Tehillim 30 – תהלים ל‏ – Mikraot Gedolot

שַׁבַּחוּ קֳדָם יְיָ חֲסִידוֹי וְאוֹדוּ אַדְכְּרוּת קָדְשֵׁיהּ.

Sing praise in the LORD's presence, you his devotees; and give thanks at the invocation of his holy one.

פאקול מג׳דו אללה יא אברארה, ואשכרוה בד׳כרה אלמקדס.

ואני אומר: חסידי [יראי] ה׳! תהללו אותו. ותודו לו בזכרו הקדוש.

זמרו, ולכן אומר זמרו ה׳ חסידיו והודוהו בזכרו המקודש, הבנה זו אם הקריאה ״בד׳כרה אל מקדס״ הדלת דגושה פתוחה, וכף מנוקד גם בנדפס. אך חוככני שהקריאה הנכונה היא ״בד׳כרה׳ אלמקדס״ בדלת נחה ושבורה, ולפי זה יש לתרגם ״בזכרון המקדש״ והכוונה כי בעת השיר יש להזכיר את בית המקדש מקום השכינה. סבי זצ״ל למדני שתי אפשרויות הקריאה אך הוא נוטה לקריאה הראשונה.

זמרו^א לי״י חסידיו – על מה שעשה לי, כי יכולים אתם לחסות בו^ב שייטיב לכם. ואפילו אתם שרויים בצרה אל תיראו.

א. כן בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778: ״הודו״. בכ״י אוקספורד 34 הנוסח תוקן.

ב. כן בכ״י אוקספורד 165, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104. בכ״י לוצקי 778 (במקום ״לחסות בו״): ״לעשות כן״. בכ״י קמברידג׳ A3: ״לעשות לחסות בו״.

Sing to the Lord, His pious ones about what He did for me, because you can take refuge in Him, and He will benefit you; and even if you are experiencing pain, have no fear.

זמרו – בעבור היות דוד חסיד, ככתוב: ולא תתן חסידך (תהלים ט״ז:י׳), חסדי דוד (ישעיהו נ״ה:ג׳), יבשר החסידים שאם קרה להם כאשר קרהו השם יצילם.

SING PRAISE UNTO THE LORD. David says this because he was a godly person as it is written, Neither wilt Thou suffer Thy godly ones to see the pit¹ (Psalms 16:10) and the faithful godly deeds of David (Isaiah 55:3).⁠² David informs the godly that if what happened to him³ happens to them, then God will save them.

1. Translated literally.

2. Ps. 17:10 speaks of David.

3. What happened to David is described in verse 4.

זמרו לי״י חסידיו – לכל החסידים ראוי לזמר ולהודות לאל על זה, כי יסלח לשבים אליו שלא יאבד החסיד בחטאו פעם אחת אפילו יהיה החטא גדול אלא ישוב לאל בלבב שלם ויקבלנו.

והודו לזכר קדשו – כמו והודו לשמו, כי שמו הוא זכר קדשו כי בו נזכירהו. כי אמתת עצמו לא ידענו.

ואמר זמרו לה׳ חסידיו, כלומר, כי כשלמותם יגיע לשלמותכם.

זמרו [לה׳ חסידיו]. ׳להודיע לבני האדם גבורותיו׳ (להלן קמה יב)¹: והודו. על כל הטובה²:

1. ולפני כן כתוב ׳וחסידיך יברכוך׳, וגם זה עולה על ׳וחסידיך׳ שיודיעו גבורותיו לבני אדם.

2. ׳מילת ׳זמרה׳ - תיאמר על השבח הנעשה לאל יתברך בהראות גדלו ואת ידו החזקה, ו׳הודיה׳ - היא על נתינת חן ושבח ותחנונים על הטוב שגמל׳ (שיעורים), וזו כוונתו גם כאן, ׳זמרו׳ – להודיע את גבורותיו, ו׳הודו׳ – על טובו.

אם כן יאמר דוד, זַמְּרוּ לַה׳ חֲסִידָיו כי נפלאות עשה. ומילת ׳זמרה׳ – תיאמר על השבח הנעשה לאל יתברך בהראות גדלו ואת ידו החזקה, ו׳הודיה׳ – היא על נתינת חן ושבח ותחנונים על הטוב שגמל, ולכן אמר וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ, כי הציל כל יתר עם ה׳ מן המגפה¹. וכסבור היה דוד שתכלה אותה המגיפה קוצים מן הכרם². ואמרו ׳זכר קדשו׳, יאמר לפי שהשֵׁם, שהוא זכר ה׳, יורה על פעולותיו וגבורותיו³ כמו שפירש הגאון בפסוק ׳זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור׳ (שמות ג יג-טו):

1. ׳זמרו׳ – על המגיפה עצמה, שבה ניכרה גדלו וגבורתו, ׳והודו׳ – על חסדו שעצר את המגיפה.

2. ע״פ בבא מציעא (פג:). וראה בבא קמא (ס.) ׳אין פורענות באה לעולם וכו׳, שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים, אימתי אש יוצאה – בזמן שקוצים מצוין לה׳. וראה מש״כ להלן (תהלים קי״ט:ס״ה).

3. ׳שמו הוא זכר קדשו, כי בו נזכירהו, כי אמיתת עצמו לא ידענו׳ (רד״ק).

זמרו וגו׳ – בראותכם גודל חסדי ה׳.

זמרו עפ״ז יאמר שחסידי ה׳ יזמרו לה׳ לספר שבחו מצד עצמו, וגם הודו (שההודאה הוא על הטובות שעשה שזה מיוחס) לזכר קדשו – שע״י הטובות זוכרים מעשי ה׳ ונותנים הודאה לשמו.

לזכר קדשו – ע״ד זה שמי לעולם וזה זכרי לדר דר (פרשת שמות), ועיקר הוראת זכר היתה לפי שד״ל ריח (משתדל פרשת ויקרא), ומזה אזכרתה דבר המוליד ריח, יזכר כל מנחתיך (תהלים כ׳:ד׳) יריח, והושאל אח״כ להוראת זכרון ושם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון