Tehillim 10 – תהלים י‏ – Mikraot Gedolot

מְטוּל דְאִשְׁתַּבַּח רַשִׁיעָא עַל רִגְרוּג נַפְשֵׁיהּ דִמְבָרַךְ גַבְרָא טָלוֹמָא מַרְחַק מֵימְרָא דַיְיָ.

For the wicked man is praised for the craving of his soul; he who blesses the violent man abhors the word of the LORD.

כי הלל רשע על תאות נפשו – אין הרשעים מהללין אלא אם כן עושין תאותן שכן נבוכדנצר אומר (דניאל ב׳:מ״ז) מן קשוט די אלהכון הוא אלה אלהין. ואין הרשע עושה עבירה אלא אם כן עשאה חולין בפניו.

ובצע ברך נאץ ה׳ – רבי אליעזר בן יעקב אומר הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ולשה והפריש ממנה חלה כיצד מברך. אין זה מברך אלא מנאץ שנאמר ובוצע ברך נאץ ה׳.

דבר אחר: ובוצע ברך – אין בוצע אלא הנייה כמו (תהלים ל׳:י׳) מה בצע בדמי. אמרו ישראל לפני הקב״ה בית אחת שהיה לך הנייה ממנו עמדו שונאים והחריבוהו ונאצו שמך עליו והן קיימין והוא חרב. והצדיקים שהיו לך הנייה מהם עמדו שונאים ופגרו אותן ונאצו שמך עליהם והן קיימין. הוי ובוצע ברך נאץ ה׳.

כי הלל רשע וגו׳ – אין רשעים מהללים אלא אם כן עושים תאותן שכן נבוכדנצר אמר מן קשוט די אלהכון ואין הרשע עובר עברה אלא אם כן עשאה [חולין] בפניו.

ובוצע ברך נאץ ה׳ – ר׳ אליעזר בן יעקב אומר הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה ולשה והפריש ממנו חלה ואם בא לבצוע כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ועליו הכתוב אומר ובוצע ברך נאץ י״י. ד״א אין בוצע אלא הנייה כמד״א מה בצע כי נהרוג, אמרו ישראל לפני הקב״ה רבש״ע בית אחד שהיה לך הנאה ממנו עמדו שונאים והחריבוהו ונאצו שמך עליו והם קיימים והוא חרב והצדיקים שהיה לך הנייה מהם עמדו רשעים והרגום ונאצו שמך והם קיימים. תניא מצה גזולה אסור לברך עליה, אמר רבי הושעיא ע״ש ובוצע ברך נאץ י״י, א״ר יונה הדא דתימא בתחלה אבל בסוף לא דמים חייב לו, ר׳ יונה אמר אין עברה מצוה, ר׳ יוסי אמר אין מצוה עברה, א״ר אילא אלה המצות אם עשאן כמצותן מצות ואם לאו אינם מצות. שנו רבותינו שכשם שהדין בשלשה כך בצוע בשלשה, נגמר הדין אי אתה רשאי לבצוע, ר׳ יוסי הגלילי אומר אסור לבצוע והבוצע הרי זה חוטא והמברך את הבוצע הרי זה מנאץ ועליו נאמר ובוצע ברך נאץ י״י אלא יקוב הדין את ההר, וכן במשה הוא אומר כי המשפט לאלהים הוא, אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום בין אדם לחברו שנאמר תורת אמת הייתה בפיהו, רבי מאיר אומר לא נאמר בוצע אלא כנגד יהודה שנאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו, ר׳ יהושע אומר מצוה לבצוע שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, וכן בדוד הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. אמר רב הלכה כר׳ יהושע בן קרחה דמצוה לבצוע אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו.

וקד אמתדח אלט׳אלם בבלוגה שהותה, ואד׳ בארך לה ממא טמע בה רפץ׳ טאעת אללה.

וכבר התפאר הרשע על השגתו את תאותו. וכאשר התברך לו מה שרצה. אז הוא מרד ביראת ה׳.

כי, כבר התהלל הרשע בהשיגו את מאוייו וכאשר ברכוהו בהשיגו בצעו אשדר בו נאץ ובעט במשמעת לדבר ה׳. והשוה פירושו בספרו אמו״ד מאמר ד פ״ב לתחלת הפסוק כי הלל רשע על תאות נפשו. ופירוש רבינו לסוף הפסוק רואים את זה הרבה בעולם כאשר בהשיג הרשעים זממם ובארותם את פרי רשעם באים לברכם אף היודעים את רשעם ואף הנרדפים על ידם.

ולנא פי קו׳ כי הלל רשע על תאות נפשו וגׄהאן מן אלתאויל. אלאול¹ אן יעני בה אשר הלל רשע תאות נשפו² אי אלדׄי מדח אלטׄאלם עלי בלוג שהותה ואלגאצב פקד דׄםﹼﹶ³ אללה וכרהה פכאנה קאל אשר הלל רשע על תאות נפשו ובצע ברך ייי ונאצו וברך מן לגה ברך אלהים (איוב ב:ט). ואלתׄאני⁴ אן יכון⁵ ברך אסמא ללהדיה ואלרשוה אי מَן⁶ מדח אלטׄאלם ואלמרתגׄב פי אלהדיה פקד כרה אללה ומתׄלה וברך ולא אשיבנה (במדבר כג:כ) ואצלה אן יכון עלי זנה והדבר אין בהם (ירמיהו ה:יג) הלא את הקטר (ירמיהו מד:כא).

1. אלאול] (9) 1ב אלא׳ אנה

2. תאות נשפו] (1) 13א וגו׳

3. דׄםَّ] (9)1ב דׄם

4. ואלתׄאני] (9) 1ב אלת׳

5. אן יכון] (9) 1ב .desunt

6. מَן] (9) 1ב מ

There are two explanations of the phrase “The wicked crows about his unbridled lusts.” (Psalms 10:3). The first explanation means ‘which the wicked crows etc.,’ as in - which the wicked praises himself for obtaining his desires - for one who exploits, scorns God and hates Him, as if he said, ‘in which the wicked crows about his unbridled lusts and curses and scorns the Lord.’ BeReḴ is from the lexeme [luḡa] “Curse God” (Job 2:9). The second explanation is that BeReḴ is a noun – gifts or bribes, as in one who praises wickedness and pursues gifts is therefore scorned by God. It is identical to “Promise [BeReḴ] and not fulfill?” (Num. 23:20). Its basic form follows the morphology of “For the Word [DiBeR] is not in them” (Jer. 5:13) and “Indeed, the offerings [QiṬeR]” (Jer. 44:21).⁠¹

1. See Abraham Ibn Ezra.

כי הלל רשע – מוסב על למה י״י^א תעמד ברחוק (תהלים י׳:א׳), כי עתה עשו הרשע מתהלל שמשיג כל תאות נפשו.

ובוצע ברך ניאץ י״י – והגזלן שיבח את עצמו לאמר ניאץ את י״י ושלום יהיה לו. בֵרֵך – כמו בֵרַך, לשון פעל. ותדע שאילו היה שֵם דבר, היה הטעם למעלה באות הראשונה והיה נקוד פתח, וזה נקוד קמוץ קטן¹ וטעמו למטה ברי״ש. ואל תתמה על ברך, שלא אמר בֵרַך, שהרבה תיבות של רי״ש משמשות כך, כגון: אויב חרף י״י (תהלים ע״ד:י״ח), ולא נאמר חֵירַף.

[נאץ – כמו חרף, וכן כל לשון ניאוץ, כך פתר מנחם.]⁠^ב

1. ״קמץ קטן״ בלשון הראשונים = ׳צירה׳ בלשון ימינו.

א. כן בכ״י לוצקי 778, קמברידג׳ A3, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 165 נוסף כאן: ״י״י״ כמו בפסוק.

ב. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778 ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.

For the wicked man boasts This refers to "O Lord, why do You stand from afar,⁠" for now the wicked man boasts that he achieves all the desire of his soul.

and the robber congratulates himself for having blasphemed the Lord And the robber praises himself, saying that he has blasphemed the Lord, yet he will have peace.

congratulates Heb. בֵּרֵך, like בֵּרַך, an expression of the past tense. You should know [that this is so,] for if it were a noun, the accent would be on the first letter and it would be vowelized with a "pattah" [meaning a "seggol" under the "resh"], but this one is vowelized with a small "kamatz" [i.e., with a "tzereh"] and it is accented below on the "resh.⁠" Do not wonder about בֵּרֵך, that he did not say: בֵּרַך, because many words spelled with a "resh" are vowelized in this manner, e.g., "an enemy blasphemed (חֵרֵף) the Lord" (Tehillim 74:18), and it does not say חֵרַף.

blasphemed Heb. נאץ, like חֵרֵף and Menachem interpreted every expression of נאוץ in this manner.

[כי הלל] רשע על תאות נפשו ובוצע ברך נאץ יי׳ – פתרונו: והרשעים הגוזלים את העניים מתברך בלבבן [ ] ותיבה זו כמו: ״והתברך בלבבו״ (דברים כ״ט:י״ח).

כי – אמר ר׳ משה: כי תחת אשר והטעם אשר יהלל רשע בעבור השיגו תאות נפשו והבוצע אשר הוא מברך השם הוא מנאצו, ויהי ברך כמו: ברך נבות אלהים ומלך (מלכים א כ״א:י״ג), ברך אלהים ומות (איוב ב׳:ט׳).

או פירוש ברך דורון ומנחה, והוא שם, כמו: והדבר אין בהם (ירמיהו ה׳:י״ג),⁠^א וכמוהו: וברך ולא אשיבנה (במדבר כ״ג:כ׳). ואיננו נכון כי ברך פעל עבר, וכאלו כתוב וברך ברכה ולא אשיבנה.

ולפי דעתי: כי הלל רשע – הנזכר למעלה רשע אחר אשר התאוה, ויברך הבוצע אשר נאץ השם. והנה ברך כמו: הלל.

א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״אין בהם״.

FOR. Rabbi Moses says that Scripture employs ki (for) in place of asher (who). Ki hillel rasha al ta’avat nafso, u-votze’a berekh ni’etz Adonai¹ (for the wicked boasteth of his heart’s desire, And the covetous vaunteth himself, though he contemn the Lord) means, the Lord contemns the person² who praises the wicked because he has attained his hearts desire,⁠³ and the thief⁴ who curses God.⁠⁵ According to this explanation the word berakh (vaunteth) is to be interpreted, curses. It is like berakh (curse)⁠⁶ in, Naboth did curse God and the king (1 King 21:13) and barekh (curse) in, curse God, and die (Job. 2:9).⁠⁷

It is also possible that the word berekh (vaunteth) means, a gift or⁸ a present.⁠⁹ Berekh is a noun.⁠¹⁰ It is like dibber (word)⁠¹¹ in And the word is not in them (Jer. 5:13). The same is the case with u-verekh ve-lo ashivennah (and when He hath blessed, I cannot call it back) (Num. 23:20).⁠¹²

However the above interpretation is incorrect, for berekh¹³ is clearly a verb in the perfect.⁠¹⁴ U-verekh ve-lo ashivennah (and when He hath blessed, I cannot call it back) is to be read as if written, u-verekh berakhah ve-lo ashivennah (and when he hath blessed a blessing, I cannot call it back).

According to my opinion, ki hillel rasha al ta’avat nafso, u-votze’a berekh ni’etz Adonai means, for the wicked, mentioned in the previous verse, praised the evil person¹⁵ who lusted¹⁶ and the thief who contemned God.⁠¹⁷ Berekh thus has the meaning of praised.⁠¹⁸

1. This interpretation reads ki hillel rasha al ta’avat nafso, u-votze’a berekh ni’etz Adonai as if written, asher hillel rasha al ta’avat nafso, u-votze’a berekh ni’etz Adonai.

2. According to this interpretation, Adonai in nie’etz Adonai is active and is not the object of ni’etz.

3. The meaning of asher hillel rasha al ta’avat nafso.

4. See note 6.

5. The meaning of u-votze’a berekh ni’etz Adonai.

6. Lit., “bless.” Bless in this case is a euphemism for curse.

7. Translated lit.

8. Lit., “and.”

9. According to this interpretation u-votze’a berekh means, and the one who steals a gift. This interpretation renders our verse as follows: The Lord contemns the person who praises the wicked because he has attained his hearts desire and the one who has stolen a gift i.e. the one who has taken some else’s possession.

10. Although it has the form of a verb.

11. Which is a noun even though it has the form of a verb.

12. This interpretation explains the phrase to mean, [God has given] a gift, I cannot take back.

13. Here and in Num. 23:20.

14. Hence it cannot mean a gift.

15. Lit., “a fellow wicked one.”

16. Ibn Ezra’s interpretation of ki hillel rasha al ta’avat nafso.

17. Ibn Ezra’s interpretation of u-votze’a berekh ni’etz Adonai.

18. And ki has the meaning of for or because and not who (asher).

כי הלל רשע – לפי שהוא מהלל עצמו על תאות נפשו – שעושה ואין מונע ממנו, תראה לו אתה שיש גבה עליו ויתפש במה שיחשב לעשות.

ובצע ברך נאץ י״י – הרשע מברך ומשבח הבצע ומי שאוחז דרכו ומנאץ האל. ואומר: שאין יכלת בידו להציל העשוק מידו, או שאין משגיח עליו כמו שאמר (יג): אמר בלבו לא תדרש.

For the wicked doth congratulate himself – because he congratulates himself

upon his soul's desire – When he does it and none denies him, Thou shalt shew him that there is One supreme over him, and he shall be caught in what he proposes to do.

And blesses the robber, him who despises the Lord – The wicked blesses and praises the robber and him who holds on his way and despises God, and says that He is powerless to deliver the oppressed out of his hand, or that there is none who pays regard to him, as it says (v. 13), He says in his heart, Thou wilt not require it.

כי הלל רשע על תאות נפשו. כי אמנם הוא¹ מהלל אותם הרשעים שמשיגים תאות נפשם בגילוי עריות ובשפיכות דמים: ובוצע ברך. ומברך את המשיג בצע מעשקות²: ניאץ. מבזה³:

1. אותו הרשע האמור בפסוק הקודם, והוא המלכות הרביעית – אדום.

2. ע״פ ישעיה (לג טו), כלומר ממון הבא ע״י עושק. שהרשע הנזכר מהלל רשע אחר שהתאוה ויברך הבוצע אשר נאץ ה׳, ׳ברך׳ כמו ׳הלל׳ (אבע״ז), שהרשע מברך ומשבח את הבוצע ומי שאוחז דרכו ומנאץ האל, ואומר שאין יכולת בידו להציל העשוק מידו, או שאין משגיח עליו, כמו שאמר (פסוק יג): אמר בלבו לא תדרֹשׁ (רד״ק).

3. כ״כ המצודות.

וזה, כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ, כאמרו (שם י׳:י״ג) ׳בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי׳, כי אמר ׳אני ואפסי עוד׳ (שם מ״ז:ח׳) כמו שאמרו ז״ל (ראה חולין פט.) עליו בדרש פסוק ׳אמרתי אעלה על במתי עב אדמה לעליון׳ (ישעיה י״ד:י״ד), וכן אמר (מלכים ב׳ י״ח:ל״ה) ׳מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי׳¹: וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ. ר״ל שהיה מגדיל שבנא שהיה בוצע, כאמרו (ישעיה כ״ב:ט״ו) ׳לך בא אל הסוכן הזה אל שבנא אשר על הבית׳ וגו׳²: נִאֵץ ה׳. כלומר, ועוד זה הרשע ניאץ ה׳ באמרו (מלכים שם) ׳מי בכל אלהי הארצות וגו׳ כי יציל ה׳ את ירושלים׳, וזהו הניאוץ³, כי שיווה אלקי משפט ה׳ לאלהי הארצות ההם, וכן נאמר עליו (ישעיה ל״ז:כ״ג) ׳את מי חרפת וגדפת׳ וגו׳:

1. בחולין (פט.): ׳אמר להם הקב״ה לישראל, חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני וכו׳, אבל עובדי כוכבים אינן כן, נתתי גדולה לנמרוד – אמר הבה נבנה לנו עיר, לפרעה – אמר מי ה׳, לסנחריב – אמר מי בכל אלהי הארצות וגו׳, לנבוכדנצר – אמר אעלה על במתי עב׳. נמצא ש׳אעלה על במתי עב׳ אמר נבוכדנצר, ולא סנחריב, אך עניין שניהם קרוב.

2. בישעיה שם כתב: ׳הַסֹּכֵן – עושה אוצרות בגזל העם, וזה אמר עַל שֶׁבְנָא, דריש בתליסר׳. ומקורו בויקרא רבה (ה ה) ששבנא היה ממונה על אוצרות בית המקדש, וגזל ונהנה מן ההקדשות, ושם (יז ג) שנתכנה על שם זה ׳גוזל את הרבים׳.

3. ראה מש״כ בישעיה (לז ג).

ברך נאץ ה׳ – יש פסוק בין נאץ לשם וכן למטה בפסוק על מה נאץ רשע ׀ אלהים יש פסיק בין רשע לאלהים שלא לסמוך לשון רשע וניאוץ אצל קדוש ישראל.

הלל – ענין שבח כמו ויהללו אותה (בראשית י״ב:ט״ו).

ובוצע – הגזלן כמו הוי בוצע בצע (חבקוק ב׳:ט׳).

נאץ – בזה כמו כי נאצו האנשים את מנחת ה׳ (שמואל א ב׳:י״ז).

כי הלל רשע – בעבור שהרשע מהלל ומשבח עצמו שהשיג תאותו והגזלן בעת עשותו נאצות אז יתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי לא נעשה בו דבר ע״כ מלא לב האדם לעשות רע.

ובוצע ברך – המברך ומשבח את הבוצע, וכן פירשו חז״ל בסנהדרין.

כי הלל רשע על תאות נפשו – ר״ל הרשע מתהלל ומתפאר על תאוותו, כי כל בני אדם תאוותיהם גדולה מכחם והשגתם, שאין לך אדם אשר ישיג מאויו, יש לו מנה מבקש מאתים, עד שאינו יכול להתהלל שהשגתו גדולה מתאותו, כי תאותו תתהלל עליו שהיא גדולה על כח ידו והשגתו, לבד הרשע שהוא משיג יותר ממה שמתאוה עד שהוא יכול להתהלל על תאות נפשו שהשיג יותר מאשר התאוה, ובכל זאת הגם שהוא מצליח כ״כ בוצע ברך נאץ ה׳ – מי שמברך ומשבח את הרשע הבוצע, ר״ל שמקנא א״ע בהצלחת הרשע בזה נאץ את ה׳ ובזה נחשב לו לעון פלילי כאילו הכעיס את ה׳, ובמזימות זו חשבו הם נתפסים ביד הרשע ויקבלו ענשם, וא״כ אשאל מדוע

כי הלל רשע – חוזר ללמה ה׳ תעמד ברחוק, בודאי אתה עושה עצמך כלא רואה ולא שומע, הלא הרשע יעשה רשעתו בפומבי וגם מתהלל בה כי השיג תאות נפשו.

ובצע ברך וגו׳ – יש לפרשו ע״ד נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה׳ יכבד, הרשע מברך ומשבח גנבים ובוצעים ומנאץ ה׳ ויש ג״כ לפרש ברך ע״ד ברך נבות אלהים ומלך (מלכים א׳ כ״ד:י״ג) הרשע גונב ואח״כ מקלל ומנאץ, רק מאחר שמנאץ פחות ממקלל היה לו להקדימו ולומר ובצע נאץ ברך ה׳, ע״כ נ״ל פירוש הראשון עיקר.

וההפרש בין גונב ובוצע נ״ל שהראשון עושה מעשיו בצנעה יותר מן השני הקרוב להיות פוצע את מוצאו במחתרת, לשפך דם לאבד נפשות למען בצע בצע (יחזקאל כ״ב:כ״ז).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון