Tehillim 17 – תהלים יז‏ – Mikraot Gedolot

וְצַדִיקַיָא דְמַסְרִין נַפְשֵׁיהוֹן מְטוּלְתָּךְ יְיָ לְמִיתוּתָא בְּאַרְעָא חוּלַקְהוֹן בְּחַיֵי עָלְמָא וְטַשְׁיוּתָךְ טָבָא יִתְמַלְיָן כְּרֵיסֵיהוֹן יִסְבְּעוּן בְּנִין וְיִשְׁבְּקוּן שִׁיוּרְהוֹן לְטַלְיֵהוֹן.

And the righteous who hand over their souls on your account, O LORD, to death¹ in the land, their portion is in eternal life, and their bellies will be filled with your good store; children will be satisfied, and they will leave their surplus² to their children.

1. To death: + and are destroyed.

2. Surplus: profit.

ממתים ידך ה׳ ממתים מחלד – מדבר בנבוכדנצר. אמר דוד לפני הקב״ה מה גבורים הן שנטלו שלטון מתחת ידיך והשלטת אותן בעולמך לשעבד בניך ואיזה זה נבוכדנצר ובלשצאר. ואין ממתים אלא גבורים שנאמר (דברים ג׳:ו׳) החרם כל עיר מתים. ממתים מחלד. שהשלטתם על הארץ. ואין חלד אלא ארץ שנאמר (תהלים מ״ט:ב׳) האזינו כל יושבי חלד. חלקם בחיים. בעולם הזה שנתת להם שלוה. וצפונך תמלא בטנם. שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בבית המקדש שנאמר (מלכים ב כ״ד:י״ג) כל אוצרות בית ה׳ ואוצרות בית המלך. ישבעו בנים. זה אויל מרודך שנאמר (ירמיהו כ״ז:ז׳) ועבדו אותו כל הגוים ואת בנו. והניחו יתרם לעולליהם. יתומה אחת שנשתיירה זו ושתי ועשתה אגוסתא במלכות שאינה שלה שנאמר (אסתר א׳:ט׳) גם ושתי המלכה. ממתים ידך. מה גבורים היו שהיו שלטין מתחת ידיך. ממתים מחלד. שהשלטתם בעולם. חלקם בחיים. שנתת להם שלוה. וצפונך תמלא בטנם. שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות. ישבעו בנים. זה אספיאנוס וחביריו. והניחו יתרם. אלו שני יתומין שנשתיירו מהם רומוס ורומילוס. וזימנת להם זאבה אחת שהניקתם עד שהגדילו ונעשו מלכים גדולים.

דבר אחר: מדבר בדורו של שמד. מה גבורים הם שנתנו נפשם על קדושת השם ומתו תחת ידך. ממתים ידך. מומתים מידך ממתים מחלד. אלו שהעלה גופן חלודה כגון ר׳ שמעון בן יוחאי ובנו שהיה טמון הוא ובנו י״ג שנה עד שהעלה גופן חלודה. מה עשה הקב״ה ראה אותו שלטון שהיה יושב ודן את הצפרים והיו מהן נכנסות לפניו ונוטלות דימוס ויוצאות. ומהן היו נכנסות ונוטלות איטפוסין. כיון שראה ר׳ שמעון בן יוחאי כך אמר אפילו צפור מן בלעדי שמיא לא אתיא. מה צפרין חוץ מדעת עליון אינן נתפסין אנו חוץ מדעת עליון נתפס ומיד יצא וטיהר את ארץ ישראל ופירש. אמר לו הקב״ה דוד הפסידו חלקם בחיים. וצפונם לא נאמר אלא וצפונך. נתבשר שחלקו עמהם לעתיד לבוא ואותן טובות שכתוב בהן (תהלים ל״א:כ׳) מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך. ישבעו בנים. (שם צ׳:ט״ז) יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם. והניחו יתרם לעולליהם. (שם י״ח:נ״א) ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו. אמר דוד לפני הקב״ה רבונו של עולם אלו באים מכח התורה ומכח מעשים טובים. אבל אני איני בא לפניך אלא כעני המבקש צדקה שנאמר אני בצדק וגו׳ אשבעה בהקיץ. עם אותן הצדיקים שנאמר (ישעיהו כ״ו:י״ט) הקיצו ורננו שוכני עפר.

ממתים ידך ה׳ ממתים מחלד – מדבר בנבוכדנאצר, אמר דוד רבש״ע מה גבורים הם שנטלו שלטון תחת ידך שהשלטת אותם בעולמך לשעבד את בניך ואיזה זה נבוכדנאצר ובלשצר, ואין ממתים אלא גבורים כמה דאת אמר ונחרם את כל עיר מתים.

ממתים מחלד – שהשלטת אותם על הארץ ואין חלד אלא העולם כמה דאת אמר האזינו כל יושבי חלד.

חלקם בחיים – בחיי העולם הזה שהשלטת אותם ונתת להם שלוה, וצפונך תמלא בטנם שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכת בית המקדש שנאמר ויוצא משם את כל אוצרות בית ה׳ ואוצרות בית המלך, ישבעו בנים זה אויל מרודך שנאמר ועבדו אותו כל הגוים את בנו ואת בן בנו, והניחו יתרם לעולליהם יתומה אחת נשתיירה זו ושתי עשית אותה אוגסטא בעולמך במלכות שאינה שלה שנאמר גם ושתי המלכה וגו׳.

ממתים ידך ה׳ – מדבר בעשו הרשע גבורים הם שנטלו שלטון מתחת ידך.

ממתים מחלד – שהשלטת אותם בעולמך, חלקם בחיים בחיי העולם הזה שהשלטת אותם ונתת להם שלוה, וצפונך תמלא בטנם שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות, ישבעו בנים זה אספסיאנוס וחבריו, והניחו יתרם לעולליהם זה שני יתומים שנשתיירו מהם רומוס ורומילוס זמנתה להם זאבה אחת שתינק אותם עד שהגדילו ונעשו מלכים גדולים.

דבר אחר: ממתים ידך – מדבר בדורו של גזרה מה גבורים הם שנתנו נפשם על קדושת שמך ומתו תחת ידך, ממתים מחלד שהעלו גופן חלודה כגון רשב״י שהיו טמונים במערה הוא ובנו י״ג שנה עד שהעלה גופן חלודה. אמר לו הקב״ה דוד הפסידו חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם וצפונם אינו אומר אלא וצפונך נתבשר שחלקו עמהן לעתיד לבא באותם טובות דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ישבעו בנים יראה אל עבדך וגו׳, והניחו יתרם לעולליהם ועושה חסד לאלפים, אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע אלו באים מכח תורה ומעשים טובים אבל אני איני בא לפניך אלא כעני המבקש צדקה, אני בצדק וגו׳ אשבעה בהקיץ תמונתך שאמרת בעה״ז כי לא יראני האדם וחי, אבל לע״ל בהקצת מתים אני שבע לראות שנאמר הנה אלהינו זה קוינו לו, ואומר כי עין בעין יראו.

דבר אחר: ממתים ידך – אמר רבי חמא בר חנינא ואי תימא רבי יצחק הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים שנאמר חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים, רב נחמן בר יצחק אמר אף אין אשתו מפלת נפלים כתיב הכא תמלא בטנם וכתיב התם וימלאו ימיה ללדת.

דבר אחר: ממתים ידך ה׳ – מה גבורים הם אותם שנטלו את חלקם בחיים ואיזה זה שבטו של לוי, ממתים מחלד אלו שלא נטלו חלקם בארץ, חלקם בחיים אלו קדשי מקדש, וצפונך תמלא בטנם אלו קדשי הגבול, ישבעו בנים כל זכר בבני אהרן יאכלנה, והניחו יתרם לעולליהם והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו. אני בצדק אחזה פניך. ר׳ דוסתאי בר ינאי בוא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם, בשר ודם מביא דורון למלך ספק מקבלו ספק אין מקבלו ואם תאמר מקבלו ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה ואם תאמר רואה פני המלך ספק עושין לו רצונו ספק אין עושין לו רצו נו, אבל הקב״ה אינו כן אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך. אמר רב נחמן אלו ת״ח שמקיצין שינה מעיניהן בעוה״ז והקב״ה משביען מזיו שכינתו לעוה״ב. רבי יהודה אומר וישלחהו ה׳ אלהים מגן עדן שלוי מגן עדן בעוה״ז ולא שלוח מגן עדן לעוה״ב, רבי נחמיה אומר שלוח מגן עדן בעוה״ז ובעוה״ב, ודא מסייעא לרבי יהודה אני בצדק אחזה פניך לכשיקיץ אותו שנברא בדמותך אותה שעה אני בצדק אחזה פניך אותה שעה אני מצדיקו מאותה גזרה.

אללהם אג׳עלני מן רהט נעמתך, אלכ׳אלדין פיהא אלד׳ין נציבהם אלחיאה, ומן ד׳כ׳אירך תמלי בטונהם, חתי ישבע אלאוליא וידעון מא יפצ׳לונה לצביאנהם.

ה׳! תשים אותי מכלל האנשים שנהנים מהשפע שלך וגם מכלל אלה שנמצאים בשפע שלך לנצח. אשר החיים הוא חלקם. והבטן שלהם מתמלאות מהדברים החשובים עד שישבעו זרעם [מרוב טובות]. ויניחו את מה שיותירו לבניהם.

ממתים, ה׳ שימני מן האנשים אשר יזכו למנעמיך ואשר יתקיימו בה לעד אשר חלקם החיים ומצפונותיך תמלא בטנם עד אשר ישבעו אוהביך ויניחו את אשר הותירו לעולליהם. ותיבת ממתים אנשים כמו כל עיר מתים בדברים ב לד, ג ו. ויהי מתיו מספר בדברים לג ו. וחלד דומה לערבית ״כ׳לד״ שענינה, תמיד, נצח, עד. גם לקמן לט ו וחלדי ימי חיי. ופירש בנים ״אוליא״ כמו בני אתה לעיל ב ז, וראה שם בפירוש.

ואמרו ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם, ר״ל יהנו הבנים בצדקת האבות כמו עושה חסד לאלפים¹.

1. שמות כ, ו.

וקולה ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם, יריד בה נפע אלבנין בצלאח אלאבא מת׳ל ועושה חסד לאלפים.

ויתאול קו׳ ממתים ידך ייי עלי וגׄהין אלאול אן יכון בדלא מן קולה מרשע חרבך (תהלים יז:יג) יעני מן קום יסתחקו בליתך. וקו׳ ממתים מחלד אבתדי קול והאולי אלקום צׄד אלאולין ויחתמﹶל כונהם באעיאנהם יעני דׄוי איאדיך ועונך כמא קאל והיתה ידך עמדי (דברי הימים א ד:י).⁠¹ וממתים מחלד יעני מן דׄוי אלעמראן אלדׄין נציבהם פי אלחיאה ומלאת דׄכׄאירך אגׄואפהם.

ושבע² בניהם ואבקו פצׄלהם לאטפאלהם אנא מן גׄמלה האולאי אלקום אלפצׄלא אלמחטׄיין [20ב] מנך באלארזאק אלדארﹼﹶה ואלנﹺעם אלמפיצׄה אכׄתץ באופר נציב מן רצׄאך ואכבר חטׄ מן מערפה חקיקתך.

1. Alt. והיתה ידך עמי.

2. ושבע (1) 20ב MSS ישבעו

The phrase “from men, O LORD, with Your hand,” (Psalms 17:14) can be explain in two ways. The first is that is parallels the phrase “from the wicked with Your sword,” (Psalms 17:13): meaning people deserving Your curse.⁠¹ And the phrase, “from men of this world” (Psalms 17:14) is the start of the phrase. (Now) these men (ḥĕlĕḏ) are the opposition to the first.⁠²

It carries the meaning, their great men, intending those who possess Your assistance (lit. hands) and Your help, as it states, “your hand was with me” (1 Chr. 4:10).⁠³ And “from men who possess life” meaning those alive, whose portion is life and Your treats fill their bellies.⁠⁴

“Their sons too shall be satisfied” (Psalms 17:14) And they conceal their leftovers for their children.⁠⁵ I am a member of this favored people, who enjoy Your favor through a lucrative livelihood and bountiful blessings, which is favored with an ample portion of Your munificence and a large share in Your true knowledge.⁠⁶

1. I.e., ממתים equates to the subject of the preceding verse, wicked people (מרשע). This is the meaning found in Ibn Janâḥ, who derives it from the root (M-T-T) of following the pattern of זנים, Z-N-N. He shares Ibn Chiquitilla’s meaning (ʾUṣûl, 396, 27).

2. Verse 14 is connected with the previous verse, making the phrase “from men, by Your hand, O Lord” the accusative of פלטה. Though these men are the instruments of God’s punishment, they are deserving of God’s punishment. So too Ibn Ezra. A substantive. I.e., “from men, O Lord, with your hand” who deserve punishment. Verse 13-4 read as “Rise, O Lord! God forth to meet him. Bring him down’ rescue me with Your sword, men who deserve Your hand (i.e. punishment).”

3. The second explanation is introduced by ויחתמל. This explanation is found RASAG (Psalms, 77) and identifies the opening phrase, “from men, O LORD, with Your hand” as those deserving God’s protection.

4. Ibn Chiquitilla's choice of the phrase differs slightly from what is found in Qafih’s edition of RASAG. RASAG translates the verse as, “their God, they placed me among a group of people (rahṭ) who earned Your grace, those whose portion is forever (ḵâlidîn) life, and your provisions fill their bellies until they satiated their offspring and leave over what remains to their children”. Ibn Janâḥ translates חלד here as מן [אהל] אלכׄלוד “immortal [inhabitants].” Elsewhere, he translates the word as עמראן “alive,” (ʾUṣûl, 227, 4-7). So too Menahem, (Maḥbereṯ, 175* 9-10).

5. This is RASAG’s explanation (above) and Ibn Ezra’s explanation, ad loc.

6. The Psalmist, David identifies himself as worthy of Divine Grace on account of his virtue (verse 3-4). On this topic see (Lasker 2009).

ממתים ידך – מן המֵתים בידך על מטתם אני בוחר להיות.

ממתים מחלד – מאותם שמתים בזקנה משהעלו חלודה, רְדֿוּלְייא בלעז, ומן הצדיקים אשר חלקם בחיים.

וצפונך תמלא בטנם – ומאותם אשר תמלא מעיהם מטובך אשר צפנת ליראיך.

יתרם – נכסיהם אשר ישאירו במותם.

Of those who die by Your hand I choose to be one of those who die by Your hand on their bed.

of those who die of old age Heb. מחלד. Of those who die of old age, after they have "rusted" (חלודה), rodijjl in Old French, [rouille in Modern French] rust, and of the righteous, whose share is in life.

and whose belly You will fill with Your hidden treasure And of those whose innards You will fill with Your good, which You have hidden for those who fear You.

their abundance Their property that they leave over when they die.

ממתים – דבק עם הפסוק שהוא למעלה והטעם פלטני ממתים ידך – שהם מכתך בעבור היותה ביד, כמו: הנה יד י״י הויה (שמות ט׳:ג׳).

ממתים מחלד – שכל חפצם להיותם מבני זה העולם כי חלד אינו דבר עומד. והעד: וחלדי כאין נגדך (תהלים ל״ט:ו׳), כל יושבי חלד (תהלים מ״ט:ב׳).

וכל שאלתם שיחיו שנים רבות וכל טוב צפון שיש לך שתמלא בטנם בעולם הזה ויתענגו בו הם וישמחו וישבעו בניהם ויניחו המותר לעוללי הבנים.

FROM MEN. This clause is connected to the previous verse. Its meaning is, save me from men who serve as Your hand¹ and are the instruments of Your blow. Scripture speaks of God’s blow as God’s hand.⁠² Compare, behold, the hand of the Lord is upon thy cattle which are in the field (Exodus 9:3).⁠³

FROM MEN OF THIS WORLD. From men whose entire desire is to be a creature of this world.

Cheled (world) refers to that which is not everlasting.⁠⁴ And mine age (cheldi) is as nothing before Thee (Psalms 39:6) and all ye inhabitants of the world (chaled) (ibid. 49:2) is proof of this.

Men of this world refers to people whose entire desire is to live a long life and to have their bellies in this world filled with all of God’s⁵ hidden treasure so that they and their children can enjoy themselves and then leave what is left over to their small grandchildren.⁠⁶

1. Our verse literally reads, From men, Thy hand. Ibn Ezra explains this as, from men who serve as Thy hand.

2. Lit. “Because it is by hand.”

3. The murrain, which was God’s instrument in killing Egypt’s cattle, is described by Scripture as a blow struck by God’s hand.

4. Ibn Ezra takes the word cheled to mean time. See Radak’s Sefer Ha-Shoroshim, N.Y. 1948.

5. Lit. “Your.”

6. Lit. The babes of their children. See Radak.

ממתים ידך י״י – ופלטה נפשי ממתים שהם ידך, רצונו לומר מכתך, כמו הנה יד י״י הויה (שמות ט׳:ג׳). וכמו שקראם חרבך קראם ידך.

ממתים מחלד – ממתים שהם מזה העולם, שכל תאותם וחפצם בזה העולם.

חלקם בחיים וצפינך תמלא בטנם חלקם – הוא בחיי העולם הזה, כי לא יצפו לעולם הבא, אלא שצפונך וטובך תמלא בטנם בעולם הזה.

ישבעו בנים – ושישבעו בניהם בחייהם עמהם.

והניחו יתרם לעולליהם – אחר מותם והם בני בניהם.

ובדרש (בבלי ברכות ס״א:): מפרש הפסוק על רבי עקיבא וחבריו הרוגי מלכות: אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, ממתים ידך י״י ממתים מחלד? אמר להם הקדוש ברוך הוא, חלקם בחיים – חלקם בחיי העולם הבא.

From men, Thy hand, O Lord – And deliver my soul from men who are Thy hand: he means, "(who are) Thy stroke,⁠" as "Behold, the hand of the Lord is upon" (Exod. 9:3). Just as he speaks of them as Thy sword, he speaks of them as Thy hand.

From men of the world – from men who are of this world, whose whole desire and delight is in this world,

whose portion is in (this) life, And whose belly Thou flllest with Thy treasure – Their portion is in the life of this world, for they look not to the world to come, but with Thy treasure and Thy bounty Thou fittest their belly in this world.

(Their) children are satisfied – And whose children are satisfied by their life with them.

And they leave the rest of their substance for their babes – i.e. after their death, and these are their children's children. In the Haggadic interpretation (Bavli Berakhoth 61 b) the verse is interpreted in reference to Rabbi Akiba and his companions, martyred under the Roman government: the ministering angels said before the Holy One – Blessed be He! – "Lord of the world, From men, Thy hand, O Lord, from men of the world?⁠" The Holy One Blessed be He! answered them: "Their portion (is) in life; their portion is in the life of the world to come!⁠"

וכן ׳פלטה נפשי׳ ממתים, רשעים שהם מתים בחייהם¹: ידך ה׳. שבאמצעותם תשלח מיני פורענות בעולמך², וכן ׳פלטה נפשי׳ ממתים מחלד חלקם בחיים, מאותם אשר מעניני ה׳חלד׳ והזמן נתת ׳חלקם׳ באלה ה׳חיים׳³: וצפונך. בממון הצפון אצלך, שלא יושג בהשתדלות אנושי, כמו המציאות וכאוצרות וכמטמוני מסתרים, תמלא בטנם: ישבעו בנים. באופן שיצליחו בחיים בבנים ובממון⁴, למען לא יהיה להם שום חלק לחיי עולם⁵:

1. ׳אלו רשעים שבחייהן קרויין מתים׳ (ברכות יח:). ראה ישעיה שגם שם פירש רבינו ׳מְתים׳ – מֵתים׳

2. הרשע הוא חרבו של ה׳, כמו שכתב בפסוק הקודם, והגוים נחשב ליד ה׳, להעניש על ידו.

3. ׳ממתים מחלד, ממתים שהם מזה העולם, שכל תאותם וחפצם בזה העולם, חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם, חלקם הוא בחיי העולם הזה, כי לא יצפו לעולם הבא, אלא שצפונך וטובך תמלא בטנם בעולם הזה׳ (רד״ק). האבע״ז כתב ׳ממתים מחלד - שכל חפצם להיותם מבני זה העולם כי חלד אינו דבר עומד והעד וחלדי כאין נגדך כל יושבי חלד וכל שאלתם שיחיו שנים רבות וכל טוב צפון שיש לך שתמלא בטנם בעול׳ הזה ויתענגו בו הם ישמחו וישבעו בניהם ויניחו המותר לעוללי הבנים׳.

4. הצלחות זמניות הנכללות בשלשה מינים, והם אורך ימים והבנים והממון (לשון רבינו בדברים ח א).

5. ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, ראה מה שצויין באבות [ומה שנוסף מישעיה בכת״י].

ועוד ׳פלטה נפשי׳ מִמְתִים יָדְךָ ה׳, ר״ל מן האומות שהן ׳ידך׳ שבהן אתה מתנקם, כאמרו (ישעיה י׳:ה׳) ׳הוי אשור שבט אפי׳ וגו׳, ועוד פלטה נפשי מִמְתִים מֵחֶלֶד, שהם המון ישראל הרודפים אחר התאוות¹, אשר חֶלְקָם בַּחַיִּים וחלקם בצְפוּנְךָ, ר״ל, אותו החלק שיש להגיע להם ׳בחיים׳ בעולם הזה וחלקם המגיע ׳בצפונך׳ לעולם הבא, כאמרו (תהלים ל״א:כ׳) ׳מה רב טוב אשר צפנת ליריאך׳, תמור כל זה תְּמַלֵּא בִטְנָם לטורדם בעולם הבא, ויִשְׂבְּעוּ בָנִים וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם, שאם אינם יכולים להיות נצחיים בחיי עולם הבא, יהיו נצחיים בהמשכת הזרע, להיותם מזרע ישראל². וכן אמר לה׳ שיפלט נפשו מידם של ישראלים אלו, כי כל עשתונותיהם להשתרר ולהתגאות על ריעיהם.

אמר הגאון, כי לשון ׳מתים׳, ר״ל ריבוי העם, וכן אמר (דברים ב׳:ל״ד) ׳ונחרם את כל עיר מתים׳, וכשהם מעטים ביחס למה שהיה מן הראוי להיות, יאמר ׳מתי מספר׳³. ׳חלד׳, ר״ל זמן מוגבל, היינו דור אחד, וכן ׳האזינו כל יושבי חלד׳ (תהלים מ״ט:ב׳), וכן ׳וחלדי כאין נגדך׳ (שם ל״ט:ו׳):

1. שהוא ׳חלד׳, כמו שיבאר בסמוך.

2. ראה רד״ק ואבע״ז.

3. ראה מש״כ בדברים (לג ו).

ממתים ידך ה׳ ממתים מחלד – כתוב בספר דקדוק ישן שכל ב׳ אותיות רצופות באמצע תיבה תנקד אחת בחטף פתח כמו הַלֲלוּ צִלֲלוּ שִמֲמוֹת עולם חַצוֹצֲרוֹת אֲרוֹמִמֲךָ וכיוצא בהן וכן מִמֲתִים ידך ה׳ מִמֲתִים מחלד. ועיין מה שנאמר בריש סדר לך לך.

וצפינך – וצפונך קרי.

לעולליהם – בכל הספרים מלא וא״ו ובחילופים משמע שכן הוא למדינחאי אבל למערבאי.

מחלד – ענין זמן כמו מה חלד (תהלים פ״ט:מ״ח).

יתרם – יתרון ומרבית העושר.

לעולליהם – לבניהם קטנים.

ממתים – אהיה מן המתים מידך.

מחלד – מחמת שכלה זמן חייהם בעבור הזקנה.

חלקם – ואותן שחלקם בחיי עולם הבא ואשר תמלא בטנם מרב טוב הצפון אשר עין לא ראתה.

ישבעו בנים – ומאותן אשר ישבעו בבנים הגונים ומאותן אשר יניחו יתרון עשרם לבניהם לרשת אותם אחרי מותם.

ממתים – אנשים חלושים, מגביל נגד הרשע שהוא עריץ.

מחלד – מציין העולם הזמני, ומ״ש מצהרים יקום חלד על צד המליצה.

בחיים – הב׳ נמשך לשתים בחיים ובצפונך,

תמלא – נסתר לנקבה

ממתים ידך – האנשים שהם ידך, ר״ל שעל ידם אתה פועל ומנהיג ישוב עולמך, (נגד מ״ש רשע חרבך אמר ממתים ידך, כאלו ה׳ מנהיג עולמו ע״י האנשים, והאנשים החלושים הם ידו, והעריץ הוא חרבו, שע״י החלושים פועל עניני עולמו שהם עוסקים בישוב עולם זורעים וחורשים ובונים, והם יד ה׳ העוסק בישוב העולם, וע״י הרשעים הוא הורג בחרבו ומאבד את החוטאים) ממתים מחלד – מאנשי הזמן העוסקים בחלד ובישוב עולם, שהם רוב בני אדם, אשר חלקם בחיים ובצפונך תמלא בטנם – שהם ממלאים בטנם מן שני החלקים שהוכנו לפניהם, מן חלקם בחיים בעוה״ז ומן חלקם בצפונך בעוה״ב הצפון, או בנפש הצפונה מעיני כל, ר״ל שאינם עושים דבר לאושר נפשם ולחיי העוה״ב, כי כל עסקם הוא למלא בטן, (כמ״ש כל עמל אדם לפיהו) והם אוכלים הכל בעוה״ז בין חלקם בעוה״ז בין חלקם לעוה״ב, בין הצלחת גופם בין אושר נפשם הצפון, הכל יקחו רק למלא בטן, ולצרכי גופם, וכל עסקם הוא

א. לאכול ולמלא בטנם,

ב. שישבעו בנים לקיום מינם והניחו יתרם ועשרם לעולליהם – כי לא ידאגו להשאיר דבר לשאריתם הנצחי ולהצלחת הנפש, רק ישבעו בעוה״ז מאכילה ומבנים ואחרי מותם לא נשאר להם מאומה רק מה שיניחו עשרם (וגם יתרם כולל מותר האדם מן הבהמה) הכל יניחו לבניהם, כי הם יאבדו מבלי השארה וקיום אישי.

ממתים – לפי דברי שד״ל (משתדל פרשת דברים, פירושו על ישעיה) ר״ל גבורים, ושם רפאים שמקורו מתיבת רפה ור״ל ג״כ מתים (רפאים בל יקומו, שם כ״ו:י״ד) הושאל להורות עריצים המכחידים רואיהם כמתים יוצאים מקבריהם, ואולי כמקרה תיבת רפאים כן מקרה מתים אע״פי שבזאת החליפו הצרי בשוא.

ידך – עריצים שהם מכחך.

מחלד – בהיפוך אותיות חדל (ישעיה ל״ח:י״ח) וכן תבל ממקור בל דבר חָדֵל וּבָלֵה, והם חיי שעה וטובתם, בעוד שחיי נצח קרואים עולם, דבר נעלם.

וצפונך – עושר שאדם צופן וטומן (נתן לכם מטמון, פרשת מקץ).

בטנם – ולא נפשם ישבעו בו בניהם.

יתרם – מה שנותר לבנים אחר שכבר אכלו הם חלקם.

לעולליהם – ממקור על בלשון ארמי בא, ולרוב הוראתו מי שבא ונכנס עתה בחיים, אר כאן השתמש בתיבת זו להוראת הבנים ויושבים במקום אבותיהם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון