Tehillim 45 – תהלים מה‏ – Mikraot Gedolot

שׁוֹפְרָךְ מַלְכָּא מְשִׁיחָא עֲדִיף מִבְּנֵי נְשָׁא אִתְיְהֵיב רוּחַ נְבוּאָה בְסִפְוָתָךְ מְטוּל כֵּן בֵּרְכִנָךְ יְיָ לְעָלְמָא.

Your beauty, O King Messiah, is greater than the sons of men; the spirit of prophecy has been placed on your lips; because of this the LORD¹ has blessed you forever.

1. The LORD: God.

יפיפית מבני אדם – נתיפית בעליונים הן אראלם צעקו חוצה, נתיפית בתחתונים נשיא אלהים אתה בתוכנו. על כן ברכך אלהים וה׳ ברך את אברהם בכל.

אקול לה אנת אג׳מל בני אדם, לקד צב אלחט׳א פי נטקך צבא.

ועלי ד׳לך בארך אללה פיך אלי אלדהר.

אני אומר לו [למלך]: אתה הכי יפה בבני האדם. וכבר נשפך שפיכה החן בדבורים שלך. ולכך [ויותר מזה] ה׳ בירך אותך לעד.

יפיפית, אני אומר לו אתה היפה ביותר בבני אדם החנה הוצק החן בדבורך יציקה, ועל כך ברכך ה׳ לעולם. כלומר שדבורו מלא חן כאלו יצקו לו אותו בשפע.

פקאל יפיפית מבני אדם והו מצֺאעף מן עינה ולאמה לאן יא יפיפית אלאולי פא אלפעל אלפא בעדהא עינה ואליא בעדהא לאמה תֺם תצֺאעף מן אלעין ואללאם בעד דֺלך.

It stated “You are fairer than all men.” It is a weak second radical and third radical. The first Yôdh of “yôphyāphîthā” is the first radical Yôdh, and the Pēh afterwards is the second radical. The Pēh after that is the second radical and the Yôdh after that is the third radical. Thereafter the second radical and the third radical are doubled.

יפייפית מבני אדם – העסוקים במלאכת חיי שעה, למה לפי שהוצק חן בשפתותיך – להורות כהלכה.

[הוצק – כמו נשפך, כמו: מוצקות (זכריה ד׳:ב׳), ויצק עליה שמן (ויקרא ב׳:א׳).]

על כן ברכך – כמו שנאמר: י״י עוז לעמו יתן. ומה שכרן: י״י יברך את עמו בשלום (תהלים כ״ט:י״א).

You are more handsome than [other] men who engage in the work of transitory life. Why? Because charm is poured into your lips to instruct according to the halakhah. הוּצַק means "poured,⁠" as: "to cast (לצקת)" (Shemot 38:27); "and he poured (ויצק) oil" (Bereshit 28:18).

Therefore...blessed you as it is stated: "The Lord shall grant strength to His people" (Tehillim 29:11). And what is their reward? "The Lord shall bless His people with peace.⁠"

יפיפית – דוד היה יפה ביותר.

הוצק חן בשפתותיך – שלא היה כועס באליאב אחיו.

על כן ברכך אלהים – דכתיב בשמואל: ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם (שמואל ב ז׳:ט״ז).

יפיפית – יש אומרים: כי הוא^א כפול, כמו: שחרחרת (שיר השירים א׳:ו׳) וסחרחר^ב (תהלים ל״ח:י״א) לחסרון, לבנה אדמדמת (ויקרא י״ג:י״ט), כי איננה אדומה. אם כן איך יהיה יפיפית לחסרון. והתשובה כי כפל העי״ן והלמ״ד הוא לחסרון, רק הפ״א והעי״ן כשהם כפולים הם באים ליתרון. והעד: תשגשגי שהוא יותר מן תשגי.

יפיפית – בתארו וצורתו.

הוצק חן – מגזרת ויצקו על העולה (מלכים א י״ח:ל״ד), כאילו החן הוצק בפיו. והנה בגלוי יספר צורת גופו ודבורו שהוא נאה, ועל דרך משל יגיד נשמתו שהיא נכונה וחכמתו שהיא רחבה, כי הדבור הפנימי ימצא בנשמת האדם.

א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״הוא״.

ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״סחרחר״.

THOU ART FAIRER. Some say that the word yafyafita (thou art fairer) consists of two doubled root letters.⁠¹ It is like shecharchoret² (blackish) (Songs 1:6), secharchar³ (palpitation) (Psalms 38:11); and adamdemet⁴ (reddish) (Lev. 13:24). Shecharchoret refers to a color lacking white. Adamdemet refers to a color not totally red. This being so, how can the psalmist employ the term yafyafita which means lacking in beauty?⁠⁵ The answer is as follows: When the second and third letters of the root are doubled it indicates a diminution.⁠⁶ However, when the first and second letters of the root are doubled⁷ it indicates an addition. The word tesagsegi⁸ (thou didst make it grow) (Isaiah 17:11) which refers to a greater growth than tisgi (you will make it grow) is proof of this.⁠⁹ Yafyafita means you are fairer [than other men] in appearance and form.⁠¹⁰

GRACE IS POURED UPON THY LIPS. The word hutzak (is poured) is related to the word ve-yitzku¹¹ (and pour it) in and pour it on the burnt offering (Kings I 18:34). Grace, so to speak, is poured in his mouth.⁠¹² Now according to the surface meaning of the text the psalmist describes the form of the king’s¹³ body and of his speech. He notes that the latter are beautiful. If we take the verse metaphorically then the psalmists speaks of the king’s¹⁴ soul. He says that the king’s soul is firmly established¹⁵ and his wisdom very broad. Scripture says Grace is poured upon thy lips because man’s inner speech¹⁶ is found in his soul.

1. That is, it comes from the root yod, peh, heh. The heh is dropped and the yod and peh doubled.

2. From the root, shin, chet, resh. The chet and resh are doubled in shecharchoret.

3. From the root samekh, chet, resh. The chet and resh are doubled in secharchar.

4. From the root alef, dalet, mem. The dalet and mem are doubled in adamdemet.

5. A root which has been doubled indicates a diminution. Thus yayafita means less than beautiful. The psalmist would hardly have used such a word here.

6. As in shecharchoret and adamdemet.

7. As in yafyafita.

8. From the root sin, gimel, heh.

9. Tesagsegi means, you made it to grow quickly (Ibn Ezra on Isaiah 17:11). Tisgi refers to normal growth.

10. Literally, in his appearance and his form.

11. From the root yod, tzadi, kof.

12. Beautiful speech pours out of his mouth.

13. King David or King Messiah. Literally, his.

14. See note 17.

15. Fully developed.

16. Man’s thoughts.

יפיפית – כבר פירשתי בספר מכלל כי כל כפל לחזק הדבר, וכן ירקרק, אדמדם. אמר: אראה אותך שאתה יפה מאד בצורתך משאר בני אדם, וכן כשאתה מדבר דבריך הם דברי חן כאלו הוצק חן בשפתותיך.

על כן ברכך אלהים לעולם – על כן אני אומר כי ברכך אלהים לעולם כי מצאת חן בעיני כל וזהו ברכת אלהים באמת.

יפיפית מבני אדם. הנה אתה¹ הכח הנכבד מכל כוחות האדם²: הוצק חן בשפתותיך. שנתן האל יתברך לך בטבע המושכלות הראשונות אשר בם תקנה שלימות³: על כן ברכך אלקים לעולם. שתהיה נצחי בשלימותך⁴:

1. ׳צלם אלהים׳.

2. ׳יפיפית מבני אדם׳ פירושו, היפה בתוך כוחות שיש בבן אדם, ׳כי כל כפל לחזק הדבר, וכן: ירקרק, אדמדם׳ (רד״ק). ראה עקידה שער ח׳ על עניין זיווג איש ואשה המרמז לחומר וצורה, וז״ל: ולסבה זה הענין המהנה והמועיל מאד לדעתי יסדו בני קרח מזמור מיוחד כללו בו ענינים נפלאים ממהות החבורים האלו ותועלתם כפי מה שאבארהו להגיע הנאתם: למנצח על שושנים לבני קרח משכיל שיר ידידות (תהלים מ״ה). יראה שראו לנצח השיר הזה על דוגמת שושנים לפי שהדרוש אשר כוונו אליו בו יתדמה אליהם בענינו וזה כי כמו שהשושנה היא נחמדת מאד למראה ותאוה היא לעינים. אמנם כאשר יקחה האדם בידו ויקריבה אליו ירגיש בה הנאת הריח הטוב הלביי אשר הוא תועלת נפלא מהראשון במה שהיא מחזקת כחות הנפש כן הדרוש הזה במה שנראה ממנו לעינים מהזווג המפורסם יועיל מאד אל האיש ואל האשה במה שיתן הסדר הנאות והמועיל בהנהגת הבית על צד היותר טוב שאפשר. אמנם כאשר ישקיד המתבונן בעיונו בכוונת דבריו והתכת חלקיו כמו שיחוייב למאמרים כאלה ימצא בו תועלת אחר נכבד מאד ירגיש בו השכל תענוג נפלא מהראשון מצד היותו רוחני ונפשיי בהשכלתו ומגיע התועלת לעקר עצמיותו וזה טעם משכיל שיר ידידות יכוונו אל שני מיני הזווגים שנזכרו.... התואר הראשון הוא במה שפעולתו המיוחדת היא להתבונן בדברים העיוניים הרוחניים שהמה נכבדים ועליונים מאד מאדם. ולזה אמר שכבר נתיפה בזה בתכלית הנוי והיופי משאר הכחות שיעור שנתעלה מאד מאדם להיותו כאלהים לדעת:

3. על ידי המושכלות הראשונות המוטבעות בך בטבע בריאתך, ביכולתך לקנות שלימות. אבע״ז: ׳יגיד נשמתו שהיא נכונה וחכמתו שהיא רחבה כי הדבור הפנימי ימצא בנשמת האדם׳.

4. ה׳ ברך אותך שתהיה ׳לעולם׳, שתקנה נצחיות. וגם המשיח נקרא ׳דרך כוכב מיעקב׳, ופירש רבינו חי נצחי. ובעקידה שם: והתואר השלישי כי מצדו ולא מצד זולתו מחלקיו ימצא לו ההשארות הנצחי ולזה אמר על כן ברכך אלהים לעולם.

ולהוכיח זה, התחיל לספר פרטי השכל אשר בנו ותואריו, אשר באמצעותו יאהב ה׳ אותנו וישגיח בנו. יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם. יאמר לשכל, אתה ׳יפיפית׳ ונבדלת ביופי משאר הכוחות שבאדם, שנקראים ׳בני אדם׳: הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ. ששָׂם ה׳ בו¹ בתחילת מולדתו המושכלות הראשונות, ואין אנו יודעים מאין באו², כאמרנו (תפילת שמונה-עשרה לחול) ׳חונן הדעת׳: עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם. כי בתת ה׳ בו אלה המושכלות, עשאו בפועל והוציאו מן הכוחיות שהיה בו, באופן שבזה נתן לו מציאות טוב ונצחי³, ומוכן לקבל המושכלות השניות⁴:

1. בשכל.

2. ראה מש״כ לעיל (תהלים ח ג-ט), ובמצויין שם.

3. ׳טוב׳ – ברכך, ׳נצחי׳ – לעולם.

4. באור עמים (פרק הנפש) הביא את טענת האומרים שאין הנפש השכלית נצחית, לפי שבתחילת בריאת האדם אינה קיימת אלא בכח, ועל ידי שמשכיל – הוא מוציא אותה אל הפועל, ודבר שאינו קיים בפועל אינו יכול להיות נצחי, ואם לא היה נצחי בתחילה, לא יהפוך להיות נצחי אחרי כן. ועל טענה זו השיב: ׳ועל טענת החולק השלישית באמרו שזה הטבע אינו נמצא בפועל, ובכן לא יצדק עליו שיהיה נמצא נצחי, נשיב שעם היות שקודם שישפע על איש מאישי המין הוא בלתי נמצא בפועל אבל בכח במשפיע בלבד, ובכן לא יצדק עליו שיהיה נצחי ולא שיהיה נפסד, אמנם הוא קונה מציאות בפועל בהיותו שופע על איש מאישי המין המיוחד לו בהיותו צורה בפועל לאיש הנזכר מוכנת לפעול, כי אמנם תוכל לפעול בכוחות האיש הנזכר את הפעולות המיוחדות לה כמו שהתבאר למעלה, ויהיו בה אז בטבע המושכלות הראשונות כאשר יעיד החוש, וביאר זה אבן רשד בספר ׳הנפש׳. וכאשר זאת הצורה השכלית תצרף אותם המושכלות הראשונות כראוי, תעשה פעולת ההשכלה אשר היא הפעולה המיוחדת אליה, וכמו כן יהיה בה אז בגזירה אלקית הבחירה אשר בה תוכל להתבונן כשתרצה ולצוות לכוחות בעלות הכלים הגשמיים, וזה הוא שלימותה הראשון אשר בו תוכל לקנות מעלות שלימות מתחלפות׳. ובהמשך דבריו: ׳זה הכח השכלי כוחיי בלבד אל השלימות השני, ובזה הוא חסר מן השכל הנבדל אשר הוא שכל בפועל, כי עם היות שהוא שכל בפועל בענין המושכלות הראשונות אשר הם בו בטבע כמו שביארנו למעלה, הוא אמנם כוחי בלבד בענין שאר המושכלות אשר לא ישיגם כי אם אחר שיובלו אליו פרטי המוחשות ויפשיטם ויקבלם וירכיב עמהם את המושכלות הראשונות׳.

יפיפית – מלשון יפה.

הוצק – מלשון יציקה.

יפיפית – אתה מלך המשיח הנך יפה במעשיך מכל בני אדם ודברי פיך המה בחן כאלו נשפך החן אל שפתותיך ובעבור זה ברכך אלהים לעולם.

יפיפת מבני אדם – דרך המליצים בספור המעלות והתהלות להשאיל להם תוארים ומשלים מצאצאי הטבע, כמו שיאמר על גבוה הקומה, כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים, עז כנמר, ורץ כצבי, וגבור כארי, וקל כנשר, וכדומה, אולם זה רק במעלות חומריות, אבל אם בא להלל במעלות נפשיות שלא נמצא כמוהו בין ילדי הטבע, כמו במעלת הדבור והחכמה, צריך לקחת משלים מבני אדם, כמו שיאמר ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל, הנה חכם אתה מדניאל, עז״א אם ארצה לתת ציור ודמיון אל מעלתך, לא אוכל לומר שאתה נעלה מא׳ מילדי הטבע רק אצטרך לקחת ציור מן המעולים בבני אדם, ואומר אליך שאתה יפיפית מבני אדם – כי לא אשבח אותך במעלה חומרית כמו בגבורה וכדומה, שאומר עליך שאתה גבור מן הארי, רק מה שאהללך הוא כי הוצק חן בשפתותיך – שהוא במעלת הדבור והשכל שבך, שע״ז לא אוכל לקחת ציור ודמיון מבע״ח רק מבני אדם שהיו חכמים גדולים ואתה יפיפית ונעלית עליהם,

על כן ברכך אלהים לעולם – שהמעלות החומריות ששרשם בכח החיוני הם נפסדים עם הגויה ואין קיימים לעולם, אבל אחר שמעלתך היא מעלה אנושיית נפשיית, שהיא נצחית ואינה נפסדת, א״כ ברכתיך היא לעולם, נצחיית.

יפיפת תחלה ידבר אל הבעל, שהוא השכל שהוא המלך החכם אשר ימלוך עתה בבתי הנפש, ואמר יפיפת מבני אדם היופי שלך אינו דבר הנמצא בין כחות הנפש החיונית והצומחת שהם בהמה המה להם, רק יפיפית בסגולה המיוחדת אל האדם לבדו שנברא בצלם אלהים ובדמותו, והוא כי הוצק חן בשפתותיך – במה שהיא נפש מדברת, כמו שתרגם ויהי האדם לנפש חיה לרוח ממללא, והתבאר אצלי שהשפה היא המיוחדת אל הדעת שהוא שידע חקי החכמה בידיעה ברורה, שזה יושג על ידי רוח אלהים ועזר מקדש אשר ילוה אל הנפש השכליית להשכילה באמתו,

על כן ברכך אלהים לעולם – אחר כי היא ברכת אלהים ועוז משמים ישוה עליו, תקנה עי״ז ההשארה והנצחיית שתשאר לעולם.

יפיפית – כפל אותיות השרש להוראת גודל היופי כמו ירקרק, אדמדם, חלקלק, חמרמר ודומיהם.

הוצק חן וגו׳ – גם איש רע מראה ימצא חן בדברו דברי חן, מכ״ש אתה ששתיהן בך, יפי המראה וחן השפתים.

על כן ברכך – על כן אני אומר כי מברכת ה׳ היתה זאת ומחשקו בך מכל בני אדם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון