×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) בְּצֵ֣את יִ֭שְׂרָאֵל מִמִּצְרָ֑יִםבֵּ֥ית יַ֝עֲקֹ֗ב מֵעַ֥ם לֹעֵֽז׃
When Israel left Egypt, the House of Yaakov from a people of foreign tongue,⁠1
1. of foreign tongue | לֹעֵז – Or, similarly: "of unintelligible speech". The word appears only here in Tanakh, but it is used often in Rabbinic Hebrew to refer to foreign languages. Rashi supports this reading by noting that "עַם לֹעֵז" might be similar to the term "עַם נוֹעָז" in Yeshayahu 33:19 which, based on the continuation of the verse, refers to: "a people... of stammering tongue which cannot be understood". Cf. Abarbanel who raises the possibility that the word "לֹעֵז" stems from the noun "עז", might, so that our verse states that Egypt is a "nation of might". R"E Ashkenazi alternatively suggests: "a slandering nation", finding support in the phrase "להוציא לעז" (to spread evil speech).
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלשיעורי ספורנומעשי ה׳מהר״למצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהואיל משהעודהכל
בְּמִפַּק יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַמֵי בַּרְבְּרָאֵי.
When Israel came out of Egypt, the house of Jacob from barbarian peoples ׀
בצאת ישראל ממצרים – זה שאמר הכתוב (תהלים ק״ה:ל״ח) שמח מצרים בצאתם. א״ר ברכיה משל לבעל בשר שהוא רוכב על החמור וכו׳. כיון שראה דוד היאך היו ישראל שמחים כשיצאו ממצרים התחיל מקלס על יציאת מצרים שנאמר בצאת ישראל ממצרים. זה שאמר הכתוב (שם ס״ח:ה׳) שירו לה׳ זמרו שמו סולו לרוכב בערבות. מהו שירו לה׳ צפו לה׳. כענין שנאמר (איוב ז׳:ח׳) לא תשורני עין רואי. דבר אחר שירו לה׳ אמרו לפניו שירין וזימרין. ומהו סולו ר׳ יהודה ורבי נחמיה. ר׳ יהודה אומר קילסו. ר׳ נחמיה אומר שיערו לפניו דרכיכם. כענין שנאמר (ישעיהו ס״ב:י׳) סולו סולו המסילה. (תהלים ס״ח:ה׳) לרוכב בערבות. רבנן אמרי שני רקיעין הן שנאמר (שם ל״ד) לרוכב בשמי שמי קדם. רבנן אמרי שלשה (דברים י׳:י״ד) הן לה׳ השמים ושמי השמים. ר׳ אליעזר אומר שבעה הן - שמים רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות. וכבודו של הקב״ה בערבות שנאמר (תהלים ס״ח:ה׳) סולו לרוכב בערבות. מהו בערבות. אמר רבי תחליפא בן יעקב בשם רבי יהודה ברבי סימון שראה הקב״ה מעשיהם של צדיקים וערב עליו מעשיהם. אמר ר׳ פנחס הכהן בר חמא הרקיע ששמו ערבות הקב״ה זורע מעשיהם של צדיקים עליו והוא עושה פירות. (שם) ביה שמו ר״י הנשיא שאל את ר׳ שמואל בר נחמן מהו שכתוב ביה שמו. אמר לו אין לך כל מקום ומקום שאין אדם ממונה על ביאה שלו. ומי ממונה על ביאה של עולמו כביכול הקב״ה. שנאמר ביה שמו. אתמהא אל תהי קורא ביה אלא ביאה שמו. אמר רבי יהודה הנשיא חבל על דאבדין ולא משתכחין שאילית יתה לרבי אלעזר ולא אמרה לי כן. אלא אמר לי מהו ביה שמו בשני אותיות הללו ברא הקב״ה שני עולמים שנאמר (ישעיהו כ״ו:ד׳) כי ביה ה׳ צור עולמים. ביו״ד ה״א. ואין אנו יודעין אם העולם הזה נברא בה׳ ואם העולם הבא נברא בי׳. ממה שנאמר (בראשית ב׳:ד׳) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. בה׳ בראם הרי העולם הזה נברא בה׳. ולמה מה עסקה של ה׳ פתוחה למטה וסתומה מכל צדדיה. כך העולם הזה כל מה שנברא בו יורדין לשאול. ואותה העקיצה שיש בה רמז לתחיית המתים. והעולם הבא נברא בי׳. למה מה עסקה של יו״ד קומתה כפופה כך פניהם של הרשעים עתידים להיות מכורכמות לעתיד לבוא. דבר אחר מה עסקה של יו״ד קטן בקומתה כך הרשעים לעתיד לבוא שנאמר (ישעיהו ב׳:י״ז) ושח גבהות אדם. כשראה דוד כי בשתי אותיות הללו ברא הקב״ה שני עולמות התחיל מקלס בהם הללויה.
בצאת ישראל ממצרים – א״ר אלעזר הקפר בזכות ארבעה דברים יצאו ישראל ממצרים. שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ולא היו פרוצים בעריות ולא גילו מסתורין. את מוצא היה הדיבור מופקד אצלן שנים עשר חדש כמה שאמר להן (שמות ג׳:כ״ב) ושאלה אשה משכנתה. ולא היה בהם מי שיגלה את הדבר. ולא היו פרוצין בעריות אחד היה בהם ופירסמו הכתוב שנאמר (ויקרא כ״ד:י׳) ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי. דבר אחר באיזה זכות נגאלו. רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר בזכות דם הפסח ודם מילה שנאמר (יחזקאל ט״ז:ו׳) ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי. רבי נחמיה אומר בזכות התורה שנאמר (שמות ב׳:כ״ה) וירא אלהים את בני ישראל. ובמתן תורה כתיב (שם כ׳:ט״ו) וכל העם רואים את הקולות. ויש לך מקום אחר ללמוד ממנו (שם ג׳:י״ב) בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדון. רבי יהושע בן לוי אמר בזכות המשכן שנאמר (שם ל״ט:מ״ג) וירא משה את כל המלאכה. ויש לך ממקום אחר ללמוד (שם כ״ט:מ״ו) אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. על תנאי לשכני בתוכם. ר׳ אלעזר אומר בזכות חנניה מישאל ועזריה שנאמר (שמות ב׳:כ״ה) וירא אלהים את בני ישראל. ועליהם כתיב (ישעיהו כ״ט:כ״ג) בראותו ילדיו מעשה ידיו. מהו ילדיו (דניאל א׳:ד׳) ילדים אשר אין בהם כל מום. רבי אבא בר כהנא אמר בזכות דורו של ישעיה (ישעיהו כ״ט:כ״ג) מעשה ידיו בקרבו. וכיון שראה דוד בכמה זכיות יצאו ישראל ממצרים התחיל מקלס על יציאת מצרים הללויה. (בצאת ישראל ממצרים).
דבר אחר: בצאת ישראל ממצרים – ראה מה כתיב (דברים ד׳:ל״ד) או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי. אמר רבי חייא בשם רבי ירמיה משל לגבור שהיה יורד למלחמה או לנצח או להנצח. לכך נאמר (שם) ובמלחמה. אמר רבי אבא בר אחא בשם רבי חנין מהו גוי מקרב גוי כאדם ששומט את העובר ממעי בהמה. כך הוציא הקב״ה את ישראל ממצרים שנאמר גוי מקרב גוי. כענין שנאמר (ויקרא א׳:י״ג) והקרב והכרעים. למדנו צער לנשמט. לשומט מנין שנאמר (דברים ד׳:כ׳) ויוציא אתכם מכור הברזל. כאדם שנוטל את הזהב מתוך הכור שלא בצבת ולא בסמרטוטין כביכול כך ישראל. אמר רבי אבין בשם רבי סימון מהו מקרב גוי. שהיו מובלעים בתוך מעיהם שנאמר (תהלים קכ״ד:ג׳) חיים בלעונו. ואם לחשך אדם לומר אינו מזכיר מצרים באותו ענין. הרי הוא אומר (שם ב׳) לולי ה׳ שהיה לנו בקום עלינו אדם. ואין אדם אלא מצרים שנאמר (ישעיהו ל״א:ג׳) ומצרים אדם ולא אל. ועשה הקב״ה להם עשרה נסים על הים. א׳ עשאו חומות חומות ואין חומה שאין בה מגדל ואין מגדל שאין בה שומר והיו מלאכי השרת משמרין את ישראל שלא ינזקו. אמר להן משה בואו ועברו אמרו לו היאך נעבור בין החומות הללו שנאמר (שמות יד כב-כט) והמים להם חומה. הקפיא לב הים ועלה הים ומלא על כל גדותיו. כשם שהאדם צף שתי ידות אחת למעלה ואחת למטה כך הקפיא הקב״ה לבו של ים ומלא את כל גדותיו. ב׳ ועשאו כמין כיפים שנאמר (חבקוק ג׳:י״ד) נקבת במטיו. אמר להם משה באו ועברו. אמרו כשהיו המים שתים מלמטן ואחת מלמעלן לא היינו יכולים לעבור ועכשיו ששנים מלמעלה ואחת מלמטן על אחת כמה וכמה. ג׳ עשאו כמין פלטיות שנאמר (שם) ראש פרזיו. ואין פרזיו אלא פלטיות שנאמר (זכריה ב׳:ח׳) פרזות תשב ירושלם. ד׳ הוציא להם מתוקין מתוך מלוחין ושתו הם ובהמתם שנאמר (תהלים ע״ח:ט״ז) ויוציא נוזלים. ה׳ עשאו כטיט שנאמר (חבקוק ג׳:ט״ו) דרכת בים סוסיך חומר. ו׳ עשאו כמתבן שנאמר (שמות ט״ו:ח׳) נצבו כמו נד נוזלים. כמו נד של תבן שבין שתי ערימות. ז׳ ועשאו כמין פרורות פרורות שנאמר (תהלים ע״ד:י״ג) פוררת בעזך ים. ח׳ עשאו גזרים שנאמר (שם קל״ו:י״ג) לגוזר ים סוף לגזרים. ט׳ עשאו כיבשה שנאמר (שמות י״ד:כ״ט) ובני ישראל הלכו ביבשה. י׳ עשאו כמין בקעה והעלה עשבים והיו ישראל רועים בה שנאמר (ישעיהו ס״ג:י״ד) כבהמה בבקעה תרד.
בצאת ישראל ממצרים. ר׳ פנחס בש״ר אושעיא אמר נטל הקב״ה רגליו של יעקב והעמידם על הים, א״ל ראה נסים שאני עושה לבניך, ר׳ הונא בש״ר אחא אמר אף רגליהם של אבות עמדו על הים, הדא הוא דכתיב נגד אבותם עשה פלא.
אללהם כמא עמלת אד׳ כ׳רג׳ אסראיל מן מצר, ואל יעקוב מן אלשעב אללגט.
ה׳ כפי שעשית [נסים כדלהלן בפסוקים הבאים] לישראל ביציאת ישראל ממצרים וכאשר יצאו בית (משפחת) יעקוב מהאומה הנכריה.
ה׳ כמו שעשית כאשר יצא ישראל ממצרים ובית יעקב מן העם הלועז. כל מזמור זה אינו אלא הקדמה למזמור הבא ולפיכך החל במזמור דלקמן כך לא לנו. וראה שם בפירוש. ותרגם לעז ״לגט״ והוא המוציא קול הברה בלי חתוך אותיות מובנות. וברור שהכוונה כאן באזני השומע שאינו מכיר אותה שפה. וכן כתב רבינו גם בביאורו ל״שבעים מלים״. והוסיף ויתכן שיהא ענינו עם נועז בחלוף הלמד כגון כמו לשכה נשכה.
מעם לועז – עם שפת לשון אחר שאינו לשון הקדש, וחבירו את עם נועז לא תראה עם עמקי שפה וגו׳ (ישעיהו ל״ג:י״ט), ונו״ן ולמ״ד נחלפות זו בזו, כמו נשכה (נחמיה י״ג:ז׳) שהוא לשכה, בספר עזרא.
a people of a strange tongue With another language, which is not the Holy Tongue. A similar expression is: "A people of a strange tongue you shall not see, a people of speech too obscure, etc.⁠" (Yeshayahu 33:19). The "nun" and the "lammed" are interchangeable, like נִשְׁכָּה, chamber, which is [equivalent to] לִשְׁכָּה, in the Book of Ezra (Nechemyah 13:7).
מעם לועז – שאינם יודעין לספר לשון רומנציי״ר.
בצאת ישראללועז – מדברי רבותינו ז״לא כמו לעז על בניה אוב ללועזות.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870 חסר: ״מדברי רבותינו ז״ל״.
ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״על בניה או״.
FROM A PEOPLE OF STRANGE LANGUAGE. The meaning of the word lo’ez can be ascertained from the words of our rabbis, of blessed memory. Compare this to motzi la’az al bane’ha (invents lies concerning her children),⁠1 and le-la’uzot (those who speak a foreign language).⁠2
1. T.B. Sanhedrin 43b. Literally, “to spread foreign words”; that is, to speak things that are far from the truth, to defame.
2. T.B. Megillah 2:1.
בצאת ישראל מעם לועזלועז – מדבר לשון אחרת שאינו לשון עברי, כלומר יצאו מעם שלא היו מבינים לשונם, כמו שכתוב בקללות: גוי אשר לא תשמע לשונו (דברים כ״ח:מ״ט). אף על פי שאי אפשר שלא היו מבינים לשונם, שהרי היו ביניהם כמה שנים, אפשר שקצתם היו מבינים אותם שהיו עובדים ביניהם, והיו בהם שלא יצאו ממקומם שהיה מיוחד להם, והיא ארץ גושן, והיו מדברים לשון עברי. ואפילו אותם שהיו יוצאים ביניהם, עם המצרים היו מדברים לשון מצרי בהכרח, אבל בינם לבין עצמם היו מדברים לשונם שהוא לשון עברי. והנה היו מוכרחים ללשון אחרת, והאל הוציאם מאותו העם שהיה לועז. וכן בדברי רז״ל (משנה מגילה ב׳): אבל קוראים לועזות בלעז.
מצד שכיון במזמור שלפניו להודיע יחוד האל והשגחתו בתחתונים והיותו גומל לטובים, כיון בזה להודיע יכולתו בשינוי הטבעים. וסיפר הענין ביציאת מצרים, ואמר בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז ר״ל עם מדבר בלשון אחרת לא בלשון עברי.
{מלוקט מהגדת אברבנאל זבח פסח}
ואחרי שהניח זכרון השם ויכלתו הביא ראיה עליו מיציאת מצרים כי שם ראו בחוש כל הגבורות והנפלאות הנזכרות והוא אמרו: בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז – שקרא המצריים עם לועז לפי שכל מי שאינו מדבר בלשון הקדש יקרא לועז ואולי קרא למצריים עם לועז מפני עזותם.
בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, ובֵּית יַעֲקֹב – היינו החסידים שבדור ההוא1, כמו שבט לוי שלא היו בעבודת פרך – מֵעַם לֹעֵז2, שמצרים היו עם [תועה] מדרך השכל3 מאוד, וכן העיד הכתוב ואמר (ויקרא י״ח:ג׳) ׳כמעשה ארץ מצרים לא תעשו׳4:
1. ׳יעקב׳ הם הצדיקים, ראה מש״כ לעיל (תהלים י״ד:ז׳).
2. בתנחומא (וארא ו): ׳אריב״ל, שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך׳.
3. לשה״כ במשלי (כא טז).
4. ׳ישראל׳ – העם המשועבד, ו׳בית יעקב׳ – הנעלים שבהם שלא היו משועבדים, אלא היו בתוך עם לועז.
בצאת ישראל וגו׳ – הנה בפרק הזה נמשך אחרי הפרק שקודם, שאחרי שאמר שיאות להתהלל ולהשתבח בהיותנו עבדי ה׳, לפי שממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה׳ (תהלים קי״ג:ג׳) ושהוא משגיח בפרטים, הנה אמר שבצאת ישראל ממצרים בהתפרסם אלהותו ויכלתו והשגחתו ונהיה מהולל שמו ממזרח שמש עד מבואו (תהלים קי״ג:ג׳), ואומרו מעם לועז אפשר לומר שלשון המצריים היה מאז לשון איטלי״א שנקרא לועז שהיו קוראים לכל מלך המושל עליהם פרעה שכן קוראים לאדון בלשון איטלייא פרעה, וכן ג״כ פוטיפר הוא בלשון איטלי״א יכול לעשות. ויתכן לומר על אומרו בית יעקב מעם לועז נכון מזה שהוא לשון הוצאת לעז עם מאמרם ז״ל שדרשו בפרשת פנחס, ואמרו לפי שהיו האומות מבזים אותם ומוציאים לעז לאמר מה אלו מתייחסים על שבטיהם סבורים הם שלא שלטו המצריים באמותיהם לפיכך הטיל הקב״ה שמו עליהם, כי שאר האומות שהיו במצריים היו מוציאים לעז זה, ולכך נאמר בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז.
״בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז״ (תהלים קיד, א). כל השבח הזה כפול; ״היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו״ (שם פסוק ב), וכן (שם פסוק ג) ״הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור״, וכן (שם פסוק ד) ״ההרים רקדו כאילים גבעות כבני צאן״. וכן בסוף המזמור (שם פסוק ז) ״מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב״, וכן (שם פסוק ח) ״ההופכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים״ כפל הלשון. וזה אחר שסדר הנהגת הקב״ה את העולם בדבר שהוא הנהגת העולם ואינו יוצא מן הטבע, התחיל אחר כך לספר בדברים שהם למעלה מן הטבע אשר השם יתברך מחדש בעולמו. וכל הדברים אשר זכר אחר כך כולם הם חדוש ונפלאות אשר יעשה הקב״ה בעולם.
והתחיל ״בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז״, פירוש זה כי יש לישראל שתי שמות; ״ישראל״, ו״בית יעקב״. שם ״יעקב״ במה שהם אומה זאת בלבד, אמנם שם ״ישראל״ מצד מעלתם וחשיבותם שדבק בהם כח עליון. וכן אומת מצרים זכר להם ב׳ שמות; השם האחד במה שהם אומה בלבד. השם השני מה שדבק בה כח עליון, שכל אומה דבק בה כח עליון, רק כי ישראל דבק בכח קדוש, שהם חלק השם יתברך, והאומות בכח שר של מעלה. ואמר שהיה השעבוד לישראל במה שהם ״ישראל״ תחת יד מצרים, ושעבוד ״בית יעקב״ תחת עם לועז.
וכאשר יצאו ממצרים, אז נעשה ישראל להקב״ה לעם, להיות יהודה, שהוא ראש ונשיא לישראל, לקדשו. כי מאחר שהובחר שבט יהודה למלכים, הנה הוא ״לקדשו״, למשוח ממנו מלכים בשמן קודש (הוריות יא:), והקדושה הזאת מורה על קדושה אלהית.
לועז – כל שפת לשון עם זולת לשון הקודש תקרא לועז ובמשנה קורין אותה ללועזות בלע״ז (בבלי מגילה י״ז).
בצאת – בעת יצאו ישראל ממצרים.
בית יעקב – כפל הדבר במ״ש.
ישראל, יעקב – ע״ל י״ד ז׳.
בצאת – (חלק ב׳ עד ואלהינו בשמים), יספר כי ההשגחה הפרטית הזאת התחיל בישראל מעת שיצאו מארץ מצרים, שמאז הפלם ה׳ לחלקו ויצאו מהנהגת המערכת ואז הפליא עמהם בהנהגה נסיית באותות ומופתים עד שראו כולם שה׳ משגיח בעולם עפ״ז יתרעם שהגם שעתה אין אנו ראויים לזה עפ״י מעשינו, למה לא יעשה בעבור שמו הגדול שלא יהיה חילול השם.
בצאת ישראל ממצרים אז נעשה דבר זה מהנסים והנפלאות וההשגחה הפרטית,
בית יעקב – מורה על ההמון, וזה הבדלו מן ישראל שמורה על אנשי המעלה,
בית יעקב – ההמונים יצאו מעם לועז כי היו מעורבים עמהם, וישראל הגדולים כמו שבט לוי והזקנים לא היו מעורבים עמהם ויצאו רק מארץ מצרים.
״בצאת ישראל וגו׳⁠ ⁠⁠״. עתה החל רעיון אחר בהשגחת ה׳ על ישראל, דבשיר הראשון היתה הכוונה על השגחת ה׳ בהליכות הטבע שעל זה חלה ברכה והשפעה על ידי התפילות והברכות של ישראל1 – כי כן יסד מלכו של עולם, וכפי שכתבתי בפירוש התורה על הפסוק ״וכל שיח השדה וגו׳⁠ ⁠⁠״ (בראשית ב,ה)2, מה שאין כן במקום שהוא למעלה מן הטבע שם לא שייך ׳ברכה׳3 כפי שכתבתי בספר דברים (לג,כו) על הפסוק ״רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים״4 ועוד בכמה מקומות5. אם כן מזה מבואר דעד כה6 דיבר בהשגחת ה׳ על ישראל בהליכות הטבע, ועתה מדבר על מה שהרים ה׳ את ישראל ביציאת מצרים ברוח הקודש7 ובניסים נגלים שהוא למעלה מן הטבע.
ואמר: ״בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז״. דבשביל שני דברים חדל הקב״ה8 להשרות רוח הקודש על מי שראוי לכך – האחד, דהמקום אינו ראוי לכך, וכדאיתא במועד-קטן (כה,א) על המקרא ״היה היה דבר ה׳ אל יחזקאל וגו׳⁠ ⁠⁠״ (יחזקאל א,ג) – משום שכבר היה בארץ ישראל, אבל מתחילה לא חלה רוח הקודש במקום טמא9. ואף על גב דבריש מכילתא (בד״ה ״בארץ מצרים״) תניא, שעד שלא נבחרה ארץ ישראל היה כל מקום ראוי לדברות10, מכל מקום ארץ מצרים היתה מלאה גילולים יותר מכל הארצות על כן לא היה יכול הדיבור להיות שם, וכדאיתא שם במכילתא על מה שאמר משה ״כצאתי את העיר וגו׳⁠ ⁠⁠״ (שמות ט,כט)11. השני, שאין הדור זכאי לכך, וכדאיתא בבבא-בתרא (קלד,א)⁠12.
וזהו שאמר כי ״בצאת ישראל״ שהמה בני ישראל הגבוהים במעלה13 וראויים לרוח הקודש, אבל כל זמן שהיו ישראל במצרים לא הגיעו למעלתם14, אבל כשיצאו ״ממצרים״15, ו״בית יעקב״ – היינו כל הדור16, יצאו ״מעם לועז״ – שהיו שקועים בקרבם17, אז ״היתה יהודה לקדשו״18. כבר ביארנו בספר דברים (לג,יב) בפסוק ״לבנימין אמר״19, דטבע שבט יהודה היה נמשך אחר הליכות הטבע ולא להיות למעלה מן הטבע, ושמה מבואר על פי המכילתא בפרשת בשלח (פרשה ה׳ בד״ה ״ויבואו בני ישראל״) דבזה היו חלוקים יהודה מבנימין20.
1. וכפי שהאריך רבינו לעיל שם.
2. וז״ל שם: והענין, דמראש הבריאה קבע הקב״ה שיהיה עסק פרנסה – שבא בהליכות עולם ומעורב בהשגחה עליונה – מגיע על ידי מפגיע של ׳עבודה׳, היינו, או קרבנות במקום הראוי לכך או תפילה בכל מקום. ומשום הכי נקראו אלו סתם ׳עבודה׳ יותר משארי מצות שבתורה שהם גם כן עבודת ה׳, היינו על שם הכתוב ״עובד אדמתו ישבע לחם״ (משלי יב,יא), פירוש, דשארי מלאכות שאדם עושה אפשר שעושה בשביל פרנסה ואפשר בשביל צורך אחר, מה שאין כן עובד אדמתו אינו אלא לשבוע לחם. וכך הוא ההבדל בין כל המצוות שבתורה לעבודת הקרבנות או תפילה, דשאר מצוות ועבודת ה׳ שכרם שמור לעולם הבא, או בעולם הזה אוכל פריו בעושר וכבוד וכדומה מדה כנגד מדה, מה שאין כן קרבנות או תפילה עיקרם באים לפרנסה, כדאיתא בכתובות (י,ב) ׳למה נקרא שמו מזבח – שהוא מזין׳, (ועוד יבואר בפרשת פינחס אם יזכני ה׳), וכן תפילה קבועה משום הכי נקראת במסכת שבת (י,א) ׳חיי שעה׳ (ולהלן (מח,כב) יבואר דיוק מקרא בתפילת שלמה בזה). וכן כל ברכות הנהנין באים לברך שפע אותו מין, וכדאיתא בברכות ריש פרק ׳כיצד מברכין׳ (לה,ב): כל הנהנה בעולם הזה בלא ברכה הרי זה גוזל הקב״ה וכנסת ישראל, שנאמר ״גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע, חבר הוא לאיש משחית״ (משלי כח,כד) – חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים, (עכ״ל). והטעם בזה, דבברכות הנהנין נותן שפע ברכה במין הנאכל, והמונע מזה הרי זה גוזל את הקב״ה הרוצה להשפיע, ואת כנסת ישראל הצריכים לכך, וחבר הוא לירבעם בן נבט שמנע קרבנות מישראל שמביאים ברכה, עכ״ל, ולהלן בפרשת נח ב׳הרחב דבר׳ (שם ט,כו) מוסיף רבינו, וז״ל: והיינו שמכנים את ה׳ ׳הקדוש ברוך הוא׳ – משמעו, דאף על גב שהוא ׳קדוש׳ שפירושו מובדל מן העולם, מכל מקום ׳ברוך הוא׳ – היינו, שמתנהג בהשגחה טבעית שנדרשת לברכה, עכ״ל. ועיין עוד בפירושו של רבינו על שיר-השירים ׳מטיב שיר׳ (א,ז) וכן בביאורו על הספרי ׳עמק הנצי״ב׳ בפרשת שלח (פיסקא א׳ בד״ה ״ונעשה רצוני״) בענין זה.
3. שמשמעותה – ׳תוספת כח כביכול בגבורה של מעלה׳ כלשון רבינו בתחילת המאמר הקודם.
4. וז״ל שם: ״ובגאותו שחקים״ – דכבר ביארנו... דזה שנדרש תפילה אפילו בזמן שהקב״ה רוצה להשפיע בלא זה, אינו אלא בזמן שההנהגה היא טבעית ולא בזמן שבא בהנהגת נס ומדת ׳תפארת׳, ואז אין צריך לעזר תפילה, והיינו דקאמר ״ובגאותו״ – בזמן שהקב״ה מנהיג במדת ׳תפארת׳, והוא כינוי על השפעה ניסית שאין צריך לעזר תפילה, משום הכי ממשיל שהוא גאותו של הקב״ה, אז הוא ״רוכב שחקים״, וכדאיתא בחגיגה (יב,ב) דב׳שחקים׳ שוחקים מן לצדיקים – היינו דרך נס.
5. בראשית ט,כו. שם יד,כ. שם כד,כז. שמות יד,טו. דברים ו,ד.
6. כלומר, במזמור הקודם ששם הוזכר ענין ה׳ברכה׳ כלפי הקב״ה וכפי שנתבאר שם.
7. כלומר, שזכו ישראל לרוח הקודש וכדלהלן.
8. במצרים.
9. וז״ל הגמרא שם: ...פתח עליה [על רב הונא] רב אבא, ראוי היה רבינו שתשרה עליו שכינה אלא שבבל גרמה ליה [רש״י: שאין שכינה שורה בחוץ לארץ]. מתיב רב נחמן בר חסדא... ״היה היה דבר ה׳ אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים״? טפח ליה אבוה [רש״י: רב חסדא] בסנדליה [רש״י: שטפח לו לרב נחמן בסנדלו, כאדם שנוגע על רגל חבירו בחשאי, כדי שלא ישמעו העומדים סביב מיטתו של רב הונא. דבר אחר, הכהו בסנדלו], אמר ליה, לאו אמינא לך לא תיטרוד עלמא [רש״י: לא תטרח בקושיות] – מאי ״היה״ שהיה כבר [רש״י: כלומר, ההיא שעתא הוה ולא יותר. דבר אחר, ׳שהיה כבר׳ – בארץ ישראל, ששרתה עליו רוח הקודש].
10. וז״ל: ...ועד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדברות, משנבחרה ארץ ישראל יצאו כל הארצות.
11. וז״ל: ״בארץ מצרים״ (שמות יב,א) – חוץ לכרך, או אינו אלא תוך הכרך, כשהוא אומר ״ויאמר אליו משה כצאתי את העיר״, והלא דברים קל-וחומר – ומה תפילה הקלה לא התפלל אלא חוץ לעיר דיבור חמור לא כל שכן. ומפני מה לא נדבר עמו תוך הכרך – מפני שהיתה מלאה שיקוצים וגילולים, עכ״ל. והשוה עוד לדברי המדרש (שמות-רבה יב,ה), וז״ל: ״ויאמר משה כצאתי את העיר״ – מכאן שלא היה חפץ משה להתפלל בתוך מצרים לפי שהיתה מטונפת בגילולים ושיקוצים.
12. וז״ל הגמרא: תנו רבנן, שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן, שלושים מהן ראויים שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו... עכ״ל, ומפרש הרשב״ם, וז״ל: אלא שעוון הדור גורם ואין הדור ראוי לכך.
13. רבינו כאן לשיטתו [בכמה מקומות, ראה בעיקר – ׳העמק דבר׳ בראשית לה,י, ושמות יט,ג], ש״ישראל״ היינו גדולי ישראל ו״יעקב״ היינו המון העם.
14. כלומר, לא זכו שתשרה עליהם רוח הקודש מב׳ הטעמים שכתב רבינו.
15. שזו היתה הסיבה הראשונה לכך שלא שרתה עליהם רוח הקודש – ׳דהמקום אינו ראוי לכך׳ וכנ״ל.
16. רבינו כאן לשיטתו [בכמה מקומות, ראה בעיקר – ׳העמק דבר׳ בראשית לה,י, ושמות יט,ג], ש״ישראל״ היינו גדולי ישראל ו״יעקב״ היינו המון העם.
17. וזה גרם לסיבה השניה שבגללה לא שרתה עליהם רוח הקודש – ׳שהדור אינו זכאי לכך׳ וכנ״ל. וב׳העמק דבר׳ פרשת קורח (במדבר טז,ג) כתב רבינו ביתר ביאור, וז״ל: וכבר פירשנו... דבר המשורר ״בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו״, כי בהיותם במצרים לא היו גדולי הדור המכונים בשם ״ישראל״ ראויים לרוח הקודש ולהשיג מעלת הקדושה, מחמת שני דברים: א׳, מחמת שהיו במצרים מקום הטומאה ואין השכינה שורה שם, ב׳, שהיה ״בית יעקב״ מעורבב במעשה ״עם לועז״, ואם כן אין הדור זכאי לכך. אבל ״בצאת ישראל ממצרים״, וגם ״בית יעקב מעם לועז״...
18. ב׳העמק דבר׳ פרשת בא (שמות יג,ג) כתב רבינו ביתר ביאור, וז״ל: אבל ״בצאת ישראל ממצרים״ וגם ״בית יעקב מעם לועז״ תיכף ״היתה יהודה לקדשו״ – השיגו רוח הקודש, עכ״ל, וכאן בא רבינו לבאר מדוע נקט המשורר בשם ״יהודה״ בדווקא.
19. ב׳הרחב דבר׳.
20. וז״ל המכילתא: ר׳ מאיר אומר... כשעמדו שבטים על הים, זה אומר ׳אני יורד תחילה לים׳ וזה אומר ׳אני יורד תחילה לים׳, מתוך שהיו עומדין וצווחין קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה, שנאמר (תהלים סח,כח) ״שם בנימין צעיר רודם שרי יהודה רגמתם שרי זבולון שרי נפתלי״ – אל תיקרי ״רודם״ אלא ׳רדים׳, התחילו שרי יהודה מרגמין אותם באבנים, שנאמר (שם) ״שרי יהודה רגמתם״. משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן, נכנס לחדרו בלילה, אמר לקטן ׳העמידני עם הנץ החמה׳ ואמר לגדול ׳העמידני בשלוש שעות׳, בא קטן להעמידו עם הנץ החמה, ולא הניחו גדול, אמר לו ׳לא אמר לי אלא בשלוש שעות ביום׳, והקטן אומר לו ׳לא אמר לי עם הנץ החמה׳, מתוך שהיו עומדין צווחין ננער אביהם, אמר להם ׳בני, שניכם לא כוונתם אלא לכבודי, אף אני לא אקפח שכרכם׳. כך אמר הקב״ה, מה שכר יטלו בני בנימין שירדו לים תחילה – שרת שכינה בחלקו, שנאמר ״לבנימין אמר ידיד ה׳ ישכון לבטח עליו וגו׳⁠ ⁠⁠״, ומה שכר נטלו שבטו של יהודה שהיו רוגמין אותם – זכו למלכות, שנאמר (תהלים שם) ״שרי יהודה רגמתם״ ואין ׳רגמה׳ אלא למלכות... עכ״ל, וז״ל רבינו שם: והמשל נפלא, וגם תחילת הענין יש להבין, מדוע גבר בנימין על יהודה והיאך לא חלק לו כבוד? אבל הענין, שנס קריעת ים סוף היה מיועד להיות באחד משני האופנים – אם בהנהגת נס נסתר סמוך להליכות הטבע, ועל זה הקדים הקב״ה רוח קדים עזה כל הלילה ומייבש והולך לאט לאט, אם בדרך נס נגלה – שבשעת קפיצה בעומק הים יהא נקרע, והכל לפי הכנה של ישראל – אם לא ימסרו נפשם באמונה לקפוץ בים, אזי יהא בדרך השגחה פרטית על הליכות הטבע, ואם ימסרו נפשם באמונה אזי בעל כרחך יהא נקרע פתאום. והיתה דעת שבט יהודה שכבודו של הקב״ה להמעיט הנס ככל האפשר, למען דעת כי גם הליכות עולם הטבע הוא על ידי השגחתו יתברך, על כן אין ראוי לקפוץ בים עד שיתייבש על ידי הרוח, והיה נצרך עוד לשיהוי איזה שעות, ואז ילכו תחילה כאשר יהודה גבר באחיו, אבל דעת בנימין היתה שכבודו של הקב״ה הוא להראות נס נגלה, למען דעת שהקב״ה משדד הטבע, על כן אין רצונם לשהות כלל, ואחר דשבט יהודה לא היה ברצונם לילך עתה, על כן ילכו הם תחילה, והנה קפץ שבטו של בנימין ונקרע פתאום. והיינו מכוון להמשל שהמלך צוה לבנו הגדול להקיצו בשלוש שעות ביום כדרכן של מלכים, כך נתן הקב״ה דעת ורצון לשבט הגדול שהוא יהודה להלוך בהליכות הטבע להראות שהקב״ה מהוה הכל והטבע בידו, ונתן דעת ורצון שבט הקטן שהוא בנימין להתהלך בדרך גבוה ונעלה להראות שהקב״ה אדון הכל ומשדד הטבע לגמרי. על כן נתן הקב״ה ליהודה מלכות בית דוד שמתהלך בדרך הטבע... ולבנימין נתן בית המקדש שניסים קבועים היו בו.
לעז – מקורו עז ובישעיה (ל״ג:י״ט) מצאנו עם נועז בחילוף אותיות (לשכה⁠־נשכה), ואח״כ הושאל להוראת מדבר לשון אחרת, ע״ד גוי אשר לא תשמע לשונו, גוי עז פנים (פרשת תבא).
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריאברבנאלשיעורי ספורנומעשי ה׳מהר״למצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןנצי״בהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144