×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ד) שֶׁשָּׁ֨ם עָל֪וּ שְׁבָטִ֡יםשִׁבְטֵי⁠־יָ֭הּ עֵד֣וּת לְיִשְׂרָאֵ֑ללְ֝הֹד֗וֹת לְשֵׁ֣ם יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃
where tribes ascend, the tribes of Hashem, a testimony for Israel,⁠1 to give thanks to the name of Hashem.
1. a testimony for Israel | עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל – See Ibn Ezra that here "עֵדוּת" refers to a statute or ordinance. [See Yirmeyahu 44:23, Tehillim 19:8, and Divrei HaYamim I 29:19 where the word is parallel to "תורה", "חק" or "מצוה".] The verse states that pilgrims arrived in accordance with the law to ascend to Jerusalem and thank God three times a year. Cf. Radak that the pilgrimage itself, with the accompanying miracles in the Mikdash (Mishnah Avot 5:7), was a testimony to Israel of Hashem's providence. Or, one might say the opposite, that through their pilgrimage, the nation testified that they are indeed "Hashem's tribes". Alternatively, "עֵדוּת" here might be synonymous with the word "מועד", an appointed meeting place or convocation, with the psalmist noting that Jerusalem is a gathering place for Israel (Da'at Mikra).
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
דְתַמָן סְלִיקוּ שִׁבְטַיָא שִׁבְטִין דַייָ מַסְהִיד לְיִשְׂרָאֵל דִי שְׁכִינְתֵּיהּ שָׁרְיָא בֵינֵיהוֹן בְּמֵיזְלֵיהוֹן לְאוֹדָאָה לִשְׁמָא דַיָי.
Unto which the tribes have gone up, the tribes of the LORD, he who testifies to Israel that his presence abides among them when they go to give thanks to the name of the LORD.
שבטי יה עדות לישראל – אמר רבא אמר רב אדא אמר רב כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו כשהקב״ה מעיד על השבטים אין מעיד עליו שנאמר ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל, אימתי עדות לישראל בזמן שהשבטים שבטי יה.

רמז תתפ

ד״א אמר הקב״ה שמי מעיד על ישראל שלא נטמאו במצרים בזנות, ומנין שלא נחשדו על העריות שנאמר ויצא בן אשה ישראלית להודיע שבחן של ישראל שלא היתה ביניהן אלא זו בלבד ופרסמה הכתוב. ומפורש בקבלה גן נעול אחותי כלה אלו הזכרים, גל נעול מעין חתום אלו הנקבות, ור׳ נתן גל נעול אלו הנשואות, גן נעול אלו הארוסות, ד״א גן נעול גל נעול שתי ביאות. א״ר אין ירושלים נבנית אלא בזכות השבטים שנאמר ירושלים הבנויה וסמיך ליה ששם עלו שבטים.
אלתי צעד הנאך אסבאט הם אסבאט אלאזלי, וכאנת מחצ׳רא לאל אסראיל, ישכרון פיהא אסם אללה.
(וקהליה) הם השבטים שלה אשר צעדו שם שבטי האלוהים הנצחי. והייתה [ירושלים] מקום מוסדר לבית ישראל שבה [בירושלים] יודו לשם ה׳.
ששם, אשר לשם עלו שבמים הם שבטי יה ונעשת בית מועד לבית ישראל להודות בה את שם ה׳. ותיבת עדות כמו מועד, מרכז ומקום התועדות.
ששם עלו שבטים – אשר שם בשילה עלו שבטים כשעלו ממצרים ונקבע המשכן בתוכה שבטי יה שהוא עדות לישראל. לפי שהאומות מליזים אחריהם כשיצאו ממצרים ואומרים עליהם שהם ממזרים אם בגופן היו שולטין המצריים בנשותיהן לא כל שכן אמר הקב״ה אני מעיד עליהם שהם בני אבותיהם הטיל שמו עליהם הראובני השמעני (במדבר כ״ו:י״ד) הוסיף עליהם אותיות השם אחת מכאן ואחת מכאן נמצא השם הזה יה עדות לישראל.
There ascended the tribes For there in Shiloh the tribes ascended when they went up from Egypt, and the Tabernacle was established in its midst.
the tribes of God Heb. יָ-הּ, which is testimony to Israel, for the heathens were talking about them when they left Egypt, and they would say about them that they were the offspring of adulterous unions. If the Egyptians ruled over their own bodies, surely [they ruled] over their wives. Said the Holy One, blessed be He, "I attest that they are the sons of their fathers.⁠" He bestowed His name upon them: the Reubenites (הראובני), the Simeonites (השמעוני) (Bemidbar 26). He added the letters of the name, one on this side and one on that side. The result is that this name יָ-הּ is testimony to Israel.
ששםשבטים – שהם שבטי השם.
עדות – וחק ומצוה לבא שלש פעמים והיו מודים השם בראותם מלכות דוד קיימת.
WHITHER THE TRIBES WENT UP, EVEN THE TRIBES OF THE LORD. The tribes who are the tribes of God.⁠1
[AS A TESTIMONY UNTO ISRAEL.⁠2] It is a testimony, a statute, and a law to come to the Temple three times a year.
[TO GIVE THANKS UNTO THE NAME OF THE LORD.] They thanked God when they saw the kingdom of David in existence.
1. Our verse literally reads: Whither the tribes went up, the tribes of the Lord. Hence Ibn Ezra’s comment that the verse be understood as if it were written, “Whither the tribes went up, the tribes who were the tribes of the Lord.”
2. Hebrew, edut le-yisrael. Ibn Ezra renders this as, “it is a testimony to Israel; that is, it is a law unto Israel.” See Ps. 81:6.
ששם עלו שבטים – כי שם היו עולים שנים עשר שבטים, שהיו שבטי יה שומרי מצותיו, וכלם היתה ירושלם מכילה אותם. וזה היתה עדות לישראל שהאל בחר בהם להודות לשם י״י על כל הניסים שהראה להם, וזה אחד מהם, כמו שאמרו במשנה: ולא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלים. ועוד נס גדול מה שהיו נקבצים כלם בעזרה, עומדים צפופים ומשתחווים רווחים.
או פירש עדות לישראל – זה שהיו עולים שם השבטים, עדות ומצוה היתה להם לישראל שיעלו להודות לשם י״י.
ששם עלו שבטים רמז לעולי רגלים. וקראם שבטי יה להיותם של אגודה אחת, שפה אחת ודברים אחדים, להודות לשם ה׳. וקראם עדות לישראל ר״ל עטרה ונזר. וי״מ עדות לישראל, על הנסים שהיו שם, שלא אמר אחד לחבירו צר לי המקום (משנה אבות ה׳:ז׳). נראה לפרש עלו לשון עילוי, כלומר, ששם נתעלו השבטים והושלמו באמונתם תכלית השלמות, והיא האמונה שהיא עדות לישראל, והיא האמונה הנכללת במילת עדות, והוא, כשיאמן מה שראוי להאמין מצד המורגש והמפורסם, או מצד החקירה והעיון, לא תשלם האמונה עד שיאמן מה שתכריח הקבלה להאמין בו.
וזה ממה שידוע שהדברים יאמנו על אחד מד׳ עניינים. הא׳, המורגש מצד החושים. הב׳, המפורסם, והוא מה שנודע לכל העולם אם מצד הסכמה כללית, כמו שיאמן שכבוד אב ואם טוב, והגזלות והחמסים רע, וכיוצא בהם, במה שיאמר עליו טוב או רע ולא אולת ושקר. אם במה שיאמר עליו אמת ושקר, במה שלא יצטרך לחקירה, כידיעה שהכל גדול מחלקו, ושהאלכסון המרובע יתר על צלעו, ושאר המושכלות הראשונות. הג׳, המוקש, והוא הדבר שידיעתו מגעת מצד החכמה בדרך ההיקש והמופת, וזה החלק נודע לחכם מצד החקירה קשה וכבדה, לא ישיגוה רוב בני אדם, כי היא תצטרך לחכמות רבות ולהצעות ארוכות, כמאמר החכם שאמר, האמת כבד, על כן נושאיו מעטים. וצריך להמוני עם שידעוה דרך קבלה ויאמינוה, וזה אמרו בדרש (ויקרא רבה כה, א) ארור אשר לא יקים את דברי התורה (דברים כז, כו), אלו נאמר אשר לא ילמד את דברי התורה לא היה לעולם תקומה. וכן עץ חיים היא למחזיקים (משלי ג, יח), אלו נאמר לעמלים בה לא היה לעולם תקומה. הד׳, המקובל, והם הדברים שאף לחכמים לא יודעו רק דרך קבלה, מצד שלא יצא על אחד מהם מופת להיותו או להעדרו, וזאת האמונה מיוחסת לבעל דת, ועליה אמר, שהיא באה להודות לשם ה׳. כי בה יאמן אמונת חידוש בעולם, ויכלתו במופתים ושינוי הטבעים.
ששם עלו שבטים. על כל ספק שנפל, כאמרו1 (דברים יז ח) ׳כי יפלא [וגו׳] וקמת ועלית׳, וכמו כן עלו שם שבטי יה עדות לישראל, אנשי מעמד שהיו נצבים על התמיד בשליחות כל ישראל והיו ל׳עדות׳ שהיה קרבן תמיד נעשה בהסכמת כולם: להודות לשם ה׳. שירצה ויקבל קרבנם ברצון:
1. בדפו״ר: ׳באמרם׳.
שֶׁשָּׁם – בירושלים, עָלוּ שְׁבָטִים לרגל, ועלו שִׁבְטֵי יָהּ, כי מי שהיה רוצה ללמוד – היה קם ועולה שם, כדכתיב (דברים י״ז:ח׳) ׳וקמת ועלית׳ וגו׳, מכאן שהמקום גורם (סנהדרין פז.)1, ואוירא דארץ ישראל מחכים (ב״ב קנח:), ו׳שם׳ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל, כי המנורה היה ׳עדות׳, שהיה שם הנר דלוק תמיד לא תכבה2, וכן השלחן היה ׳עדות׳, שהיה שם לחם הפנים שמוציאו חם כאותו יום שמכניסו, כדכתיב (שמואל א׳ כ״א:ז׳) ׳לשום לחם חם ביום הלקחו׳ וגו׳3, וכל אלה הם ׳עדות לישראל׳, כדי לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה׳:
1. ראה לעיל (תהלים פז).
2. בשבת (כב:) ׳אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל, מאי עדות, אמר רב, זו נר מערבי, שנותן בה שמן כמידת חברותיה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים׳.
3. ביומא (כא:) ׳מלמד שמגביהין אותו [את השולחן] לעולי רגלים, ואומרים להם, ראו חיבתכם לפני המקום, שסילוקו כסידורו, שנאמר לשום לחם חום ביום הלקחו׳. הרי שהשלחן עם הלחם העיד על חיבתם לפני המקום.
ששם – אשר שם עלו השבטים שהם שבטי יה ר״ל עם ה׳.
עדות לישראל – העליה הזאת היתה עדות לישראל שהשכינה שוכן בה לגודל הנס הנעשה אז כי היתה מכילה את כל ההמון הזה ולא היה צר להם המקום.
להודות לשם ה׳ – ומהראוי היה להודות לה׳ על הדבר ההוא.
ששם, כי לשם עלו שבטים שבטי יה והתחברו כולם ע״י העיר הזאת, עד שהיא עדות לישראל שהם גוי אחד מתאחדים, במה שכולם מתקבצים שם בשלש מועדי השנה לתכלית אחד להודות לשם ה׳ – עד שהתכלית הזה להודות לשם ה׳ הוא הכח הפנימי הקושר האיברים הפרטים, והוא חיי הגויה הכללית, והעיר ששם יתקבצו היא כמו הלב שבו תחול רוח החיים המחיה את הגויה ומקרב העצמות המפוזרות עצם אל עצמו.
עדות – כאן יש לו הוראת משפט ומנהג, רק אינו זז ממשמע מקורו לשון העד תעיד בהם (שמואל ח׳:ט׳), שהקב״ה התרה בישראל בואו לראות פני, ואל יראו פני ריקם אם תחפצו שאברך משלח ידכם.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144