×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יב) נַשְּׁקוּ⁠־בַ֡רפֶּן⁠־יֶאֱנַ֤ף׀ וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ כִּֽי⁠־יִבְעַ֣ר כִּמְעַ֣ט אַפּ֑וֹ אַ֝שְׁרֵ֗י כׇּל⁠־ח֥וֹסֵי בֽוֹ׃
Do homage in purity, lest He be angry, and you perish on the way when suddenly His wrath is kindled. Happy are all they that take refuge in Him.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
קַבִּילוּ אוּלְפָנָא דִלְמָא יִרְגֵיז וּתְהוֹבְדוּן אוּרְחָא מְטוּל דְיֵיחוֹר כִּזְעֵר רוּגְזֵיהּ טוּבֵיהּ לְכָל דְסָבְרִין בְּמֵימְרֵיהּ.
Accept instruction lest he be angry, and you lose your way; for his wrath1 will tarry a little. Happy all who trust in his word!
1. Wrath: power.
נשקו בר – זה שאמר הכתוב (שיר השירים ז׳:ג׳) שררך אגן הסהר. למה נמשלו ישראל בחטין דכתיב (שם) בטנך ערמת חטים א״ר אידי מה חטה זו סרוקה מאמצעיתה ומתויימת מכל הפירות שהכל טפילין לה כך ישראל מצויינין באומות עכו״ם במילה ובציצית והכל טפל להם. א״ר שמעון בן לקיש מה חטין הללו כשהן יוצאין לזריעה אין יוצאין אלא במנין וכשנכנסין אין נכנסין אלא במנין כך ישראל כשירדו למצרים ירדו במנין שנאמר (דברים י׳:כ״ב) בשבעים נפש ירדו אבותיך. וכשעלו לא עלו אלא במנין שנאמר (שמות י״ב:ל״ז) כשש מאות אלף רגלי. ר׳ חנינא אמר על הדא דר׳ שמעון בן לקיש למה נמשלו ישראל בחטין. לומר לך בעל הבית שיש לו בן בית אם בא לחשב עמו אין אומר לו כמה משפלות של תבן אתה מכניס לאוצר או כמה חבילות של תבן אתה מכנס לאוצר או כמה חבילות של קש אלא נותן את הקוצים לאש וזורה את התבן לרוח ומהו אומר תן דעתך כמה חטים אתה מכניס לאוצר לפי שהם חיים לעולם. בעל הבית הזה הוא הקב״ה שכל העולם שלו שנאמר (תהלים כ״ד:א׳) לה׳ הארץ ומלואה. בן בית זה משה שנאמר (במדבר י״ב:ז׳) בכל ביתי נאמן הוא. ומה אמר לו הקב״ה תן דעתך על העכו״ם. לא כן למה שנמשלו בקש יאכלמו כקש ומה עושין לקש מציפין אותו במים שנאמר (תהלים קל״ו:ט״ו) ונער פרעה וחילו בים סוף. ונמשלו כקוצים שנאמר (ישעיהו ל״ג:י״ב) והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים. אבל ישראל נמשלו כחטין שנאמר (שיר השירים ז׳:ג׳) בטנך ערמת חטים. לכך אמר לו הקב״ה תן דעתך למנות את ישראל לידע כמה יש בהן. שנאמר (שמות ל׳:י״ב) כי תשא את ראש בני ישראל.
דבר אחר: בטנך ערמת חטים. שבולת של חטים מתמרת ועולה והקנה שלה ארוך ועליה רחבין וארוכין והשבולת בראש הקנה והקנה שלם מתגאה ואומרת בשבילי נזרעה השדה והעלין מתגאין ואומרין כן אומר להן השבולת הרי הגורן בא והכל מתפייסין ויודעין בשביל מי נזרעה השדה לא עשה זמן הרבה הרי הגורן בא הקש מכניסין לאש והמוץ זורין לרוח ומקיימין את החטין בגורן וכל מי שהוא רואה אותן נוטלן ונושקן. כך אומות העכו״ם הן אומרים בשבילנו נברא העולם וישראל אומרים להן והלא כתיב (ישעיהו ל״ג:י״ב) והיו עמים משרפות סיד. אבל ישראל לעתיד לבוא משתיירין לבד שנאמר (דברים ל״ב:י״ב) ה׳ בדד ינחנו ואין עמו אל נכר.
דבר אחר: בטנך ערמת חטים. ר׳ יודן אמר ערימת חטים זו תורת כהנים שכל חטאות ואשמות כתובין בו שנאמר (ויקרא ו׳:ב׳) זאת תורת העולה. (שם י״ח) זאת תורת החטאת. (שם ז׳:א׳) וזאת תורת האשם. (שיר השירים ז׳:ז׳) סוגה בשושנים. אלו דברי תורה שהן רכין כשושנים. כמה מצוות ודקדוקים יש בו כמה פגולין ונותרין יש בו. אמר ר׳ לוי בנוהג שבעולם אדם נושא אשה בת כ׳ או בת שלשים משיוציא יציאותיו הוא בא להזדקק לה והיא אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי והוא פורש ממנה מיד ומי גרם לו שלא קרב אליה אי זה כותל יש ביניהם ואי זה סייג ואי זה נחש נשכו ואי זה עקרב עקצו. אלא מי עקצו דברי תורה שהן רכין כשושנה שכתוב בה (ויקרא י״ח:י״ט) ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב. וכן הוא מי שהביאו לו תמחוי של בשר והוא רעב לאכול אמרו חלב נפל בתוכו מיד מושך ידו הימנו ולא טעמו ומי גרם לו שלא לטעום אלא דברי תורה שהן רכין כשושנה. כמה דאת אמר בהן (ויקרא ג׳:י״ז) כל חלב וכל דם לא תאכלו.
דבר אחר: בטנך ערימת חטים. רבי הונא בשם ר׳ אידי אמר והלא ערימת של אצטרובלין ושל פלפלין יפין מהן ולמה נמשלו בחטין. אלא יכול אדם לחיות בלא פלפלין ובלא אצטרובלין ואי אפשר לעולם לחיות בלא חטים. וכשם שאי אפשר לעולם בלא חטין כך אי אפשר לעולם בלא ישראל.
נשקו בר – רב ורב אחא אמר נשקו בר של תורה שנאמר (משלי ט׳:ה׳) לכו לחמו בלחמי. עד שלא תזקף עליהם מדת הדין ותאבדו דרכה של תורה. ותאבדו דרך לא תהיו סוברין שמא אהליות ובצרצוריות אני צריך אלא ניצוץ אחד אני מסיק ומאבד עלמא דבראי.
כי יבער כמעט אפו – משל למלך אחד שכעס על בני המדינה והלכו בני המדינה ופייסו את בן המלך שיפייס את המלך הלך הבן ופייס את אביו. כיון שנתפייס לו לבנו הלכו בני המדינה לומר הימנון למלך אמר להם אלי אתם אומרים הימנון לכו ואמרו לבני שאלמלא הוא הייתי מאבד המדינה. כך אומות העכו״ם מבקשים לומר להקב״ה הימנון שנאמר (תהלים מ״ז:ב׳) כל העמים תקעו כף. אומר להם הקב״ה לי אתם אומרים הימנון לכו ואמרו לישראל שאלמלא הם לא נתקיימתם אפילו שעה אחת שנאמר (דברים ל״ב:מ״ג) הרנינו גוים עמו.
דבר אחר: כי יבער כמעט אפו – מלך בשר ודם כשהוא בכעס אינו ברצון אבל הקב״ה אינו כן אלא כשהוא בכעס הוא ברצון שנאמר כי יבער כמעט אפו. על אומות העכו״ם. אבל ישראל אשרי כל חוסי בו. אלו ישראל שהן חוסין בו בכל עת שלא יבער בהן.

רמז תרכד

נשקו בר – רב ורבי אחא, רב אמר נשקו ברה של תורה לכו לחמו בלחמי עד שלא תזקף עליכם מדת הדין ותאבדו דרכה של תורה, פן יאנף ותאבדו דרך. ר׳ אחא אומר נשקו ברה של תשובה פן יאנף ותאבדו דרך, ולא סבורים שמא אהליות וגצוצריות אני צריך, אלא ניצוץ אחד אני מסיק ומאבד עלמא שנאמר כי יבער כמעט אפו, משל למה הדבר דומה למלך שכעס על בני המדינה והלכו בני המדינה ופייסו את בן המלך שיפייס את המלך, הלך ופייס את אביו, לאחר שנתפייס לבנו הלכו בני המדינה ואמרו הימנון למלך, אמר להם המלך לי אתם אומרים הימנון לכו ואמרו הימנון לבני שאלולי לא פייסני כבר הייתי מחריב את כל בני המדינה, כך עובדי אלילים כל העמים תקעו כף אמר הקב״ה לי אתם אומרים אהימנון, אמרו הימנון לישראל שאלולי הם לא נתקיימו בעולם הזה שעה אחת שנאמר הרנינו גוים עמו. ד״א כי יבער כמעט אפו – בשר ודם כשהוא בכעס אינו ברצון וכשהוא ברצון אינו בכעס אבל הקב״ה אינו כן, כי יבער כמעט אפו – על עובדי אלילים, אשרי כל חוסי בו – אלו ישראל.
תסלחו נקאא לטאעתה, כלא יג׳ד עליכם פתביד אחואלכם, אד׳א אשתעל ען קליל גצ׳בה פיכם, פטובא כל מן אסתכן אליה.
תתחמשו בנקיות למשמעתו (ביראת ה׳ טהורה) שלא יכעס ה׳ עליכם והמצב שלכם יחוסל כאשר בדבר מועט כעסו יבער עליכם. אשרי מי שיפנה אליו למחסה באותו זמן (שיבער כעס ה׳).
וקיל פי קו׳ נשקו בר אנה יריד צﹺלוא אלכׄאלץ אלבארﹼ ויכון נשקו מגׄאזאﹰ מן אלתקביל.
ויגׄוז ענדי כונה מן נשק אלדׄי הו אסם אלסלאח פידעוא אלמלוך אן יכונוא סלאחה ואעואנה עלי אראדתהﹺ מן דון מנאגׄאתה ומנאואתה כמא דׄכר ענהם אולא. ויעני בקו׳ בר דׄאתה אדׄ הו אלמצטפי ללה מן בינהם אלמרתצׄי מנהם לא הם.
וצֺמיר יאנף עאיד עלי ייי.
וקיל פי ותאבדו דרך תבידון דרסא. ואנא אקול אנה יעני בקו׳ דרך סירה ומרתבה. מתׄל [4א] קו׳ מדרכו הרשעה (יחזקאל ג:יח) בדרך כל הארץ (מלכים א ב :ב).
ודרך הנא תמייז מתֺל אדמו עצם (איכה ד:ז) ומענאהמא דֺא אדם עצמם ותאבד דרכם. וסירתהם הי אלאמארה ואלריאסה פאועדהם בדֺהאבהא ענהם.
וקו׳ כל חוסי בו עלי ניה אלאצׄאפה אלי אלצׄמיר ואן כאנת אלבא קד אפצלתהא פי קו׳ לחוסים בך (תהלים לא:כ) וגׄאז דׄלך פי לפטׄ חוסי אלדׄי הו נכרה ולם יגׄוז פי לחוסים אלדׄי הו מערפה לאן אלמערפה קד אסתבדת בדׄאתהא ואנפצלת עמﹼא בעדהא ולם יכון סביל אלי אצׄאפתהא אליה.
One states that “they prayed for salvation(Psalms 2:12) that is to say they prayed for salvation of the righteous and naššeqû is a metaphor [majâz] from to kiss.⁠1
In my opinion it is possible (N-Š-Q) mean weapons (nęšęq), which is nominal form for weapons. The kings pray for weapons and help as needed, without rivalry or hostility, as mention about them (the conspirators) above (in verse 2). The meaning of the word “righteous (Bar)” refers to him, as he is God’s chosen among them, the one who is desired by Him, not them!⁠2
The subject of “He be angered(Psalms 2:12) refers to the Lord.
One states “And your way be lost(Psalms 2:12)Utterly lose your way’. I say the word “way” means [yaʿnî] (good) conduct or order. Similarly, the phrase “Of his wicked conduct” (Ez. 3:18) (and) “The conduct of all the earth(1 Kings 2:2).
And here “way” is used as a specification [tamyîz], as in “Their bodies were ruddier(Lam. 4:7). There meanings are ‘their bodies reddened’ and ‘lose their way.’ Their conduct refers to the prince and leadership whom the Lord threatened them with their annihilation.
The phrase “all who take refuge in him,” (Psalms 2:12) presumes annexation with the (independent) pronoun. The B (Bęṯ) interposes (between the words) in “take refuge (ḥôsim bāḵ) in You(Psalms 31:20), although that is permitted for the word ḥôsê’ which is indefinite, it is not permitted for la-ḥôsim, because it is definite as the definite possess itself and is separated from what follows. It (la-ḥôsim) therefore cannot be annexed to it (bāḵ).
1. Menahem: עינן וחמדה המה (Filipowski 179). The בר means ‘innocent’ as in כבר ידי ישבי לי (Psalms 18:21)
2. ‘They prayed for weapon’ Ibn Chiquitilla imagines a kings court, who wishes to be free of court conspiracies and so prayers for salvation in the form of weapons and trustworthy advisors.
נשקו בר – זרזו עצמכם בבור לב.
[לשון אחר: נשקו בר – גרנישמנט בלעז.
ומנחם פתר אותו: לשון תאוה, כמו: ואל אישך תשוקתך (בראשית ג׳:ט״ז).]⁠א
פן יאנף – יקצוף.
ותאבדו דרך – כעיניין שנאמר: ודרך רשעים תאבד (תהלים א׳:ו׳).
כי יבער כמעט אפו – כי ברגע מועט יבער אפוב עליכם פתאום.
ואותה שעה: אשרי כל חוסי בו – יהו ניכרים אישורי החוסים בו.
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778 ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.
ב. כן בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154. בכ״י אוקספורד 34 חסר ״אפו״. בכ״י לוצקי 778: ״בו״.
Arm yourselves with purity Arm yourselves with purity of the heart. Some explain נשקו as garnimont in Old French, equipping. (This is from the verb, garnir. Garnimont means to provide, as in Bereshit 41:40). Menachem (p. 179) interprets it as an expression of desire, as: "Your longing (תשוקתך) shall be for your husband" (Bereshit 3:16).
lest He become angry Heb. יאנף, lest He become angry.
and you perish in the way Like the matter that is stated: "but the way of the wicked shall perish" (Tehillim 1:16).
for in a moment His wrath will be kindled For in a short moment His wrath will suddenly be kindled against them, and at that time, the praises of all those who take refuge in Him will be discerned, the praises of all who take refuge in Him.
נשקו בר – פתרונו: הבן האמור למעלה בני אתה נשקו אותו.
פן יאנף ותאבדו דרך – פתרונו: פן יחול עליכם תוכיחה האמורה למעלה ודרך רשעים תאבד (תהלים א׳:ו׳).
כי יבער כמעט אפו – פתרונו: ולשעה {ק}⁠לה אתם כלים מן העולם.
נשקו בר – הנה עבדו את י״י (תהלים ב׳:י״א) כנגד על י״י (תהלים ב׳:ב׳), ונשקו בר – כנגד על משיחו (תהלים ב׳:ב׳).
והנה פירוש בר – כמו: מה ברי ומה בר בטני (משלי ל״א:ב׳), וכן כתוב בני אתה (תהלים ב׳:ז׳). ומנהג גוים בעולם לשום ידיהם תחת יד המלך כאחי שלמה (דברי הימים א כ״ט:כ״ד) או העבד תחת ירך אדוניו (בראשית כ״ד:ט׳) או לנשק את המלך, וזה המנהג עד היום בארץ הודו.
ופן יאנף – שב אל השם הנזכר בפסוק הראשון (תהלים ב׳:י״א), ואם הוא רחוק. כמו: תבלעמו ארץ (שמות ט״ו:י״ב), איננו שב אל מלת מי כמוכה באלים (שמות ט״ו:י״א), רק אל: אמר אויב (שמות ט״ו:ט׳). וככה: והקימו את המשכן עד בואם (במדבר י׳:כ״א).
ויש אומרים: כי נשקו – מגזרת נשק, והטעם: נשקו כלי בר. והנה בר כמו: ברי לבב (תהלים ע״ג:א׳), והיה ראוי להיותו בור.
או יהיה תקנוא הבר או כלי הבר.
ותאבדו דרך – תהיו אובדים מפאת הדרך, כמו: נובלת עליה (ישעיהו א׳:ל׳), כי היא בעצמה איננה נובלת רק עליהב נובלים, כי היא מהפעלים העומדים.
ור׳ משה הכהן אמר: כי דרך, כמו: מדרך כף רגל (דברים ב׳:ה׳). וזה רחוק כי אין לו טעם.
כי יבער כמעט אפו – פועל יוצא כאש תבער יער (תהלים פ״ג:ט״ו), כדרך: אש אוכלה (דברים ד׳:כ״ד). והפעול חסר כי אין צורך, כי חרי אף נמשל לאש.
א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י לונדון 24896: ״תקֻנה״. בכ״י מנטובה 13: ״תקנה״.
ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״עלים״.
DO HOMAGE IN PURITY. Note the following: Serve the Lord (v. 11) is in contrast to Against the Lord (v. 1). Nasheku bar1 (do homage in purity) is in contrast to and against His anointed (v. 1).
The meaning of bar (purity) in our verse is similar to the meaning of beri (my son)⁠2 in What, my son? and what, O son of my womb (Prov. 31:2). Scripture similarly reads, Thou art My son (v. 7).
It is customary among the nations of the world for one to place his hand3 under the hand of the king as the brothers of Solomon did.⁠4 It is similarly customary for5 slaves to place their hands under their master’s thigh,⁠6 or7 to kiss the king.⁠8 This custom is practiced in India this very day.
[LEST HE BE ANGRY.] The reference is to God who is mentioned in the previous verse.⁠9 This is so even though the name of God is some distance from this clause. Compare, The earth swallowed them (Exodus 15:12). The latter does not refer to Who is like unto Thee, O Lord among the mighty (ibid. v. 11).⁠10 It refers to The enemy [who] said [I will pursue, I will overtake... my hand shall destroy them] (ibid v. 9).⁠11 Similarly, and they will set up the tabernacle before they come (Num. 10:21)12 does not refer to what immediately precedes it.
Others say that the word nasheku (do homage) is connected to the word neshek (arm). Nashku bar means, arm yourself with a pure weapon.⁠13 Thus bar (purity) is similar to the word bare (pure) in to such as are pure in heart (Psalms 73:1). Our verse should have read: nasheku bor.⁠14 Alternatively, it should be interpreted as if reading: nasheku ha-bar (take15 the pure)⁠16 or nasheku keli ha-bar (take the pure weapon).⁠17
AND YOU PERISH IN THE WAY. Ve-tovedu derekh (and you perish in the way) means, and you perish with regard to the way.⁠18 It is similar to ke-elah novelet aleha (a terebinth whose leaf fades) (Isaiah 1:30),⁠19 for the terebinth itself does not fade. It is only its leaves that fade. The verb20 is intransitive.⁠21
Rabbi Moses Ha-Kohen says that derekh (way) is similar to the word midrakh (tread) in for the sole of the foot to tread on (Deut. 2:5).⁠22 However this interpretation is farfetched, for it does not make sense.
WHEN HIS WRATH IS SPEEDLY KINDLED.⁠23 Yivar (kindled) is a transitive verb.⁠24 Compare, tivar (burneth) in As the fire that burns the forest (Psalms 83:15). It25 is used in the sense of a devouring fire.⁠26 The act of destruction27 is missing. There is no need to mention it28 for (God’s) fierce anger is compared to fire.⁠29
1. Scripture reads var. Var is the word bar minus the dagesh in the bet. The dagesh is omitted because the bet follows a vav. This word will henceforth be referred to as bar.
2. In other words bar means son, for beri is the word bar with the first person pronominal suffix.
3. Lit., “to place their hands.”
4. See 1 Chron. 29:24.
5. Lit., “or for.”
6. See Ibn Ezra’s comment on Gen 24:2.
7. The reference is apparently to any of the king’s subjects.
8. In other words the meaning of nasheku bar (do homage in purity) is, kiss the king (the son).
9. Literally, the first verse.
10. Which precedes it.
11. Which is some distance from it.
12. Translated lit. And they will set up refers to the sons of Gerson and the sons of Merari mentioned in verse 17. See Ibn Ezra on Num. 10:21.
13. Cf. Rashi: “Arm yourself with purity of heart.”
14. The Hebrew word for purity comes from the root bet, resh, resh. Nouns from such double roots are vocalized with a cholam. Compare chok, from the root chet, kof, kof (Filwarg). Thus our verse should have read nashku bor.
15. Ibn Ezra’s paraphrase of arm yourselves with.
16. Take the pure thing (Filwarg).
17. The point is that bar is short for ha-bar or kli ha-bar. In this case bar is an adjective and is properly vocalized with a pattach. Compare bar levav (Psalms 24:4).
18. Our verse reads: ve-tovedu derekh. This literally means, and you perish the way. Hence Ibn Ezra’s interpretation.
19. Which literally means, as a terebinth fades its leaves. Ibn Ezra interprets this to mean, as a terebinth fades with regard to its leaves, that is when its leaves fall.
20. Lit. For it is an intransitive verb.
21. According to Ibn Ezra, ve-tovedu derekh (and ye perish in the way) means, and you are lost with regard to the way, that is, you will not be able to find the correct path (Filwarg).
22. According to this interpretation, ve-tovedu derekh apparently mean, and you lose your footsteps.
23. Hebrew, ki yivar ki-me’at appo. See next note.
24. Hence ki yivar ki-me’at appo (When suddenly his wrath is kindled) should be rendered, When His wrath suddenly burns or devours.
25. In other words yivar is transitive. It means to burn others, to devour, to consume.
26. See Deut. 4:24, 9:3.
27. That which God’s wrath shall consume is not mentioned in our verse.
28. For it is understood.
29. According to Ibn Ezra our clause should be interpreted: When God’s wrath suddenly consumes you.
נשקו בר – כמו וינשק לכל אחיו (בראשית מ״ה:ט״ו).
ובר – כמו בן. וכן מה ברי ומה בר בטני (משלי ל״א:ב׳).
או פירושו מן לברי לבב (תהלים ע״ג:א׳) ואם יהיה ענינו בן יהיה פירושו: נשקו זה הבן שקראו האל בן כמו שאמר: בני אתה.
וטעם נשקו כמו שהוא מנהג העבד לנשק יד האדון. ואם יהיה ענינו נקי פירושו: מה לכם ולי, כי אני בר לבב ואין בי עון שתבאו ותלחמו בי, אבל עליכם לנשק לי ולהודות שאני מלך במצות האל. ויתכן לפרש בר מן ברו לכם איש (שמואל א י״ז:ח׳) על דרך: שאול בחיר י״י (שמואל ב כ״א:ו׳).
פן יאנף – אם לא תשובו במהרה מדרכיכם הרעים יאנף האל עליכם.
ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו כמעט – שתעמדו על רשעכם יבער אפו עליכם, כלומר אם לא תשובו במהרה. ופירוש ותאבדו דרך כמו ודרך רשעים תאבד (תהלים א׳:ו׳). והנה הדרך תאבד והם אבדים מצד דרכם שהיא אבדת, כמו נבלת עלה (ישעיהו א׳:ל׳) שהעלים נבלים ותקרא האלה נבלת. וכן קרעי בגדים (שמואל ב י״ג:ל״א), ובמקומות אחרים: כי הבגדים קרועים ולא הם, ויקראו הם קרועים מצד בגדיהם שהם קרועים: וכן מגלחי זקן וקרעי בגדים (ירמיהו מ״א:ה׳), והדומים להם.
ואמר: אשרי כל חוסי בו – כמוני היום שאני חסיתי בו ונושעתי בו ואתם תאבדו. ואם תחסו בו גם כן יאמרו עליכם אשריכם.
ויש מפרשים זה המזמור על גוג ומגוג, והמשיח הוא מלך המשיח. וכן פרשו רבותינו זכרם לברכה (בבלי ברכות ז׳:). ומבואר זה המזמור על זה הדרך. אבל הקרוב הוא כי אמרו דוד על עצמו כמו שפרשנו.
והנוצרים מפרשים אותו על ישו, והפסוק אשר מביאים ראיה ממנו ועושין בו סמך לטעותם הוא להם למכשול. והוא: י״י אמר אלי בני אתה. כי אם יאמרו לך הוא היה בן האל, אמור להם: כי לא יתכן לומר בן האל על בשר ודם, כי הבן הוא ממין האב. כי לא יתכן שתאמר הסוס הזה בן ראובן. אם כן מי שאמר לו י״י: בני אתה צריך שיהיה ממינו ויהיה אלהים כמוהו. ועוד שאמר: אני היום ילדתיך, והילוד הוא ממין היולד. ואמור להם כי לא יתכן באלהות אב ובן, כי האלהות לא תפרד כי אינה גוף שתפרד, אלא האל אחד הוא בכל צד אחדות לא ירבה ולא ימעט ולא יחלק. ועוד אמור להם: האב קודם לבן בזמן ומכח האב יצא הבן. ואף על פי שלא יתכן זה מבלי זה בקריאת השמות, כי לא יקרא אב עד שיהיה לו בן ולא יקרא בן אם לא יהיה לו אב, ומכל מקום אותו שיקרא אב כשיהיה הבן היה קודם בזמן בלי ספק. ואם כן האלוה שאתם אומרים ואתם קוראים לו אב ובן ורוח הקדש, החלק שאתם קוראים לו אב קודם לחלק האחר שאתם קוראים בן. כי אם היו כל זמן שניהם כאחד היו קוראים להם אחים תאומים, ולא תקראו להם אב ובן, ולא יולד וילוד. כי היולד קדם לילוד בלי ספק.
ואם יאמרו: שלא יתכן לומר בן האל על דבר שאנו ממין האלהות, אמור להם: כי לא נוכל לדבר על האל יתברך אלא על דרך משל, כמו שנאמר עליו: פי י״י, עיני י״י, אזני י״י והדומה להם. וידוע הוא שאינו אלא על דרך משל. וכן הוא על דרך משל כשאמר: בן אלהים, בני אלהים. כי מי שעושה מצותיו ושליחתו קוראים לו בן כמו שהבן עושה מצות האב. לפיכך קרא לכוכבים בני אלהים, כמו ויריעו כל בני אלהים (איוב ל״ח:ז׳).
וכן האדם בעבור רוח העליונה שבו כשעושה האדם מצות האל בסבת הנשמה החכמה שתורהו קורא לו בן. ולפיכך אמר: בני אתה אני היום ילדתיך. ואמר: בני בכרי ישראל (שמות ד׳:כ״ב), ואמר: בנים אתם לי״י אלהיכם (דברים י״ד:א׳), ואמר: הלא הוא אביך קנך (דברים ל״ב:ו׳), ואמר: אנכי אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן (שמואל ב ז׳:י״ד).
ועוד אמור להם: האלוה שאתם אומרים האב אמר לבן: שאל ממני ואתנה גוים נחלתך. איך ישאל הבן מהאב, והלא הוא אלוה כמוהו ויש לו כח בגוים ובאפסי ארץ כמוהו? ועוד: קודם השאלה לא היו גם כן גוים נחלתו, אם כן קצר כח האלוה מתחלתו ואחר כך גדל כחו? וזה לא יאמר באלוה. ואם יאמרו לך: כנגד הבשר יאמר אחר שלקחה האלהות הבשר, ואמר לבשר שישאל ממנו ויתן גוים נחלתו: לא היה זה, כי הבשר לא היה לו מלכות ולא שום שולטנות על גוי מהגוים, ואם יאמרו לך: כי על האמונה אמר שתקֻבל: הנה רוב הגוים, בין יהודים בין ישמעאלים, שלא קבלו אמונתו.
הנה הוריתיך מה שתשיב להם בזה המזמור. ואתה תוסיף מדעתך כפי אלה הדברים. ואם ישאלו ממך פירושו תפרשנו על אחד משני הפנים אתה תבחר: או על דוד, או על מלך המשיח, כמו שפרשתי לך.
Kiss the son – as (in the verse) "and he kissed all his brethren" (Gen. 45:15). And (the word) בר is the same as בן; and so "What, my son (בני)?⁠"; and "what, O son (בר) of my womb?⁠" (Prov.31:2). Or it may be interpreted by "the pure (ברי) of heart" (Ps. 73:1). If its meaning is "son,⁠" this will be its interpretation: Kiss this son whom God has called "son,⁠" as He says (above): Thou art My son. And the command is Kiss, because it is the custom for a servant to kiss the hand of the master. And if its meaning is "pure,⁠" its interpretation is, "What have I to do with you, for I am pure in heart and there is no wickedness in me that ye should come and fight against me? Your duty is to kiss me and to confess that I am king by the command of God.⁠" And בר may also be fittingly interpreted from (the verse) "Choose (ברו) you a man for you" (1 Sam. 17:8), upon the analogy of "Saul the chosen of the Lord" (2 Sam. 21:6).
lest He be angry – If ye turn not speedily from your evil ways God will be angry with you.
and ye perish in the way, For His wrath will soon be kindled – Soon, because ye continue in your wickedness, His anger will burn upon you, as if to say, If ye do not quickly repent. And the interpretation of and ye perish in the way is as (in the verse) "and the way of the wicked shall perish" (Ps. 1:6). And behold the way perishes and they are perishing because of their way which is perishing, as "an oak fading as to its leaves" (Is. 1:30). Because the leaves are fading the oak is called a fading one. And so, "the torn of clothes" (2 Sam. 13:31(2)), and elsewhere, for the clothes are torn and not they (i.e. the wearers), and they are called torn because of their clothes which are torn. And so (Jer. 41:5), "Shaven as to their beards and rent of clothes" and other similar instances. And he says:
Happy are all they that put their trust in Him – as I am this day, because I have put my trust in Him, and am saved by Him while ye perish; but if ye trust in Him they shall likewise say of you, "Happy are ye!⁠"
And there are some who interpret this Psalm of Gog and Magog, and the anointed one is King Messiah: and so our teachers of blessed memory have interpreted (Bavli Berakhoth 7b). And the Psalm can be explained in this way, but the better is that David uttered it concerning himself, as we have interpreted.
And the Nazarenes interpret it of Jesus; and the verse they adduce by way of proof and make a support of their error is really their stumbling–block: it is The Lord said unto me, Thou art My son. For if they should say to you that he was the Son of God, answer that it is not proper to say "Son of God" in the manner of flesh and blood; for a son is of the species of his father. Thus it would not be proper to say, This horse is the son of Reuben.⁠" If this be so, he to whom the Lord said, Thou art My son, must necessarily be of His species, and be God like Him. And further, He says, I have this day begotten thee; and the begotten is of the same species as the begetter. Say (also) to them that of the Godhead it is unfitting (to speak of) father and son; because the Godhead cannot be divided, for it is not a body that it should be divided; but God is one in every aspect of unity; He cannot be increased, decreased, or split up. And further say to them that a father is prior to a son in time, and the son issues from the father's vigour; and although it is not proper to use one term without the other as regards nomenclature, for one is not called father until he have a son, and a son is not so called unless he have a father, nevertheless he who is called father when he has a son is prior in time without any doubt. And if this be so, the God whom you speak of and call "Father, Son, and Holy Spirit" the portion you call Father existed before the other portion you call Son. For if they had been always together they should have been called twin brothers, and you would not call them Father and Son, nor begetter and begotten. For the begetter is prior to the begotten without doubt.
And if they say that it is not fitting to say "Son of God" of anything which is not of the divine species, say to them that we are unable to speak of God Blessed be He! except in metaphorical language, as it is said of Him "mouth of the Lord,⁠" "eyes of the Lord,⁠" "ears of the Lord,⁠" and such like, and it is understood that such (language) is metaphorical only. And so it is by way of metaphor when it says "son of God" or "sons of God"; for he who does His commands and commission is called "son,⁠" as the son does the father's commands. So He calls the stars sons of God, as (in the verse) "and all the sons of God shouted for joy" (Job 38:7).
So man, by reason of the higher spirit which is in him, when he does the commandments of God because of the wise soul which teaches him, He calls "son"; and therefore He says, Thou art My son, this day have I begotten thee.⁠"
He says also "Israel is My son, My first–born" (Exod. 4:22); it says also "Ye are sons of the Lord your God" (Deut. 14:1); and it says (ibid. 32:6) "Is not He thy Father which hath bought thee?⁠" and "I will be to him a Father and he shall be to Me a son" (2 Sam. 7:14).
And further say to them, Has the God whom you describe as "the Father" said to His Son, Ask of Me and 1 will give the nations for thine inheritance? How should the Son ask from the Father? Is he not God like Him? And has he not power over the nations and the ends of the earth even as He? And further, before this request, were not the nations already his possession? If so, was God less powerful at the beginning and afterwards of greater power? This cannot be said of God. And if they say to you that it is spoken in regard to the flesh, after the Godhead had taken flesh, and to (the Son in) the flesh He says that he should ask from Him and He would give the nations for his inheritance this is not the case, for (Jesus in) the flesh had no kingdom nor any authority over any nation of the nations. And if they say to you that it is about the (spread of the) faith (religion) he speaks which should be accepted, behold the great number of nations, Jews and Mohammedans, who have not accepted his faith.
Behold I have taught you what to reply to them in this Psalm, and you can add of your own after the tenor of these words. And if they ask you its meaning, then interpret it in one of these two ways as you choose, either of David or King Messiah, as I have interpreted it for you.
נשקו בר. בן ׳בר לבב׳1 ׳נשקו׳2, כאמרו (ישעיה ס יד) ׳והשתחוו על כפות רגליך כל מנאציך׳3: פן יאנף. האל יתברך4: ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו. ׳ותאבדו׳ פתאום5, ולא יהיה אז זמן לתשובה, כ׳דרך׳ שהוא עושה כאשר ׳יבער כמעט אפו׳, במעט זמן6: אשרי כל חוסי בו. ישראל שהיו מצפים לישועה יהיו אז מאושרים7, כאמרו (ישעיה שם פסוק ב) ׳כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה׳⁠ ⁠׳:
1. לשה״כ להלן (כד ד), ושם מפרש רבינו שרק מי שהוא ׳נקי כפיים׳ - במעשים ׳ובר לבב׳ – בדיעות, הוא שיזכה לשבת בירושלים לעתיד לבוא. וגם רש״י פירש כאן ׳זרזו עצמכם בבר לב׳. והרד״ק הביא שני פירושים ל׳בר׳: ׳בר כמו בן, או פירושו מן לברי לבב (להלן עג א)׳. ונראה שרבינו הרכיב את שני הפירושים, ׳בן בר לבב׳.
2. בשיעורים: ׳כלומר, לא די לכם לא לעשות רעה, אבל צריך לעשות טובה ולנשק אותו הבן ולעשות רצונו׳.
3. ׳וטעם נשקו, כמו שהוא מנהג העבד לנשק יד האדון׳ (רד״ק, וראה אבע״ז), וזוהי ההשתוואה, שייכנעו לפניו. ועוד פירש הרד״ק, ׳מה לכם ולי, כי אני בר לבב, ואין בי עון שתבואו ותלחמו בי, אבל עליכם לנשק לי ולהודות שאני מלך במצות האל׳.
4. ׳פן יאנף׳ - פן יקצוף (רש״י), ושב אל ה׳ הנזכר בפסוק הראשון, ואע״פ שהוא רחוק (אבע״ז), כלומר, אם לא תשובו במהרה מדרכיכם הרעים, יאנף האל עליכם (רד״ק).
5. בזמן מועט.
6. ׳כמעט׳ – בזמן מועט, כי ברגע מועט יבער אפו עליכם פתאום (רש״י). וראה שיעורים. וראה מש״כ רבינו בבראשית (מא ט): ׳כדרך כל תשועת ה׳ שנעשית כמו רגע, כאמרו (ישעיה נו א) כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא, וכאמרו (פא יד-טו) לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי וגו׳ כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ׳. והפסוק כאן מתפרש ׳פן יאנף ה׳⁠ ⁠׳, ואז ׳תאבדו׳ ׳באותו ׳דרך׳ שיבער אפו׳, שהוא בזמן מועט.
7. ׳ואותה שעה [שיבער אפו] - אשרי כל חוסי בו, יהיו ניכרים אשורי החוסים בו (רש״י), והיינו שבאבוד הרשעים יזכו ישראל לאושר הנצחי.
נַשְּׁקוּ בַר. כלומר, לא די לכם שלא לעשות רעה, אבל צריך לעשות טובה ולנשק אותו הבן ולעשות רצונו1: פֶּן יֶאֱנַף. ה׳, או אותו הבן: וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ. כאילו אמר ׳ותאבדו מן הדרך׳, ואפילו מן אותו ה׳דרך׳ הכללית ההמונית: כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ. כאמרו (במדבר ט״ז:כ״א) ׳ואכלה אותם כרגע׳, כי אבדן ה׳ על הרשעים יחול כהרף עין, וכן בהיפך2: אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ. כי כל אחד מהם קדוש יאמר לו3:
ואם תאמר, למה יתרעם על זה דוד, והלא לימות המשיח אמרו ז״ל (יבמות כד:) אין מקבלין גרים לעתיד לבוא. אמר הגאון, כי גרים יהודים לא יקבלו, אבל שיקיימו מצוות בני נח יקבלום4.
ואם תאמר, מה שאמר הנביא (צפניה ג׳:ט׳) ׳כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה׳⁠ ⁠׳, נראה מדבריו שלא יהיו אומות בלתי מאמינות. השיב הגאון, שכולם יהיו כבני נח שגם הם קוראים אל ה׳ אחד.
ולכן סמך לזה המזמור ׳מזמור לדוד בברחו׳ (פרק ג), להורות שזה המזמור אמרו על זה הענין בגאולה לעתיד, כאמרם ז״ל (ברכות י.) ׳אם יאמרו כלום יש עבד מורד ברבו, נשיב כלום יש בן מורד באביו׳:
1. ׳בר׳ – בן, השווה רד״ק ומש״כ בנדפס.
2. פעולות ה׳ בין לטובה בין לרעה נעשות ׳פתאום׳, ראה מש״כ בבראשית (מא יד) ׳ויריצוהו מן הבור – כדרך כל תשועת ה׳ שנעשית כמו רגע׳, ע״ש. והוא כלל לכל מעשה המתייחס אל ה׳, שאינו אורך זמן, כי פעולת ה׳ שונה מפעולת כל פועל אחר לפי שה׳ הוא ׳בורא׳, והבריאה היא הפעולה היחידה שאינה אורכת זמן, כפי שהוכיח רבינו באור עמים (פרק בריאה). והדברים נתבארו גם בגבורות ה׳ למהר״ל (ההקדמה השניה) ׳שהפועל הטבעי פועל בזמן, ולפיכך צריך לכל פועל טבעי המשך זמן, אבל הדברים הנבדלים – פעולתם בלי זמן׳, ע״ש.
3. לשה״כ בישעיה (ד ג) על ׳הנשאר בציון והנותר בירושלים׳, שהם ׳השרידים אשר ה׳ קורא׳. ובנדפס: ׳ישראל שהיו מצפים לישועה יהיו אז מאושרים׳.
4. רמב״ם בהלכות מלכים (פ״ח ה״י): ׳וכן ציוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח, וכל מי שלא יקבל ייהרג, והמקבל אותם הוא הנקרא גר תושב בכל מקום׳. וראה גם מש״כ הרמב״ם (הל׳ ע״ז פ״י ה״ו).
נשקו – מלשון תשוקה וחמדה.
בר – מלשון ברור ונקי.
יאנף – מלשון אף וכן כי אנפת בי (ישעיהו י״ב:א׳).
נשקו בר – חמדו בר לבב לקבל מלכותו בתם לבב לא ברמיה.
פן יאנף – כי פן יחרה אף ה׳ בכם.
ותאבדו דרך – ר״ל תהיו תועים מבלי דעת דרך אנה תפנו.
כי יבער – כאשר יבער אפו אף בשעור מעט אז תאבדו דרך.
אשרי – זהו תהלות החוסים בה׳ על כי מלבם השכילו לדעת אומץ כח ה׳ ועוצם זרועו ולזה חסו בו.
נשקו בר – בר הוא הנשיא המבורר והנבחר, כמו ראשי בית האבות ברורים (דברי הימים א ז׳) וידותון ושאר הברורים (שם ט״ז) והמפרשים שפירשו בר מענין בן, לא מצאו לו ריע בלשון הקדש רק מה ברי ומה בר בטני (משלי ל״א), ולדעתי גם שם פי׳ בחיר הבטן, בחירי, כמו ברה היא ליולדתה, וגם לו כונה תאומית,
בר – מענין דגן, כמו ויצברו בר תחת יד פרעה, ומורה על דגן שצריך לבררו מן המוץ, ומפל בר נשביר (עמוס ח׳ ו׳) ומלאו הגרנות בר (יואל ב׳) ועמקים יעטפו בר (לקמן ס״ה),
ונשקו – מענין חיבור, כמו משיקות אשה אל אחותה (יחזקאל ג׳),
יאנף – מורה שמכלה בו חרון אפו עד גמירא (כמ״ש ישעיה י״ב) ועז״א ואתם תאבדו דרך תיכף כשיבער כמעט אפו, וכל שכן עת יאנף,
ותאבדו דרך – כמ״ש דרך רשעים תאבד, ואז יאבדו את הדרך, כמו אבדה עצה מבנים, כי גוי אובד עצות המה.
נשקו בר – התחברו אל המבורר מאת ה׳, שבמה שתעבדו עבודת המלך משיח ה׳ ידמה כאילו אתם עובדים את ה׳, וגם אמר נשקו בר, היו כמוץ הנושק וסובב את הבר והדגן, בל תהיו כמוץ אשר תדפנו רוח, לכן תפס מלת בר שהוראתו תאומית על המבורר והנבחר ועל הבר והדגן, ונגד מ״ש ביראה – מפרש ממה יתיראו?
פן יאנף ה׳ (הנזכר בכתוב הקודם) ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו – רצה לומר אחר שרק במעט שיבער אפו תאבדו דרך, כמ״ש ודרך רשעים תאבד, וכ״ש שראוי לכם להתירא פן יאנף, שפעל אנף מורה על שמכלה חרון אפו בעונש נחרץ, ונגד מ״ש וגילו ברעדה מפרש כי אשרי כל חוסי בו ולכן תגילו אחר כך על שחסיתם בה׳.
נשקו – מלשון ועל פיך ישק כל עמי (מקץ) כלומר השתעבדו.
בר – בחר בתיבה זו שיש לה שתי הוראות בן וטהור, להודיע שהאל קראו בן מחמת טוהר לבו.
יאנף – מקורו אַנְףְ, נשימה בכח שינשים אדם מקצר רוחו, עד עתה האריך אפו, רק יראו פן תקצר רוחו בכם.
ותאבדו דרך – כמו ודרך רשעים תאבד (למעלה א׳:ו׳) תחת הצליחכם תמשול מגערת במעשה ידיכם.
כמעט – לא לחנם נוספה הכ״ף והוראתו בקרוב, קרוב אפו לבער, וכן כמעט שכב אחד העם את אשתך (תולדות) כמעט כסדום היינו (ישעיה א׳:ט׳, עיין בביאור שד״ל עליו) ואני כמעט נטיו רגלי (למטה ע״ג), קרובים אנו להיות כסדום, קרובים היו רגלי לנטות.
חוסי בו – לולי הבי״ת הבאה אחר שרש חסה היה כותב חוסיו וידוע ששם דבר עם כִנוי הוא סמוך, דָבָר, דְבַר, דְבָרִי; תְּפִלָּה, תְּפִלַּת, תְּפִלָּתִי, רק שבסמוך תבא תנועה קטנה מפני הברה מורכבת (בַר, לַת) ועם הכנוי בהברה פשוטה תבא תנועה גדולה, א״כ צודק גם חוסי סמוך לתיבת בו, ותיבות אשרי כל חוסי בו חוזרות על הראשונות אשרי האיש אשר לא הלך וגו׳ והם מוסר הנלמד משני המזמורים.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144