Tehillim 3 – תהלים ג‏ – Mikraot Gedolot

קוּם יְיָ פְּרוֹק יָתִי אֱלֹהָי אֲרוּם מַחֵיתָ כָּל בַּעֲלֵי דְבָבַי עַל לִיסַתְהוֹן כַּכֵי רַשִׁיעֵי תִּבַּרְתָּ.

Arise, O LORD, redeem me, O my God; for you have struck all my enemies on their cheek, you have broken the teeth of the wicked.

קומה ה׳ הושיעני אלהי – א״ר פנחס בשם ר׳ הושעיה חמשה פעמים מקים דוד להקב״ה בספר ראשון שבתהלים. ארבעה כנגד ארבע מלכיות ואחד כנגד גוג ומגוג. כי הכית את כל אויבי לחי. א״ר לוי זו מכת הפה. כמו דאמר (שמואל ב י״ז:כ״ג) ויצו אל ביתו ויחנק. ר׳ אהבה אמר אותן שעשו כגבורים זה שמשון הדא הוא דתימא (שופטים ט״ו:ט״ו) וימצא לחי חמור. שני רשעים שברת. אם עשית כן לה׳ הישועה על עמך ברכתך סלה.

קומה ה׳ – ר׳ פנחס בשם ר׳ ראובן חמש פעמים מקים דוד להקב״ה בספר ראשון של תהלים קומה ה׳ הושיעני אלהי, קומה ה׳ באפך, קומה ה׳ אל יעוז אנוש, קומה ה׳ אל נשא ידך, קומה ה׳ קדמה פניו, אמר לו הקב״ה דוד בני אפילו אתה מקימני אלף פעמים איני קם, ואימתי אני קם לכשאראה עיניים נשדדים ואביונים נאנקים, הה״ד משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה׳. רבי פנחס בשם רבי אושעיא אמר חמש פעמים מקים דוד להקב״ה ארבעה כנגד ארבע מלכיות ואחד כנגד גוג ומגוג.

כי הכית את כל אויבי לחי – ר׳ לוי אמר זו מכת הפה, כמד״א ויצו אל ביתו ויחנק. שני רשעים שברת – אל תקרי שברת אלא שרבבת. שנו רבותינו הרואה אבן שזרק עוג מלך הבשן חייב לברך, אמר מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי איזל ואעקר טורא בר תלתא פרסי ואישדי עלייהו ואקטלינון וכו׳, בהדי דדרי ליה ואתא אייתי קוב״ה קמצי ונקבוה ונחתי בצואריה, בעי למשלפיה משכו שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא יכיל למשלפיה, משה כמה הוי עשר אמות שקל נרגא עשר אמות שוור עשר אמות ומחיה בקרסוליה וקטליה, והיינו דכתיב ויאמר ה׳ אלי אל תירא אותו.

רמז תרכז

אמר רבי ישמעאל יש שמחה לפני הקב״ה כשיאבדו מכעיסין מן העולם, וכן הוא אומר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה׳ הללויה, ואומר בטוב צדיקים תעלוז קריה, ואומר שני רשעים שברת לה׳ הישועה, ואומר ואני הנני מביא את המבול מים, ואני ברצון הנני בשמחה, וכה״א הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלב. שני רשעים שברת – משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שהלכו בדרך אחד צדיק ואחד רשע, מצאו פונדק אחד אמרו זה לזה נכנס ונאכל, נכנסו ראה אותו רשע באותו פונדק הרבה ברכות נמצא דגים וכל דבר טוב, אמר הרשע לצדיק נאכל ולא ניתן מעות, אמר הצדיק וכי היום פתח פונדק זה, אלו פתח זה היום כן היינו בודקים אותו, אלא יש לו ימים רבים, אלו כן היו עושים לו כל מי שנכנס לכאן היה מלא פונדק זה ולא הניחו לאכול עמו, ישבו להם זה לעצמו וזה לעצמו, אותו רשע אמר הבא לי קונדיטון ותרנגולין והביאו הכל. אותו הצדיק אמר לפונדקי תן לי גלוסקא אחת וקערה אחת של עדשים ושתי חתיכות בשר, היו יושבים ומשחקים זה על זה, הרשע משחק על הצדיק אמר ראו שוטה זה כל טובות וברכות לפניו והוא אוכל עדשים, והצדיק מצחק על הרשע ראו מה פתי זה עושה אוכל את הכל עכשו משברין את שניו, א״ל הצדיק תן לי שני כוסות ונתן לו וברך ועמד, א״ל הפונדקי תן לי מה שאכלת גלוסקא אחת וקערה אחת של עדשים ושתי חתיכות בשר ושני כוסות של יין, (א״ל תן לי שני איסרין א״ל הילך, נטלם א״ל לך לשלום. אותו רשע עמד לצאת א״ל עשה חשבון, אמר מה אכלתי, א״ל גלוסקא אחת אכלתי, א״ל שתים אכלת. שתי ביצים אכלתי, א״ל חמש אכלת והוא אומר לא אכלתי, התחילו שוברים את שניו, לכך נאמר שני רשעים שברת.

קם יא רב בנצרי וגיאת׳י, יא רב כמא טאל מא צ׳רבת כ׳דוד ג׳מיע אעדאי, וכסרת אסנאן אלט׳אלמין לי.

ה׳! תקום בעזרתי ותושיע אותי. כפי שרבות הכית את כל הלחיים של האויבים שלי וגם שברת תמיד את שיני העושקים אותי.

קומה, היה נא אלהי בנצחוני וישועתי ה׳, כמו שבכל עת הכית לחיי כל אויבי ושברת שני כל המרעים לי.

קו׳ כי הכית את כל איבי לחי קול יסתטׄהר בה עלי אללה תע׳ אן יﹸוליה פי מא יסתאנף מן נﹶצרהﹺ מתׄל מא אולאה.

ולנא אן נסﹶל למ⁠(א) קדﹼﹶם דׄﹺכﹾר פﹶרארה מﹺן אבשלום עלי גי⁠[ר]⁠הﹺ מן אלאחואלﹺ¹ אלתי תקדמהא והו פי אٓכׄﹺר זמאנה? ונגׄיב אןﹼ דׄלך לוגׄהין אחדהמא אן דׄלך מנה תואצׄעﹸ ותצדיק בועיד אללה לה. הנני מקים עליך רעה מבתיך (שמואל ב יב:יא). וועﹶדהﹸ באלנגׄאה פי כׄﹺלאל דׄלך בקולהﹺ גם ייי העביר חטאתך לא תמות (שמואל ב יב:יג) ליסבק באלשﹸכרﹺ עליהﹺ קבל שכרה עלי נגׄאתהﹺ מﹺן שאול [6א] לאנה כאן כׄליקא באלפראר מן שאול לאנה כאן אלמלך מן דונה ולם יכן במכאן אלפראר מן אבשלום.

ואלוגׄה אלתׄאני לאן אלבלא כאן אשד עליה פי פרארה מן אבשלום מנה פי פרארה מן שאול. מן דׄלך אנה קד אﹸפלת מנה מרארא וגרב אלכׄלאץ מנה ואנה לם יכן מלכא בעד ואנה כאן יהלך וחדה ואמא קצה אבשלום פכאן מלכאﹰ² פאלשכר מנה כבירא³ אולי באלתקדים ואלתעטׄים ואנה כאן י⁠[ה]⁠לך מע מגׄהור ישראל.

1. אלאחואלﹺ] 5ב אלאסואל

2. מלכאﹰ] (2) 1א מלכא

3. כבירא] (2) 1א כביראﹰ

The phrase, “as You smote all my enemies on the jaw” (Psalms 3:8) is a statement of appeal to God, may He be exalted, to continue and renew His support as in the past.

We ask; why does he commence with his flight from Absalom, and not those adventures which preceded it, when it (his flight from Absalom) occurs in old-age? We offer two answers. The first answer is his humility and trust in God’s promise: “I will make a calamity rise against you from within your own house” (2 Sam. 12:11) and His (accompanying) assurance of victory at the time (by the prophet from Saul) “The Lord has remitted your sin; you shall not die” (2 Sam. 12:13). Therefore, (the order is not chronological in as much as) he (David) would thank Him, prior to thanking Him for deliverance from Saul since this is good manners, as his flight was from Saul, who was the King, unlike in the case of (the usurper) Absalom.

The second explanation is that the danger was greater when he fled from Absalom than Saul as nobody else fled from Saul, he was not yet king, and if anyone had been killed, it would have only been him. However, in the story of Absalom he was king, therefore his thanksgiving was greater than the first in rank and praise and if he was destroyed, so too the army of Israel.

כי הכית את כל אויבי לחי – מכת בזיון היא, כמה דאת אמר: יתן למכהו לחי (איכה ג׳:ל׳), בשבט יכו על הלחי (מיכה ד׳:י״ד).

ומדרש אגדה: מכת הפה, כמה דאת אמר: ויצו אל ביתו ויחנק (שמואל ב י״ז:כ״ג).

שני רשעים – גבורתם.

for You have struck all my enemies on the cheek This is a disgraceful blow, as you say: "Let him offer his cheek to the smiter" (Lam. 3:30); "with a rod they strike...on the cheek" (Mikhah 4:14). According to the Midrash Aggadah (Midrash Tehillim 3:7), this is a sickness of the mouth, [choking, croup] as you say (II Sam. 17:23): "And he [Ahithophel] gave charge to his household and he strangled himself.

the teeth of the wicked Their might.

קומה – דע כי שם הפועל הוא בכל פעל עבר או עתיד ואף על פי שאיננו פעמים כתוב, כמו: וברך ולא אשיבנה (במדבר כ״ג:כ׳), והטעם וברך ברכה. וככה: וברוב יועצים – עצה תקום (משלי ט״ו:כ״ב), וככה: כי הכית את כל איביי מכת^א לחי.

או תחסר אות בי״ת, כמו: הנמצא בית י״י (מלכים ב י״ב:י״א), כי ששת ימים (שמות כ׳:י׳), והנה הוא: בלחי.

וטעם ושיני רשעים – כנגד^ב רבים אומרים לנפשי (תהלים ג׳:ג׳).

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״מכת״.

ב. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״כמו״.

ARISE, O LORD. Note that a verbal noun¹ follows every Hebrew perfect or imperfect verb even though the noun is not always written.⁠² Thus u-verakh ve-lo ashivennah (and when He hath blessed, I cannot call it back) (Num. 23:20) is to be interpreted as if written, u-varakh berakhah ve-lo ashivenah (and when He hath blessed a blessing, I cannot call it back). The same applies to But in the multitude of those who counsel, counsel is established (Prov. 15:22)³ and to For Thou hast smitten all mine enemies with a cheek blow (makkat lechi).⁠⁴

On the other hand it is possible that the word lechi⁵ lacks a bet as in the case of the word bet (house of) in that was found in the house of the Lord (2 Kings 12:11)⁶ and sheshet (six)⁠⁷ in for in six days the Lord made heaven and earth (Exodus 20:11).⁠⁸ Our verse thus should be read as if written, ba-lechi (upon the cheek).

Thou hast broken the teeth of the wicked (v. 8) is in contrast to Many are there that say of my soul; [There is no salvation for him in God] (v. 2).

1. The term used by Ibn Ezra is shem ha-po’al. The reference here is to a noun derived from a verb.

2. In this case it is implied in the verb.

3. Prov. 15:22 literally reads: But in the multitude of those who counsel, it is established. According to Ibn Ezra the verb yo’atzim (to counsel) implies the noun etzah (counsel).

4. V. 8 literally reads: For Thou hast smitten (hikkita) all mine enemies cheek (lechi). According to Ibn Ezra the noun makkat is implied in the verb hikkita. Hence his interpretation.

5. In other words lechi should be interpreted as if written ba-lechi, the meaning of which is, upon the cheek.

6. The clause literally reads: That was found house of the Lord. With the bet it reads: That was found in the house of the Lord.

7. The word sheshet is to be read as if written, be-sheshet.

8. With out the bet the clause reads: For six days the Lord made heaven and earth. With the bet it reads: For in six days the Lord made heaven and earth.

קומה י״י הושיעני אלהי קומה – הטעם מלרע. וכן כל קומה אשר בזה הספר זולתי וקומה בעזרתי (תהלים ל״ה:ב׳) שהוא מלעיל.

כי הכית את כל איבי – פעמים רבות הושעתני והכית אויבי, כן תעשה עתה.

או פירושו על זאת המלחמה, והוא כמו שפרשנו ויענני מהר קדשו.

ופירוש לחי – מכת לחי והוא מכת בזיון.

וכן שני רשעים שברת – והם אותם שהיו אומרים לטרפו. והוא על דרך ואשברה מתלעות עול (איוב כ״ט:י״ז).

Rise, O Lord; save me, O my God – קומה (Rise) has the accent milra', and so on every occasion where the word occurs in this book, with the exception of "and stand up (וקומה) for mine help" (Ps. 35:2), where it is milel.

For Thou hast smitten all mine enemies – Many times hast Thou delivered me and smitten mine enemies: so wilt Thou do now. Or its interpretation may be with regard to this very war and is as we have interpreted (the clause) and He answereth me out of His holy hill. And the interpretation of

(upon the) cheek – is, a striking of the cheek, and it is a striking in contempt. So also (contemptuously)

Thou hast broken the teeth of the wicked – These are those who were proposing to tear him; and it is an expression of the same form as "And I brake the jaws of the wicked" (Job 29:17).

ובהיותי בוטח בך, קומה ה׳ [הושיעני אלהי]¹, כי אמנם לשעבר הכית את כל אויבי²:

1. ׳הואיל ובטחתי בך - מהראוי שתקום להושיעני׳ (מצודות).

2. ׳פעמים רבות הושעתני והכית אויבי, כן תעשה עתה׳ (רד״ק).

קוּמָה ה׳ הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי כִּי הִכִּיתָ אֶת כָּל אֹיְבַי לֶחִי. ואמר, כַּלֵה¹ תשועתי ה׳², ׳כי׳ כבר ׳הכית את כל אויבי לחי׳, וזה ענין מיתת אחיתופל שמת באופן מגונה, כאמרו (שמואל ב׳ י״ז:כ״ג) ׳ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו וגו׳ ויצו אל ביתו ויחנק׳. וזהו אמרו ׳לחי׳, כלומר כי מת בבזיון כמו שהוא לעג וקלס למוכה מחבירו בלחי³. ואמר ׳כל אויבי׳, כי במות היועץ – נמצא כי היכה כל אויביו כאחד: שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ. ואמר כי אז שתקו ויחרישו אותם המדברים והמגדילים עליו בלשונם, כי ידברו בלגלוג כאותם שהשיניים שלהם שבורות:

1. – הַשְׁלֵם.

2. כ״כ בפירוש ר״א מנולה: ׳קומה ה׳ הושיעני – כלה תשועתך׳.

3. ראה איכה (ג ל) ׳יתן למכהו לחי – ישבע בחרפה׳.

קומה – הטעם מלרע וכן כל קומה אשר בזה הספר זולתי וקומה לעזרתי שהוא מלעיל רד״ק ומסורת.

לחי – הוא המקום הסמוך אל העין מתחת.

קומה ה׳ – הואיל ובטחתי בך מהראוי שתקום להושיעני.

כי הכית – הלא מעולם הכית את אויבי על הלחי ר״ל מכת בזיון וכמ״ש יתן למכהו לחי ישבע בחרפה (איכה ג׳:ל׳) ור״ל הכאת הלחי תחשב לחרפה.

שני רשעים – אשר היו חורקים עלי שנימו בחרות אפם בי הלא מעולם שברת ולזה גם עתה אל תרף ידך ממני.

לחי – מכת בזיון, והמכה הגדולה על הלחי שובר השנים, ותפס מליצה זאת על ביטול עצת אחיתופל, כמ״ש בפרק הרואה ראיתי שני לחיי שנשרו, שני שרי רומי יעצו עליך רעה, מכנה העצה בשם הלחי, ושבירת השנים מרמז על חניקת אחיתופל, ושני כפירים נתעו.

קומה ה׳ – עתה מציין המלחמה בין עבדי דוד ובין חיל אבשלום מבקש ה׳ קומה – ומצד שאתה אלהי בהשגחתך המיוחדת עלי הושיעני, כי כבר הכית את כל אויבי לחי במה ששברת שני רשעים – רצה לומר במה שבטלת עצת אחיתופל והוא נחנק, בזה נתת להם מכת לחי מכה של בזיון.

קומה ה׳ – לעת עתה נראה כי אינך חש עלי.

הכית... לחי – מכת חרפה וכן על הלחי יכו את נשיא ישראל (מיכה ד׳:י״ד).

שני רשעים שברת – לבלתי ישכוני עוד, כלומר מנעת מהם מהזיק לי.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון