Tehillim 32 – תהלים לב‏ – Mikraot Gedolot

מְטוּל דְשַׁתְקֵית מִן פִּתְגָמֵי אוֹרַיְתָא בַּלְיָן גַרְמַי כְּנַהֲמוּתִי כּוֹלָא יוֹמָא.

Because I have been silent from the words of Torah, my bones waste away while I groan all day.

ומן אמסאכי ען ד׳לך קד בלו עט׳אמי, ממא אזיר טול אלזמאן.

כי כבר נשחקו העצמות שלי לפי התאפקותי מזה [מלהודות על חטאי] ומשאגתי כל היום.

כי, ומחמת שתיקתי מכך כלו עצמי מפני שאני הומה כל הזמן. נראה שכוונתו בגלל שתיקתי מלהתודות על חטאי ולבקש סליחתך בלו עצמי מחמת היסורין ולכן חטאתי אודיעך וכו׳.

ומעני כי החרשתי בלו עצמי אדֺא אמסכתﹸ מן אלכלאם [36 ב] סאכׄת עטֺאמי במא כאן לי אן אציﹼח מנה מדה נהארי.

פקו׳ בלו עצמי במעני רקבו עצמי כמא קאל יבוא רקב בעצמי (חבקוק ג:טז) ורקב עצמות קנאה (משלי יד:ל).

וקו׳ בשאגתי עלי מא כאן יכון שאגה לו (ישעיה ה:כט) לם יחריש ואמא אדֺא החריש פצאר יצֺיק במא לם ישאג אדֺ כאן יסתריח פי דֺלך ורבמא כאנת אלשאגה צותא לא כלאמא פיכון מחריש ושואג מעא פצאר איצֺא יצֺיק במא מנעה אלמה מן אלכלאם אלדֺי יסתריח בה ווקפה עלי אלשאגה פקט.

The significance of “As long as I said nothing, my limbs wasted away;” when I refrained from speaking then my bones wore away. (It) is because of what happens to me that I wish to shout out the extent of my anger.

It states “my limbs waste away” meaning [maʿnâ] ‘my limbs rot,’ as it says “Rot entered into my bones” (Hab. 3:16) and “Passion is rot to the bones” (Prov. 14:30).

It states “through my moaning” as in what is intended by “Their roaring” (Is. 5:29). Not – ‘is silent (yaḥrîŝ),’ rather ‘he was silenced (hęḥęrîŝ),’ his throat) contracted, preventing him from roaring, forcing him to rest. Or perhaps, roaring as a sound is not talking, therefore, he “is silent” and “roaring” simultaneously, as it constricts (his throat) preventing him from speaking, requiring rest, so he ceases moaning entirely.

כי החרשתי – כאשר החרשתי מלהתודות על פשעי לפניך.

בלו עצמי – מרוב שאגת אנחותי^א כל היום, שהייתי דואג מפני הפורענות.

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165 (״שאגת אנחותיי״), פריס 154. בכ״י קמברידג׳ A3, פריס 161: ״שאגת אנחתי״. בכ״י אוקספורד 34: ״שאגתי ואנחתי״. בכ״י ברלין 122, פרמא 3204: ״שאגותי ואנחותי״. בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים: ״אנחותי ודאגותי״.

When I was silent When I was silent, [when I refrained] from confessing my transgressions before You.

my bones decayed because of my many sighs and my worries all day, that I was worrying about the punishment.

כי – אם שתקתי שלא אדבר כדבור בני אדם בלו עצמי בשאגתי – כמו האריה שירים קול.

WHEN I KEPT SILENCE, MY BONES WORE AWAY. If¹ I kept silent and did not speak as people speak² then my bones wore away. Bi-sha’agati (through my moaning) means, I acted like a lion that lifts up his voice.⁠³

1. Ibn Ezra renders ki hecherashti (when I kept silent) as, if I kept silent.

2. When they are in pain. David did not fully verbalize his pain. However, he was not totally silent. Ibn Ezra comments thus so that part one and part two of the verse will not contradict each other. Filwarg.

3. Bi-sha’agati (through my moaning) literally means, through my roaring. People do not roar. Hence Ibn Ezra’s comment.

כי החרשתי בלו עצמי בשאגתי כל היום – מלת כי ענינה: כאשר, כמו: כי תוליד בנים (דברים ד׳:כ״ה), והדומים לו. ואמר: כאשר שתקתי וחשבתי בעצמי בלו עצמי מרב דאגתי, ואני שואג עליהם כל היום.

כי החרשתי. אף על פי שהיתה חטאתי בסתר ושבתי בתשובה, בעוד ש׳החרשתי׳ ולא התוודיתי¹ בלו עצמי בשאגתי², שהייתי מצטער³:

1. כ״כ הרד״ק: ׳מילת ׳כי׳ ענינה ׳כאשר׳, ואמר, כאשר שתקתי וחשבתי בעצמי׳.

2. בדפו״ר ׳משאגתי׳.

3. רש״י: ׳כאשר החרשתי מלהתודות על פשעי לפניך, בלו עצמי - מרוב אנחותי ודאגותי כל היו׳ שהייתי דואג מפני הפורענות׳.

כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי בָּלוּ עֲצָמָי. אחרי שחטא דוד, קודם שבא אליו נתן הנביא, ביקש לתקן קלקול ולא יכול, שהיה מעוות לא יוכל לתקון (קהלת א׳:ט״ו)¹, ותיכף הכה לב דוד אותו ודאג מחטאתו יומם ולילה, ויבך על מריו, [וזהו] שאמר ׳גם כי החרשתי׳ קודם בא אלי נתן הנביא², אפילו הכי בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כָּל הַיּוֹם, כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ וגו׳, וכן אמרו ז״ל (עיין ברכות יט. ותנד״א רבה פ״ג) ׳תלמיד חכם שסרח ביום ודאי עשה תשובה בלילה׳³:

1. במשנה (חגיגה ט.): ׳איזהו מעוות שאינו יכול להתקן – זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר׳.

2. ששתק ולא התוודה, ולא אמר ׳חטאתי׳.

3. בברכות (יט.) הגירסא ׳אם ראית ת״ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום׳ וכו׳, ובתנא דבי אליהו ׳אם ראית וכו׳ ביום אל תהרהר אחריו בלילה ׳שמא׳ עשה תשובה׳. אך בתקוני זהר (תקון ה׳, קמא:) איתא כגירסת רבינו, וכן גירסתו בבראשית (ו ו), וכן הביא האוה״ח בויקרא (יט יז) ובדברים (כא כב).

בלו – נרקב.

כי החרשתי – ועל שגדול כל כך כח התשובה לזה כאשר החרשתי ועמדתי בשתיקה להתבונן במעשי אז הייתי דואג על עונותי עד שבלו עצמי ועסקתי בשאגתי כל היום.

כי – כמו כאשר,

בלו עצמי – על ידי שאגתי.

כי החרשתי – אם לא הודיתי על פשעי בלו עצמי מפני הצרות הבאות עלי בעונש עוני, והייתי שואג כל היום ממכאבי.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון