Moses took a beautiful women (Sifre). See Rashi on Num. 12:1: “She was called the Cushite because of her beauty... in order that the evil eye should not have power (over her)...”

8. Lit., “they.”

9. Lit., “being down.”

10. Lit. “A word of praise.”

11. That Scripture would call a beautiful person (Zipporah or Saul) ugly (a Cushite).

12. A Talmudic euphemism for a blind person. See Lev. Rabba 34. Literally, “This is the reverse of he sees much light.”

13. Lit., “have power over him.”

14. Lit., “The proper interpretation is.”

15. Cush usually refers to Ethiopia or to an Ethiopian. Hence Ibn Ezra’s comment.

16. Cush is not a nickname.

שגיון לדוד – כבר בארנו כי שגיון אחד ממיני הנגון. וכן אמר בתפלת חבקוק: על שגיונות (חבקוק ג׳:א׳).

אשר שר לי״י על דברי כוש בן ימיני – רבותינו, זכרם לברכה, אמרו (תרגום, בבלי מועד קטן טז ב בקצת שנוי): כי המזמור הזה נאמר על שאול. וקראו כוש לפי שהיה יפה, כמו האשה הכשית (במדבר י״ב:א׳), דמתרגם: אתתא שפירתא. וכן דעת כל המפרשים. ואמרו: כי קראו כושי, מה כושי זה אינו משתנה בעורו, כך שאול לא היה משתנה בשנאתו אל דוד. ועל הדרך הזה נאמר: היהפך כושי עורו ונמר חברברתיו גם אתם תוכלו להיטיב למדי הרע (ירמיהו י״ג:כ״ג).

והחכם ר׳ אברהם בן עזרא, זכרו לברכה, הרחיק זה הפירוש. כי אמר: היאך יאמר זה על משיח י״י הנה יחבל און (תהלים ז׳:ט״ו)? ואמר: כי אחד מבני בנימין היה שהיה שונאו ושמו כוש. ואין טענתו טענה שיאמר על שאול הנה יחבל און. ולמה לא יאמר כן? והנה אמר לו דוד בפניו: מרשעים יצא רשע (שמואל א כ״ד:י״ד)? ואמר לו: ונקמני י״י ממך (שמואל א כ״ד:י״ב)?

ובדרש (מדרש שוחר טוב): לפיכך כנה שמו כוש לפי שכתוב: גם במדעך מלך אל תקלל (קהלת י׳:כ׳). ונכון הוא הדרש. תראה אתה שהכל שוים, כי על שאול נאמר זה המזמור, לבד המפרש הנזכר. ומה שאמר על דברי, לפי שדברים וענינים רבים היו לו עמו. ופעמים רבות חשב להרגו כמו שכתוב. תחלה בהתחתנו עמו חשב להפילו ביד פלשתים, אחר כן חשב להמיתו בביתו. וכשהיה עומד לפניו היה מטיל לו החנית כמה פעמים, ואחר שנפרד ממנו גם כן פעמים רבות כשהיה רודף אחריו.

ועל דברי – פירושו: על עניני, כמו על דבר הצפרדעים (שמות ח׳:ח׳), והדומים להם.

Shiggayon of David – We have already explained that Shiggayon is a kind of music. And so it says in the Prayer of Habakkuk (3:1) "Set to Shigyonoth.⁠"

which he sang unto the Lord concerning Cush, a Benjamite – Our teachers of blessed memory have said (Targum ad loc. and Bavli Moed Katon 16b, with some variation) that this Psalm was uttered concerning Saul. And he calls him Cush because he was beautiful, as "the Cushite woman" (Num. 12:1), which is interpreted in the Targum as "the beautiful woman"; and such is the opinion of all the exegetes. And they say that he calls him "Cushite" as a Cushite is one who does not change his skin, so Saul did not change in his hatred towards David. And in this way it is said (Jer. 13:23), "Can the Cushite change his skin or the leopard his spots? Then may ye also be able to do good who are accustomed to do evil.⁠" And the learned R. Abraham ben Ezra, of blessed memory, rejected this interpretation; for he asks, How should anyone say of the Lord's anointed, Behold, he travaileth with iniquity (Ps. 7:15)? And he says there was one of the children of Benjamin who hated him, and his name was Cush. And his objection to Behold, he travaileth with iniquity as being said of Saul does not hold. Why should he not say so? Behold, did (not) David say to his very face: "Out of the wicked proceedeth wickedness" (1 Sam. 24:14)? And did he (not) say to him: "And the Lord avenge thee of me" (ibid. 24:13)? And in the Haggadic exposition (Shoher Tob, ad loc.) (it says that) he surnames him Cush, because it is written (Koheleth 10:20): "Curse not the king, no, not in thy thought.⁠" And the Haggadic interpretation is correct. You see that all agree that the Psalm was spoken of Saul, apart from the (one) interpreter mentioned. And as regards the expression concerning (על דברי, lit. "concerning the matters of"), (it is used) because the matters and affairs which he had in connexion with him were numerous. Many times also he had purposed to slay him, as it is written (in Scripture). The first occasion, when he became his son–in–law, he purposed to make him fall into the hand of the Philistines; afterwards he purposed to slay him in his house; and when he stood (ministering) before him he hurled the javelin at him many times; and (even) after he had parted from him (he acted) in a like manner also when he was pursuing him. And the interpretation of דברי על is "concerning the matter of" in accordance with (the use of the expression in such a passage as): "concerning (דבר על) the frogs" (Exod. 8:8), and similar passages.

שגיון לדוד. שעשוע¹: על דברי כוש [בן ימיני]. איש מבנימין² שהלשין שם דוד לפני שאול³, ואמר שהיה דוד יכול לתפוש את האויב במלחמה, והשיב אחור ימינו⁴ בזדון ונתן לו מנוס⁵:

1. ׳יש מפרשים בו תענוג, כמו [באהבתה] תשגה תמיד׳ (אבע״ז), וראה תרגום יונתן לפסוק שלאחריו במשלי (ה כ) ׳ולמה תשגה׳ – ׳ולמה תשרגג׳, והוא כתרגום ׳נחמד למראה׳ (בראשית ג ו) ותרגום יונתן ללשון ׳תאווה׳ במקומות רבים. ואף שמזמור זה עיקרו תפילה, כינה אותו ׳שגיון׳ – שעשוע, שהרי שירה היא ׳אשר שר לה׳⁠ ⁠׳.

2. ׳בן ימיני׳ היינו משבט בנימין, ולדעת חז״ל (תרגום, מו״ק טז:), המזמור הזה נאמר על שאול המלך, אך כתב האבן עזרא ׳כי רחוק הוא שיאמר על שאול בחיר ה׳ הנה יחבל און׳, אלא ׳הנכון שזה כוש היה יהודי, וככה שמו, והוא מבני בנימין׳. וראה מש״כ הרד״ק להשיג על אבע״ז וליישב דעת חז״ל שהיא דעת כל המפרשים. ובשיעורים הוסיף שכוש היה משרי צבא שאול, ובזה מובן מה שפירש שבטו, ׳כי להיותו שאול משבט בנימין, רוב אנשיו ושר צבאו היה גם כן משבטו׳.

3. ואלו הם ׳דברי׳ כוש, הדיבורים שדיבר לשאול.

4. ע״פ לשה״כ באיכה (ב ג).

5. נתן לו לנוס, ׳מצד שוחד שנתן לו או לסיבה אחרת׳ (שיעורים).

שִׁגָּיוֹן לְדָוִד אֲשֶׁר שָׁר לַה׳ עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי. אמר הגאון, כי ׳כוש׳ זה היה איש ׳ימיני׳¹ גדול אצל המלך שאול, כי להיותו שאול משבט בנימין, רוב אנשיו ושר צבאו היה גם כן משבטו. וזה המזמור, חיברו דוד בהיותו שר צְבא שאול לוחם מלחמותיו², ולרוב גדלו וחכמתו והצלחותיו נתקנאו בו אחיו חצרני³ שאול, כמאמרם ז״ל (ע״ז נה.) ׳כלום אדם מתקנא אלא גיבור בגיבור׳ וכו׳⁴, וזה האיש ׳כוש׳ הלשין דוד אל שאול וְשָׂם לו עלילות דברים, באמרו כי זה דוד היה יכול לתפוס שר אויבי שאול, ויניחיהו לבד במלחמה, הן מצד שוחד [ש]⁠נתן לו או לסיבה אחרת, ועל זה הנושא חיבר דוד מזמור זה תפילה לה׳. ואמר:

1. משבט בנימין. לדעת חז״ל (תרגום, מו״ק טז:), כוש הוא שאול המלך, אך כתב האבן עזרא ׳כי רחוק הוא שיאמר על שאול בחיר ה׳ הנה יחבל און׳, אלא ׳הנכון שזה כוש היה יהודי, וככה שמו, והוא מבני בנימין׳. וראה רד״ק.

2. ראה שמואל א׳ (יח ה).

3. – אנשי חצירו של.

4. אך בשמואל א׳ (יח ה) ׳וַיִּיטַב בְּעֵינֵי כָל הָעָם וְגַם בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל׳, וברד״ק: ׳שלא קנאו בו עבדי שאול אף על פי שנתן לו מעלה עליהם׳, ובמצודות: ׳עבדי שאול – הם שרי המלחמה, ועם שהיו מאומנותם, לא נתקנאו בו׳. וצ״ל שכוש יצא מכלל אלו וקינא בו, וחשש דוד שזה יגרום לאחרים לקנא, כפי הטבע. אך בסמוך כתב שרבים קינאו בו, אלא שלא פעלו נגדו.

שגיון – מלשון שגיאה.

שר – מלשון שירה.

על דברי – ענין בעבור כמו על דבר כזבי (במדבר כ״ה:י״ח).

שגיון לדוד – התפלל בזה על השגיאה מה שכרת כנף מעיל שאול.

כוש בן ימיני – זה שאול הבא מבנימין וקראו כוש כי היה משונה במעשיו לשבח ככושי הזה המשונה בעורו.

שגיון, על דברי כוש בן ימיני – המבואר מדברי השירה הזאת, כי כוש זה רדף אחר דוד, ולקח עמו עדת לאומים, עדה ועם רב להלחם נגדו ועצתו זאת היה לו למוקש, כי בבור כרה בו נוקש, ומצייר כאילו כוש ועדתו היה שבט אפו של ה׳ לענוש את דוד, אבל אחר שהביט ה׳ על מעשיהם הרעים וערך לנגדם צדקת דוד, שב אפו מדוד על עדת צורריו ונוקשו בבור כרו.

שגיון – משרש שגג הקרוב לתעה, שם אחד ממיני השיר בלתי מוגבל ע״פי כללים, רק ניתן למחשבה לתעות ולרחף כאשר תחפץ.

כוש בן ימיני – שם חניכה לשאול ולא נודע אצלנו מדוע נקרא כן, ושם אביו קיש; ושגיון זה חברו דוד אחרי בקשו להמלט פעם ראשונה אצל אכיש מלך גת, וצריו ציירו הדבר לעיני שאול כפשע מאת דוד הבוגד בו ומתחבר אל פלשתים שונאי ישראל, ואולי כוש זה, שממנו לא יסופר מאומה בספר שמואל היה אחד מקרובי שאול שלא נתן מקום בגבורתו או בעזות פניו לדבר בו, רק היה מן מסיתי שאול להנקם מדוד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון