Tehillim 119 – תהלים קיט‏ – Mikraot Gedolot

טוּבֵיהוֹן דִשְׁלִמֵי אוֹרְחֵיהּ דִמְהַלְכִין בְּאוֹרַיְתָא דַיְיָ.

How happy are the perfect of way, who walk in the Torah of the LORD.

אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה׳ – אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כ׳:ז׳) מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו. ואם בניו אשריהם בעבורו הוא על אחת כמה וכמה. הקב״ה לא בקש מאברהם אלא שיהיה תמים שנאמר (בראשית י״ז:א׳) התהלך לפני והיה תמים. וכן אמר משה לישראל (דברים י״ח:י״ג) תמים תהיה עם ה׳ אלהיך. לפני ה׳ אלהיך אין כתיב כאן אלא עם ה׳ אלהיך. ואם היית תמים הרי אתה עם ה׳ אלהיך למה שאף הוא תמים שנאמר בו (שם ל״ב:ד׳) הצור תמים פעלו. ישראל תמימים והתורה תמימה שנאמר (תהלים י״ט:ח׳) תורת ה׳ תמימה. לכן נאמר אשרי תמימי דרך. תמימים וחסידים היו דור המדבר. וכן היה רבי אליעזר אומר אמר להם הקב״ה (שם נ׳:ה׳) אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח. שלא קבלו ישראל את התורה י״ב מיל לפניהם וי״ב מיל לאחריהם על כל דבור ודבור. לכן נאמר אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה׳. בתמימות קבלו ישראל את התורה. אמר להם (ויקרא ז׳:כ״ג) כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. ולא אמר להם למה אלא קבלו עליהם. אמר להם (שם י״ט:כ״ג) כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו וגו׳. ולא אמר להם למה אלא קבלו עליהם. ואף על פי שקבלו עליהם לא אמרו לו מה שכרנו שנעשה אותם. לכך נאמר אשרי תמימי דרך וגו׳.

אשרי תמימי דרך (כתיב ברמז תרי״א). אמר דוד ואהי תמים עמו ואשתמר מעוני, וכתיב שמר תם וראה ישר, וכתיב הולך בתוך ילך בטח זה אברהם התהלך לפני והיה תמים. וכן משה אמר תמים תהיה עם ה׳ אלהיך למה הצור תמים פעלו ותורתו תמימה תורת ה׳ תמימה, וכתיב מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו.

טובא אצחא אלטריק, אלסאלכין פי תוריהֵ אללה.

אשרי ההולכים בדרך הנכונה המתהלכים לפי תורת ה׳.

אשרי תמימי דרך – אלפא ביתא זה עשה בחליו, וכל המזמור מדבר בדברי תורה, לפי שבחוליו מבטל תלמוד תורה, לפיכך מספר בטוב טובה.

אשרי תמימי דרך – אלה המאה ושבעים וששה^א פסוקים שהם אל״ף בי״ת כבר הזכיר בעל המסורת כי אין פסוק שאין שם זכר דרך או תורה או עדות או פקודים או אמירה או חוק או מצוה או משפט או דבר חוץ מפסוק אחד והוא ערוב עבדך לטוב (תהלים קי״ט:קכ״ב) וכבר הזכרתי בתחלת הספר מה שאמרו המפרשים באלה הפסוקים כי יש אומרים שלא חברם דוד.

אשרי – דרך – משרת אחר וכן הוא ההולכים בדרך תורת י״י.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. ״וששה״ חסר בכ״י מנטובה 13.

HAPPY ARE THEY THAT ARE UPRIGHT IN THE WAY. The master of the Mesorah¹ has already noted that the following one hundred and thirty-six verses, which are arranged alphabetically, do not contain any verse which does not mention one of the following words: way (derekh), law (Torah), testimonies (edut), precepts (pikkudim), saying (amirah), statute (chok), commandment (mitzvah), ordinance (mishpat), or word (davar). The only exception to the aforementioned is the verse which reads, Be surety for Thy servant for good (verse 122).

I have already noted at the beginning of this book what the commentaries say regarding these verses.⁠² For there are those who say that King David did not compose them.⁠³

IN THE WAY. The word derekh (way) is to be read as if it were written twice. The second half of our verse is to be interpreted as if it were written, “Who walk in the way of the law of the Lord.”⁴

1. The Mesorah refers to the tradition regarding the general format of scripture, such as spelling, vowels, accents, chapter breaks, and verses. The sages who transmitted these rules are known as the ba’ale ha-mesorah.

2. This reference is to the verses which make up our psalm. “The psalm Happy are they that are upright in the way was composed by one of the young men of Israel who was honored by one of the Babylonian kings (Ibn Ezra, Introduction to the Book of Psalms).” The book of Daniel relates that the king of Babylon told his chief officer to “bring in certain of the children of Israel, and of the seed royal, and of the nobles … such as had ability to stand in the king’s palace; and that he should teach them the learning and the tongue of the Chaldeans (Dan.1:3-4) … [that] they might stand before the king.”(Dan. 1:3-5) The youths chosen (Daniel, Hananiah, Mishael, and Azariah) kept Jewish law and did not eat forbidden food. They lived on pulse and water. Nevertheless, they were hale and healthy. Scripture tells us, “Now as for these four youths, God gave them knowledge and skill in all learning and wisdom; and Daniel had understanding in all visions and dreams. And at the end of the days which the king had appointed for bringing them in, the chief of the officers brought them in before Nebuchadnezzar. And the king spoke with them; and among them all was found none like Daniel, Hananiah, Mishael, and Azariah; therefore stood they before the king. And in all matters of wisdom and understanding that the king inquired of them, he found them ten times better than all the magicians and enchanters that were in all his realm. And Daniel continued even unto the first year of King Cyrus” (Ibid., v. 20). The commentator quoted by Ibn Ezra believes that one of the above-mentioned youths or someone like them composed this psalm, for it speaks of the happiness of those who follow God’s laws.

3. See Ibn Ezra’s introduction to the Book of Psalms.

4. One does not “walk in the Law.” One walks in the way outlined by the Torah. Hence Ibn Ezra’s comment.

אשרי תמימי דרך – נראה לפי הפשט¹ שזה אמר דוד בשעה שברח מפני אבשלום [ואז הזכיר לפני הקב״ה]⁠^א מעשיו הטובים שעשה בימי שאול, שלא חטא לא בו ולא באנשיו.⁠² ואעפ״י שהיה נרדף, לא רצה לנקום ממנו לא הוא ולא אנשיו. שהרבה פעמים היו אומרים אנשיו שהיה הורג את שאול, והוא משיבם: חלילה לי משלוח ידי במשיח י״י (שמואל א כ״ו:י״א). והם שמעו לעצתו, ולא רצו גם הם לחטוא בשאול ואנשיו, כדכתיב בשמואל: וישסע דוד את אנשיו בדברים (שמואל א כ״ד:ז׳) ולא הניחם לקום להרג את שאול. ועל מה ששמעו לעצתו, התחיל לאשרם אשרי לאילו תמימי דרך שהלכו בתורת {י״י}.

1. הפירוש מרחיב בפסוק ט״ז ושם משיג על הצעת הרקע למזמור המופיעה בפירוש המיוחס לרשב״ם.

2. השוו רש״י תהלים קמ״ד:י׳ שה׳ הציל את שאול מליהרג ואת דוד מלהרוג.

א. שורה זו קטועה והשחזור על פי ההקשר.

אמר: אשרי תמימי דרך – ומי הם האנשים שהם תמימי דרך, שדרכן תמימה ושלימה? אותם שהולכים בתורת י״י – כלומר, שלומדין התורה, כי לא יהיה דרכו שלם אם לא ילמד התורה, כמו שאמרו רז״ל: אין בור ירא חטא.

ויש מפרשים: ההולכים בדרך תורת י״י. ודרך שזכר עומד במקום שנים, כי דרך תורת י״י היא השלמה והתמה.

ויש לפרש עוד כמו הפוך: אשרי ההולכים בתורת י״י תמימי דרך – כלומר, הלומדים כשהם תמימי דרך, שיעשה מעשה התמימות מלימודם, כלומר שאינם עומדים על הדין הקצוב, אלא עושין לפנים משורת הדין.

אשרי תמימי דרך. מאושרים הם אותם השלמים באותו ה׳דרך׳ שנתן האל יתברך לעמו להשיג חיי עולם וחיי שעה, כאמרו (שמות לב ח) ׳הדרך אשר צויתים׳, והם ההולכים בתורת ה׳¹ - שהיא החלק העיוני², כאמרו (שמות כד יב) ׳והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם׳³:

1. אשרי תמימי דרך, ומי הם האנשים שהם תמימי דרך, שדרכם תמימה ושׁלֵמה? אותם שהולכים בתורת ה׳, כלומר שלומדין התורה (רד״ק).

2. כן כתב לעיל (א ב) ׳כי אם בתורת ה׳ - בחלק העיוני, לדעת אותו, ליראה ולאהבה׳. ולעומת זאת נקראת ׳המצוה׳ שם ׳תורתו׳ של האדם.

3. בשמות לב שם הנזכר ׳סרו מהר מן הדרך אשר ציויתים׳ פירש רבינו ׳סרו מהר - קודם שאגמור לתת לך מה שיעדתי לתת, והם התורה והמצוה אשר כתבתי׳. נמצינו למדים שהדרך שציוויתים הוא התורה והמצווה אשר כתבתי להורותם. ואף שכאן פירש רבינו רק החלק העיוני, מן השיעורים עולה שכוונתו גם לחלק המעשי, אלא שהמשורר חילק זאת לשני פסוקים, פסוק זה על ה׳תורה׳ ופסוק הבא על ׳המצוה׳, אלא שלפני כן כלל ׳אשרי תמימי דרך׳, ו׳דרך׳ זו כוללת העיוני והמעשי, ושוב פירש, בחלק העיוני ׳ההולכים בתורת ה׳⁠ ⁠׳, ובחלק המעשי ׳נוצרי עדותיו׳.

אשרי – ענינו הלול ושבח.

תמימי – מלשון תם.

אשרי תמימי דרך – ההלול והשבח של ההולכים בדרך תמים הוא בעבור כי הולכים בתורת ה׳ זהו דרך חיים ואין זולתה.

תורה, מצות, עדות, פקודים, חוקים, משפטים – תורה היא כלל תורת ה׳ שבאו בה למודים באמונות ודעות ובמדות ובכל הנהגת האדם, ומצות הם מצות התורה בכלל, וחקים הם מצות שאין להם טעם ומשפטים הם בין אדם לחברו ויש להם טעם, ועדות הם הספורים הבאים להעיד על גדולתו של יוצר בראשית והנהגתו והפקודים הם מצות שמופקד בם לזכר ענינים פרטים.

התפלה הזו נאמרה בתמניא אפי, וכאשר דקדקנו בה ראיתי, כי בזו התפלה שהיא ערוכה על שילך בתורת ה׳ וישמור מצותיו, באו בכל סדר ששה פרטים, שהם תורה עדות פקודים מצות חקים משפטים – והם הששה דברים שחשב במזמור השמים מספרים כבוד אל, שבמקום יראת ה׳ אמר פה חקים, גם באו בחרוזים הנותרים דבריך או אמרתיך או דרכים, ובזה נבא אל הבאור.

[תורה:] אשרי תמימי דרך – גדר התום דרך שלא יהיה בדרכו מום וחסרון, והוא מי שדרכו הטוב קבוע לא ישתנה ולא ימוט בשום זמן, והוא ע״י שיעשה כל מעשיו לשם ה׳ לא לשם פניה חיצונית מתועלת עצמו, וזה א״א רק אם הולך בתורת ה׳ – שאז דרכו קבועה עפ״י התורה ויעשה כל מעשיו לשם ה׳ שצוה כן בתורתו, משא״כ הדרכים שתקנו הפילוסופים עפ״י החקירה האנושית, לא יעמדו תמיד, כי אם יעלה על לבו שישיג איזה ריוח ותועלת בדרך ההפך יטה מני דרכו אחר שיסוד דרכו אינו הטוב והאושר רק המועיל ורק השכל האנושי, ובזה קל לנטות מני דרך וא״א שיהיה תמים דרך.

אשרי – רובי המפרשים בבואם לבאר מזמור זה מביאים דברי בעל המסרה שאין במזמור פסוק אחד בלי זכר דרך או תורה או עדות או פקודים או אמירה או חוק, או מצוה או משפט או דבר, חוץ מפסוק אחד והוא ערב עבדך לטוב וגו׳. אך אמירה זו או דבר זה הם להוראת הבטחה כגון זכור דבר לעבדך, חליתי פניך בכל לב חנני כאמרתך, א״כ טוב זה הנזכר בפסוק ערב עבדך הוא נרדף להם.

וראב״ע בהקדמתו הביא דעת האומרים שֶנַּעַר בבבל חבר מזמור זה ודחה אותה, ואין לכחד שההכרח להתחיל ח׳ פסוקים זא״ז באות מיוחדת הקשה על המחבר, וכפל כמה פעמים דבריו, מ״מ יש גם במזמור זה דברים נשגבים בלשון זך הראוים לדוד, ובלי ספק אצלנו שהוא ולא אחר חברו.

תמימי דרך – מי אלה שדרכם תמימה? הם ההלכים בתורת ה׳ ואין להם צורך לחדד שכלם למצוא דרך תמימה ילכו בתורת ה׳, והיא התמימה שבדרכים.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון