Tehillim 137 – תהלים קלז‏ – Mikraot Gedolot

עַל נַהַרְוָתָא דְבָבֶל תַּמָן יְתִיבְנָא לְחוֹד בְּכִינָא כַּד הֲוֵינָא דָכְרִין יַת צִיוֹן.

By the rivers of Babylon, there we sat down, also we wept, as we were remembering Zion.

על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון – אמר רב יהודה אמר רב מלמד שהראה הקב״ה לדוד חרבן בית ראשון וחרבן בית שני. בית ראשון על נהרות בבל. על בית שני זכור ה׳ לבני אדום את יום ירושלים. כיון שהגיע ירמיהו לנהר פרת ענה נבוזראדן ואמר ליה אם טוב בעיניך לבוא אתי בבל. חשב ירמיהו בלבו אם הולך עמהם לבבל אין מנחם לגלות הנשאר מהם. נטלו הגליות את עיניהם וראו את ירמיהו שפירש מהם געו כלם בבכיה וצווחו רבינו ירמיהו הרי אתה מניחנו שם בכו שנאמר על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו. ענה ירמיה ואמר להם מעיד אני עלי שמים וארץ אלו בכיתם בכיה אחת עד שאתם בציון לא גליתם. שם ישבנו גם בכינו. מלמד שלא היה להם ישיבה משיצאו מירושלים עד שהגיעו לפרת. אמרו אלההון של אלו רחמן הוא וכיון שמסבירין לו פנים הוא חוזר ומרחם עליהם שמא ישובו ויתחברו כלם ויקראו לאלהיהם ויעזרם ולא הועלנו כלום לפיכך היו דוחקים אותם ומריצין אותם בעל כרחם שנאמר (איכה ה׳:ה׳) על צוארנו נרדפנו וגו׳. (שם ד׳:י״ט) קלים היו רודפנו. גם בכינו. מה ראו ישראל לבכות על נהרות בבל. רבי יוחנן אמר הרג בהם פרת בישראל יותר ממה שהרג נבוכדנצר הרשע. כשהיו ישראל שרויין בארץ לא היו שותין אלא ממי גשמים וממי נוזלים וממי מעינות כיון שגלו לבבל שתו מים הפרתים ומתים. לפיכך היו בוכים על ההרוגים שהרגו בהם אויביהם ועל מתים שמתו בדרך ועל ההרוגים שהרג בהם פרת ולא עוד אלא שהיה נבוכדנצר יושב בספינה הוא וכל גדוליו וכל שריו ועמהם כל מני זמר שנאמר (ישעיהו מ״ג:י״ד) כשדים באניות רנתם. וכל מלכי יהודה מושלכים בשלשלאות של ברזל והולכין ערומים על שפת הנהר נשא נבוכדנצר הרשע את עיניו וראה אותם אמר לעבדיו מפני מה הללו הולכין בקומה זקופה בלא משאוי אין לכם משא שיתנו על צוארם. באותה שעה הביאו ספרים ועשו אותם כחמות ומלאו אותם חול והניחו על כתפם עד שנכפף קומתם ואמרו על עצמם (איכה ה׳:ה׳) על צוארנו נרדפנו. באותה שעה געו כל ישראל בבכיה עד שעלתה שועתם למרום. א״ר אחא בר אבא באותה שעה בקש הקב״ה להחזיר כל העולם לתוהו ובהו. אמר הקב״ה כל מה שבראתי לא בראתי אלא בשביל אלו שנאמר (יחזקאל כ״א:כ״ב) גם אני אכה כפי אל כפי והנחתי חמתי. עולם שבראתי בשתי ידי שנאמר (ישעיהו מ״ח:י״ג) אף ידי יסדה ארץ אחרבנו. א״ר אלפא בר קרויא באותה שעה נכנסו מלאכי השרת לפני הקב״ה ואמרו לפניו רבונו של עולם כל העולם כלו ומלואו שלך לא דייך שחרבת דירתך של מטה אלא שתחריב דירתך של מעלה. אמר להם וכי תנחומין אני צריך אני מכיר בראש ואני מכיר בסוף שנאמר (ישעיהו מ״ו:ד׳) ועד זקנה אני הוא. (שם כ״ב:ד׳) על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני. אמר להם תנחומין הללו שאתם מנחמים אותי ניאוצין הן לפני רדו מלפני ושאו המשאוי מעליהם. מיד ירדו מלאכי השרת ונטלו המשאוי מעליהם ולא מלאכי השרת בלבד אלא אף הקב״ה נשא בעצמו שנאמר (שם מ״ג:י״ד) למענכם שלחתי בבלה. יצאו לקראתם בני בארי ובני מדינות אחרות והיו רואים אותם ערומים. מה עשו בני בארי הפשיטו את עבדיהם ואת שפחותיהם והקריבום דורון לפני נבוכדנצר ואמרו לו שמא מלך אוהב ערומים אתה. אמר להם לכו והלבישו את בני ישראל. מה שכרן של בני בארי נטל הקב״ה עליהם חסד מכל ארץ ישראל והם יפים יותר. אמרו כל אדם שנכנס שם אינו מבקש לצאת בלא עבירה. מהו גם בכינו שהיו בוכים ומבכים עמהם הקב״ה. על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו. כי שם שאלונו שובינו דברי שיר. אמר להם נבוכדנצר מה אתם יושבים ובוכים הכינו עצמכם עד שאנו אוכלין ושותין אני מבקש שתעמדו ותקישו לפני ולפני עבודה זרה בכנורות שלכם כדרך שהייתם מקישין לפני אלהיכם. מסתכלים אלו באלו ואומרים לא דיינו שהחרבנו את מקדשו אלא עכשיו אנו עומדים להקיש לפני הננס הזה ולפני העבודה זרה הזה. ר׳ יצחק בר טבלא אומר למה הדבר דומה למלך בשר ודם שנשא בת מלכים אמר לה עמדי והשקיני כוס אחד ולא רצתה להשקותו כעס עליה והוציאה מתוך ביתו והלכה ונשאת למוכה שחין. אמר לה עמדי והשקיני כוס אחד ואמרה לו ריקה בת מלכים הייתי ונשאתי למלך ועל שאמר לי השקיני כוס אחד ולא רציתי להשקותו כעס עלי והוציאני מתוך ביתו שאלו השקיתיו הייתי מוסיף על כבודי כבוד עכשיו אתה אומר לי עמדי והשקיני. עמדו כלם ושלטו בעצמם ונטלו אליוני ידיהם לתוך פיהם ומרצצים אותם. שירו לנו משיר ציון. לא נשיר לא נאמר אלא איך נשיר. מראים אצבעותיהם ואומרים היינו כפותים ונתקטעו אצבעותינו. וכן הוא אומר (עזרא ח׳:ט״ו) אקבצם אל הנהר הבא אל אהוא וגו׳. (שם) מבני לוי לא מצאתי שם. שם היו אלא שלא היו יכולים להקיש בכנורות. ומנין שחזרו אותן הלוים שגלו מתוכם שנאמר (שם ג׳:י״ב) ורבים מראשי האבות והלוים אשר ראו את הבית הראשון. כיון שידע כן נבוכדנאצר עמד והשליך מישראל תלי תלים של הרוגים. אף על פי כן היה להם שמחה שלא אמרו שירה לפני עבודה זרה שנאמר ותוללינו שמחה. באותה שעה נשבע הקב״ה לישראל אתם שלטתם בעצמכם וקטעתם אצבעות ימינכם. אף אני (איכה ב׳:ג׳) השיב אחור ימינו מפני אויב. ואינה חוזרת אלא (אפילו) אזכיר אתכם שנאמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. תניא סד אדם את כל ביתו ומשייר דבר מועט זכר לירושלים עושה אשה תכשיטיה ומשייר דבר מועט זכר לירושלים שנאמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. ומשחרב בית המקדש רבו פרושים בישראל לא היו אוכלים בשר ושותין יין. נטפל להם ר׳ יהושע אמר להם בני מפני מה אין אתם אוכלין בשר ושותין יין. אמרו לו נאכל בשר שבכל יום היה תמיד קרב על גבי המזבח ונשתה יין שבכל יום היה מתנסך על המזבח ועכשיו בטל. אמר להם אף תאנים וענבים לא נאכל שמהם מביאים ביכורים לחם לא נאכל שמהם מביאים שתי הלחם בעצרת ולחם הפנים בכל שבת ושבת. מים לא נשתה שממנו היו מנסכים מים בחג. שתקו. אמר להם שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר דא״ר יהושע אין גוזרין גזרה אלא אם כן רוב הצבור יכולים לעמוד בה. מאי קרא. אמר רב אדא בר אהבה (מלאכי ג׳:ט׳) במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כלו. אי איכא הגוי כלו אין ואי לא לא. אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר דבר מועט וכו׳ (כדאיתא בבתרא דף ס׳:) עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר דבר מועט. ומאי ניהו. אמר רב פפא כסא דהרסנא. עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט. ומאי ניהו. אמר רב בת צדעה. שנאמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. מאי על ראש שמחתי. אמר ליה זה אפר מקלה שבראש חתנים. אמר ליה רב פפא לאביי היכא מנח לה. אמר ליה במקום תפלין שנאמר (ישעיהו ס״א:ג׳) לשום לאבילי ציון פאר תחת אפר. רבי דוסא אמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני מלעשות נסים. רבי זעירא אמר בשם רבי שמעון בן לקיש את מוצא כיון שגרמו העוונות ונכנסו גוים לירושלים נטלו גבורי ישראל וכפתו ידיהם לאחוריהם. אמר הקב״ה (תהלים צ״א:ט״ו) עמו אנכי בצרה. בני נתונים בצרה ואני רואה כביכול (איכה ב׳:ג׳) השיב אחור ימינו מפני אויב. ובסוף גלה אותם לדניאל (דניאל י״ב:י״ג) ואתה לך. א״ל ליתן דין וחשבון א״ל ותנוח אמר ליה נייחא לעולם א״ל ותעמוד אמר ליה לקץ הימים או לקץ הימין אמר ליה לקץ הימין שהיא משועבדת אמר ליה הקב״ה קץ נתתי לימיני כל זמן שבני משועבדים תהא ימיני משועבדת עמהם גאלתי בני גאלתי ימיני. הוא שדוד אמר (תהלים ס׳:ז׳) למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני. רבון העולמים עשה להם בשביל ידידך אברהם יצחק ויעקב וכל זמן שאין להם זכות עשה להם בשביל ימינך וענני. אמר ליה הקדוש ברוך הוא אני עושה שנאמר (ישעיהו נ״ב:י׳) חשף ה׳ זרוע קדשו. וכתיב (תהלים צ״ח:א׳) הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו. זכור ה׳ לבני אדום את יום ירושלים. אמרו ישראל לפני הקב״ה רבונו של עולם אתה אומר לנו זכור אנו שכחה מצויה בנו אתה זכור שאין שכחה לפני כסא כבודך. האומרים ערו ערו עד היסוד בה. ר׳ אבא בר כהנא אמר פגרו פגרו. כמה דאת אמר (ירמיהו נ״א:נ״ח) חומת בבל ערער תתערער. רבי לוי אמר פינון פינון. כמה דאת אמר (בראשית כ״ד:כ׳) ותער כדה אל השוקת. זכור ה׳ לבני אדום את יום ירושלים. אימתי לכשיעקרו יסודותיה ממנה האומרים ערו ערו עד היסוד בה. שאלו את ר׳ אליעזר דורות האחרונים כשרים מן הראשונים. אמר ליה עדיכם בית הבחירה יוכיח אבותיכם העבירו את התקרה שנאמר (ישעיהו כ״ב:ח׳) ויגל את מסך יהודה. אבל אנו פעפענו את הכותלים שנאמר האומרים ערו ערו עד היסוד בה. ללמדך שכל דור שאינו נבנה בימיו מעלה עליו כאלו החריבו. מאי טעמא לפי שלא עשה תשובה.

על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון. א״ר יהודה אמר רב מלמד שהראה הקב״ה לדוד חרבן בית ראשון וחרבן בית שני, בית ראשון על נהרות בבל, בית שני זכור ה׳ לבני אדום את יום ירושלים. כיון שהגיע ירמיה לנהר פרת ענה נבוזראדן ואמר לו אם טוב בעיניך לבא אתי בבל, חשב ירמיהו בלבו אם אני הולך עמהם לבבל אין מנחם לגלות הנשאר מהם, נטלו הגליות את עיניהם וראו את ירמיה שפרש מהם, געו כלם בבכיה וצוחו רבינו ירמיה הרי אתה מניחנו, שם בכו שנאמר על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו, ענה ירמיה ואמר להם מעיד אני עלי שמים וארץ אלו בכיתם בכיה אחת עד שאתם בציון לא גליתם.

שם ישבנו גם בכינו. מלמד שלא היה להם ישיבה משיצאו מירושלים עד שהגיעו לפרת אמרו אלהיהם של אלו רחמן הוא וכיון שמסבירין לו פנים הוא חוזר ומרחם עליהם שמא ישובו ויתחברו כלם ויקראו לאלהיהם ויעזרם ולא הועלנו כלום לפיכך היו דוחקין ומריצים אותם בעל כרחם שנאמר על צורנו נרדפנו קלים היו רודפינו.

גם בכינו. מה ראו ישראל לבכות על נהרות בבל, רבי יוחנן אמר הרג בהם פרת בישראל יותר ממה שהרג נבוכדנאצר הרשע, כשהיו שרויים בארץ לא היו שותים אלא מימי גשמים ומימי נוזלים ומימי מעינות וכיון שגלו לבבל שתו מים מפרת ומתים, לפיכך היו בוכים על ההרוגים שהרגו בהם אויביהם ועל המתים שמתו בדרך ועל ההרוגים שהרג בהם פרת, ולא עוד אלא שהיה נבוכדנאצר יושב בספינה הוא וכל גדוליו וכל שריו ועמהם כל מיני זמר שנאמר כשדים באניות רנתם, וכל מלכי יהודה מוטלים בשלשלאות של ברזל והולכים ערומים על שפת הנהר, נשא נבוכדנאצר הרשע את עיניו וראה אותם אמר לעבדיו מפני מה הללו הולכים בקמה זקופה בלא משאוי אין לכם משא שתתנו על צוארם, באותה שעה הביאו ספרים ועשו אותם כחמת וימלאו אותם חול, מיד נטלו משאוי והניחו על כתפם עד שנכפפה קומתם ואמרו על עצמם על צוארנו נרדפנו, באותה שעה געו כל ישראל בבכיה עד שעלתה שועתם למרום. אמר ר׳ אחא בר אבא באותה שעה בקש הקב״ה להחזיר את כל העולם לתהו ובהו, אמר הקב״ה כל מה שבראתי לא בראתי אלא בשביל אלו שנאמר גם אני אכה כפי אל כפי והנחתי חמתי, עולם שבראתי בשתי ידי שנאמר אף ידי יסדה ארץ וגו׳ אחריבנו, א״ר תחליפא בר קרויה באותה שעה נכנסו מלאכי השרת לפני הקב״ה ואמרו לפניו רבש״ע כל העולם כלו ומלואו שלך לא דייך שהחרבת דירתך של מטה אלא שתחריב דירתך של מעלה, אמר להם וכי לתנחומין אני צריך אני מכיר בראש ואני מכיר בסוף שנאמר ועד זקנה אני הוא, על כן אמרתי שעו מני וגו׳ אל תאיצו לנחמני, אמר להם תנחומין הללו שאתם מנחמים אותי נאוצים הן לפני רדו מלפני ושאו המשאוי מעליהם, מיד ירדו מלאכי השרת ונטלו המשאוי מעליהם, ולא מלאכי השרת בלבד אלא אף הקב״ה כביכול נשא בעצמו שנאמר למענכם שלחתי בבלה, יצאו לקראתם בני בארי ובני מדינות אחרות והיו רואים אותם ערומים, מה עשו בני בארי הפשיטו את עבדיהם ואת שפחותיהם והקריבום דורון לפני נבוכדנאצר אמר לו שמא מלך אוהב ערומים אתה, אמר להם לכו והלבישום לבני ישראל, מה שכרן של בני בארי נטה הקב״ה אליהם חסד מכל ארץ ישראל והם יפים יותר, אמרו כל אדם שנכנס שם אינו מבקש לצאת בלא עברה, מהו גם בכינו שהם בוכים ומבכים עמהם הקב״ה.

יקול אהל אלג׳אליה עלי אנהאר באבל ג׳לסנא ת׳ם בכינא, אד׳ ד׳כרנא ציון.

אומרים אנשי הגלות: על נהרות בבל ישבנו ואחר כך בכינו כאשר נזכרנו בציון.

על, יאמרו אנשי הגלות על נהרות.

שם ישבנו – כשירדנו לגולה ושאלם נבוכדנצר שישירו לו כמות שהיו משוררים על הדוכן.

By the rivers of Babylon, there we sat when we went down into exile, and Nebuchadnezzar asked them to sing for him as they used to sing on the stage.

על נהרות בבל – על גלות בבל נעשה.

על נהרות בבל – בראש הספר הזכרתי דעות המפרשים במזמור הזה. וזה המזמור נאמר על לשון הלוים שהיו המשוררים בגלותם על בבל.

וטעם על נהרות – בהתבודדם מהבבליים שלא ישמעו בכייתם. ועוד בעבור שאמרו: תלינו כנורותינו.

וטעם ישבנו – כמו משתוממים יושב משמים, על כן מלת^א גם.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״מלת״.

BY THE RIVERS OF BABYLON, THERE WE SAT DOWN. I mentioned at the beginning of this book the opinion of the commentators regarding this psalm.⁠¹ This psalm speaks on behalf of the exiled Levi’im, who were the Temple singers. [It speaks on their behalf] regarding Babylon.

Scripture reads By the rivers of Babylon because the Levi’im² separated³ themselves from the Babylonians, so that the Babylonians would not hear them crying. Furthermore, scripture reads By the rivers of Babylon because it goes on to say,⁠⁴ Upon the willows in the midst thereof we hanged up our harps.

Yashavnu (we sat down) means,⁠⁵ “we sat appalled.” Compare this to yoshev mashmim (sitting appalled).⁠⁶ The psalmist therefore goes on to say, yea, we wept.⁷

1. See Ibn Ezra’s introduction to the Book of Psalms.

2. On behalf of whom the psalmist speaks.

3. Literally, “isolated themselves.”

4. Literally, “they said.”

5. Yashavnu is here to be interpreted as “sat appalled.”

6. Ibn Ezra’s paraphrase of Ez. 3:15: va-eshev … mashmim.

7. Literally, we also wept. Since we sat means “we sat appalled,” we also wept follows. However, if we render yashavnu as “we sat,” the verse should read yashavnu u-vakhinu (we sat and wept) rather than yashavnu gam bachinu (we sat, we also wept).

על נהרות בבל שם ישבנו – נראה בעיני^א ר׳¹ שלא אמרו דוד, כי אם בבית שיני. כשגלו לבבל אמרו ירמיה, וכשעלה עזרא מבבל וכתב כל הספרים, כתב גם זה הספר, והוסיף זה שאמר ירמיה. וסמכו כאן: שבשפלנו זכר לנו (תהלים קל״ו:כ״ג), וכן עתה זכר לנו שפלותינו, שהרי עלו מבבל.

וכך אמר ירמיה: שמעתי הלוים שהיו מתאוננים על שאירע להם בבבל, וכך היו אומרים: על נהרות בבל – שהרי בבבל יש נהרות הרבה: נהר פרת, וחדקל, ונהר כבר.

ושם ישבנו וגם בכינו בזכרינו את ציון – ואחר כך מפרש למה בכו ומה היינו זוכרים.

1. השוו מיוחס לרשב״ם.

א. בכ״י יש כתמים על מלה זו המקשים על קריאתה.

על נהרות בבל שם ישבנו – זה המזמור אמר על לשון הלוים המשוררים אשר גלו בגלות בבל.

ואמרו: על נהרות בבל – היינו שם מתבודדים יושבים ושוממים, גם היינו בוכים בזכרנו את ציון.

על נהרות בבל, זה המזמור נאמר על חורבן בית המקדש הראשון על ידי נבוכדנאצר, הן של בית שני על ידי רומיים. ודבר תחילה על גלות בבל כאלו הלויים מקוננים. ואמר על נהרות בבל שם ישבנו, כאנשים הולכי דרך עייפים, התרים להם מנוחה בצל האילנות סמוך למים. ואמר גם בכינו, כלומר, עם היותנו חושבים לנוח שם מעמלנו על טורח הדרך, שבה מנוחתנו לעמל ויגיעה בהתעורר בכייתנו. בזכרנו את ציון, ר״ל כשהאויבים יזכירו לנו את ציון שם, כאמרו בסמוך כי שם שאלונו.

על נהרות בבל שם ישבנו. הנה, ׳על נהרות בבל ישבנו׳ שבעים שנה, גם בכינו בזכרנו את ציון, [ו]⁠כבר אמרו (ברכות לב:) ׳שערי דמעה לא ננעלו׳:

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל. בחורבן בית ראשון, אף על פי ששָׁם יָשַׁבְנוּ ונתיישבנו אחר החורבן בשובה ונחת, אפילו הכי גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן:

על נהרות בבל – דוד צפה ברוה״ק אשר יגלה נ״נ את ישראל לבבל ואמר בלשון הלוים אשר יקוננו ויספרו את הקורות אותם בדרך ויאמרו הנה בהיותינו על נהרות בבל שם ישבנו ישיבה הראויה לגולים מוטה לארץ וגם בכינו על כי זכרנו את ציון החורבה והשוממה.

על – נתיסד לשנה הראשונה שכבש כורש את בבל, על נהרות בבל מה שבכינו בבבל והתאבלנו על ציון, לא היה בעבור שאבדנו הטובות הגשמיות מהעושר והקנינים שדות וכרמים, כי גם על נהרות בבל שם ישבנו – ר״ל שם ישבנו ישיבת קבע, והיה לנו גם שם נחלת שדה וכרם כמ״ש (ירמיהו כ״ט) בנו בתים ושבו נטעו כרמים ואכלו את פרין, ובכ״ז גם בכינו בזכרנו את ציון – מפני שזכרנו קדושת ציון, ששם היה הבהמ״ק והעבודה והשכינה ע״ז בכינו, על האושר הרוחני שנאבד מאתנו.

על נהרות וגו׳ – מזמור זה נכתב בראשית ימי גלות צדקיה (מלכים כ״ה:י״א, ירמיה נ״ב:ט״ו) ע״י אחד מן הגולים, ונסמך לקודמים לעגמת נפש הקורא בהעריך תפארת ישראל לשפלותם אח״כ.

גם בכינו – בכינו וגם בכינו, כלומר בכינו הרבה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון