Tehillim 114 – תהלים קיד‏ – Mikraot Gedolot

דְהָפַךְ טִינָרָא לַאֲרִיתָא דְמַיָא שָׁמִיר לְמַעְיָן דְמַיִין.

Who turns the flint into a channel of water, the adamant to springs of water.

אלקאלב אלצואן אג׳מא מא ואלחג׳ר אלצלד מעין מא.

והוא זה שהפך את הצור שיהיה אגם מים. והוא זה שהפך את האבן הקשה למעיין מים.

חלמיש, והאבן החלמיש מעין מים.

למעיינו מים – ו״ו יתירה, כמו: חיתו יער (תהלים ק״ד:כ׳).

into a fountain of water Heb. למעינו. The "vav" is superfluous, as the "vav" in "the beasts (חיתו) of the forest" (Tehillim 104:11, 20).

ההופכי – כי הוא יבש מי הים והירדן והמים לחים והוציא נחלים שהם לחים מסלע שהוא יבש.

גם ו״ו למעיינו – נוסף. והנה הטעם כי השם לבדו יעשה דבר והפך הדבר. והנה הים והירדן והצורים בקעם והפך תולדתם.

WHO TURNED THE ROCK INTO A POOL OF WATER. God dried out the waters of the sea and the Jordan. Waters are wet [yet God dried them out]. God also brought out rivers, which are wet, from the rock, which is dry.

The vav of le-mayeno (into a fountain) is also superfluous.⁠¹

The meaning of our verse is, “God alone can do something and its opposite. He split the sea (Exodus 14:21), the Jordan (Joshua 3:13), and the rocks. God reversed their nature.”

1. The vav of le-mayeno (into a fountain) is superfluous. It is like the yods of ha-magbihi (Psalms 113:5), ha-mashpili (ibid., verse 6), mekimi (ibid., verse 7), le-hoshivi (ibid., verse:8) and mo-shivi (ibid., verse 9), which are superfluous. Hence, le-mayeno means “a fountain,” not “his fountain.”

ההופכי הצור – כמו שיש לו כח להפך הלח יבש, ששם הים לחרבה, כן הופך הצור היבש לח, ושם אותם לאגם מים, ולמעין מים, כמו שכתוב: והכית בצור ויצאו ממנו מים (שמות י״ז:ו׳). כי הוא אדון ובורא הכל, ולא ישנו בריותיו מצותו. וכן ההר, אף על פי שהוא הכבוד והקבוע בנבראים, כשירצה הוא, ישוב קל וינוע מהרה, ויחרד וירקד כמו האיל, למען ידעו כי הוא בורא הכל ובידו הכל.

ואין לתמוה ממה שעשה הקדוש ברוך הוא מהמים ארץ כי גם כן יעשה בהפך ר״ל מהארץ מים. וזהו ההופכי הצור אגם מים ולא היה זה באבנים הרפים הספוגיים בלבד כי אם גם החלמיש שהוא האבן המקשיי החזק יהפוך אותו למעיינו מים כי האבנים והצורים החזקים שהם מטבע הארץ בכחו הגדול ובזרועו הנטויה יהפכו לאגמים ומעיינות והוא אם כן פועל ההפכים כי בים סוף עשה מהמים אבנים וארץ. ובמדבר עשה מהאבנים מים.

ההופכי הצור אגם מים. כי אז יהפוך ׳אגם מים׳ ל׳צור׳, כאמרו (לעיל קז לג) ׳ישם נהרות למדבר ומוצאי מים לצמאון׳: חלמיש למעינו מים. כאמרו (שם פסוק לה) ׳ישם מדבר לאגם מים׳, וזה כי יחריב ישובי האומות או קצתם, ויישב את ארץ ישראל השוממה¹:

1. ׳כי הוא יבש מי הים והירדן והמים לחים, והוציא נחלים שהם לחים מסלע שהוא יבש, והנה הטעם כי ה׳ לבדו יעשה דבר והיפך הדבר, והנה הים והירדן והצורים בקעם והפך תולדתם׳ (אבע״ז). ׳כמו שיש לו כח להפוך הלח יבש, שׁשָׂם הים לחרבה, כן הופך הצור היבש - לח, ושׂם אותו לאגם מים ולמעין מים, כמו שכתוב (שמות יז, ו): והכית בצור ויצאו ממנו מים, כי הוא אדון ובורא הכל ומושל בכל ולא יְשַׁנּוּ בריותיו מצותו׳ (רד״ק).

״ההופכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים״ (תהלים קיד, ח). כלומר מפני קדושתו הופך הצור החזק אל אגם לעשות ממנו אגם מים, שהוא דבר נמס כמו המים. וכל זה מפני שלא יוכלו הנמצאים לעמוד מפניו, והצורים החזקים נהפכו מפניו למים. כי כאשר יאמר על דבר שיהפך* חזקו ותקפו ללא דבר נאמר ״ויהי למים״, כדכתיב (יהושע ז, ה) ״וימס לבב העם ויהי למים״. ובשביל זה היה הים בורח, וההרים רקדו כאילים, שלא יוכלו לעמוד מפני קדושתו.

ושני היודי״ן נוספים; ״חולי״ ״ההופכי״, באו לחלק בין פעולה לפעולה. כי חילוק יש בין אשר מחולל את הארץ, ובין אשר ההופך הצור אגם מים. וכמו שהמזמור אשר לפני זה (תהלים פרק קיג) באו ה׳* יודי״ן לחלק בין הפעולות, כי המזמור הראשון מיוסד, כי הנהגת המציאות הוא בחמשה דברים; (שם פסוק ה) ״המגביהי״, (שם פסוק ו) ״המשפילי״, (שם פסוק ז) ״מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון״, (שם פסוק ח) ״להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו״, (שם פסוק ט) ״מושיבי עקרת הבית אם הבנים״. ולומר כי באלו חמשה דברים יושלם הנהגה האלהית, כמו שהתבאר, ולכך מחלק את ההנהגות בחמשה יודי״ן, לתת הבדל ביניהם, ועל ידי מספר זה יושלם הכל, כי אין זה כזה. והם נגד הה״א שבה ברא הקב״ה את העולם (מנחות כט:), וראוי שתהיה ההנהגה בחמשה דברים. ומזמור זה (תהלים פרק קיד) על שני דברים, כמו שהזכרנו למעלה שכל הדברים הנזכרים במזמור זה הם כפל, כי מזמור זה בא על שנוי הטבע ונסים שעשה בעולם. וכבר אמרנו כי כל נס נעשה למעלה מן הטבע, והוא במדריגה שניה. לכך מחלק בשני יודי״ן בלבד. והבן הדברים כי הם אמתיים בלי ספק.

ומה שהוסיף וי״ו על (תהלים קיד, ח) ״למעינו מים״, שהיה לו לומר ״למעין מים״, הוי״ו להמשיך הדבר להפסיק. וכך פירושו, כי הוא יתברך ההופך חלמיש המעין, ולא שיהיה הרצון בזה לעשות מעין להשקות האדמה, ובשביל כך פועל דבר זה להפך החלמיש למעין, רק מפני קדושתו ורוממותו הכל נמס ונעשה למים, שהמים הם דבר נמס, וכמו שאמרנו כי כל הנמצאים נעשים לפניו לאפס, לכך נס הים*, והירדן נסב, והרים רקדו כאילים.

למעינו – העי״ן בשוא.

ההופכי – היו״ד יתירה.

אגם מים – הוא מקום כניסת המים.

חלמיש – הוא סלע קשה כמו ושמן מחלמיש צור (דברים ל״ב:י״ג).

למעינו – מלשון מעין והוי״ו יתירה.

ההופכי – ההופך את הצור היבש להיות אגם מים.

חלמיש – כפל הדבר במ״ש.

צור, חלמיש – חלמיש קשה מצור.

ולמעינו – הכינוי מוסב על האגם, המעין של האגם יצא מן החלמיש.

ההופכי – כבר בארתי למעלה סי׳ ע״ז על פסוק ראוך מים אלהים ראוך מים יחילו, שבעת נגלה ה׳ על הים לבקעו, נגלה כפי שהוא השורש ליסוד המים, ועי״כ בטל כח המים וטבעם לפני השורש, שעז״א שהמים ראוך בצורת מים ועי״כ יחילו, וז״ש שהיה נס מפני שנגלה עליו בשורש המים, עד שיהפך גם הצור לאגם מים – בכח שורש המים שנמצא אתו, והחלמיש קשה יותר מן הצור, וממליץ שהצור הקשה נהפך להיות אגם מים ומקום לח,

והמעין של האגם, היה החלמיש שקשה עוד יותר מן הצור, שמן החלמיש, בא המעין אל האגם מים שנעשה מן הצור.

״ההפכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים״. הוכחה שכך רצונו יתברך, ממה שעשה¹ בשעה שהכה² צור להוציא מים לצורך ישראל³ – כתיב (תהלים קה,מא) ״פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר״⁴, ביאורו, שמתחילה לא הוציא⁵ מים בשפע רב⁶ משום דאם כן היו אומרים דאין זו בריאה יש מאין אלא ברכה ביסוד המים שבכל צור⁷, על כן מתחילה ״פתח צור ויזובו מים״ – פירוש, יסוד המים שבו יצאו לחוץ, ונשאר אותו הצור כאבן חלמיש שמוציאים ממנו אש באשר אין בו את יסוד המים⁸, ואחר כך ״הלכו בציות נהר״⁹ וראו הכל את כח הנס¹⁰.

והן הן הדברים: ״ההפכי הצור״¹¹ מתחילה ל״אגם מים״¹², ואחר כך כשנעשה ״חלמיש״¹³ – ״למעינו מים״¹⁴. ואחר שכך רצונו יתברך בהליכות ישראל בצאתם ממצרים עד בואם לארץ ישראל¹⁵, משום הכי עשו הים והירדן וההרים דברים נפלאים יותר מהנדרש לצורך הענין.

1. הקב״ה.

2. משה.

3. ברפידים, כפי שמתואר בפרשת בשלח (שמות יז,א-ז).

4. וכותב רבינו בפירושו על הספרי ׳עמק הנצי״ב׳ (פרשת בהעלותך פיסקא ל״ז), וז״ל: ...דקשה מהו ״ויזובו מים״ דמשמעו מעט מים הזב מכלי? וכן פירשו במדרש-רבה פרשת חוקת (יט,ט): ״הן הכה צור ויזובו מים״ (תהלים עח,כ) – כזב שהוא נוטף טיפין, אמרו לו, בן עמרם – הללו מים ליונקי שדים וכו׳, ואחר כך ״ונחלים ישטופו״ (שם). והנה פירש המדרש זה הפסוק על מי מריבה, וזהו דרך דרש, אבל פשוטו של מקרא קאי על מי רפידים שהיה קודם תרעומות של המתאוננים.

5. הקב״ה.

6. מן הצור.

7. שהרי כל יצירה בעולם מורכבת מארבעה יסודות – אש, רוח, מים, עפר. ו׳רצה הקב״ה להראות לישראל שמוציא להם מים יש מאין ולא שמברך כח המים שיש בסלע מטבעו׳ – לשון רבינו ב׳עמק הנצי״ב׳ (שם), והטעם לכך הוא כפי שמבאר רבינו כאן שבצאת ישראל ממצרים רצה הקב״ה לעשות עמהם ניסים גלויים שלא בדרך הטבע בדווקא וכפי שנתבאר.

8. לא מצאנו מקור לדברי רבינו בביאור ענינה של אבן ה׳חלמיש׳.

9. רש״י: הלכו נהרות מן הבאר בארץ ציה.

10. ומוסיף רבינו ב׳עמק הנצי״ב׳ (שם), וז״ל: ואף על פי שלא נרמז זה בפרשת בשלח מכל מקום בא דוד ופירש שכן היה המעשה.

11. ׳דצור יש בו כח המים׳ – לשון רבינו ב׳עמק הנצי״ב׳ (שם), וכנ״ל.

12. ׳מעט מים משלו נעשה לאגם׳ – לשון רבינו ב׳עמק הנצי״ב׳ (שם), וכנ״ל.

13. ׳שאין בו את יסוד המים׳ כלשון רבינו לעיל, עשהו הקב״ה...

14. יש לציין כי ב׳עמק הנצי״ב׳ (שם) מביא רבינו פירוש זה בשם חותנו הגאון ר׳ איצל׳ה מוואלאז׳ין זצ״ל.

15. שיתנהגו בני ישראל בניסים גלויים שלא בדרך הטבע, וכפי שראינו מן המעשה הנ״ל.

אגם – ממקור גם, מקור שרש גָמָא, הגמיאיני נא מעט מים מכדך (פרשת חיי שרה) שהוראתו יניקה מועטת, וכן האגם יונק מנהר ונחל, וגם שם גוֹמֶא מגזרה זו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון