Tehillim 18 – תהלים יח‏ – Mikraot Gedolot

סְלִיק זְדוֹנֵיהּ דְפַרְעֹה הֵיךְ קוּטְרָא דִבְכֵן שְׁלַח רוּגְזֵיהּ כְּאֶשָׁא בָּעֲרָא דְמִן קֳדָמוֹי מִשְׁתֵּצְיָא מְזוֹפִיתֵיהּ כְּגוּמְרִין דִי נוּר דָלְקָא מִמֵימְרֵיהּ.

The arrogance of Pharaoh¹ went up like smoke;⁠² then he sent his anger like a burning fire that consumes³ before him; his rebuke burns at his utterance like coals of fire.

1. Pharaoh: + the wicked.

2. Like smoke: + before him.

3. Consumes: reading )yycy#ym.

חתי כאן אלדכ׳אן יצעד מן ד׳לך ונאר מנה תחרק, וג׳מר נאר קד אשתעל.

עד כדי כך שהיה העשן עולה (מהכעס של ה׳) וגם אש ממנו תשרוף. וגחלי אש שכבר בערו.

עלה, עד שכאלו העשן עולה ממנו ואש ממנו יוקדת וגחלי אש בערו. כל זה מוסב על החרון הגדול.

ואמרו עלה עשן באפו, ר״ל כי ה׳ יתהדר ויתרומם בהשקיפו על האויבים אשר סבבו את עבדו רגז עליהם רוגז גדול שעלו ממנו האש והעשן ושאר מה שתיאר מעצמתו.

וקולה עלה עשן באפו אראד בה אן אללה עז וג׳ל חין אטלע עלי אלאעדא אלד׳ין חאטוא בולייה סכ׳ט עליהם סכ׳טא עט׳ימא עלת מנה אלניראן ואלעת׳אן וסאיר מא וצף מן שדתה.

עלה עשן באפו – [לנשישנארילאש בלעז,]⁠^א כן דרך כל חרון אף להעלות עשן מנחיריו.

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.

Smoke went up in His nostrils (En ses nariles in Old French, in his nostrils.) So is the custom of every anger, to cause smoke to ascend from his nostrils.

עלה – כמו: תשלח חרונך (שמות ט״ו:ז׳), וככה: והיתה לשרפה מאכלת אש (ישעיהו ט׳:ד׳), והטעם המות.

SMOKE AROSE UP IN HIS NOSTRILS. Compare, Thou sendest forth Thy wrath, [it consumeth them as stubble] (Exodus 15:7) and similarly, Shall even be for burning, for fuel of fire (Isaiah 9:4). The reference is to death.⁠¹

1. Our verse metaphorically speaks of the destruction of the wicked.

עלה עשן באפו, משל על חרות אפו באיבים כמו אז יעשן אף י״י וקנאתו (דברים כ״ט:י״ט).

ואש מפיו תאכל, אש – שיצאה מפיו תאכלם, וגחלים שיצאו ממנו בערו אותם.

ואמר, שאל תתמה אם ׳חרה לו׳ להמיתו באופן בזוי על זה, כי כן עשה נמי למצרים להוציא ישראל מתוכם במכות ותחלואים למצרים, לפי שראה ׳את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם׳¹, וכן אמר, אל תתמה על זה, כי כן עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ במצרים, וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל – גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ – שהיא מכת הברד ׳ואש מתלקחת׳ (שמות ט׳:כ״ד), ואמר זאת לפי שבה כתיב (שמות ט׳:י״ד) ׳כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך׳²:

1. ע״פ שמות (ג ט).

2. ראה פירוש רבינו שם.

עלה עשן – הוא ענין כעס ואמר בלשון הנופל באדם שע״י חמום הכעס נראה כעין עשן יוצא מנחירי האף וכן יעשן אפך (תהלים ע״ד:א׳).

תאכל – תשרוף את אויבי וממנו באו גחלים ובערו בהם.

עלה עשן באפו מצייר ההר הבוער ומריק אש וגפרית ומעלה עשן ביום הרעש כאלו העשן העולה הוא העשן העולה מאפו, [שיציין כאלו אף ה׳ בוער בלב ההר],

והאש האוכלת ממנו הוא היוצא מפי ה׳ המוריק אש דרך פיו, עד שגחלים בערו ממנו – כמו שהוא בהרים המוריקים אבני אש.

עלה עשן באפו – עשן היוצא מפיו עלה באפו ומוסיף על חרונו – ויש עוד לפרש בי״ת באפו כמו בי״ת ויעבד יעקב ברחל, בעבור אפו וחרונו עלה עשן באויר, כדרך העשן שמחמת קלותו^א טבעו לעלות.

ואש מפיו – האש שיוצאה מפיו תאכל סביבותיה וממנו כלומר ממקום מושבו יוצאות גחלים בוערות.

א. כן כנראה צ״ל. בדפוס ראשון: ״קלוחו״.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון