×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) בָּרְכִ֥יא נַפְשִׁ֗יאֶת⁠־יְ֫הֹוָ֥היְ֫⁠־⁠הֹוָ֥הב יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱ֭לֹהַי גָּדַ֣לְתָּ מְּאֹ֑דה֖וֹד וְהָדָ֣ר לָבָֽשְׁתָּ׃
Bless Hashem, O my soul!⁠1 Hashem, my God, You are very great. You have donned majesty and splendor.
1. Bless Hashem, O my soul | בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת י"י – The chapter both opens and closes with the psalmist calling on himself to bless Hashem, with the psalm in its entirety being an outpouring of praise to God for His creation. Throughout there are allusions to the six days of Creation as described in Bereshit 1. The psalm switches back and forth between second and third person narration, and between present, past, and future tenses (not all of which is captured in the translation), perhaps to highlight the enormity and eternal nature of God's deeds.
א. בָּרְכִ֥י א=בָּרֲכִ֥י (חטף)
ב. אֶת⁠־יְ֫הֹוָ֥היְ֫⁠־⁠הֹוָ֥ה =א (מקום ה״עולה״ כדרכו לאחר תיקון בכתב⁠־היד)
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בָּרִיכִי נַפְשִׁי יַת שְׁמָא דַייָ יְיָ אֱלָהִי אִתְגַדַלְתָּא לַחֲדָא שְׁבָחָא וְשִׁבְהוֹרָא אַלְבִּישְׁתָּא.
Bless, O my soul, the name of the LORD. O LORD my God, you are greatly exalted; you have put on praise and splendor.
ברכי נפשי את יי׳ יי׳ אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת – מלך בשר ודם אין לובשין את לבושו. אבל הקב״ה בני אדם לובשין את לבושו שנאמר (תהלים כ״א:ו׳) הוד והדר תשוה עליו. זהו שאמר הכתוב (דברי הימים א כ״ט:י״א) לך יי׳ הגדולה והגבורה וגו׳ והמתנשא לכל לראש. אמר רב הונא מהו מתנשא לכל לראש. את מוצא הכל מקלסין להקב״ה שנאמר (תהלים קי״ג:ג׳) מהולל שם יי׳. ואין קילוס גדול להקב״ה אלא קילוסין של ישראל שנאמר (ישעיהו מ״ג:כ״א) עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. תדע לך שכן כתיב למעלה ברכו ה׳ מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. גבורי כח לשמוע בקולו לעשות את דברו היה צריך לומר שמה שאדם שומע הוא עושה. למה כתיב כן. אלא בישראל הכתוב מדבר שעמדו בסיני והקדימו עשייה לשמיעה שנאמר (שמות כ״ד:ז׳) כל אשר דבר יי׳ נעשה ונשמע. משמקלסין ישראל מקלסין המלאכים אחריהם. מה כתיב אחריו ברכו ה׳ כל צבאיו. אלו המלאכים כענין שנאמר (ישעיהו כ״ד:כ״א) יפקוד ה׳ על צבא המרום במרום. הוי המתנשא לכל לראש. ואין ראש אלא ישראל שנאמר (שמות ל׳:י״ב) כי תשא את ראש בני ישראל. ואומר (ירמיהו ב׳:ג׳) קדש ישראל ליי׳ ראשית תבואתו. דבר אחר לכל לראש. אמר רבי סימון ראש אתה לכל הקילוסין שקלסו אותך. ומרומם על כל ברכה ותהלה שנאמר (תהלים ק״ו:ב׳) מי ימלל גבורות יי׳. מי יכול לספר שבחו של הקב״ה. ואם ביקש אדם לומר שבחו של הקב״ה מתבלע. שכן אליהוא אומר (איוב ל״ז:כ׳) היסופר לו כי אדבר. תדע לך שכן הוא משאמר דוד מאה וארבעים וחמשה מזמורים קילס להקב״ה שנאמר (תהלים קמ״ה:כ״א) תהלת יי׳ ידבר פי. סוף כל הדברים קלסו ברמ״ח איברים שיש בו באדם שנאמר (שם ל״ה:י׳) כל עצמותי תאמרנה יי׳ מי כמוך. לא הניח אבר שלא קילס בו להקב״ה. אמר להם מה אתם סבורים מפני שקלסתי להקב״ה בכל הדברים האלה שמא נגעתי באחת מרובי רבבות של שבחיו עכשיו אני בראש הקילוסין (שם קמ״ה:א׳) תהלה לדוד ארוממך אלהי המלך. א״ר אף כשיעשה פיהם של צדיקים לעתיד לבוא כמעין נובע שאינו פוסק שבחו של הקב״ה תאמר שהם יגעים. לאו אלא זכר רב טובך יאמרו אין כתיב כאן אלא יביעו. שהם נובעים כמעין. הוי לכל לראש. אף דוד כך אמר ה׳ אלהי גדלת מאד.
דבר אחר: ברכי נפשי את יי׳ – זה שאמר הכתוב (דברים כ״ח:ח׳) יצו ה׳ אתך את הברכה באסמיך. את מוצא כל דבר ודבר מלאך ממונה עליו. אם זכה אדם מלאכי השרת נמסרין לו אם מתחייב אדם מלאכי חבלה נמסרים לו. הוי יצו ה׳ אתך את הברכה. ואם הפרשת מעשרותיך בשדה ברכתי אותך (שם ג-ו) ברוך אתה בעיר ברוך אתה בשדה. ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך. אמר רבי זעירא אפילו שיחתן של ישראל תורה היא. משל הדיוט אומר יהא אליך לוייתך. אמר רבי מאיר ומי גדול הנושא או הנישא. הוי אומר הנישא גדול מן הנושא. ומי גדול השומר או הנשמר. הוי אומר הנשמר. למה שאלולי שיש בו מעשים טובים לא היה נשא ונשמר שנאמר (תהלים צא יא-יב) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. על כפים ישאונך. הוי אם זכית מלאכי שלום משמרין אותך ואין נוגע בך דבר רע שנאמר (שם י׳) לא תאונה אליך רעה. כיון שראה דוד שכך הברכה יפה ברך להקב״ה בנפשו ובגופו שנאמר ברכי נפשי את ה׳.
דבר אחר: ברכי נפשי את ה׳ ה׳ אלהי גדלת מאד – אמר רבי ברכיה בשם ר׳ אליעזר ור׳ יהושע עד שלא בראת עולמך היית גדול בעולם ומשבראת עולמך נתגדלת עד מאד. עד שלא קילסו אותך הנביאים גדול היית ומשקלסו אותך נתגדלת עד מאד. ר׳ שמעון בן יהוצדק שאל את ר׳ שמואל בר נחמן ואמר לו כיצד ברא הקב״ה את האורה. אמר לו נתעטף בטלית לבנה והבהיק את העולם באורו. הוה קאמר ליה בלחישה אמר לו ולאו מקרא מלא הוא עוטה אור כשלמה. אמר לו כשם שקבלתיה בלחישה כך אמרתי לך בלחישה. אמר רבי ברכיה אילולא דשמעיניה לרבי יצחק דדרשה ברבים לא אמריתיה ברבים. ומהיכן הביא הקב״ה את האורה. אמר רבי ברכיה בשם ר׳ יצחק מבית המקדש הביאו שנאמר (יחזקאל מ״ג:ב׳) הנה כבוד יי׳ בא מדרך הקדים והארץ האירה מכבודו.
דבר אחר: הוד והדר לבשת – בשר ודם אם גבור אינו נאה ואם נאה אינו גבור. אבל הקב״ה אינו כן שני דברים הללו יש לו ההוד וההדר. ונתן הוד למשה שנאמר (במדבר כ״ז:כ׳) ונתת מהודך עליו. וההדר נתן ליהושע שנאמר (דברים ל״ג:י״ז) בכור שורו הדר לו. ונתן את ההוד לשלמה שנאמר (דברי הימים א כ״ט:כ״ה) ויתן עליו הוד מלכות. אמר הקב״ה לעתיד לבוא אני נותן את שניהם למלך המשיח שנאמר (תהלים כ״א:ד׳) כי תקדמנו ברכות טוב. מה כתיב אחריו הוד והדר תשוה עליו. ולא למלך המשיח בלבד הוא נותן אלא לכל מי שהוא יגע בתורה שנאמר (שם קי״א:ב׳) גדולים מעשי ה׳ דרושים לכל חפציהם. ואין מעשי אלא הלוחות שנאמר (שמות ל״ב:ט״ז) והלוחות מעשה אלהים המה. ומה שכרו (תהלים קי״א:ג׳) הוד והדר פעלו. הוי הוד והדר לבשת.

רמז תתסא

ברכי נפשי את ה׳ ה׳ אלהי גדלת מאד. זש״ה לך ה׳ הגדולה והגבורה וגו׳ והמתנשא לכל לראש, א״ר חוניא את מוצא הכל מקלסין להקב״ה שנאמר ממזרח שמש עד מבואו ואין גלוס גדול להקב״ה אלא קלוסן של ישראל שנאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, תדע לך שכן כתיב למעלה ברכו ה׳ מלאכיו וגו׳ עושי דברו לשמוע בקול דברו לשמוע בקולו לעשות דברו היה לו לומר שכשהאדם שומע אחר כך עושה, ולמה אומר כן אלא בישראל הכתוב מדבר שעמדו בסיני והקדימו נעשה לנשמע שנאמר כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע משמקלסין ישראל מקלסין המלאכים אחריהם מה כתיב בתריה ברכו ה׳ כל צבאיו אלו המלאכים הוי מתנשא לכל לראש אלו ישראל שנאמר כי תשא את ראש בניי ישראל ואומר קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתה.

רמז תתסב

ד״א לכל לראש. ראש אתה לכל הקלוסין שקלסו אותך שנאמר ומרומם על כל ברכה ותהלה, מי ימלל גבורות ה׳ וגו׳, היסופר לו כי אדבר וגו׳, תדע לך שכן הוא שמשאמר דוד קמ״ז מזמורים קלס להקב״ה בכל שנאמר תהלת ה׳ ידבר פי וגו׳. סוף הדברים קלסו ברמ״ח אברים שנאמר כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך לא הניח אבר שלא קלס להקב״ה אמר להם מה אתם סבורים מפני שקלסתיו בכל הדברים הללו שמא נגעתי ברוב רבבות של שבחיו עדין אני בראש הקלוס תהלה לדוד ארוממך אלהי המלך. א״ר אף כשיעשה פיהם של צדיקים כמעין נובע לעתיד לבא שאינו פוסק תאמר שהם יגעים, לאו אלא זכר רב טובך יאמרו אין כתיב כאן אלא יביעו שהן נובעין כמעין, אף דוד אמר י״י אלהי גדלת מאד, א״ר אליעזר ור׳ יהושע עד שלא בראת עולמך היית גדול ומשבראת עולמך נתגדלת מאד, עד שלא יצאו ישראל ממצרים גדול היית ומשיצאו נתגדלת מאד, עד שלא קלסו אותך הנביאים גדול היית ומשקלסוך נתגדלת מאד. עשרה לבושים לבש הקב״ה (כתוב לעיל ברמז תתמ״ז). רבי שמעון בן יהוצדק שאל את ר׳ שמואל בר נחמני א״ל בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהיכן נבראת האורה, א״ל מלמד שנתעטף הקב״ה בשלמה והבריק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו, אמר לו בלחישה, א״ל מקרא מלא הוא ואת אמרת בלחישה, אמר לו כשם ששמעתיה בלחישה כך אמרתיה בלחישה, א״ר ברכיה אלולא שדרשה ר׳ יצחק ברבים אי אפשר אמריתה ברבים. א״ר ברכיה בש״ר יצחק ממקום בית המקדש נבראת האורה הה״ד והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו, ואין כבוד אלא בית המקדש שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. אמר ר׳ יהודה בר סימון מתחלת ברייתו של עולם הוא גלי עמיקתא בראשית ברא אלהים את השמים ולא פרש, והיכן פרש להלן הנוטה כדוק שמים, ואת הארץ ולא פרש והיכן פרש להלן כי לשלג יאמר הוא ארץ, ויאמר אלהים יהי אור ולא פרש והיכן פרש להלן עוטה אור כשלמה. הוד והדר לבשת. ב״ו אם גבור אינו נאה ואם נאה אינו גבור, והקב״ה אינו כן אלא יש בו שני דברים הללו והוא גאה בהם ההוד וההדר ונתן את ההוד למשה שנאמר ונתתה מהודך עליו, ונתן את ההדר ליהושע שנאמר בכור שורו הדר לו, ונתן את ההוד לשלמה שנאמר ויתן עליו הוד מלכות, אמר הקב״ה לעתיד לבא אני נותן שניהם למשיח שנאמר כי תקדמנו ברכות טוב, מה כתיב אחריו גדול כבודו בישועתך הוד והדר תשוה עליו, ולא למלך המשיח בלבד הוא נותן אלא לכל מי שהוא יגע בתורה שנאמר גדולים מעשי ה׳ ואין מעשי ה׳ אלא הלוחות שנאמר והלוחות מעשה אלהים המה, מהו שכרו הוד והדר פעלו.
בארכי יא נפסי אללה וקולי אללהם יא רבי אנת אלכביר ג׳דא, אלבהא ואלבהג׳ לבאסך.
נפשי! תברכי את ה׳ ותאמרי: ה׳! אלוהי! אתה הגדול מאוד. ההוד וההדר הוא הלבוש שלך [לא לשון עבר אלא הלבוש שלך].
ברכי נפשי את ה׳ ואמרי ה׳ אלהי אתה הגדול מאד.
(ברכי נפשי את ייי)
ברכי נפשי את י״י – בדרך הסברא גם זה המזמור לדוד כי תחלתו וסופו שוה כראשון. ובמזמור הזה יספר מעשה בראשית. והחל מהאור כי הוא ההווה בתחלה, ואחר כך השמים והארץ, והדשאים, והמאורות, ודגי הים, וחית השדה, האדם, והברכה שתברך הנפש, סוד הוא שתודה ותאמר לשם כי הוא גדול מאד, על דרך: ומרומם על כל ברכה ותהלה (נחמיה ט׳:ה׳).
וטעם הוד והדר לבשת – רוב הודך והדרך ילאו עיני הנשמה החכמה לראות כבודך כאשר ימנע המלבוש לראות עצם הלובש.
BLESS THE LORD, O MY SOUL. Logically speaking, this psalm, too, was written by King David, for its opening and end are like those of the previous psalm.⁠1
The psalmist speaks of creation in this hymn. The psalmist begins with the light, for it came into being first.⁠2 He then speaks of the heavens, the earth, the grass, the luminaries, the fish of the sea, and the animals of the field.⁠3 The blessing which the soul shall bestow upon God is a secret.⁠4 The soul shall thank God and say to Him, “You are very great.” Compare this to Blessed be Thy glorious Name, that is exalted above all blessing and praise (Neh. 9:5).
The meaning of hod ve-hadar lavashta (Thou art clothed with glory and majesty) is, “Thou art clothed with Your great glory and majesty. [Since You are clothed in majesty,] the eyes of the intelligent soul will grow weary from [attempting] to see Your glory, for5 a garment prevents one from seeing the very person of the wearer of the garment.”6
1. Ps. 103 reads [A psalm] of David. This shows that it was composed by King David. Our psalm and the previous psalm open and close with Bless the Lord, O my soul. Hence Ibn Ezra’s comment.
2. According to Ibn Ezra, the order of creation starts with Gen. 1:3. See Ibn Ezra’s comments on Gen. 1:1.
3. This is the order in which these creations came into being. See Gen. 1:3-25.
4. The secret is revealed in verse 1.
5. Literally, “like.”
6. Thou art clothed with glory and majesty means, “One cannot see Your essence, for it is covered by glory and majesty.”
ברכי נפשי – זה המזמור ספר בו מעשה בראשית וכי הכל עשה האל יתברך בחכמה לתיקון הבריות.
ואמר ברכי נפשי – כי אין בתחתונים מי שידע לברך אלא נפש האדם המשכלת.
ואמר גדלת – ממעשיך אנו מבינים כי גדלת מאד.
הוד והדר לבשת – כשבראת הגלגלים תחילה והם עוז ולבוש, הדר לך, ומהדרתם יכיר אדם עוצם הדרך וכבודך, כמו הלובש לבוש מלכות יכירו אדם שאינו יודעו כי הוא מלך.
וכתב החכם ראב״ע: רוב הודך והדרך ילאו עיני הנשמה החכמה לראות כבודך כאשר ימנע המלבוש לראות עצם הלובש.
ובמדרש: אמר רבי אליעזר מהו מאד? עד שלא בראת עולמך גדול היית, ומשבראת עולמך נתגדלת מאד.
הוד והדר לבשת – בשר ודם אם הוא גבור אינו נאה, ואם נאה אינו גבור, אין בו שני דברים כאחד, אבל הקב״ה יש בו שני דברים, ההוד וההדר, ועתיד ליתנם שניהם למלך המשיח, שנאמר: הוד והדר תשוה עליו (תהלים כ״א:ו׳).
זה המזמור אמרו דוד כמספר עוצם מעשי האל, ובפרט בסדרי מעשה בראשית, עד שסיים דבריו בתשועה נצחית למשיגי כבודו ית׳, והאבדון למשליכים אותו אחרי גיום. ואמר ה׳ אלהי גדלת מאד כו׳ רמז תחילה על עוצם כבודו ית׳ ועל בריאת השכלים הנפרדים, מאשר לא יוכל השכל האנושי להבינם במחיצתם קיצר בדברים, ואמר ה׳ אלהי גדלת מאד. ובדרש אמרו (עי׳ שוח״ט, ד), גדול היית עד שלא בראת עולמך ומשבראתו נתגדלת, שנתפרסם ייחודך לזולתך. ואמר על זה הוד והדר לבשת כלומר, שכמו שהמלבוש מונע עצם האדם מלהראות כן נמנע כל שכל מלהשיג כבודך. ויש מפרשים הוד והדר לבשת, על הגלגלים שהם למראה עינינו כלבושו ית׳, ומהודם והדרם יוכר עוצם, בהיות המלך ניכר למי שאינו יודעו בלבוש המלכות שהוא לובש. וזה עיקר לפי סיפור סדר הבריאה, כי הגלגלים והיסודות נבראו ביום ראשון קודם האור עם מציאות הנפרדים וסבבו הגלגלים י״ב שעות, ועם סבובם נמצא הזמן. ולבוקר לסוף שתים עשר שעות אמר יהי אור (בראשית א, ג) והיו שתים עשרה שעות, ואז היה ערב ובקר יום אחד.
וידוע שכל מלאכות שבמעשה בראשית נעשו ביום אחד, אלא שנגלו פעולתם יום אחר יום. ומלאכת היום קרובה להיות חומר ליום שאחריו, וסיבתה היגלות פעולת יום שאחריו. ואמר גדלת מאד והוד והדר לבשת על מציאות הנפרדים והגלגלים.
ברכי נפשי את ה׳. אַתְּ, ׳נפשי׳ המשכלת, ׳ברכי את ה׳⁠ ⁠׳, הודיעי ברכתו ומידת טובו להיטיב לזולתו1, באמרֵךְ ה׳ אלהי גדלת מכל נמצא - מאד - לא בלבד ברב ובמעט, אבל גם במין מציאות נבדל ומעולה מכל מציאות זולתך2: הוד. הוד מלכות3, יכול על הכל: והדר. במידת טובך להיטיב לזולתך4: לבשת. בבריאת עולם5:
1. לפי שהברכות שאנו מברכים להקב״ה אינם ח״ו תוספת שלימות לאל ית׳ חלילה, כי מה יוסיפו ומה יתנו לו (שיעורים תחילת לך לך).
2. ׳כי אתה בראת מאין - יש, וזוהי ׳גדולה׳ אין [זולתך] מהנמצאות יוכל להשתתף בזה, שכולם נבראו ממנו יתברך, והוא בראם׳ (שיעורים). אך כאן דייק כן מלשון ׳מאוד׳, ואילו שם פירש כן משמעות ׳גדלת׳, ופירש ׳מאוד׳ באופן אחר.
3. כמש״כ (בראשית מט ח) ׳אתה יודוך אחיך׳, ופירש רשב״ם שם שיתנו לך ׳הוד מלכות׳, והוא ע״פ לשה״כ בדה״י א׳ (כט כה) ׳ויתן עליו הוד מלכות׳, ורבינו פירש גם שם שיודו שאתה מלך. ובשיעורים (ח א-ב) ׳ומילת ׳הוד׳ - ר״ל מעלה׳, ע״ש.
4. מלשון ׳והדרת פני זקן׳ (ויקרא יט לב), כי כולם יעטרוך הדר וכבוד (שיעורים). וראה רבינו בדברים (לד יז): ׳הדר לו - אף על פי שאין לו הוד מלכות, הוא ראוי להדר ומעלה׳.
5. כלומר, בכך שבראת את העולם, לבשת מידות ההוד וההדר, כי מתוך הבריאה ניכרת יכולתך המוכיח את הוד המלכות, ואת טובך שבו אתה מתכבד ומתהדר.
בָּרֲכִי נַפְשִׁי וגו׳. לפי שאמר לכל ההמון לעיל (תהלים ק״ג:כ״א) שיברכו את ה׳, וצריך להמון להביא מופתי ראייה כדי שיאמינו, לכן בכל המזמור הזה יביא מופתי ראייה על ה⁠[יות] ה׳ יתברך סיבת הסיבות, פועל ברצון גמור, ומסדר הכל לתכלית מה, וחידש את הכל בבריאה לתכלית מכוונו, ואין העולם קדמון. וסיבת הסיבות נצחית וטבעית לא תו⁠[כל] לשנות את הטבע ממנהגו, כאשר חשבו הפתאים הפילוסופים, חושבי על ה׳ תועה1:
והתחיל ואמר, ה׳ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ, כי אתה בראת מאין – יש, וזוהי ׳גדולה׳ אין [זולתך] מהנמצאות יוכל להשתתף בזה, שכולם נבראו ממנו יתברך, והוא בראם. ו׳גדלת מְּאֹד׳, שכל מה שעשית – עשית בחסד וברחמים ובאופן טוב ומיטיב לנמצא ההוא כפי האפשר בחוקו: הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ. על מה שבראת הכל – ׳לבשת הוד׳ המלכות, שמלכת על הכל2. ועל מה שבראת הכל בחסד – ׳לבשת הדר׳, מלשון ׳והדרת פני זקן׳ (ויקרא י״ט:ל״ב)3, כי כולם יעטרוך הדר וכבוד:
1. ׳שאמר אלגזיל בשם הפילוסופים אשר הביא אבן רשד בספר ׳הפלת ההפלה׳ באמרו ׳ואין ספק שהפילוסופים יכחישו הרצון המבדיל, כלומר שהפילוסופים אמנם יכחישו שהאל יתברך יהיה לו רצון בחיריי בו יבדיל אחד מההפכים מחבירו ויבחרהו׳, וזה בעצמו ביאר באמרו שהפילוסופים יכחישו היות לבורא רצון׳ (אור עמים פרק ׳רצון׳). כלומר, אם היה סיבת הסיבות נמצא נצחי אך ׳טבעי׳, שאינו פועל מתוך בחירה ורצון אלא בהכרח טבעו, לא היתה סיבה זו יכולה לשנות כלום מסדר הטבע, כיון שבעצמה אינה פועלת אלא בטבע. ולכן שינוי שנוגד את הטבע מוכיחה שסיבת הסיבות הוא בעל רצון ובחירה. וראה מש״כ להלן (תהלים קלה ה-ז).
2. בדה״י א׳ (כט כה) ׳ויתן עליו הוד מלכות׳.
3. ראה לעיל (תהלים כ״ט:ב׳), ובנדפס בדברים (לד יז): ׳הדר לו – אף על פי שאין לו הוד מלכות, הוא ראוי להדר ומעלה׳.
גדלת – פעל או שם גדול הנזכר אצל ה׳, יציין לרוב על שהוא סבת כל הדברים מראש ועד סוף כמ״ש בכ״מ.
הוד והדר – התבאר בס׳ התו״ה (קדושים סי׳ ל״ח) שהוד הוא פנימי מן הדר, ואצל ה׳ מורה על אור הפנימי הטמור וגנוז והדר הוא הדרו החיצוני שבו יתגלה, והאצילות והבריאה שע״י יוכר ה׳ לבריותיו ויתגלה יכונו בשם לבושים, שהמדות הם המלבושים, וסימניך ולבש הכהן מדו בד.
ברכי נפשי את ה׳ – אחר שברך את ה׳ על הנהגת הנפש וההשגחה הנראה בזה, בא לברך על כלל הבריאה שברא את האדם הגדול שהוא העולם, ואיך סדר הכל בחכמה ובהשגחה יתירה שכל אחד תכלית לחברו עד האדם שהוא תכלית כל הבריאה ה׳ אלהי גדלת מאד – ר״ל אתה מצד עמך כמו שאתה בחביון עוזך, אתה גדול מאד, ואין לנו בזה שום השגה וידיעה, אך בך כלול כל המציאות מראש ועד סוף, שע״ז מורה שם גדול, וכאשר עלה ברצונך הנעלם להוציא את העולמות מעצמותך הנעלם, אז הוד והדר לבשת – שהוא התגלות הספירות והאורות העליונות שהם מעטה לבושו, שבם התלבש כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה להוציא יש מאין, ויש הבדל בין הוד ובין הדר, שההוד הוא פנימי מהדר, וכן היה אורות וכלים, אור מקיף לאור פנימי, נשמה ונשמה לנשמה.
הוד – קרוב בהוראתו לאור, ונתת מהודך עליו (פרשת פינחס) והדר בתוספת אות מוסיף עליו, מלבד שהדר בלשון ארמי חזר שאדם נרתע לאחוריו מחמת אימה.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144