×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יב) יְהֹוָה֮יְ⁠־⁠הֹוָה֮ זְכָרָ֢נוּ יְבָ֫רֵ֥ךְ יְ֭בָרֵךְ אֶת⁠־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ליְ֝בָרֵ֗ךְ אֶת⁠־בֵּ֥ית אַהֲרֹֽן׃
Hashem, who has remembered us,⁠1 may He bless.⁠2 May He bless the house of Israel. May He bless the house of Aharon.
1. Who has remembered us | זְכָרָנוּ – See Ibn Ezra and Radak. Cf. R. Moshe ibn Chiquitilla who suggests: "[may He bless] our males", assuming that the first clause is a blessing to males and the second clause, "יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל", is a blessing to females. However, as Ibn Ezra notes, "זְכָרָנוּ" should have then been vocalized differently.
2. May He bless | יְבָרֵךְ – Alternatively: "He shall bless". [See Radak on verse 14 who raises both possibilities.]
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קאברבנאלר״ע ספורנומהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהואיל משהעודהכל
מֵימְרָא דַייָ דְכַר יָתָנָא לְטָב יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ יַת בֵּית יִשְׂרָאֵל יְבָרֵךְ יַת בֵּית אַהֲרֹן.
The word of the LORD has remembered us for good, he will bless; he will bless the house of Israel, he will bless the house of Aaron.
ה׳ זכרנו יברך – א״ר שמואל בר נחמני מצינו שהקב״ה מזכיר שמן של ישראל ומברכן שנאמר י״י זכרנו יברך (במשלי ברמז תתקמ״ז).
כד׳אך אללה יד׳כרנא ויבארך עלינא, יבארך עלי אלאסראיל ואל הרון.
באופן הזה יזכור ויברך אותנו שיברך את בית ישראל ואת בית אהרון.
ה׳, כך ה׳ יזכרנו ויברכנו ויברך.
י״י – אמר ר׳ משה: כי זכרנו – הזכרים שלנו ויברך בית ישראל – הנקבות. ואין זה נכון כי בית אהרן אינם נקבות, איש וביתו וכלא המקרא.
רק זכרנו – מגזרת זכירה והאות על זה שהוא קמוץ, כי אילו היה מגזרת זכרים היה הרי״ש בקמץ קטן. רק הטעם השם שזכרנו תמיד הוא יברך אלה הבוטחים בו ושב להזכירם.
א. כן בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, פרמא 2062. בכ״י לונדון 24896: ״בכל״.
THE LORD HATH BEEN MINDFUL. Rabbi Moses says that zekharanu (hath been mindful of us) means “our males.”1 He will bless the house of Israel means, “He will bless the females.” However, this is incorrect, for the house of Aaron does not refer to females.⁠2 Compare this to A man and his house (Exodus 1:1)3 in all of scripture.⁠4
The fact of the matter is that zekharanu is definitely connected to zekhirah (remembrance). The following is proof: zekharanu is vocalized with a kamatz.5 If zekharanu came from the word zakhar (male), then it would be vocalized with a short kamatz6 beneath the resh.⁠7
The meaning of YHVH zekharanu yevarekh (the Lord hath been mindful of us, He will bless) thus is, “the Lord, Who has always remembered us, will bless those who trust in Him.”8 The psalmist then goes on9 to mention all those who trust in Him.⁠10
1. Zakhar (kamatz, kamatz) is a noun meaning a “male.” Rabbi Moses reads our verse as, “God will bless our males. He will bless the house of Israel (our females).”
2. If the house of Israel refers to females, then the house of Aaron, which follows it, would also refer to females.
3. According to Ibn Ezra, A man and his house refers only to males. Also see Ibn Ezra on Exodus 1:1: “The term bayit in scripture never refers to a woman.”
4. Bayit (house) in all of scripture refers to males. It is of note that some of the sages of the Talmud use bayit as a synonym for “wife.” Cf. Sabbath 118b: Rabbi Jose says, “I never called my wife ‘my wife,’ but I called her ‘my house.’” Also see B.T. Yoma 2a: Beto zo ishto (his house refers to his wife).
5. A kamatz gadol, a long kamatz.
6. That is, a tzere. – Filwarg.
7. Zekharenu.
8. “He will bless those who trust in Him” is Ibn Ezra’s interpretation of He will bless.
9. Literally, “goes back.”
10. The house of Israel and the house of Aaron and those who fear the Lord.
י״י זכרנו יברך – י״י אשר זכרנו תמיד בחמלתו עלינו.
הוא יברך – עמו, ופירש אחר כן הפרט: יברך את בית ישראל.
ויש מפרשים: זכרנו – מן זכר ונקבה, והיה ראוי הרי״ש בקמץ קטן, וכן: ילבשם הכהן (שמות כ״ט:ל׳) כמו ילבשםא בצרי. ופירושו: יברך – הזכרים שלנו, ואח״כ יברך את בית ישראל – הנקבות.
ולפי דעתי: כי זכר הזכרים כי הם עולים לרגל, לפיכך זכר אותם בפרט.
א. כן בכ״י ברלין 547. בכ״י מינכן 363 חסר: ״כמו ילבשם״. בכ״י פריס 207, לונדון 1489, ס״פ C31 חסר כל הקטע של ״ויש מפרשים... זכר אותם בפרט״.
ואמנם כנגד הסבה השנית שזכר באומרו כי אכל את יעקב (תהלים ע״ט:ז׳) ואמר על חסדך ועל אמתך (תהלים קט״ו:א׳) כמו שפירשתי שהוא מפאת עמו ונחלתו שראוי למחול עליו אמר י״י זכרנו יברך – ר״ל י״י אשר זכר אותנו בהיותנו בגלות מצרים הוא אלהינו גם עתה בגלותנו זה יברך אותנו.
ופרט מי ומי המבורכים באומרו יברך את בית ישראל שהוא עם ישראל בכלל שהוא בגלות ויברך את בית אהרן שהם הלוים והכהנים קדושיו.
ה׳ זכרנו יברך. יהי רצון שהאל יתברך אשר ׳זכרנו׳ בבנין בית שני, הוא ׳יברך׳ הבנין, שיהיה גדול כבודו מן הראשון1: יברך את בית ישראל. שהוא ההמון: יברך את בית אהרן. שהוא המולך בבית שני:
1. גדול יהיה כבוד וגו׳. רד״ק: ׳ה׳ זכרנו יברך. ה׳ אשר זְכָרָנוּ תמיד בחמלתו עלינו, הוא יברך עַמו, ופירש אחר כן הפרט: יברך את בית ישראל׳.
ה׳ זכרנו יברך, אחר שהזכיר כי הקדוש ברוך הוא עזרם ומגנם של ישראל שלא יוכלו להם אויביהם כמו שזכר בכל אחד, בא לומר על הברכה שהקדוש ברוך הוא יברך את ישראל להוסיף עליהם וזה לא נזכר בכל החסדים והטובות הראשונות. ואמר ה׳ זכרנו יברך ואין הפירוש שיברך הזכרים שאם כן היה הרי״ש בציר״י, רק פירושו הקדוש ברוך הוא שעולה זכרוננו לפניו יברך את זכרוננו וכך פי׳ המתרגם, ורצה לומר כי זכר הדבר הוא השם שהאדם נזכר בשמו, ולפיכך אמר ה׳ זכרנו יברך כאלו אמר שיברך את שם שלנו כי השם הוא הזכר בעצמו והשם במה שהוא שם ראוי לברכה. וזהו (משלי י׳) זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב. פירוש כי אין זכירה רק מכח שם כי דבר שאין לו שם אין לו זכירה וראוי שיהיה זכירתו שהוא השם לברכה, שאין ספק כי שם הצדיק הוא לברכה בעצמה, ואמר זכר צדיק ולא אמר שם צדיק ורצה לומר אפילו זכירה של צדיק שהוא שם ארעי הוא לברכה, ולהפך ושם רשעים ירקב שם הקבוע להם ירקב.
ה׳ זכרנו – ה׳ אשר זכרנו מעולם הוא יברך וחוזר ומפרש את מי יברך ואמר יברך את בית ישראל וגו׳.
ה׳ – עפ״ז יאמר שה׳ ע״י זכרנו – ר״ל ע״י שיזכור אותנו ע״י הבטחון שאנו בוטחים בו, עי״כ יברך אותנו מחדש, וגם הברכה הזאת תהיה כפי הבטחון ומעלת הבוטח,
שיברך את בית ישראל, ויברך בברכה מיוחדת גבוהה ממנה את בית אהרן וכן
״ה׳ זכרנו יברך״. בבראשית-רבה פרשת וירא (מט,א) איתא: מצאנו שהקב״ה מזכיר שמן של ישראל ומברכן – שנאמר ״ה׳ זכרנו יברך״. פירוש, אחר שמזכיר1 ממילא הוא לברכה ולא להיפוך חס וחלילה, שהרי לא כתיב ׳ה׳ זכרנו לברך׳ אלא ״זכרנו״ – ממילא ״יברך״. והכי תניא בספרי פרשת בהעלותך (פיסקא י״ח): ״ונזכרתם לפני ה׳ אלוהיכם ונושעתם מאויביכם״ (במדבר י,ט)2 – הא כל זמן שנזכרים ישראל אין נזכרים אלא לתשועות3.
ובזה יש לפרש את נוסח התפילה במועדים – ״והשיאנו ה׳ אלוהינו את ברכת מועדיך וכו׳ כאשר רצית ואמרת לברכנו״, ולא נתבאר היכן אמר לברכנו במועדות? והייתי מפרש, משום דכתיב (דברים טז,טז) ״שלש פעמים בשנה יראה וגו׳ ולא יראה את פני ה׳ ריקם״, ומפרש בגמרא במסכת חגיגה (ב,א): ״יראה״ – ״יראה״4, ואם כן הכי יש לפרש: ״ולא יראה את פני ה׳ ריקם״ היינו ״ולא יראה את פני ה׳⁠ ⁠⁠״5 – בלי קרבן6, ״ולא יראה״7 – בלי ברכה8. אכן זה הפירוש אינו אלא לפי נוסחא דילן שאין אומרים ״והשיאנו״ אלא בג׳ רגלים ולא בראש-השנה, אבל לנוסחת הגאונים שהביא הרא״ש במסכת ראש-השנה (פרק ד׳ סימן י״ד) לומר ״והשיאנו״ גם בראש-השנה9 אי אפשר לפרש כן10, אלא צריך לפרש, בשביל דכתיב (במדבר שם פסוק י׳) ״וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם וגו׳ והיו לכם לזכרון לפני אלוהיכם״ – ואין זכירה אלא לברכה11. וזהו דבר המשורר ״ה׳ זכרנו יברך״.
״יברך את בית ישראל יברך את בית אהרן״. מבאר, דמשום הכי אנו מבקשים לזכרנו וממילא תבוא הברכה, ואין אנו מבקשים שיברך אותנו, משום דאם כן12 היה כל אחד מישראל נדרש לקבל את הברכה לפי כוחו13, ואין כן מדתו יתברך, אלא הזכירה14 גורמת ברכה ממילא לכל אחד לפי חילו. והיינו דכתיב (הושע ו,ג)15 ״ויבוא כגשם לנו״16 – שהגשם הולך על כל הזרעים בשוה, ואין כל זרע מקבל את תועלת הגשם בשוה, אלא כל אחד לפי טבעו ומהותו. כך הזכירה של הקב״ה את ישראל17 ״יברך״ – מגיעה ברכתו על כל אחד מישראל18, ״את בית ישראל״ – כראוי להם לקבל את השפעת ברכתו בפרנסה והגנה19, ״את בית אהרן״ – כראוי להם להתקדש בעבודה ובאהבת ה׳20.
1. הקב״ה את שמן של ישראל...
2. ׳עמק הנצי״ב׳: ולא כתיב ׳ונזכרתם לישועה׳ או ׳לטובה׳, אלא סתם ״ונזכרתם״ וממילא ״ונושעתם״ – דכל זכירה דישראל הוא לישועה.
3. ומוסיף שם רבינו ב׳עמק הנצי״ב׳, וז״ל: וכן דרשו בבראשית-רבה: מצאנו שהקב״ה מזכיר שמן של ישראל ומברכן – שנאמר ״ה׳ זכרנו יברך״, ואין אנו מבקשים אלא שיזכירנו והיה בודאי לברכה. אבל ההיפך חלילה בהסתר-פנים וממילא ״והיה לאכול״ (דברים לא,יז). אלא דצריך עיון ממה שכתב בזוהר פרשת ויצא (דף קס,א): אמר ר׳ חזקיה וכו׳ ותלמיד-חכם בר-נש כד צלי צלותיה לא יימא עליה ׳זכרני׳ ו׳פקדני׳ בגין דאיכא זכירה ופקידה לטב וזכירה ופקידה לביש וכו׳? ונראה דיש בזה נפקא-מינה בין יחיד לציבור, והכי משמע שם גם כן.
4. וז״ל הגמרא: דתניא, יוחנן בן דהבאי אומר משום ר׳ יהודה, סומא באחת מעיניו פטור מן הראיה, שנאמר ״יראה״ – ״יראה״ [רש״י: ״יראה״ [בחיריק תחת היו״ד] כתיב, וקרינן ״יראה״ [בצירי תחת היו״ד]. ״יראה״ [בחיריק] כל זכורך את פני האדון״ – משמע שהאדם רואה את השכינה, ״יראה״ [בצירי] כל זכורך את פני האדון״ – משמע שהאדון בא לראותך, הקיש הכתוב ראייתך לראייתו], כדרך שבא לראות כך בא ליראות, מה לראות – בשתי עיניו, אף ליראות – בשתי עיניו, עכ״ל. אמנם, לא נתבאר שם בגמרא מהי משמעות סוף המקרא ״ולא יראה את פני ה׳ ריקם״ לפי חידושה של הברייתא שהפסוק מוסב לא רק כלפי האדם אלא אף כלפי הקב״ה, דבשלמא לפי פשוטו שהפסוק מוסב כלפי האדם ברור שכוונת המקרא היא לענין קרבן ראיה שעל האדם להביא בבואו לראות את פני ה׳, אך לפי חידושה של הברייתא שהפסוק מוסב אף כלפי הקב״ה קשה ממה בא לאפוקי ה״ריקם״ כאשר הוא מוסב כלפי הקב״ה? ואת זה בא רבינו לבאר כעת.
5. לפי המשמעות ש״יראה״ מוסב כלפי האדם.
6. ׳היינו, לא יבוא לראות את פני ה׳ בלי קרבן׳ – לשון רבינו ב׳העמק דבר׳ (דברים שם).
7. לפי המשמעות ש״יראה״ מוסב כלפי הקב״ה.
8. כלומר, ׳ולא יהיה נראה ממנו יתברך ריקם אלא יהיה טעון ברכה׳ – לשון רבינו ב׳העמק דבר׳ (שם). ומוסיף שם רבינו, וז״ל: והוכחה על זה הפירוש גם כן מבואר בספר שמות (כג,יז) – יעוין שם, עכ״ל, וז״ל שם: ״שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה׳⁠ ⁠⁠״ – לא נזכר כינוי על הקב״ה בשם ״אדון״ זולת כאן ובפרשת כי-תשא גם כן בפרשת מועדות (להלן שם לד,כג). והוא משום שהזהיר הכתוב לילך ליראות בעזרה, ואם כן ההכרח לעזוב את ביתו וכל אשר לו ולילך ליראות, והוא דבר קשה ומופלג, על כן אמר רחמנא שההכרח הוא לכך, שהרי הקב״ה אדון לארץ – ובברכתו ברגלים, שהמה ראש השנה כל רגל למיוחד לו, תלויה כל הישיבה בארץ ישראל, על כן נצרכים אז לברכה.
9. וז״ל הרא״ש: רבינו יצחק בר יהודה הנהיג במגנצא לומר ״והשיאנו״ בראש-השנה ויום-הכיפורים בשם רבינו אלעזר הגדול, וכן רבינו משולם שאל את פי ראש ישיבה שבירושלים והשיבו שאומרים ״והשיאנו״ בראש-השנה ויום-הכיפורים. אבל גאון רבינו יצחק הלוי ז״ל הנהיג בגרמיי״ש שלא לומר, לפי שברכת מועדים לא שייך אלא בשלש רגלים דכתיב ״ג׳ פעמים בשנה יראה״ וסמיך ליה ״איש כמתנת ידו כברכת ה׳ וגו׳⁠ ⁠⁠״. וכן כתב רבינו שלתיאל, ד׳ברכת מועדיך׳ זהו קרבן חגיגה דכתיב ביה ״כברכת ה׳ אלוהיך״, וזה אינו כי אם ״שלש פעמים בשנה״.
10. שהמקור של ׳כאשר רצית ואמרת לברכנו׳ הוא מ״ולא יראה את פני ה׳ ריקם״ וכנ״ל, שהרי מקרא זה נאמר רק על ג׳ רגלים ולא על ראש-השנה ויום-הכיפורים.
11. וכפי שנתבאר בקטע הקודם, והרי מקרא זה מוסב על כל המועדים ולא רק על ג׳ רגלים, ואם כן חזינן הכא שבכל המועדים – כולל ראש-השנה ויום-הכיפורים – ישנה ברכה של הקב״ה לישראל, וזהו המקור ל׳כאשר רצית ואמרת לברכנו׳. וב׳העמק דבר׳ (דברים שם) מוסיף רבינו, וז״ל: אבל לפי זה גם בראש-חודש צריך לומר ׳והשיאנו׳ שהרי כתיב (שם) ״ובראשי חדשיכם״, ובאמת הכי איתא בירושלמי פרק ׳הרואה׳. והרא״ש שם כתב בשם ר׳ שלתיאל דחגיגה היינו ׳ברכת מועדיך׳, ואינו מובן, עכ״ל. אמנם קשה, שהרי לשון הפסוק היא ״וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלוהיכם״, הרי להדיא שהתקיעה בחצוצרות היא זו שמעלה את זכרונם של ישראל לפני הקב״ה, ואם כן נמצא שכל זה רק בזמן שבית המקדש קיים, מה שאין כן בזמן שאין בית המקדש קיים וליכא חצוצרות אין את מה שיעלה את זכרונם של ישראל לפני הקב״ה במועדים, ואם כן אכתי קשה כיצד אנו אומרים בזמן הזה בתפילתנו ״כאשר רצית ואמרת לברכנו״? אכן לפי דברי רבינו ב׳העמק דבר׳ (במדבר שם) בביאור מקרא זה לא קשיא מידי, וז״ל: ״והיו לכם לזכרון לפני אלוהיכם״ – ולא כתוב ׳לפני ה׳ אלוהיכם׳ כמו במקרא הקודם דמשמעו בבית המקדש שמקריבין שם, וגם בזה משונה דלא כתיב ׳ונזכרתם׳ אלא ״לזכרון״. אלא כדי ללמדנו דימים אלו המה ״לזכרון״ בכל מקום, אפילו שלא בבית המקדש שהוא ״לפני ה׳⁠ ⁠⁠״, אלא בכל מקום שאלהותו יתברך היינו השגחתו עלינו... ואם כן פירוש המקרא כך הוא: דהחצוצרות שעל הקרבן בבית המקדש יהיה מועיל לאותו זכרון שבכל מועד וראש-חודש שהוא ״לפני אלוהיכם״ בכל מקום.
12. שהיה הקב״ה מברך אותנו, הרי לא היתה זו ברכה נפרדת לכל אחד ואחד אלא ברכה אחת לכלל ישראל, ו...
13. והרי זה ברור שאין ברכה אחת שמתאימה לכל כלל ישראל – שהרי כל אחד זקוק למשהו אחר.
14. של כלל ישראל שזה מה שאנו מבקשים וכנ״ל...
15. תחילת הפסוק: ״ונדעה נרדפה לדעת את ה׳ כשחר נכון מוצאו...⁠״
16. מצודת-דוד: רב טוב יבוא לנו כמרבית מי הגשם...
17. גורמת לכך ש...
18. לפי חילו, וכדמפרש ואזיל...
19. שלזה הם זקוקים כפי שכתב רבינו במזמור הקודם בד״ה ״ישראל בטח בה׳⁠ ⁠⁠״ – עיין שם.
20. שלזה הם זקוקים כפי שכתב רבינו במזמור הקודם בד״ה ״בית אהרן בטחו בה׳⁠ ⁠⁠״ – עיין שם.
יברך – לשון הווה.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קאברבנאלר״ע ספורנומהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144