Tehillim 40 – תהלים מ‏ – Mikraot Gedolot

וְאַסַקְנִי מִגוֹב אִתְרְגוּשְׁתָּא מִסְיֵין טִשְׁטוּשָׁא וַאֲקֵים עַל כֵּיפָא רִגְלַי תַּקִין אַתוּרָי.

And he brought me up from the pit of turmoil, from the mire of filth; and he set my feet on the rock, he made my steps firm.

ויעלני מבור שאון וגו׳ – וכי דוד ירד לבור. אלא אמר דוד כבר הייתי בדרך שארד לבור ולא הניחני. וכן הוא אומר (שם ט״ז:י״א) תודיעני אורח חיים. לכך נאמר ויעלני מבור שאון. ולא עוד אלא שהעלני למרום. וכן הוא אומר ויקם על סלע רגלי. ולמה עשה לי כך בשכר הקווי. ולא רצה לא זבחים ולא עולות אלא הקווי. אמרו לו מנין אנו יודעים שעשה עמך כך. אמר להם מן השירה שאני אומר. ויתן בפי שיר חדש. וכי כל השירות ישנות הן. אלא אמר להם כבר הייתי הולך לבאר שחת והביאני אמרתי לו הואיל והביאותני תן לי רוחך. וכן הוא אומר (שם נ״א:י״ד) השיבה לי ששון ישעך. שנטלה ממנו רוח הקדש. אמר לו (תחלה) אתה נותן לי רוחך. לכך נאמר שיר חדש.

פאצעדני מן ביר להא דוי, ומן טין יקאל לה אלטחלב, ואוקף רג׳לי עלי צכ׳ר, ואצלח קדמי פי סעיי.

ומיד העלה אותי מתוך באר שיש בה רעש גדול ומטיט [היון] הנקרא אשנוניות (טיט שמי שנפל לתוכו איננו יוצא בקלות) והעמיד את רגלי על סלע וסדר את רגלי בהליכתי.

ויעלני, והעלני מבור שיש בו שאון ורעש ומטיט הנקרא ״טחלב״ ויעמד רגלי על סלע וכונן אשורי במהלכי. תרגם יון ״טחלב״ והיא ירוקה דביקה חלקלקה המתהוה במים רדודים נחים.

ויָוֵן צפה לטיט וגא מתֺל זרת האחד (יחזקאל מג:יג) אל גוים המורדים (יחזקאל ב:ג). וקולי צפה עלי סביל אלמגאז לאן טיט וזרת וגיום נכראת. ומא בעדהא מן היון והאחד והמורדים מעארף ואלנכרה לא תﹸנעת באלמערפה לכן יכון עלי וגהין אן יכון צפה למוצוף מחדֺוף יכון מערפה מתֺלה אעני הזרת הטיט הגוים תכון אלמכתובה דלילה עליהא ויכון תקדירה טיט הטיט היון. וכדֺלך נקול פי מא וקע מן מתֺל הדֺא פי מא בין אלכלמתין מוצופאﹰ מערפה מתֺל ופר השני (שופטים ו:כה)

וכדֺלך נקול איצֺא [52 ב] פי מא וקע פי אולה הא אלתעריף וגא מא בעדה כאנה מצֺאף לאן אלתעריף קד ערפה בדֺאתה ופצלה עמא בעדה מתֺל המלך אשור (ישעיהו לו:ח) כל¹ הממלכות הארץ (ירמיהו כה:כו). ויגוז אן נצֺע בינהמא כלמה אכׄרי ועלי סביל אלבדל יעני המלך מלך אשור כל² הממלָכות קמץ אללאם ויכון [הממלכות] ממלכות הארץ שבא אללאם בדלא מנה וכדֺלך המלך מלך אשור.

ואלוגה אלתֺאני אן יכון היון והאחד והמורדים ואצחאבהא מן אלמעארף אלתי יתלוא אלנכראה תביינא ותכׄציצא למא בעד אחתמאלהא אלעמום מן לפט טיט וזרת וגוים ואמא מא וקע כׄלאף דֺלך איצֺא מן נכרה תתלו מערפה מתֺל את הכבש אחד (במדבר כח:ד) פנעתקד [פיה?] מוצופא נכרה מחדֺופה יכון אחד צפה לה עלי סביל אלבדל איצֺא לאן אלנכרה קד תבדל מן אלמערפה כאנה קאל את הכבש כבש אחד ואן כאן קד יגוז פי אחד מן הכבש אחד אן יכון חאלא מן תעשה אי תצנעה מפרדה.

ואכתֺרת כון היון צפה עלי אצֺאפה טיט אליה לוגוד⁠[ה] מﹸצֺאפה [71 א] עלי בﹺנא אלצפאת אעני ביון מצולה (תהלים סט:ג) מתֺל וירא מצוה (משלי יג:יג) מן דון בﹺנא אלמצוה אסמא³ כתף הבית (מלכים א ו:ח, ז:לט) גדר החצר (יחזקאל מב:י).

1. MSS בכל.

2. MSS בכל.

3. MSS ביון מצולה.

“And slimy (yāwen)” is an attribute of clay (ṭîṭ) and is identical to “one span high (zęręṯ hā-ʾęḥāḏ)” (Ez. 43:13) (and) “rebellious nations (gôyyîm ha-môrəḏîm)” (Ez. 2:3). (They are) attributive phrases by way of analogy [ʿalâ al-sabîl al-majâz], since ṭîṭ, zęręṯ and gôyyîm are indefinite and what follows; yāwen, hā-ʾęḥāḏ and ha-môrəḏîm are definite. Now the indefinites are not modified by the definite article except in two ways: if it is an attribution for an omitted attribute which is definite; I mean ha-zęręṯ ha-ṭîṭ and ha-gôyyîm, which the written text indicates [dalîl]. And it is approximately [taqdîr] ‘the clay, the slimy clay (ṭîṭ ha-ṭîṭ ha-yāwen).’ Furthermore, we can add here to what occurs in a similar example; a definite attribute between to words as in “and a bull, the second (seven-years old) (ûp̄ar šęḇaʿ šānîm, ha-par ha-šenî)” (Jud. 6:25).

Furthermore, we add regarding the initial definite article H (Hē); what follows is as if it is [Ka-annahu qâla] annexed: the definition defines itself and is separate from what follows; analogous [maṯal] to “the king of Assyria (ha-męlęḵ ʾašûr)” (Is.36:8) and “all the kingdom’s lands (ha-mamləḵôṯ hā-ʾāręṣ)” (Jer. 25:26). It is possible to place between them another word [kalima] by means of substitution [badal], intending [yaʿnî] ‘the king, king of Assyria’. ‘Each of the royal kingdoms’ is substituted by it [badal minhu]; an Ā (Qāmāṣ) underneath the L (Lāmęḏ) as in [‘the kingdom], the kingdom of the lands’ with an ə (Sheḇā) (underneath) the L (Lāmęḏ), and ‘similarly the king, king of Assyria.’

The second explanation is that ha-yāwen, hā-ʾęḥāḏ and ha-môrəḏîm etc.. are defined (words) to which are attached undefined (words) specifying and defining the general word [lafẓ] following: ṭîṭ, zęręṯ and gôyyîm. Now the reverse may also happen; the undefined noun followed by the defined nouns “one lamb (ha-kęḇęś ʾęḥāḏ)” (Num. 28:4). It links an omitted undefined attribution, ʾęḥāḏ, an attribute by means of substitution, the undefined noun substitutes [badal] the defined noun as if it intended ‘the sheep; one sheep (ha-kęḇęś kęḇęś ʾęḥāḏ)’. And if it were permitted ‘one of the lambs (ʾęḥāḏ min ha-kęḇęś)’ then ‘one (ʾęḥāḏ)’ is a circumstantial attribute of ‘You shall (taʿasę̄),’ as in perform it on one.

I can add that ha-YāWeN is an annexed attribute to ṭîṭ. For the existence of annexations in the form of attributes, I mean “the slimy deep (bîYWeN)” (Ps. 69:3) similar to WîYReʿ miṣwâ (Prov. 13:13) without the form miṣwâ, nominals KęṮęP̄ (I Kings 6:8, 7:39) and GęḎęR (Ez. 42:10).

מבור שאון – מאסירים של מצרים ושאון המייתם.

מטיט היון – מן הים היון לשון רפש פַנְייוֺש בלעז.

כונן – הכין.

אשורי – צעדי.

out of the roaring pit From the imprisonment of Egypt and from the roaring of their tumult.

from the thick mire From the sea. היון is an expression of mud, fanyas in Old French (fange in modern French), slime.

He established Heb. כונן, He prepared my steps.

ויעלני – דרך משל כי הייתי בשפלות ברעות שסבבוני מאויבים.

יש אומרים: שאון – מגזרת שואה.

והנכון: שאון מים רבים או טיט.

וה״א היון ישרת אחרנית, כדרך: את יום השביעי (בראשית ב׳:ג׳) ואין לו חבר רק ביון מצולה מים עכורים וטיט עב.

והזכיר סלע – כנגד בור.

וכונן אשורי – לעלות אל הסלע.

HE BROUGHT ME UP… This is to be taken metaphorically, for David was¹ brought low² by adversity in that he was surrounded by enemies.

Some say that the word sha’on (tumultuous) is related to the word sho’ah (destruction).⁠³ However, in reality the meaning of our verse is as follows: He brought me up out of the pit of the tumultuousness mighty waters⁴ or out of the miry clay.⁠⁵

The heh of ha-yaven (miry) is also to be prefaced to the word tit (clay), which comes before it.⁠⁶ Compare, et yom ha-she’vi’iy⁷ (the seventh day) (Gen. 2:3).

The word yaven (miry) has no cognate except for bi-yeven metzulah (deep mire) (Psalms 69:3).

Its meaning is,⁠⁸ filthy water, thick mire.

The rock is mentioned⁹ in contrast to the pit.

He established my steps means; He established my steps so that I could ascend the rock.

1. Lit.” I was.”

2. Hence he speaks of being in a pit.

3. According to this interpretation our verse reads: He brought me up also out of the pit of destruction (mi-bor sh’ao’n).

4. See Isaiah 17:13. In other words sha’on means, roaring (tumultuous) and is short for she’on mayyim.

5. According to Ibn Ezra, out of the miry clay does not describe the pit of the tumultuous waters.

6. Thus mi-tit ha-yaven is to be read as if written, me-ha-tit ha-yaven. Ibn Ezra comments thus, because according to the rules of Hebrew grammar when an adjective has the definite article before it, the noun that it is modifying must also have the definite article before it.

7. This too is be read as if written, et ha-yom ha-she’vi’iy. However, see Ibn Ezra on Gen. 2:3.

8. Of yaven.

9. Lit. “He mentions the rock.”

ויעלני מבור שאון – והבור הוא משל לחליים כמו הנופל בבור שיפחד שיטבע במימיו או בטיט אשר בו, כן החולה יפחד שימות מחליו. ופירוש מבור שאון: בור שיש בו מים רבים, כמו: כשאון מים כבירים (ישעיהו י״ז:י״ב).

ופירוש מטיט היון – בור שיש בו טיט רב. וסמיכות טיט אל יון כסמיכות אדמת עפר (דניאל י״ב:ב׳), עפר ארץ (עמוס ב׳:ז׳, איוב י״ד:י״ט), ורוצה לומר: שיש בו מכל מיני טיט עב וקלוש.

ויקם על סלע רגלי – כנגד בור שאון

כונן אשרי – בעלותי מן הבור שלא מעדו קרסלי, כלומר: שלא נפלתי מחלי אל חלי.

ויעלני מבור שאון. מכאב החולי¹: מטיט היון. מזוהמתו: [ויקם] על סלע [רגלי]. בבריאות שלם: כונן אשורי. שלא השאיר החולי בי שום מום, כמו שהוא מנהג החלאים הכבדים²:

1. ׳הבור הוא משל לחליים, כמו הנופל בבור שיפחד שיטבע במימיו או בטיט אשר בו, כן החולה יפחד שימות מחליו׳ (רד״ק).

2. ראה לעיל לד כ-כא. כונן אשורי - הכין רגלי לעמוד על עמדי ולא לשקוע עוד (מצודות).

מטיט היון – בקצת ספרים הוא״ו בסגול ובס״ס בציר״י וכ״כ בשרשים שהוא בשקל עקב.

ויקם – הקו״ף בסגול על פי המסורת.

שאון – חושך כמו מכסה שנאה במשאון (משלי כ״ו:כ״ו).

היון – הרפש אשר בקרקעית המים וכן טבעתי ביון מצולה (תהלים ס״ט:ג׳).

אשורי – רגלי.

מטיט היון – אשר העומד בה הוא שוקע ויורד.

על סלע – במקום מגולה וקשה.

כונן אשורי – הכין רגלי לעמוד על עמדי ולא לשקוע עוד.

ויעלני – מה שהייתי נטבע בבור שאון – ר״ל מלא מים שואים ורוגשים, וגם הייתי נטבע שם בטיט היון – שהוא טיט מדביק אשר הנופל בו לא יוכל לעלות ממנו, ולא זאת לבד כי הקים את רגלי על סלע ומבצר, מקום שלא יוכלו אויבי להגיע שמה, גם כונן אשורי שיהיו מכוננים שם בחוזק.

שאון – מהוראת שואה וממשקל אחר וממקור שרש נשא אף כי בשי״ן ימנית הוא, מה שאדם משיא כלומר טורח ומביא על אחרים.

היון – מצאנו שם זה רק פעמים בתהלים כאן ובמזמור ס״ט:ג׳, ולפי מקומו ענינו רפש, ואין דוגמתה בלשונות בני שם ואין למצא מקור לה לולי נאמר שהיא מלשון ולא תונו איש את עמיתו (פרשת בהר) מקום בצה נראה בנאות דשא ואיש ידרוך בו ולא ידע בו דרך יטבע ויאבד.

ויקם על סלע – במקום בטוח להפך מטיט היון.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון