Tehillim 119 – תהלים קיט‏ – Mikraot Gedolot

דָא הֲוָת לִי לִזְכוּתָא אֲרוּם פִּקוּדָיךְ נְטַרֵית.

This became merit for me, for I kept your commandments.

זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי – מדבר באהרן דכתיב בזאת יבא אהרן מהיכן זכיתי לשמונה בגדי כהונה בשביל שפקודיך נצרתי. ד״א מדבר בדוד בשביל שפקודיך נצרתי זאת היתה לי לעדות.

והד׳ה אלתי בקית לי, אד׳ חפט׳ת פראיצ׳ך.

וזה מה שנשאר לי כאשר שמרתי את החוקים שלך.

זאת, וזאת אשר עמדה לי כי שמרתי פקודיך.

זאת היתה לי – עטרה ההולמת אותי לי לעדות ולזרעי הראוים למלוך בשכר שפקודיך נצרתי. כך דרשו חכמי ישראל.

This came to me A crown that fits me [was given] to me as a testimony and to my children who are fit to reign, as a reward for my having kept Your precepts. So did the Sages of Israel explain it. I found this:

זאת – הטובה בתולדתי.

THIS I HAVE HAD. This good trait¹ is part of my nature.⁠²

1. Keeping God’s commandments. – R. Sherem.

2. Our verse should be read as if it were written, “I had this good trait which is part of my nature.”

זאת הייתה כי פיקודיך נצרתי – ואמרתי בלבי, זאת הטובה באה לי בשביל שנצרתי פיקודיך.

זאת היתה לי – זאת הידיעה וההשגחה היתה לי מתנה מאתך, בעבור כי פקודיך נצרתי, כמו שאמרו חז״ל: שכר מצוה מצוה.

זאת היתה לי. ׳זאת׳ הצרה שקם אבשלום למרוד בי, ׳היתה לי׳ מפני כי פקודיך נצרתי כשנשבעתי לבת שבע להמליך את שלמה¹ בשביל שבחרת בו על ידי נתן הנביא (דה״י א׳ כב ט-י)⁠², ובתורתך כתבת (דברים יז טו) ׳שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה׳ אלקיך בו׳³, ולפיכך אבשלום ששמע זה קם למרוד בי:

1. במלכים א׳ (א כח-ל) ׳וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּאמֶר קִרְאוּ לִי לְבַת שָׁבַע וַתָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר חַי ה׳ אֲשֶׁר פָּדָה אֶת נַפְשִׁי מִכָּל צָרָה, כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ בַּיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי תַּחְתָּי׳.

2. ׳הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה וַהֲנִחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסָּבִיב כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו: הוּא יִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן וַאֲנִי לוֹ לְאָב וַהֲכִינוֹתִי כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם׳.

3. שמה שנשבעתי להמליך את שלמה היה מפני שבו בחר ה׳, וכדי לקיים מצות התורה לשים את המלך שה׳ יבחר בו, וזה מה שגרם לאבשלום למרוד, כי הוא רצה את המלוכה.

זֹאת הָיְתָה לִּי כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי. ׳זאת׳ הצרה של אדוניהו ואבשלום ׳היתה לי׳ בעבור ש׳נצרתי פקודיך׳ למנות למלך תחתי איש חכם ונבון כאשר ידעתי את שלמה בני¹, והם קמו עלי לפי שהמלכתיהו לעשות רצונך ה׳ אלקי:

1. בנדפס כתב שנצטווה במפורש למנות את שלמה למלך, וקיים ׳תשים עליך מלך אשר יבחר ה׳⁠ ⁠׳.

זאת – ר״ל הגדולה הזאת שאני עתה בה היא באה לי על אשר שמרתי פקודיך.

[פקודים:] זאת – ר״ל ידעתי שזאת היתה לי ע״י שפקודיך נצרתי – שהפקודים מעוררים הנפלאות וההשגחה הפרטיית (כנ״ל פ׳ כ״ז ופ׳ מ׳).

זאת – לשון סתמי, דבר זה, בטחוני בך תמיד קניתיו לעצמי ע״י ששמתי אל לבי מה שאירע לי בשמרי פקודיך (עיין מה שכתבתי פרק ד׳) ובעברי עליהם, עכשו שאני שומר אותם אני בוטח בך בטחון גמור שתיטיב עמי.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון