הצילה נפשי משפת שקר וגו׳ – אמרו ישראל לפני הקב״ה כשם שהצלתנו מן הכל כך תצילני מזה ואין לנו צרה עוד כי שפת שקר היא הצרה. לכך נאמר הצילה נפשי וגו׳. כל אבריו של אדם מהם יושבים ומהם עומדים רגליו מהלכות ידיו נושאות ונוטלות. הלשון הזה אינו לא יושב ולא עומד אלא מוטל דומם וסגור ונתון בפנים וכך הוא מכה גדולים וקטנים קרובים ורחוקים אלו היה מבחוץ נושא ונותן כשאר כל אברים ומהלך ברגליו על אחת כמה וכמה. מה יתן לך ומה יוסיף וגו׳. מה אתה נהנה ומה אתה מועיל הוא חוטא ולא לו. אמר הקב״ה ללשון הגנב גונב לאכול אף על פי שכתוב
(שמות כ׳:י״ב) לא תגנוב. גונב לשעה שנאמר
(משלי ו׳:ל׳) לא יבוזו לגנב וגו׳. וכתיב
(שמות כ׳:י״ב) לא תנאף. ונואף. ועושה תאות נפשו לשעה שנאמר
(משלי ו׳:ל״ב) נואף אשה חסר לב. אף על פי שמשחית נפשו עושה תאותו לשעה. ואתה הלשון כלום הועלת את נפשך והרגת. אומר לך מה אני עושה לך לשון הרע כשם שעשית לעולם מתחלה והלשנת על אדם והוא הנחש. כך אני עושה לך (ונחש המדבר) דכתיב
(במדבר כ״א:ה׳) וידבר העם באלהים ובמשה. מה עשה להם
(שם ו׳) וישלח ה׳ בעם נחשים השרפים. ולמה נחש אלא הוא המלשין שנאמר
(תהלים ק״מ:ד׳) שננו לשונם כמו נחש וגו׳. ואף אני כך אני עושה להם כשם שאמרתי לנחש
(בראשית ג׳:י״ד) ועפר תאכל וגו׳. מה יתן לך ומה יוסיף לך וגו׳. לשון הרע קורין אותו שלישי ולמה שהורג ג׳. הורג עצמו והמקבלו ומי שנאמר עליו. וכן אתה מוצא בדואג שהרג עצמו ואין לו חלק לעולם הבא. והרג לאחימלך הכהן שנאמר עליו ונוב עיר הכהנים שלו. והרג שאול ששמע וקבל ממנו שנאמר
(שמואל א ל״א:ו׳) וימת שאול ושלשה בניו וגו׳. וכן עכו״ם הרשעה הוא מכה כנחש שנאמר
(ירמיהו מ״ו:כ״ב) קולה כנחש ילך וגו׳. נמשל הלשון לחץ ולמה שאם ישלוף האדם החרב שבידו להרוג את חבירו הוא מתחנן לו ומבקש הימנו רחמים מתנחם ההורג ומחזיר החרב לנרתיקו. אבל החץ כיון שירה אותו והלך אפילו מבקש להחזירה אינו יכול להחזיר. לכך נאמר חצי גבור שנונים וגו׳. הרותם הזה מי שמדליקו גחליו אינם כבות. ומעשה היה בב׳ בני אדם שבאים במדבר וישבו תחת רותם א׳ לקטו עצים מרותם ובשלו להם מה שיאכלו ואכלו והלכו להם. לאחר שנה באו למדבר באותו מקום הרותם ומצאו אפר ממה שהדליקו אמרו הרי י״ב חדש יש לנו משעברנו ואכלנו במקום הזה מששו באפר והלכו עליו ונכוו רגליהם מן הגחלים שתחת האפר לפי שאין נכבות. לכך נמשל לשון הרע כגחלי רתמים שנאמר חצי גבור שנונים וגו׳. וכן הרשע הזה הורג בני אדם בלשון. כשם שהחץ הזה אינו יודע בו עד שהגיע אליו כך לשון הרע אינו יודע בו עד שחיציו של אדם רשע (מעשו) באין פתאום ואין אדם יודע עד שהן מוציאים אותה מלה להריגה או לאיסורין לפי שאדם הזה נתון במקומו וכותבין עליו להיכן שהוא והורגין אותו. לכך נאמר חצי גבור שנונים. וכן משה אמר לישראל
(תהלים צ״א:ה׳) לא תירא מפחד לילה. מפחדה של עכו״ם. מחץ יעוף יומם. מן לבלרין שלהם. לכן נאמר חצי גבור שנונים. אויה לי [כי] גרתי משך. מה אויה לי כי גרתי משך שהיו מוליכין אותי מבבל למדי וממדי ליון ומיון לאדום. וכן הוא אומר
(ישעיהו י״ח:ז׳) עם ממושך וממורט. מהו ממושך שהייתי נמשך עמהם. שכנתי עם אהלי קדר. מהו אהלי קדר שהשחירו פניהם כשולי קדרה. מהו כי גרתי משך שגרתי עם העם הנמשכים לגיהנם. שכנתי עם אהלי קדר שאין להם לא מקום ישיבה א׳ ולא עמידה א׳ אלא נוטע היום אהלו כאן ולמחר להלן ולהלן במקום אחר. כך הם הרשעים יהיו כאהלי קדר שהם שוכנים כאן היום ולמחר ילכו למקום אחר. רבת שכנה לה נפשי וגו׳. וכי יש אדם שונא שלום. עשו שונא השלום וכן הוא אומר
(ויקרא כ״ו:ו׳) ונתתי שלום בארץ. אימתי יהיה כן והשבתי חיה רעה מן הארץ. ואין חיה רעה אלא חזיר שנאמר
(תהלים פ׳:י״ד) יכרסמנה חזיר מיער. זה עשו הרשע. אני שלום וכי אדבר וגו׳. מהו אני שלום כך אמר הקב״ה למשיח
(שם ב׳:ט׳) תרועם בשבט ברזל וגו׳. א״ל רבונו של עולם לאו אלא בשלום אני פותח לדבר לגוים. לכך נאמר אני שלום וכי אדבר וגו׳. אמר ישעיהו
(ישעיהו נ״ז:י״ט) שלום שלום לרחוק ולקרוב וגו׳. לידי פשוטו איני מחזיר בריה מי שנתן לי לבו בתשובה איני עוד מחזירו. לכך נאמר שלום שלום וגו׳. וכל מי שיבוא אצלי אני בא אצלו ומרפא אותו. שנאמר
(שם) ורפאתיו.
(שם כ׳) והרשעים כים נגרש. כך הם הרשעים אינם מבקשים שלום שנאמר
(תהלים ל״ה:כ׳) כי לא שלום ידברו וגו׳. למה כי אינם מבקשים שלום. לכך נאמר אני שלום וכי אדבר וגו׳.