הָא אֲרוּם הֵיכְנָא מִתְבָּרַךְ גַבְרָא דָחֵל מִן קֳדָם יְיָ.
(ד) הִנֵּ֣ה כִי־כֵ֭ן יְבֹ֥רַךְ גָּ֗בֶר יְרֵ֣א יְהֹוָֽהיְ־הֹוָֽה׃
Behold, for so will be blessed a man who fears Hashem.
Behold, because of this, blessed is the man who is reverent in the presence of the LORD.
הנה – היא זאת הברכה שיבקש ירא שמים בעולם הזה.
BEHOLD. This1 is the blessing that one who fears heaven shall seek in this world.
1. Recorded in verses 2 and 3.
ולהיות מה שהזכיר מן החלקים היותר משובחים שבכל מיני הצלחות בעולם הזה, ושהוא פתח רחב ומבוא גדול להצלחות האמיתיות, כמו שידוע בנשי החיל, שהם סיבה גדולה ועזר מתמיד בשליחות האדם, אמר הנה כי כן יבורך גבר ירא ה׳, כלומר, שזו היא אליו ברכה שלימה.
הִנֵּה תראה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה׳, שבדורו של חזקיהו שהיה ׳ירא ה׳ ׳, היו העמים1 מסתפקים במועט והיו מתכסים עשרה בטלית אחת ועוסקים בתורה2, ולא חסר להם מאומה:
1. צ״ע.
2. בסנהדרין (כ.): ׳שקר החן – זה דורו של משה, והבל היופי – זה דורו של יהושע, יראת ה׳ היא תתהלל – זה דורו של חזקיה, דבר אחר, שקר החן – זה דורו של משה ויהושע, והבל היופי – זה דורו של חזקיה, יראת ה׳ היא תתהלל – זה דורו של רבי יהודה ברבי אילעאי, אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילעאי שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה׳. וראה מש״כ רבינו בישעיה (לב כ) על דור חזקיהו שהיו מסתפקים במועט. וראה מהרש״א שם: ׳זה דורו של חזקיהו, שהיה מוסיף בלימוד התורה ולא היו עוסקים בכיבוש וחילוק ארץ ישראל׳.
הנה כי כן יבורך גבר ירא ה׳ – ר״ל מה שדברתי עד עתה הוא מה שנוגע לברכת הגבר בעצמו, כי ברכת אשתו ובניו נוגע לברכתו, כי מעתה יתחיל לדבר על הברכה היוצאת חוץ ממנו במה שילך מהלך השלימות לכל בני עמו, ועז״א.
ו. המחצית השנייה: ברכת ה׳ במה שאינו ביד האדם
נתבונן עתה במחצית השנייה של המזמור, ונשאל מדוע הטובות הנזכרות בה שונות מאותן טובות המתוארות במחצית הראשונה, ודווקא הן מוגדרות כברכה שמברך ה׳ את הראוי להן.
כבר נוכחנו בסעיף ג כי קיימות הקבלות לשוניות וענייניות בין שתי המחציות, והקבלות אלו מלמדות על התפתחות והתרחבות של הטובות המתוארות במחצית השנייה ביחס לאלו המתוארות בראשונה. התרחבות זו היא בהיקפן של טובות אלו, מן האישי – ״וְטוֹב לָךְ״, אל הלאומי – ״בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם״, ובמשך הזמן של הטובות, מ״בָּנֶיךָ״ אל ״בָנִים לְבָנֶיךָ״. גם מוזכר שהראייה בטוב ירושלים תהא ״כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ״ – ובכך נרמז כי ירא ה׳ יזכה לאריכות ימים. דווקא התרחבויות אלו של הטובות המתוארות במחצית השנייה, הן שמחייבות להגדירן כברכת ה׳. והטעם לכך הוא שטובות אלו אינן בידיו של האדם ואינן תלויות בו.
וראשית נדון בהתרחבות בהיקף הברכה: טובו הפרטי של האדם וטובתה של משפחתו תלויים במידה רבה בדרך שבה יעצב את חייו: אם ילך בדרך ה׳ המתוארת במחצית הראשונה, ויזכה בסייעתא דשמיא, ׳אשריו וטוב לו׳. אולם טובתה של ירושלים והשלום על ישראל – טובת העם והארץ – אלו אינן בידיו, ורק ברכת ה׳ מציון תזכה את האדם הראוי לכך לראות בטובות אלו.
ועתה נדון בהתרחבות בממד הזמן של הטובות המתוארות במחצית השנייה: הקמת דור ישרים יבורך, כבמחצית הראשונה, תלויה במידה רבה בהשתדלותו של האדם ובהליכתו בדרך המביאה לידי כך. אולם ראיית דור שלישי – ״בָנִים לְבָנֶיךָ״ – כבר אינה בידיו של אדם, אלא תלויה בגורמים שמחוצה לו. אחד מגורמים אלו הוא שאדם זה יזכה לאורך ימים – ״כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ״ – ודבר זה ודאי מברכת ה׳ הוא, ואינו בידי האדם עצמו.
ראוי לשים לב לחזרת התיבה ״וּרְאֵה״ במחצית השנייה, בכל אחד משני הבתים ה–ו. מילה זו או דומה לה אינה נמצאת במחצית הראשונה, משום ששם מדובר באורחות חייו של ירא ה׳ – במאמציו לקיים את משפחתו ולהקים דור ישרים. המילה ׳ראה׳ לעומת זאת, מתאימה דווקא למצב שבו האדם אינו מצוי במרכז העשייה, אלא עומד מן הצד. זהו באמת המצב המתואר במחצית השנייה: ברכות ה׳ חלות על אדם הזוכה בטובות שלא הוא יצרן. ׳טוּב יְרוּשָׁלִָם׳ ו׳בָנִים לְבָנֶיךָ׳ הן ברכות בתחום האישי והלאומי שמתבטאות בכך שאדם זוכה לראותן. נמצא שחזרת המילה ״וּרְאֵה״ מאפיינת אף היא, כמו חזרת הפעל ׳ברך׳, את תוכנה המיוחד של המחצית השנייה.
ממה נובעת זכותו של האדם להתברך בברכות ה׳ המתוארות במחצית השנייה? הדבר נאמר בראש המחצית הזאת (בית ה) ״הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה׳״ – יראת ה׳ היא המזכה אותו בכך. אף בראש המחצית הראשונה נאמר ״אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה׳ ״, אלא ששם, כאמור, מהולל ירא ה׳ על אורח חייו. לפי זה ניתן היה לתאר את מבנה המזמור בדרך זו:
אולם הופעתה של המחצית השנייה לאחר הראשונה ובהקבלה אליה, ובעיקר הקשרים הלשוניים ביניהן, המעידים על התפתחות והתרחבות הטובות המתוארות בה, מעלים על הדעת הסבר מעמיק יותר לזכאותו של ירא ה׳ לברכות הניתנות לו: זכאותו נובעת מהליכתו בדרכי ה׳ – מניהול אורח חיים ישר ומאושר – כפי המתואר במחצית הראשונה. אורח חיים זה, לא זו בלבד שהוא נותן טעם ומשמעות בחייו של ירא ה׳, אלא שהוא גורר עמו שכר מאת ה׳ – את ברכותיו – גם בתחומים שאינם בשליטת האדם.
לפי זה המחצית השנייה, אינה רק מקבילה לראשונה, אלא נובעת ממנה ומרחיבה אותה מהיבטים אחדים. מעתה יש לתאר את מבנה המזמור בדרך זו:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.