היודך עפר – על פסוק כי לא שאול תודך (ישעיה ל״ח:י״ח) נתקשה מאור דורנו שד״ל קושיא עצומה, שמאחר שודאי וברור הוא שקדמונינו היו מאמינים בהשארת הנפש אחר המות כנראה מכמה מקומות ובפרט מסיפור העלאת שמואל ע״י בעלת אוב, איך יאמרו הנביאים היודך עפר, כי לא שאול תודך ומקראות רבים כהמה? והשיב שאולי לא היו מציירים לנשמה הנפרדת מן הגוף כי אם ידיעה ולא הרגשה ולא פעולה, עיין דבריו בפירושו על ישעיה (שם); ודעת תלמידו מוהר״ר יצחק פארדו נ״י שבעולם הנשמות גדולת הבורא ידועה ואין צורך להגידה; ויש להוסיף על דבריהם שכשם שבני אדם לא ישבע במה שיש בידו כבר ויתאוה מה שאין לו אף כי דבר גרוע הוא לערך מה שבידו, כן האל יתברך שמו כביכול יחפוץ יותר במהלל בני אדם העלולים לכחש בו ולשכוח אותו ואת טובותיו מחפצו במהלל המלאכים והנשמות שמטבעם להללו ולשבחו תמיד, וגם הנביאים בדברם לפני האל היו מדברים כדברם עם בני אדם כמוהם, כי איך ידבר האדם עם האלהים? והיו מציירים גם לאל יתברך שמו הנאה או צער במה שיהללוהו או יכחשו בו, וזהו ג״כ ענין אל קנא המיוחס לו בכמה מקומות; ועוד יש לומר שהאל שמח יותר במהלל אדם על הארץ, מידיעת הנשמות אמתו ושלמותו (שזה עונג הנשמה), מפני שע״י הודאת הצדיקים והודעת חסדו, גם שאר בני אדם ובפרט הפתיים ישאו נפשם אליו, וזה בעיני ה׳ יקר מאד להרוות הנשמות ממתק יראתו וידיעתו גם בעולם הזה החולף.

בצע – שכר הבא על דבר בלתי הגון, והבוצע קרוב להיות פוצע.