1. באור עמים (סוף פרק יסודות) כתב רבינו: ואמר ׳ורוח אלקים מרחפת׳, והוא מניע הגלגל במצות בוראו, כאמרו (תהלים ק״ד:ד׳) ׳עושה מלאכיו רוחות׳, כלומר, שאותו המניע ריחף והניע האוויר נעדר האור על פני המים, ובתנועה ההיא נתדקדקו חלקי האוויר הנזכרים הסמוכים לגלגל, ובכן נתהווה יסוד האש, כמו שביאר אריסטו בספר ׳השמים׳ [מאמר ב פרק מב]׳. וכן שם (יסודות – חומר ראשון): כי אמנם העצמים הנבדלים יקראו ׳רוח אלקים׳, כאמרו בסיפור מעשה בראשית (תהלים ק״ד:ד׳) ׳עושה מלאכיו רוחות׳. ובפרק תנועה: ואמר שאחר כך היתה התנועה באמרו ׳ורוח אלקים מרחפת׳, רצה באמרו ׳רוח אלקים׳ - אותו העצם הנבדל המרחף ומניע את הגלגל סביב המרכז אשר הניע אז את האויר החשוך סביב המים אשר היו אז מכסים הארץ כמבואר לעיל. וזה המניע הוא שכל הגלגל או נפשו, שהם עצמים בלתי מעורבים עם גשם, ונקראים ׳רוח אלקים׳, כאמרו (תהלים קד ד) ׳עושה מלאכיו רוחות׳. ועל העצם הזה נראה שהיו דברי הפילוסוף בספר ׳מה שאחר׳ [מאמר יב פרק לו] באמרו ׳והוא מניע על הדרך שיניע הדבר הנחמד׳, ודבריו אלה ביאר אבן רשד באמרו: ׳מזה יתבאר שאלה הגשמים הם בעלי נפש ושאין להם מכוחות הנפש זולתי הכוח המתאוה המניע תנועה מקומית, וזה יתבאר באופן זה, כבר התבאר בספר ׳השמע׳ [מאמר ח] שיש מניע לאלה הגשמים׳. והוסיף ואמר: ׳נאמר אם כן שאינם מתנועעים אלא מפני שהם מבינים מעצמם ששלימות עצמיהם הוא בתנועה׳ עכ״ל. ועל זה המין מהנפש דיבר אבן רשד בספר ׳הנפש׳ [מאמר ג פרק ה] ובספר ׳עצם הגלגל׳ [פרק ד] באמרו שהיא צורה בלתי מעורבת בנושא, וכן בספר ׳הפלת ההפלה׳ [מאמר יג חקירה א] דיבר על הנפש הנזכרת בשם אלגזיל באמרו: ׳אמר אלגזיל בשם הפילוסוף שהגלגל הוא בעל חי, ושיחס נפשו אל הגשם שלו הוא יחס נפשותינו אל גופותינו, כי כמו שנפשנו תניע ברצון אל הצד אשר נתאווה, כן הגרמים השמימיים מתנועעים לשמוע בקול האל יתברך ולכבודו׳, עכ״ל׳. ואולי בזה מבאר גם המשך הפסוק כאן ׳משרתיו אש לוהט׳ – על יסוד האש, ועיין. עקידת יצחק (חתימת שער א): ׳והנה הרב המורה פרק ה׳ חלק ב׳ הכריח מזה הכתוב שגרמי השמים הם חיים משכילים אחר שהתפלסף בפרק הקודם בכל מה שדברו בו החוקרים בזה הדרוש. וזה בשהניח שעקר ההלול והשבח הוא מה שצוייר ויושכל ממנו בשכל המשבח והמהלל אמנם הדבור בו אינו אלא ההודעה וההעברה אל הזולת. וכאשר אמר בכאן אין אומר ואין דברים. אמר שכוונתו לומר שהספור שאמר עליו השמים מספרים וכו׳ יום ליום וכו׳ הוא לבד מה שישכילוהו ממנו לא מה שילקח אל הזולת מפעולותיהם שהוא שוה לאומר או לדברים המגידים דברים שבלב. וכזה עצמו כתב הראב״ד ז״ל בספר אמונה רבה. ואני תמה מאד מראיה זאת כי יותר שהיה הפי׳ חריף וכבד על הלשון הנה הוא באמת בלתי מוכרח. ואין צריך לומר שאינו מוליד ההכרח שבקש ממנו כי הפשט נכר מאד שהוא מורה על ההפך. שירצה שמה שמספרים ומגידים מכבודו אין ספורם באומר ודברים ובהשמעת קולות כספור המפורסם אצלינו רק בפעולותיהם הנפלאות שבהם מכירים כל באי עולם את כבודו ואת גדלו. וכמו שבאר בסמוך בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל וכו׳. גם מה שאמר שאין הלשון מטיל ספור והגדה יחד כי אם בבעלי השכל והרצון. לא ידעתי טעמו כי אחר שנמצא ועוף השמים ויגד לך. ויספרו לך דגי הים (איוב י״ב). מה המונע ליתן הכתוב בזה לזה. דכגון זה ודאי מה שיצדק נפרד יצדק מחובר. גם בחיי השמים ושכלם ובכל ראיותיהם יש לספק מאד׳.