Tehillim 137 – תהלים קלז‏ – Mikraot Gedolot

עַל עֲרָבִין בִּמְצִיעֲתָא תָּלִינָן כִּנָרָנָא.

On the willows in her midst we hung our harps.

עלי אלגרב פי וסטהא עלקנא קיתאראתנא עלי סביל עטלהא.

ועל ערבות בתוכה (בתוך בבל) תלינו את הכנורות (כלי מיתר) בגלל שהושבתו [ממלאכת הקודש].

על, על עצי ערבה בתוכה תלינו כנורותינו דרך השבתה. כלומר תלינום כדי להשביתם מלנגן ולא לנוי או למטרה אחרת.

על ערבים – ערבי נחל.

On willows Willows of the brook.

על ערבים – על עצים גדולים, תלינו כנורתינו.

על ערבים בתוכה – שכך היה מנהגינו, שלעת ערב¹ היינו תולים בתוכה כינורות שלא היו אומרים שירה בלילה כי אם ביום.

1. בניגוד לרש״י ומיוחס לרשב״ם שפירשו ש״עֲרָבִים״ הם ערבי נחל או עצים.

על ערבים – ערבי נחל, כי הערבים גדילים על שפת הנהרות. וכשהיינו יושבים על שפת הנהר וכנורותינו בידינו לעורר שיר כמנהגינו בציון, וכשהיינו מעלים על לבנו ציון, היינו נוטשים כנורותינו מרוב יגון, והיינו תולים אותם על הערבים, והיינו יושבין ובוכין.

ופירש בתוכה – בתוך בבל.

ואמר על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו, כל המפרשים פירשו שעזבנו כנורותינו ותלינו אותם על האילנות. ותמה אני לפירושם, איך היו נושאים הכנורות וגם האויבים איך היו מניחים אותם לשיר כרצונם. אלא שהנראה שהאויבים כשהיו בתוך תחומם שמחו ועלזו והיו בידיהם כלי בית המקדש כולם, וצוו שישירו משיר ציון והוכרחו לעשות כן. והוציאו הכנורות ושמום בידם לפשט נימיהן ויתיריהם ולמתחם, ואותו הפישוט הוא קורא תליה, כי כל שטיחת דבר ומתיחתו להעמידו על מתכונתו יאמר בלשון תליה, תולה ארץ על בלימה (איוב כו, ז), ובדברי רז״ל (שבת קלז, ב) תולין את המשמרת בי״ט, ר״ל ממתיחה על הכלי, ומותח פיה בכל צד בעגול ונעשית כאהל על חלל הכלי, וכן ברביעי נתלו מאורות.

ואמר בתוכה, ר״ל בתוך בבל, כי כל שהוא בתחום העיר יקרא בתוכה, והקינה היתה על שהכריחום לשיר שיר ציון. ועל ערבים, פי׳ סמוך לערבים וביניהם,

תלינו כינורותינו. שלא לנגן בם עוד מפני אבל, וכבר אמר (ישעיה סו י) ׳שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה׳¹:

1. בתענית (ל:) ׳שנאמר +ישעיהו ס״ו+ שמחו את ירושלים וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה מכאן אמרו כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה ושאינו מתאבל על ירושלים אינו רואה בשמחתה׳.

ועַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ שלא לשמוח ולנגן עוד¹:

1. ׳מפני אבל, וכבר אמר (ישעיה ס״ו:י׳) שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה׳ (נדפס).

כנרותינו – במדוייקים חסר וא״ו אחר נו״ן.

ערבים – שם אילן סרק הגדל אצל הנחלים כמו וערבי נחל (ויקרא כ״ג:מ׳).

תלינו – מלשון תליה.

על ערבים – על אילני ערבים שבנחל תלינו הכנורות שהיינו מנגנים בהם בבה״מ וכוונתם היה להעלימם מן העין תוך ענפי האילנות למען לא יראום האויב.

על ערבים בתוכה – הגם שהיה לנו בבבל כל התענוגים הערבים ונעימים לגוף, ובכ״ז על זה בעצמו תלינו כנורותינו – ולא רצינו לשמוח בטובה, וזה בעצמו היה לנו לאבל שארץ האויב מלאה ערבות ועדן ועיר ה׳ חרבה.

על ערבים – הגדלים על שפת נהר פרת וענפיהם הרכים נוטים לארץ, והם דמיון בכי ואבל.

תלינו כנורותינו – חדלנו משיר שמחה לבכות ולהאנח.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון