אשר לא נשא לשוא נפשו – נפשי קרי ובמקצת ספרי ספרד כתוב נפשו בוא״ו זעירא וכן מסור עליו וא״ו זעירא. ודעות רבות יש במלה זו חלוקות זו מזו הא׳ שאין כאן קרי וכתיב והכתיבה והקריאה שוים בוא״ו ובחולם וכן נראה מהתרגום שתרגם לחייבא נפשיה וכן בב״ר פ׳ נ״ט סימן ו׳ ושמות רבה ריש פ׳ ד׳ ובדברים רבה ריש פרשת וזאת הברכה ובתנא דבי אליהו ריש פ׳ י״ז ובמדרש שוחר טוב כפי נסחת הילקוט באמרו אשר לא נשא לשוא נפשו זה משה שלא נשא לשוא נפשו של מצרי וכו׳. דבר אחר מדבר באברהם וכו׳ אשר לא נשא לשוא נפשו של נמרוד. דבר אחר מדבר ביעקב אשר לא נשא לשוא נפשו של לבן. אך במדרש הנזכר הנמצא אצלינו בדפוס כתוב בתחלה אשר לא נשא לשוא נפשו זה משה וכו׳ כמו שכתבתי לעיל ואחר כך אומר זה אברהם וכו׳ אשר לא נשא לשוא נפשו נפשו של נמרוד וכו׳ דבר אחר זה יעקב וכו׳ אשר לא נשא לשוא נפשו של לבן וכו׳ ע״ש. גם החכם בעל העקידה בתחלת שער א׳ ובסוף שער כ״ה ובעל נוה שלום במאמר י׳ פ׳ ה׳ ובעל העקרים במאמר ג׳ חלק ל׳ כלם דרשו נפשו בוא״ו וכ״כ ר׳ אלייא המדקדק בספר המסורת מאמר ט׳ ז״ל והנה במסרות המדוייקות לא קראו הוא״ו הקטנה וא״ו זעירא אך וא״ו קטעא פי׳ וא״ו קצוצה מעט מלמטה כמו את בריתי שלום וא״ו קטיעה וכן לא נשא לשוא נפשו וא״ו קטיעה. ותמהתי אני על כל המפרשים אשר ראיתי שלפי פי׳ כלם הוא כתוב נפשו וקרי נפשי. וכן ראיתי ברוב נסחאות המסורת ואין ספק כי הוא טעות סופרים וטעו בין זה ובין פדה נפשו מעבור בשלח (איוב ל״ג) שהוא קרי נפשי וכן נמנה עם מ״א מלין דכתיבין וא״ו וקריין יו״ד ולשוא נפשו לא נמנה עמהם הרי שאינה אלא וא״ו קטיעא וכן בהגהותיו לשרשים כתב א״א לשוא נפשו רבים טועים סבורים שהוא כתיב נפשו וקרי נפשי ואינו אלא וא״ו זעירא וקריאת המלה כנקודתה נפשו עד כאן לשונו. הדעת השני שכתוב נפשי וקרי נפשו וזהו דעת הראב״ע. השלישי שכתוב נפשו וקרי נפשי כמו שראיתי בספרים כתובי יד מדוייקים וכן נתפשט המנהג בספרי הדפוס וזה גם כן דעת רד״ק כמו שכתב בפי׳ הפסוק וכן כתב החכם ר׳ יונה המדקדק בספר הרקמה בשער ממ״ה שנאמ״ר בלשו״ן והחפ״ץ ב״ו זולת״ו נשבע ה׳ בנפשו במקום בשמו וכמוהו אשר לא נשא לשוא נפשי במקום שמי עד כאן. וכן כתב בעל יפה תואר בבראשית רבה פ׳ כ״ט סימן ז׳ וכן הוא מפורש בספר הזוהר פרשת וירא דף ק״א ופרשת תזריע דף מ״ה וכן כתב בעל מראות אלהים בחלק התכלית ריש פרק ס״ב והכי משמע בספר הכוזרי במאמר ג׳ סימן כ״ז כמו שפירש כמהור״ר יהודה מוסקאטו ז״ל זיל קריתם וכ״כ בתשובה כמוהר״ר יוסף חזק ז״ל לכמוהר״ר עזרא מפאנו ז״ל ולא תקשי לן מספרי דאגדתא דכל היכא דאיכא למידרש דרשי כפי הקרי והכתיב הלזה ובתר הכי הביא המדרש שאינו דורש אלא הכתיב והמתרגם כבר נודע שדרכו על הרוב לתקן הדבור אחר פשט הכתוב גם לא יקשה ממה שלא נמנה זה במסורת מאינון דכתיבין וא״ו בסוף תיבותא וקרין יו״ד כי פעמים רבות מצאתי מסרות דנחתי למנינא ושיירי כמו שכתוב בפרשת בשלח על השלו וזמנין דבצרי כגון הכא דמסיר מ״א מלין ובפרטן אתה מוצא יותר ומה שכתב רבי אלייא שטעו הסופרים בין זה ובין פדה נפשו מעבור בשלח (איוב ל״ג) שהוא קרי נפשי וכן נמנה עם מלין דכתובים וא״ו וקריין יו״ד אחרי המחילה ממנו נראה שהוא הטועה ואדרבה איפכא כתיב פדה נפשי וקרי נפשו ונמסר עליו שהוא חד מן כ״ד מלין דכתיבין יו״ד בסוף תיבותא וקרינן וא״ו וסימן נמסר במסורה גדולה מערכת אות יו״ד ואותן מ״א דכתיבין וא״ו וקרינן יו״ד סימן בריש שמואל ולית דין בינייהו גם לא אחדל לומר כי במסורת הדפוס במנין אותיות זעירות כתוב וא״ו לשוא לא נשא אולי נפל בלבול בספרים בין וא״ו לשוא לוא״ו נפשו דסמיך ליה. אל ה׳ נפשי אשא שיציל נפשי משפת שקר וכפר על אשר חטא על הנפש ונפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו ועיין מה שכת׳ באיוב כ״ג.

דורשו – דורשיו קרי.

והנשאו – בגעיא.

והנשאו – הראשון והנשאו מי זה והשני ושאו מי הוא זה והוא חד מן זוגין קדמאה נתיב אות וחסר מלה ותניינא חסר אות ויתיר מלה וסימן נמסר ביחזקאל י״א במ״ג.