×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥דאהָב֣וּ לַ֭יהֹוָהי⁠־⁠הֹוָה בְּנֵ֣י אֵלִ֑יםהָב֥וּ לַ֝יהֹוָ֗הי⁠־⁠הֹוָ֗ה כָּב֥וֹד וָעֹֽז׃
A psalm of David.⁠1 Ascribe2 to Hashem,⁠3 O mighty ones,⁠4 ascribe to Hashem glory and might.
1. of David | לְדָוִד – Many psalms include "לְדָוִד" in their title. See Ibn Ezra and Radak in their introductions to the book, that the term can mean either that the psalm was composed by David, about David, or in honor of David. This psalm describes a fierce storm over which Hashem prevails, highlighting the awesome forces of nature within which "God's voice" is consistently heard. Some take it as face value (Ibn Ezra, Malbim), while others suggest that the natural forces are a metaphor for the nation's enemies who will be defeated by Hashem (opinion in Radak). Cf. Rashi that the psalm describes the fearsome atmosphere and events surrounding the Revelation at Sinai, and compare similar imagery in Shemot 19:16, Shofetim 5:4-5 and Tehillim 114. For discussion, see Psalm 29.
2. Ascribe | הָבוּ – See Ibn Ezra. Or, similarly: "give". Cf. Rashi who suggests: "Prepare", and see Malbim who similarly notes that often the word serves as an invitation to action (as per its usage in Bereshit 11:3-4 and Shemot 1:7). Hoil Moshe notes the difference between this verb and the somewhat synonymous ""לתת (to give), suggesting that the root "יהב" means to set or lay out something before another, while the root "נתן" refers to giving something into another's hand.
3. to Hashem | לַי"י – The proper name of Hashem is mentioned 18 times in this psalm. See Bavli Berakhot 28b that the eighteen blessings of the Amidah prayer correspond to these eighteen mentions of Hashem's name, and see Midrash Tehillim which finds allusions to each of the individual blessings in the psalm.
4. mighty ones | בְּנֵי אֵלִים – See Machberet Menachem who notes that "אֵל" can mean not only god, but also power or strength, as per the word's usage in Bereshit 31:29 and Mishlei 3:27. The phrase might refer to mighty people (Rashi, Sforno) or to the mighty forces of nature who will submit to God (Malbim). Alternatively, the phrase might be translated as: "sons of gods" with Ibn Ezra and Radak suggesting that this refers to the stars (pointing to the parallel between "stars" and "sons of gods" in Iyyov 38:7). Hoil Moshe, instead, suggests that the phrase refers to angels, pointing to Tehillim 89:7 for such usage.
א. ‹ר1› פרשה סתומה
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
תּוּשְׁבַּחְתָּא לְדָוִד הֲבוּן קֳדָם יְיָ תּוּשְׁבַּחְתָּא כַתֵּי מַלְאֲכַיָא בְנֵי אֵלִים הֲבוּן קֳדָם יְיָ אַיְקַר וְעֻשְׁנָא.
A psalm of David. Give praise in the presence of the LORD, O bands of angels;⁠1 give glory and might in the LORD's presence.
1. Bands of angels: sons of gods.
מזמור לדוד הבו לה׳ בני אלים – זה שאמר הכתוב על ידי יחזקאל (יחזקאל ל״ד:כ״ב) והושעתי לצאני ולא תהיינה עוד לבז. ומה אני עושה להן דוד ירעה אותם. שנאמר (שם כ״ג) והקימותי עליהם רועה אחד ורעה אתהם את דוד עבדי. אמר לו דוד אתה מושיע ואתה רועה. וכן הוא אומר (תהלים כ״ח:ט׳) הושיעה את עמך. אמר לו הקב״ה אני מעכב אותם התפללו לפני. הבו לה׳ בני אלים (הבו). דבר אחר בני אלים. בני אלמים בני חרשים בנים שיש להם מה להשיב למקום ואינן משיבין. וכן ישעיה אומר (ישעיהו מ״ב:י״ט) מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח מי עור כמשולם ועור כעבד ה׳. וכן הוא אומר (בראשית כ״ב:י״ד) ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה׳ יראה. אמר לו ראה היה לי להשיבך ולא השיבותיך והחרשתי. אמר לו הקב״ה מה היה לך להשיב. אמר לו אמש אמרת לי (שם כ״א:י״ד) כי ביצחק יקרא לך זרע. ועכשיו אמרת לי קח נא את בנך. (אמר לו איזה מהן את יחידך. אמר לו זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו. אמר לו אשר אהבת. אמר לו שניהם אני אוהב. אמר לו את יצחק). וכשם שהיה לי להשיבך ולא השיבותך כך כשיבואו בני לידי עבירות זכור להם זו השעה ותשא להם פנים. שנאמר (במדבר ו׳:כ״ו) ישא ה׳ פניו אליך. כשם שנשאתי לך פנים. לכך נאמר הבו לה׳ בני אלים. דבר אחר בנים של אותם שנשחטים כאילים. אברהם אמר אני שוחט ויצחק אמר אני נשחט. הבו לה׳ כבוד שמו. בשעה שאני זוכר שמו אתם הבו לה׳ כבוד. כשם שאמר משה (דברים ל״ב:ג׳) כי שם ה׳ אקרא הבו גודל לאלהינו. התפללו תפלות לפניו. אמרו לו מנין אנו יודעים מכמה. אמר להם ראו כמה אזכרות יש בפרשה זו והן שמנה עשרה. לכך נאמר כבוד ועז. אמרו לו מנין אנו יודעין מהיכן נתחיל. אמר להן מה כתיב בראש הפרשה הבו לה׳ בני אלים. בני אברהם יצחק ויעקב. אף אתם ברכו ברכה ראשונה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. ומה באזכרה שניה כבוד ועז. אף אתם תנו כבוד לשמו שהוא מחיה מתים. ומה באזכרה שלישית כבוד שמו. אף אתם ברכוהו האל הקדוש. מנו לו שמנה עשרה ברכות כנגד שמנה עשרה אזכרות שאמר דוד בהבו לה׳ בני אלים.

רמז תשט

מזמור לדוד הבו לה׳ בני אלים – זש״ה והושעתי לצאני ולא תהיינה עוד לבז, ומה עושה לה שלא יהיה עוד לבז דוד עבדי ירעה אותה שנאמר והקימותי עליהם רועה, א״ל דוד אתה מושעי ואתה רועה וכה״א הושיעה את עמך וגו׳ א״ל הקב״ה אני מעכב אותה שאתה אומר לי הושיעה את עמך הבו לה׳ בני אלים בניהם של אותן שנשחטין כאילים, אברהם אמר אני שוחט ויצחק אמר אני נשחט.
דבר אחר: הבו לה׳ בני אלים בני אלמים בני חרשים בנים שיש להם מה להשיב למקום ואינם משיבים, וכן ישעיה אמר מי עור כי אם עבדי, וכן אברהם אמר ויקרא את שם המקום ההוא ה׳ יראה, מהו ה׳ יראה, א״ל ראה מה שהיה להשיבך ולא השבתי אלא החרשתי, א״ל הקב״ה מה הילה לך להשיב, א״ל אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אתה אומר לי קח נא את בנך כשם שהיה לי להשיבך ולא השבתי אלא החרשתי כך כשיבאו בני לידי עבירות תזכור להם זו השעה, לכך נאמר הבו לה׳ בני אלים וגו׳ הבו לה׳ כבוד שמו כשם שאמר משה כי שם ה׳ אקרא הבו גודל לאלהינו.
שנו רבותינו מנין שאומרים אבות, ת״ל הבו לה׳ בני אלים, מנין שאומרים גבורות, ת״ל [הבו לה׳ כבוד ועוז, ומנין שאומרים קדושות, תלמוד לומר] הבו לה׳ כבוד שמו. הני י״ח אזכרות שאמר דוד בספר תהלים בהבו לה׳ בני אלים, ורב יוסף אמר כנגד י״ח אזכרות שבק״ש, ריב״ל אמר כנגד י״ח חוליות שבשדרה, הני תמני סרי תשע סרי הויין, אמר רבא ברכת אפיקורסים ביבנה תקנוה, כנגד מי תקנוה, להלל כנגד אל הכבוד הרעים, לרב יוסף כנגד אחד שבק״ש, לרבי יהושע בן לוי כנגד חוליא קטנה שבשדרה.
מג׳ד לדאוד סבחו אללה יא ד׳וי אלג׳לאל, באן תעטוה אלכרם ואלעז באלאקראר.
שבח לדוד: המכובדים! תשבחו את ה׳. בכך שתתנו לו את הכבוד ואת העוז בכל כוחכם.
מזמור לדוד, שירו לה׳ אנשי המעלה והיקר בכר שתודו לפניו כי לו הכבוד והעוז.
פירשתי הבו לה׳ בני אלים שירו לה׳, לפי שאני עשיתיו הבו שיר נעלמת. ופירשתי בני אלים אנשי המעלה, כמו בני חיל1 אנשי היל, וכך בני בליעל2 ודומיהם. ויהיה הענין לפנות לכל נעלה ולומר לו דע כי ה׳ יותר נעלה ומרומם ממך. ופירשתי קול ה׳, מהם קול ומהם דבור ומהם צווי בהתאם לסדר הדברים והענין המכון.
1. שמואל א יד נב. יח יז. שם ב ב ז, יג כח, מלכים ב ב טז.
2. דברים יג יד, ועוד. וראה לקמן עב ד שתרגם כעין זה ״לבני אביון״ ״ד׳וי אלמסכנה״ אנשי האביונות.
פסרת הבו לה׳ בני אלים סבחו אללה, לאני ג׳עלת הבו שיר מצ׳מרה. ועברת בני אלים ד׳וי אלג׳לאל, מת׳ל בני חיל ד׳וי חיל, וכד׳לך בני בליעל ואשבאההמא. ויכון אלגרץ׳ מנאדאהֵ כל ג׳ליל ואלקול לה אעלם אן אללה אג׳ל מנך ואעז. ופסרת קול ה׳.
מנה צות ומנה כלאם ומנה כ׳טאב עלי קדר אלנסק וקוהֵ אלמקצוד.
לדוד הבו לייי בני
וקו׳ הבו לייי כאן חקה הָבו אמראﹰ מן יָהַב מתֺל [27 ב] שבו מן ישב [..]⁠במו האוה בלקמץ.
ובני אלים צפה ללמלאיכה ינאדיהם.
ואעאד הבו לייי תֺאניה והו ממתנני ענה לאן אלכלאם יתם פי קו׳ הבו לייי בני אלים הבו כבוד ועז פגא מתֺל אעאדתה בי הנה איביך ייי כי הנה איביך יאבדו (תהלים צב:י) נשאו נהרות ייי נשאו נהרות קולם (תהלים צג:ג) וגירהמא.
It states “Ascribed (HāḆû) to the Lord” its true form is the imperative ‘HāḆû’ from YāHaḆ as ŠāḆū from YāŠaḆ.
And “angels” is a description of angels which He summons.
The second “Ascribed to the Lord” is a repeated for emphasis as the words end with “Ascribe to the Lord, O angels, ascribe to the LORD glory and strength.” It is similar “Surely, Your enemies, O Lord, surely, Your enemies perish(Ps. 92:10) and “The ocean sounds, O Lord(Ps. 93:3) and others like it.
הבו לי״י – הכונו לי״י והכינו לו אתם בני אילי הארץ. מכאן שאומרין אבות.
[ומנחם חבר: הבו – לשון נתינה, אילים – שרים.]⁠א
הבו לו כבוד ועוז – מכאן שאומרין גבורות.
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.
Prepare for the Lord Heb. הבו. Prepare for the Lord and prepare for Him, you sons of the mighty of the land. From here we derive the ruling that [for the first blessing of the Amidah prayer] we should say the blessing אבות, the Patriarchs (Meg. 17b, R"H 32b, Midrash Tehillim 29:2). But Menachem (p. 68) associated הבו as an expression of giving.
mighty Heb. אלים, princes.
prepare for the Lord glory and might From here we derive that [for the second blessing of the Amidah prayer] we should say the blessing of גבורות, mighty deeds.
מזמורהבו לי״י בני אליםהבו – אולי תשתנה תנועת הה״א בעבור אות הגרון, כמו: את אשר תאפו אפו (שמות ט״ז:כ״ג).
ובני אלים – הם הככבים. והעד: ברון יחד ככבי בקר (איוב ל״ח:ז׳) ואחריו ויריעוא כל בני אלהים (איוב ל״ח:ז׳) והטעם כפול. וטעם להזכיר הככבים כי כפי מערכתם ירדו הגשמים בעזרת אלהי האלהים.
והזכיר פעם אחרת הבו לי״י – כי כן תמיד, על דרך: נשאו נהרות י״י (תהלים צ״ג:ג׳).
וטעם הבו לי״י – בדבור, על דרך: תנו עוז (תהלים ס״ח:ל״ה) שתודו שהעוז והכבוד לשם לבדו.
וטעם והשתחוו – כהשתחות העבד לאדוניו ברצותו לעשות את אשר יצונו. והטעם כיב אין יכולת בכוכבים לשנותג את תנועתם ודרכי מערכתם.
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896 חסר: ״ויריעו״.
ב. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״כי״.
ג. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״להשתנות״.
A PSALM OF DAVID. ASCRIBE UNTO THE LORD, O YE SONS OF MIGHT. It is possible that the heh in the word havu (ascribe ye) is irregularly vocalized because it is a guttural.⁠1 Havu is like efu (bake)⁠2 in Bake that ye will bake (Exodus 16:23).
The bene Elim (sons of might) are the stars. When the morning stars sang together (Job 38:7) which is followed by And all the sons of God (bene Elohim) shouted for joy (ibid.) is proof of this, for the second half of the verse means the same as the first part of the verse.⁠3 Scripture mentions the stars because, with the help of the God of gods4 the rains come down in accordance with the arrangements of the stars.⁠5
Scripture repeats the phrase Ascribe unto the Lord for this is always the case.⁠6 It is similar to The floods have lifted up, O Lord, The floods have lifted up their voice (Psalms 93:3).⁠7
Ascribe (havu) unto the Lord means, offer blessings unto the Lord. It is similar to Ascribe (tenu) ye strength unto the Lord (Psalms 68:35).⁠8
Declare9 that might and glory are the Lords alone.⁠10
Bow before the Lord11 (v. 2) means, bow before the Lord like a servant bows before his master, when he wants to do all that his master will command him. Its import is that the stars cannot change their movements or the way that they are arranged.
1. Lit. “Perhaps the vowel of the heh was changed because of the guttural.” A plural imperative in the kal is usually vocalized with a sheva beneath the first stem letter when its last root letter is a heh. Compare, benu, penu etc. Thus the heh of havu should have been vocalized with a chataf pattach rather than with a kametz. Hence Ibn Ezra’s comment.
2. Efu too is irregularly vocalized. It should have been vocalized with a chataf pattach (afu) rather then with a tzere (efu). Here too the anomaly is due to the guttural, the alef.
3. In biblical poetry, the second half of the verse often repeats the first half in different words.
4. According to Ibn Ezra, the phrase God of gods refers to God who works through the angels. See Ibn Ezra on in Gen. 1:1.
5. The coming down of the rain is a manifestation of God’s might.
6. God is consistently glorious and mighty.
7. There too, Scripture repeats itself to indicate that this is always the case.
8. The word used for ascribe in our verse is havu, which literally means, give. We find a similar instance in Ps. 68:35, wherein the word used for ascribe is tenu, which literally means, give.
9. Literally; admit, confess.
10. Ibn Ezra’s interpretation of Ascribe unto the Lord glory and strength.
11. Translated lit. Heb. Hishtachavu la-Adonai.
מזמור לדוד הבו לי״י בני אלים הבו לי״י כבוד ועז: הבו לי״י – כמו תנו לי״י כבוד, תנו עז לאלהים (תהלים ס״ח:ל״ה). והנתינה בדבור ובהודאה. והכפל כמנהג הלשון לחזק הדבר.
מזמור לדוד, רבותינו דרשוהו על מתן תורה. ובני אלים, פי׳ על בני ישראל שהם בני האבות הנבחרים. וקצת מפרשים פירשוהו על נפלאות הבורא הנבראים בארץ כמטר והרעם והברק והדומים להם, ושבני אלים הם הכוכבים שהדברים באים מצד מערכתם ברצון האל ובאמרותיו וזה ככפירה גמורה. ונראה שהוא בכלל על אפיו, כלומר, מן הפורצים כמו שנתבאר בפירוש המפרשים. והעיקר בו הוא מה שפירשו אחרוני המפרשים שהיא נבואה לעתיד לימות המשיח ובמלחמת גוג ומגוג. והוא אצלי, שאחר שזכר בשלפניו (תהלים כח), העזרו והושיעו מאויביו, ואמר דרך כלל לכל העם הושיעה את עמך (שם, ט), וכן רעם ונשאם עד העולם (שם), נבא על התשועה האחרונה. והמשיל מלכי האומות לארזים ויחס דמיונם לארזי לבנון שהם היותר חזקים, וכן אמר הנה אשור ארז בלבנון (יחזקאל לא, ג). והזכיר לבנון ושריון שהם שמות הרים גבוהים, משל על תקיפיהם, ע״ד ההרים ימושו (ישעיה נד, י) המעתיק הרים גו׳ (איוב ט, ה). והמשילם במים לרוב שפע טובם. ואמר שיחריב מימיהם כדרך והחרבתי את ימה (ירמיה נא, לו), או שיהיה כן דרך פלא כמו שביארנו באמרו והחרים ה׳ את לשון ים מצרים (ישעיה יא, טו), וכן קראם אילות לרוב קלותם.
ואמר על זה הבו לה׳ בני אלים, ר״ל ישראל שהם בני האבות הנבחרים. ואלים פירושו תקיפים, או הוא כמו בני אלהים כדרך בנים אתם לה׳ אלהיכם (דברים יד, א), וכמוהו, לדעת קצת, מי כמוכה באלים ה׳ (שמות טו, יא). ואמר שיתנו לה׳ כבוד ועוז, ר״ל שישבחוהו ויודו כי לו הממשלה והכבוד. ולשון הבו כלומר, שייחסוה לו לבדו.
אתם בני אלים - בני אברהם יצחק ויעקב1 שהיו עיקר כוונת האל יתברך בדורותם, הבו לה׳ כבוד - שהוא לבדו סיבה בלתי מסובבת2, ועוז - ושהוא המולך על כל נמצא3:
1. ראה ר״ה (לב.) ׳מנין שאומרים אבות שנאמר הבו לה׳ בני אלים׳, וראה רש״י ומהרש״א שם. ובשוח״ט כאן ׳הבו לה׳ בני אלים, בני אברהם יצחק ויעקב, אף אתם ברכו ברכה ראשונה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׳.
2. ראה לעיל כד, וש״נ.
3. עוז המלכות.
מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַה׳ בְּנֵי אֵלִים וגו׳. פעמים רבות אמר הגאון – ובפרט בפירושו על התורה – והורנו כי ה׳ יתברך עשה מה שאפשר לעשות עם המין האנושי כדי שייהפך ל⁠[] מה שיעשה אחר כך בביאת הגואל על כל פנים, והמה מרו ועצבו את רוח קודשו1 וקלקלו כוונתו זאת ברוע הבחירה האנושית, וזה ניסה ה׳ לעשות עם המין כולו, היינו עם אדם2, [והוא] בבחירתו סרח וינבל צור ישועתו3.
ובראותו יתברך כי עם כל המין האנושי לא קויים מכוונו זה, ביקש להשלימו פעם שנית, והביא את המבול מים על הארץ [לשחתם] מפני רוע מעלליהם4, כדי שכל המין האנושי הנשאר לפליטה, בו יושלם מכוונו זה. ולא עלה בידו לבחירתם5, כי הוסיפו למרות עיני כבודו6. והיו לאחדים השרידים ש⁠[הכירו] בוראם7, והיה אברהם אבינו ע״ה אב לכולם8, וממנו נתפשט קו אנשים תמימים יראי אלקים.
הנה אם כן, אחרי שלא נשלמה כוונת האל יתברך עם כל המין האנושי בכללו, כי ב⁠[נו] בוחר ה׳ להינחם עליהם להיות לו לעם סגולה, ופנה לעשות ולהשלים מכוונו עם חלק המין, היינו עם ישראל, ונתן לנו את תורתו, וביקש לקדשנו במצוותיו ולעשות א⁠[ותנו השרידים] אשר הוא קורא9, כאמרו (שמות י״ט:ה׳) ׳והייתם לי סגולה׳, וכן אמר (שם פסוק ו) ׳וגוי קדוש׳, וכן ברוב טובו ביקש להכניסם אל הארץ הטובה לדגליהם, ולא היו צריכין לכלי זיין10, ואותו [הדור קלקלו] כוונתו זאת, ויקם תרבות אנשים חטאים, עד שהוצרך ה׳ יתברך להפיל אותם במדבר.
נמצא אם כן שכל זאת עשה ה׳ לנו כדי להשלימנו, הן עם המין האנושי, הן עם חלק המין, ותמיד הבחירה האנושית שיחתה ארצה המכוון הזה, עד שה׳ יתברך יעשה מכוונו זה בביאת הגואל עם חלק החלק, כי ישארו מעטים השרידים אשר ׳כהני ה׳ יקראו׳11, כאמרו (זכריה י״ג:ט׳) ׳והבאתי את השלישית באש׳12, ׳והיה כל הנותר וגו׳ קדוש יאמר לו׳ (ישעיה ד׳:ג׳) 13. ואלה השרידים, קראם פה המשורר בְּנֵי אֵלִים לרוב מעלתם, כי בם ה׳ ישלים מה שפעל ועשה פעמים רבות ולא יכול – לבחירה האנושית14. הנה אם כן על הנושא הזה סובב זה המזמור, ובו יספר הפעמים שביקש ה׳ לעשות15 ולא עשה.
ותחילה יאמר לשרידים הכתובים לחיים בירושלים16, הָבוּ לַה׳ בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַה׳ כָּבוֹד וָעֹז. ואמר שתיים פעמים ׳הבו לה׳⁠ ⁠׳, כי כן דרך המקרא לדבר על דבר שיעשה ממנו עיקר, כמו ׳כי הנה אויביך ה׳ כי הנה אויביך׳ (תהלים צ״ב:י׳), ׳עד מתי רשעים ה׳ עד מתי רשעים׳ (שם צ״ד:ג׳)17, ורבים כיוצא. ואמר ׳כבוד ועוז׳, כי ה׳כבוד׳ הוא על הקדושה ופעולת הנפש השכלית שהיא ה׳כבוד׳18, ו׳עוז׳ – אין ׳עוז׳ אלא מלכות (מכילתא שירה ט), שהוא החלק הגשמי והצלחתו, כי למצליח יצטרך שתיים אלה, היינו החלק הרוחני והגשמי. וכן בעת מתן תורה כשביקש ה׳ לרומם חלק המין כמו שאמרנו, היה נותן לו שני אלה החלקים, באמרו (שמות י״ט:ו׳) ׳ואתם תהיו לי ממלכת כהנים׳ – שהוא החלק הגשמי והמלוכה, כלומר שהם יהיו מושלים על האומות האחרות להכניסם תחת כנפי השכינה19, כאמרו (ישעיה ס״א:ו׳) ׳ואתם כהני ה׳ תקראו משרתי אלקינו׳, ואמר עוד (שמות שם) ׳וגוי קדוש׳ – שהוא החלק הרוחני, כי קדושה [היא הקיום] והנצחיות, כאמרם ז״ל (סנהדרין צב.) ׳מה קדוש לעולם קיים׳20. אם כן יאמר המשורר לאלה השרידים, הָבוּ לַה׳ כָּבוֹד וָעֹז:
1. לשה״כ בישעיה (סג י).
2. הראשון.
3. לשה״כ בדברים (לב טו).
4. לשה״כ בירמיה (ד ד), ובסדר זכרונות במוסף ראש השנה ׳וגם את נח באהבה זכרת, ותפקדהו בדבר ישועה ורחמים בהביאך את מי המבול לשחת כל בשר מפני רוע מעלליהם׳.
5. בגלל בחירתם הרעה.
6. לשה״כ בישעיה (ג ח).
7. השרידים שהכירו את ה׳ היו בודדים.
8. בבראשית (יז ה) ׳וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ׳, ובברכות (יג.): ׳אברם הוא אברהם, בתחילה נעשה אב לארם, ולבסוף נעשה אב לכל העולם כולו׳. ובהקדמת אור עמים: ׳אברהם – אב בחכמה מכל הכשדים׳, ׳כי אמנם המלמד ומורה יקרא אב׳ (לשון רבינו בבראשית י׳:כ״א).
9. ע״פ יואל (ג ה).
10. ראה הקדמה לפירוש התורה, ובנדפס לבמדבר (א ב, ט א, י׳:ל״ה) ובדברים (א ח), ובשיר השירים (ב יג, ג ו-ח).
11. ע״פ ישעיה (סא ו).
12. שמשיח יהיה כמו ׳אש מצרף כסף׳ (ע״פ מלאכי ג׳:ב׳) ומבער פושעי ישראל (ע״פ הקדמה לנדפס קכב).
13. ככל הדברים האלה כתב רבינו בהקדמת פירושו לתורה, וראה גם בשיעורים לפרשת בראשית.
14. בגלל הבחירה האנושית.
15. להביא את האדם לתיקון השלם ולאושר נצחי.
16. לשה״כ בישעיה (ד ג), כי ׳אף על פי שיהיו רבים זוכים לימות המשיח, לא יזכו להיות מבני ירושלים, שלא יעלו אליה אלא המזומנים לה, כאמרו כל הכתוב לחיים בירושלים׳ (לשון רבינו בנדפס קכב בהקדמה), ורק השרידים אשר ה׳ קורא יזכו לכך.
17. לא זכינו לשיעורים בשני המקומות, ובנדפס לא פירש כן.
18. ׳כבוד׳ – הוא שלימות הכח השכלי הנקרא ׳כבוד׳ ו׳צלם אלקים׳, כי בשלימות זו יתנשא השכל האנושי מעל כל הנפסדים (ע״פ לשונו בזכריה ב יב-יד, וראה בביאור שם). ושלימות השכל היא הוצאת כוחה אל הפועל, ובה הופכת להיות נצחיית, ולכן ׳כבוד׳ היא הקדושה, כי הקדושה היא הנצחיות במשנת רבינו, וכמבואר בסמוך.
19. במיכה (ה ז) ׳והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי צאן׳, שישובו אל העמים לשלוט עליהם כדי להורות להם דרך ה׳, כתפקיד עם ישראל ׳ממלכת כהנים, להבין ולהורות לכל המין האנושי לקרוא כולם בשם ה׳ ולעבדו שכם אחד, כמו שיהיה ענין ישראל לעתיד לבוא׳ (לשון רבינו בשמות י״ט:ו׳), וראה מש״כ בבמדבר (כד יט) ובזכריה (י ח) ובביאור שם.
20. ראה מש״כ בשמות (יט ו) ובמקומות רבים, ובאריכות בדרשה ׳אם קדוש אתה׳.
הבו – תנו כמו הבה את אשתי (בראשית כ״ט:כ״א) רצה לומר תנו בפה ואמרו כמו ולא נתן תפלה (איוב א׳:כ״ב).
אלים – חזקים כמו אילי מואב (שמות ט״ו:ט״ו).
בני אלים – הם המלאכים.
הבו לה׳ – חוזר ומפרש מהו ואמר הבו לה׳ כבוד ועוז ר״ל שבחו ואמרו הכבוד והעוז המה לה׳.
הבו – ענין הזמנה בכ״מ, הבה נתחכמה לו, הבה נא אבא אליך.
בני אלים – הכחות הנשגבות, כמו ידמה לה׳ בבני אלים.
מזמור לדוד – הוסד על חורבן ושטף אשר היה בעת ההיא בגלילות סוריא ע״י סופה וסער מתחולל, ע״י זרם ושטף מים רבים, ע״י אש להבות רעמים וברקים נוראים עוקרי ארזים ומשברי סלעים, ע״י רוגז ורעש אשר סבב מן המדבר זאר״א עד כל גבולות הארץ מדרום לצפון מהמדבר עד הלבנון, אשר התעוררו כל ארבעה האיתנים מוסדי הארץ לבלעה ולהחריבה, אולם בבוא בני אלים אלה הנוראים אל ארץ הקדושה שם שחו ראשם, שם השתחוו ויחרדו מפני מלך הכבוד רם ונשא השוכן בהיכלו בהדרת קדש, שם שקעה האש ותשב סערה לדממה, וה׳ ברך את עמו בשלום הבו לה׳ – הזמינו א״ע לה׳ להיות מלאכיו ושלוחיו, אתם בני אלים! אתם כחות הטבע הנשגבות הזמינו עצמכם לה׳ השולח אתכם לעשות דברו הבו והזמינו עצמכם לה׳ להיות שלוחיו, אתם כבוד ועז ! אתם בני אלים שעל ידכם מתראה כבוד ה׳ ועוזו וגבורותיו.
הבו – שרשו יהב והוא מלשון ארמי ונתנו לו מקום גם בלשון הקודש אף כי לא ימצא בתנ״ך כי אם בלשון צווי, והגבול בינו ובין נתן שיהב עיקר הוראתו עריכה לפני איש, ונתן עיקר הוראתו שים ביד איש; וזרות נמצא בו שלנקבה יחידה או לזכרים רבים ראוי היה לחטף והוא נקוד תמיד קמץ רחב.
בני אלים – יש לפרשו על המלאכים וכן למטה (פ״ט:ז׳) כי מי בשחק יערך לה׳ ידמה לה׳ בבני אלים, ומצאנו להוראה זו גם בני אלהים, ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים (איוב ל״ח:ז׳) ויש לפתור בני אלים זה כמו בני חלוף, בני תמותה, בני בליעל, לא שאבותם היו אלים רק שהם עצמם אלים כלומר חזקים וגבורים.
כבוד ועז – אתם המלאכים ערכו שיר לפניו והגידו כבודו ועוזו.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144