Tehillim 132 – תהלים קלב‏ – Mikraot Gedolot

שִׁירָא דְאִתְאַמַר עַל מַסוּקִין דִתְהוֹמָא אִדְכַּר יְיָ לְדָוִד יַת כָּל סִגוּפֵיהּ.

A song that was uttered on the ascents of the abyss. Remember, O LORD, for David, all his affliction.

שיר המעלות זכור ה׳ לדוד את כל ענותו – אם ישמרו בניך בריתי. שלשה דברים נתנו על תנאי. ארץ ישראל ובית המקדש ומלכות בית דוד. חוץ מספר תורה ובריתו של אהרן שלא נתנו על תנאי. ארץ ישראל מנין שנאמר (דברים יא טז-יז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם. וחרה אף ה׳ בכם ועצר את השמים וגו׳. בית המקדש מנין שנאמר (מלכים א ט ג-ד) הבית הזה אשר אתה בונה אם תלך בחקותי. ואם לאו (שם ח׳) הבית הזה יהיה עליון כל עובר עליו ישום וגו׳. מלכות בית דוד מנין שנאמר אם ישמרו בניך בריתי. ונאמר (תהלים פ״ט:ל״ג) ופקדתי בשבט פשעם. ומנין לספר תורה שלא נתן על תנאי שנאמר (דברים ל״ג:ד׳) תורה צוה לנו משה מורשה. ומנין לבריתו של אהרן שלא נתן על תנאי שנאמר (במדבר י״ח:י״ט) ברית מלח עולם. ואומר (שם כ״ה:י״ג) והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. זאת מנוחתי עדי עד. תנו רבנן (דברים י״ב:ט׳) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה וגו׳. זו שילה. אמאי קרי ליה מנוחה דנחו מכיבוש הארץ. נחלה זו ירושלים. וכן הוא אומר (ירמיהו י״ב:ח׳) היתה לי נחלתי כאריה ביער. ואומר (שם ט׳) העיט צבוע נחלתי לי. דברי ר׳ יהודה. ר׳ שמעון אומר מנוחה זו ירושלים. וכן הוא אומר זאת מנוחתי עדי עד. ואומר כי בחר ה׳ בציון אוה למושב לו. ואמאי קרי ליה מנוחה על שם נחת הארון. נחלה זו שילה. דכתיב (יהושע י״ח:י׳) ויחלק להם יהושע ויפל להם הגורל בשילה. ר׳ ישמעאל אומר זה וזה שילה. רבי שמעון בן יוחאי אומר זה וזה ירושלים. כי בחר ה׳ בציון. עד שלא נבחרה ירושלים היתה ארץ ישראל כשרה למזבחות משנבחרה ירושלים יצאת ארץ ישראל. שנאמר (דברים י״ב:י״ג) השמר לך פן תעלה עולותיך וגו׳. עד שלא נבחרה בית עולמים היתה ירושלים ראויה לשכינה משנבחרה יצתה ירושלים שנאמר כי בחר ה׳ בציון ואומר זאת מנוחתי עדי עד. עד שלא נבחר אהרן היו כל ישראל ראוין לכהונה משנבחר אהרן יצאו ישראל. שנאמר (במדבר י״ח:י״ט) ברית מלח עולם היא. ואומר (שם כ״ה:י״ג) והיתה לו ולזרעו אחריו. עד שלא נבחר דוד היו כל ישראל ראוין למלכות משנבחר יצאו ישראל. שנאמר (דברי הימים ב י״ג:ה׳) הלא לכם לדעת כי ה׳ נתן הממלכה לדוד. עד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדברות.

שיר המעלות זכור י״י לדוד את כל ענותו (כתוב ביהושע ברמז כ׳ וברמז כ״ד וברמז תקצ״א וברמז תשצ״א). אם אתן שנת לעיני (כתוב בשמואל ברמז קמ״ה).

ותסביח ברפע צות, אללהם אד׳כר לדאוד ג׳מיע עד׳אבה.

וגם זה הלל בהרמת קול. ה׳! תזכור לדוד את כל הצער שלו.

ושיר בקול רם.

שיר המעלות זכור

ייי לדוד וגו׳ וענותו מצדר ממא לם יסם פאעלה אעני ענה ווזנה מן אלסלאם כי גנב גנבתי (בראשית מ:טו) ומתֺלה מצדרא לם יסם פאעלה מן אלרבאעי הגד הגד לי (רות ב:יא) והחתל לא חלתת (יחזקאל טז:ד) ומן אלאפאעיל אחרי הכבס את הנגעי (ויקרא יג:נה).

“O Lord of David” and “extreme denial” a passive infinitive. I mean its morphological form is regular; “For I was kidnapped” (Gen. 40:15), and an example of a verbal nouns which is passive quadrilateral form; “I have been told” (Ruth 2:11), “nor were you swaddled” (Ez. 16:4). And the Niphʿal form “has been washed.”

ענותו – עינוי נפשו אשר טרח ועמל למצוא לך מקום.

A song of ascents. Remember, O Lord, onto David all his affliction The affliction of his soul, how he worked and toiled to find a place for You.

שיר המעלות זכור י״י לדוד – {דוד} לא עשאו, שהרי לא כתב כאן: שיר המעלות לדוד. אלא שלמה עשאו, כשעלו כל ישראל לרגל, כשנבנה בית המקדש, והכניסו הארון לבית קדשי הקדשים, ובא שלמה ויכרע על {ברכיו} והתפלל לפני הקב״ה שיענהו באש (מלכים א ח׳:נ״ד), וכן מצינו בדברי הימים^א שכשכלה תפילו ירדה אש מן השמים (דברי הימים ב ז׳:א׳). וכן התפלל לפניו שיזכר לדוד אביו כל צדקתיו כמו שבקש לבנות לו בית, ועכשיו נבנה כמצותו כמו שאמר הקב״ה, בעבור זכותו אל תשב פני משיחך,⁠¹ מלך שלמה בנו ריקם מלענותו.

עונותו – ענוייו.

1. השוו להלן תהלים קל״ב:י׳.

א. בכ״י ס״פ: ב׳ה׳. ראשי תיבות אלו מופיעים גם בפירוש לעיל תהלים פ״ט:א׳, קכ״ב:א׳-ב׳ ולהלן קל״ב:י׳.

שיר המעלות – יתכן שזה השיר חברו דוד בהתכסותו בשק הוא וזקני ישראל¹ בהיות הדבר בעם ולא מצא מקום להקריב קרבן בעד ישראל כי מקום המשכן^א רחוק היה.

זכור – עונותו – מגזרת עינוי והוא שם מהבניין שלא נקרא שם פועלו.

1. השוו ללשון הפסוק ביהושע ז׳:ו׳.

א. כן בכ״י פרמא 2062, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870: ״משכן״.

A SONG OF ASCENTS. It is likely that David composed this psalm when he and the elders of Israel covered themselves with sackcloth¹ when the people were struck by the plague.⁠² David could not find a place to offer a sacrifice on behalf of Israel, for the place of the Tabarnacle was far off.

HIS AFFLICTION. Unnoto (his affliction) is related to the word innuy (affliction). It is a noun in the pu’al.

1. Chronicles I 21:16.

2. Chronicles I 21:14.

שיר המעלות זכור י״י לדוד – אמר דוד זה המזמור בשעה שבנה המזבח בגורן ארונה היבוסי על פי גד הנביא, והעלה עליו עולות ושלמים, וקרא אל י״י ויענהו באש מן השמים (דברי הימים א כ״א:כ״ו), ואמר: זה הוא בית י״י אלהים וזה מזבח לעולה לישראל (דברי הימים א כ״ב:א׳). ועד אותו היום לא נודע מקום בית המקדש. וכבר אמר לו נתן הנביא כי הוא לא יבנה הבית כי אם שלמה בנו. ולפי ששם דוד כחו ויכלתו להכין בנין הבית, ונענה במקום הנבחר, בקש מי״י, ואמר: זכור י״י לדוד את כל ענותו – כיון שלא זכיתי לבנותו, תעלה המחשבה כמעשה, וזכור לי מה שעניתי עצמי בעבורו, כי גזלתי שנתי מעיני מרוב מחשבתי עליו, ונדרתי ונשבעתי שלא אנוח עד שאבננו, ולא הייתי מוצא קורת רוח בביתי ובמשכני אחר שלא היה בית י״י נבנה.

שיר המעלות זכור ה׳ לדוד כבר פירשתי שדוד חשב לבנות בית המקדש והשתדל בזה הרבה, עד שבאהו מאמר נתן הנביא (דברי הימים א יז, ד) לא אתה תבנה הבית, והבטיחו שזרעו אחריו יבנהו, ושיהיה כסאו נכון לעולם לפניו אם לא יגרום החטא. ואף גם זאת, כל אשר תשוב המלוכה לישראל, אליו תשוב. וכאשר ראה כי לא עלה בידו לבנות בית המקדש, ואירע לו כשפקד העם והחל הנגף, שצוהו הנביא לבנות מזבח בגורן ארונה היבוסי ולהעלות עליו עולה ושלמים, ועשה כן, ויעתר לו אז, ותעצר המגפה, הכיר שאותו מקום הוא המקום המיוחד למקדש. ועד אותו היום לא נודע לו מקומו, ואז החל בזה המזמור.

ואמר זכור ה׳ לדוד את כל ענותו ר״ל כל אשר התענה וטרח לבנות בית המקדש. כלומר, מאחר שלא זכה בבנין, תחשב לו המחשבה והיגיעה כאלו בנאו.

זכור ה׳ לדוד. ובזכותו קבל תפילתי¹:

1. את כל ענותו - ענוי נפשו אשר טרח ועמל למצוא לך מקום (רש״י).

זכור ה׳ לדוד – התפלל על עצמו שיזכור לו ענוי נפשו אשר טרח למצוא מקום אשר יבנה שם המקדש.

שיר המעלות – השיר הלז נתיחד על עת שהכניסו את הארון לבית קודש הקדשים, ונחלק לג׳ חלקים, (חלק א) בעת שהלכו ונשאו את הארון בדרך, יאמר המשורר זכור ה׳ לדוד את כל ענותו שהוא מסר נפשו ע״ז כמו שכתוב שמואל ב׳ ז׳.

זכור וכו׳ – מזמור זה חובר בימי חנכת בית המקדש ע״י שלמה, ומחברו אחד מאוהבי דוד וביתו.

ענותו – לפי הניקוד ר״ל כל מה שהתענה (מלכים א׳ ב׳:כ״ו) וסבל, ובזה רמז שאם חטא, כבר נתכפר לו ע״י יסורין, ומעתה לא נשארו לו כי אם זכיותיו, ובפרט זה שמספר והולך שהיה בדעתו לבנות בית לה׳ ואולי היה ראוי לינקד עַנְוָתוֹ, שלא היה שוקט עד שמצא מקום לה׳, ולא שמח בבית שבנה לעצמו עד שהכין הכל לבית המקדש.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון