Tehillim 1 – תהלים א‏ – Mikraot Gedolot

מְטוּל דִגְלֵי קֳדָם יְיָ אוֹרַח צַדִיקַיָא וְאוֹרְחַתְהוֹן דְרַשִׁיעֵי תְהוֹבֵד.

Because the path of the righteous is manifest in the LORD's presence, but the paths of the wicked will perish.

כי יודע ה׳ דרך צדיקים – זה שאמר הכתוב (משלי ט״ו:ג׳) בכל מקום עיני ה׳ צופות רעים וטובים. מנין (בראשית כ״ט:ל״א) וירא ה׳ כי שנואה לאה. ודרך רשעים תאבד. אמר רבי אליקים איבד הקב״ה דרכן של רשעים מפני הצדיקים שלא יטעו בה. אמר ר׳ אלעזר אף בתחלה אבד מן הרשעים וכיון שהטריחו בה נתנה להם שנאמר (משלי ג׳:ל״ד) אם ללצים הוא יליץ. תדע לך שכן הוא צא ולמד מבלעם הרשע בשעה ששלח לו בלק לקלל את ישראל מה הוא אומר לו (במדבר כ״ב:י״ח) אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב. ישן ונראה לו בחלום הקב״ה שנאמר (שם ט׳) ויבא אלהים אל בלעם. אמר לו אל תלך עמהם. מיד אמר בלעם בשביל שאני צדיק אינו מבקש להטריחני. אמר לו ואקלל אותו מכאן. אמר לו לא תאור את העם. אמר לו תאמר שאברכם. אמר לו אינן צריכין לברכתך כי ברוך הוא. אמר ר׳ תנחומא אומרין לזיבורא לא מדובשך ולא מעוקצך. אמר רבי ברכיה כשרצה הקב״ה וברוך שמו לבראת האדם ראה צדיקים ורשעים עומדין ממנו. אמר אם אני בורא אותו הרי הרשעים עומדין ממנו ואם איני בורא אותו היך צדיקים עומדים. מה עשה הקב״ה פילג דרכן של רשעים מנגד פניו ושיתף מדת רחמים ובראו. הדא הוא דכתיב כי יודע ה׳ דרך צדיקים ודרך רשעים וגו׳. איבדה ממנו.

דבר אחר: ודרך רשעים תאבד – את מוצא איבד לנמרוד מפני אברהם ואבימלך מפני יצחק עשו מפני יעקב. הוי אומר כי יודע ה׳ דרך צדיקים ודרך וגו׳.

דבר אחר: ודרך רשעים תאבד – שכן הוא אומר (ישעיהו ס״ו:י״ד) ונודעה יד ה׳ את עבדיו. אימתי (שם) וזעם את אויביו. אמר רבי יוחנן עמד הקב״ה לישב בדין עם הצדיקים והרשעים והוא דן את הצדיקים ומזכן לגן עדן ודן את הרשעים ומחייבן לגיהנם הרשעים אומרים לא דן אותנו כראוי למי שביקש זכה ולמי שביקש חייב והקב״ה אומר אני לא בקשתי לפרסם אתכם. מה עושה הקב״ה קורא לאגלין שבהם והם יורדין לגיהנם. אמר ר׳ פנחס כל מי שהוא מוחלט בעבירות אינו יכול לחזור בו ואין לו מחילה עולמית. אומר הקב״ה לרשעים אתם הציתם אש של גיהנם (משלי כ״ו:כ״א) פחם לגחלים ועצים לאש ואני נוקם מכם דיני דינין. רבי הונא בשם רבי שמעון בן לקיש אמר (ישעיהו ס״ו:כ״ד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות. שפשעו לא נאמר אלא הפושעים שעדיין הולכין ופושעין.

רמז תריט

כי יודע ה׳ דרך צדיקים וגו׳ – אמר רבי ברכיה בשעה שבא הקב״ה לבראת את האדם ראה צדיקים ורשעים יוצאין ממנו. אמר אם לבראתו הרי רשעים עומדים ממנו ואם שלא לבראתו ממנו. אמר אם לבראתו הרי רשעים עומדים ממנו ואם שלא לבראתו היאך צדיקים עומדים ממנו, מה עשה הקב״ה הפליג דרכן של רשעים מכנגד פניו ושתף בו רחמיו ובראו, ר׳ חנינא אמר לא כן אלא נמלך במלאכי השרת אמר להם נעשה אדם אמרו לו אדם זה מה טיבו. אמר להם צדיקים יוצאים ממנו הדא הוא דכתיב כי יודע ה׳ דרך צדיקים – הודיע דרך צדיקים למלאכי השרת, ודרך רשעים תאבד – איבדה מהם שאלולי גלה להם שהרשעים עומדים ממנו לא היתה מדת הדין נותנת שיברא. ודרך רשעים תאבד – איבד הקב״ה דרך רשעים מן הצדיקים שלא יטעו בה.

רמז תרכ

ד״א אבד רשעים מפני צדיקים, נמרוד מפני אברהם, אבימלך מפני יצחק, עשו מפני יעקב, הוי כי יודע ה׳ דרך צדיקים אימתי כשדרך רשעים תאבד, זה שאמר הכתוב ונודעה יד ה׳ את עבדיו וזעם את אויביו, וכן הוא אומר ונודעתי בם אימתי כאשר (משפטיך לארץ) [אשפטך] וכן וידעו מצרים כי אני ה׳ אימתי בהכבדי בפרעה.

ואללה עאלם בטרק אלצאלחין אנהא ת׳אבתה, וסבל אלט׳אלמין תביד.

וה׳ יודע את דרכי הצדיקים שדרכיהם יציבים. (ואילו) אורחות הרשעים יאבדו.

כי יודע, כי ה׳ יודע דרכי הצדיקים שהם יציבים.

ופירשתי כי יודע ה׳ יקיים¹, כי תיבת ידיעה כמו וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע², וכן אמרו ותדע ותשכל מן מוצא דבר³.

1. אין פירוש זה שייך לתרגום שלפנינו אלא כפי שתרגם בתרגום שהובא לעיל. וכבר אמרתי שאין פירוש מזמור זה אלא תקציר מפירוש דלעיל ואפילו תקציר בלתי מוצלח שנעשה ע״י אחד הלבלרים.

2. שמואל א ג כ.

3. דניאל ט כה.

ופסרנא כי יודע ה׳ ית׳בת לאן לפט׳הֵ ידיעה כקולה וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע וקולה ותדע ותשכל מן מוצא דבר.

ויעני בקו׳ כי יודע ייי דרך צדיקים אנה יﹶצِלהא ויﹶמﹺדّﹶהא בקוה מן ענדהِ ותﹶאיﹺד להם עליהא ומתׄלה קו׳ יודע ייי ימי תמימים (תהלים לז:יח).

The meaning of the phrase, “For the Lord extends the way of the righteous” (Psalms 1:6) bestows and extends them (the days of the righteous) by His power and supports them against them (the wicked). It is similar to the phrase “God extends the days of the righteous” (Psalms 37:18).⁠¹

1. Yôḏeʿa usually means known. However, here it means ‘extends’ and ‘helps’ the righteous. Ibn Chiquitilla cites this explanation in his remarks on Ps. 37:18. Ibn Ezra cites and rejects Ibn Chiquitilla’s opinion, in his remarks on Ps 37:18.

כי יודע יי׳ דרך צדיקים – פתרונו: כי אוהב יי׳ דרך צדיקים, כמו: ״רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה״ (עמוס ג׳:ב׳) – שפתרונו רק אתכם אהבתי.

ודרך רשעים תאבד – שאינן לא חיין ולא נידונין.

כי יודע – כל החלקים וחלקי החלקים השם שבראם הוא ידעם לבדו ואין נברא יוכל לדעתם באמת. רק טעם כי יודע – רמז כי היודע השם אז יעמוד ודעת השם תעמידנו לנצח.

או על דרך משל, כדרך מלך, כי המלך יעשה טוב לאשר יכיר ולא יכיר כי אם מי שיכירנו. והנה ודרך רשעים^א תאבד הפך כי יודע השם.

א. כאן נקטע כ״י וירונה 204, וכאן גם מתחיל כ״י לייפציג 14.

כי יודע – אין ספק כי השם הנכבד יודע הכללים והפרטים. הכללים הם נפש כל חי לכל הברואים, והפרטים הם כל מין ומין בפני עצמו, או אפילו כל בריה בפני עצמה כי מעשה ידיו כולם. רק דעת הפרט לכל אחד בדרך כלל הן לצדק הן לרשע ידענו, ולעולם ידע אמונות הנודעות. ובעבור שתעמדנה נפשות הצדיקים ותהיינה קיימות לעולם, על כן ידע אותן.

גם ידע כי נפשות הרשעים תאבדנה – הנה הטעם כי דרך הרשעים לאבדון, ואם נפשות הרשעים תאבדנה אף כי נפשות הלצים.

או תהיה מלת רשעים כוללת חטאים ולצים.

FOR THE LORD KNOWS. There is no doubt that the revered God knows the whole¹ and the particulars.⁠²

The whole is the soul of all life³ that animates all created beings.⁠⁴ The particulars refer to each one of the species. The particulars also refer to each and every individual creature of the specie, for they are all the work of His hands. However, the knowledge of each individual be he righteous or wicked is by way of the whole.⁠⁵

God is eternally cognizant of the known⁶ sciences.⁠⁷

God knows the souls of the righteous, because they are everlasting and eternal.⁠⁸ The Lord also⁹ knows that the souls of the wicked will perish. The meaning of But the way of the wicked shall perish thus is: The way of the wicked leads to destruction. Now if the souls of the wicked will perish then the souls of the scornful¹⁰ will certainly be destroyed.⁠¹¹ It is also possible that the word wicked includes sinners and scorners.

1. Heb., kelalim, the various eternal categories into which things fall. According to Ibn Ezra God’s mind is permanent and unchanging. Hence His knowledge consists of that which is permanent.

2. For the Lord knows the way of the righteous might be taken to imply that God does not know the way of the wicked. Hence Ibn Ezra’s comment.

3. Heb., nefesh kol chai. See Job.

4. The reference appears to be to the cosmic or world soul from which each and every individual soul is derived.

5. This comment has caused a certain amount of discomfort among students of Ibn Ezra, for Ibn Ezra seems to imply that God knows the particular individual only as implied in the whole. See: I. Husik, A History of Mediaeval Jewish Philosophy, Jewish Publication Society, (Philadelphia 1940) p. 193; Ibn Ezra’s comments on Gen 18:21 and Nahmanides’ ad loc retort; J.L. Krinsky (Chumash Me-chokeke Yehudah, Reinman Seforim Center Inc. N.Y. 1975) on Gen. 18:21; Rabbi Hasdai Cresces’ Or Adonai, Chapter 2; and Rabbi Abraham Yitzchak Kook’s Orot Ha-Kodesh, Musar Ha-Kodesh Vol. 11 (Jerusalem: 1990), p. 439.

6. The sciences that we are aware of.

7. Heb. Ummanut. The term refers to both the arts and the sciences. God knows the scientific laws, which govern the world, for these laws are eternal. See Umamnut in Jacob Klatzkin’s Otzar Ha-Munachim Ha-Filosofiyim (Berlin: 1928), Vol. 1, p. 55.

8. Lit., “because they last and exist forever.”

9. In addition to knowing the souls of the righteous.

10. “The scornful” is probably short for the sinners and the scornful. See next note.

11. Verse 1 speaks of the wicked, the sinners and the scornful. However, our verse implies that only the wicked will be punished. Hence Ibn Ezra’s comment.

כי יודע י״י דרך צדיקים – הפסוק הזה פירוש לאשר לפניו. כי אמר בעדת צדיקים, ולא פרש באיזה ענין היא עדת הצדיקים לאחר המיתה, לפיכך פרש ואמר: כי יודע.

ופירוש יודע – מכיר ומשגיח להיטיב להם. וכן מה אדם ותדעהו (תהלים קמ״ד:ג׳), אשר ידעו י״י (דברים ל״ד:י׳), כי ידעתי את מכאביו (שמות ג׳:ז׳), ידעת בצרות נפשי (תהלים ל״א:ח׳), אני ידעתיך (הושע י״ג:ה׳). ועל זה הדרך: ואין לי מכיר (תהלים קמ״ב:ה׳), יהי מכירך ברוך (רות ב׳:י״ט). אומר: שהאל יתעלה אוסף נפשות הצדיקים אליו ויודעם ומכירם להיטיב להם ולהשביעם מטובו ומידיעתו והשגחתו, שהיא הטובה הגדולה והגמול הטוב כמו שנאמר: והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את י״י אלהיך (שמואל א כ״ה:כ״ט).

ודרך רשעים תאבד – כי במותם אין להם תקומה כמו שאמר לא יקמו. ותאבדנה נפשותם ותלכנה לאבדון כמו שנאמר: ואת נפש איביך יקלענה בתוך כף הקלע (שמואל א כ״ה:כ״ט).

For the Lord knoweth the way of the righteous – This verse is an explanation of the preceding; for he says in the congregation of righteous men without explaining in what sense the congregation of the righteous after death is (to be understood); therefore he interprets and says that (the Lord) knoweth; and the meaning of knoweth is "looks upon and considers with a view to doing them good.⁠" And so (in the passage) "What is man that Thou takest knowledge of him?⁠" (Ps. 144:3); "Whom the Lord knew" (Deut. 34:10); "for I know his sorrows" (Exod. 3:7); "Thou hast known my soul in adversities" (Ps. 31:8); "I did know thee" (Hos. 13:5). In this way too (we understand) "there is no man that will recognise me" (Ps. 142:5); "blessed be he that did recognise thee" (Ruth 2:19). He says that God who is exalted gathers the souls of the righteous to Himself, and knows them, and recognises them to do them good and satisfy them with His goodness and knowledge and care; for this is the greatest good and the best recompense, as it is said: "and the soul of my Lord shall be bound in the bundle of life with the soul of the Lord thy God" (1 Sam, 25:29)

But the way of the wicked shall perish – for at their death they have no raising again, as he has said they shall not rise up; but their souls shall perish and go to perdition, as it is said (ibid.): "and the souls of thine enemies, them shall he sling out, as from the hollow of a sling.⁠"

כי יודע ה׳ דרך צדיקים. והטעם שה׳חטאים׳ שנכשלו ב׳עבירה׳ - שהיא הזימה כמו שהעידו רבותינו ז״ל¹ - אף על פי שרובם זכויות ׳לא יקומו בעדת צדיקים׳, הוא ׳כי יודע ה׳ דרך צדיקים׳ ורב השתדלותם להתגבר על יצרם בכל יום², כאמרם (סוכה נב:) ׳פגע בך מנוול זה - משכהו לבית המדרש׳³: ודרך רשעים תאבד. והטעם של׳רשעים׳ אין צריך ליתן דין וחשבון אבל נחתמין לאלתר לאבדון⁴, הוא כי דרכם היא אובדת מעצמה, שלא יקנו בה שום שלימות נצחי אשר בו יחיו אחר מות הגוף⁵, כאמרו (דברים לב מז) ׳כי הוא חייכם׳⁶:

1. נראה שכוונתו להמשך הגמרא בראש השנה שם (יז.) ׳פושעי ישראל בגופן ופושעי אומות העולם בגופן יורדין לגיהנם ונידונין בה שנים עשר חודש׳ וכו׳, ובהמשך שם ׳פושעי ישראל בגופן מאי ניהו, אמר רב, קרקפתא דלא מנח תפילין, פושעי אומות העולם בגופן, אמר רב, בעבירה׳, ופירשו התוספות שהכוונה לעריות. וזהו שאמר כאן שה׳חטאים׳ הם אותם שנכשלו ׳בעבירה שהיא הזימה׳. ואף שרק בגויים נאמר שעריות הוא הנקרא סתם ׳עבירה׳, בערוך לנר שם כתב שגם ישראל נקרא ׳פושע ישראל בגופו׳ בזה, אלא שנוסף בו שנקרא כן גם בתפילין. וראה ריטב״א שם. [וראה תורת חיים בסנהדרין (עה.) שהוכיח מגמרא זו שסתם ׳עבירה׳ - עריות היא, והוסיף שכן מצינו ׳סימן לעבירה – הדרוקן׳ (יבמות ס:), ושם מיירי במילי דעריות. וראה כן גם במהרש״א (שבת לג.), מהר״ל בנתיבות עולם (נתיב הבושה ב׳), וראה עוד סוטה (ג:) ׳עבירה מלפפתו ככלב׳ ומהר״ץ חיות שם, ובביאור הגר״א לתיקוני זהר חדש (לא ע״ג), ועיין בארוכה בזה בזכות יצחק (עמוד ק״כ)]. ויש להוסיף בכוונת רבינו שה׳חטאים׳ הם העוברים ב׳עבירה׳ שהיא ה׳זימה׳, כי תרגום ׳זימה׳ (ויקרא יח יז) הוא ׳עצת חטאין׳.

2. ולכן מי שלא התגבר ונכשל, גם שזכויותיו מרובים, אינו יכול לעמוד ביחד עם ׳עדת צדיקים׳ שהתגברו כל יום. ובשיעורים פירש ׳כי יודע ה׳⁠ ⁠׳ הכתוב כאן באופן אחר, וראה מה שצויין שם.

3. צ״ע, שהביא את המשך לשון הגמרא שם, ולכאורה אין כוונתו אלא לדברי הגמרא שלפני כן, כי כן איתא שם: ׳כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, אמר רבי יצחק, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום וכו׳, אמר רבי שמעון בן לקיש, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו וכו׳, תנא דבי רבי ישמעאל, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש׳. ונראה שכוונת רבינו כאן היא למה שאמרו ׳כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו׳, ולכן לצדיקים מגיע שכר גדול יותר מאשר למי שנכשל אף שיש לו זכויות מרובים, ואין זה יכול לעמוד בעדתם. ובמוה״ק ציינו להערה בצד כת״י א׳ [אוקס׳ בוד׳] שרשמו על הגליון ׳כל הגדול מחבירו׳, אך בכת״י שיש לי אינו, והעניין טעון בדיקה.

4. כמו שהתבאר (פסוק ד-ה) שהרשעים הם שלא קנו לעצמם שום קניין נצחי, ולא יקומו כלל במשפט.

5. כלומר, אין זה עונש, אלא שלא קנו לעצמם חיי נצח, ושכלם הרוחני לא הפכה להיות קיימת בפועל, ולכן במות גופם לא נותר כלום, וכמו שכתב רבינו בבראשית (א כז) ׳ובהיות בבחירת האדם לקנות זה השלמות [של הקיום הנצחי] בהשתדלו להתבונן בחכמה הנזכרת [בתורה, שבה בא לידי אהבת ה׳ ויראתו], הנה התבאר שכאשר ימנע עצמו מזה - ישאר כחו השכלי על כֹּחִיוּתוֹ [כפי שהיה, בכח, ולא יצא אל הפועל], משולל מכל שלמות בפועל כמו שהיה בתחילה, ויעלה בתוהו ויאבד, כאמרו (להלן מט כא) אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ׳.

6. כי ׳כבר נודע שענין התורה והמצוות חיים הם למוצאיהם ולעוסקים בם, כאמרו כִּי הוּא חַיֵּיכֶם, והנוטה מהם אל הֶבְלֵי הנפסדות - הולך למות או הוא מת גמור, כאמרם (ברכות יח:) רשעים אפילו בחייהם קרויים מתים׳ (לשון רבינו בבמדבר יט ב), כי רק ׳בידיעת שתי אלה [התורה והמצוה] יקנה האדם חיות נצחי, כאמרו ׳כי הוא חייכם׳, וזה ביאר שלמה באמרו (משלי כא טז) ׳אדם תועה מדרך שכל בקהל רפאים ינוח׳, ואמר (שם טו כד) ׳אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה׳⁠ ⁠׳ (דרשה ׳מחנה אלהים זה׳). וכן כתב הרד״ק: ׳כי הצדיקים במותם תהיה להם תקומה, אבל הרשעים לא תהיה להם תקומה, אלא תאבד נפשם עם גופם ביום המיתה׳. ולכן אמרו (משנה אבות ב׳:ז׳) ׳מרבה תורה מרבה חיים׳, ו׳קנה דברי תורה קנה לו חיי עולם הבא׳ (פירוש רבינו שם, ועיין מש״כ שם מט״ו). וראה בקהלת (סוף פרק ג) מה שמאריך רבינו בזה שהכסיל מת כבהמה ללא הישארות הנפש. וראה מש״כ המלבי״ם בשיר השירים (ח ט) גם על דרך זה. [ויסוד הדברים בעקידת יצחק (שער ו) בשם ׳אלכסנדר וסייעתו׳, ובנשמת ישראל (ח״ב פ״ב) לרבי מנשה בן ישראל שפך חמתו על דיעה זו שהיא כפירה, ובספר אמונת חכמים (לרבי אבי עד שר שלום די בזילה) הביא את הדברים, וראה אפיקי יהודה (אדל, דרוש יג, בערבי נחל) שעל דעת בעל העקידה, שהיא דעת רבינו, אין כל תלונה, ע״ש].

ונתן הסיבה באמרו כי יש יתרון לזה על זה כיתרון האור מן החושך¹, כִּי יוֹדֵעַ ה׳ דֶּרֶךְ צַדִּיקִים ומשגיח בהם, כי בידיעתו יתברך יפעל וישגיח, ו׳רגלי חסידיו ישמור׳², ולכן אמר ׳יודע׳³: וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד. מעצמה, כי היא מעצמה אבודה, רמז למה שאמרו ז״ל (יומא לח:) ׳הבא ליטהר – מסייעין אותו, והבא ליטמא – פותחין לו׳⁴:

1. הוא מלשה״כ בקהלת (ב יג) ביתרון החכמה השכלית על הסכלות ׳המשיג את המוחש בלבד׳, ובפירושו שם מבאר רבינו את ההבדל ׳כי החכם עיניו בראשו – רואה את הנולד העתיד, עד שלפעמים ימאס תענוג הווה לברוח מאיזה היזק עתיד, ומזה יתחייב שיהיה זה הכח השכלי כח בלתי גשמי שופט על העתיד, והכסיל בחושך הולך – בלתי רואה את העתיד, ובזה יווקש בו׳.

2. לשה״כ בשמואל א׳ (ב ט), וראה להלן (תהלים קי״ט:ח׳) ׳פקח עיניך והשגיח עלי השגחת הצדיקים, והיא על דרך ׳רגלי חסידיו ישמור׳⁠ ⁠׳.

3. ׳ידיעת ה׳⁠ ⁠׳ היא השגחה פרטית ב׳ידיעה פועלת׳, ראה מש״כ רבינו על ׳ידיעה׳ זו בדברים (ב׳:ז׳, ל״ד:י׳).

4. כ״כ בפירוש ר״א מנולה: ׳ודרך רשעים תאבד – אבודה היא מעצמה, כאמרם הבא ליטמא פותחים לו׳.

יודע – ענין השגחה כמו וידע אלהים (שמות ב׳:כ״ה).

כי יודע ה׳ – כי המקום ב״ה נותן לב לדעת ולהשגיח על דרך הצדיקים לבל יכשלו בו אבל דרך הרשעים תהיה אבודה מהשגחת ה׳ להיות נעזב אל המקרים ולא יהיו א״כ נכללים בעדת הצדיקים.

כי יודע ה׳ – הידיעה הזאת היא התדבקות המושכל במשכיל, כמ״ש כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, רצה לומר הוא דבוק בידיעתי, שזה לא יהיה רק אצל הדברים הנצחיים הבלתי משתנים, שהם ידבקו בהנצחיי הבלתי משתנה והנה דרך הצדיקים שדורכים על מהלך השלימות במסלה העולה בית אל, לאהבה את ה׳ ולדבקה בו, הוא בלתי נפרד מידיעתו, ונשאר נצחי קיים כמוהו, ועל כן הם נשארים לנצח, אבל דרך הרשעים אל עמקי שאול אל דברים הבלוים ונפסדים, לא יתקשרו בידיעת ה׳, ולכן תאבד באחרית והיה כלא היה.

כי יודע ה׳ וגו׳ – מדוע כל אשר יעשו הצדיקים יצליחו ולא יקומו רשעים? כעץ זה שאם נוטעו יפקדהו ביום פקדו יגדל ויפרה ואם לא יאבד מעצמו, כן ה׳ יודע ופוקד דרך צדיקים כלומר מאורעותיהם ומקריהם ובזה יצליחו, ויעלים עיניו ממקרה הרשעים ובכן יסופו ויאבדו, וכן מליצות נכח ה׳ דרככם (שופטים י״ח:ו׳) ומפניך אסתר (בראשית).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון