״ה׳ זכרנו יברך״. בבראשית-רבה פרשת וירא
(מט,א) איתא: מצאנו שהקב״ה מזכיר שמן של ישראל ומברכן – שנאמר ״ה׳ זכרנו יברך״. פירוש, אחר שמזכיר
1 ממילא הוא לברכה ולא להיפוך חס וחלילה, שהרי לא כתיב ׳ה׳ זכרנו
לברך׳ אלא ״זכרנו״ – ממילא ״יברך״. והכי תניא בספרי פרשת בהעלותך (פיסקא י״ח): ״ונזכרתם לפני ה׳ אלוהיכם ונושעתם מאויביכם״
(במדבר י,ט)2 – הא כל זמן שנזכרים ישראל אין נזכרים אלא לתשועות
3.
ובזה יש לפרש את נוסח התפילה במועדים – ״והשיאנו ה׳ אלוהינו את ברכת מועדיך וכו׳ כאשר רצית ואמרת לברכנו״, ולא נתבאר היכן אמר לברכנו במועדות? והייתי מפרש, משום דכתיב
(דברים טז,טז) ״שלש פעמים בשנה יראה וגו׳ ולא יראה את פני ה׳ ריקם״, ומפרש בגמרא במסכת חגיגה
(ב,א): ״יראה״ – ״יראה״
4, ואם כן הכי יש לפרש: ״ולא יראה את פני ה׳
ריקם״ היינו ״ולא יראה את פני ה׳ ״
5 – בלי קרבן
6, ״ולא יראה״
7 – בלי ברכה
8. אכן זה הפירוש אינו אלא לפי נוסחא דילן שאין אומרים ״והשיאנו״ אלא בג׳ רגלים ולא בראש-השנה, אבל לנוסחת הגאונים שהביא הרא״ש במסכת ראש-השנה (פרק ד׳ סימן י״ד) לומר ״והשיאנו״ גם בראש-השנה
9 אי אפשר לפרש כן
10, אלא צריך לפרש, בשביל דכתיב (במדבר שם פסוק י׳) ״וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם וגו׳ והיו לכם לזכרון לפני אלוהיכם״ – ואין זכירה אלא לברכה
11. וזהו דבר המשורר ״ה׳ זכרנו יברך״.
״יברך את בית ישראל יברך את בית אהרן״. מבאר, דמשום הכי אנו מבקשים לזכרנו וממילא תבוא הברכה, ואין אנו מבקשים שיברך אותנו, משום דאם כן
12 היה כל אחד מישראל נדרש לקבל את הברכה לפי כוחו
13, ואין כן מדתו יתברך, אלא הזכירה
14 גורמת ברכה ממילא לכל אחד לפי חילו. והיינו דכתיב
(הושע ו,ג)15 ״ויבוא כגשם לנו״
16 – שהגשם הולך על כל הזרעים בשוה, ואין כל זרע מקבל את תועלת הגשם בשוה, אלא כל אחד לפי טבעו ומהותו. כך הזכירה של הקב״ה את ישראל
17 ״יברך״ – מגיעה ברכתו על כל אחד מישראל
18,
״את בית ישראל״ – כראוי להם לקבל את השפעת ברכתו בפרנסה והגנה
19,
״את בית אהרן״ – כראוי להם להתקדש בעבודה ובאהבת ה׳
20.
1. הקב״ה את שמן של ישראל...
2. ׳עמק הנצי״ב׳: ולא כתיב ׳ונזכרתם לישועה׳ או ׳לטובה׳, אלא סתם ״ונזכרתם״ וממילא ״ונושעתם״ – דכל זכירה דישראל הוא לישועה.
3. ומוסיף שם רבינו ב׳עמק הנצי״ב׳, וז״ל: וכן דרשו בבראשית-רבה: מצאנו שהקב״ה מזכיר שמן של ישראל ומברכן – שנאמר ״ה׳ זכרנו יברך״, ואין אנו מבקשים אלא שיזכירנו והיה בודאי לברכה. אבל ההיפך חלילה בהסתר-פנים וממילא ״והיה לאכול״
(דברים לא,יז). אלא דצריך עיון ממה שכתב בזוהר פרשת ויצא (דף קס,
א): אמר ר׳ חזקיה וכו׳ ותלמיד-חכם בר-נש כד צלי צלותיה לא יימא עליה ׳זכרני׳ ו׳פקדני׳ בגין דאיכא זכירה ופקידה לטב וזכירה ופקידה לביש וכו׳? ונראה דיש בזה נפקא-מינה בין יחיד לציבור, והכי משמע שם גם כן.
4. וז״ל הגמרא: דתניא, יוחנן בן דהבאי אומר משום ר׳ יהודה, סומא באחת מעיניו פטור מן הראיה, שנאמר ״יראה״ – ״יראה״ [רש״י: ״יראה״ [בחיריק תחת היו״ד] כתיב, וקרינן ״יראה״ [בצירי תחת היו״ד]. ״יראה״ [בחיריק] כל זכורך את פני האדון״ – משמע שהאדם רואה את השכינה, ״יראה״ [בצירי] כל זכורך את פני האדון״ – משמע שהאדון בא לראותך, הקיש הכתוב ראייתך לראייתו], כדרך שבא לראות כך בא ליראות, מה לראות – בשתי עיניו, אף ליראות – בשתי עיניו, עכ״ל. אמנם, לא נתבאר שם בגמרא מהי משמעות סוף המקרא ״ולא יראה את פני ה׳ ריקם״ לפי חידושה של הברייתא שהפסוק מוסב לא רק כלפי האדם אלא אף כלפי הקב״ה, דבשלמא לפי פשוטו שהפסוק מוסב כלפי האדם ברור שכוונת המקרא היא לענין קרבן ראיה שעל האדם להביא בבואו לראות את פני ה׳, אך לפי חידושה של הברייתא שהפסוק מוסב אף כלפי הקב״ה קשה ממה בא לאפוקי ה״ריקם״ כאשר הוא מוסב כלפי הקב״ה? ואת זה בא רבינו לבאר כעת.
5. לפי המשמעות ש״יראה״ מוסב כלפי האדם.
6. ׳היינו, לא יבוא לראות את פני ה׳ בלי קרבן׳ – לשון רבינו ב׳העמק דבר׳ (דברים שם).
7. לפי המשמעות ש״יראה״ מוסב כלפי הקב״ה.
8. כלומר, ׳ולא יהיה נראה ממנו יתברך ריקם אלא יהיה טעון ברכה׳ – לשון רבינו ב׳העמק דבר׳
(שם). ומוסיף שם רבינו, וז״ל: והוכחה על זה הפירוש גם כן מבואר בספר שמות
(כג,יז) – יעוין שם, עכ״ל, וז״ל שם: ״שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה׳ ״ – לא נזכר כינוי על הקב״ה בשם ״אדון״ זולת כאן ובפרשת כי-תשא גם כן בפרשת מועדות (להלן שם לד,כג). והוא משום שהזהיר הכתוב לילך ליראות בעזרה, ואם כן ההכרח לעזוב את ביתו וכל אשר לו ולילך ליראות, והוא דבר קשה ומופלג, על כן אמר רחמנא שההכרח הוא לכך, שהרי הקב״ה אדון לארץ – ובברכתו ברגלים, שהמה ראש השנה כל רגל למיוחד לו, תלויה כל הישיבה בארץ ישראל, על כן נצרכים אז לברכה.
9. וז״ל הרא״ש: רבינו יצחק בר יהודה הנהיג במגנצא לומר ״והשיאנו״ בראש-השנה ויום-הכיפורים בשם רבינו אלעזר הגדול, וכן רבינו משולם שאל את פי ראש ישיבה שבירושלים והשיבו שאומרים ״והשיאנו״ בראש-השנה ויום-הכיפורים. אבל גאון רבינו יצחק הלוי ז״ל הנהיג בגרמיי״ש שלא לומר, לפי שברכת מועדים לא שייך אלא בשלש רגלים דכתיב ״ג׳ פעמים בשנה יראה״ וסמיך ליה ״איש כמתנת ידו כברכת ה׳ וגו׳ ״. וכן כתב רבינו שלתיאל, ד׳ברכת מועדיך׳ זהו קרבן חגיגה דכתיב ביה ״כברכת ה׳ אלוהיך״, וזה אינו כי אם ״שלש פעמים בשנה״.
10. שהמקור של ׳כאשר רצית ואמרת לברכנו׳ הוא מ״ולא יראה את פני ה׳ ריקם״ וכנ״ל, שהרי מקרא זה נאמר רק על ג׳ רגלים ולא על ראש-השנה ויום-הכיפורים.
11. וכפי שנתבאר בקטע הקודם, והרי מקרא זה מוסב על כל המועדים ולא רק על ג׳ רגלים, ואם כן חזינן הכא שבכל המועדים – כולל ראש-השנה ויום-הכיפורים – ישנה ברכה של הקב״ה לישראל, וזהו המקור ל׳כאשר רצית ואמרת לברכנו׳. וב׳העמק דבר׳ (דברים שם) מוסיף רבינו, וז״ל: אבל לפי זה גם בראש-חודש צריך לומר ׳והשיאנו׳ שהרי כתיב
(שם) ״ובראשי חדשיכם״, ובאמת הכי איתא בירושלמי פרק ׳הרואה׳. והרא״ש שם כתב בשם ר׳ שלתיאל דחגיגה היינו ׳ברכת מועדיך׳, ואינו מובן, עכ״ל. אמנם קשה, שהרי לשון הפסוק היא ״וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם
ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלוהיכם״, הרי להדיא שהתקיעה בחצוצרות היא זו שמעלה את זכרונם של ישראל לפני הקב״ה, ואם כן נמצא שכל זה רק בזמן שבית המקדש קיים, מה שאין כן בזמן שאין בית המקדש קיים וליכא חצוצרות אין את מה שיעלה את זכרונם של ישראל לפני הקב״ה במועדים, ואם כן אכתי קשה כיצד אנו אומרים בזמן הזה בתפילתנו ״כאשר רצית ואמרת לברכנו״? אכן לפי דברי רבינו ב׳העמק דבר׳ (במדבר שם) בביאור מקרא זה לא קשיא מידי, וז״ל: ״והיו לכם לזכרון לפני אלוהיכם״ – ולא כתוב ׳לפני ה׳ אלוהיכם׳ כמו במקרא הקודם דמשמעו בבית המקדש שמקריבין שם, וגם בזה משונה דלא כתיב ׳ונזכרתם׳ אלא ״לזכרון״. אלא כדי ללמדנו דימים אלו המה ״לזכרון״ בכל מקום, אפילו שלא בבית המקדש שהוא ״לפני ה׳ ״, אלא בכל מקום שאלהותו יתברך היינו השגחתו עלינו... ואם כן פירוש המקרא כך הוא: דהחצוצרות שעל הקרבן בבית המקדש יהיה מועיל לאותו זכרון שבכל מועד וראש-חודש שהוא ״לפני אלוהיכם״ בכל מקום.
12. שהיה הקב״ה מברך אותנו, הרי לא היתה זו ברכה נפרדת לכל אחד ואחד אלא ברכה אחת לכלל ישראל, ו...
13. והרי זה ברור שאין ברכה אחת שמתאימה לכל כלל ישראל – שהרי כל אחד זקוק למשהו אחר.
14. של כלל ישראל שזה מה שאנו מבקשים וכנ״ל...
15. תחילת הפסוק: ״ונדעה נרדפה לדעת את ה׳ כשחר נכון מוצאו...״
16. מצודת-דוד: רב טוב יבוא לנו כמרבית מי הגשם...
17. גורמת לכך ש...
18. לפי חילו, וכדמפרש ואזיל...
19. שלזה הם זקוקים כפי שכתב רבינו במזמור הקודם בד״ה ״ישראל בטח בה׳ ״ – עיין שם.
20. שלזה הם זקוקים כפי שכתב רבינו במזמור הקודם בד״ה ״בית אהרן בטחו בה׳ ״ – עיין שם.