Sing praise in the presence of the LORD, call on his name; tell of his deeds among the Gentiles.
הודו ליי׳ קראו בשמו – אמר רבי יוסי בר חלפתא לרבי ישמעאל בריה אתה מבקש לראות את השכינה בעולם הזה עסוק בתורה בארץ ישראל שנאמר דרשו יי׳ ועוזו בקשו פניו תמיד. זכרו נפלאותיו אשר עשה. אמר רבי אלעזר (בראשית כ״א:י״ב) כי ביצחק יקרא לך זרע. כל מי שהוא בשם יצחק עולמית הרי הוא כיצחק שנאמר כי ביצחק. רבי יודן אמר במקצתו ולא בכולו שנאמר ביצחק ולא בכולו. כל מי שמודה בשני עולמות יקרא לך זרע וכל מי שאינו מודה בשני עולמות לא יקרא לך זרע.
הודו לה׳ קראו בשמו (כתוב ברמז קמ״ב).
אמדחוא אללה ואדעוה באסמה, וערפוא אלאמם שמאילה.
תשבחו את ה׳ ותקראו בשמו ותודיעו את מדותיו באומות.
הודו, הללו.
הודו ליי קראו בשמו
עלילותיו – מעלליו.
His deeds Heb. עלילותיו, His deeds.
הודו לי״י קראו בשמו – דבר דוד לישראל בנשאם הארון כי כן כתוב. והעד כי עם ישראל ידבר, שאמר: זרע אברהם.
וטעם קראו בשמו – להורות דרך השם, כמו: אברהם ויקרא שם בשם י״י אל עולם (בראשית כ״א:ל״ג).
O, GIVE THANKS UNTO THE LORD. David said this1 to Israel when they carried the Ark.2 The latter is stated in scripture.3 The following is proof that David speaks to Israel: scripture states, O ye seed of Abraham His servant (verse 6).
The meaning of call upon His name is, “teach the ways of God [to non Israelites] as Abraham did.” Compare this to and [Abraham] called there upon the name of the Lord, the Everlasting God(Gen. 21:33).
1. O, give thanks unto the Lord, call upon His name, etc.
2. When the Levi’im brought the Ark from the house of Obed-edom to Jerusalem. See I Chron. 15–16.
3. Scripture tells us that when the Levi’im carried the Ark, David said, O, give thanks unto the Lord, call upon His name, make known His doings among the peoples. Sing unto Him, sing praises unto Him, speak ye of all His marvelous works (I Chron. 16:8-9).
הודו לי״י קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו – זה המזמור חברו דוד כשהעלה הארון מבית עובד אדום הגיתי אל עיר דוד (שמואל ב ו׳), ונתנו לאסף ולאחיו לשורר אותו לפני הארון כמו שכתוב בדברי הימים. ושם כתוב זה המזמור עד: ובנביאי אל תרעו (דברי הימים א ט״ז:כ״ב), אלא שיש ביניהם שינוי מעט במלות, והענין אחד. וכשחיבר דוד זה ספר תהילים כתב זה המזמור, והאריך בו בסיפור זרע אברהם עד שנכנסו לארץ ישראל. ושם כתוב שני המזמורים, זה המזמור, ומזמור: שירו לי״י כל הארץ (דברי הימים א ט״ז:כ״ג).
ואמרו רבותינו ז״ל כי הודו לי״י (דברי הימים א ט״ז:ח׳) אמרו בבקר, ושירו לי״י (דברי הימים א ט״ז:כ״ג) אמרו בין הערבים. וכן אמרו אלה שני המזמורים תמיד בכל יום לפני הארון עד שהביא שלמה את הארון לבית עולמים.
ואמר: הודו לי״י – דברי דוד משוררים והקהל, קראו בשמו – להתפלל אליו.
או פירוש קראו בשמו – להודות י״י, כמו: ויקרא שם אברם בשם י״י (בראשית י״ג:ד׳).
וזהו טעם: הודיעו עלילותיו – העלילות שהתעולל בפלשתים על דבר הארון.
(הקדמה) בזה המזמור הזהיר המשורר את תופשי התורה לפרסם את כבוד האל יתברך, גדלו וטובו, בקרב ישראל, ולהודיע זה גם לאומות כפי האפשר, ובזה יושיע את עמו תמיד מכל צריהם, כמו שעשה במצרים. אמר:
(א)הודו לה׳. על מה שהיטיב: קראו בשמו. פַּרְסְמוּ את גדלו וטובו בקרב ישראל1: הודיעו בעמים עלילותיו. פעולות מכוונות לחדש פעולות אחרות2:
1. ׳הקורא בשם ה׳ הוא המודיע ומלמד מציאות האל יתברך ודרכי טובו׳ (שמות לג יט). וכ״כ אבע״ז: ׳וטעם קראו בשמו להורות דרך השם כמו אברהם ויקרא שם בשם ה׳ אל עולם׳. ולעומת המשך הפסוק שאמר ׳הודיעו בעמים׳, הרי שכאן מדבר בישראל.
2. מילת ׳עלילה׳ - תורֶה על פעל היוצא לתכלית באמצעות עילות רבות, וזהו פירוש ׳נורא עלילה׳ וגו׳ (לעיל סו ה) (שיעורים). ובשיעורים לפרשת כי תצא כתב: ׳ושם לה עלילות דברים - אמר הגאון, כי ׳עולל׳ הוא העושה באמצעי, ולכן אמרנו לה׳ ׳ורב העליליה׳ (ירמיה לב יט) - שעושה מעשיו אחר שברא הכל באמצעיים׳.
הוֹדוּ לַה׳ קִרְאוּ בִשְׁמוֹ וגו׳. יאמר, עַם בני קיבוץ גלויות, הוֹדוּ לַה׳ – היינו, הודיעו לכל העולם שהוא טוב ומיטיב, כי כשבאה מילת ׳הודאה׳ עם למ״ד, זהו פירושה, ועם ׳את׳ הפעול – ר״ל תת שבח ותודה על הטוב שגמלהו, על דרך ׳הפעם אודה את ה׳ ׳ (בראשית כ״ט:ל״ה): קִרְאוּ בִשְׁמוֹ. לקרוא בשם ה׳ ולדרוש טובו בישראל1, והוֹדִיעוּ בָעַמִּים עוד – שהם יתר האומות, עֲלִילוֹתָיו.
ומילת ׳עלילה׳ – תורֶה על פעל היוצא לתכלית באמצעות עילות רבות, וזהו פירוש ׳נורא עלילה׳ וגו׳ (תהלים ס״ו:ה׳)2:
1. ׳הקורא בשם ה׳ הוא המודיע ומלמד מציאות האל יתברך ודרכי טובו׳ (פירושו לשמות ל״ג:י״ט).
2. בשיעורים לפרשת כי תצא: ׳עלילות דברים – אמר הגאון, כי ׳עולל׳ הוא העושה באמצעי, ולכן אמרנו לה׳ ׳ורב העליליה׳ (ירמיה ל״ב:י״ט) – שעושה מעשיו אחר שברא הכל באמצעיים׳. ובנדפס: ׳עלילותיו – פעולות מכוונות לחדש פעולות אחרות׳.
עלילותיו – בספרים ישנים כ״י ומהדפוס מלא וא״ו ובד״ה נמסר ב׳ חסר ויש לנו זה דד״ה ועוד אחר בישעיה סימן י״ב.
וכל נפלאותיו – בדפוסים ישנים וספרים כתב יד מלא וא״ו וכן ראוי כפי המסורת בסדר ואלה שמות.
בשמו – המיוחד לו לבדו המורה על גדולתו.
הודיעו – פרסמו בין העמים פלאי מעשיו.
הודו וכו׳ – התבאר ישעיה י״ב.
הודו – אחר שברך את ה׳ על הנהגותיו עם האדם, בפרט ברפואת הנפש וגמולה, ועל הנהגת העולם בכלל כפי הטבע אשר יסד בששת ימי המעשה, בא לתת הודאה על הנהגה שניה הנסיית שמתנהג בה עם עם קרובו, ואמר להם שירו לה׳ הודאה פרטיית על הטובות הפרטיות ויקראו בשמו לפרסם מעשיו הפרטיים הודיעו בעמים עלילותיו שהם ההנהגת והמעשים שיעשה לפי מדותיו רחום וחנון ורב חסד שהוא לפי מעשה בני אדם ולפי השכר והעונש.
הודו – שני מזמורים אלה (ק״ה וק״ו) נראה שחברם דוד בראשית מלכותו לשורר אותם לפני הארון היושב לו תחת האהל בבית המלך, ואח״כ היו משוררים אותם בבית המקדש ג״כ ומעירים לב שומעיהם לזכור קורות אבותיהם וללמוד מהם איזו היא הדרך הישרה, ובדברי הימים א׳ י״ג:ח׳ הוא אומר שנתן דוד משוררים אסף ואחיו לפני ארון האלהים וביום הביאו הארון אל ביתו נתן בידם שיר שראשיתו מקצת מזמור זה (פסוק א׳־ט״ו) עם שנוים קטני הערך, ויתר השיר הוא מזמור צ״ו גם הוא באיזה שנוים ובתוספת דברים בסופו, ומצאנו מזמורים אחרים כמו כן מוכפלים (מזמור י״ח ושירת דוד בשמואל ב׳ כ״ב, מזמור י״ג ונ״ג, מקצת נ״ז וס׳ ומזמור ק״ח) וביניהם שינוים, שדוד היה שר אותם בנוח עליו רוח ה׳ ואח״כ היה כותבם על ספר ומדייק בלשונם.
הודו – משרש ידה שענינו השליך נראה שראשית הוראתו היתה השלך עצמו ונפול על פניו ארצה לפני רם ונשא להורות כי המודה אינו חשוב כלום לפני איש תודתו.
קראו בשמו – הרימו קול בהוציא מפיכם שם ה׳ כלומר כוחותיו ומדותיו, וישנו ג״כ ללשון תפלה (ויקראו בשם הבעל לאמר הבעל עננו (מלכים א׳ י״ח:כ״א), רק מדרך איש מתחנן שלמצוא חן בעיני איש תחנתו מתחיל בשבחו.
הודיעו בעמים עלילותיו – בזמרכם שיר זה המזכיר קורות אבותיכם לא לבד בבית ה׳ כי גם בשבתכם בביתכם ובלכתכם בדרך ישמעוהו וילמדוהו גם הנכרים.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Sing praise in his holy name; may the heart of those who seek instruction from the presence of the LORD be glad.
ואמתדחוא באסמה אלמקדס, כד׳אך תסר קלוב טאלבי אללה.
תתהללו בשמו הקדוש ועל ידי כך כל לבות יראי ה׳ ישמחו.
התהללו, התהללו בשמו המקודש.
התהללו בשם קדשו – התפארו במעוז שם קדשו שיש לכם פטרון כמוהו. התהללו – פורוָונטיץ ווֺש.
Boast of His holy name Boast of the stronghold of His holy name that you have a patron like Him. התהללוּ is "porvontez vous" in Old French, [vantez vous in modern French, boast].
התהללו בשם קדשו – על רוב חסדים שעשה לכם.
ישמח לב מבקשי י״י – שיאמרו: כאשר עשה לזה יעשה לנו.
התהללו – הטעם כי אין לשון שנקרא השם הנכבד בו רק כנגד מעשיו חוץ מישראל, על כן: התהללו גם ישמח לב המבקשים זה השם שלא ידעוהו.
GLORY YE IN HIS HOLY NAME. There is no place aside from the Land of Israel where God is called by His glorious Name.1 God is described by His actions outside of the Land of Israel.2 Scripture therefore states, Glory ye in His holy Name, and Let the heart of them rejoice who seek this Name that they did not know before.3
1. YHVH.
2. The names used outside of the Land of Israel are descriptive names. God’s personal name, YHVH, is unknown there.
3. That seek the Lord refers to people outside of the Land of Israel who seek to know the personal name of God.
התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי י״י – אתם תוכלו להתהלל על כל העמים בשם קדשו הנקדש עליכם, כמו שנקדש בדבר הארון, על כן ישמח לבכם שאתם מבקשי י״י.
או: כל מבקש י״י – ואפילו מן האומות, ישמח לבם בשם י״י בבקשם אותו.
התהללו בשם קדשו. ׳התהללו׳ שאתם עבדים למלך עליון וקדוש1: [ישמח לב] מבקשי ה׳. תלמידיכם2 ישמחו כשתודיעום את אלה:
1. ׳התהללו׳ – תהללו את עצמכם, ׳בשם קדשו׳, בכך שאתם שייכים לשם קודשו.
2. על ידי שאתם תתהללו בשם קדשו, ישמח לב תלמידיכם. ׳מבקשי ה׳ ׳ הדורשים תורה מפיכם.
הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ. כי בזאת יתהלל המתהלל1 לאמר, הן אני עבד לנמצא יותר נכבד ונורא מזולתו, וימשך מזה שיִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי ה׳, כי כשהוא מתהלל בזה לנגד העמים, יהיה סיבה שאחרים יקנאו בו וישמח ליבם להיכנס גם הם לעבודת ה׳ יתברך:
התהללו – שבחו א״ע להתפאר בשם קדשו אשר יורה על יכלתו.
ישמח לב – למען שישמח לב כ״א ממבקשי ה׳ בשמעו כל אלה.
התהללו מוסיף שיתהללו בשם קדשו – שם קדשו מורה על ההנהגה שנוהג בקדש, שהיא מובדלת מחקות הטבע הקבועים אל הנהגה קדושה מופלאת, וזה יהיה לפי קדושת ישראל ומעשיהם שלפיהן יתקדש שמו גם הוא, כמ״ש ונקדשתי בתוך בני ישראל, וזה תהלה ושבח לישראל אחר ששם קדשו מקודש ע״י קדושתם, ועי״ז ישמח לב מבקשי ה׳ – כי יראו שנמצא למבקשיו ויתנהג עמהם כפי מדתם, וגם שכל מבקש דבר לא ישמח בעוד שלא מצא את המבוקש, אם מצד שיש ספק אם ימצאהו, ואם מצד שעדן לא הגיע לתכלית מגמתו, והשמחה לא תהיה רק עם השגת תכלית החפץ, בכ״ז לב מבקשי ה׳ ישמח – אסם מפני שבודאי ישיגו מבוקשם, כי הוא נמצא למבקשיו, אם מצד שהבקשה בעצמה היא התכלית, כי ה׳ לא יושג לעולם רק יבוקש תמד וזאת היא התכלית, וז״ש
התהללו – זאת תהי תהלתכם שאתם קוראים בשם קדשו, בעוד שיתר הגוים קוראים בשם האלילים.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Seek the teaching of the LORD, and his Torah; welcome his face continually.
דרשו ה׳ ועוזו בקשו פניו תמיד – אמר ר׳ יוסי בן חלפתא לר׳ ישמעאל בריה מבקש אתה לראות את השכינה בעולם הזה עסוק בתורה בארץ ישראל שנאמר דרשו ה׳ ועוזו בקשו פניו תמיד.
אטלבוא אללה ואטלבוא אן יעזכם, ואבתגוא רחמתה דאימא.
תדרשו את ה׳ הוא הוא יוקיר אתכם. ותמיד תבקשו את רחמיו.
דרשו, דרשו את ה׳ ודרשוהו שיעוז אתכם ובקשו רחמיו תמיד. אבל בספרו אמו״ד מאמר ב פ״ג כתב: ואם יאמר ומה ענין אמרו ועתה אדני ה׳ שלחני ורוחו (ישעיה מח טז) נאמר כי הנכון בכך שיהא ענינו ברוחו כאמרו דרשו ה׳ ועזו ופירושו בעזו, וכאמרו ועליך יזרח ה׳ וכבודו עליך יראה (ישעיה ס, ב) ופירשו כי בנה ה׳ ציון נראה בכבודו (לעיל קב יז). ואמנם כך תרגם בישעיה, אך כאן כנראה חזר בו.
ומא עלמנא מא אנכ[ר] אלמנכר מן קול אל[.]ת[...] דרשו ייי ועזו חתי קאל אנה אנמא יריד בעזו [...] ואמא פעל דֺלך למא לם יעלם וגה אלעטף לא המא וגהאן מן אלתמאם פמענאה אדֺא דרשו [ייי] ודרשו עזו פי קו׳ דרשו ייי יקתצֺי אלתמאם רצֺאה בטאעתה ותקואה כמא קאל דרשוני וחיו (עמוס ה:ד) פאדֺא חצלו עלי דֺלך כאנוא [..]ד אחקﹼﹶא בתמאם תאיידה ועונה עלי בלוג אמאלהם וקצֺא אוט[אנהם]
[120 א] ויקתצֺי בקשו פניו הנא אלדעא אליה ואלמואצֺכׄה. וקד יכון לאלתמאם מערפה אלגיב כמא קאל ויבקש דוד את פני ייי (שמואל ב כא:א) וקד קיל פי מתֺל דלך ותלך לדרוש את ייי (בראשית כה:כב).
What we learned which contradicts the … disagreeable statement “turn to the Lord, to His might.” That is to say it should be read as ‘to his might.’ This verb, the copular Wāw cannot govern both of them completely. It meaning should therefore be ‘turn to the Lord, and turn to His might.’ “turn to the Lord” is understood as complete acceptance of His commandments and fear of Him, as stated “Seek me, and you will live” (Amos 5:4) and consequently achieve this; to be ... worthy of His complete support and aid in achieving their hopes and to settle their homeland.
“seek His presence constantly” here it is a prayer to Him and emulate Him. This is in order to have complete knowledge of the Divine as stated; “David inquired of the Lord,” (2 Sam. 21:1). Similarly, it states “She went to inquire of the Lord” (Gen. 25:22).
דרשו – ישרת אחר דרשו י״י ודרשו עזו, כמו: ויתן לשבי עזו (תהלים ע״ח:ס״א) והוא הארון.
SEEK YE THE LORD. The word dirshu (seek ye) also refers to ve-uzzo (and His strength). Our verse is to be read as if it were written, “Seek ye the Lord and seek ye His strength.”
His strength is similar to His strength in And delivered His strength – that is, the Ark – into captivity(Psalms 78:61).1
The one who says that ve-uzzo is to be interpreted as if it were written with a bet rather than with a vav2 is mistaken.3
Our verse is similar in meaning to even unto His habitation4shall ye seek(Deut. 12:5).5
1. His strength in our verse, like His strength in Ps. 78:61, refers to the Ark.
2. Such that Ve-uzzo is read be-uzzo. In this case, our verse would read: “Seek the Lord in His fortress (in His strength).” This interpretation follows the belief that Seek ye the Lord and His strength makes no sense, for how does one seek God’s strength? Hence this interpretation.
3. For the verse can be understood as Ibn Ezra explains it; that is, uzzo refers to the Ark.
4. The place that contains the Ark.
5. Seek ye means “visit the place” of the Ark.
דרשו י״י ועזו – הארון נקרא עוז, כמ״ש: ויתן לשבי עוזו (תהלים ע״ח:ס״א), כלומר דרשו משכן הארון ושם התפללו לפניו.
וכן: בקשו פניו – שתתפללו לפניו תמיד.
ובמדרש: אמר רבי יוסי בר׳ חלפתא לרבי ישמעאל: בני, אתה מבקש לראות את השכינה בעולם הזה, עסוק בתורה בארץ ישראל, כלומר כי בארץ ישראל הם פני השכינה, ושם תקובל תפלתו מהרה.
דרשו ה׳. השתדלו לדעת גדלו כפי האפשר1: ועוזו. השגחתו על עולמו, כראוי למלך אשר לו ׳עוז׳2 [החפץ בקיום מלכותו]3: בקשו פניו [תמיד]. בתפילה4:
1. לדרוש את ה׳, לחפש לדעת אותו.
2. - מלכות
3. אינו בדפו״ר, ויל״ע כת״י. מלכותו של ה׳ בעולם מתגלה בהשגחתו, שכן מדרך המלך הרוצה בקיום ארצו שמשגיח, ו׳מלך במשפט יעמיד ארץ׳. וכ״כ רבינו בישעיה (מד ו)[כֹּה אָמַר ה׳] מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. חפץ בדין לתיקון ישראל, לא זולת זה׳, וכן שם (מג טו). ולעיל (עד יב) כתב רבינו ׳ואלקים מלכי מקדם, והנה אתה אלקים מלכי, ׳מלך ישראל וגואלו׳, וראוי למלך שלא לעולם יקוב הדין את ההר כענין השופט, אבל שירצה אותו הדין שיהיה לקיום עמו, ובזה היית כבר פועל ישועות לעמך נגד הטבע׳. ולהלן (קמה א) ארוממך אלהי המלך. אודיע גדלך בבריאה שהיא בכוח עליון על כל זולתו, ועם זה שאתה ׳מגביהי לשבת׳, אתה ׳משפילי לראות׳ ומשגיח בקיום עולמך, כראוי למלך החפץ בקיום הכללות׳.
4. נראה הכוונה, תבקשו שיפנה אליכם.
(ד-ה)דִּרְשׁוּ ה׳. במה שהוא יכול גדול ובורא, ודרשו עֻזּוֹ1, שהוא מלכותו יתברך2, היינו שהוא משגיח בנו כמלך המשגיח בעמו. ובַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד בתפילות ותחנונים, כי לו יאתה התפילה – שומע תפילה ויכול להציל עני משווע ואין עוזר לו3, והוא יצילכם מכל אלה צרות הגלות והקיבוץ, שהוא ה׳ לא שינה4, ומפליא לעשות, הלוא אעידה לי עדים נאמנים מה שעשה יתברך לימים הראשונים שלא על המנהג הטבעי, וזהו אומרו זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה במצרים כדי להציל אתכם מידם. ומילת ׳נפלאות׳ – היא כוללת לאותות ומופתים, וזכרו מֹפְתָיו שעשה למכחשים אותו ויאמרו לא הוא5, כי ה׳מופת׳ הוא לְאַמֵת השולח6. וזכרו מִשְׁפְּטֵי פִיו – שהם השפטים שעשה עם האויבים, והם מכת בכורות וטביעת ים סוף7:
6. בשמות (ז ט) כתב: ׳המופת הוא להראות על גודל המשלח ושראוי לשמוע בקולו, אמנם האות הוא עדות לשליח וכו׳, אבל פרעה שהיה מסופק על המשלח או מכחישו, כאמרו לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה׳, שאל ׳מופת׳ לְאַמֵת גודל המשלח באופן שיורה שראוי לשמוע בקולו׳. וכן בשיעורים שם ׳תנו לכם מופת – מופת הוא לְאַמֵת המשלח, והאות לְאַמֵת השליח׳.
7. ראה בנדפס לשמות (ד כג) ׳אבל מכת בכורות וטביעת פרעה וחילו בים היו שפטים לקיים מידה כנגד מידה [ולא שאר המכות]׳.
דרשו ה׳ ועוזו – שעקר הוא הדרישה לא המציאה, כי אין מי שישיג עצמותו רק צריך לדרוש מעשיו, ומצד זה בקשו פניו תמיד אחר שהתכלי׳ הוא שידרשו ויבקשו אותו, והוא דבר שאין לו סוף כי הנדרש הוא בלתי בעל תכלית, וא״כ ההשגה היא ג״כ בב״ת, וא״כ תמיד תבקשו פניו – כי כל שתשיגו ממנו תשיגו שלא השגתם, ושצריך דרישה יותר כמ״ש ילכו מחיל אל חיל.
דרשו ה׳ – מלשון לשכנו תדרשו (פרשת ראה).
ועזו – משכן עזו, מקום שע״י שירות ותשבחות מודיעים יכלתו, וכן בקשו פניו תמיד שאח״כ שקדו על דלתות ביתו יום יום, ויש ג״כ לפרשו חקרו והשתדלו לדעת נפלאות ה׳ ובכן תתעוררו לבקש פניו.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Call to mind the wonders that he has done; his miracles, and the judgments of his mouth.
זכרו נפלאותיו אשר עשה – זרע אברהם. הוא ה׳ אלהינו בכל הארץ. מהו הוא יי׳ אלהינו את מוצא חמשה הוא לרעה. וחמשה הוא לטובה. (שם י׳:ט׳) הוא היה גבור ציד. (שם ל״ו:מ״ג) הוא עשו אבי אדום. (במדבר כ״ו:ט׳) הוא דתן ואבירם. (דברי הימים ב כ״ח:כ״ב) הוא אחז המלך. (אסתר א׳:א׳) הוא אחשורוש. והוא לטובה (דברי הימים א א׳:כ״ז) הוא אברהם. (שמות ו׳:כ״ז) הוא משה ואהרן. (עזרא ז׳:ו׳) הוא עזרא עלה מבבל. (דברי הימים ב ל״ב:ל׳) הוא חזקיה סתם מי גיחון. (שמואל א י״ז:י״ד) דוד הוא הקטן. אמר רבי ברכיה בשם רבנן הקב״ה נמנה עם הצדיקים שנאמר הוא ה׳ אלהינו בכל הארץ משפטיו.
זכרו נפלאותיו אשר עשה מופתיו ומשפטי פיהו – אמר ר׳ יודן בשם רבי שלום מופת נתתי למי שהוא מוציא מפיו כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק מי שמודה בשני עולמות יקרא לך זרע, וכל מי שאינו מודה בשני עולמות לא יקרא לך זרע.
ותזכרו את נפלאותיו אשר עשה אותם. ומופתיו ומשפטי דבוריו.
ומשפטי פיו, ומשפטי פקודותיו.
(ה-ו)זכרו נפלאותיו – אתם זרע אברהם עבדו.
זכרו – בלב.
נפלאותיו – הם מעשה שמים וארץ.
מופתיו – במצרים.
משפטי פיו – בסיני.
REMEMBER. In your heart.
HIS MARVELOUS WORKS. His creations: heaven and earth.
HIS WONDERS. In Egypt.
AND THE JUDGMENTS OF HIS MOUTH.1 At Sinai.
1. The laws given by His mouth.
זכרו נפלאותיו – זכרו בלב נפלאותיו ומופתיו שעשה האל במצרים ובמדבר ומשנכנסו לארץ, וכן בדבר הארון בארץ פלשתים, כי על נס אחד ועל פלא אחד חייב אדם לזכור המופתים הקודמים. וזהו שאמר: זכר עשה לנפלאותיו (תהלים קי״א:ד׳).
ומשפטי פיהו – כי המכות שהביא במצרים אמר על ידי משה נביאו מתחילה, וכן היו המשפטים באים על מצרים כמו שאמר בפיו.
זכרו נפלאותיו. לפדות נפש עבדיו מיד צר1: מופתיו. להודיע שמו לצריו, כמצרים וזולתם2: ומשפטי פיו. להענישם3:
1. אולי מלשון הפלאה והפרשה, לכן שייך לשון ׳פלא׳ על הצלת ישראל מתוך הגויים. ובשיעורים כתב ׳מילת ׳נפלאות׳ - היא כוללת לאותות ומופתים׳, ולהלן יתבאר ההבדל שבין ׳מופת׳ ו׳אות׳.
2. בשמות (ז ט) כתב רבינו: ׳ה׳מופת׳ הוא להראות על גודל המשלח, ושראוי לשמוע בקולו, אמנם ה׳אות׳ הוא עדות לשליח, לפיכך עשה ׳אותות׳ לעיני עם ישראל, שלא היה ספק אצלם על גודל המשלח ויכולתו, אבל היה על השליח אם הוא שליח אמת, אבל פרעה שהיה מסופק על המשלח או מכחישו, כאמרו (לעיל ה ב) לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה׳, שאל ׳מופת׳ לְאַמֵת גודל המשלח באופן שיורה שראוי לשמוע בקולו׳.
3. ׳מופתיו׳ הם תשעת המכות הראשונות שבאו ׳למען ידעו כי אני ה׳ ׳, ומשפטי פיו הם מכת בכורות וקרי״ס, כמש״כ בשמות (ז ד) ׳ולא ישמע אליכם פרעה - לא קודם ההקשאה, גם לא אחרי כן עם ראותו ריבוי האותות והמופתים, ולכן אעשה בהם שפטים, והם מכת בכורות וטביעת מצרים בים סוף, ששניהם בלבד היו על צד עונש להם מדה כנגד מדה, אבל שאר המכות היו אותות ומופתים להשיבם בתשובה, כאמרו בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה׳ (פסוק יז), בעבור תֵּדַע כִּי אֲנִי ה׳ בְּקֶרֶב הָאָרֶץ (להלן ח יח), לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה׳ הָאָרֶץ (להלן ט כט), לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ, וּלְמַעַן תְּסַפֵּר וגו׳ וִידַעְתֶּם (להלן י א-ב) אתה ישראל והמצרים, וגם כשהטביעם כיוון לעשות באופן שהנשארים במצרים יכירו וידעו, כאמרו (לעיל ו ה) וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה׳ ׳. וכ״כ בשיעורים כאן.
נפלאותיו מופתיו – המופת הוא הנעשה לברר הדבר, כמו כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת.
זכרו – אולם תגיעו למחוז חפצכם להשיגו מתוך מעשיו, ע״י שתזכרו נפלאותיו אשר עשה חוץ מדה״ט, והי׳ בזה ג׳ ענינים,
א. נפלאותיו – כמו קריעת ים סוף והעמדת השמש והמן וכדומה,
ב. מופתיו – שעשה לברר דבריו, כמו הפיכת המטה לנחש וכדומה,
ג. משפטי פיהו – שהם המכות והעונשים שעשה במצרים שהיה מצד העונש על עונותיהם בדרך משפט, והם היו מובדלים מכל המשפטים שעושה בעולם במה שהיה משפטי פיהו, שאמר בפירוש בפיו שיעשה בהם משפט הזה, והתרה בם תחלה בכל מכה, וגם שכבר גזר כן וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי.
ומשפטי פיו – ששפט עם מי הדין, עמכם או עם צריכם, וגם משפטים שיצאו מפיו על אבותיכם בחטאם לפניו.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
והזכיר אברהם כי הוא האב הראשון שהחל לקבל מצות השם גם הזכיר יעקב כי הוא אבינו לבדו ולא ישתתף עמנו אחר ככתוב הלא אלהי ישראל אבינו (דברי הימים א כ״ט:י׳).
O, SEED OF ABRAHAM.1 You, seed of Abraham. Abraham is mentioned because he was the first patriarch who began to receive the commandments of God. The psalmist also mentions Jacob. He mentions Jacob because he is exclusively our father. We do not share him with anyone else.2 Indeed, scripture refers to the God of Israel our father(1 Chron. 29:10).
1. Translated literally.
2. We share Abraham and Isaac with other nations – Abraham with the Ishmaelites and Isaac with the Edomites.
זרע אברהם עבדו – ובדברי הימים: זרע ישראל עבדו (דברי הימים א ט״ז:י״ג), והענין אחד.
ומה שאמר: זרע אברהם – הוא על זרע ישראל, לא על שאר זרע אברהם, וכן אמר האל לאברהם: כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כ״א:י״ב), ואמר יצחק ליעקב: ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך (בראשית כ״ח:ד׳), כי הנה הזרע המיוחד לאברהם הוא ישראל. וכן פירש ואמר:
בני יעקב בחיריו – כלומר מי הוא זרע אברהם? הם בני יעקב שהם נבחרים משאר זרעו.
זרע אברהם. שכרת עמו האל יתברך ברית לו ולזרעו, באמרו (בראשית יז ז) ׳להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך׳1: בחיריו. כאמרו ׳חשק ה׳ בכם ויבחר בכם׳ (ראה דברים י טו)2:
זרע – זאת תזכרו אתם זרע אברהם – שעשה לו ה׳ מצד שהוא עבדו – ועבד אותו באמונה, ואתם בני יעקב שהם בחיריו, שבחרם לחלקו מצד הבחירה, כמ״ש זרע ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך כמ״ש שם.
He is the LORD our God; his judgments are extended over all the earth.
רמז תתסג
הוא ה׳ אלהינו בכל הארץ משפטיו – חמשה הוא לטובה, אברם הוא אברהם. הוא משה ואהרן, הוא עזרא עלה מבבל. הוא יחזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון. דוד הוא הקטן. וחמשה הוא לרעה. הוא היה גבור ציד. הוא עשו אבי אדום. הוא דתן ואבירם. הוא המלך אחז. הוא אחשורוש. א״ר ברכיה בר רבי בשם רבנן והקב״ה נמנה עם הצדיקים, הוא ה׳ אלהינו בכל הארץ משפטיו.
אנה אללה רבנא, ואן אחכאמה פי ג׳מיע אלעאלם נאפד׳ה.
הוא ה׳ אלוהינו. והרי כל משפטיו מתקיימים בכל הארץ.
הוא, שהוא ה׳ אלהינו ושמשפטיו בכל העולם מופעלים.
הוא – יש לנו להתהלל כי אלהינו הוא לעולם הוא עומד הוא שופט כל הארץ.
HE IS THE LORD, OUR GOD. We are justified in glorifying ourselves, for He is our God. He is everlasting. He is the judge of all of the earth.
הוא י״י אלהינו – אף על פי שבכל הארץ משפטיו והוא מנהיג העולם כולו הוא אלהינו ואנחנו עמו.
1. מִשְׁפָּטָיו, והם שני משפטים, בעולם הזה ובעולם הבא (שיעורים).
(ז-י)הוּא ה׳ אֱלֹהֵינוּ, אף על פי שבְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו, והם שני משפטים, בעולם הזה ובעולם הבא, אפילו הכי זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ, וזכר דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר, אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם, זכר הברית שאמר (בראשית י״ז:ז׳) ׳להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך׳, וזכר דבר קדשו1 שהוא המילה שהיא אות הברית, ׳אשר׳ שניהם ׳כרת את אברהם׳. וזכר עוד שְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק – שנשבע לתת לו את כל ארץ כנען. ואף על פי כן, וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק – אותה השבועה2, כי ליצחק היה עשו, ולאברהם – ישמעאל, ויעקב היתה מיטתו שלימה, והעמיד לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם, שלא ימולו כי אם זרע היהודים לבדם:
2. ׳ויעמידה ליעקב לחק – העמיד בריתו ׳לחוק׳, שלא תתפשט לעשו׳ (נדפס). ובשוחר טוב (פ״ו): ׳וכן ישעיה אומר לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק – למי שאין בו חק ברית מילה, ומנין שנקרא חק, שנאמר ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם׳. ובשבת (קלז:) בלשון ברכת המילה ׳וחוק בשארו שם׳.
הוא וגו׳ – ר״ל מי שמשפטיו שולטים בכל הארץ הוא אלהינו.
הוא ה׳ – ר״ל ע״י נפלאותיו תשיגו אותו ותראו כי הוא ה׳ אלהינו – ששם אלהינו בכינוי מורה על הקשר שיש לו עמנו, ועל השגחתו המיוחדת, והגם שעצמותו בלתי מושג הלא בכל הארץ משפטיו ונודע ע״י משפטיו והנהגתו.
הוא וגו׳ – אנחנו בלבד ידענוהו, רק הוא השופט ומושל בכל הארץ.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
He remembered his covenant forever; he commanded a word for a thousand generations.
זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור – אמר רבי חייא בר אבא לאלוף שבדור. למעולה שבדור. כדתנן תקוע אלפא לשמן. הוי דבר צוה לאלף דור. אמר רבי חייא בשם רבי שמואל בר נחמן תשע מאות ושמונים דור היה ראוי לעמוד שכולם נמחו בדור המבול שכך אמר הקב״ה שהוא עתיד ליתן את המילה אחר אלף דור. ואת מוצא עשרה דורות מאדם ועד נח עשרה דורות מנח עד אברהם. רב הונא בשם ר׳ אלעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר דבר צוה לאלף דור אלף דור עלה במחשבה להבראות וכמה נמחו מהם תשע מאות ושבעים וארבע. מאי טעמיה דבר צוה לאלף דור. ששה דורות מאברהם עד משה הוי דבר צוה לאלף דור זו התורה ואין דבר אלא תורה שנאמר (שמות כ׳:א׳) וידבר אלהים את כל הדברים האלה. בהיותכם מתי מספר כמעט עד שלא תפרה בששים ריבוא נחלת הארץ לפניהם. שכיון שהלכו שמעון ולוי ועשו אותו מעשה בשכם מה אביהם אומר להם (בראשית ל״ד:ל׳) עכרתם אותי להבאישני ואני מתי מספר.
דבר צוה לאלף דור – וכתוב אחד אומר אדם אחד מאלף מצאתי, אלף דור עלו במחשבה להבראות, וכמה נמחו מהן רב הונא בשם ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי תתקע״ד דורות מה טעם דבר צוה לאלף דור ואי זה זה תורה. ר׳ לוי בשם ר׳ שמואל בר נחמני תתק״פ מה טעם דבר צוה לאלף דור זו מילה.
וקד ד׳כר עהדה אלי אלדהר, ואמרה ועד בה אלי אג׳יאל כת׳ירה.
וכבר זכר בריתו עד העולם. ואת הדבר שהוא הבטיח אותו לדורות רבים.
זכר, וכבר זכר בריתו עד עולם ודבר אשר הבטיח בו לדורות רבים. כי האלף אינו מספר מוגדר, וכמו שכתב בפירושו לעיל יב ז. וראה פירושי רס״ג לתורה מהדורתי בראשית ד הע׳ ט.
דבר צוה לאלף דור – התורה אשר צוה להודיעה בעולם לאחר אלף דור וראה שאין העולם מתקיים בלא תורה והעביר מהם תשע מאות ושִבעִים וארבעה דורות, ויש לפתור כפשוטו זכר לישראל את בריתו אשר צוה והבטיח לשמור להם לאלף דור, כעניין שנאמר: שומר הברית והחסד לאהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור (דברים ז׳:ט׳).
the word He had commanded to the thousandth generation The Torah, which He commanded to make known in the world after a thousand generations, but He saw that the world could not exist without Torah, so he skipped 974 generations of them. It may also be interpreted according to its simple meaning: He remembered for Israel His covenant, which He commanded and promised to keep for them for a thousand generations, as the matter of: "Who keeps the covenant and the kindness for those who love Him and who keep His commandments, to a thousand generations" (Devarim 7:9).
(ח-יא)אשר כרת את אברהם – לתת ארץ כנען ולזרעו.
ברית עולם – לזמן מרובה, וזהו שנאמר: דבר צוה לאלף דור – אשר צוה, זכר לאלף.
זכר – אמר זכר כנגד זכרו. וזאת הברית הוא ברית בין הבתרים.
וטעם זכר – שלא תשכח.
דבר צוה – כמו גזר, כמו: י״י לא צוה.
וטעם לאלף דור – כי שם ישראל לא יכרת ועוד יירש ארץ כנען לעולם.
HE HATH REMEMBERED. The psalmist says remembered. Remembered is parallel to remember (verse 5).
His covenant refers to “the covenant of the pieces.”1
The meaning of remembered is, “it will not be forgotten.”
THE WORD WHICH HE COMMANDED. Tzivvah (commanded) means “decreed.” Compare this to tzivvah (decreed) in when the Lord decreed it not? (Lam. 3:37).2
The psalmist states to a thousand generations, for the name of Israel will never be excised. Furthermore, they will inherit the land of Canaan forever (verse 11).
1. See Gen. 15:7-21.
2. Translated according to Ibn Ezra
זכר לעולם בריתו – כמו שמפורש בפסוק אחר: אשר כרת את אברהם (תהלים ק״ה:ט׳), עתה זכר לזרעו לעולם, שנתן הארץ לזרעו לאחר ארבע דורות, והוא הדבר אשר צוה, כלומר אשר גזר, כמו שאמר לאברהם כן קיים הדבר ולזרעו אחריו.
ומה שאמר: לעולם ולאלף דור – כי לעולם תהיה הארץ לישראל, ואף על פי שגלו ממנה עוד ישובון אליה ולא יגלו ממנה עוד לעולם, וזהו: לעולם לאלף דור.
ובמדרש: מהו לאלף דור – לאלף שבדור, כמה דתנינן תקוע אלפא לשמן, ואלוף שבדור זה אברהם אבינו.
זכר לעולם בריתו. גם שהיה הדור בלתי ראוי, כאמרו (דברים ט ה) ׳לא בצדקתך [וביושר לבבך] אתה בא לרשת׳: דבר ציוה [לאלף דור]. ברית מילה1 זכר ׳לאלף׳, לא לשלשים ורבעים בלבד, אבל לכל הבאים:
דבר צוה – הברית היה על הדבר אשר גזר ואמר לשמור החסד לאלף דור כמ״ש שומר הברית והחסד וגו׳ לאלף דור (דברים ז׳:ט׳).
זכר – ה׳ זכר את בריתו לעולם – וכן דבר אשר צוה זכר לאלף דור – והברית שכרת עם האבות הוא דבר הבלתי תלוי בבני אדם אמר לעולם שיורה על הזמן הבלתי מתחלק, והדבר אשר צוהו לבני אדם שדור הולך ודור בא צוהו לדורות, ומעתה יפרש תחלה מהו הברית, ואח״כ יפרש הדבר שצוה.
דבר צוה – מה שקבע ועתד שיהיה, זְכָרוֹ לאלף דור (סוף פרשת ואתחנן) כפל תיבת לעולם שבראש הפסוק.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
אשר – הנה פירושו אמרו ליצחק: והקימותי את השבועה (בראשית כ״ו:ג׳).
THE COVENANT WHICH HE MADE WITH ABRAHAM. This verse explains the following statement by God to Isaac: and I will establish the oath which I swore unto Abraham thy father(Gen. 26:3).1
1. The oath refers to the covenant that God made with Abraham.
אשר כרת את אברהם – כמו שכתוב: ביום ההוא כרת י״י את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי וגו׳ (בראשית ט״ו:י״ח), ואותו הברית ליצחק היתה, כלומר בעבור יצחק, כמו שאמר: כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כ״א:י״ב), כמו שכתוב: בי נשבעתי (בראשית כ״ב:ט״ז), והשבועה היתה בעקידת יצחק, ואמר ליצחק: והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך (בראשית כ״ו:ג׳), והוא כאילו נשבעתי ליצחק.
אשר כרת את אברהם. בין הבתרים1: ושבועתו ליצחק.2 כאמרו (בראשית כו ג) ׳והקימותי את השבועה [אשר נשבעתי לאברהם אביך]׳3:
1. יל״ע כת״י.
2. לשה״כ ׳לישחק׳.
3. זה אמר ה׳ ליצחק שיקים את מה שנשבע לאברהם. וכ״כ הרד״ק כאן. וראה רבינו שם.
לישחק – בשי״ן ובד״ה ליצחק וחד פסוק סימן צחקה שרה פי׳ הצד״י קודם לשי״ן כי ד״ה קודם תילים לסדר בעלי המסורת כמ״ש בפתיחת ספר זה וזהו אחד מן ד׳ ישחק בשי״ן כנוי ליצחק ועיין בספר נפוצות יהודה סוף דרוש כ״ג.
לישחק – כמו ליצחק.
אשר כרת – על הדבר אשר עליה כרת ברית עם אברהם ועליה היתה השבועה ליצחק.
(ט-י)כרת, ושבועתו, חק, ברית עולם – כל אחד מוסיף על הראשון, השבועה יותר מן הברית בלא שבועה, והחק הוא נימוס קבוע, וברית עולם ברית שבו תלוי קיום העולם.
אשר מפרש מ״ש זכר לעולם בריתו, הוא הברית אשר כרת את אברהם ואח״כ ושבועתו ליצחקא – אחר שעם יצחק כרת הברית שנית, שב דינו כשבועה, כדבר שנכפל אצל ה׳ שני פעמים שדינו כשבועה כמ״ש חז״ל.
ויעמידה ליעקב – אותה ברית ואותה השבועה העמידה ליעקב לחק ולישראל ברית עולם, כי על זרע המיוחד היתה הברית והשבועה, לא על עשו. וכן אמר יצחק ליעקב: ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלהים לאברהם (בראשית כ״ח:ד׳).
ויעמידה ליעקב לחק. העמיד בריתו ׳לחוק׳, שלא תתפשט לעשו1: לישראל. כאשר שם שמו ׳ישראל׳ (בראשית לה י), כאמרו שם (פסוק יב) ׳ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק - לך אתננה׳:
1. ע״פ ׳חק נתן ולא יעבור׳ (להלן קמח ו), ׳אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו (ירמיה ה כב), (ובמשלי ח כט) ׳בשומו לים חקו ומים לא יעברו פיו בחוקו מוסדי ארץ׳, חֻקָּיו עָשִׂיתָ וְלֹא יַעבור (איוב יד) וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק - אותה השבועה, כי ליצחק היה עשו, ולאברהם - ישמעאל, ויעקב היתה מיטתו שלימה, והעמיד לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם, שלא ימולו כי אם זרע היהודים לבדם׳ (שיעורים). ובשוחר טוב (פרק ו): ׳וכן ישעיה אומר לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק (ישעיה ה יד), למי שאין בו חק ברית מילה, ומנין שנקרא חק, שנאמר ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם׳. ובשבת (קלז:) בלשון ברכת המילה ׳וחוק בשארו שם׳.
ויעמידה – וליעקב העמיד את הברית לחק ונימוס, כאילו הוא דין וחק שמוכרח לקיימו מצד עצמו,
ולישראל שהוא מדרגה יותר גדולה מיעקב, העמידו לברית עולם – שהוא הברית שבו תלוי קיום העולם, כי בעת התעלה ישראל שיהיה למעלה מן הטבע כמו שיורה ע״ז שם ישראל, הוקם ברית הזה אל סדר ההנהגה השניה שבו ינהיג ה׳ עפ״י דרך ההשגחה, מגביל נגד ברית העולם שבו מנהיג ההנהגה הראשונה הטבעיית, וקשרם זב״ז באופן שאם יבוטל הברית האח׳ יבוטל גם השני, כמ״ש אם לא בריתי היום וכו׳ גם זרע ישראל אמאס.
ויעמידה – הברית ההיא ליעקב לחק – לדבר שהוקבע ויהיה בלי ספק, כתורה חקקוה על לוחות אבן למען תתקיים ימים רבים.
UNTO THEE WILL I GIVE. Verbally. And to your seed(Gen. 26:3) in actuality.
1. To each one of the patriarchs.
לאמר לך אתן – לכל אחד מן האבות אמר כן.
חבל נחלתכם – כנגד ישראל.
חבל נחלתכם. הראויה לכם יותר מלשאר העמים1:
1. ראה מש״כ לעיל (מז ה). וכ״כ בשיעורים כאן: ׳ כלומר, שאין אומה אחרת יכולה לדור עליה, כי בהיות כי ישראל דרים בה, אם היו יושבים שם הם - לא יאריכו ימים עליה, כי לא מבני ישראל המה׳.
וזה עשה כשאמר לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אשר היא חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם1, כלומר, שאין אומה אחרת יכולה לדור עליה, כי בהיות כי ישראל דרים בה, אם היו יושבים שם הם – לא יאריכו ימים עליה, כי לא מבני ישראל המה2, במופת ה׳:
1. בנדפס: ׳חבל נחלתכם – הראויה לכם יותר מלשאר העמים׳.
חבל – מחוז וחלק כמו וחבל בני יהודה (יהושע י״ט:ט׳).
לך אתן – ולא לישמעאל ועשו עם שהמה מזרעם.
חבל נחלתכם – מה שהיא עתה חבל נחלתכם.
לאמר – עתה מפרש מ״ש דבר צוה לאלף דור, שהוא מ״ש לך אתן את ארץ כנען – ובאר שיתננה להם מצד שהיא חבל נחלתכם שמפני שהיא ארץ המיוחדת אל ההשגחה והקדושה והנבואה היא שייך אליכם, שעליכם חלה השגחה האלהית.
When you were a people few in number, like little ones, and dwelling in it.
בהיותם מתי מספר – כמה דאת אמר ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי וגו׳. ויתהלכו מגוי אל גוי מדבר באברהם ויהי רעב בארץ. לא הניח (לאיש) [אדם] לעשקם אלו המצריים. ויוכח עליהם מלכים זה פרעה ואבימלך. אל תגעו במשיחי וגו׳ מדבר באברהם אבינו ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא, ובשרה הוא אומר בת הרן שנאמר ויתהלכו מגוי אל גוי ואומר אל תגעו במשיחי וגו׳, במרים הוא אומר ותקח מרים הנביאה, בדבורה הוא אומר ודבורה אשה נביאה, בחנה הוא אומר ותתפלל חנה, בחולדה הוא אומר וילך חלקיה אל חולדה הנביאה, באסתר הוא אומר ותכתוב אסתר. אמר רב יהודה אמר רב אל תגעו במשיחי אלו תינוקות של בית רבן, ולנביאי אל תרעו אלו תלמידי חכמים. אמר ר׳ לוי אין העולם מתקיים אלא בהבל תינוקות של בית רבן, א״ל רב פפא לאביי דידי ודידך מאי, א״ל אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא. ואמר ר״ל משום ר׳ יהודה נשיאה אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש, א״ל ר׳ לוי לר׳ יהודה נשיאה כך מקובלני מאבותי ואמרי לה מאבותיך כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבין אותה, רבינא אמר מחרימין אותה.
חין כאנוא ד׳וי אחצא, קלילין וגדבא פיה.
בזמן שהיו (האבות כך היתה ההבטחה) מספר קטן מעטים וגם היו נכרים בה (אז הוא הבטיח להם את הארץ).
כמעט, מעטים וגרים פה. תרגם וגרים ״גרבא״ כאלו הגימל צרויה.
ודכׄול אלכאף כמעט וק׳ וגרים בה גיר [מתע]ד לאן אלמ[עני] כנת תֺקלילא וגרבא.
It includes a Kāph in “a mere handful.” It states “sojourning there.” Intransitive for its meaning is 'I was small and a stranger' and if ….
בהיותם – ידבר על האבות כי מספר בניהם היה מעט גרים ותושבים בארץ.
WHEN THEY WERE BUT A FEW MEN IN NUMBER. The psalmist speaks about the patriarchs, for their children numbered few. They were strangers and sojourners in the land.
בהיותם – על האבות ועל בנים אמר, שהיו מתי מספר, ואמר יעקב: ואני מתי מספר (בראשית ל״ד:ל׳).
כמעט וגרים בה – כמעט זמן היו גרים בה בארץ, כי הוצרכו לצאת ממנה, כמו אברהם שהלך בעבור רעב למצרים ולארץ פלשתים, וכן יצחק לארץ פלשתים, וכן יעקב למצרים. זהו שאמר: ויתהלכו מגוי אל גוי (תהלים ק״ה:י״ג), ואף על פי כן הבטחת האל אמונה בלבם היתה, לא הרהרו אחריו.
בהיותם מתי מספר. וכמו כן ׳זכרו נפלאותיו׳ שעשה בהיות אבותיכם שאמרנו ׳מתי מספר׳ – מעטים1:
1. ׳בהיותם - ידבר על האבות כי מספר בניהם היה מעט גרים ותושבים בארץ׳ (אבע״ז).
(יב-טו) הלוא תראה שמעולם היה ׳חבל נחלתכם׳, שהרי בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט – בעת אברהם ויצחק שהיו ׳מתי מספר כמעט׳, ואמר ׳כמעט׳ – לפי שרב ומעט יאמר ביחס ובהצטרף1, כי יורדי מצרים היו ׳מתי מספר׳ גם כן, אמנם בערך בית אחד היו הרבה, אבל אברהם ויצחק היו מתי מספר אפילו ׳כמעט׳ ולערך אנשי בית אחד: וְגָרִים בָּהּ. שהיו ׳גרים׳ עליה, ולא תושבים, שהרי היו הולכים מִגּוֹי אֶל גּוֹי וגו׳2, ואפילו הכי, הקב״ה לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם – בגללם, מְלָכִים – אבימלך ופרעה, והיה אומר אליהם, אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי – מלכי, וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ, כמו שאמר (בראשית כ׳:ז׳) ׳השב את אשת האיש כי נביא הוא׳:
1. באופן יחסי.
2. ׳מגוי אל גוי – כמו שעשה אברהם, מארץ פלשתים לארץ בני חת, וזולתם, ומממלכה אל עם אחר – כשירד אברהם למצרים, ויעקב לחרן׳ (נדפס).
בהיותם – ובד״ה בהיותכם.
מתי מספר – אנשי מספר.
בהיותם – בעוד היותם אנשי מספר בחשבון היותר מעט והיו בה כגרים בארץ.
בהיותם – ודבר זה אמר להם בעת שהיו מתי מספר בכמות וכמעט באיכות ובגבורה, וגם וגרים בה – שלא היו שם אזרחיים רק גרים, ובכ״ז אמר והבטיח שיתן להם את הארץ.
בהיותם – אבותיכם אברהם יצחק ויעקב הנ״ל.
כמעט – שמזמן מועט באו לגור שם.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And they went from people to people, from one kingdom to another people.
ויתהלכו מגוי אל גוי – מדבר באברהם ושרה שנאמר (שם י״ב:י׳) ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה. לא הניח אדם לעשקם אלו המצרים. ויוכח עליהם מלכים זה אבימלך ופרעה שנאמר (בראשית י״ב:י״ז) וינגע ה׳ את פרעה נגעים גדולים. אל תגעו במשיחי. אמר רבי ברכיה אלו האבות. ובנביאי אל תרעו אלו האמהות שהיו נביאות. אמר רבי יודן בשם רבי יצחק (שם כ״ז:מ״ב) ויוגד לרבקה את דברי עשו. מי הגיד לה והלא בלבו דבר שנאמר (שם מ״א) ויאמר עשו בלבו. אלא רוח הקדש הגיד לה.
יסידון מן קביל אלי קביל, ומן ממלכה אלי קום אכ׳רין.
ובזמן שהיו (האבות ע״ה) מתהלכים מאומה לאומה ומממלכה אל עם אחר.
ויתהלכו, הולכים.
ויתהלכו מגוי אל גוי – אברהם גר בארץ פלשתים ובמצרים ובארץ כנען, וכן יצחק וכן יעקב, כולם גלו מגירות לגירות.
And they walked from nation to nation Abraham sojourned in the land of the Philistines, in Egypt, and in the land of Canaan, and so Isaac, and so Jacob, they all were exiled from one strange place to another strange place.
ויתהלכו – כאברהם במצרים ולארץ פלשתים גם יצחק לפלשתים ויעקב למצרים.
AND WHEN THEY WENT ABOUT. Abraham in Egypt1 and in the Land of the Philistines.2 Similarly, Isaac went to Philistia3 and Jacob to Egypt.4
1. Gen. 12:10–20.
2. Ibid. 21:34.
3. Ibid. 26:1-33.
4. Ibid. 46:6.
ויתהלכו – מארץ כנען למצרים ולארץ פלשתים.
ומממלכה אל עם אחר – כפל בענין במלות שונות.
ויתהלכו1מגוי אל גוי. כמו שעשה אברהם, מארץ פלשתים לארץ בני חת, וזולתם2: ומממלכה אל עם אחר. כשירד אברהם למצרים, ויעקב לחרן:
1. ראה ברא׳ ג ח.
2. רש״י: ויתהלכו מגוי אל גוי - אברהם גר בארץ פלשתים ובמצרים ובארץ כנען וכן יצחק וכן יעקב כולם גלו מגרות לגרות.
ויתהלכו – לא ישבו במקום אחד אבל הלכו מגוי האחד אל גוי האחר ומממלכה זה וגו׳ ודרך בני המדינה היה לפנים לעשוק הנכרי הבא לדור מבלי קבע.
גוי, עם – עם מעולה מן גוי שמורה על קיבוץ שיש לו מלך, לכן אמר ממלכה אל עם אחר (ישעיהו א׳ ד׳).
(יג-יד)ויתהלכו – והגם שהתהלכו אח״כ מגוי אל גוי, שהגוים הם הקבוצים שאין להם מלך, והעמים הם הקבוצים שי״ל מלך, הנה בהתהלכם מגוי אל גוי לא הניח אדם לעשקם ובהתהלכם מממלכה אל עם אחר שי״ל מלך הוכיח עליהם מלכים.
ויתהלכו – שלשתם אברהם בארץ מצרים ובארץ פלשתים, ויצחק בארץ פלשתים, ויעקב בארם נהרים ובמצרים.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
He did not allow anyone to oppress them, and he rebuked kings on their account.
ומע ד׳אך לם ידע אדמי אן יגשמהם, וובך׳ אלמלוך בסבבהם.
ובכל זאת לא נתן לשום בן אדם שיעשוק אותם. ובשבילם הוא (ה׳ יתברך) הוכיח את המלכים (אבימלך ופרעה).
לא, ועם זאת לא הניח איש לעשקם והוכיח מלכים בעבורם.
[ויוכח עליהם מלכים – וינגע י״י את פרעה (בראשית י״ב:י״ז) כי עצור עצר י״י בעד כל רחם לבית אבימלך (בראשית כ׳:י״ח).]
and He reproved kings on their account: "And the Lord plagued Pharaoh" (Bereshit 12:17); "For the Lord had closed up every womb of the house of Abimelech" (ibid. 20:18).
ויוכח עליהם מלכים – אבימלך ופרעה.
לא – וטעם ויוכח – בדבר אבימלך. גם נכון שהוכיח אחרים ולא הזכיר הכתוב.
HE SUFFERED NO MAN. He reproved kings refers to the incident of Abimelekh.1 It is also possible that God reproved others but scripture does not mention them.
1. Ibid. 20:3.
לא הניח אדם לעשקם – מלכים – פרעה ואבימלך.
לא הניח אדם לעשקם. עשו ולבן ושכם: ויוכח עליהם מלכים. פרעה ואבימלך1:
1. כ״כ רש״י: ׳ויוכח עליהם מלכים - וינגע ה׳ את פרעה (בראשית י״ב) כי עצר עצר ה׳ בעד כל רחם לבית אבימלך׳. ואף שלא דיבר עם פרעה, על ידי הנגעים הבין והיא תוכחתו (ע״פ רד״ק).
ויוכח – למענם הוכיח במכאוב את מלך מצרים ומלך פלשתים על כי לקחו את שרה (ועם כי לא הוכיח מי בעבור יצחק אמר עליהם לפי שזה היה סבה שלא נגע אבימלך ברבקה אשתו).
Do not come near my anointed ones, and do no harm to my prophets.
קאל לא תוד׳ו מסיחאי ולא תסוא אלי אנביאי.
והוא אמר להם אל תגעו במשיח שלי. ואל תזיקו לנביאים שלי.
אל, אמר אל תזיקו ולנביאי אל תרעו. תרגם תגעו ״תוד׳ו״ תזיקו, וכן תרגם בבראשית כו כט כאשר לא נגענוך.
במשיחיי – בגדוליי, כל משיחה לשון סררה וגדולה.
My anointed ones My great ones. Every [expression of] anointing is an expression of rulership and greatness.
ובנביאי אל תרעו – שנאמר: השב אשת האיש כי נביא הוא (בראשית כ׳:ז׳).
אל – זאת היא התוכחה.
וקראם משיחיי כמו נסיכי.
אולי כן היה אברהם נביא השב אשת האיש כי נביא הוא (בראשית כ׳:ז׳) וברכת יצחק ליעקב בנבואה כברכת משה.
TOUCH NOT MINE ANOINTED ONES. These are the words of the reproof.1
He referred to the patriarchs as meshichai (Mine anointed ones). Meshichai means “My princes.”
[AND DO MY PROPHETS NO HARM.] Perhaps this was the case.2 Abraham was a prophet, for scripture states, Now, therefore, restore the man’s wife, for he is a prophet(Gen. 20:7). The blessing bestowed by Isaac on Jacob (Gen. 28:3-4) was prophetic. It was like the blessing of Moses (Deut. 33).3
1. With which God reproved kings.
2. That we are to take prophets literally. It is not an honorific title.
3. This shows that Isaac was a prophet.
אל תגעו במשיחי – הזהיר להם בחלום,א כמו לאבימלך וללבן, או על ידי נגעים, כמו לפרעה ולאבימלך, וכן לשאר בני אדם, אם היו רוצים לעשקם.
במשיחי – נסיכים וגדולים היו, והיו נכבדים אצל המלכים כאלו היו מלכים משוחים. וכן אמרו בני חת לאברהם: נשיא אלהים אתה בתוכינו (בראשית כ״ג:ו׳), וכן אבימלך הלך אחרי יצחק לעשות שלום עמו.
ולנביאי – כי האבות נביאים היו, וי״י מדבר עמהם במראה הנבואה ובחלום, כמו שכתוב על אברהם: השב אשת האיש כי נביא הוא (בראשית כ׳:ז׳).
א. כן בכ״י מינכן 363, ברלין 547, לונדון 4. בכ״י פריס 207 חסר: ״בחלום״.
אל תגעו במשיחי. כאמרו (בראשית כו יא) ׳הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת׳: ולנביאי אל תרעו. כאמרו (שם כ ז) ׳השב אשת האיש כי נביא הוא׳:
אל תגעו – בהמכאוב שהביא כאלו אמר אל תגעו וכו׳ ולאבימלך נאמר בפירוש.
במשיחי – ר״ל בגדולי ונסיכי וכן למשיחי לכורש (ישעיהו מ״ה:א׳).
ולנביאי – כי האבות היו נביאים.
אל תרעו – אל תעשו רעה.
אל – הוכיח מלכים וצוה להם לאמר,
אל תגעו במשיחי – וכן צוה להם בנביאי אל תרעו – שהגם שהאבות היו נביאים ומוכיחים ומדברים אל העם נגד עובדת כוכבים, וקראו בכ״מ בשם ה׳, בכ״ז אל תרעו להם בעבור כי בשמי ידברו, וכ״ז היה דבר צוה לאלף דור.
במשיחי – לשון לך נתתים למשחה (פרשת קרח) לשון גדולה.
ולנביאי – שאני מדבר עמהם והם מדברים בשמי ומודיעים אותו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And He called a famine upon the land. He broke the whole staff of bread.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
And he proclaimed a famine against the land; he broke every support of food.
ויקרא רעב על הארץ – אמר רבי יהודה בר נחמן בשם רבי שמעון בן לקיש ראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל ובקולרין ועשה לו הקב״ה כמה עלילות וכמה מנגנאות ונמכר יוסף למצרים כדי לירד. ויקרא רעב על הארץ וכל כך למה (שם מ״ו:ו׳) ויבא יעקב מצרימה. אמר ר׳ פנחס הכהן בר חמא משל לפרה אחת שהיו רוצין למשוך אותה למקולין שלה ולא היתה נמשכת. מה עשו משכו בנה תחלה והיתה רצה אחריו. כך עשה הקב״ה מנגנאות שעשו אחי יוסף כל אותן הדברים כדי שירדו למצרים גם כן כדי שירד גם יעקב שנאמר (הושע י״א:ד׳) בחבלי אדם אמשכם.
ויקרא רעב על הארץ – אמר ר׳ יהודה בר נחמן בשם ר׳ שמעון בן לקיש ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים שבשלשלאות אמר ר׳ פנחס הכהן בר חמא משל למה הדבר דומה לפרה שהיו מבקשין למשוך אותה למקולין ולא היתה נמשכת, מה עשו משכו את בנה תחלה והיתה רצה אחריו, כך מי הוריד יעקב למצרים, יוסף.
ת׳ם אחל אלג׳וע פי אלבלד, פכסר אלטעאם ומא יעינה.
ועוד שהוא הנחית רעב על הארץ. ונחסר המזון וגם מה וגם נחסר מה שסועד.
ויקרא, ואחר כך נתן רעב בארץ ובכך שבר האוכל וכל מה שעוזר להשגתו. וכן תרגם מטה לחם בויקרא כו כו ״מעין אלטעאם״ והכוונה שישותקו כל האומנויות ותנועת המסחר.
(טז-יז) פלו אן מע[.]כ[..]ם תכומ[.]ת ר[.] למ[..]ם מטֺאן אל[.]פע[.]א[...]כה ול[.] אן מע ק[.]תכ[...]רכונון אצחאב אלבלאד ו[...]הא פיהא אל[... ..]ן אן [..]תצנוא פיהא [... ...]ת ענכם [.]מאיה אללה להם וענאיתהם ב[...] פאנה [..]ﹼﹶלכ[.]ם איאהא בעד כונכם [...] מן גיבה [...]ל ותקדימה ויקרא רעב עלי הארץ עלי כׄבר יוסף עאלס׳ מן קו׳ לעבד נמכר יוסף וגיר דֺלך ממא אתצאל [בה] מן כׄברה אלי [... ...]אעה פלאנה אנמ[א ירי]ד אלי תביין [ל]ה דֺכול ישראל מצר א[מא] ת[...]ת אלמ[...] ואלמגאעה כאנת אלעלה אלאולי עלי פי מערפתה ב[א]מר יוסף פי דכׄול א[.]פ[...] אלעלה אלאולי עלי אלת[אניה] פלמא וא[..] פא[...]הא גמיעא אכׄדֺ [120 ב] פי קו׳ ויבא ישראל מצרים(תהלים קה:כג) ויושך אן יכון דֺלך איצֺא לאן אלדוא מן דֺלך אלדא ואלשפא מן תלך אלעלה אעני אלמגאעה כאן יוסף ולא ינבגי דֺכר אלבﹸרٴ קבל דֺכר אלעלה ולדֺלך קאל שלח לפניהם איש כמא קאל וישלחני אלהם לפניכם (בראשית מה:ז) כמא קאל תֺם אכׄבר בחאל אלאיש לאנה כאן אולא עבד ותדרג מן חאל אלי חאל חתי ארתקﹶי דֺלך אלמרקי.
(16-17) … He introduces it with “He called down a famine on the land.” An introduction of Joseph, peace by upon him, “Joseph, sold into slavery.” This is unconnected to the information which follows its … rather, that is to say; it explains the entrance of Israel into the land of Egypt … and famine, which was the initial as is familiar, Joseph’s command to bring in … The first reason precedes the second because … together which beings with; “then Israel came out of Egypt.” That (verse 22) adds a cure for their ailment and convalesces from the cause (of the illness, by which) I mean the famine Joseph was qualified (to be there). (Also) it is not prudent to mention the curer prior to the ailment therefore it states “He sent ahead of them a man.” As stated “God has sent me ahead of you” (Gen. 45:7), as he then relates regarding the man; initially he was a slave but he rose from rank to rank until he was promoted to that high position.
ויקרא רעב – כדי להגלותם למצרים.
He called a famine in order to exile them to Egypt (I found).
(טז-יז)קרא רעב – שמתוך הרעבא גלגל הדבר שירדו אבותינו למצרים שהוצרך לשלוח לפניהם, שנאמר: כי למחיה שלחני אלהים (בראשית מ״ה:ה׳).
א. בכ״י (בחילוף אותיות דומות ואגב ההמשך): הדבר.
ויקרא – כמו צוה הגזרות שגזר הכל הם בקריאה.
על הארץ – ארץ כנען.
AND HE CALLED. He decreed. The decrees which He decreed were all by calling.
UPON THE LAND. The Land of Canaan.
ויקרא רעב – הזכיר סיבת רדת יעקב למצרים.
וטעם ויקרא – כאלו קרא לרעב ויבא על הארץ, כי הגזירות הבאות לארץ מאתו הם. וכן אמר אלישע הנביא: כי קרא השם לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים (מלכים ב ח׳:א׳).
כל מטה לחם – כמו: משען לחם (ישעיהו ג׳:א׳), ר״ל כל מאכל שישען אדם עליו מנע מן הארץ.
ויקרא רעב על הארץ. על ארץ מצרים1 נגד טבעה2, וזה מ׳עלילותיו׳ - לסבב פעולות אחרות3: כל מטה לחם שבר. אפילו שאר מיני מזון, מלבד הדגן4:
1. אך אבע״ז פירש על ארץ כנען.
2. שלא היה דבר טבעי שארץ מצרים תרעב, אשר היא ׳כגן ה׳ ׳, ולא רעב ללחם בלבד (שיעורים).
3. זה מאותן ׳העלילות׳ שעליהם אמר (פסוק א) ׳הודיעו בעמים עלילותיו׳, כפי שביאר שם ׳עלילה׳.
4. ׳ ׳כל מטה לחם, כמו: משען לחם. רוצה לומר, כל מאכל שישען אדם עליו, מנע מן הארץ׳ (רד״ק). בבראשית מא נו כתב רבינו: ויחזק הרעב. גם בשאר מזונות מלבד הלחם.
ומה שאמרתי לעיל (תהלים ק״ה:א׳) ׳הגידו1 בעמים עלילותיו׳, שהוא ׳נורא עלילה׳ ומסבב סיבות שהם בלתי טבעיות להוציא מכוונו יתברך לפועל, הלוא תראה כמה עלילות עשה, כי שאל נא לימים ראשונים, שקרא רָעָב עַל הָאָרֶץ, שלא היה דבר טבעי שארץ מצרים תרעב, אשר היא ׳כגן ה׳ ׳2, ולא רעב ללחם בלבד, אלא אפילו כל מין דגן אחר3, וזהו אומרו כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר:
1. לשה״כ ׳הודיעו׳.
2. בבראשית (יג י) ׳כגן ה׳ כארץ מצרים׳.
3. בבראשית (מא נו) כתב: ׳ויחזק הרעב – גם בשאר מזונות מלבד הלחם׳.
מטה – על כי דרך להשען על המטה הושאל מלת מטה על השענה.
ויקרא – וכאשר קרא רעב לכל הארץ ושבר כל משען לחם.
ויקרא רעב – כמו כי קרא ה׳ לרעב דהיינו הגזירה.
ויקרא – עתה ספר איך קיים בריתו לתת להם את הארץ, והסבות אשר סבב לזה, כי באשר היה צריך שירדו תחלה לכור הברזל לצרפם שם בכור עוני, שעמ״ש אברהם במה אדע כי אירשנה א״ל ידוע תדע כי גר יהיה זרעך, והיה גלות מצרים הכנה אל ירושת הארץ, סבב סיבות שירדו למצרים ע״י שקרא רעב על הארץ – היינו שגזר הרעב והודיע גזרתו בחלום פרעה, והרעב הזה כל מטה לחם שבר.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
He sent a man before them; Joseph was sold for a servant.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
HE SENT A MAN BEFORE THEM. [He sent a man1] before Jacob and his sons, who are mentioned above (verse 6).
The lamed of the word le-eved (for a servant) means “for.”2 Some say that Potiphar3 was a slave.4
1. The reference is to Joseph. This is also the case according to Rashi and Radak. See Gen. 45:5: for God did send me (Joseph) before you to preserve life.
2. The lamed usually means “to.” Hence Ibn Ezra’s comment.
3. The man who purchased Joseph. See Gen. 39:1.
4. In this case, Joseph was sold for a servant should be rendered “Joseph was sold to a servant.” See Midrash Shochar Tov on this verse.
שלח לפניהם – לפני יעקב ובניו, כי כבר זכר האבות וגם הבנים באמרו: בהיותם מתי מספר (תהלים ק״ה:י״ב).
ומה שאמר שלח – כי האל יתברך סיבב על ידי החלומות אשר חלם יוסף עד שקנאו בו אחיו, וכן אמר יוסף: וישלחני אלהים לפניכם (בראשית מ״ה:ז׳).
לעבד נמכר יוסף – בעבור עבד, כלומר להיותו עבד נמכר. וכן למ״ד ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו (אסתר ז׳:ד׳), ולמ״ד אמרי לי אחי הוא (בראשית כ׳:י״ג), והדומים להם.
שלח לפניהם איש. כאמרו (בראשית לז טו) ׳וימצאהו איש והנה תועה בשדה׳1, ובזה לעבד נמכר יוסף מאת אחיו, שלא כטבע צדיקים2:
1. הרי ׳איש׳ אינו יוסף, אלא המלאך, ומיושב הכפילות.
2. וגם זה מ׳עלילותיו׳ של ה׳. ועתה לא אתם שלחתם. הנה בראותכם תכלית אלהי שלא היה מושג בזולת אלה הסיבות הקודמות, אין ספק שהסיבות הקודמות היו גם כן ברצון אלהי לסבב זה התכלית.
(יז-יח) ועוד, שָׁלַח לִפְנֵיהֶם של בני יעקב אִישׁ, כדי שיוסף ישאל להם אנה אחיו רועים, וילך להם וימכרוהו1, ובסוף לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף, שהוא דבר גדול שאדם שלם וחכם כיוסף ימכר לעבד ויעשו בו מעשה עבדים לענות בַכֶּבֶל רַגְלוֹ לסימן שהוא עבד, שאם יקנה איש אדם אחד ויכיר בו שהוא חכם – לא יחזיקנהו לעבד, כי אם ליועץ, אלא כל זה היתה מאת ה׳ נסבה, ואחר כך בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ – כי שמו אותו בבור:
1. בבראשית (לז טו) ׳וימצאהו איש׳.
שלח לפניהם – לפני יעקב ובניו הנזכרים למעלה שאמר זרע וכו׳ בני יעקב בחיריו לפניהם שלח את יוסף ונמכר לעבד.
לעבד נמכר – פי׳ הרד״ק הלמ״ד בעבור להיות עבד, וא״צ שהוא כמו והתמכרתם שם לעבדים.
שלח, ולפניהם שלח איש – והוא היה יוסף (אשר) לעבד נמכר – שאותו שלח לפניהם להחיות להם לפליטה גדולה, והיה מן הצורך שגם האיש ההוא יצרף בכור הברזל ויבחן תחלה וע״כ
לפניהם – לפני זרע אברהם שנגזר עליהם לרדת למצרים, וכן אמר יוסף לאחיו וישלחני אלהים לפניכם (פרשת ויגש).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
They afflicted his feet with chains; a collar of iron went on his soul.
ברזל באה נפשו – רב הונא בשם רבי אחא נתנה שרתוע של ברזל תחת צוארו כדי שיתלה את עיניו ויביט בה אף על פי כן לא הביט בה.
ועד׳בוה באלכבל פי רג׳ליה, וחצלת נפסה פי אלחדיד.
וענו אותו בכל ברגלו. ונפשו (צוארו) הגיע אל תוך הברזל (ששמו קולר בצוארו).
ענו, וענוהו בכבל ברגליו ובאה נפשו בברזל. תרגם רגליו כפי הכתיב וכדרכו בהרבה מקומות לתרגם לפי הכתיב.
[ברזל באה נפשו – אמר ר׳ הונא בר אידי שרתוע עשתה לו תחת זקנו שאם ירכין פניו השרתוע מכהו. שרתוע פירש שפוד.]
his soul was placed in irons Said Rav Huna the son of Idi: She [Potiphar's wife] made him a "shirtua" under his beard, so that if he bent his face over, the "shirtua" would wound him. שרתוע means a forked, suspended spear.
ענו – לא הזכיר הפועלים וזה בהיותו בבית הסהר.
נפשו – משל בעבור עצמו ותחסר בי״ת בברזל באה נפשו.
THEY HURT. The psalmist does not identify the ones who hurt Joseph.1 This happened when Joseph was in prison.
HIS PERSON. Nafsho2 is a metaphor for “his person.” A bet is missing from the word barzel (iron). Our clause should be read as if it were written be-varzel ba’ah nafsho (his person was laid in iron).3
1. We do not know who they refers to.
2. Literally, his soul.
3. In Hebrew, barzel ba’ah nafsho; literally, this means his person was laid iron. Hence Ibn Ezra’s comment.
ענו בכבל רגליו – כשנתנו אדוניו בבית הסוהר.
וכתוב: רגליו – כי שתי רגליו ניתנו בכבל, וקרי: רגלו – על דרך כלל.
ברזל באה נפשו – פירוש: בברזל, כלומר בשלשלת של ברזל.
ואמר נפשו – כי הנפש מעונה בעינוי הגוף, וכן: בגעל נפשך (יחזקאל ט״ז:ה׳) – רוצה לומר: גופך.
עינו בכבל רגלו. כמנהג לעבדים במצרים אז למען לא יברחו, ובזה נקראת מצרים ׳בית עבדים׳1, היינו בית כלא שלהם: ברזל באה נפשו. בבית הסוהר2:
1. בשמות (יג ג) ועוד. וזה עוד לפני שניתן בבור בית הסוהר, כי כל מצרים נחשב לבית עבדים. ומצינו שלא היה יכול עבד לברוח ממצרים.
2. חסר בי״ת, בברזל באה נפשו, כלומר הוא עצמו (אבע״ז).
ענו בכבל רגלו – ענו אותו לשום רגלו בכבל ונפשו באה בכבלי ברזל, ועם כי גופו באה בברזל אמר נפשו כי גם הנפש תעונה בענוי הגוף או נפשו הוא כמו גופו וכן וריקה נפשו (ישעיהו כ״ט:ח׳).
ענו בכבל רגלו – ויותר מזה כי ברזל באה נפשו – שהכבל היה יכול אדוניו לתת עליו מצד עבדותו כבלא דעבדא, והברזל נתן עליו מצד שהאשימוהו בדבר אשת פוטיפר.
בכבל – נראה ששם כבל בחילוף אותיות הוא משרש כפל או משרש גבל שממנו גבול, והוראתו קורות מכופלות זו על זו, ובכל אחת מהן חריץ בשני מקומות, שבהתחבר שתי הקורות יחד בהסגרן יעשה חור עגול צר, ובו יתנו רגלי האסורים, והחור הוא גבול תנועתם, ובאיוב (י״ג:כ״ז, ל״ג:י״א) נקראו סד, שממנו שם סדן בלשון חכמים, ואח״כ הושאל שם כבלים גם לשלשלאות ברזל כמו כאן ולמטה (קמ״ט:ח׳) ונכבדיהם בכבלי ברזל.
נפשו – גויתו, וצער הגוף יוחש ע״י הנפש.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Until the time when his word came true; the word of the LORD purified him.
עד עת בא דברו – רבי חייא בר אבא ורבנן. חד אמר עד בא דברו של יוסף. וחד אמר עד עת בא דברו של הקב״ה שאמר יוסף לשר המשקים (בראשית מ׳:י״ד) כי אם זכרתני אתך. אמר לו הקב״ה כך אמרת חייך שתעשה שם עוד שתי שנים שנאמר (שם מ״א:א׳) ויהי מקץ שנתים ימים. לפיכך עד עת בא דברו. שלח מלך ויתירהו. שמו אדון לביתו. אמר רבי לוי בשם רבי יוחנן בן שאול אמר להן יוסף מה אתם סוברין שאין הקב״ה מטעימני ממה שבירך זקני ליעקב אבי ומה ברכו (שם כ״ז:כ״ט) יעבדוך עמים וישתחוו לך. לפיכך (שם מ״ב:ו׳) ויוסף הוא השליט על הארץ. הוי שמו אדון לביתו. לאסור שריו בנפשו. כיון שביקש פרעה להמליך את יוסף אמרו לו סנקליטין שלו וכי יש עבד שמולך. נטלן וחבשן עד שבאו אחיו להודיע שהוא בן גניסין ואחר כך גררן בחבלין. דבר אחר לאסור שריו שרו כתיב זה פוטיפר. ויפר את עמו ויעצימהו מצריו. אמר ר׳ שמעון בן לקיש משל למה הדבר דומה לשני שרים שהם בבסילקי זה גדול וזה גדול אלא שזה גדול מזה. וגם כן לשני גבורים זה גבור וזה גבור אלא שזה גבור מזה. הפך לבם לשנוא עמו. רבי חייא בשם ר׳ יוחנן ורבי יודן בשם ר׳ יהוצדק אתמול (שם מ״ה:ט״ז) והקול נשמע וגו׳ וייטב בעיני פרעה. ועכשיו הפך לבם לשנוא (שמות א׳:ח׳) ויקם מלך חדש.
עד עת בא דברו – ר׳ חייא בר אבא ורבנן, חד מנהון אמר עד עת בא דברו של יוסף, וחרינא אמר עד עת בא דברו של הקב״ה שאמר יוסף לשר המשקים כי אם זכרתני אתך, א״ל הקב״ה כך אמרת חייך שעוד שתי שנים תעשה בבית האסורים.
אלי וקת דנא פרג׳ה, אקאם קול אללה סבכה.
קיים על עצמו את צווי הצרוף של ה׳ [או אפשר לומר: מאמר ה׳ המשיך לזכך אותו] עד הזמן שהגעיה שעת גאולתו.
עד, עד העת שהגיעה רווחתו הקים דבר ה׳ צרפו, נראה לי כי הכוונה על הכתוב אין שר בית הסהר רואה את כל מאומה בידו באשר ה׳ אתו, כלומר שקיים דבר ה׳ בדקדוק ובזהירות וכמו שתרגם שם רבינו לא נמצא בידו מאומה רע.
[עד עת בא דברו – של הקב״ה לקיים גזירתו שיתגלגל הדבר וירדו ישראל למצרים.]
אמרת י״י צרפתהו – בחנתהו ליוסף שנתנסה וכבש יצרו באשת אדניו ועליה נתייסר ונצרף בייסורין לתתו אל בית הסהר.
Until His word came [The word] of the Holy One, blessed be He, to fulfill His decree that the matter should "roll" and Israel should descend to Egypt.
the saying of the Lord purified him It tried Joseph, for he was tested and he overcame the temptation [to sin] with his master's wife, and he was tortured because of her and purified with tortures to place him in the dungeon.
עד – דרך צחות בשירים, עד עת בא דברו. והטעם שבא דבר החלום כאשר פתר, כמו: כי יבא דברך (שופטים י״ג:י״ז).
וטעם אמרת י״י צרפתהו – שהשם שם בפיו פתרון האמת, על כן יצא פתרונו צרוף בלי סיג. והנה הה״א והו״ו במלת צרפתהו שבה אל דבר יוסף.
ויש אומרים: כי עת בא דבר יוסף לפני השם אז אמרתו צרפתהו והיא הגזרה שגזר.
UNTIL THE TIME. It is good poetic style to say Until the time that his word came to pass.1 Its meaning is that the events described in Joseph’s interpretation of the dream came to pass. Compare this to when thy words come to pass(Judg. 13:17).2
The meaning of The word of the Lord purified him (tzerafatehu) is that God put a true interpretation in Joseph’s mouth. His interpretation was therefore pure. It did not contain any dross. The vav3 of tzerafatehu refers back to Joseph’s word.
Others say that when the incident of Joseph came before God,4 God’s word refined Joseph. The reference is to the decree which God decreed.5
1. Words do not come to pass. Events do. Hence Ibn Ezra’s comment that “come to pass” is poetic.
2. Here, too, the phrase “come to pass” is used poetically. It means, “What you told me will come about.”
3. A third person pronominal suffix.
4. When the issue of Joseph’s imprisonment came before God. This opinion interprets ad et bo devaro (until the time that his word came to pass) as “until the time that his case came”; that is, until the time that Joseph’s case came before God. According to this interpretation, devaro does not mean “his word” but “his case.”
5. God decreed that Joseph be freed. According to this interpretation, tzerafatehu means “refined him,” and our verse should be rendered “The word of the Lord refined him (Joseph).” In other words, Joseph was set free from prison
עד עת בא דברו – לפני פרעה, שזכרהו שר המשקים אל פרעה, ואז אמרת אלוה צרפתהו, כי האל סיבב זה בחלום שהראה לפרעה, ולא נפתר אלא על פי יוסף, ואז יצא ככסף צרוף לפני פרעה, כי אמר לו שר המשקים: כאשר פתר לנו כן היה (בראשית מ״א:י״ג).
ובמדרש: רבי חייא בר אבא ורבנן, חד אמר: עד עת בא דברו – של יוסף, וחד אמר: עד עת בא דברו – של הקב״ה. כשאמר יוסף לשר המשקים: כי אם זכרתני אתך כאשר יטב לך (בראשית מ׳:י״ד), אמר לו הקב״ה: חייך שתעמוד ביסורין ובאיסורין עוד שתי שנים, ויהי מקץ שנתים (בראשית מ״א:א׳), ולפיכך: עד עת בא דברו של הקב״ה.
עד עת בא דברו. ׳הדבר׳ ששמר אביו, כאמרו (בראשית לז יא) ׳ואביו שמר את הדבר׳1: אמרת ה׳ צרפתהו. שעמד בצדקו בכל צרותיו2:
1. כעין זה כתב אבע״ז: ׳והטעם שבא דבר החלום כאשר פתר, כמו כי יבא דברך׳.
2. ׳לפי שאִמְרַת ה׳ צְרָפָתְהוּ כצרוף כסף באלו העינויים כדי שישלים נפשו ביותר, ויהיה אחר כך ראוי למה שהשיג׳ (שיעורים). בספרי (דברים שלד) איתא ׳ויוסף היה במצרים וכי אין אנו יודעים שיוסף היה במצרים אלא להודיע צדקו של יוסף שהיה רועה את צאן אביו ואף על פי שנתמנה מלך במצרים הוא יוסף בצדקו׳. וראה רש״י בשמות (א ה). ובמאמר החלומות שנמצא בכתב יד מרבינו כתב: ׳וכל זה [שהתנסה יוסף] היה כי ה׳ החפץ לפרוש על הצדיק סוכת שלומו להיטיב לו ולהנחילו שני עולמות יבחנהו וינסהו בכל מיני נסיון, בעוני ובעושר, להודיע למלאכי השרת כי צדק ומשפט אורחותיו בתתו לצדיק גדולה עליהם, כאמרם ז״ל ׳גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת׳, והנה יוסף, כאשר ראה והבחין כל אלה בחכמתו ובינתו, שם בטחונו בקונו ועמד בנסיונו ובצדקתו מתחילה ועד סוף׳.
עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ. שאמר (בראשית ל״ז:ז׳) ׳הנה קמה אלומתי וגם ניצבה׳ – שאין אחריה הפסק1, וזה היה לפי שאִמְרַת ה׳ צְרָפָתְהוּ כצרוף כסף2 באלו העינויים כדי שישלים נפשו ביותר, ויהיה אחר כך ראוי למה שהשיג:
1. ׳דברו׳ של יוסף בחלומו. וכ״כ שם: ׳וגם נצבה – הורה שתהיה ממשלתו קיימת זמן ארוך׳, וראה ׳מאמר החלומות׳ לרבינו, נדפס בסוף ׳אמר הגאון׳ על התורה.
אמרת ה׳ – אז אמרת ה׳ צרפה אמרי יוסף ר״ל דבר ה׳ היה בפיו לפתור החלום בפתרון צרוף מבלי סיג ושגיאה.
דברו – היינו דבר צוה לאלף דור.
עד עת בא דברו – ר״ל עד שבא הדבר שהזכיר למעלה, שהוא דבר צוה לאלף דור – שהתעורר דבר ה׳ שצוה על בני יעקב בל יגעו בהם, ועד העת שבא דברו אמרת ה׳ צרפתהו – שמה שברזל באה נפשו עד עת ההיא היה צירוף וזיקוק בכור הברזל כדי שיעמוד ויבחן בצדקתו.
דברו – התאמת פתרון חלום שר המשקים.
אמרת ה׳ – גזרתו ורצונו.
צרפתהו – זקקה דעתו להבין עתידות מתוך הבלי החלום.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
He sent a king and freed him; a ruler of peoples, and he set him free.
שלח מלך ויתירהו מושל עמים וגו׳ – זה פרעה שהיה שולט מסוף העולם ועד סופו.
פבעת׳ אלמלך פאטלקה, וסלטאן אלאמם פחל ענה.
ואז שלח את המלך והוא התיר אותו. ושולט בעמים פרק מעליו את עול הברזל.
שלח מלך ויתירהו – שלח פרעה מלך מצרים שלוחין ויתירהו, שלח מושל עמים הוא פרעה ויפתחהו.
A king sent and released him Pharaoh, king of Egypt, sent his messengers and released him. A ruler of peoples, viz. Pharaoh, [sent] and loosed his bonds.
ישלח מלך מצרים להתירו – כדכתיב: וישלח פרעה ויקרא אלא יוסף (בראשית מ״א:י״ד).
א. כן בכ״י ס״פ, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: את.
שלח – ישרת אחר. טעם שלח גזר.
מלך – הוא מלך מצרים.
ויפתחהו – מהכבל.
HE SENT A KING. The word shalakh (sent) not only governs “king,” it also governs another word.1 The word shalakh is to be rendered “decreed.” A KING. The reference is to the king of Egypt.2 AND LOOSED HIM. From his fetters.
1. It also applies to the word moshel (ruler). Our verse should be read, “He (God) decreed and a ruler of peoples (Pharaoh) set him free.”
2. Pharaoh freed Joseph from slavery.
שלח מלך – כמו שכתוב: וישלח פרעה ויקרא אל יוסף ויריצוהו מן הבור (בראשית מ״א:י״ד). והפסוק כפול בענין במלות שונות.
(כ-כא)שלח מלך ויתירהו. מן המאסר1, בשפטו כמו ׳מלך׳ שהיה במאסר שלא כדין2: מושל עמים ויפתחהו. מעבדות, בהיותו ׳מושל׳ ואדון על אדוניו של יוסף3:
1. ׳שלח פרעה מלך מצרים שלוחיו ויתירהו, שלח מושל עמים הוא פרעה ויפתחהו׳ (רש״י).
2. כי ׳מלך במשפט יעמיד ארץ׳. וראה מש״כ (יד) כי אם זכרתני אתך. וזה יורה שכל כך תהיה חיבתו עמך שאם תזכירני כאשר ייטב לך - כשתמצא שעה הגונה לזה : והזכרתני אל פרעה. המכיר אותי כשהייתי בבית שר הטבחים : והוצאתני. הנה תוציאני בלי ספק : (טו) כי גנוב גנבתי וגם פה לא עשיתי מאומה. והטעם שיוציאני בלי ספק כדברך, כי אמנם ימצא שלא היה עבדותי ולא מאסרי בסיבת חטא שנמצא עלי :
3. כיון שפרעה היה ׳מושל עמים׳ היה גם אדון לפוטיפר, שהיה סריס המלך ושר הטבחים אשר לפרעה, היה יכול להוציא את יוסף מידו, ׳ובמשפט לא היה יכול לשחררו, כי היה נזק לאדוניו, אלא במה שהוא ׳מושל עמים׳, והפקר בית דין הפקר׳ (שיעורים), וא״כ הכוונה שמה שקנה עבד קנה רבו.
עד ששָׁלַח פרעה במה שהוא מֶלֶךְ ופָסַק דינו וַיַּתִּירֵהוּ מבית הסוהר1, ובמה שהוא מֹשֵׁל עַמִּים – וַיְפַתְּחֵהוּ מכבל רגלו, שהוציאו מעבדות לחירות, ובמשפט לא היה יכול לשחררו, כי היה נזק לאדוניו, אלא במה שהוא ׳מושל עמים׳, והפקר בית דין הפקר:
1. ׳בשפטו כמו ׳מלך׳ שהיה במאסר שלא כדין׳ (נדפס).
ויפתחהו – ענין התרת קשרי המאסר כמו מוסר מלכים פתח (איוב י״ב:י״ח).
שלח – בעבור החלום שלח פרעה להתירו ממאסרו.
מושל וגו׳ – כפל הדבר במ״ש.
ויתירהו – נופל על התרת הכבל, ויפתחהו נופל על הברזל.
שלח מלך ויתירהו מן הכבל,
מושל עמים ויפתחוהו מן הברזל, כי לפתחו מן הברזל שבא ע״י חטא שנתחייב עליה מיתה היה צריך מושל עמים, שמצד כח גודל ממשלתו היה יכול להעביר את חטאו.
כי שלח מלך – פרעה שלח ויתירהו (רש״י), ואינו כמו שלח משהו עבדו (פסוק כ״ו) לפי שמשה הלך באמת בשליחות ה׳, רק פרעה עשה רצון ה׳ ולא הלך בשליחותו, רק הרמבמ״ן החזיק בפירוש ראב״ע והסב פעל שלח לה׳ שלפניו, שלח ה׳ מלך ומושל עמים, והיא מליצת כבוד ליוסף.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
והנה הזכיר אדון – כנגד לעבד נמכר יוסף (תהלים ק״ה:י״ז).
HE MADE HIM LORD OF HIS HOUSE. Scripture similarly states: and lord of his entire house(Gen. 45:8). Lord [of his house] is in contrast to Joseph was sold for a servant (verse 17).
שמו אדון – כמו שכתוב: אתה תהיה על ביתי (בראשית מ״א:מ׳).
עד ששָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ – על המקנה שהיה לו:
שמו – פרעה שם את יוסף להיות אדון על ביתו.
שמו אדון כבר בארתי בפי׳ התורה שפרעה העלה את יוסף בשלש מדרגות זה אחר זה, תחלה אמר אתה תהיה על ביתי, ועז״א שמו אדון לביתו ומושל בכל קנינו – ואח״כ אמר ראה נתתי אותך על ארץ מצרים, ששמו לשר על כל שרי מצרים, ועז״א
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
to bind his princes at his pleasure, and teach his elders wisdom.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
To bind his princes to, as it were, his soul; and he grew wiser than his elders.
לאסור שריו בנפשו – כיון שבקש פרעה להמליך את יוסף אמרו לו סנקליטין שלו אדוננו המלך יש עבד מולך, מה עשה כיון שמלך יוסף נטלן וחבשן והמתין עד שבאו אחיו להודיעם שהוא אוגנסין ואחר כך גררן בחבלים.
דבר אחר: לאסור שריו בנפשו – זה פוטיפר, אמר ר׳ אידי שרו כתיב.
ליחבס רוסאה בראיה, וליחכם אשיאכ׳ה.
[והוא מושל] שישים במאסר את השרים שלו לפי דעתו (של יוסף) ולהוסיף חכמה לזקניו (של פרעה).
לאסר, לאסור שריו לפי ראות עיניו ושקול דעתו.
וקו׳ לאסר שריו בנפשו מתעלק בקו׳ שלח מלך ויתירהו(תהלים קה:כ) אי אנמא חל אסרה ליפצֺי בה אלאמר אלי אסר וזראיה עלי מעני אן יאמר וינהי עליהם פקד ימכן דֺלך אלאסר עלי אלחקיקה אן כאן דֺלך מודﹼﹺיא אלי נציחה אלמלך וקד ימכן איצֺא אן יצף מא כאן פי קותה ואן לם יכן באלפעל ולם ידר אנה חלה בשריטה אן יפעל הדֺאואנמא אראד מא אפצֺת בה אלחאל אליה מן חאלה אלאולי ועלי מא קלנא פי ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד (תהלים צב:ח).
וקו׳ בנפשו יתאול מעניין אלאול יריד אנה כאן יפעל דֺלך בנפסה ודאתה [109 א] מן דון משאחה אלמלך.
באלאמר [אלמ]עאני אן יריד עמא כ[א]ן [...] מן אל[.ﹸ.ﹼ] [..]א לה ואש[...] עליה. ואלאואו [..] בנפשו עלי הדֺא [...] אלתֺאני צֺמיר אלמלך.
וקו׳ וזקניו יחכם במא א[לדֺי] עליהם מן אל[...] אלדֺי ת?אן [.]דאדר[.] ועםﹼﹶ אלגמ[י]ע [... ... מ.. .. ..]ר פי בלצת אב[.] במא אנצֺאף אליה גירה.
“to discipline his princes at will” is connected to (the earlier verse) “the king sent to have his freed;” as in release his fetters to implement the command leadings to imprisonment and unfair treatment, meaning, to command and communicated it to them. It is also possible (that ʾSR is to be understood literally (ḥaqîqa).
Elevations to the king’s councils or it might describe the extent of his power and limits of his power. Futhermore, he (Pharoah) bestow this upon him, on conditions that he do (what he said). The text wishes to inform on the progression of Joseph from his initial set of circumstances to his new ones as we say in “though all evildoers blossom, it is only that they may be destroyed forever.” (Ps. 92:8).
It states; “at will” can be explained two ways. The first, that is to say, he did it without even the permission of the king. …
The meaning is the imperative, that is to say, when he was … from the … The Wāw in “at will” is based upon the second (explanation) refers to the king.
It states; “to teach his elders wisdom” in which he was appointed over them because … which he was patient… and included all … in forcible taxation, … which he added to unlike him.
לאסר שריו בנפשו – לשון חבה הוא זה, כמו: ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד (שמואל א י״ח:א׳), כשפתר החלום חיבבוהו כולם. [אמר רבי אידי: שרו כתיב, זה היה פוטיפר.]
To bind up his princes with his soul This is an expression of endearment, as: "that Jonathan's soul had become attached to David's soul" (I Sam. 18:1). When he interpreted the dream, they all loved him. Said Rabbi Idi: It is written שָׂרוֹ, his prince. This was Potiphar.
לאסרא עמו מצרים היה מאסר ומייסר.
ולזקנים יחכם – זקנים, שלא צריכין היו לכך, היה מחכם יותר ממה שהיו חכמים.
א. כן בפסוק ובהקשר. בכ״י ס״פ: לאסף.
לאסור – אחר היותו אסור הגיע למעלה גדולה לאסור שרי פרעה בלא עצת פרעה כי אם בעצת נפשו.
TO BIND. Joseph was elevated to a very high position after he was released from prison. He was able to imprison princes of Egypt at his own discretion, without consulting Pharaoh.
AND TEACH HIS ELDERS WISDOM. The elders of Egypt ended up as students of Joseph. They sat in front of him.
AND TEACH. Yichakkem (and teach)1 is similar to yechakkemenu (maketh us wiser) in and maketh us wiser than the fowls of heaven(Job 35:11). Joseph taught them wisdom that was hidden from them.2
1. Literally, make wise.
2. In other words, yichakkem means “he taught.”
לאסור שריו בנפשו – שיהיה כח בידו לאסור שריו וגדוליו כמו שהיה כח ביד פרעה, כי כן אמר לו: ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך (בראשית מ״א:מ׳) – הנה נתן לו כחו לבד ישיבת הכסא.
ובמדרש: לאסור שריו בנפשו – זה פוטיפר שצוה יוסף לתת אותו בבית האסורים.
וזקניו יחכם – לחכמים יקראו זקנים ואף על פי שהם בחורים, לפי שהחכמה נמצאת בזקנים ברוב, כמו שכתוב: בישישים חכמה (איוב י״ב:י״ב), ופירושו: כי יוסף חכם ולמד חכמי פרעה, כי נמצא חכם יותר מהם. וכן אמר לו פרעה: אין נבון וחכם כמוך (בראשית מ״א:ל״ט).
לאסור שריו. שיהיו לאחרים שרי ׳קנינו׳1: בנפשו. של יוסף, שיהיו סרים כולם אל משמעתו: וזקניו. חכמי ארצו: יחכם. במדינות2:
1. הכוונה ל׳מושל בכל קניינו׳ הנאמר בפסוק הקודם, והיינו מקנהו של פרעה, וא״כ הכוונה לשרי המקנה.
2. כ״כ אבע״ז: ׳וזקניו - שזקני פרעה שבו כתלמידים לפניו: יחכם - כמו ומעוף השמים יחכמנו ילמדם חכמה נעלמה מהם׳. [שהיה מורה לזקני הדור ברא׳ לז ב]
לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ. עד שהיה ׳אוסר׳ ועוצר ׳שריו׳ של אותו המקנה וקניין ׳בנפשו׳ – ברצונו, שכל מה שהיה מצווה להם – כן היו עושים, על דרך ׳והוא היה רועה את אחיו בצאן׳ (בראשית ל״ז:ב׳), כמו שפירש הגאון במקומו: וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם. שהיה יועץ ומחכם את הזקנים והחכמים שבהם:
בנפשו – ברצונו כמו אל תתנני בנפש צרי (תהלים כ״ז:י״ב).
לאסור – המשילו ממשל רב לאסור שריו בנפשו וברצונו מבלי מוחה.
וזקניו יחכם – למד חכמה עם זקני פרעה.
בנפשו – ברצונו שלא ברשות המלך.
לאסר שריו בנפשו – ואחר זה אמר אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים, שהעלהו על כל יועציו וזקניו, ועז״א וזקניו יחכם.
לאסר וגו׳ – למען בנפשו כלומר ברצונו ובחפצו יתן בבית האסור מי שירצה גם השרים, וכן הוא אומר (פרשת מקץ) אני פרעה ובלעדיך לא ירים וגו׳.
וזקניו יחכם – המשנה למלך היה רב החרטמים, וכן בדניאל ב׳:מ״ח הוא אומר והשלטה על כל מדינת בבל ורב סגנין על כל חכימי בבל; ומהחרטמים היו מבקשים פתרון חלומות, ומאחר שיוסף ודניאל ידעו להגיד והחרטמים לא ידעו, הנה הם היו גדולים החרטומים, וכן הוא אומר אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם ממך; וכל הערות אלה עשינו להוכיח שכותב מזמורים אלה היה לפניו ספר תורת ה׳, ועל פי סיפוריה היה שר שיריו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And Israel came to Egypt, and Jacob dwelt in the land of Ham.
ת׳ם דכ׳ל אסראיל אלי מצר, וכאן יעקוב חיניד׳ פי בלד חם גריבא.
ואחר כך נכנס ישראל אל מצרים. ויעקוב היה נכרי בארץ חם.
ויעקב, ונעשה יעקב אז בארץ חם גר. ותיבת גר הגימל צרויה.
ארץאחם – מצרים, כדכתיב: ובני חם כוש ומצרים (בראשית י׳:ו׳).
א. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: אדם.
ויבא – ודבר יוסף היתה סבה שיבוא ישראל במצרים.
ISRAEL ALSO CAME INTO EGYPT. The events relating to Joseph were the cause of Israel’s coming to Egypt.
ויבא ישראל מצרים – בסיבת הרעב, לקיום הגזירה שנגזרה בין הבתרים: כי גר יהיה זרעך בארץ (בראשית ט״ו:י״ג).
חם – כי מצרים בן חם.
ויבוא ישראל מצרים. נכנס למצרים כמו ׳ישראל׳, שורר עם אלקים ועם אנשים1: ויעקב גר בארץ חם. אמנם זרעו אחריו נהפך ל׳גר׳ ושפל ׳בארץ חם׳, בדרכי כנען ומצרים2:
1. בבראשת (מו ה) כתב רבינו בירידת בני ׳ישראל׳ למצרים: ׳וישאו בני ישראל. שהיו צריכים מכאן ואילך להיותם עם בני ישראל להשתרר עם אלהים ועם אנשים המתקוממים בלכתם עתה אל אדמת נכר׳.
2. ששניהם מבני חם. ובבראשית (ט יח) כתב רבינו ׳וחם הוא אבי כנען - דומה בדרכיו לכנען המפורסם לרוע, באופן שהיה אב לכנען באמת גם בהדמות, כענין ״אביך האמורי״ (יחזקאל טז, יג)׳.
וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל. במה ששרה עם אלקים – מִצְרָיִם1, וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם, שהיו מקצתם עושים מעשה ׳חם׳ אבי כנען שהיה רשע2, כי אחרי [שמת] יוסף, קצתם היו משכילים ולא היו בעבודת פרך – כמו שבט לוי, וקצתם היו רשעים ולמדים תועבות מצרים:
1. בבראשית (מו ה) ברדת יעקב למצרים כתוב: ׳וישאו בני ישראל את יעקב אביהם׳, וכתב שם: ׳וישאו בני ישראל – שהיו צריכים מכאן ואילך להיותם עם בני ישראל להשתרר עם אלהים ועם אנשים׳. וראה שם בשיעורים באריכות על השימוש המשתנה בשמות ׳יעקב׳ ו׳ישראל׳ באותה פרשה ומשמעותו.
2. בבראשית (ט יח) כתב: ׳וחם הוא אבי כנען – דומה בדרכיו לכנען המפורסם לרוע, באופן שהיה אב לכנען באמת גם בהדמות׳.
ויבא – ר״ל וכ״ז היה הכנה שעי״כ ויבא ישראל מצרים, כמ״ש חז״ל משל לפרה שמשכו את בנה וכו׳,
ויעקב – יעקב הוא מדרגה פחותה מישראל, שבבואו למצרים בא במדרגת ישראל שר וחשוב ואח״כ היה גר ונקרא בשם יעקב, ועז״א ויעקב גר – ולא ישבו עוד בערי הממלכה רק בארץ חם – וזה היה אחרי שמת יוסף וכל אחיו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
And He increased His people greatly, and made them too mighty for their adversaries.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
And he made his people very numerous, and made it stronger than its oppressors.
ויפר את עמו מאד ויעצימהו מצריו – א״ר שמעון בן לקיש משל לשתי כריין גדולים בסירקי זה גדול וזה גדול אעפ״כ זה גדול מזה. משל לשני גבורים זה גבור וזה גבור אלא זה גבור מזה.
ולמא את׳מד קומה ג׳דא, ועט׳מה מן אעדאיה.
וכאשר עמו התרבו מאוד. והוא גידל אותם יותר מהאויבים שלהם.
ויפר, וכאשר הפרה את עמו מאד והעצימו מצריו.
וקו׳ ויפר את עמ]ו[ מאד. תֺקיל רבאעי מאצֺיה רדה מסתקבלה יפררה באלא ויפר את עמו מאד.
וקו׳ מ[צר]יו יעני אכתֺר כמא קאל פי אלכׄפיף כי עצמת [ע]מנו מאד (בראשית כו:ט). וקאל אלקום אלמחכי ענהם באנהם אעטֺם מנהם הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו (שמות א:ט).
It states; “He made His people very fruitful” is a Hiphʾîl, quadrilateral, perfect form, but replacing the imperfect form ‘yephārerāh,’ except for “He made His people very fruitful.”
It states; “their foes” meaning more as stated in the Qāl; “for you have become far too big for us” (Gen. 26:16). The people of Egypt said about them; that they (the Children of Israel) are greater in number than us; “Look the Israelite people are much too numerous for us” (Ex. 1:9).
ויֶפֶר – הקב״ה את עמו, הפרה והרבה אותם.
And He made...fruitful The Holy One, blessed be He, [made] His people [fruitful]. He made them fruitful and caused them to multiply.
ויפר – ויפרה.
ויפר – שב אל שלח מלך,א והמלה מהבניין הכבד הנוסף.
ויעצימהו – יותר מצריו – הם המצרים.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״מלאך״.
AND HE INCREASED HIS PEOPLE GREATLY. The word va-yefer (and He increased) refers back to He in He sent a king (verse 20).1Va-yefer is a hifil.
AND MADE THEM TOO MIGHTY FOR THEIR ADVERSARIES. He made them mightier than their adversaries; that is, the Egyptians.
1. He in verse 20 refers to God. Similarly, He in our verse.
ויפר את עמו – י״י, שזכר למעלה: אמרת י״י צרפתהו (תהלים ק״ה:י״ט). אמר כי האל יתברך הפרה את עמו בארץ מצרים מאד, כמו שכתוב: ובני ישראל פרו וישרצו וירבו (שמות א׳:ז׳).
ויעצמהו מצריו – העצימהו יותר מצריו, מהמצריים שהיו צריו באחרונה, כמו שכתוב: ויעצמו במאד מאד (שמות א׳:ז׳), לפיכך פחדו המצרים, לפי שראו אותם פרים ורבים יותר מהם פחדו, כמו שנאמר: ויקוצו מפני בני ישראל (שמות א׳:י״ב).
מכל מקום ויפר את עמו מאד. כאמרו (שמות א ז) ׳ותמלא הארץ אותם׳1:
ויפר – ובכ״ז הפרם ה׳ מאד עד שהיו עצומים מצריהם, כמ״ש ובני ישראל פרו וישרצו וירבו, ועי״כ
ויעצמהו – עצום הוא מגזרת עצם המעמיד הגוף על עמידתו ובוריו, וזה מגזרת עץ המתפצל בענפיו, והוראתו חזק מחמת רבוי אישיו.
מצריו – יותר על צריו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
He turned their heart to hate His people, to deal craftily with His servants.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Their heart was changed to hate his people, to plot evil things against his servants.
אנקלבת קלובהם פשנו שעבה, ואג׳תאלוהם.
אז נהפכו לבותם (רעיונותיהם) ומיד שנאו את עמו (עמו של ה׳ ית׳) ובקשו עצה להרוג אותם.
הפך, נהפכו לבותם וישנאו עמו ויתנכלו להם. בכל מקום מתרגם נכל ״אגתיאל״ ארב דם, תחבולה ומרמה לרצח, וראה לעיל לה טו. ותרגם הפך נהפך, כלומר מרצונם החפשי הציקו לישראל ללא הפעלה בידי שמים, ובדרך זו כתב הרמב״ם בהלכות תשובה פ״ו הל׳ ג.
וקו׳ הפך לבם עלי מגאז ויחזק ייי את לב פרעה (שמות ט:יב) למה תתענו ייי (ישעיהו סג:יז) ודֺלך במא לם יחמלהם עלי חסן אלמ[עאבה] אלסאלף מן רייסהם עלי עהד יוסף ולם יכל ען תקדיר אלמוכד מן אלמכותֺ ובאלב[לאד] אדֺ ליס מן קולה יסתדל עלי דֺלך בל ממא קדֺ תרתב קבל פי אלנץ.
It states “He changed their heart” as figurative language. “But the Lord stiffened the heart of Pharaoh” (Ex. 9:12), “Why, God, do You make us stray” (Is. 63:17). Now regarding this (Ps. 105:25), He (God) could not persuade them of the judicious [humility] of their previous ruler’s covenant with Joseph. He was untiring in his resolve to obtain correct estimations from the inhabitants and the [land]. It is not in this verse, but the welcome extended to Joseph and his family, implied earlier in the text, (Ps. 105:22).
הפך לבם – שהיו אוהביהםא מתחילה, כמו שנאמר למעלה (תהלים ק״ה:כ׳-כ״ב).
א. בכ״י ס״פ: אויביהם.
הפך – להתנכל – כמו ויתנכלוא אותו (בראשית ל״ז:י״ח), כי בקשו להאביד זכרם.
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״וינכלו״.
HE TURNED THEIR HEART … TO DEAL CRAFTILY. Le-hitnakkel (to deal craftily) is similar to va-yitnakkelu (they conspired) in they conspired against him [to slay him] (Gen. 37:18), for the Egpytians1 wanted to erase2 the very memory [of Israel].3
1. Literally, “the Egyptians.”
2. Literally, “destroy.”
3. In other words, to deal craftily means to deal craftily with them in order to destroy them.
הפך לבם – הפך במעשיו, פעל יוצא. ופירוש: האל יתברך הפך לבם, כי הוא גזר זה ואמר: ועבדום וענו אותם (בראשית ט״ו:י״ג). או יהיה הפך, פעל עומד, כאלו אמר: נהפך לבם.
להתנכל – לחשוב עליהם מחשבות רעות היאך יכלו אותם, כמו שנאמר: הבה נתחכמה לו (שמות א׳:י׳).
הפך. האל יתברך לבם - של מצרים1לשנוא עמו - אותם שלא עבדו עבודה זרה2: להתנכל. כאמרו (שמות א י) ׳הבה נתחכמה לו׳3: בעבדיו. תופשי התורה, על שלא מחו בהמון ישראל שנכשל בעבודה זרה, כאמרו (יחזקאל כ ח) ׳וימרו בי (בית ישראל)4 [ולא אבו לשמוע אלי] איש [את] שקוצי (עיניו) [עיניהם] לא השליכו ואת (אלהי) [גלולי] מצרים לא עזבו׳5:
1. רד״ק: ׳הָפַךְ, פֹּעַל יוצא. ופירושו, האל יתברך הָפַךְ לבם כי הוא גזר זה, כמו שנאמר (בראשית טו, יג): ועבדום וענו אותם׳.
3. לחשוב מחשבות ראה במכירת יוסף מה שביאר על שורש ׳נכל׳. רד״ק: ׳להתנכל, לחשוב עליהם מחשבות רעות היאך יְכַלּוּ אותם, כמו שנאמר (שמות א, י): הבה נתחכמה לו, ובמדרש (ילקוט המכירי בשם מדרש תהלים): לא מרו את דברו, רבי אלעזר אומר ולא מרו המכות את דברו, רבי יהודה בן רבי סימון אומר ולא מרו בית דין של מעלה את דברו׳.
4. משגרת לשון הכתוב שם (פסוק יג) ׳וימרו בי בית ישראל במדבר׳. שינוי זה מופיע גם בפירוש התורה.
5. יל״ע נוסח הפסוק בכת״י.
וזה החלק הרע שגר ׳בארץ חם׳ לרוע מעשיהם, הָפַךְ לִבָּם של צריו המצריים לִשְׂנֹא עַמּוֹ של הקב״ה, לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו, כי התנכלו אותם להמיתם1 בגזירת ׳כל הבן הילוד׳ (שמות א׳:כ״ב):
להתנכל – ענין מחשבה רעה וערמה כמו ויתנכלו אותו להמיתו (בראשית ל״ז:י״ח).
הפך לבם – המקום הפך לב מצרים לשנוא את עמו.
להתנכל – לחשוב בעבדיו מחשבה רעה וערמה.
הפך – פעל יוצא, ה׳ עשה זאת לקיים ועבדום וענו אותם.
הפך את לבם לשנא עמו – כמ״ש הבה נתחכמה לו פן ירבה, והיתה השנאה אם מצד העם כמ״ש הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו, ואם מצד שהיו עבדיו של ה׳ ורצו להעבירם מדתם בל יהיו עבדי ה׳, ועז״א להתנכל בעבדיו.
הפך לבם – יש לפרשו עומד ע״ד ומראה הנגע הפך לבן (פרשת תזריע), ויש לפרשו יוצא ומוסב לה׳, ע״ד ויחזק ה׳ את לב פרעה, כי אני הכבדתי את לבו (פרשת בא).
להתנכל – מלשון ויתנכלו אותו להמיתו (פרשת וישב), ונראה שהפעל מגזרת נָכַר (הכיר) בחילוף אותיות, בוא לידי הכרה, ונרדף הוא להתחכם, רק לשון חכמה יתכן יותר לדברי צדק ולא לדבר רֶשַע, אע״פי שמצאנו ויונדב איש חכם מאד (שמואל ב׳ י״ג:ג׳), רק הוא יוצא מן הכלל.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
He sent Moses His servant, and Aaron whom He had chosen.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
He sent Moses his servant, Aaron, with whom he was pleased.
ת׳ם בעת׳ במוסי רסולה, והרון אלד׳י אכ׳תארה.
ואחר כך שלח את משה שליחו ואת אהרון אשר בו הוא (ה׳ יתברך) בחר.
עבדו, שלוחו.
שלח משה – שהוא העיקר שאהרן היה לו לפה, כדרך: ומשה ואהרן עשו (שמות י״א:י׳).
HE SENT MOSES. Moses was the more important.1 Aaron was his spokesman (Exodus 4:16). Compare this to And Moses and Aaron did all these wonders before Pharaoh(Exodus 11:10).2
אהרן אשר בחר בו – לשליחות עם משה, כמו שאמר: ואהרן אחיך יהיה נביאך (שמות ז׳:א׳).
אשר בחר בו. לכפר על עמו, כי ׳רבים השיב מעון׳ (מלאכי ב ו):
ואחר כך שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ ואַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ לכפר על האחרים, על דרך ׳והיה האיש אשר אבחר בו׳ (במדבר י״ז:כ׳), וכן אמרו ז״ל (סנהדרין ו:) משה היה אומר – יקוב הדין את ההר, אבל אהרן היה בחיר ה׳ רודף שלום ורבים השיב מעוון במידת חסד ורחמים:
עבדו, בחר בו – העבד יש לו מעלה מצד עבודתו ובזה משה גדול מאהרן, וכנ״ל פסוק ו׳, והבחירה הוא לעולם, ובזה יש מעלה לאהרן.
שלח – ולכן שלח את משה ואהרן לגאלם, ומשה נשלח מצד שהיה עבד ה׳ – ואת אהרן שלח מצד שבחר בו כי הוא וזרעו נבחרו להיות כהני ה׳, לא כן זרע משה לא נבחרו לזה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
They set among them the decrees of his signs, and wonders in the land of Ham.
שמו בם דברי אותותיו – אמר רבי יודן ברבי סימון שהיו המכות נרשמות בהן בגופן. שלח חשך ויחשיך. משל לקוסטינור שהלך לעשות שליחותו והקשה עליהם יתר מדאי. כך שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו. שרץ ארצם צפרדעים. אמר ר׳ יוחנן בכל מקום שהיו רובצין שם היו נעשים צפרדעים. תאמר בבתי השיש ובבתי הסיפים לא היו עולין אתמהא. אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי זה אחד מן הדברים שהשליט רך בקשה. כיון שהיתה הצפרדע עולה היתה אומרת אני שלוחו של מי שאמר והיה העולם והיה השיש נבקע מאליה והיתה עולה שנאמר (תהלים ע״ח:מ״ה) וצפרדע ותשחיתם. כענין שנאמר (ויקרא כ״ב:כ״ה) כי משחתם בהם מום בם. (אמר ויבוא ערוב). נתן גשמיהם ברד. ויך גפנם ותאנתם. אמר רבי הונא בשם רבי שמעון בן לקיש כפילקיס הזה היה יורד הברד עליהם. אמר רבי יוחנן ממילתיה דר׳ שמעון את שמע תרתין הדין גפנים על ידי שהיו דקים היה יורד כפילקין. אבל לשקמים בא חן ומל שנאמר (תהלים ע״ח:מ״ז) ושקמתם בחנמל. ויך כל בכור בארצם. אמר רבי אבא בר כהנא בכור לאיש. בכור לאשה. בכור לבהמה. וכל בית שלא היה בו בכור היה הורג לאפטרופוס שהיה שם. ויוציאם בכסף וזהב. אמר ר׳ אליעזר הגדול הירוד שבישראל הוציא בידו ממצרים תשעים חמורים טעונים בכסף וזהב.
שמו בם דברי אותותיו – א״ר יהודה בר ר׳ סימון שהיו המכות נרשמים בגופן שנאמר ואת אותותי אשר שמתי בם.
פאחלא בהם אמור אלאיאת ואלבראהין פי בלד חם.
ואז הנחית עליהם את מופתיו. והנחית פלאות בתוך ארץ חם.
אותותיו – שב אל השם.
HIS MANIFOLD SIGNS. The reference is to God’s signs.
שמו בם – כמו שכתוב: ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה (שמות י״א:י׳).
אז שמו בם. בישראל1דבריאותותיו, כאמרו (שמות ד ל) ׳ויעש האותות לעיני העם׳2: ומופתים בארץ חם. לפרעה ולמצרים שהיו כופרים באל יתברך, ואמר ׳מי ה׳ אשר אשמע בקולו׳ (שמות ה ב)3:
1. משה ואהרן הנזכרים שמו אז בישראל.
2. עבור ישראל היה ׳אות׳ על השליח.
3. עבור פרעה והמצרים היה ׳מופת׳ על המשלח.
שָׂמוּ בָם דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו לעיני בני ישראל, כי ה׳אותות׳ הם לְאַמֵת השלוח, וּ׳מֹפְתִים׳ – שהם לְאַמֵת השליח1, בְּאֶרֶץ חָם – שהיו מכחשים בה׳, כמו שאמר פרעה (שמות ה׳:ב׳) ׳לא ידעתי את ה׳ ׳:
לאסר שריו – האל״ף בשוא לבדו בדפוסים ישנים ספרים כ״י.
שריו – כמדרש שוחר טוב שרו כתיב זה פוטיפר וגם רש״י הביא זה המדרש ולא נמצא כן בספרינו גם במ״ג לא נמנה עם אותם שחסרים יו״ד במצעות תיבותא וקריין.
שמו בם – משה ואהרן שמו במצרים.
אותותיו ומופתיו – כנ״ל (ע״ח מ״ג).
שמו בם דברי אתותיו – כבר בארתי למעלה (ע״ח מ״ג) שהיה בין המכות אותות ומופתים, שהמכות שהותרו בם תחלה היו אותות, והמכות שלא התרה בם תחלה כמו כנים שחין וחשך היו מופתים, שלא באו לאות על דבר רק לעונש, והיה בארץ חם לא בא ללמדם עקרי אמונה, רק בארץ להענישם על פשעם.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
He sent darkness and darkened them, and they did not rebel against his word.
שלח חשך ויחשיך – חשך ששלח הקב״ה על המצריים היה קשה הרבה, מהו ולא מרו את דברו על שהמירו דבריו של הקב״ה.
דבר אחר אמר הקב״ה למלאכים ראויין הם המצריים ללקות בחשך, מיד הסכימו ואמרו הן, ואל המיר אחד מהם אחר הקב״ה. שלח חשך ויחשיך, משל למלך שסרח עבדו עליו, אמר לאחר לך והכה אותו חמשים, הלך והכה אותו מאה, כך שללח חשך ונתוסף חשך על חשך. מהיכן היה אותו חשך, רבי יהודה ור׳ נחמיה, ר׳ יהודה אומר מחשך של מעלה שנאמר ישת חשך סתרו, ר׳ נחמיה אומר מחשך של גיהנם, ר׳ יהודה אומר במה הרשעים מתכסין בשאול בחשך, חזקיה אמר הגיגית הזו במה מכסין אותה בכלי חרס מינה ובה כשם שהיא של חרס כך מכסין אותה בכלי חרס, כך הרשעים מה כתיב בהם והיה במחשך מעשיהם לפיכך הקב״ה מכסה עליהם את התהום שהוא חשך וחשך על פני תהום זה גיהנם, הרי אותו חשך שהובא על המצריים, מתוך גיהנם בא, וכמה היה אותו החשך, רבי אומר כעובי דינר גרדיון שנאמר וימש חשך, ושבעה ימים של חשך היה על המצריים, שלשה ימים הראשונים מי שהיה יושב ומבקש לעמוד עומד ומי שהיה עומד אם היה מבקש לישב יושב, ועוד שלשה ימים אחרים מי שהיה יושב לא היה יכול לעמוד, עומד לא היה יכול לישב ואי זה הוא יום שביעי על הים ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה היה הענן מחשיך למצריים ומאיר לישראל דו פרצופין, וכן לעתיד כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה׳.
ובעת׳ באלט׳לאם פאט׳לם עליהם, ולם יכ׳אלפא אמרה.
ושלח את החושך והחשיך עליהם ולא שינו ממאמרו (כל האותות והמופתים).
ויחשך, ויחשיך עליהם. הוסיף עליהם כי לכל בני ישראל היה אור במושבותם.
וקו׳ ולא מרו את דברו עאיד אלי [מש]ה ואהרן אל [109 ב] מדֺכורין ק[א]ל [...]ל אמרה ונהוצֺהמא ברסאלתה מ[...] כאנא בעד פי אלאמן למא אעטיאה מן אלברהאן פלא בד [מ]ן אן ישע[.]א מן א[.]כהמא באלג[ר]אה עלי [דֺ]לך כביר ימכן כון עאקבת[המא] אלהלאך לולא דֺלך.
It states; “did they not defy their word” refers to Moses and Aaron (They did not defy Pharaoh when Egypt was plunged into darkness.) It states … Their advancement is through His message … They (Moses and Aaron) are at a safe distance, when he provides the two of them with the proofs. Inevitably to … great. It is possible the punishment would have been eternal damnation were it not for that.
ולא מרו את דברו – המכות שצוה לבא עליהם באו במצותו ולא שינו את דברו.
And they did not disobey His word The plagues, that He commanded upon them, came according to His commandments and did not deviate from His word.
שלח – אולי ישאל השואל אם לחשך מקרה איך יהיה שליח אולי יעיר זה השואל משנתו ויראה כן יהיה דברי אשר יצא מפי1 אשר שלחתיו.
ויחשיך – ארץ חם הכתוב למעלה.
ולא מרו – שב אל משה ואהרן או אל אותותיו.
והזכיר מכת חשך כי בעבורה נתן פרעה רשות ללכת לעבוד השם. ואחר כן שב להזכיר המכות והחל מהראשונה.
HE SENT DARKNESS. Should someone ask, “How can sent refer to darkness?”1 Darkness is not a substance.2 How then can darkness serve as a messenger? Perhaps the one who raises this question will awaken from his sleep and see that scripture states, So shall My word be that goeth forth out of My mouth: it shall not return unto Me void, except it accomplish that which I please, and make the thing whereto I sent it prosper(Isaiah 55:11).3
AND IT WAS DARK. The reference is to the Land of Ham, which is mentioned above (verse 27).
AND THEY REBELLED NOT. The reference is to Moses and Aaron, or to God’s signs (verse 27).4
The psalmist mentions the plague of darkness5 because it was as a result of this plague that Pharaoh gave Israel permission to go and serve God. He then goes back and mentions6 the other plagues. The psalmist starts with the first plague.
1. Literally, “Should someone ask, ‘If [He sent refers] to darkness?’”
2. Literally, “it is an accident.”
3. Words do not consist of substance, yet scripture speaks of them as if they do. The same is the case with darkness.
4. The “signs” did not revolt against God. They came about precisely as God ordered them. See Radak.
5. The plague of darkness is mentioned first. However, it was not the first plague: rather, it was the ninth (see Exodus 10:21–24). Hence Ibn Ezra’s comment.
6. Plagues 1–8 are listed in Exodus 7:14–10:20.
שלח חשך – לא הזכיר המכות על הסדר, וגם לא הזכיר כולם, כי כתובות הם בתורה והזכיר מקצם לזכר האותות. וכן עשה במזמור: האזינה עמי תורתי (תהלים ע״ח:א׳).
ויחשיך – החשיך את הארץ.
ולא מרו את דברו – כן כתוב, וקרי: דבריו, והעניין אחד אלא שזה כלל וזה פרט.
ולא מרו – האותות שזכר לא מרו את דבר י״י, אלא באו עליהם בדברו.
או פירוש: ולא מרו – משה ואהרן את דבר י״י, בכל אשר היה שולחם היו הולכים, אף על פי שהיה גוער בהם פרעה.
ובמדרש: לא מרו את דברו – רבי אלעזר אומר: ולא מרו המכות את דברו. רבי יהודה בן רבי סימון אומר: ולא מרו בית דין של מעלה את דברו.
שלח חושך. למופת על יכלתו ביסוד האוויר:
עד שבסוף סוף הוצרך לשנות סדר בראשית שאמר (בראשית ח׳:כ״ב) ׳עוד כל ימי הארץ וגו׳ יום ולילה לא ישבותו׳, וכאן שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ ותמיד היה לילה לרשעים, וְלֹא מָרוּ אֶת דְּבָרוֹ – הנסים1:
1. ׳המכות שצוה עליהם באו במצותיו ולא שינו את דברו׳ (רש״י).
שלח חשך – כן הוא בס״ס בשני טעמים ובמכלול דף צ״ה כמ״ש בפ׳ ואתחנן סי׳ ד׳ אבל שלח מלך דלעיל בטעם א׳ ועיין מ״ש בהושע ד׳ על צרר רוח וכן במסורת.
ויחשך – בס״ס החי״ת בשוא לבד וספרים אחרים בחטף פתח.
את דבריו – דברו קרי.
מרו – ענין מרוד וסרוב.
ויחשיך – החשיך את הארץ.
ולא מרו – האותות לא מרו את דבר ה׳ וכאשר צוה כן היה וכן באו.
לא מרו – מוסב על האותות והמופתים שעשו שליחותם.
שלח חשך ויחשך – החשך היה המכה האחרונה וסיום השלשה סדרים, שכבר בארתי בפי׳ התורה שבאו המכות בשלשה סדרים, דצ״ך עד״ש באח״ב, להורות על שלשה ענינים ובסוף כל סדר באה מכה אחת בלא התראה בתחלה, שהם כנים שחין חשך שהיה סיום הסדר ודרך עונש כמ״ש בסי׳ ע״ח, והיה חשך המכה האחרונה וסיום הסדרים, כי במכת בכורות לא הקשה עוד את לבו ושלחם, ושיעור הכתובים ששם בם דברי אתותיו ומופתים עד ששלח חשך ויחשיך – שעד חשך ועד בכלל היו אותותיו ומופתיו, כמ״ש כי אני הכבדתי את לבו למען שיתי אותותי אלה בקרבו, והאותות האלה כולם באו ולא מרו את דברו מעתה מתחיל לחשב המכות שבאו עד מכת חשך.
שלח חשך – מקרא זה חוץ למקומו והיה ראוי לבא קודם פסוק ויך כל בכור רק גם במזמור ע״ח לא שמר סדר המכות, ושם לא בא זכר לכנים לשחין ולחשך, וכאן לדבר ולשחין.
ולא מרו את דברו – חקות הטבע עשו כרצון ה׳ ושנו את עצמן, או מוסב למשה ולאהרן שלא פחדו לנפשם והלכו ואיימו על פרעה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
He turned their water into blood, and killed all their fish.
וקלב אמיאהם דמא, ואמאת סמכהם.
והפך את המימות לדם. והמית את הדגים שלהם.
הפך – לא הזכיר דבר התנינים כי לא היתה מכה.
HE TURNED. The psalmist does not mention the incident of the serpents,1 for it was not a plague.
1. See Exodus 7:8-13.
הפך – וימת את דגתם – הדם המית הדגה, כי אינם חיים כי אם במים.
הפך את מימיהם לדם. למופת על היותו שולט ביסוד המים: וימת את דגתם. להורות שהיו המים לדם ממש, ולא היה שם אחיזת עינים:
(כט-לד) והתחיל מהמופת האחרון, שאמר ׳עד – ועד בכלל׳1, ואחר כך יזכיר אותם המכות שהיו ביסודות על הסדר, שהם דצ״ך – שהיו בשני היסודות התחתוניים, מים ועפר, ועד״ש – אינו זוכר, שלא היו מכות ביסודות, וזוכר בא״ח – שהיו מכות באוויר, אולם החושך כבר הזכירו בתחילה כשאמר ׳עד ועד בכלל׳.
ומה שאמר אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב, אינו ר״ל מכת הערוב, אבל יאמר ׳ערוב של כינים׳2, שמתחלפים3 היו כינים האדם וכינים הבהמה. ואף על פי שאין עי״ן של ׳ערוב׳ חטופה ופתוחה כדין הסמיכות4, פירושו כך הוא, ׳ויבוא ערוב׳, ואחר כך מפרש ערוב מה, ואמר ׳כינים בכל גבולם׳. ומה שאמר וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם, להורות שעד הגבול שלחו הקב״ה – ולא יעבור.
ואל תקשה מהשחין שהיה ביסוד העפר במה שלקח פיח הכבשן, כי פיח הכבשן היתה פעולה אמצעית וכלי אל המכה, כמו הרמת המטה וכיוצא. ו[אי נמי], פיח הכבשן אינו יסוד העפר. והרוצה לעיין בדיוק עניין המכות, ילך לו אל מקומה בפרשה בפירוש הגאון:
1. הכוונה למה שפירש בפסוק הקודם ׳עד שהוצרך לשנות סדר בראשית׳, שב׳עד׳ נכלל.
2. ׳אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב כִּנִּים בְּכָל גְּבוּלָם׳ – אמר ובא ׳תערובת של מיני כנים, כאמרו (שמות ח׳:י״ג) ותהי הכינם׳ (נדפס), ופסוק זה מדבר ממכת כינים לבד.
3. שונים זה מזה.
4. ׳עֲרוֹב כינים׳.
וימת – בסגול המ״ם ע״פ המסורת.
(כט-ל)הפך מימיהם לדם, שרץ ארצם צפרדעים – ושרץ פעל יוצא, ויען שעלתה צפרדע אחת ושרצה כקבלת חז״ל אמר שרץ בלשון יחיד.
Their land crawled with frogs in the chambers of their kings.
שרץ ארצם צפרדעים – א״ר יוחנן בכל מקום שהיו רובצים מיד היו נעשים צפרדעים. אמר ר׳ שמעון בר רבי זה אחד (מתשעה) מהדברים שהשליט הקב״ה רך בקשה, כיון שהיה הצפרדע עולה היה אומר אני שלוחו של מי שאמר והיה העולם והיה השיש נבקע והוא עולה ושומט שנאמר וצפרדע ותשחיתם כענין שנאמר כי משחתם בהם.
ואסעי ארצ׳הם צ׳פאדעא, חתי פי כ׳דור מלוכהם.
ועשה שארצם תשרוץ צפרדעים אפילו בחדרי (מעונות) מלכיהם.
שרץ, והשריץ ארצם צפרדעים אפילו בחדרי מלכיהם. כאן תרגם צפרדעים כפשטה, אבל לעיל עח מד. תרגם ״תמאסיתא״ וראה שם בפירושו.
קו׳ שרץ ארצם צפרדעים יחתמל אן יכון אלפעל ללצפרדעים עלי מעני שרצו בארצם צפרדעים ויחתמל אן יכון אלפעל ללארץׄ ויכון ארצם מכאן יאור כמא קאל ושרץ היאור צפרדעים.
It states “Their land teemed with frogs” it is the verb for frogs`; meaning ‘the frogs teemed in their land’. (Or) it could also be the verb of ‘land’ with “their land” replacing ‘river Nile’ as if it said; ‘the river Nile swarmed with frogs.’
[שרץ ארצם צפרדעים – אמר רבי יוחנן: בכל מקום שהיו רובצים מים היו רובצים צפרדעים.]
Their land swarmed with frogs Said Rabbi Johanan: Wherever water would lie, frogs would lie.
שרץ – פועל יוצא, כמו: ישרצו המים (בראשית א׳:כ׳), כי מצאנו ארץ לשון זכר, כמו: נעתם ארץ (ישעיהו ט׳:י״ח).
THEIR LAND SWARMED. Sharatz (swarmed) is transitive.1 Compare this to yishretzu (Let … waters swarm) in Let the waters swarm(Gen. 1:20). [Scripture reads sharatz artzam (their land swarmed),2] for we find eretz (land) to be masculine in ne’tam aretz (is the land burnt up) (Isaiah 9:18).3
1. Their land swarmed with frogs is to be rendered as “Their land swarmed frogs.”
2. Sharatz is a masculine verb. Eretz is usually feminine. Thus, the verse should have read shartzah artzam.
3. Eretz is thus treated both as a masculine and as a feminine.
ואמר שרץ והארץ – לא שרצה כי אם היאור, וכן כתוב: ושרץ היאור צפרדעים (שמות ז׳:כ״ח), אלא אמר: ארצם לפי שבכל מקום שהיו מים בארצם היו שורצים צפרדעים. וכן כתוב על הנהרות: על היאורים ועל האגמים (שמות ח׳:א׳).
בחדרי מלכיהם – באו בחדרי מלכיהם.
שרץ ארצם צפרעים. למופת על היותו שולט ביסוד המים ושוכניהם, ועשה בזה ׳זכר לנפלאותיו׳ לדורות1, כאמרו (שמות ח ה) ׳רק ביאור תשארנה׳:
אמר ויבא ערב – כי דם צפרדע היו ע״י אהרן שהכה במטהו אבל מכת ערוב אמר ה׳ בעצמו לא ע״י שליח, ומ״ש כנים אחרי ערוב, כי מכת כנים לא סרה מפרעה, כמו שנראה מן הכתובים, ומלמד שגם בעת שבא הערוב היו עדיין כנים בכל גבולם ושמשו שני המכות ביחד.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהכל
He gave their rain as hail,1 blazing fire in their land.
1. He gave... hail: He commanded their rain to become hail.
נתן גשמיהם ברד וגו׳ – ויך גפנם ותאנתם, א״ר הונא בשם ריש לקיש כפילקוס היה הברד יורד עליהם, א״ר יוחנן מן מילתיה דר שמעון את שמיע תרתי, בגפנים על ידי שהיו דקים היה יורד כפילקוס ומקצצו, אבל לשקמים היה בא [חן] ומל שנאמר ושקמותם בחנמל.
ויך כל בכור (במצרים) [בארצם]. כתיב והכיתי כל בכור בארץ מצרים ואפילו בכורות אחרות, בכורי מצרים שהיו במקומות אחרות מניו, תלמוד לומר למכה מצרים בבכוריהם, בכורי חם כוש ופוט וללוד מנין, תלמוד לומר ראשית אונים באהלי חם.
ונזל גית׳הם ברדא. ונאר מלתהבה פי בלדהם.
והמטרים שלהם ירדו מברד ואש מתלקחת בתוך הארץ שלהם.
אש, ואש משולהבת.
נתן – ולא הזכיר הדבר והשחין כי לא בקש פרעה ממשה להסיר המכה.
ואש להבות – כנגד ותהלך אש ארצה (שמות ט׳:כ״ג). ותחסר אות בי״ת, אש בלהבות.
או יהיה אש סמוך, פעם אש ופעם אש להבות, כדרך: חרבות צורים (יהושע ה׳:ב׳), אף תשיב צור חרבו (תהלים פ״ט:מ״ד).
HE GAVE THEM HAIL FOR RAIN. The psalmist does not mention the plagues of murrain1 and boils2 because Pharaoh did not ask Moses to remove these plagues. Flaming fire corresponds to and fire ran down unto the earth(Exodus 9:23). A bet is missing from before the word lehavot (flaming).
Thus esh lehavot (flaming fire) should be read as if it were written esh be-lehavot (fire with flames).3 On the other hand, at times esh (fire) is connected [to lehavot].4 At other times, scripture reads lahavot esh (flames of fire) (Psalms 29:7).5 Compare this to charbot tzurim (knives of flint) (Joshua 5:2)6 and tzur charbo (the edge of his sword)7 in Yea, Thou turnest back the edge of his sword(Psalms 89:44).
1. In Hebrew, dever.
2. In Hebrew, shekhin. See Exodus 9:1-11.
3. Our verse reads esh lehavot (flaming fire). Psalm 29:7 reads lahavot esh (flames of fire). There is thus an inconsistency in the way that scripture expresses the idea of “flaming fire.” In one case, lehavot is connected to esh, and in the other esh is connected to lehavot. Hence, Ibn Ezra suggests reading our verse esh be-lehavot (fire with flames), for in this case esh is not in the construct with lehavot.
4. In other words, a bet is not missing as a prefix for lehavot.
5. There are two ways to say flaming fire:esh lehavot and lahavot esh. Hence, there is no reason to place a bet in front of lehavot.
אש להבות – אש מתלהב ובוער ירד עם הברד כמ״ש ותהלך אש ארצה (שמות ט׳:כ״ג).
נתן גשמיהם ברד – דלג מכות דבר ושחין, כי בכל המכות בקש פרעה את משה שיסורו ממנו (שהגם שלא נזכר זה בדם, כי מכת דם נגבל בתחלתו רק על שבעה ימים) אבל על הדבר לא בקש כי תלאו במקרה, ולכן לא חשבו, וכן אמר כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך בדבר ותכחד מן הארץ ואולם בעבור זאת העמדתיך וכו׳, מבואר שלא חשש אל המכה הזאת שלא בא בשלימותו עד מכות בכורות, ומכת שחין לא הזכיר ג״כ מטעם זה, וגם מטעם שהזכרתי למעלה סי׳ ע״ח שלא היה שם התראה, (כי מה שהזכיר כנים בא ללמד שהיה עם ערוב ביחד, וחשך הזכיר ג״כ רק לומר שהיה סוף המכות, ולכן הזכיר שניהם שלא על הסדר) לכן דלג מכות דבר ושחין, וחשב ברד שפרעה בקש ממשה שיסור הברד.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
He spoke, and brought locusts, and grasshoppers without number.
ואמר פאתא באלג׳ראד, ודבא לא אחצא לה.
וצוה על הארבה ומיד הוא הגיע. וילק (סוג של ארבה) שאין לו מספר.
אמר, וצוה ויבא ארבה וילק שאין לו מספר. כאן תרגם רבינו ילק ״דבא״ ובויקרא תרגם סלעם ״דבא״ ושם זה נאמר בערבית על זחלי הארבה למיניו השונים, ולזה כוון רבינו כאן, ונאמר גם על המין האפרפר הנקרא גם ״חרצ׳ייה״ וצבעו דומה לשיש ולכך נקרא סלעם שדומה לסלע, ולזה נתכוון בויקרא.
אמר – גזרה.
והזכיר ילק – אולי הוא הקשה במיני הארבה.
HE SPOKE. He spoke means “He decreed.” The psalmist mentions1 the yelek (canker-worm). It is possible that the yelek is the most destructive species of locust.
And he smote1 every firstborn in Egypt,2 the beginning of all their strength.
1. Smote: slew.
2. Egypt: their land.
ויך כל בכור – א״ר אחא בר אבא בכור לאיש בכור לאשה בכור לבהמה וכל בית שלא היה בו בכור הורג לאפוטרופוס שלו כענין שמרי הראש כי לא היה בכו וישמיהו אביהו לראש.
וקתל כל בכר פי בלדהם, וכ׳אצה אואיל מנאלהם.
והרג כל בכור בארץ שלהם. ובמיוחד את הראשונים מההישג שלהם (הבנים שהם השיגו נולדו להם).
ראשית, ובפרט ראשית אונם. ראה לעיל עח נא. לז) כושל, נצרך.
ויך – במצרים לבדם כי נמלטו בכורי ישראל.
ראשית אונים – הבנים הנראים בתחלה.
HE SMOTE ALSO ALL THE FIRSTBORN IN THEIR LAND. The psalmist speaks only of Egyptians, for the firstborn of Israel were spared.
THE FIRST-FRUITS OF ALL THEIR STRENGTH. The sons who were first seen.1
1. The firstborn.
ויך – הפסוק כפול בענין במלות שונות.
ויך כל בכור. שהיה אחד מהשפטים שעשה בהם על שֶמָרוּ, וזה במידה כנגד מידה, כאמרו (שמות ד כב-כג) ׳בני בכורי ישראל [וגו׳], ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך׳:
ובסוף עשה ה׳ שפטים וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם, כי גדול הבית היה בכור לעניין מיתה, ו׳אין בית אשר אין שם מת׳ (שמות י״ב:ל׳):
ויך כל בכור בארצם – בדפוס ישן מנאפולי כתוב במצרים וכן הוא בתרגום ופי׳ הראב״ע ספוקי מספקא ליה גם החכם לונזאנו כתב שמצא בנוסחא אחת במצרים ובכל ס״ס בארצם.
And he brought them out with silver and with gold, and they did not quarrel with the Egyptians about the weight.
ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל – א״ר אליעזר הגדול הירוד שבישראל הוציא בידו ממצרים צ׳ חמורים טעונים כסף וזהב.
ואכ׳רג׳הם בפצ׳ה וד׳הב, וליס פי אסבאטה מעוז.
והוא הוציא אותם עם כסף וזהב. ואף אחד מהשבטים לא היה נצרך לשום דבר (ממאן דהוא).
ויוציאם – הם היוצאים כי יסתפקא לשומע, על כן לא חשב לפרש ישראל. והנה שב למלת ישראל גר בארץ חם (תהלים ק״ה:כ״ג) ויוציאם.
ואין בשבטיו כושל – עני מוצרך, כמו: והמכשלה הזאת (ישעיהו ג׳:ו׳). ויתכן היותו כמשמעו.
וטעם בשבטיו – אף על פי שהם רבים.
א. כן בכ״י לונדון 24896, וכן תוקן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13: ״הסתפק״.
AND HE BROUGHT THEM FORTH. Them refers to the Israelites,1 for they were the ones who went forth. The psalmist does not explain that the reference is to Israel, for what he says is sufficient for the ones who hear him.2 Look, them refers to Israel in, Israel … sojourned in the land of Ham (verse 23).3
HE BROUGHT THEM FORTH … AND THERE WAS NONE THAT STUMBLED AMONG HIS TRIBES. There were no poor and needy among His tribes. Koshel (one who stumbles) is similar to makshelah (ruin) in and let this ruin(Isaiah 3:6).
It is possible that koshel (one who stumbles) is to be taken according to its plain meaning.4 The meaning of And there was none that stumbled among His tribes is, “None of the Israelites stumbled, even though they consisted of many people.”5
1. It does not refer to the Egyptians even though the preceding verses speak of them.
2. It is clear from the context that the reference is to Israel.
3. And He brought them forth refers to the people of Israel, which sojourned in the land of Ham.
4. It means “one who stumbles.”
5. And it would usually be expected that stumbling is more likely among large groups.
ויוציאם – טעמו לישראל שזכר למעלה.
ואין בשבטיו כושל – שנים עשר שהיו, והיו עם רב, לא היה אחד בהם שהיה כושל ועני, אלא כולם יצאו בכסף וזהב.
ויוציאם בכסף וזהב. ששאלו ממצרים: ואין בשבטיו כושל. לא היה בהם שום חולה בכל ההמון הרב, וזה ממעשה הפלא:
וַיּוֹצִיאֵם וגו׳ וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל. שאפילו אחד מהם לא [נותר]1, וזהו אומרו (שמות י״ב:מ״א) ׳יצאו כל צבאות ה׳ ׳ וגו׳:
כושל – ענין נפילת התגברות ורפוי הכח ויאמר כן גם על הרבות העוני.
ואין בשבטיו – בכל בני שבטיו לא היה מי כושל בעונו.
ויוציאם – ואף שהיה ראוי שיהי להם שנאה עליהם ע״י הבכורות, בכ״ז נתן חנם בעיני העם וישאילום ואף שהיה ראוי שירדפו אחריהם לקחת שאלתם בחזרה אחר שראו שיוצאים בהחלט שלא על מנת לחזור, בכ״ז אין בשבטיו כושל – והטעם לזה כי שמח מצרים בצאתם – ועזבו הכל בידם, וגם נפל פחדם עליהם ולא חרץ כלב לשונו.
כושל – עני, כי כולם יצאו מלאים זהב וכסף; או כושל חולה, שמהשגחת ה׳ היתה שלא היה בהם חולה נוטה למות המוכרח לישאר בארץ מצרים ועליו ישפכו המצרים חמתם.
The Egyptians rejoiced when they left, for fear of them had fallen upon them.
שמח מצרים בצאתם – אמר רבי ברכיה משל לבעל בשר שהיה רוכב על החמור. חמרא מסכי אימת נחית ליה מיניה ואיהו מסכי אימת ניחות מן חמרא. כיון דנחית ליה חדי גברא וחדי חמרא ולית אנן ידעי מאן חדי טפי. כך כשהיו ישראל במצרים היו המכות באות על המצרים והיו מקוים המצרים אימתי יצאו ישראל וישראל מקוים אימתי יגאלנו הקב״ה. כיון שנגאלו התחילו אלו ואלו שמחים ואין אנו יודעין מי שמח יותר. ממה שאמר דוד שמח מצרים בצאתם אנו יודעים שמצרים שמחו יותר.
שמח מצרים בצאתם – א״ר ברכיה משל לבעל בשר שהיה רוכב על חמור חמרא מסכי אימת יחות ליה מיניה, ואיהו מסכי אימת ניחות מן חמרא, כיון דנחת ליה מן חמרא שרי גברא חדי ושרי חמרא חדי ולית אנן ידעין מאן חדי סגי מנהון, כך כשהיו ישראל במצרים היו המכות באות על המצרים והיו המצריים מקוים מתי יצאו ישראל ממצרים וישראל מקוים מתי יגאלם הקב״ה, וכיון שנגאלו התחילו אלו ואלו שמחים ואין אנו יודעים מי שמח יותר, וממה שאמר דוד אנו יודעין שהמצריים שמחו יותר מישראל שנאמר שמח מצרים בצאתם.
ופרח אלמצריון בכ׳רוג׳הם, ממא וקע פזעהם עליהם.
והמצריים שמחו ביציאתם ממה שנפל הפחד שלהם (של ישראל) על המצריים.
שמח – טעם פחדם – שאמרו כולנו מתים.
EGYPT WAS GLAD. For the fear of them had fallen upon them refers to their saying, We are all dead men(Exodus 12:33).
שמח כי נפל פחדם – כמו שאמר: כי אמרו כולנו מתים (שמות י״ב:ל״ג).
(לח-לט)שָׂמַח וגו׳, ואחר כך פָּרַשׂ וגו׳ בעמוד אש וענן לנחותם הדרך1, דבר מאוד נפלא אשר לא היה מעולם2:
He spread out the clouds like a curtain, and fire to give light at night.
פרש ענן למסך ואש להאיר לילה – רבי מאיר אומר שני עננים היו שנאמר (שמות מ׳:ל״ח) כי ענן ה׳ על המשכן יומם. רבי אלעזר בן שמוע אומר ענן אחד היה שנאמר פרש ענן למסך ואש להאיר לילה. חזקיה אמר למה היה משתנה להן מפני הזבין והמצורעין כדי שיהו יודעים אימתי יום ואימתי לילה. פתח צור ויזובו מים. אמר רבי חמא בר חנינא בתחלה היתה מוציאה דם והיו ליצני הדור אומרים עכשיו אנו הולכין ונותנין פינו עליה ונשתה אותו הדם. ואחר כך הוציא מים ושטפם שנאמר (תהלים ע״ח:כ׳) ונחלים ישטופו.
פרש ענן למסך – (כתוב ברמז ת״א וברמז תקכ״ח). רבי אומר שני עננים היו כי ענן ה׳ על המשכן, חזקיה בר רבי אומר למה היה משתנה להם מפני הזבים והמצורעים כדי שיהיו יודעין אימתי ערב ואימתי בקר. הן הכה צור וגו׳ בתחלה היה מוציא דם (כתוב לעיל).
ובסט אלגמאם סתרא, ואלנאר ללאצ׳אה באליל.
והוא פרס את הענן מחסה בשבילם (מהחצים ומהבליסטראות). והוא פרס אש לתאורה בלילה.
פרש – ישוב למלת כל בכור בעבור שהזכיר על האש להאיר לילה לאות כי למסך יומם.
HE SPREAD A CLOUD. He refers to He in He who smote also all the first-born (verse 36).1
And fire to give light in the night2 indicates that He spread a cloud for a screen refers to the day.
1. In other words, He refers to God. For the cloud and fire referred to by Ibn Ezra see Ex.13:21: “And the Lord went before them by day in a pillar of cloud, to lead them the way; and by night in a pillar of fire, to give them light; that they might go by day and by night.”
2. Literally, “To give light in the night with regard to the fire.”
ופירוש למסך – אינו סכך למעלה, אלא כמו יריעה לפניהם, וכן: ואת מסך הפתח (שמות ל״ה:ט״ו), כי הענן לפניהם היה בלכתם, אבל בנוחם היה עליהם עד שהיה נוסעים. ואפשר כי מלת למסך כולל שניהם, בלכתם ובנוחם.
פרש ענן למסך. בים ׳בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל׳ (שמות יד כ)1:
They asked for flesh and he brought quail; and he will satisfy them with the bread of heaven.
ואד׳ סאלוא אתאהם באלסלוי, וטעאם אלסמא ישבעהם.
ואם בקשו הביא להם את השליו. והשביע אותם מזון השמים.
שאל, וכאשר שאלו הביא להם השליו.
שאל ויבא שליו – שאל ישראל בשר ויבא לו הקב״ה שלוים.
They asked, and He brought quails Israel asked for meat, and the Holy One, blessed be He, brought them quails.
שאל – ישראל.
ויבא – השם שליו להם.
ולחם שמים – הוא המן.
THEY ASKED. Israel asked [for food] (Exodus 16:3).
AND HE BROUGHT QUAILS. God brought quails to them (Exodus 16:11–12).
THE BREAD OF HEAVEN. The reference is to the manna (Exodus 16:4).
שאל ויבא שלו – ישראל במדבר סין לחם ובשר.
ויבא – האל להם שליו בערב לאכול, ולחם בבקר לשבוע (שמות ט״ז:ח׳).
ולחם שמים – המן השביעם כנגד מה ששאלו הם: באכלנו לחם לשובע (שמות ט״ז:ג׳).
שאל. כאמרם (שמות טז ג) ׳בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע׳1: ויבא שלו ולחם [שמים ישביעם]. במדבר סין2:
1. שאל ויבא שליו - שאל ישראל בשר ויבא לו הקב״ה שלוים (רש״י).
2. רד״ק: ׳שאל וַיָּבֵא שְׂלָו, שאל ישראל במדבר סין לחם ובשר, ויבֵא האל להם שְׂלָו, בערב בשר לאכול ולחם בבוקר לשׂבוע (שם טז, ח). ולחם שמים, הַמָּן, השביעם, כנגד מה ששאלו הם (שם פסוק ג): באכלנו לחם לשובע׳.
(מ-מא)שָׁאַל וגו׳, פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם, אשר אותם המים1הָלְכוּ נָהָר בַּצִּיּוֹת – בארץ ציה וחרבה:
1. ׳מים׳ ישרת פעם שנית (אבע״ז).
שלו – חסר יו״ד על פי המסורה.
שליו – מין עוף שמן.
שאל – ישראל שאל בשר והביא שליו.
ולחם שמים – הוא המן.
שאל – ואז שאל לחם, וזה היה במדבר סין,
ויבא שלו כי השלו היה לפי שעה,
ולחם שמים ישביעם – כמ״ש בשר לאכל ולחם לשבוע.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
He opened the rock and water flowed; it went into the dry places like a river.
ופתח אלצואן פפאץ׳ אלמא, וסארת אלמפאוז אנהאר.
וגם פתח את הסלע וממנו זרמו מים בכמות גדולה והנהרות התהלכו במקומות צחיחים.
ויזובו, וישפעו ונעשו מדברות ציה נהרות.
וקולה בציות נהר יחתמל אן יריד משיהם פי אלמפאז ואלצחארי פי אנהאר מא פהו גמע ציה וצלמות (ירמיהו ב:ו) ויחתמל אן יכון גמע וצי אדיר (ישעיהו לג:כא) על אלתרכיב1 עלי מעני כבציות נהר יעני אן אלמיאה אלתי אנגרת כאנת במקדאר אנהאר תסיר בהא אלסﹸפﹸן.
1. Manuscript תרכיד.
It states; “as a stream in the parched land” it means walking in the wilderness and dessert along the rivers. It Ṣiyyôth is the plural; “Ṣiyyāh (drought and darkness) (Jer. 2:6). It may (also) be the plural, Ṣî (mighty craft) (Is. 33:21) in the construct form and the meaning is ‘As a stream in the parched land’, meaning the water which burst forth was as wide as a river a boat can sail on.
הלכו בצייות נהר – הלכו נהרות מן הבאר בארץ ציה.
in the deserts ran rivers Rivers flowed from the well in an arid land.
פתח מים – ישרת פעם שנית, כמו: והנבואה עודד הנביא (דברי הימים ב ט״ו:ח׳), וכן הוא הלכו בציות – לשון רבים מן ציה מי נהר.
HE OPENED … AND WATERS GUSHED OUT. The word mayim (waters) serves two words.1Mayim is similar to the word ve-ha-nevu’ah (even the prophecy) in even the prophecy of Oded the prophet(2 Chron. 15:8).2 Our verse is to be read as follows: “The waters of the river ran in the dry places.” Tziyyot (dry places) is the plural form of tziyyah (dry place).
1. It serves the word va-yazuvu (gushed) and the word nahar (river). Ibn Ezra reads our verse as follows: “He opened the rock and waters gushed out; the waters of the river ran in the dry places.”
2. Chronicles II 15:8 literally reads, even the prophecy Oded the prophet. According to Ibn Ezra, this should be interpreted as if it were written, “even the prophecy, the prophecy of Oded the prophet.” In other words, “prophecy” is to be read as if it were written twice. Similarly the word mayim.
פתח צור ויזובו מים – ברפידים.
הלכו בציות נהר – במקום ציה וחורב הלכו המים כמו נהר.
ובדרש: בציות – מן: וצי אדיר (ישעיהו ל״ג:כ״א), כלומר כל כך היו המים רבים עד שהולכים בספינה מן רגל לרגל.
For he remembered his holy utterance with Abraham his servant.
כי זכר את דבר קדשו – רבי אלעזר בן עזריה אומר בזכות אברהם אני קורע להם את הים שנאמר כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו.
ד׳אך למא ד׳כר כלאמה אלמקדס, מע אברהים עבדה.
כל זה לפי שזכר את דברי קדשו עם אברהם עבדו.
כי, כל זה מפני שזכר את דבריו המקודשים עם אברהם עבדו.
כי זכר – הקב״ה את דבר קדשו אשר עם אברהם עבדו שהבטיחו: ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, ודור רביעי ישובו הנה (בראשית ט״ו:י״ד-ט״ז).
For He remembered The Holy One, blessed be He, [remembered] His holy word, which was with Abraham His servant, which He promised him: "and afterwards they will go out with many possessions...and a fourth generation will return here" (Bereshit 15:14, 17).
לכך כתב: את אברהם עבדו – שאמר לו: ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (בראשית ט״ו:י״ד).
כי – הזכיר הטובות שעשה עם ישראל שהוציאם בכסף ובזהב וכלכלם במדבר עד שבאו אל הארץ. וכל זה בעבור בריתו שהחל כאשר החל: זכר לעולם בריתו (תהלים ק״ה:ח׳).
והזכיר אברהם לבדו כי עמו היתה באמת.
FOR HE REMEMBERED. The psalmist mentions the many good deeds that God did on behalf of Israel: He brought them out laden with silver and gold and sustained them in the wilderness until they came to the Land of
Israel. God did all of this because of His covenant, for the psalmist begins this verse as he did the verse (verse 8) stating He hath remembered his cove-nant forever.1 The psalmist mentions Abraham because the covenant in truth was made with him.
1. In other words, For He remembered His holy word means, “For He remembered His covenant.”
כי זכר את דבר קדשו – כל זה עשה להם בזכות אברהם, כי הם לא היו ראוים לכך כי היו מריבים ומנסים את י״י. וגם להוציאם ממצרים לא היו ראוים לולי ברית האבות, כמו שכתוב: ויזכור אלהים את בריתו את אברהם (שמות ב׳:כ״ד).
כי זכר את דבר קדשו. והטעם ש׳הוציאם בכסף וזהב׳, היה לקיים מה שאמר לאברהם (בראשית טו יד) ׳ואחרי כן יצאו ברכוש גדול׳1:
1. כ״כ רש״י.
וכל זה עשה כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ, כנגד מה שאמר לעיל (תהלים ק״ה:ו׳) ׳זרע אברהם עבדו׳:
כי זכר – ה׳ את דבר קדשו אשר הבטיח את אברהם עבדו.
כי זכר – מוסב על כל הנאמר שיציאת מצרים והרכוש הגדול הבטיח ה׳ לאברהם וכמ״ש חז״ל שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואח״כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, וגם הענן והמים והמן היה בזכות אברהם, כמ״ש חז״ל בב״ר פמ״ח וב״מ דף פ״ו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
And he gave to them the lands of the Gentiles; and they will inherit the labor of the peoples.
ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו – ר׳ חנינא שאל לר׳ חייא בר אבא מהו ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו. אמר לו פועל שהיה עושה עם בעל הבית ויגע עמו וניתן לו שכרו מה הוא מחזיק לו טובה שעשה מלאכתו באמונה ונותן לו שכרו משלם. ואמר דוד המלך לפני הקב״ה רבונו של עולם אנו פועלים עצלים ואין אנו עושים עמך באמונה שנאמר בעבור ישמרו. וצריכים אנו להחזיק לך טובה שנתת לנו ארצות של גוים ואם אנו משמרים אין לנו להחזיק טובה על זאת. ומה עלינו לעשות לזמר ולומר הללויה.
ויתן להם ארצות גוים – רבי חנינא שאל לר׳ חייא בר אבא מהו ויתן להם ארצות גוים, אמר ליה פועל שהוא עושה עם בעל הבית ויגע עמו ונותן לו שכרו אינו צריך להחזיק לו טובה, אבל בשעה שאין עושה עמו באמונה ונותן לו שכרו צריך להחזיק לו טובה, ואנו נתן לנו הקב״ה ארצות גוים ואין אנו עוסקין בתורה שנאמר בעבור ישמרו חקיו [וצריכים אנו להחזיק לך טובה שנתת לנו ארצות של גוים], ואם אנו משמרין אין לנו להחזיק טובה על זאת ומה עלינו לעשות לו לזמר שירה ולומר הללויה.
ואעטאהם בלדאן קבאיל, וורת׳הם אכסאב מלל.
ונתן להם נחלות האומות. והוריש להם ממון הלאומים.
ועמל, ויורישם רכוש לאומים.
ויתן – כי השם קיים בריתו על עדת לאומים.
ואמר ועמל לאומים – בתים זתים כרמים.
AND HE GAVE THEM THE LANDS OF THE NATIONS. God kept His covenant with the congregation of the peoples.1
The phrase the labor of the peoples refers to homes, olive groves, and vineyards.
1. The reference is to Israel. See Ps. 7:8.
ויתן להם – כשהוציאם לא עשה עמהם זו הטובה לבד שהוציאם מעבדות, אבל נתן להם ארצות גוים.
(מד-מה)ויתן להם ארצות גוים [וגו׳], בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו [ינצורו]. שלא ימנעו אותם מזה צרכי חיי שעה, והכין אותם להיות חייהם שלא בצער, למען יעסקו בתורה ובמצוות1:
1. והרד״ק כתב שעל תנאי זה נתן להם.
(מד-מה)וַיִּתֵּן לָהֶם וגו׳, בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וגו׳. כי נתן ה׳ להם ארץ גויים, ארץ טובה ורחבה מוציאה פירות מאליה, ׳זבת חלב ודבש׳, כדי שיהיה להם שהות ופנאי להשכיל להיטיב, ולכן הַלְלוּיָהּ והודיעו טבעו וגדלו בעולם, כי ה׳תהילה׳ היא להודיע גדלו. ולפי שאמר לעיל (תהלים ק״ה:ד׳) ׳דרשו ה׳ ועוזו׳, ש׳אין עוז אלא מלכות׳ וגבורה, לכך סיים בזה ואמר ׳הללויה׳:
ועמל – עושר האדם נקרא עמל כי בא בעמל רב וביגיעה.
גוים, לאומים – לאומים הם האומות שיש להם דת מיוחד (כנ״ל ב׳ א׳), ובעבור שדתם של עמי כנען היתה דת נשחתת מאד, כמפורש בתורה בכמה מקומות היו גרועים מגוים שאין להם דת כלל, ולכן גם עמלם יירשו, כמ״ש חז״ל ראה שלא קיימו ז׳ מצות כו׳.
(מד-מה)ויתן להם ארצות גוים – דלג יתר הנסים מטעם שיתבאר בסימן שאח״ז, וחזר למ״ש אשר כרת את אברהם לאמר שקיים שבועתו ונתן להם ארצות גוים, וגם נתן להם רכושם וקנינם, כמ״ש חז״ל שלכן הוליכם ארבעים שנה במדבר מפני שהכנענים עקרו כל הנטיעות המתין עד שהיתה ארצם מלאה כל טוב, והיה על התכלית בעבור ישמרו חקיו – כי לא נתן להם ארץ ישראל אלא ע״מ שישמרו את התורה, והיא הקדמה למזמור שאחריו שיספר איך לא שמרו חקי ה׳ ותורותיו.
ועמל – מגזרת מָל שהוראתו כריתה, וענינו טורח מרובה ביותר על התועלת הנהיה ממנו, ע״כ נקרא גם הרֶשַע עמל, וכאן הכנענים טרחו לקבוץ ולא נהגו מעושרם כי אם מעט אם כן עמל הוא להם.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
In order that they might keep his ordinances, and observe his Torah. Hallelujah!
לסבב אן יחפט׳וא רסומה ושראיעה, סבחוא אלאזלי.
כדי שישמרו חוקותיו ושיקיימו את תורותיו. תשבחו את ה׳ הנצחי הקיים.
בעבור – כי כן כתוב לאברהם על זרעו והייתי להם לאלהים ובעבור אלה הטובות שעשה השם עם אבותיכם הללו אתם הבנים.
THAT THEY MIGHT KEEP HIS STATUTES. This is clearly written regarding Abraham’s children, for scripture states and I will be their God(Gen. 17:8).
[HALLELUJAH.] Now, you the children praise God for all these good things that the Lord did for your ancestors.
בעבור ישמרו חוקיו ותורתיו – על תנאי שישמרו חוקיו ותורותיו נתן להם את הארץ, כמו שכתוב בתורה: כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי (דברים ל״א:כ׳) לאבותם וגו׳, שאם לא ישמרו חוקיו והיה לאכול (דברים ל״א:י״ז), ויגולו מן הארץ.
הללויה – אמר המשורר כנגד ישראל שהיו בדורו ובניהם הבאים אחריהם שיהללו יה על הטובות שעשה עם אבותיהם.
בעבור – ״כשבא מחובר עם שם מורה סבה גורמת, כמו בעבור האדם (פרשת נח) וכשבא מחובר עם פעל מורה סבה תכליתית, בעבור תברכני נפשך (פרשת תולדות) ובא גם כן בשימוש למ״ד וענינו אחד, וכאשר תדקדק בעומק מליצת הלשון יבא בעבור לא לסבה שכלית מחייבת דבר כי אם לכוונה ורצון, ייטב לי בעבורך (פרשת לך לך)״, בן זאב באוצר השרשים שלו ערך עבר.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.