Tehillim 30 – תהלים ל‏ – Mikraot Gedolot

אֲפֵכְתָּא אִלְיִי לְחִנְגִין לִי שְׁרֵיתָא סַקִי וּזְרַזְתַּנִי חֶדְוָא.

You turned my lament into my celebration; you loosened my sackcloth and girded me with joy.

הפכת מספדי למחול לי – הרואה חלום ונפשו עגומה עליו (בשמואל ברמז קי״ח).

כמא כת׳ירא מא קלבת נדבי לי תטבילא, וחללת מסחי פוזרתני מן דונה באלפרח.

ופעמים רבות שהפכת את המספד שלי לתיפוף (הכאה בתוף מתוך שמחה). והורדת ממני את השק של המסכנים [שהיה עלי]. ובמקומו חגרת אותי בשמחה.

הפכת, כפי שפעמים רבות הפכת מספדי לי למחול, ופתחת שקי ותחגרני במקומו בשמחה. תרגם ותורני ״פוזרתני״ ענין חגירה כמו ואזור עור אזור במתניו. מלכים ב א ח.

הפכת – שמח כי יחיה עד מלאת נשמתו לעבוד בוראו ולהכיר מעשיו כי בעבור זה נברא.

וטעם פתחת שקי – דרך משל כמתאבל על נפשו.

וטעם ותאזרני – לחיזוק.

THOU DIDST TURN FOR ME MY MOURNING INTO DANCING. David was happy because he would now live until his soul was satiated with serving God and recognizing His works, for this is the purpose that man was created for.

Thou didst loose my sackcloth is to be understood as a metaphor for one who mourns for his life.⁠¹

And gird me means, and strengthen me.

1. Our verse speaks of one who wears sackcloth because he expects to soon die.

הפכת מספדי למחול לי – שהייתי מתאבל על נפשי אם תאבד, ואתה בשרתני ואמרת לי על יד נביאך: גם י״י העביר חטאתך לא תמות (שמואל ב י״ב:י״ג) הנה הפכת מספדי למחול לי.

פתחת שקי – שאזרתי והתעניתי על חטאי פתחת אותו בבשורתך.

ותאזרני שמחה – תחת השק.

ונמצא מספד מיתת הגוף שיספדו עלי שהוא למחול לי.

למחול – מלשון מחולות ורקוד.

פתחת – ענין התרת הקשר כמו פתחת למוסרי (תהלים קט״ז:ט״ז).

הפכת – הלא רבות פעמים הפכת מספדי למחול והשק אשר שמתי על מתני בעבור האבל והצער הלא התרת אותו מעלי ואזרתני בשמחה לזה גם עתה חנני.

הפכת – והנה ראיתי שגם אתה שמעת תפלתי בעבור תכלית זה, כי מה שהפכת מספדי למחול לי היה על הכונה למען יזמרך כבוד – ומצייר שכבר נתאספו כל העם להספידו כי חשבו שמת, ופתאום חזרה בו נשמה עד שהקבוץ שבאו להספידו ועמדו סביב מטתו התחילו לחול במחול ובמחולות, ולא זאת לבד כי גם פתחת שקי – שעד עתה היה לבוש שק מפני עונו ועתה הסיר את שקו כי ידע שנמחל לו העון,

ותאזרני שמחה תחת השק, וכ״ז עשית

מספדי – יגוני, וכן וצום ובכי ומספד (אסתר ד׳:ג׳) והוא לשון מושאל מהספד שעושים על המתים, כמו שהושאל שם מחול להוראת שמחה.

ה. חתימת המזמור וקשריה לשתי מחציותיו

כפי שנתברר בסעיף ב, תפקידה של חתימת המזמור הוא להחזירנו להודיה שבמחצית הראשונה שלו, כדי להקיף את המחצית השנייה, את התחינה, בפסוקי הודיה, ולקבוע בכך כי מזמורנו בשלמותו הוא מזמור הודיה. ננסה להראות עתה כי אכן קיימים קשרים סגנוניים וענייניים בין חתימת המזמור לבין מחציתו הראשונה, אך חלק מן הקשרים הללו מלמדים על התקדמות ביחס למחצית הראשונה ועל פיתוח של הנאמר בה.

שני בתים כלולים בחתימת המזמור, בית יג ובית יד, ושני חלקים כלולים במחצית הראשונה שלו, בתים א–ג ובתים ד–ו. נראה כי הבית הראשון בחתימה, בית יג, מקביל לחלקה הראשון של המחצית הראשונה, לבתים א–ג, ואילו בית יד מקביל לבתים ד–ו.

	בית יג	הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי
		פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה.

תיאור ההצלה בבית זה דומה לתיאורה בבתים א–ג. בשני המקומות מתוארת ההצלה כהיפוך הצרה, אלא שיש הבדל ביניהם: בבתים א–ג מתוארת ההצלה במונחים של ביטול הצרה: ״דִלִּיתָנִי״; ״וַתִּרְפָּאֵנִי״; ״הֶעֱלִיתָ... נַפְשִׁי... מִיָּרְדִי בוֹר״. ואילו בבית יג מתוארת ההצלה במונחים של ׳מחול׳ ו׳שמחה׳. כלומר, המצב הנפשי של המתפלל הנושע טוב יותר ממה שהיה בטרם באה עליו הצרה, וגם טוב יותר ממה שתואר בבתים א–ג.

התקדמות זו ביחס לבתים א–ג באה לידי ביטוי בשתי מילים החוזרות הן בבית א והן בבית יג:

	״אֹיְבַי לִי״	–	״לְמָחוֹל לִי״
	״וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי״	–	״וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה״

בבית א מודה המשורר על מניעת השמחה מאויביו, ואילו בבית יג הוא מודה על כך שה׳ אזר אותו עצמו שמחה, כלומר הלבישו בלבוש של שמחה (במקום לבוש השק שאותו לבש בשעת צרתו). וכך הפכו אֹיְבַי-לי׳ ל׳מחול-לי׳.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון