Tehillim 2 – תהלים ב‏ – Mikraot Gedolot

אֶשְׁתְּעֵי קְיָמָא דַייָ אֲמַר חֲבִיב כְּבַר לְאַבָּא לִי אַנְתְּ זַכָּאָה כְּאִלוּ יוֹמָא דֵין בְּרֵיתָךְ.

I will tell of the covenant of the LORD. He said:⁠¹ “You are as dear to me as a son to a father (abba), pure as if this day I had created you.”

1. He said: + to me.

אספרה אל חק – מסופרים הם בחוקה של תורה ובחוקן של נביאים וכתובים. בחוקה של תורה (שמות ד׳:כ״ב) בני בכורי ישראל בחוקה של נביאים (ישעיהו נ״ב:י״ג) הנה ישכיל עבדי ירום ונשא. מה כתיב בתריה (שם מ״ב:א׳) הן עבדי אתמך בו. בכתובים (תהלים ק״י:א׳) נאם ה׳ לאדוני. ה׳ אמר אלי בני אתה. וכתוב אחר אומר (דניאל ז׳:י״ג) וארו עם ענני שמיא. ה׳ אמר אלי בני אתה. א״ר יודן כל הנקמות הללו בחוקו של מלך מלכי המלכים הקב״ה. כל כך למה שהוא עוסק בתורה.

דבר אחר: בני אתה – מכאן תשובה לאומרים יש לו בן. ואת מותיב להון בן לי אתה אינו אומר אלא בני אתה כעבד שעושה לו רבו קורת רוח ואומר לו אנא מחבב לך כברי. (ר׳ הונא אמר לשלשה חלקים נחלקו היסורין. אחת נטלו אבות העולם וכל הדורות ואחת דורו של שמד ואחת דורו של משיח). וכד תיתי שעתיה אומר הקב״ה עלי לבראתו בריה חדשה. וכן הוא אומר אני היום ילדתיך. הא שעתא בריית ליה. וכן הוא אומר (מלכים א א׳:ו׳) ואותו ילדה אחרי אבשלום. וכי אמו של אבשלום ילדה לאדוניה והלא זה בן מעכה וזה בן חגית אלא מה זה עשה רכב ופרשים אף זה עשה כן ומה זה היה בעל מחלוקת אף זה כן ומה זה חמשים איש רצים לפניו אף זה כן.

רמז תרכא

אספרה אל חק – כבר הדברים מסופרים הן בחקה של תורה מנין בני בכורי ישראל, בחקן של נביאים מנין הן עבדי אתמך בו וכתיב בתריה הנה ישכיל עבדי וגו׳, בכתובים מנין נאם ה׳ לאדני וגו׳.

ה׳ אמר אלי בני אתה – ר׳ הונא בשם ר׳ אידי בשלשה חלקים נחלקו היסורין אחד למלך המשיח, וכד תיתי לו שעתיה אומר הקב״ה עלי לבראותו בריה חדשה, וכה״א אני היום ילדתיך שעתיה אומר הקב״ה עלי לבראותו בריה חדשה, וכה״א אני היום ילדתיך שעתיה ברייה ליה, וכן הוא אומר ואותו ילדה אחרי אבשלום, וכי אמו של אבשלום ילדה לאדוניה והלא זה בן מעכה וזה בן חגית, אלא מה זה עשה רכב ופרשים אף זה עשה כן, ומה זה היה בעל מחלוקת אף זה כן, ומה זה חמשים איש רצים לפניו אף זה כן.

ומהמא אקץ הד׳א אלרסם, פאן אללה קאל אנת וליי אליום אנשיתך שריפא.

וכל עוד שאני אספר את החק הזה. הרי ה׳ אמר אלי: אתה היום נכבד גדלתי אותך.

אספרה, וכל זמן שאני משנן את החוק הזה כלומר תורת ה׳ הרי ה׳ אמר לי מכובדי אתה היום עשיתיך מכובד.

ופירשתי בני אתה, מכובדי, מפני שהשכל מכחיש פירושו בפשטו, ונוסף לכך הרי תיבת בן בלשון האומה מתפרשת לעשרה פנים¹ וזה אחד מהם. ופירשתי ילדתיך התהוות, וגם מלה זו כדרך שמושה שכך אומרים בטרם הרים ילדו², וכן או מי הוליד אגלי טל³, וכן וכפור שמים מי ילדו⁴.

1. מרשה אני לעצמי למנותם וכל אשר ייראה לו שטעיתי יתקן. א) בן, ולד. ב) ענף, כמו ועל בן אמצתה לך, לקמן פ טז. ג) שרשים, בנות צעדה עלי שור, בראשית מט כב. וראה תרגומו שם, ופירושיו מהדורתי. ד) תלמיד, בני הנביאים, מלכים ב ב טו. ה) תכונה ואופי לטוב או לרע, בני חיל, בני בליעל, בני עולה, בן נעות המרדות. ו) גיל, כבשים בני שנה. ז) כפרים הטפלים לעיר, את קנת ואת בנותיה. ח) חיוב, בני מות, בן מות. ט) כינוי של כבוד בני בכורי, בנים אתם. י) השוכנים במקום מסויים או בכלי מסויים. בני ציון, בני בבל, בני אשפתו. והן עתה לאחר עריכת המלון המובא בסוף הספר נראה לי לשנות מה שכתבתי כאן. ראה שם, ושמא שתי הרשימות משלימות זו את זו.

2. לקמן צ, ב.

3. איוב לח כח.

4. שם לח כט. והשוה רמב״ם במו״נ ח״א פ״ז.

ופסרת בני אתה וליי למא אחאל אלעקל תפסירה עלי אלט׳אהר, וכאנהֵ מע ד׳לך לפט׳הֵ בן פי לג׳ה אלקום עלי עשרה צ׳רוב מן אלתפסיר, והד׳א ואחד מנהא.

ופסרת ילדתיך אנשיתך כמסתעמלהם איצ׳א פי הד׳ה אללפצ׳ה, אד׳ יקולו בטרם הרים ילדו, ואיצ׳א או מי הוליד אגלי טל, ואיצ׳א וכפור שמים מי ילדו.

ובעד חכאיתה קול אללה אפתתﹶח בקו׳ אספרה אֶל חוק. וליס אספרה הנא מתעדיא בראבט אֶל. ואנמא יריד אספרה אשר אל חוק ואֶל במעני על. יעני אצף מא הו עלי רסםﹴ מרסום וחדﹼﹶ מחדוד לילא יתכׄטאני [3א] לי סואי.

ודׄלך הו קו׳ ייי אמר אלי בני אתה אי אן אללה עהד אלי באלאמר ומלכני עלי אלאמם אלמכׄתלפה ואלאקאצי אלנאٓٴיﹶה.

וחדׄף אשר מע אֶל מתׄל קולה ואל לב שקוציהם ותועבותיהם לבם הולך (יחזקאל יא:כא) ואשר אֶל לב שקוציהם ותועבותיהם עלי מא דל עליה מוצׄעה. ואמא חדׄף אשר מן אלכלאם פכתׄיר לכל הֵעיר האלהים (עזרא א:ה) לכל יבא גבורותיך (תהלים עא:יח).

Following God’s speech, he opens with the phrase, “Let me tell of the decree.” (Psalms 2:7). “Let me tell” is not transitive with the particle ʾęl, rather it intends, ‘Let me tell of the decree’. ʾĘl (lit. to) means ʾal (of). Meaning I will describe what it is; a nightly decree and enactment ordained, which He goes so far as to do for me only.⁠¹

The (the decree) is “The Lord said to me You are My son,” (Psalms 2:7), as in God passed a decree and made me king over the various nations and furthermost regions.

It omits ʾašęr with ʾęl exactly like the phrase, “is for them whose (ʾęl) heart is set upon their detestable things and their abominations” (Ezek. 11:21) and (equivalent to) ‘is for them whose (ʾašęr ʾęl) heart is set upon their detestable things and their abominations,’ as I have demonstrated over there. (i.e., an asyndetic sentence). The omission of ʾašęr from sentences is common, “all whose spirit had been roused by God” (Ezra 1:5), “You mighty acts, to all who are to come” (Ps. 71:18).

1. Dictionary Blau, p. 186.

אספרה אל חוק – אמר דוד: לחק קצוב הוא מקובל עלי לספר זאת ולהודיע.

י״י אמר אלי – על ידי נתן וגד ושמואל.

בני אתה – ראש לישראל הקרוים: בני בכורי (שמות ד׳:כ״ב) והם יתקיימו על ידך, כמה שנאמר באבנר: כי י״י אמר ביד דוד עבדי אושיע^א את^ב ישראל (שמואל ב ג׳:י״ח), ובשבילם אתה לפני כבן שכולן תלויים בך.

אני היום – שהמלכתיך עליהם.

ילידתיך – להיות קרוי בני וחביב עלי כבן בשבילם, כמה שנאמר: וידע דוד כי הכינו י״י למלך על ישראל וכי נשאת מלכותו בעבור עמו ישראל (שמואל ב ה׳:י״ב, דברי הימים א י״ד:ב׳). ומצינו במלכי ישראל החביבים לפניו שקראם בנים, כמו שנאמר בשלמה: הוא יהיה לי לבן ואני אהיה לו לאב (שמואל ב ז׳:י״ד, דברי הימים א כ״ח:ו׳). [ועוד מצינו בדוד במזמור פ״ט: הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי (תהלים פ״ט:כ״ז).]⁠^ג

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״הושיע״.

ב. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104. בפסוק מופיעה כאן מלת: ״עמי״.

ג. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י קמברידג׳ A3 (שם אין מספר הפרק), פרמא 3204 (״במזמור פ״ח״), פריס 161 (״במזמור כ״ח״), מוסקבה 104 (״במזמור פ״ח״) ובדפוסים (״במזמור פ״ח״), אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778 וברוב כתבי היד הקדומים של רש״י.

I will tell of the decree Said David, "This is an established decree, and [one] that I have received to tell this and to make known.⁠"

The Lord said to me through Nathan, Gad, and Samuel.

You are My son The head over Israel, who are called "My firstborn son.⁠" And they will endure through you, as is stated concerning Abner: "for God said, etc., 'By the hand of My bondsman David shall I deliver... Israel'" (II Sam. 3:18). And for their sake, you are before Me as a son because they are all dependent upon you.

this day have I for I have enthroned you over them.

begotten you to be called My son and to be beloved to Me as a son for their sake, as it is stated (II Sam. 7:14) concerning Solomon: "I will be to him a father, and he shall be to Me a son.⁠" We find further concerning David "He shall call Me, 'You are my Father, my God, and the Rock of my salvation.'" (Tehillim 89:27).

אספרה – דברי דוד עם הנבואה שלו.

או דברי המשורר מדבר^א בעדו.

וטעם אל חק – זה שאספר אשים אותו לחק שיסופר.

והוא אמר אלי בני אתה – לעבוד את השם, כבן יכבד אב (מלאכי א׳:ו׳).

אני היום ילדתיך – כמו: צור ילדך תשי (דברים ל״ב:י״ח).

א. כן בכ״י פרמא 1870, ובגיליון כ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״משורר״.

I WILL TELL. These are the words of David regarding his prophecy¹ or the words of the poet speaking on behalf of David. Asapperah el chok (I will relate the decree) means, I will issue a decree that what I now say should be told. In other words, I will order that it be related that The Lord said unto me: Thou art My son, that is, God told me, “serve the Lord as a son honors his father.⁠²

THIS DAY HAVE I BEGOTTEN THEE. This is similar to Of the Rock that begot you; you were unmindful (Deut. 32:18).⁠³

1. What God told him, viz. Thou art My son etc.

2. Compare, Mal. 1:6.

3. Begot you means, created you. Similarly, begotten thee. See Ibn Ezra on Deut. 32:18.

אספרה אל חק י״י אמר אלי – חק – כמו: חקת עולם (שמות י״ב:י״ד), דבר שאינו נפסק.

בני אתה אני היום ילידתיך – גדלתיך,⁠¹ כמו בטרם הרים יולדו (תהלים צ׳:ב׳), וכן: אם יולד גוי פעם אחת (ישעיהו ס״ו:ח׳), שכן כתוב: ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ (שמואל ב ז׳:ט׳).

1. בדומה מובא בשם רבי יוסף גם בפירוש ניקולס דה לירה (מובא בהקדמת בהקדמת י׳ מאהרשען למהדורתו של פירוש רש״י על תהלים, פרשנדתא חלק ג׳, עמ׳ XXII): ״אני היום ילדתיך – מפרשו רבי יוסף כן: גדלתיך על ידי שהמלכתיך על עם ישראל שנקרא בני בכורי, נמצא שבאופן מיוחד אתה בני.⁠״

אספרה אל חק – זהו מאמר דוד שאומר: זה הספור אשים לי לחק ולמנהג. ומה הוא הספור?

כי י״י אמר אלי בני אתה – וממנו באה לי המלוכה. ולכן אל יערער שום אדם עליה, כי י״י לקחני לבן, כמו שאמר לשמואל: כי ראיתי בבניו לי מלך (שמואל א ט״ז:א׳). כלומר: המלך הזה לי הוא, ובני הוא ועבדי הוא, ושומע אלי. כי כל מי ששומע לעבודת האל יקרא בנו, כמו שהבן שומע אל האב ומזומן לעבודתו. וכן בנים אתם לי״י אלהיכם (דברים י״ד:א׳), אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן (שמואל ב ז׳:י״ד), ואמר: בני אל חי (הושע ב׳:א׳).

אני היום ילדתיך – היום שנמשח הוא היום שלקחו האל לו לבן, כמו שאמר: לי מלך (שמואל א ט״ז:א׳). ואמר: היום ילדתיך, כי אותו היום נולדה בו רוח אלהים כמו שכתוב: ותצלח רוח י״י אל דוד מהיום ההוא ומעלה (שמואל א ט״ז:י״ג). ומהיום ההוא ומעלה אמר שירים ומזמורים ברוח הקדש שנולדה לו ונאצלה עליו מהאל. וכן רוח גבורה נוספה בו מהיום ההוא ומעלה. וכן אמר: צור ילדך תשי (דברים ל״ב:י״ח), שגדל אותך ונתן חכמה בלבך ושכל ביום מעמד הר סיני. וכן הוא אומר: הלא הוא אביך קנך (דברים ל״ב:ו׳). כי אם אמר ילדך קנך על היצירה לא היו זו לישראל יותר משאר בני אדם. הלא תראה מה שאמר: הלי״י תגמלו זאת (דברים ל״ב:ו׳), כלומר זהו הגמול שתגמלו לו על כל הטובה שעשה לכם. הלוא הוא אביך קנך. ואמר: צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך (דברים ל״ב:י״ח) כמו שאמר אביך, כי הוא לכם כמו האב והמחללת והיא האם.

Let me declare it for a decree – This is the utterance of David, who says, I will make this declaration a decree and rule. And what is the declaration? That

The Lord said unto me, Thou art My son – and the kingdom has come to me from Him, and therefore let no man stir up strife against it, for the Lord hath chosen me for a son, as He said to Samuel (1 Sam. 16:1): "For I have provided among his sons a king for Myself.⁠" It is as though to say, "This king is Mine and he is My son and servant and obeys Me" – foreveryone who is obedient in the service of God He calls His son, just as a son obeys his father and is ready for his service. And so (in the verse) "ye are sons of the Lord your God" (Deut. 14:1), and "I will be his Father and he shall be My son" (2 Sam. 7:14); and it says (Hos. 2:1), "the sons of the living God.⁠"

This day have I begotten thee – The day when he was anointed was the day God took him to Himself for a son, as it says (1 Sam. 16:1), "to Me a king.⁠" And he says, This day have I begotten thee, for on that day there was born in him the spirit of God, as is written (1 Sam. 16:13), "And the spirit of the Lord came mightily upon David from that day and onward.⁠" And from that day onward he gave expression to songs and psalms by the Holy Spirit, which was born in him and imparted to him by God. Moreover, the spirit of might was added to him from that day onward; and so it says (Deut. 32:18), "Of the rock that begat thee thou art unmindful" which made thee great and put wisdom in thine heart and intelligence, in the day of the station at Mount Sinai. And so it says {ibid. 6), "Is not He thy Father that hath bought thee?⁠" For if he had said begotten thee, bought thee in reference to (the act of) creation, this would have been no more true of Israel than the rest of men. Do you not see what he says, "Do ye thus requite the Lord?⁠" {ibid.), meaning, "This is the requital you make Him for all the good He has done to you! Surely He is thy Father who bought thee!⁠" And he says, "Of the rock that begat thee thou art unmindful and hast forgotten the God that gave thee birth" (ibid. 18), just as he says thy Father, for He is to you as a father, and the one that gave thee birth – that is, the mother.

אספרה אל חק – מסכת סופרים אספרה אל חק זה קדש וחכמים אומרי׳ הרי זה חול ובקצת ס״ס אל״ף אספרה בגעיא.

ה׳ אמר אלי – היו״ד בגעיא בס״ס.

אל חק – את חוק וכן וירדפו אל מדין (שופטים ז׳:כ״ה).

חק – מלשון חקיקה וכתיבה.

אספרה – אמר דוד אספר את הדבר החקוק בספר שה׳ אמר אלי בני אתה כמ״ש בני בכורי ישראל (שמות ד׳:כ״ב) והמלך יחשב ככל העם.

אני היום ילדתיך – ר״ל חביב אתה בעיני כבן לאב ביום הולדו.

אל חק – כמו ותהי חק בישראל, ובא אל במקום את לומר שע״י ספורו יקבע אותו לחק אל יתר חקי הארצות והנימוסים.

בני ילדתיך – בן ואב יהיו לפעמים ע״י שמגדלו ואמנו כמו ויהי לה לבן, לכן יוסיף לפעמים אביך זה ילדך (משלי כ״ג) אמך אשר ילדתך (ירמיהו כ״ב).

אספרה אל חק – כמו שיש חקים ודתות להתנהגות המדינה, כן יש חקים ודתות בין העמים, חקים כוללים בכל המדינות למשל, חק קבוע ונימוס כולל, שאין לעם ומלך ליפול על גבולות מלכים ועמים בלא איזה טענה מספקת, וכל העובר על החקים האלה ויצא בזרוע להחריב עמים ולגזול נחלתם, יקרא בשם עריץ מרגיז הארץ וכדומה, אבל אני בצאתי לכבוש גוים ולהחריד ממלכות אספר את החק והנימוס שניתן לי על זה מאת ה׳, שה׳ אשר הארץ ומלואה שלו נתן לי רשות על זה ושם אותה לי לחק ולמשפט (כמ״ש במדרש שלא יאמרו לסטים אתם שכבשתם ארצות ז׳ עמים וכו׳ הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו וכו׳) ומהו החק?

ה׳ אמר אלי – אחר שבני אתה, ואני היום ילדתיך – ממליץ כאילו היום עת רגשו גוים נגדו למרוד בו, ילד אותו ה׳ והיה לו לבן למשול על הכל, כבן המושל בנכסי אביו, כמ״ש ואני נסכתי מלכי, ואם כן

אספרה – ההפרש שבין פעל סִפֵּר להגיד הוא שזה מודיע דבר חדש ומקצר דבריו, והראשון מפרש דבר ידוע במקצת ומבארו יותר, מגידי החידה (שופטים י״ד:י״ט) ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע (מלכים ב׳ ח׳:ד׳), וכן כאן פירושו דבר ידוע הוא שה׳ בחר בי, מ״מ אפרשנו יותר.

אל חק – פירשו אל במקום את ע״ד הרגו לאבנר (שמואל ב׳ ג׳:ל׳) אספרה מה שהאל חַק וגזר, ויש עוד לפרשו ע״ד יוצר עמל עלי חק עשיתי לי חק והרגל לספר דבר זה.

היום – שמשחוך כל ישראל למלך וגרשת פליטת היבוסי מארץ קדשי.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון