Tehillim 38 – תהלים לח‏ – Mikraot Gedolot

יְיָ לָא בְרוּגְזָךְ תְּכַסֵן יָתִי וְלָא בְרִתְחָךְ תִּרְדֵי יָתִי.

O LORD, do not rebuke me in your anger, and do not punish me in your wrath.

מזמור לדוד – ה׳ אל בקצפך תוכיחני. זה שאמר הכתוב (ירמיהו י׳:כ״ד) יסרני ה׳ אך במשפט. במשפט אין כתיב כאן אלא אך במשפט. יסרני בייסורין טובים. וכך הוא אומר (משלי י״ט:י״ח) יסר בנך כי יש תקוה. יסרהו אבל לא למות. הזהר אל תמיתהו (שם) ואל המיתו אל תשא נפשך. אמר דוד אל בקצפך תוכיחני. טובה היא התוכחה. וכן הוא אומר (משלי ג׳:י״ב) כי את אשר יאהב ה׳ יוכיח. אבל לא בקצף. לכך נאמר אל בקצפך. אמר דוד טובים הם הייסורין. וכן אומר (תהלים צ״ד:י״ב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה. אבל קצרי הרוח אנו ואין בנו כח לקבלם. אמר דוד להקב״ה רבון כל העולמים אנו חוטאין ואתה קוצף מתוך כך אין אנו נגאלין אלא כבוש לנו אחת אחת. וכן הוא אומר (מיכה ז׳:י״ט) ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו. לכך אל באפך תוכיחני. האורג הזה בזמן שהוא אורג ויודע שהשתי שלו הוא יכול לעמוד הוא אורג בחזקה. ובזמן שאינו יכול לעמוד אינו מכה בחזקה. ואנו המסכת ואתה האורג ואין בנו כח לעמוד לא לקצף ולא לחמה. וכן הוא אומר (תהלים ל׳:י׳) מה בצע בדמי ברדתי אל שחת. מי שאינו יודע להכות מכה במטה על העין או על הראש. ומי שיודע להכות כופתו ומכהו על גבו לא על ראשו ולא על פניו כדי שלא יסמא את עיניו או על דבר שאין בו סכנה. וכן הוא אומר (זכריה י״ג:ו׳) מה המכות האלה בין ידיך וגו׳. המכות האלו גרמו לי ליאהב לאבי שבשמים. שנאמר אין מתום בבשרי מפני זעמך. התחילו ישראל אומרים (עזרא ט׳:ו׳) כי עונותינו רבו למעלה ראש. אמר רבי יצחק משל למה הדבר דומה לאדם שהיה עובר בנהר והיו רגליו שוקעות והמשוי עליו. אמרו לו העבר המשוי מעליך ואתה שולף את רגליך. כך אמר הקב״ה לישראל מפני מה אתם אומרים (תהלים ק״ל:ג׳) אם עונות תשמר יה ה׳ מי יעמוד. ישוב רשע מדרכו הרעה. הניחו מעשיכם הרעים ואני מרחם אתכם. ר׳ חנינא בר פפא אמר (תהלים מ׳:ו׳) כל נפלאותיך ומחשבותיך. שיברור אברהם את הגליות עלינו כדי שנעמוד על העולם. אמר ר׳ שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן הראה הקב״ה לאברהם את הגליות וכו׳ במזמור נ״ב.

אללהם לא תובכ׳ני בסכ׳טך, ולא תודבני בחמייתך.

ה׳! שלא תוכיח אותי במוסר בזמן הכעס שלך. ואל תייסר אותי בזמן הרתיחה שלך.

ובחמתך, ואל בחמתך.

אל בקצפך – אל ישרת בעבור אחר, ואל בחמתך, וכמוהו: ודעת קדושים אדע (משלי ל׳:ג׳), ושני שרי גדודים היו (שמואל ב ד׳:ב׳) שרי בן שאול.

O LORD, REBUKE ME NOT IN THINE ANGER. The word not (al) is to be read as if written twice. Our verse is to be read as if written, Chasten me not in Thy wrath. And I have the knowledge of the Holy One¹ (Prov. 30:3)²; And two captains of bands were the son of Saul³ (Samuel II 4:2)⁴ are similar.

1. Translated lit.

2. This is to be read as if written, And I do not (lo) have the knowledge of the Holy One, for the word lo from the first part of the verse is to be read as if written twice.

3. Translated lit.

4. This is to be interpreted as if written, And two captains of bands were captains of the son of Saul, for the word sare (captains of) is to be read as if written twice.

י״י אל בקצפך – הקו״ף בסגו״ל, כמו אל״ף אשתך כגפן פריה (תהלים קכ״ח:ג׳), תוכיחני.

ופירוש ובחמתך תיסרני – ואל בחמתך. ואל שזכר עומד במקום שנים. וכן: תקות עניים תאבד לעד (תהלים ט׳:י״ט). והפסוק כפול במלות שונות.

ה׳ אל בקצפך תוכיחני. במידת הדין גמורה: ובחמתך. בעון הדור¹:

1. כן פירש ׳חמתך׳ לעיל (ו ב).

ה׳ אַל בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי ואל בַחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי¹, [שלא] תוכיחני בפתאומיות ובשטף בכל גופי:

1. ׳⁠ ⁠׳אל׳ ישרת בעבור אחר, ואל בחמתך׳ (אבע״ז).

י״י אל – בגעיא.

אל בקצפך – הקו״ף בסגול. רד״ק.

תוכיחני – התי״ו רפויה וכן תיסרני.

תוכיחני – תיסרני ענין פורעניות ועונש.

ובחמתך – מלת אל משמשת בשתים כאלו אמר אל בחמתך תיסרני.

בקצפך, בחמתך – התבאר (למעלה ו׳),

תוכיחני, תיסרני – (שם ו׳).

ה׳ – כבר אמר למעלה (סי׳ ו׳) אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני, ובארתי שם שיש הבדל בין אף (וכן קצף) ובין חמה, שהאף והקצף הם בגלוי, והחמה היא הנטורה בלב, ויש הבדל בין מיסר ובין מוכיח, שהמוכיח הוא להשיבו מחטאו בעתיד, וזה לא יהיה בחמה, כי האויב לא יוכיח, אבל לפעמים תהיה באף גלוי שיכהו במכות, ובקש שלא תהיה התוכחה באף רק בדברים רכים וטוב טעם ודעת, והמיסר הוא ביסורים על חטא העבר, וזה תמיד באף גלוי, אבל בקש שלא תהיה בחמה פנימית, אבל פה לא כפל מלת ואל – וכיון לדבר אחר, כי ראה שתוכחת ה׳ מה שיעוררהו לשוב בתשובה ולתקן דרכו הוא בקצף, כי מצא לבו מלא יאוש וגברה מאוד תוגת נפשו הפנימית כאלו עליו אבד כלח, עד שהתוכחה הפנימית על עונותיו היתה בקצף גדול, ועם זה נלוו אליו היסורים החצונים של גופו והיו בחמה, כי היו באכזריות חמה ושטף אף, ובקש מה׳ שלא יבואו אליו שתי אלה יחד,

שמוכיחהו בקצף בנפשו הפנימית ועם זה בחמתך תיסרני ביסורי הגוף הקשים ג״כ, כי ראוי שע״י התוכחה הפנימית וגודל החרטה ומצוקת הלב אשר מצא יסולקו מעליו היסורים החיצונים, או בהפך שע״י גודל היסורים ימצא נוחם בלב לידע כי בזה ימורקו עונותיו, לא שיהיה מיוסר במכות אכזריות וגם מלא יאוש בלב, ומתחיל לבאר זה

בקצפך – מלשון כקצף על פני מים, חרון אף הנודע ע״י הריר היוצא מן השפתים והוא פתאומי ולא יאריך, לא כן בחמה התקיפה ומאריכה מקצף, והוכיח בדברים, ויסר ביסורים, א״כ בקצפו יגער בו ובחמתו יכהו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון