Tehillim 133 – תהלים קלג‏ – Mikraot Gedolot

כִּמְשַׁח טָב דְמִתְרַק עַל רֵישָׁא נָחֵת עַל דִקְנָא דִקְנֵיהּ דְאַהֲרֹן דְנָחֵת עַל אִמְרָא דִלְבוּשׁוֹי.

Like the fine oil that is poured on the head, coming down on the beard, the beard of Aaron, that comes down to the hem of his garments.

פהו כאלדהן אלטיב עלי אלראס או עלי אללחיה, כמא אלדהן אלוארד עלי לחיה הרון ועלי אטואק קמצאנה.

כי זה כמו השמן המבושם על הראש והשמן הזה יורד על הזקן שזה זקן אהרון. וגם יורד השמן על צווארון הכתונת שלו.

כשמן, והרי הוא כשמן הטוב על הראש או על הזקן כמו השטן היורד על זקן אהרן ועל בית הצואר של כתנותיו. והנה מדותיו כמו מדו בד. בויקרא ו ג.

As the good oil with which Aharon the priest was anointed.

which runs down from his head to his beard, to the mouth of his tunic, for the beard rests on the mouth of the tunic. So is the dew of Hermon, which is high, pleasant on the mountains of Zion. Just as the anointing oil is for greatness, so is the dew of Zion for glory and distinction for Israel. Just as the good oil is so, so is the dew of Hermon. Like this, so is that, like: "as with the people, so with the priest" (Yeshayahu 24:2). Our Rabbis explained "for brothers to dwell" as concerning Moshe and Aharon, regarding unlawful use of the anointment oil, in tractate Horioth (12a) the entire psalm. But [there is], in words of Torah and post-Mosaic Scriptures, an allegory and a figure, and [in the] words of the wise and their riddles, but the primary meaning of the song of ascents is that it was said regarding the Temple.

כשמן – הוא שמן המשחה, על כן הודיעו. פירוש: על כן הוא נפתח כי הוא שמן הידוע כי הוא קודש והנמשח בו קדוש.

והזכיר אהרן – כי הוא היה ראש המשוחים.

THE PRECIOUS OIL. The reference is to the anointing oil.⁠¹ Scripture therefore identifies the oil; that is, the kaf prefixed to shemen is vocalized with a pattach.⁠² It is so vocalized to indicate that the reference is to the holy oil, and that the one anointed by it is holy. Aaron is mentioned because he was the first of the anointed to be anointed with the holy oil.⁠³

1. Hebrew, shemen ha-mishchah.

2. The pattach beneath the kaf indicates that the direct object follows.

3. See Lev. 8:30.

^אעתה, וזה פתרונו: כשמן הטוב שיצק משה¹ על הראש [שהיה]⁠^ב יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו – דכתיב: ויז על אהרן ועל בגדיו (ויקרא ח׳:ל׳).⁠² כן עתה משחו הכהן צדוק, וכל ישראל באו עתה הנה לשמחת עבודה.

1. בדומה ברש״י ובמיוחס לרשב״ם.

2. בדומה במיוחס לרשב״ם שגם פירש כבגדיו.

א. הכתב יד מתחיל באמצע הביאור.

ב. המלה מטושטשת.

כשמן הטוב – בפת״ח הכ״ף להורות על ה״א הידיעה, השמן הידוע, והוא שמן המשחה.

אמר: כן יהיה טוב ונעים שבת האחים, כמו שהיה טוב ונעים משיחת אהרן הכהן ביום שנתמנה לכהן גדול. וזכר משיחת הכהן ולא זכר משיחת המלך דוד, לשני טעמים: האחד, לפי שמשיחת אהרן היתה תחילה, והיתה העת שחנה הכבוד בישראל כשהוקם המשכן. כן לעתיד כשיבנה בית המקדש, ויעמוד מלך המשיח והכהן הגדול, וחנה שם הכבוד. ועוד לטעם אחר: כי משיחת אהרן היתה לעיני כל ישראל, ומשיחת דוד היתה בסתר, לפני ישי ובניו וזקני בית לחם. ולעתיד יהיה הדבר בגילוי לעיני כל ישראל ולעיני העמים.

על הראש – כשיצק משה אותו על ראש אהרן, ירד לו על זקנו ועל פי בגדיו. כי בתחילה הלבישו בגדי כהונה, ואחר כך יצק מן השמן על ראשו. ומשח אותו מן השמן בין ריסי עיניו כמין ג״ם יונית, והשמן שיצק על ראשו ירד על זקניו ועל פי מדותיו תחת הזקן, ופי הבגד הוא בית הצואר. והיה השמן מרוקח מבוסם טוב ונעים.

מדותיו – בגדיו, כמו: מדו בד (ויקרא ו׳:ג׳).

ואחר דימהו למעולה שבשמנים, ואמר כשמן המרוקח שנמשח בו הכהן, ואמר יורד על הזקן ר״ל, שמן הראש יורד לזקן, ומן הזקן על פי מדותיו ר״ל שפת בגדיו. ופרט כל זה להוראת השלמות האחרון שבחכמה, והוא ההשפעה לזולתו. ומדותיו בחיר״ק כמו בפת״ח, ואף כי מצאנו מדובר בחיר״ק.

וזה, כי כשמן הטוב המורק על הראש ומשם יורד על הזקן ומבשם גם את הזקן, כן היה זקן אהרן, שפרש כנפי צדקתו וחסידותו על אחרים להכניסם תחת כנפי השכינה¹, כאמרו (מלאכי ב ו) ׳ורבים השיב מעון׳²:

1. מתלמידיו של אהרן ומקרבן לתורה.

2. יש שפירשו שם על אהרן.

וזה כי כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד בלתי מכוונו עַל הַזָּקָן ומבשם אותו, כן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד בושמו עַל פִּי מִדּוֹתָיו ובגדיו¹ ומבשם אותם, להורות כי ׳הדרת פנים – זקן׳ (שבת קנב.) אהרן היה [יורד] ומבשם הבריות ומקרבם לתורה ורודף אחר השלום²:

1. ׳מדותיו – בגדיו׳ (רד״ק).

2. ע״פ אבות (פ״א מי״ב): ׳הלל אומר, הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה׳.

מדותיו – מלבושיו כמו מדו בד (ויקרא ו׳:ג׳).

כשמן הטוב – והרי הדבר דומה כשמן המשחה הנתון על הראש בשפע רב עד כי ירד משם על הזקן והוא זקן אהרן שהיה הראשון להנמשחים בשמן המשחה.

שיורד – אשר ירד עוד על פי מלבושיו בפתיחת בית הצואר ור״ל כמו שמן המשחה עם כי היה נתון על הראש לבד מ״מ באה השמן ממנו על מקומות מחולפות על כי המה דבוקות זו בזו כן אם כל בית ישראל אחת וראש אחד להם תתחלק אז השפע לכולם באמצעות המלך המקבל השפע בראשונה.

כשמן – הנה ההשפעה האלהית תרד לפעמים על המוכן לה בבלי אמצעיי אמנם תרד בשפע רב כ״כ עד שישופע ממנה גם הבלתי מוכן לה, וזה במשל השמן הטוב של שמן המשחה, שעקרו יורד על הראש – ששם היו מושחים בשמן משחת קדש, כי הוא המקום המוכן לזה באשר שם משכן המוח וכלי השכל והמחשבה, שהשמן מורה על ההשגה, ובכ״ז יורד במקרה גם על הזקן זקן אהרן – הגם שהזקן ארוך שיורד על פי מדותיו – ובנמשל זה היה בא השפעת החכמה על יששכר שהוא במשל הראש שהוא היה מוכן לקבל החכמה וקבל ממנה חלק גדול ושפע רב עד ששמן החכמה הושפעה ממנו גם על שבט זבולון, שגם הם קבלו משפע ההוא, ושמן תורק.

זקן אהרן – כקבלת רז״ל (משנה אבות פרק א׳ משנה י״ב), שהיה אוהב שלום ורודף שלום, וכן נראה ג״כ ממעשה העגל ששמע מיד לקול העם.

מדותיו – מלשון מדו בד (פרשת צו).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון