ואח״כ זכר המישוש לומר ידיהם ולא ימישון וזה הדבר הוא יותר גס מן הראשונים כלם, וזה כי הראשונים פועלים מרחוק ואילו המישוש מפני שצריך להיות דבק במה שהוא ממשש אינו כמו הראשונים אשר כלם פועלים מרחוק. ואח״כ רגליהם ולא יהלכון עוד פחות מזה שאפילו המישוש שהוא ממשש אחר לכל הפחות הוא ממשש באחר ופועל באחר, אבל ההליכה אינה כך ואין דבר זה באחר אלא בעצמו, ולפיכך הוא יותר פחות שכל אשר הפעולה באחר פעולתו יותר חשובה ואינה כל כך כח גשמי. ואח״כ זכר לא יהגו בגרונם הוא ענין אחר, והוא דבר נפלא הוא הקול שאינו דומה לראשונים, כי הדבור הוא חתוך הלשון והוא ראשון במעלה אבל זה רצה לומר הקול בלבד, והוא יותר פחות מן ההליכה, כי כח ההליכה אף על פי שאינו פועל בזולתו הרי הוא פועל באברים של ההליכה להניע אותם, הנה מפני שהוא מניע את האברים הנה זאת הפעולה יותר מן הקול, ולפיכך לא יהגו בגרונם היא פעולה יותר פחות מהכל. כלל הדבר כי כל שבע מדריגות אשר נזכרים כאן התחיל בגדול אשר פעולתו יותר גדולה, התחיל בפה, וכלה בפעולה קטנה היא לא יהגו בגרונם, ולא אמר רגלים להם ולא יהלכון כמו שאמר עינים להם ולא יראו וכן כל הד׳ הראשונים כולם הזכיר אצלם להם, אבל בג׳ אחרונים לא הזכיר להם כלל, כי יש לך לדעת כי אלו האברים שהם הפה והעינים והאזנים והאף הם פועלים פעולה שאינה מתיחסת אל הגוף, כי הפעולה המתיחסת לגוף, שיפעל על ידי מישוש, כי כל גוף לא יוכל לפעול כי אם על ידי מישוש, ואלו כחות אשר אמרנו אינם פועלים ע״י מישוש ולפיכך פעולתם אינו דומה לפעולת הגוף. ובשביל זה נבדלים הכלים האלו מן הגוף, שאם לא יהיו נבדלים מן הגוף לא היו פועלים פעולה שאינה דומה לפעולת הגוף, אבל מפני שהם פועלים פעולה שאינה שייך לגוף מזה נדע כי אלו האברים נבדלים משאר הגוף, לכך אמר על האברים האלו להם כי לשון להם מורה על שהם נבדלים מן הגוף כי כן משמע לשון להם, שאין הפה והעינים והאזנים והאף הגוף בעצמו. אבל האברים הידים הרגלים והגרון בשביל שיש להם מעשה גוף, שהרי הידים פועלים במישוש שהוא מעשה הגוף וכן הרגלים שהם לתנועה שהוא מתיחס על הגוף ומכל שכן הגרון כי אין לגרון רק השמעת קול ואין כאן הוראה על כח שאינו גוף, אבל הידים יאמר עליהם ידיהם ולא ימישון וכן ברגלים וכן בגרונו לפי שאלו אינם נבדלים. ועוד יש שנוי שלא יאמר בגרונם לא יהגו כמו שאמר אצל כלם, מפני כי אין הגרון אבר ניכר מבחוץ, כי הידים והרגלים הם איברים בגלוי יאמר עליהם ידיהם ורגליהם, אבל הגרון אינו אבר הנראה מבחוץ לא יאמר בגרונם לא יהגו שהיה משמע הגרון הניכר והגלוי ואין לגרון דבר זה, ועל ידי הקול נודע אבר הגרון, לכך אמר לא יהגו בגרונם מקדים הקול, כך פירוש הכתוב. אמנם לא זכר חוש הטעם כי כל אלו שזכר הם חשובים, אבל טעימת האוכל אינו רק להנאת המקבל ולכך לא הזכיר אותו כי אינו בחשיבתם. ובמזמור הללויה שעומדים בבית ה׳ בחצרות אלהינו (תהלים קל״ה) לא זכרם כך רק אמר פה אזנים עינים אף אין יש רוח בפיהם, מפני כי שם בא לומר כי אין להם הדברים הבלתי גשמים, לכך זכר ד׳ שהם עיקר שיש בהם כח בלתי גשמי כי כל אלו ד׳ כולם כח שלהם בלתי גשמי הפה והעינים והשמיעה והרוח אשר בפיהם, ומפני שהרוח אשר בפיהם יותר בלתי גשמי מן כח הריח אשר באף לכך אמר אף אין יש רוח בפיהם במקום אף להם ולא יריחון. וכן אמר במזמור הזה אזנים ולא יאזינו וכאן אמר אזנים ולא ישמעו, ולפי שהאזנה יותר כח מופשט מן גשם מן השמיעה כי נאמרה השמיעה על שמיעת קול אבל האזנה על האזנת הענין אשר יקבל בלבד, ובמזמור ההוא רצה לומר שאין בהם מן הדברים אשר ראוים להיות למי שהוא נקרא בשם אלהים להיות בו כח בלתי גשמי, לכך זכר ד׳ דברים אשר הם ביותר כח בלתי גשמי, אבל בהלל בא לספר שלא נמצא בהם דבר שלימות, לכך זכר כל שבעה דברים אשר הם לנמצאים ולא נמצא לעצביהם שמגנה עצביהם שלא תמצא בהם דבר מכל הדברים אשר הוא שלימות, והבן דבר זה היטב מאוד: