כל גויים סבבוני וגו׳1. ידוע, דשורש שיש בו מנחי ע״ו2 או מכפולים3 הוראת נחי ע״ו חזקה משבא בכפולים4. והנה, יש מסבב את האדם באהבה – חובקו ומנשקו, ויש מסבב את האדם – שומרו שלא יברח ממנו, והסיבוב הראשון חזק מן השני – שהרי הוא סמוך לו5.
והנה, העובדי-גילולים הקדמונים היה זה דרכם בעת שישראל ביניהם להעבירם על דתם לעשות את זה בשני אופנים: פעם בעל כרחם – שהיו כופין אותנו להשתמד, ופעם להיפך – שהיו מחטיאים אותם בתאוות ותענוגי העולם הזה
6. ודרך עם ה׳ היה תמיד להיות עזים נגד אומות העולם אשר היו באים להכריחם לשמד
7, וכמאמר המקרא
(תהלים מד,כ-כג) ״כי דיכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמוות
8, אם שכחנו שם אלוהינו וגו׳
9 כי עליך הורגנו וגו׳
10״. אבל כשהיו מחטיאים אותם בתאוות היו המה באים להתפתות ונכשלים מן הקל אל החמור עד שבאו לידי שמד רחמנא-ליצלן
11. וזהו ענין מקראות אלו.
״כל גויים סבבוני״. לשמור עקבי
12 – שלא אשמור דת ישראל.
״בשם ה׳ כי אמילם״. אחליש את רצונם ותקפם ״בשם ה׳ ״, מלשון ״מה אמולה לבתך״
(יחזקאל טז,ל)13, דהקב״ה מחזק את לב ישראל עד דבטלה גזירה.
1. מענין לציין כי בביאור הפסוקים הבאים הולך בעקבות רבינו – בשינויים מסוימים – בנו הגאון ר׳ חיים ברלין זצ״ל בקונטרס ׳אמרי חיים׳ על הגדה של פסח – עיין שם.
2. היינו ׳נחי ע׳ הפעל׳, כלומר, שורש שהאות האמצעית שלו – כמו האות ע׳ של ה׳פעל׳ שהיא האות האמצעית – היא נחה ואין מבטאים אותה, ובדרך כלל זה קורה כאשר האות האמצעית היא וי״ו, וזהו ׳נחי ע״ו׳. וכוונת רבינו כאן היא למילה ״סבוני״ ששורשה הוא ׳סוב׳, והאות האמצעית – הלא היא הוי״ו – איננה מבוטאת אלא נחה, ונמצא ששורש זה הוא מ׳נחי ע״ו׳, ופשוט.
3. דברי רבינו כאן יובנו על פי דברי הרמח״ל בספר ׳דקדוק לרמח״ל׳ (שער ב׳, חלק א׳, פרק ד׳) בענין ׳שרשי התיבות׳, וז״ל: וצריך שתדע, שהנה הסכימו המדקדקים היות לכל תיבה שורש עצמי... ורוב התיבות שרשם ג׳ אותיות שונות... והם ׳שלמים׳... עוד יש, שהשורש יבנה מאות אחת כפולה ואות אחרת עמה – ויקראו ׳כפולים׳, עכ״ל, וכוונת רבינו כאן היא למילה ״סבבוני״ אשר שורשה הוא ׳סבב׳ שהוא מן השרשים הכפולים, ופשוט.
4. לא מצאנו מקור לקביעה זו של רבינו. ועיין ב׳מטיב שיר׳ (ב,טו) שם הולך רבינו בדרך שונה כדי להוכיח ש׳משמעות ״סבוני״ הקפה בחוזק יותר ממשמעות ״סבבוני״ ׳ כלשונו שם – עיין שם.
5. ואם כן תיפול מילת ״סבוני״ שהוראתה חזקה יותר מ״סבבוני״ על הסיבוב הראשון שהוא חזק יותר מן הסיבוב השני, ומילת ״סבבוני״ תיפול על הסיבוב השני, ופשוט.
6. והאריך בזה רבינו ב׳מטיב שיר׳ (ב,ז) – עיין שם.
7. ב׳מטיב שיר׳ (ב,טו) מוסיף רבינו, וז״ל: ...דישראל עם קשה עורף הם ועומדים על אמונתם ודתם נגד צורריהם.
8. ׳ספורנו׳: ״כי דיכיתנו״ – כאשר דיכיתנו בגזירות האומות עלינו לבטל ממנו תורה ומצוות, ״ותכס עלינו בצלמוות״ – כענין המן, וגירוש ספרד וזולתם.
9. ״...ונפרוש כפינו לאל זר, הלא אלוהים יחקר זאת כי הוא יודע תעלומות לב...״
10. ״...כל היום נחשבנו כצאן טבחה״.
11. וכאן יש בנותן טעם להביא את דברי בנו של רבינו
הגאון ר׳ חיים ברלין זצ״ל (בקונטרס ׳אמרי חיים׳ שם) בענין זה, וז״ל: והענין בזה, דידוע שמאז שנאת הדת בימי אברהם אבינו נמשכת השנאה בכל דור לבניו אחריו. והשונאים משתמשים בשני האמצעים – אם להתנכל על ידי גזירות קשות להעביר את ישראל מדתם, ואם באמצעות של הארת פנים להיטיב עמנו בכל הטוב. הממציא את השיטה הראשונה היה פרעה שגזר לענות את בני ישראל בעבודת פרך, וגם להשליך כל הבן הילוד היאורה – כדי שתאלצנה בנות ישראל להתחתן עם המצריים. אבל לא הועיל להם כלום – שכל כך היו בני ישראל מצויינים שם שגם לא החליפו לא את שמותם ולא את לשונם. ׳ויצעקו אל האלוהים מעבודה קשה וישמע וגו׳ ׳
(על פי שמות ב,כג-כד). הממציא את השיטה השניה היה בלעם הרשע שאמר לבלק ״לכה איעצך״ – לעשות דבר – ״אשר יעשה העם הזה לעמך וגו׳ ״
(במדבר כד,יד), רצה לומר, דבר שיעשה את העם הזה שיהיו לעמך. והעצה הזאת כן הצליחה בידם ככתוב
(שם כה,ג) ״ויצמד ישראל לבעל פעור וגו׳ ״ ונפל מהם רב. (גם היתה שיטת איוב שהיה מיועצי פרעה, לעמוד מנגד – לא לדרוש שלומם וטובתם וגם לא רעתם).
12. ב׳מטיב שיר׳ (שם) מוסיף רבינו – ׳...בגזירות שלא אשנה מרצונם...׳
13. אשר לפי רבינו ביאורו – מה נחלש רצונך [״לבתך״ – רצונך], אולם יעוין שם במפרשים שפירשו באופנים אחרים.