Tehillim 23 – תהלים כג‏ – Mikraot Gedolot

בַּאֲתַר צִיחְתָא בַּהַנְיַת דִתְאִין יַשְׁרִינַנִי עַל מֵי נִיחַיָא דַבְּרֵנִי.

In a place of thirst he will settle me in pleasant grass; he led me to the waters of rest.

בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות – שאל רבי אלעזר את ר׳ שמעון ואמר לו כשיצאו ישראל ממצרים כלי קוריים הוציאו עמהם. אמר לו לאו. ומהיכן היו לובשין כל ארבעים שנה. אמר (להם) [לו] ממה שהלבישום מלאכי השרת שנאמר (יחזקאל ט״ז:י׳) ואלבישך רקמה. ומהו רקמה רבי סימאי אמר פורפרייא. אמר לו ולא היו בלין. אמר ולא קרית (דברים ח׳:ד׳) שמלתך לא בלתה מעליך. אמר לו ולא היו הקטנים גדלים. אמר לו צא ולמד מן החלזון הזה שכל זמן שהוא גדל נרתיקו גדל עמו. אמר לו ולא היו צריכין תכבוסת. אמר לו הענן שף בהן ומגהצן. אמר לו ולא היו נשרפין. אמר לו צא ולמד מן הסיטון הזה שאינן מתגהצין אלא על ידי האור. ולא היו עושין כנימות. אמר לו במותן לא עשו בחייהן לא כל שכן. ולא היו מסריחין מריח הזיע שלא היו מחליפים את בגדיהם. אמר לו הבאר היה מעלה להן מיני דשאים והיו מגעגעין בהן שנאמר בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני. והיה ריחם נודף מסוף העולם ועד סופו. בא שלמה ואמר (שיר השירים ד׳:י״א) וריח שלמותיך כריח לבנון. ואומר עוד (שם י״ד) נרד וכרכם קנה וקנמון. וכל אלו מהיכן היו (שם ט״ו) מעין גנים באר מים חיים. כיון שראו ישראל האיך הקב״ה מגהצן ומעדנן במדבר התחילו מקלסין ואומרים את הוא רעיא טבא לא חסרא טובתך לעולם. ה׳ רועי לא אחסר בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני. אמר רבי שמואל יש לך מים שהן נאים לשתות ואין נאים לרחוץ בהם. נאים לרחוץ בהם ואין נאים לשתות. אבל מי הבאר נאים לזה ולזה.

דבר אחר: בנאות דשא – מדבר בדוד בשעה שהיה בורח מפני שאול. מה כתיב שם (שמואל א כ״ב:ה׳) וילך שאול ויבא יער חרת. שהיה מנוגב כחרת והרטיבו הקב״ה מטובו של עולם שנאמר (תהלים ס״ג:ו׳) כמו חלב ודשן תשבע נפשי. נפשי ישובב. זו המלכות. שלא היה לי זכות אלא למען שמו. גם כי אלך בגיא צלמות. זה מדבר זיף. לא אירא רע. למה כי אתה עמדי. שבטך אלו הייסורין. משענתך זו תורה. המה ינחמוני. יכול בלא יסורין תלמוד לומר אך. יכול בעולם הזה תלמוד לומר אך טוב וחסד ירדפוני. תערוך לפני שלחן זו המלכות. נגד צוררי זה דואג ואחיתופל. דשנת בשמן ראשי. יכול על ידי יסורין וכו׳. ושבתי בבית ה׳ זה בית המקדש. ורבנן פתרי קרא בישראל. בנאות דשא (יחזקאל ל״ד:ט״ו) אני ארעה צאני ואני ארביצם. על מי מנוחות ינהלני (שם מ״ז:י״ב) ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה. מהו (שם) ועלהו לתרופה. רב ושמואל. חד אמר להתיר פה של אלמים. וחד אמר להתיר פה של עקרות. נפשי ישובב לעולם הבא.

רמז תרצא

בנאות דשא ירביצני – שאל ר׳ אלעזר את ר׳ שמעון ואמר לו כשיצאו ישראל ממצרים כלי קורייס יצאו עמהם א״ל לא, ומהיכן היו לובשין כל ארבעים שנה, א״ל ממה שהלבישום מלאכי השרת שנאמר ואלבישך רקמה, ומהו רקמה רבי דוסתאי אומר פורפירא, אמר ליה ולא היו בלים, אמר ליה ולא קרית שמלתך לא בלתה מעליך, אמר ליה ולא היו הקטנים גדלים, אמר ליה צא ולמוד מן החלזון שכל זמן שהוא גדל נרתקו גדל עמו, א״ל ולא היו מתלכלכין, א״ל ענני כבוד מגהצין אותן, צא ולמד (מסלמנדרא) אמייטון הזה שאינו מתגהץ אלא באור, אמר ליה ולא היו עושין כנימות, אמר ליה במותן לא היו עושין בחייהן לא כ״ש, א״ל ולא היו מסריחין מריח הזיעה שאינן מחליפין את לבושיהן, א״ל הבאר היה מעלה להם מינה דשאים ומיני בשמים והיו מנענעין בהן שנאמר בנאות דשא ירביצני, והיה ריחן נודף מסוף העולם ועד סופו, בא שלמה ופירש וריח שלמותיך כריח לבנון ואומר נרד וכרכום קנה וקנמון כל אלו מהיכן מעין גנים באר מים חיים, כיון שראו ישראל היאך הקב״ה מעדנן במדבר התחילו מקלסין אותו ואומרים את הוא רעיא טבא לא חסרת טובתך לעולם.

רמז תרצב

ה׳ רועי לא אחסר וגו׳ על מי מנוחות ינהלני, אמר רבי שמואל יש לך מים שהן נאים לשתות ואינן נאים לרחוץ בהם, ויש לך נאין לרחוץ בהן ואינן נאין לשתות, מי הבאר נאים לזה ולזה.

רמז תרצד

דבר אחר: בנאות דשא ירביצני – מדבר בדוד בשעה שהיה בורח מפני שאול, מה כתיב וילך דוד ויבא יער חרת, ולמה נקרא חרת שהיה מנוגב כחרת, והקב״ה הרטיבו מטובו של עולם שנאמר כמו חלב ודשן תשבע נפשי.

פי ריאץ׳ אלכלא ירבצ׳ני, ואלי מא אלראחה יסוקני.

בתוך שדה האילן שיש בו דשא ירביצני. ואל מי המנוחות יוביל אותי.

בנאות, באדמות המלאות דשא ירביצני ואל מי מנוחות ינהלני.

בנאות דשא – בנוה דשאים. לפי שהתחיל לדמות מזונותיו למרעה בהמה, שאמר: י״י רעי (תהלים כ״ג:א׳), נופל על הלשון נאות דשא.

ומזמור זה אמר דוד ביער חרת (שמואל א כ״ב:ה׳). למה נקרא שמו יער חרת? שהיה מנוגב כחרת והרטיבו הקב״ה מעין של העולם הבא. מדרש תלים.

in green pasture In grassy pastures. Since he commences to compare his sustenance to the pasture of an animal by saying, "The Lord is my shepherd,⁠" "green pastures" is appropriate for the expression, "the Lord is my shepherd.⁠" David recited this psalm in the forest of Hereth (I Sam. 22:5). Why was it called Hereth? Because it was as dry as a potsherd (חרס) and the Holy One, blessed be He, moistened it with the good of the world to come (Midrash Tehillim 23:6).

בנאות – הטעם שימצא הדשא ויהיה שם נוה קרוב שלא ייגע בצהרים בעת שתרבץ השה.

ועל מי – הזכיר המים.

וטעם מנוחות – הפך נחל שוטף.

IN GREEN PASTURES. The meaning of He maketh me to lie down in green pastures is that the lamb finds grass when it lies down. The grass is found in a place that is close by, so that the lamb does not tire itself out in the mountains looking for pasture

HE LEADETH ME BESIDE THE STILL WATERS. David makes mention of the still waters. The still waters are the reverse of an overflowing stream (Isaiah 30:28).⁠¹

1. God leads David by still waters rather than by torrential streams.

בנאות דשא ירביצני – פירוש בנאות – מקום. ואל״ף נאות עומדת במקום וא״ו נוה נוות. ואהל הרועים נוה כמו אני לקחתיך מן הנוה (שמואל ב ז׳:ח׳), אל נוה איתן (ירמיהו מ״ט:י״ט), נות כרת רעים (צפניה ב׳:ו׳). ובתמורת הוא״ו באל״ף: ונדמו נאות השלום (ירמיהו כ״ה:ל״ז), ועל נאות מדבר קינה (ירמיהו ט׳:ט׳), כי דשאו נאות מדבר (יואל ב׳:כ״ב). והרועה הטוב נוהג את צאנו ורועה אותן במקום דשא ושם יטה אהלו ויריעתו בבקר. ובנטות היום ובעת הצהרים ירביצן בצל אהלו כמו שכתוב: איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים (שיר השירים א׳:ז׳). וכשרוצה להשקותן ינהלן על מי מנוחות, כלומר מים שילכו לאט ולא נחל שוטף פן ישטפו אותן המים בבואן לשתות ולפיכך אמר: על מי מנחת ינהלני.

ואמר בנאות דשא וגו׳, שאחר שהמשיל האל לרועה והעם לצאן, הזכיר דרך לרועה הטוב, שמחזר לתקוע אהלו במקום מרעה דשן ושמן ומלא דשאים, ירעה את הצאן בבקר ובערב. אבל בצהרים ירביצם בתוך האהל, כאמרו איכה תרביץ בצהרים (שיר השירים א, ז). ונאות, נגזר מנוה. ואהלי הרועים יקראו נאות רועים, ונאות מדבר. וכן כשרוצה הרועה הטוב להשקות את צאנו מנהלם על מי מנוחות, ר״ל מים הולכים לאט, ולא במים שוטפים, שלא יצטער המקנה ולא יפחד לבוא השטף. וע״ד זה המשל אמר על כל העם בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני.

בנאות דשא [ירביצני על מי מנוחות ינהלני]. יתן מזונותי באופן שלא אצטרך לכלות ימי להשיגם¹:

1. ובמשל השה והרועה, ׳שימצא הדשא ויהיה שם נוה קרוב, שלא ייגע בהרים׳ (אבע״ז), וינהל וינהיג אותו על מי מנוחות מבלי טורח. וראה בראשית (מז ז) ׳וינהלם בלחם׳.

מנחת – כן מצאתי במקצת מדוייקים כ״י.

בנאות – ענין מדור כמו נאות השלום (ירמיהו כ״ה:ל״ז).

ירביצני – ענין השכיבה לנוח.

ינהלני – ענין הנהגה כמו נהלת בעזך (שמות ט״ו:י״ג).

בנאות – כרועה הרחמני המרביץ עדרו במקום דשא ולפי שהמשילו לרועה אמר לשון הנופל ברועה.

מי מנוחות – כי מים הנחים המה צלולים משא״כ הרודפים כי יגרשו מימיו רפש וטיט.

בנאות דשא ירביצני ועל מי מנוחות (ר״ל מים צלולים בלתי עכורים) ינהלני – עתה יחל לצייר עת הוציאהו ה׳ מן המצב הלז ויביאהו לבית שאול (שאז היה עדיין לפעמים רועה צאן אביו כמו שנזכר (שמואל א י״ז) ושם נוססה בלבו קנאת ה׳ ללחום עם הפלשתי, ודמה מצבו זה כשה שהתחיל להיות שובב ופראי ולברוח מן הדשא על הרים שובבים, ועז״א גם בעת אשר

בנאות דשא – שם נאות יש לו קרבה עם ומדברך נאוה (שיר השירים ד׳:ג׳) ועם שרש אוה, ור״ל מקום נחמד שכל אדם מתאוה לו.

ינהלני – אחר ששבעתי ואיני יכול למהר צעדי למקום ההשקאה הוא מַנְחֶה אותי בנחת.

על מי מנוחות – מקום מנוחה לי, או ר״ל מקום שאין המים שוטפים ומפני זה אינם נרפשים רק זכים.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון