Tehillim 3 – תהלים ג‏ – Mikraot Gedolot

מִן קֳדָם יְיָ פּוּרְקָנָא עַל עַמָךְ בִּרְכָתָךְ לְעָלְמִין.

Redemption is from the presence of the LORD; your blessings are to your people forever.

כד׳אך ללה אלמגות׳ה, וברכתך עלי קומך סרמדא.

כך באופן הזה (שתכה את לחי האויבים וכו׳) לה׳ הישועה וברכתך תמיד על העם שלך.

לה׳, כך לה׳ הישועה, ופסוק זה המשך לשלפניו.

לי״י הישועה וגו׳ – עליו להושיע את עבדיו ועמו, ועל עמו מוטל לברך ולהודות לו סלה.

It is incumbent upon the Lord to save, etc. It is incumbent upon Him to save His servants and His people, and it is incumbent upon His people to bless Him and thank Him forever.

ליי׳ הישועה ועל עמך ברכתך סלה – [פתרונו:] צריי אומרים: ״אין ישועתה לו באלהים סלה״ (תהלים ג׳:ג׳), וליי׳ הישועה ועל עמך ברכת⁠{ך} סלה – כלומר: ועל הניסים שאתה עושה לעמך ישראל חובה עליהם ומוטל עליהם לברך אותך סלה,⁠¹ על הניסים ועל הנפלאות שאתה עושה לנו.

1. השוו רש״י. רש״י ור״י קרא מושפעים מפיוטו של ר׳ גרשום ״אליך ה׳ אקרא״.

אז יתברר לכל כי לשם הישועה כי הוא יושיע מי שיחפוץ בו.

וטעם על עמך – הם הנלחמים בעבור דוד כי הם עם י״י באמת,⁠^א ולא ככה העוזרים לבן לקשור על אביו.

והנה התפלל שיברכם השם ולא יפקד מהם במלחמה איש או התנבא.

א. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896, פרמא 1870 חסר: ״באמת״.

It will then become clear to all that SALVATION BELONGETH UNTO THE LORD and that¹ God helps those Whom He loves.⁠²

Upon Thy people (v. 9) refers to those who fought³ on behalf of David. They⁴ and not those who aid a son to rebel against his father are truly the people of God. Note, David prayed that God bless them so that none of them be killed⁵ in the battle. On the other hand David might have prophesied this.⁠⁶

1. Lit., “for.”

2. Lit., “those whom He takes pleasure in.”

3. Lit., “fight.”

4. Lit., “for they.”

5. Lit., “missing.”

6. What is recorded in our verse.

לי״י הישועה – וכאשר תושיעני אודה ואומר: לי״י הישועה ולא יושע אדם בזולתו.

על עמך ברכתך סלה – שלא ימותו עמך במלחמה הזאת.

To the Lord belongeth salvation – and as Thou wilt deliver me I will acknowledge it and say, to the Lord belongeth salvation, and without Him man shall not be saved.

Thy blessing be upon Thy people. Selah – That Thy people may not perish in this war.

לה׳ הישועה. גם בלתי כלי זיין¹: על עמך [ברכתך]. ולכן אני מתפלל ׳על עמך׳ שלא ימותו במלחמה²:

1. ׳לה׳ הישועה׳ - שביכולתו להושיע. ורש״י פירש ׳לה׳ הישועה על עמך׳, שעליו להושיע את עמו.

2. כיון שהישועה לה׳ היא, ובכוחו להושיע מבלי כלי זיין, לכן יש מקום לבקש שתהיה ברכתך על עמך, שלא ימותו מישראל במלחמה, כי יוכלו להיוושע בלא מלחמה כלל. וכעי״ז כתב אבע״ז ׳אז יתברר לכל כי לה׳ הישועה, כי הוא יושיע מי שיחפוץ בו, וטעם על עמך הם הנלחמים וכו׳, והנה התפלל שיברכם ה׳ ולא יפקד מהם במלחמה איש, או התנבא׳. והרד״ק גם כתב ׳על עמך ברכתך סלה, שלא ימותו עמך במלחמה הזאת׳.

לַה׳ הַיְשׁוּעָה וגו׳. ואמר, אף על פי שלך ה׳ הישועה, אפילו הכי עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה, כלומר, עַשֵׂה הישועה באופן שהעם יהיה מבורך, היינו שלא יִכְלוּ ותהיה תשועתו באבדן וכליון לרבים.

ומילת ׳סלה׳, אמר הגאון כי אולי תורֶה נשיאות והתרוממות, כמו ׳סלסלה ותרוממך׳ (משלי ד׳:ח׳)¹:

1. ראה בנדפס להלן (תהלים ט טו-יז), וראה רד״ק (פסוק ג). ובפירוש ׳עיון תפילה׳ על הסידור לבעל הכתב והקבלה (ד״ה ׳יודוך סלה׳) הביא פירוש רבינו, והשווה ללשה״כ ׳המסולאים בפז׳ (איכה ד׳:ב׳), ׳לא תסולה בכתם אופיר׳ (איוב כ״ח:ט״ז), וביאר שאף ש׳סלה׳ ו׳סלסלה׳ הם משני שרשים, עניינם אחד, כי גם בשאר השמות המורות על הנצחיות יש הוראת חשיבות המעלה והרוממות, כמו ׳נצח׳ מלשון ׳צח׳, ו׳עדי עד׳, מלשון עדי ותכשיט, וכן ׳סלה׳ הוראתו נצחיות וחשיבות המעלה והרוממות, כי המעלות הרוחניות הם תקוות העולם הנצחי. וכתב שאחד מקמאי כתב ש׳סלה׳ הוא משמותיו של ה׳, וביאר ע״פ דרך זה.

הישועה – כל הישועה שבמקרא היו״ד רפה מכלול דף נא.

לה׳ הישועה – הלא התשועה היא ביד ה׳ וכל יוכל להושיעני מידם ואף על עמך תהיה ברכתך לעולם ר״ל תושיע לי לבל יוכלו להרע לי ואף עליהם תהיה ברכתך שלא יהיו נגפים גם המה וכאומר לא אתפלל על מפלתם כ״א על תשועתי.

לה׳ הישועה – אמנם יען שהיה המלחמה נגד עם ישראל ותהי מגפה גדולה בעם בקש שלא יאבדו עם רב מישראל במלחמה, וכן היה שעל ידי שנהרג אבשלום פסקה המלחמה, וזה שאמר על ידי שהישועה הזאת לה׳ הוא, אבקש שעל עמך תשאר ברכתך בל יאבדו במלחמה.

לה׳ הישועה וגו׳ – או נוסף פסוק זה אח״כ כשנתן המזמור לשיר אותו בבית המקדש שלא לסיים בדבר רע; או במקום עמך היה כתוב בתחלה ״עבדך״; או גם בצרתו התפלל דוד על עמו, ואמר הרבה דרכים יש לך ה׳ להושיע מבלי שתמנע ברכתך מעמך והענישם.

סלה – דעות הרבה באו על מלה זו (עיין באוצר השרשים לח׳ בן זאב) ונראה לי שהוראת התיבה לפי הקבלה (תרגומה לעלמין) היא היותר נכונה, ולא מצאנוה כי אם בתהלים ופעמים שלש בתפלת חבקוק הנביא שחוברה על שגיונות כלומר ע״ד השירים הנקראים שגיון (עיין מה שאכתוב בע״ה על הוראת מלת שגיון, ראש מזמור ז׳) ובודאי שירי דוד לא נשכחו מפי בני ישראל אפילו דור אחד ובקבלה באה לנו הוראת התיבה כתיקונה; ואם נחקר על מקורה נמצא משקלה בתיבת הֶרָה נסו (לך לך) שהיא כמו להר, וסלה מלשון עודך מסתולל בעמי (וארא) סלו לרכב בערבות (למטה ס״ח:ה׳) לסל כלומר לרם ונשא (אע״פי שבאמת ראויה הלמ״ד להדגש) א״כ החלת הנחת המלה היא ככנוי לה׳ יתברך, וכמו שמצאנו תיבת נצח כנוי לו (וגם נצח ישראל, שמואל א׳ ט״ו:כ״ט) וגם תאר הפעל להוראת עולם ועד, כן היה ג״כ בתיבת סלה, דוק במאיר נתיב ותמצא שבכל מקום שנכתבה תוכל לפרש המלה בא׳ מב׳ ההוראות ואין גם אחת מההוראות האחרות המובאות בספר אוצר השרשים שתצדק לה בכל מקום כי אם בדוחק רב.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון