Tehillim 104 – תהלים קד‏ – Mikraot Gedolot

דְמִתְעַטֵף נְהוֹרָא הֵיךְ סְדִינָא דִמְתַּח שְׁמַיָא הֵיךְ יְרִיעֲתָּא.

Who wraps himself in light like a sheet, who stretches out the heavens like a curtain.

עוטה אור כשלמה – המקרה במים עליותיו. אמר רבי פנחס בשם רבי לוי השמים הללו של נתר הן או של בורית ואין אתה יודע ממה הן. וממה שנאמר המקרה במים עליותיו הוי אומר של מים הן. השם עבים רכובו. בשני עבים בא הקב״ה עם ישראל אחד בסיני ואחד במצרים. אחד בסיני שנאמר (שמות י״ט:ט׳) הנני בא אליך בעב הענן. ואחד במצרים שנאמר (ישעיהו י״ט:א׳) הנה ה׳ רוכב על עב קל ובא מצרים. המהלך על כנפי רוח עושה מלאכיו רוחות. רבי יוחנן אמר בשני נבראו המלאכים וכו׳ במזמור של מעלה. אמר רבי איבו משל למלך שמלך תחלה וכו׳ במזמור צ״ב.

אלמשתמל באלנור כאלשמלה, ואלמאד אלסמא כאלשקה.

המתעטף באור (אפי׳ שאין בו ממשות) כמו השמלה והמותח את השמים כפי שמותחים את היריעה.

המקרה, המקרה במים מרומיו השם העבים רכב לפקודותיו והם עוברים בו על כנפי הרוחות. לפי כ״י א במים ״באלמא״ כלומר בעצם המים בנה מרומיו. והמהלך מוסב על העבים שהם נושאי פקודותיו והם עצמם מועברים על ידי הרוחות המנשבות בעולם.

עוטה אור – ברקיע כבתוך שלמה.

[You] enwrap Yourself with light in the sky like a garment.

עוטה – הזכיר כי הנראה ממלבושו הוא האור והוא עוטה אותו כשלמה, על דרך: כבגד יעטה (תהלים ק״ט:י״ט). וזה האור הוא הנזכר במעשה בראשית הנברא ביום הראשון.

נוטה שמים כיריעה – ביום השני, כדרך: וימתחם כאהל לשבת (ישעיהו מ׳:כ״ב).

WHO COVEREST THYSELF WITH LIGHT AS WITH A GARMENT. The psalmist says that the light is that which is visible from God’s garment. God covered Himself with the light as though with a garment. Oteh or ka-salmah (coverest Himself¹ with light as with a garment) is similar to ke-veged ya’teh (Let it² be unto him as the garment which he putteth on) (Psalms 109:19).⁠³

The light spoken of in our verse is the light mentioned with regards to the account of creation. It was created on the first day (Gen. 1:3).

WHO STRETCHEST OUT THE HEAVENS LIKE A CURTAIN. This took place on the second day of creation (Gen. 1:7).⁠⁴ Our verse is like and spreadeth them⁵ out as a tent to dwell in (Isaiah 40:22).

1. See above note.

2. The curses uttered by the wicked man.

3. Ps. 109:19 speaks figuratively. So does our verse.

4. The term shamayim (heaven) refers to the firmament. See Ibn Ezra on Gen. 1:1.

5. The heavens.

עוטה אור כשלמה – החל באור כי הוא נברא תחילה אחר הגלגלים, וכן אמר בתורה תחילה: יהי אור (בראשית א׳:ג׳).

ופי׳ עוטה – כמו שפירשנו הוד והדר לבשת (תהלים ק״ד:א׳). או יהיה עוטה יוצא לשלישי, ופירושו: מעטה, כלומר שהלביש אותה אורה כמו שיעטה אדם שלמה.

נוטה שמים כיריעה – זה אמר על הרקיע המבדיל והוא נקרא שמים, כמו שנאמר: ויקרא אלהים לרקיע שמים (בראשית א׳:ח׳). וזאת הבריאה היתה ביום שני, ולא נוכל לפרש כי על השמים העליונים אמר, שהם ט׳ גלגלים, כי הם נבראו קודם האור ביום הראשון, כי תחלה ברא האל יתברך הגלגלים והיסודות הארבעה, וסבבו הגלגלים שתים עשרה שעות, כי עם תנועת סיבוב הגלגל נברא הזמן, ובסוף שתים עשרה שעות, אמר האל יתברך: יהי אור (בראשית א׳:ג׳), והיה אור שתים עשרה שעות, והנה ערב ובקר יום אחד (בראשית א׳:ה׳).

ואמר עוטה אור כשלמה על האור שנברא ביום ראשון. ועוטה, כמו נוטה. שלמה אהיה כעוטיה (שיר השירים א, ז), פירוש, כנוטה וסרה לשאר העובדים, וכן ויעט העם אל השלל (שמואל א יד, לב) פי׳ שנטה אליו. או פירושו מלשון מלבוש והוא יוצא, כמו מעיל צדקה יעטני (ישעיה סא, י) שהוא מענין זה. ואם הוא שורש אחר ופירושו מעטה, כלומר, שמלביש את העולם אורה, וכל זה מלאכת יום ראשון.

ומה שאמר אחר כן נוטה שמים כיריעה על הרקיע המבדיל שנקרא שמים והוא מלאכת יום שני, שהאור הנברא בראשון העלה אידים מן המים ונתבקעו באויר והיו סיבה לרקיע שנעשה ביום שני. והרקיע ההוא היה סיבה להגלות הארץ ולצאת ממנה הצמחים ונעשה זה בשלישי, וברביעי נתלו המאורות, ר״ל שנגלית פעולתם להכין חומר ראוי ומוכן להתנועע לקבל החיות, וקיבל החומר ההוא צורתו בחמישי. ולולי היגלות הארץ לא היה האפשרות למאורות להכין זה החומר מרוב הלחות. ובקבל החומר ההוא צורתו החיונית היה סיבה באדם לדקות הצורה החיונית שבו, להיותו מוכן לקבל צורה השכלית וזה היה בשישי.

והזכיר בכאן בנוטה שמים מציאות הרקיע שהיא מלאכת יום שני, שהיה סיבת היגלות כל זה המציאות התחתון. ומכאן ואילך הוא מזכיר ד׳ יסודות ומזכירם מלמטה למעלה כפי סדר בחינת האדם בהם, חוץ מן הארץ שהזכירה אחרונה למה שהיתה כוונתו להאריך בה. אבל הג׳ הנשארים הזכירם בסדר ממטה למעלה מים ורוח ואש.

עוטה אור. ׳עוטה׳ את המציאות ב׳אור׳¹ שבעת הימים²: נוטה שמים. הרקיע שנעשה ביום שני³:

1. ׳או יהיה עֹטה יוצא לשלישי, ופירוש כמו מַעֲטֶה, כלומר, שהלביש העולם אורה כמו שֶׁיַּעֲטֶה האדם שִׂמְלָתוֹ (רד״ק).

2. הדברים סתומים וחתומים, אך בשיעורים התבאר היטב: ׳והתחיל מהמופת הראשון, ושואל מה עשה הקב״ה מהאור שגנז אחר כך, בששת ימי בראשית, הואיל והיה הוא יחיד בעולמו, וכי לאורה הוא צריך, ואחר כך גנזו. [כלומר, כיון שאור שבעת הימים לא שימש אלא בימי הבריאה, לפני שהיו נבראים, וה׳ אינו צריך לאור, לשם מה נברא אור זה]. ונתן הסיבה שתלאו ברקיע השמים בששת הימים, כי באמצעותו - כמו כלי - עשה אחר הבריאה הוויות יש מיש, כי אחר שנברא בראשית הזמן - הכל, כל פעולות ששת ימי בראשית היו הוויות יש מיש, והיה מהווה בכלי האור ככלי אמצעי, ואחר כך גנזו כאשר הושלמו ההוויות כולם. וזהו אומרו עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה. ואמר ׳כשלמה׳ - כי כמו שהשלמה אינה מכסה כל הגוף, רק קצתו, כן אותו האור מכסה קצת הגלגל, ולא כולו, כי אילו כל הגלגל היא מאיר, לא היה מעולם לילה׳.

3. גם זה מבואר בשיעורים. רדק: נוטה שמים כיריעה, זה אמר על הרקיע המבדיל והוא נקרא שמים, כמו שנאמר (שם פסוק ח): ויקרא אלהים לרקיע שמים, וזאת הבריאה היתה ביום שני. ולא נוכל לפרש כי על השמים העליונים אמר שהם תשעה הגלגלים, כי אותם נבראו קודם האור ביום הראשון׳.

עֹטֶה אוֹר כ״כ.

עוטה – ענין עטיפה כמו כבגד יעטה (תהלים ק״ט:י״ט).

כשלמה – כמלבוש.

כיריעה – כוילון.

עוטה – מלביש את העולם באור כשלמה המעטף גוף האדם.

נוטה שמים – סביב הארץ כאדם הנוטה יריעה.

עוטה – הוא המעטיף על כל הבגדים מלמעלה, עמ״ש ישעיה נ״ט.

עוטה אור – ספר תחלה בריאת האור, שמן האור הנעלם דלא ידיע ולא אתידע, הוציא אור אחר ההשתלשלות אור השכל והשכליים עד שנתגשם באור המוחש, וכמו שיסתתר הלובש תחת לבושו כן יסתתר המאציל העליון תחת לבוש האורה, וכמו שהאור הבוקע דרך השלמה היא רק נקבי משכיות, ואינו דומה כאור הבוקע דרך החלון, כן התעטף והסתתר תחת האור הזה עד שלא נשיג מן האור הנעלם רק ניצוצות דקות במשכיות לבב, וכמו שהעוטה מתכסה יותר מן הלובש, כי הלבוש מכוון למדת הגוף ויושג מדת הגוף לפי מדת הלבוש, לא כן העוטה, וכן נעלם המאציל בתכלית ההעלמה, וכבר בארתי בפי׳ מעשה בראשית שהאור שנברא ביום הראשון לא ניתן בנרתיק עד יום הרביעי שנבראו המאירות, וזה הבדל בין אור ובין מאור, והאור הזה סבב בפעם אחד ונמצא י״ב שעות בכל סביבות הכדור, ועז״א עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה – אחר מאמר ויהיה אור בא מאמר ויהיה רקיע, ויקרא אלהים לרקיע שמים, וכבר החזקתי בפי׳ מעשה בראשית כדעת המפרשים ששם רקיע נאמר על מקום עליית האדים בעיגול הנשימה ששם יתהוו העננים והמטר, ושם בארתי שע״י האור נעשה הרקיע, ר״ל התחילו האדים לעלות ונקבע מקום הסגריר ששם יתקבצו בעבים, וזה נוטה שמים כיריעה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון