1. ׳היפך דבריהם שאומרים שאין לי תקוה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, הם חושבים ואומרים כן, ואתה תעשה עמי בהיפך ותהיה מגן בעדי להצילני בעולם הזה, ומגן בעדי לעולם הבא׳ (רד״ק).

2. הסיבה שתהיה לי כפרה על אותו החטא.

3. ׳כבוד׳ – הוא שלימות הכח השכלי הנקרא ׳כבוד׳ ו׳צלם אלקים׳, כי בשלימות זו יתנשא השכל האנושי מעל כל הנפסדים (ע״פ לשון רבינו בזכריה ב יב-יד), כי הנשמה היא רוחנית ומובדלת מחומר, וכיון שהתבונן האדם בה בתורה והשיג אהבת ה׳ ויראתו, הרי היא הופכת להיות נצחית, וזוהי שלימות הנפש המשכלת הנקרא ׳כבוד׳, ׳כי הכבוד הוא אצלנו בהשיגנו מעלה על זולתנו׳ (לשון רבינו בכוונת התורה בסופו), ולכן מעלת הנצחיות שישיג האדם ע״י שלימות הנפש, שהיא מעלה על כל שאר הנבראים הגשמיים, נקראת ׳כבוד׳. ובכוונות התורה כתב רבינו ׳ובהיות כי התענוג, לפחות בזמן שלא נהיה צריכים מן המאכל והמשתה והמשגל ושאר התאוות הגשמיות, הנה היותר נכבד אצלנו הוא תענוג הכבוד, וזה בהשיגנו מעלה על זולתנו, ותענוג השמחה אשר הוא השגת איזה דבר אשר נרצה בו, הנה השמחה הראויה לייחס אל העצם השכלי הנקרא ׳אלהים׳ בהשיגו חיי עולם היא בהשיגו שלימות באור פני מלך, והכבוד לעצם השכלי לחיי עולם הוא בהשיגו המעלה אשר תהיה לצדיקים איש על חברו ועל מלאכי השרת, כאמרם ז״ל (סנהדרין צג.) ׳גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת׳⁠ ⁠׳. [ונמצא שהנשמה נקראת ׳כבוד׳ כאשר השיגה נצחיות שאז יש לה מעלה על כל הנפסדים, הנבראים הגשמיים, ואילו הכבוד שניתן לנשמה בעולם הבא כשכר היא המעלה על שאר הרוחניים, שאר הצדיקים והמלאכים]. וגם הרד״ק כאן פירש שהכבוד הוא הנפש. וראה מש״כ רבינו להלן (עג כד) ׳ואחר כבוד תקחני - ואחר שישיג ׳צלם אלקים׳ אשר בי ׳כבוד׳ שלימותו, ׳תקחני׳ ותאספני אליך׳, וראה מש״כ באבות (ו׳:ג׳) על המשנה ׳אין כבוד אלא תורה׳.

4. ׳עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה׳, והיינו כי על ידי התורה קנה האדם חיי נצח, ולא תוכל העבירה לבטל זאת ממנו, אלא את השכר, ולכן מצוה שיש בה שכר יכולה להימחק מפני העבירה, אך לא התורה. וכן כתב רבינו בדרשת ׳מחנה אלהים זה׳: ׳בידיעת שתי אלה [גדלו וטובו של ה׳, שממנו בא האדם לידי אהבתו ויראתו] יקנה האדם חיות נצחי, כאמרו (דברים לב מז) ׳כי הוא חייכם׳, וזה ביאר שלמה באמרו (משלי כא טז) ׳אדם תועה מדרך שכל בקהל רפאים ינוח׳, ואמר (שם טו כד) ׳אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה׳, ולזה אמרו בסוטה פרק היה נוטל דף כא. ׳אין עבירה מכבה תורה, שנאמר (שה״ש ח ז) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה׳. ולדברי רבינו מתפרשים דברי הגמרא, ש׳תורה׳ הוא ההתבוננות בשכלו המביאה לאהבת ה׳ ויראתו שעל ידם זוכה האדם לנצחיות, ולכן ׳מים רבים׳ של עבירות אינם יכולים לכבות את ׳האהבה׳, אהבת ה׳ שהשיג בעיונו בתורה, שכבר הפך לנצחי בזה. וראה מש״כ לעיל (סוף פרק א) ש׳החטאים׳ שעברו עבירה של עריות יזכו לחיי נצח אחרי שיזדככו בייסורין, ורק ה׳רשעים׳ שלא קנו שום קניין נצחי יאבדו.

5. ׳ומרים ראשי - שלא אבוש ולא יפלו פני לפני אויבי, אלא אלך בקוממיות ובהרמת הראש, כי כשתצילני, יכירו וידעו כי אתה מחלת לי העון בזה העונש שתענישני׳ (רד״ק).