×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ג) אֶשְׁתְּךָ֤׀ כְּגֶ֥פֶן פֹּרִיָּה֮ בְּיַרְכְּתֵ֢י בֵ֫יתֶ֥ךָ בָּ֭נֶיךָ כִּשְׁתִלֵ֣י זֵיתִ֑יםסָ֝בִ֗יב לְשֻׁלְחָנֶֽךָ׃
Your wife is like a fruitful vine1 in the recesses of your house,⁠2 your children are like olive saplings around your table.⁠3
1. like a fruitful vine | כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה – A vine can yield hundreds of kilograms of grapes; so too the wife of the God-fearing man is blessed with many offspring.
2. in the recesses of your house | בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ – See Malbim that just as a vine grows in the back of one's house but manages to climb to the roof and provide shelter to all, so too the wife modestly stays in the innermost parts of the home but nevertheless watches over and protects the entire house. Radak further notes that just as a vine might be planted inside but its branches move outside to the sun, so too the wife stays in the home but her children venture out.
3. like olive sapling around your table | כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ – An olive tree sends out tender shoots from the ground which surround it and are nourished from the father tree; afterwards these are often replanted to grow into trees of their own, similar in quality to the original. The image is an apt metaphor for sons sitting around their father's table, initially being nourished by him, but eventually moving off on their own while imitating their father's ways. [See R"E Samet, Psalm 128.]
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהשיעורי הרב אלחנן סמטעודהכל
אִתְּתָךְ הֵיךְ גוּפְנָא דַעֲבַדֵת פֵּרִין עַל שִׁדָא דְבֵיתָךְ בְּנָךְ הֵיךְ שְׁתִילַיָא דְזֵיתַיָא חֲזוֹר חֲזוֹר לְפָתוֹרָךְ.
Your wife is like a vine that bore fruit on the side of your house; your sons are like olive plants around your table.
אשתך כגפן פוריה – אימתי אשתך כגפן פוריה כשהיא צנועה בירכתי ביתך אז בניך כשתילי זיתים, וכן אתה מוצא בשרה ויאמר הנה באהל ויאמר שוב אשוב אליך. אמר ר׳ יהושע בן לוי אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זיתים, מה זיתים אין בהם הרכבה אף בניך לא יהא בהן פסולת. הרואה גפן בחלום אין אשתו מפלת נפלים שנאמר אשתך כגפן פוריה. שורק יצפה למשיח שנאמר אוסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו. הרואה ענבים בחלום בין בעתם בין שלא בעתם יפים. שחורים בעתם יפים, שלא בעתם צריכין רחמים, אכלן מובטח לו שהוא בן העולם הבא. הרואה זיתים בחלום זוטרי פרי ורבי עסקיה כזיתא, והני מילי פרי אבל אילני הויין לו בנים מרובים שנאמר בניך כשתילי זיתים, איכא דאמרי שם טוב יוצא עליו שנאמר זית רענן יפה פרי תאר קרא ה׳ שמך.
אד׳ זוג׳תך כג׳פן מת׳מרא פי זאויה ביתך, ובניך כגרוס מן זיאתין חואלי מאידתך.
כאשר אשתך היא כמו גפן שנותנת פירות בפינות הבית שלך ובניך הם כמו נטיעות זיתים סביב לשולחנך.
אשתך, כי אשתך כגפן פוריה בפנת ביתך.
ושבה אלבנים כשתילי זתים והו גיר מואפק לתשביהה אלזוגה כגפן פוריה אלא לו קאל פיהא כזית רענן (תהלים נב:י) או יקול פי אלבנין כאשכלות ענבים (שיר השירים ז:ט) פיגמע עלי אלאם ואלבנין פצל אלואצפון כמא קאל צדיק [117 ב] כתמר יפרח (תהלים צב:יג) פי אלתֺמאר כארז בלבנון ישגה (תהלים צב:יג) פי אלאנתשאר פאלגפאן אסרע לקחא ואכתֺר תֺמרא וגרוס אלזיתון אטול עמרא ואשד תֺבאתא.
He compares the children to; “like olive sapling.” This simile does not fit with the simile of the wife as a “like a fruitful vine.” However, if it did not say; “like a thriving olive tree” or it said about the sons, “like clusters of grapes(Song 7:9) as it joins the mother and child, separating the description as it says; “The righteous bloom like a date-palm” with the dates “they thrive like a cedar in Lebanon(Ps. 92:13) with pollination. Vines are speedily pollinated and produce abundant fruit whilst Olive trees are long lived and durable.
[כגפן פוריה – בניה מרובין.
בירכתי ביתך – לפי שדרך תשמיש להיות בצנעה.
דבר אחר: בירכתי – אם אשתך נידה תשימנה בירכתי ביתך שלא תתרגל אצלה.
בניך כשתילי זיתים – מה זיתים אין להם הרכבה כך אין בבניך פסול.]
as a fruitful vine Every woman whose blood is abundant will have many children.
in the innermost parts of your house Because it is customary to have marital relations in secret. Another explanation: in the innermost parts If your wife is menstruating, put her into the innermost parts of your house so that you will not become accustomed to being with her.
your sons will be like olive shoots Just as olive trees cannot be grafted, so will your sons not have any disqualification.
שיר המעלות, אשתך – כמו: אשתך,⁠1 וכל זה מיגיעא כפך, שלא תתן עיניך באשה אחרת.
ועל כן תהיה כגפן פוריה – שלא תחמד אשת רעך, ומתוך כך תהיה כגפן פוריה.
1. כלומר: אִשתך (בחיריק).
א. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: מגיע.
אשתך כגפן פוריה – שתלד בעתה. וטעם כי כל גפן הוא מחוץ לבית מגולה לנגד השמש, על כן אמרא לנגד זה: כשתילי זתים בכוחם ושלא יבול עליה עץ הזית.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. ״אמר״ חסר בכ״י מנטובה 13.
THY WIFE SHALL BE AS A FRUITFUL VINE. She will give birth in her time.⁠1
It is because vines grow outside of the house and are exposed2 to the sun that the psalmist places olive trees opposite vines,⁠3 and says thy children [are] like olive trees in their strength. The leaves of the olive tree do not wither.
1. The wife is compared to a vine in that she will “produce its seed in its season.”
2. Literally, opposite.
3. The first half of the verse speaks of grape vines, because it compares a wife to a fruitful vine with regard to giving birth to children. The second half of the verse compares children to olive trees, because unlike the vine they are strong and their leaves do not wither.
אשתך כגפן – בסגו״ל האל״ף. אמר גם זה מההנהגות הטובות בעולם הזה, שתצוה אשתך שתהיה כגפן פוריה בירכתי ביתך – והמשיל אשתו לגפן, כי אין לך עץ שנוטעים אותו בתוך הבית אלא עץ הגפן, שיש בני אדם שנוטעים אותה בירכתי ביתם וכשהגדיל מוציאים אותה מתוך הבית ולחוץ אל השמש, והנה שרשיה בתוך הבית וענפיה חוץ לבית, כן האשה תהיה צנועה בירכתי הבית שלא תצא חוץ לביתה, כי זה דרך אשה מנאפת (משלי ל׳:כ׳), כמ״ש עוד עליה המלך שלמה: פעם בחוץ פעם ברחובות (משלי ז׳:י״ב).
ואמר בירכתי ביתך – כי גם בביתה תהיה צנועה. שלא תשב בפתח ביתה שיראוה העוברים ושבים. כי זה הוא דרך אשה רע, כמ״ש עוד עליה שלמה: וישבה לפתח ביתה (משלי ט׳:י״ד). אלא תמיד תהיה בירכתי הבית, שלא יראה אותה אלא בעלה ובני ביתה. אבל בניה יצאו חוץ, למלאכתם, ולצורך הבית, כמו שיצאו לחוץ ענפי הגפן, שיהיו פרים ורבים, ממגד תבואות שמש (דברים ל״ג:י״ד) ואם תהיה אשתך בזה הדרך יהיו בניך כשתילי זיתים – והמשיל אותם לזתים כי עץ הזית אינו מקבל ההרכבה מעץ אחר, והשתילים טובים, בני אביהם. כך הבנים שיולדו מאשה זאת, לא יהיה בהם חשד ממזרות, כי אמם צנועה ולא נזקקה אלא לבעלה. ועוד המשילם לזתים, כי עץ הזתים יהיו עלהו לח כל ימי השנה, כך הם יהיו בהודם וביופים הטובים במעשיהם הטובות.
ואמר סביב לשלחנך – שיהיו לפניך לשרתך בעת שתאכל. ויהיו תמיד סביב לשולחנך, שלא יהיו משולחים זוללים וסובאים, ולא יאכלו ולא ישתו אלא על שולחנך.
ואמר אשתך כגפן פוריה ואל״ף במלת אשתך נקודה בסגול במקום חירק. ואמר שהאל יזמן לו אשה שהיא כגפן פוריה בירכתי ביתו, שיינה משמח אלהים ואנשים. ודימה האשה הנכבדת לגפן, כי הגפן, אדם נוטעה בזוית אחת שבביתו, וכשתגדל מעט אדם מוציא ממנה ענף בחוץ לראות פני השמש, ונמצא שורשיה בתוך הבית ופארותיה משולחות בחוץ. כן האשה הנכבדת, בביתה ישכנו רגליה, ואף גם זאת בירכתי ביתה, לא בפתח עינים. ומתוך ביתה יתפרסמו פעולותיה הנכבדות בשוקים וברחובות כמו שנאמר (משלי לא, לא) ויהללוה בשערים מעשיה. ואחר הבטיחו במעלת הבנים, ואמר שיהיו כשתילי זיתים. ודימה אותם לזיתים לשתי סיבות, אחת מצד האם והאחרת מצד הבנים. מצד הבנים הוא מפני שעלי הזית מתקיימים כל השנה קיץ וחורף, וכן הם יתעסקו כל ימי ילדותם בתורה ובחכמה, יתן כל שתיל מהם פריו בעתו ועלהו לא יבול. ומצד האם, מפני שאין עץ זית מקבל הרכבה, כן הבנים הנולדים מן האשה הנכבדת, הלב בטוח שאין בהם שום דופי. וסביב לשולחנך ר״ל שלא יצטרכו ללכת אנה ואנה נודדים ללחם.
אשתך כגפן פוריה. ובזה תזכה לבנים1: סביב לשלחנך. שתזכה להשיג פרנסתם2:
1. ראה בנח שזכה לבנים רק כשהתחיל להוכיח וללמד את דורו דעת את ה׳. וכן ראה תחילת איוב. אך יש מקום לפרש כוונת רבינו כאן שאם ׳אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך׳ – שמתנהגת בצניעות, בזה תזכה ל׳בניך כשתילי׳ וכ״כ רד״ק.
2. שהבנים יהיו סמוכים על שולחנך, שאתה תפרנסם.
וזה כי אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ. שתלד בנים ובנות, ובָּנֶיךָ אשר יוולדו לך יהיו ׳בני נעורים׳ סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ1, ש׳בני הזקונים׳ אינם סביב לשולחנו, שהרי הוא נפטר מהם:
1. ראה לעיל (תהלים קכז ד-ה).
אשתך – בסגול האל״ף ומה שכתבו במקנה אברהם והחטף סגול בא תמורת חירק כגון אשתך כגן טעות הוא ור״ל והסגול ועיין בחיי פ׳ וישלח.
בירכתי – עניינו עבר וצד כירך הזה שהוא בצד האדם וכן על ירך המזבח (ויקרא א׳:י״א).
כשתילי זיתים – כנטיעות של זיתים כמו והיה כעץ שתול (תהלים א׳:ג׳).
כגפן וגו׳ – תהיה כגפן המגדל פירות העומד בירכתי הבית הקרוב אליו להשגיח בו לזבלו ולהשקותו בעתו שאז הפירות מרובות וטובות כן אשתך תלד לך בנים מרובים וטובים.
כשתילי זיתים – העומדים ביפיים כל ימות השנה כן בניך לא יכהה לעולם מראית פניהם ויהיו סביב לשולחנך ולא יהיו מסובים על שולחן אחרים.
אשתך תדמה כגפן פוריה כן תוליד בנים, וגם תדמה כגפן הנטוע בירכתי ביתך שהגם שעומד בירכתי הבית יגביה ענפיו ודליותיו עד גג הבית וסוכך משם על הבית בכלל, כן היא צנועה שוכנת באהל בירכתי הבית ובכ״ז שומרת וסוככת על הבית בכללו, בניך הם דומים כשתילי זתים שאין מקבלים הרכבה, ונותנים שמן למאור, כן יהיו זרע אמת מאירים באור הדעת ויושבים סביב לשלחנך.
בירכתי ביתך – כי צנועה היא.
כשתלי זתים – עיין מה שכתבתי סימן א׳:ג׳ על שרש שתל, והבנים יבוא יום ויהיו לבעלי בתים, ובחר בעץ הזית כי לא יקבל עליו הרכבת עץ זר, ולהזהיר אם חפץ אתה שבניך לא ילמדו מעשים זרים שים עינך תמיד עליהם בהאכילך אותם סביב לשלחנך ולא על שלחן אחרים.

ה. דימוי האישה לגפן פורייה ודימוי הבנים לשתילי זיתים

להשלמת הדיון במחצית הראשונה נעמוד על ההקבלה בין בית ג לבית ד ועל משמעות שני הדימויים שנבחרו בהם. ההקבלה בין בית ג לבית ד היא נרדפת, ישרה ושלמה,⁠1 כדלהלן:
אֶשְׁתְּךָכְּגֶפֶן פֹּרִיָּהבְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ
|||
בָּנֶיךָכִּשְׁתִלֵי זֵיתִיםסָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ.
בכל בית שלושה חלקים המסודרים באותו הסדר: 1. ציון החלק הנידון במשפחה (אישה/בנים); 2. דימוי של אותו חלק, הלקוח מעולם החקלאות (גפן/זיתים); 3. מקומו של אותו חלק בבית האב (ירכתיים/סביב השולחן).
על אף היותה ׳נרדפת׳, מובן שאין כאן תקבולת שבה ׳כפל עניין במילים שונות׳, שהרי הנושא הנידון בכל צלע הוא אחר, הדימוי שונה וכך גם המיקום בבית. ההבדל במרכיב השלישי בשתי הצלעות אף יוצר רמז לתקבולת ניגודית: השולחן שסביבו מסבים הבנים הוא במרכז הבית, ואילו מקומה של האישה הוא בירכתי הבית.
נעמוד עתה דווקא על ההבדלים בין שתי צלעות התקבולת:
בחלק הראשון של כל אחד משני הבתים בולט ההבדל בין לשון יחיד ללשון רבים. דבר זה בא ללמדנו כי במשפחה הישראלית האידאלית ישנה אישה אחת2 ובנים רבים.
הבחירה בשני דימויים שונים מעולם הצומח (שניהם משבעת המינים) מעוררת שאלה: מדוע לא המשיך המשורר בדימוי הגפן, כשהוא מדמה את הבנים כמתבקש לאשכולות ענבים – פֵּרות הגפן המבטאים את פוריותה? על כך ענה ש״ד גויטיין:
אחרי שדימה את האישה לגפן, היה משורר פחות מחונן מדמה את הבנים לאשכול. ואולם אשכולות אינם דימוי מוצלח, כי ענביהם נאכלים וכלים. לעומת זה, הולם הוא הדימוי של שתילי זיתים, כי מן השתילים יצמחו עצים חדשים, ויש כאן רמז מקדים יפה למה שיבוא בפסוק האחרון ׳וראה בנים לבניך׳.⁠3
עתה נשאל: מדוע נזקק המשורר כל עיקר לדימויים של האישה והבנים לעצים? מה היה חסר, לוּ היה אומר: ׳אשתך – בירכתי ביתך, בניך – סביב לשולחנך׳?
הדימוי מעלה בעיני רוחו של הקורא תמונה חיה ומוכרת, ותמונה זו משליכה על המדומה תכונות אחדות שלה. בכך נוצרת אמירה רבת-פנים ומגוונת ללא אומר ודברים. מחמת זאת משמש הדימוי כאחד האמצעים האמנותיים החשובים בשירה: באמצעותו ניתן להביע תוכן רב במילים מועטות – שזו תכונתה העיקרית של השירה, ובאמצעותו מעורר השיר את דמיונו של הקורא ואת פרשנותו, והופך אותו בכך לשותף פעיל במעשה היצירה של השיר – בהוצאתו מן הכוח אל הפועל.
אלא שתנאי יש בדבר, והוא שהתמונה שמציב השיר לפני הקורא אכן מוכרת לו. ואין די בהיכרות שטחית, אלא היכרות זו צריכה להיות קרובה עד להכרה של פרטי התמונה ושל ההקשר שממנו נלקחה. תנאי זה מהווה לעתים מחסום בפני הקורא המודרני, המונע ממנו את ההבנה של דברי שירה מדורות קדמונים. דרכי החיים של האדם המודרני, הנופים שהוא רגיל אליהם ומשלח ידו שונים מאוד מאלו של האדם בתקופת המקרא. לפיכך חלק מן הדימויים בשירה המקראית אינם מוכרים לו כלל, או על כל פנים אינם מוכרים מספיק, ובכך נפגם במידת מה היתרון שמעניק הדימוי לקורא השיר, ונפגמת הבנת השיר.
הבה נשוב למזמורנו: אף האדם המודרני, תושב העיר הגדולה והרחוק בתכלית מחיי החקלאות של אבותינו בתקופת המקרא, יודע מהי גפן ומהו זית. אולם האם די בכך כדי להבין את כוונת שני הדימויים הללו במזמורנו? מסתבר שלא כך הדבר. כאן נזקק הקורא לדברי הפרשן, שיחַיה לעיניו את הדימוי, ויבהיר לו את ההשלכות השונות האפשריות מן הדימוי על המדומה.
ובכן, הבה נדון בדימוי האישה לגפן:
אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּהבְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ
האם תיאור המקום ב׳ירכתי ביתך׳ קשור לגפן שבדימוי, או שמא רק למקומה של האישה בבית?
המהלך בכפרים הערביים והדרוזיים בארץ, יוכל להבחין בנקל בתופעה נפוצה ביותר, החוזרת בבתים רבים: בחצר האחורית, בסמוך לפינת הבית, יוצא מן האדמה גזעה של גפן אחת. הגזע החלש מוּדלה על גבי קירות הבית, נסמך עליהם, ומגיע עד לגג. על הגג ניצבת סוכה (פרגולה), והגפן שולחת ענפים רבים המכסים את הסוכה ומצלים על הגג, גם אם שטחו של הגג גדול מאוד. בעונת הקיץ מוציאים ענפי הגפן מאות אשכולות ענבים כבדים, הנתלים על תקרת הסוכה ומזומנים לבני הבית שהגג הוא מקום מנוחתם בימי הקיץ החמים. מנהג זה היה כנראה גם מנהגם של אבותינו בתקופת המקרא ובתקופת המשנה.
נראה שלכך מתכוון הפסוק שנועד לתאר אושר ושלווה: ״אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ״ (מל״א ה׳, ה). אין מדובר כאן בגפן שבכרם. הכרם הוא מקום עבודה, ולא מקום מנוחה. האיש היושב תחת גפנו, הוא האיש הנופש על גג ביתו, ויושב שם מתחת לגפנו שלו, הגפן הביתית היחידה הצומחת בירכתי ביתו. לגפן זו מתכוון אף המשל בתהילים פ׳, ט–יב.⁠4
נראה כי אף המשנה מתכוונת לגפן המסוככת על גג ביתו של אדם:
הדלה עליה את הגפן... וסיכך על גבה – פסולה (– לפי שאין מסככין במחובר)
ואם היה סיכוך הרבה מהן או שקצצן – כשרה (סוכה פ״א מ״ד).
בדרך כלל עשה אדם את סוכת החג על גג ביתו, ועל כן משמיעה לנו המשנה כי אותה סוכה קבועה המצויה על גג ביתו כל ימות השנה, מתחת לענפי גפן הבית, פסולה היא, אלא אם כן קצץ את ענפי הגפן.
מה הם המאפיינים של הגפן הביתית הזאת, שאינם קיימים בגפן הגדלה בשדה?
קיימים כמה דברים מפליאים בה:
ראשית, היחס הבלתי מובן בין חולשתו של הגזע הדק לבין ההתפרסות העצומה של ענפיו, על פני כל הגג. לכך יש להוסיף את שפע הפֵּרות שמניבה גפן אחת כזאת –קילוגרמים רבים מאוד של ענבים, שכולם נובעים מגזע דקיק אחד. עָצְמָה זו של הגפן מגולמת בדימוי במילים ׳גפן פוריה׳. שנית, יכולתה של הגפן לטפס ולהגיע עד גובהו של גג הבית אף היא מפליאה. גזעה הדק והחלש מיתמר מעלה, אמנם תוך שהוא נסמך על קיר הבית. שלישית, המתבונן בבית מכיוון חזיתו, אינו רואה בדרך כלל את גזעה של הגפן, אלא רק את ענפיה המרובים המצלים על הגג, והדבר נראה כגן תלוי. דבר זה מתואר בדימוי במילים ״בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ״. הוסף על כך שגפן הבית הזאת מעניקה מרגוע וצל לאדם השב מעבודתו וחוסה בצִלה, ושמראיה ופֵּרותיה משובבים את נפשו.
ועתה, מה ממכלול התכונות הללו מתאים לדמות בו את האישה הטובה? נדמה שכולן מתאימות לכך, וכל תכונה ותכונה מאירה פן אחר בדמותה של האישה הטובה. המפרשים ציינו כמה מתכונות אלו, ואנו נשאיר זאת למעיין. אולם את התכונה השנייה שציינו, שעליה עמד מלבי״ם, ברצוננו להדגיש. וזאת לשונו של מלבי״ם:
אשתך כגפן פוריה... הגם שעומדת בירכתי הבית, יגביהו ענפיה ודליותיה עד גג הבית, וסוככת משם על הבית בכלל. כן היא (– האישה) צנועה, שוכנת באהל בירכתי הבית, ובכל זאת שומרת וסוככת על הבית בכללו.
זהו הדבר המאפיין את אשת החיל במשלי (ל״א, כז): ״צוֹפִיָּה הילכות בֵּיתָהּ...⁠״.
נעבור לדימוי השני במזמורנו:
בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִיםסָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ.
הזית, כמו גם עצים אחרים, מצמיח ענפים רכים היוצאים מן האדמה בסמוך לגזעו וניזונים משורשיו (ישנם עצים אחרים המוציאים ענפים כאלו מתחתית הגזע). בדרך כלל, החקלאי קוצץ ענפים אלו כדי שלא יפריעו לגידולו של העץ. אולם כשמזדמן לראות עץ זית שלא טופל כך, המראה מרנין לב: ענפים רכים רבים הצומחים מן האדמה בקרבה רבה לגזע, עוטרים את הזית-האב בשלוש מאות ושישים מעלות. הדימוי לבנים המקיפים את אביהם הבוגר, המתנשא גבוה מעליהם, ממש מתבקש. הידיעה כי ענפים אלו ניזונים משורשיו של האב, מוליכה אל הדימוי כי הבנים מסבים סביב שולחן אביהם.
בלשון חכמים מכונים ענפים אלה – בני הזית – ׳גרופיות של זית׳, והללו נזכרות בכמה מקומות במשנה, בתלמוד ובמדרשים.
מדוע מעדיף החקלאי לעתים להותיר גרופיות כאלו ולא לקצוץ אותן?
בברייתא המופיעה במסכת בבא קמא פ ע״ב – פא ע״א נמנו ״עשרה תנאין שהתנה יהושע״ בירושת הארץ, ושמגמתם היא להקל על החקלאים את עבודתם בה. התנאי הרביעי הוא:
וקוטמים נטיעות בכל מקום, חוץ מגרופיות של זית.
הכוונה היא שמותר לאדם לקצוץ ענף עץ רך מעץ משובח של חברו (כשאינו מפסיד את העץ או את פֵּרותיו) כדי להשריש אותו באדמה או להרכיבו על גבי עץ אחר בשדהו, ובכך להשביח את מטעו. אולם גרופיות של זית אין לקטום. מדוע? הפרשנים נחלקו הן בתיאור המציאות שמדובר בה הן בטעמו של הדין. אולם לפי פירוש אחד, כיוון שהדרך היעילה ביותר להצמיח עצי זית חדשים היא באמצעות הגרופיות שלו (יש קושי להשריש ענף מעץ הזית עצמו באדמה, ואילו הגרופיות כבר החלו בהצמחת שורשים משל עצמן, והן ניטלות עם שורשים אלו), יש להניח שבעל הזית מעוניין להשתמש בגרופיות לשם הרחבת מטע הזיתים שלו, והקוטם גרופית מזיתו של חברו מפסידו.⁠5
נראה שמשורר מזמורנו אכן מתכוון לגרופיות של זית, המיועדות להצמיח עצי זית חדשים שיישאו את תכונות אביהם המשובח. דבר זה יש להסיק מכך שהוא קורא לאותן גרופיות על שם עתידן ״שְׁתִלֵי זֵיתִים״, כלומר ענפים שעתידים להישתל ולהצמיח עצים חדשים.
הסבר זה יש בו כדי ללמד עד כמה מתאים הדימוי במזמורנו ללמד על המדומה – על בניו של האב האידאלי: בצעירותם נסמכים הבנים על שולחן אביהם, כמו אותן גרופיות הניזונות משורשי הזית. אולם שלב זה מהווה הכנה לשלב הבוגר יותר של אותן גרופיות – של בניו של האדם. בשלב הבוגר יישתלו הגרופיות באדמה בסביבתו של הזית שממנו יצאו, וכך יתרחב מטע הזיתים, כשהזיתים הצעירים הם ממשיכיו הנאמנים של אביהם ונושאי תכונותיו.⁠6
1. על פירושם של המונחים המגדירים את התקבולת במקרא ראה במבוא לספר סעיף ב.
2. על אף שעל פי דיני התורה מותר לשאת יותר מאישה אחת (״כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים...⁠״ – דברים כ״א, טו), נראה כי המשפחה האידאלית בתפיסת המקרא היא של איש ואישה אחת, כפי העולה מתיאור בריאתם של האיש והאישה בבראשית א׳–ב׳. השקפה זו מנוסחת בקיצור בדברי חז״ל: ״אילו היה ראוי לאדם הראשון להינתן לו עשרה נשים, היה נותנו לו. ולא היה ראוי להינתן לו אלא אישה אחת בלבד״ (אבות דרבי נתן נו״ב פ״ב, מהד׳ שכטר ה ע״א). משפחות שיש בהן יותר מאישה אחת היו בדרך כלל משפחות מלכים או מנהיגים, וכן משפחות שהייתה בהן בעיית עקרות של האישה, כמו משפחת אלקנה וחנה ופנינה.
3. ש״ד גויטיין (לעיל, הערה 5), עמ׳ 203.
4. וראה עיוננו למזמור פ׳, סעיף ג3.
5. כך נתפרש דין זה בתלמוד במהדורתו של הרב שטיינזלץ, בבא קמא פא ע״א, במדור ׳העולם׳ שמצד הדף.
6. שבחו של האיש ירא ה׳, כפי שהוא מובע בדימוי אשתו לגפן פוריה ובדימוי בניו לשתילי זיתים, הביא לקביעת שני מנהגים שונים של אמירת המזמור הזה, בשתי הזדמנויות מיוחדות במעגל החיים: מנהג יוצאי גרמניה לשורר את מזמורנו בנעימה מיוחדת תחת החופה, ומנהג עדות המזרח לאמרו בסיום טקס ברית המילה.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהשיעורי הרב אלחנן סמטהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144