Shir HaShirim 6 – שיר השירים ו‏ – Mikraot Gedolot

וּבְעִדָּנָא הַהוּא הֲוָת כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל דִּמְתִילָא לְיוֹנְתָא שְׁלִימְתָא פָּלְחָא בְּלֵב חַד לְמָרָהָא וְאָחְדָא לְאוֹרָיְתָא וְעָסְקָא בְּפִתְגָמֵי אוֹרָיְתָא בְּלֵב שְׁלִים וּבְרִירָן זָכְוָתָהָא כְּיוֹמָא דִּנְפַקַת מִמִּצְרַיִם הָא בְּכֵן נְפַקוּ בְּנֵי חַשְׁמוֹנָאֵי וּמַתִּתְיָה וְכָל עַמָּא דְּיִשְׂרָאֵל וַאֲגִיחוּ בְּהוֹן קְרָבָא וּמְסַר יְיָ יָתְהוֹן בְּיַדְהוֹן וְכַד חֲזוֹ יָתְבֵי פִּלְכַּיָּא אַשַּׁרוּ יָתְהוֹן וּמַלְכְוָת אַרְעָא וְשִׁלְטוֹנַיָּא וְקַלִיסוּ לְהוֹן.

[א] אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי – אַחַת זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם (יחזקאל ל״ג:כ״ד). אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, זֶה יִצְחָק, שֶׁהָיָה יָחִיד לְאִמּוֹ. בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ, זֶה יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁהָיָה בָּרוּר לְיוֹלַדְתּוֹ שֶׁהָיָה צַדִּיק גָּמוּר. רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר בָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף (בראשית מ״ה:ט״ז).

דָּבָר אַחֵר: רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ – זוֹ לֵאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת (בראשית ל׳:י״ג). מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ, זֶה יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה (בראשית מ״א:ל״ח), אִם אָנוּ מְהַלְּכִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ אֵין אָנוּ מוֹצְאִין כָּזֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ [את] כָּל זֹאת וגו׳ (בראשית מ״א:ל״ט).

[ב] רַבִּי יִצְחָק פָּתַר קְרָיָה בְּפָרָשִׁיּוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה, שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת, אֵלּוּ שִׁשִּׁים מַסֶּכְתּוֹת שֶׁל הֲלָכוֹת. וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים, אֵלּוּ שְׁמוֹנִים פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים. וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר, אֵין קֵץ לַתּוֹסָפוֹת. אַחַת הִיא, הֵן חוֹלְקִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, וְכֻלְּהוֹן דּוֹרְשִׁין מִטַּעַם אֶחָד, מֵהֲלָכָה אַחַת, מִגְּזֵרָה שָׁוָה, מִקַּל וָחֹמֶר. רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי אִלְעָאי פָּתַר קְרָיָה בְּעֵץ חַיִּים וּבְגַן עֵדֶן, שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת, אֵלּוּ שִׁשִּׁים חֲבוּרוֹת שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁיּוֹשְׁבוֹת בְּגַן עֵדֶן תַּחַת עֵץ הַחַיִּים וְעוֹסְקוֹת בַּתּוֹרָה. תָּנֵי עֵץ חַיִּים מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְכָל מֵימֵי בְרֵאשִׁית מִתְפַּלְּגִין וְיוֹצְאִין מִתַּחְתָּיו.

[ג] רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי אָמַר לֹא סוֹף דָּבָר גּוּפוֹ, אֶלָּא אֲפִלּוּ קוֹרָתוֹ מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. תָּנֵי תַּמְצִית כּוֹר תַּרְקַב שׁוֹתָה, וְתַמְצִית כּוּשׁ מִצְרַיִם שׁוֹתָה, וּמִצְרַיִם מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים יוֹם, וְהִיא אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה, וְהִיא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּכוּשׁ, וְכוּשׁ מַהֲלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וְעוֹד, וְהִיא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בָּעוֹלָם, וְאָרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה מַהֲלַךְ, וְרָחְבּוֹ מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְהוּא אֶחָד מֵאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לַגֵּיהִנֹּם, וּמוֹצָא הִלּוּכָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם שְׁנֵי אֲלָפִים מֵאָה שָׁנָה, מָצִינוּ שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּכִסּוּי קְדֵרָה לַגֵּיהִנֹּם, וְעוֹלָם אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּעֵדֶן, וְעֵדֶן אֵין לָהּ שִׁעוּר. וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים, אֵלּוּ שְׁמוֹנִים חֲבוּרוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת שֶׁיּוֹשְׁבוֹת וְעוֹסְקוֹת בַּתּוֹרָה חוּץ לְעֵץ הַחַיִּים. וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר, אֵין קֵץ לַתַּלְמִידִים, יָכוֹל שֶׁהֵן חֲלוּקִין זֶה עִם זֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי, כֻּלָּן דּוֹרְשִׁין מִטַּעַם אֶחָד, מֵהֲלָכָה אַחַת, מִגְזֵרָה שָׁוָה אַחַת, מִקַּל וָחֹמֶר.

[ד] רַבָּנָן פָּתְרֵי קְרָיָה בְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת, שִׁשִּׁים, אֵלּוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁיָּצְאוּ מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה. וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים, אֵלּוּ שְׁמוֹנִים רִבּוֹא שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמַטָּה. וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר, אֵין קֵץ וְאֵין סְכוּם לַגֵּרִים. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, אֻמּוֹת הָעוֹלָם יֵשׁ לָהֶם מִנְיָן וְאֵין לָהֶם סְכוּם, יֵשׁ לָהֶם מִנְיָן: בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג (בראשית י׳:ב׳), אֲבָל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם מִנְיָן וְיֵשׁ לָהֶם סְכוּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: פְּקֻדֵיהֶם בְּמִסְפַּר כָּל זָכָר (במדבר ג׳:כ״ב), פְּקֻדֵיהֶם, זֶה הַמִּנְיָן, בְּמִסְפַּר, זֶה הַסְּכוּם. וְדִכְוָותֵיהּ: וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ וגו׳ (שמואל ב כ״ד:ט׳), מִסְפַּר זֶה הַמִּנְיָן, מִפְקַד זֶה הַסְּכוּם. אִין תֵּימַר שֶׁאָנוּ מְעִידִין עַל עַצְמֵנוּ, וַהֲלֹא בִּלְעָם הָרָשָׁע הֵעִיד בָּנוּ, דִּכְתִיב: מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב (במדבר כ״ג:י׳) – זֶה מִנְיָן, וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל – זֶה הַסְּכוּם.

[ה] דָּבָר אַחֵר: אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי – זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ (שמואל ב ז׳:כ״ג). אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ (ישעיהו נ״א:ד׳), לְאִמִּי כְּתִיב, בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ, תִּרְגֵּם רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אֲבוּנָה קוֹמֵי רַבִּי יִצְחָק, בַּר מִינָהּ לֵית לְיוֹלַדְתָּהּ. רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: וְאִשְׁרוּ אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם (מלאכי ג׳:י״ב). מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ (ישעיהו מ״ט:כ״ג).

אחת היא יונתי תמתי וגו׳ – אימתי כששלח משה מרגלים. מה ראו בשעה שהגיעו לחמת. אמר משה אל תכנסו כגנבים. אלא והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ (במדבר י״ג:כ׳). התחילו האמורים אומרים (אין כאן) לא באו אלו אלא לקצץ את האילנות ולשרוף את הערים. יצאו השליחים אחריהם ונכנסו האמוריים אליהם. היו אחימן ששי ותלמי רודפים אחריהם עד שהגיעו למישור של חמת שביהודה וכלב נפל לו אחורי הגדר. כיון שמצאן שהגיען בישראל עמד וצוח צוחה אחת ונפלו כלם לפניו וטפח לפניהם. אמר להם מפני מה באתם בשביל חמשה רמונים ואשכול אחת. אמרו לו לא באנו אלא מפני שאמרתם הערים אנו שורפין. כשבאו לפני משה הוציאו דבת הארץ רעה. אמרו ושם ראינו את הנפילים בני ענק (שם שם ל״ג). אמר להם כלב כנסת ישראל שנים עשר. לכך נאמר ראוה בנות [ויאשרוה מלכות ופילגשים] ויהללוה.

אחת היא יונתי – אלו ישראל, ומכלם לא דקדק הקב״ה במנינם, אבל ישראל דקדק במנינם דכתיב שאו את ראש כל עדת בני ישראל, משל למלך שהיו לו גרנות והיו כלם טנופות ומלאות זונין לפיכך לא דקדק במנינם וכו׳.

אחת היא יונתי תמתי, אחת היא – יונתי זה אברהם שנאמר אחד היה אברהם, אחת היא לאמה זה יצחק שהיה יחיד לאמו.

ברה היא ליולדתה – זה יעקב שהיה ברור לאמו שהוא צדיק.

ראוה בנות – אלו השבטים, שנאמר והקול נשמע בית פרעה, ויהללוה זה יוסף שנאמר ויאמר פרעה הנמצא כזה וגו׳, ראוה בנות ויאשרוה עתידין ישראל להתקלס מן האומות, וכן הוא אומר ואשרו אתכם כל (העמים) [הגוים], אמר רבי שמעון בן חלפתא כשהמטרונא מתקלסת מקרוביה או משכניה אין לה כבוד, ואימתי הוא כבוד כשהיא מתקלסת מצרותיה, וכן הוא אומר ברוך תהיה מכל העמים, כגון פרעה ליוסף, בלעם ליעקב, לבן לרבקה, נבוכדנאצר לדניאל.

חמאמתי הי ואחדה, צחיחה לאמהא, נקייה הי לואלדתהא, ראוהא אלבנאת פוצפוהא, ואלמלכאת ואלסרארי פמדחוהא.

היונה שלי היא אחת (נ״א: יחידה במינה) שלימה לאמה, היא נקיה ליולדתה, ראו אותה ואז הן תיארו אותה, והמלכות והפלגשים מיד שבחו אותה.

ויאשרוה – ספרו ותיארו שבחה (וכך תרגם באשרי כי אשרוני בנות, וכך תרגם ישורון).

מלכות ופילגשים – מלכות ושרות.

אחת היא יונתי – ומכולם אחת היא^א הנבחרת לי ליונה תמה שהיא תמימה עם בן זוגה.

אחת היא לאמה – לכניסייתה הרבה מחלוקות בבתי מדרשות, כולם לבם להבין תורה על מכונה ועל אמיתתה.

ברה היא ליולדתה – יעקב ראה אותן מטה שלימה בלי פסול והודה וקילס למקום, שנאמר: וישתחו ישראל על ראש המטה (בראשית מ״ז:ל״א).

ראוה בנות – בגדולתה.

ויאשרוה – ומה הוא קילוסן:

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 142. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״היא״.

But she is unique my dove – And of all of them,⁠¹ she² is My chosen one, like a perfect dove, who is wholehearted with her mate.

She is unique to her mother – To her assembly.⁠³ Many arguments take place in the study halls, all of them stem from the desire to understand Torah in its fundamentals and according to its true meaning.

She is pure to her who begot her – Yaakov saw that his bed [i.e., progeny] was perfect without any disqualification, and he thanked and praised the Omnipresent, as it is stated, "And Yisroel bowed down at the head of the of the bed.⁠"⁴

Daughters saw her – [Other nations saw] Yisroel in her greatness.

And acclaimed her – And what is their praise?

1. All the nations mentioned in the previous verse.

2. I.e., Yisroel.

3. I.e., allegorically the word לאמה is understood to mean לאומה [=nation].

4. Bereshit 47:31. He bowed in gratitude that all his children were righteous.

אחת היא – כנסת ישראל. תמתי בני יעקוב של איש תם. ופ׳ פילגשים ועד כ׳ שאין להם מלכות והם אומות כמו ערביים ופיצינקי וקומוני. ס״א. הכל פ׳. אבל הלשונות נתחלקו לע׳ כבראשונה ואחר כן נתערבו הלשונות ונתוספו עליהם והם פ׳ כמו כלכי שהם לשון פרנקי והוא לשון כנני אלא לשון לעצמן.

אחת היא – שלא התערבה באומות העולם.

Is but one. For she does not mix with the nations of the world.

אחת היא – כמו: גוי אחד בארץ (שמואל ב ז׳:כ״ג).

אחת. כמו ״וישם כתר מלכות בראשה וימליכֶהָ״ (אסתר ב׳:י״ז).

והדוגמה אחת היא ישראל, ומלכות חשמונאי שנצחו את האומות.

וזהו שאומר: אחת היא יונתי – כמו שהיונה חביבה על בן זוגה ואיננו מבקש אחרת עמה, כך את חביבה עלי מכל הנשים. ולא כמו אחשורוש שכתוב בו: ויאהב אסתר מכל הנשים (אסתר ב׳:י״ז), ואעפ״כ שאר נשים בערב באות ובבקר שבות, אך את אחת לי.

אחת היא לאמה – שלא תאמר יש לה אחות אחרת שיפה כמוה שילדה אמה, לכך אומר: שמכל הבנות שילדה אמה אין יפה כמוה.

ברה היא ליולדתה – שלא תאמר שמא בבנות משפחתה יש אשה יפה כמותה, לכך אומר: ברה ליולדתה – שבכל נשי משפחתה שיש בהם נשים יפות הרבה, אין בהן ברה וצחה ונקייה כמוה.

ראוה בנות ויאשרוה – בנות הן העלמות הנזכרות למעלה (שיר השירים ו׳:ח׳), אומרות: אשרייך שזכית ליופי גדול כזה.

מלכות ופלגשים ויהללוה – הן המלכות והפלגשים הנזכרות למעלה (שיר השירים ו׳:ח׳). אף הן עצמן לא היו מתקנאות בה, אך היו מודות שהיא יפה מכלנה, ויהללוה אל המלך, ואומרות לו שהדין עמו שאוהב אותה יותר מכלנה, כמו: ויהללו אותה אל פרעה (בראשית י״ב:ט״ו).

ויאשרוה, ויהללוה – לשון זכר הוא, היה לו לומר: ותאשרוה ותהללוה, ולמעלה פירשתי (שיר השירים ד׳:ה׳) הרבה מקראות שמדברות לשון זכר על הנקבה. וכת׳ בשמואל: וכן יעשה שנה בשנה מדי עלותה בבית י״י (שמואל א א׳:ז׳).

אחת היא יונתי תמתי – זו התורה משולשת – היא היא היא – גי׳ מ״ח, נכרתו י״ו בריתות על כל מצוה ג׳ פעמים כדאמרינן בסוטה¹ והן מ״ח, ומ״ח מעלות לתורה².

דבר אחר, אחת היא יונתי – זו כנסת ישראל³. אחת היא... אחת היא... ברה היא – ג׳, כנגד כהנים לוים ישראלים. אחת היא [אחת היא] ברה היא גי׳ בכנסת ישראל. לאמה – לתורה או לאומתה.

דבר אחר, אחת אחת ברה גי׳ בג׳ רגלים⁴.

אחת היא זה אברהם, שנאמר (כי) ״אחד היה אברהם״⁵. אחת היא – יצחק⁶, שנאמר בו ״את יחידך״⁷. ברה היא זה יעקב⁸, ברה כמו ״מצות ה׳ ברה״⁹, ובניו היו ״ברורים״¹⁰, וזהו ברה. אחת אחת ברה גי׳ זה הוא אברהם יצחק וישראל¹¹. ראוה בנות – בנות גי׳ האומות. ויאשרוה – אמרו לאברהם ״נשיא אלהים אתה״¹², וכן ליצחק ״ראה ראינו כי היה ה׳ עמך״¹³, וכן ליוסף ״אין נבון וחכם כמוך״¹⁴, וכן לדניאל¹⁵, וזהו ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופלגשים ויהללוה.

דבר אחר, ראוה בנות ויאשרוה – לעתיד לבא¹⁶ ״ו⁠(י)⁠אמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה״¹⁷ וכתיב ״ואשרו אתכם כל הגוים״¹⁸.

דבר אחר, ראוה אותיות האור – כשראה נבוכדנצר שלא שלט האור בחנניה מישאל ועזריה אמר ״(עבדא) [עבדוהי] די אלהא [עלאה] פוקו״¹⁹, וזהו ראוה בנות וכו׳.

ראוה אותיות אורה, כשיראו האומות שתהיה אורה לישראל ולהם חשכה²⁰ – ואשרום ויהללום.

ראוה – ראו ה׳, כשיראו ה׳ חומשי תורה שהן אמת²¹, יאשרו ויהללו את התורה ושומריה. ראוה ב׳ במסורת – ״ראוה צרים שחקו״²², בעולם הזה ראוה צרים שחקו, אבל לעתיד לבא ראוה בנות וגו׳. ויאשרוה אותיות וי אשרוה – יצווחו האומות וי לעצמם ויאשרו את ישראל, וכן תפרש ויהללוה. ויאשרוה – ויאשרו ה׳, ה׳ חומשי תורה. ויהללוה – ויהללו ה׳.

דבר אחר, ויאשרוה אותיות ויש אורה, תהיה אורה לישראל – ״ליהודים היתה אורה״²³, וכן לעתיד ויהללוה – יש שם ד׳ אותיות בתוכה, כי יהיה השם עמהם²⁴.

1. לז:

2. אבות ו:ו

3. שיר השירים רבה, מדרש לקח טוב

4. צ״ע

5. יחזקאל לג:כד, שיר השירים רבה, ילקוט שמעוני

6. שיר השירים רבה, ילקוט שמעוני

7. בראשית כב:ב

8. שיר השירים רבה, ילקוט שמעוני

9. תהלים יט:ט

10. דברי הימים א ז:מ, דברי הימים א ט:כב, דברי הימים א טז:מא

11. יתר ב׳, ועם המילים יוצא שוה

16. ילקוט שמעוני, רש״י

21. מדרש לקח טוב

22. איכה א:ז

23. אסתר ח:טז

24. ראה ישעיהו ס:ט

אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה כרה היא ליולדתה ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים ויהללוה – אמר משבח חשוקתו שהיא אחת לבד אין לה רבוי וזה כי משאר הכחות ימצא מה שיש לו רבוי באופן מה כמו הזן שהוא באבר אבר מה שיחדהו וכן הענין במה שידמה לזה. ואולם זה הכח הנפשי אשר ילך מהשכל במדרגת ההיולי הוא אחד אין רבוי בו והוא הולך מדרגת הצורה והשלמות משאר כחות הנפש זולת השכל ולזה אמר שהיא ברה ליולדתה והיא הנפש וששאר הכחות הנפשיות והם העלמות והמלכות והפילגשים יהללוה ויאשרוה.

אחת היא – דברי הש״י שאומר שכל אלו בעיניו נחשבות לכלום בערך אומת ישראל, וזה שאמר אחת על כלנה היא יונתי תמתי.

אחת היא לאמה - ר״ל לארצה, לארץ הקדושה, שהארץ נקראת אם¹, או ירמוז לשרה אמנו, ויר״ל אחת מיוחדת לשרה אמנו, שאעפ״י שממנה יצאו עמים אחרים, אחת היא לה:

ברה היא ליולדתה – כפל ענין:

ראוה בנות – עבר במקום עתיד. יראו אותה כל האומות ויאשרוה, [והממלכות]⁠² והאקלמים ויהללוה, [כאמר׳]⁠³ ונהרו אליו כל הגוים, וכמו שאמר⁴ ואמרו רק עם חכם ונבון וכו׳.

1. בס׳ עלי תמר מועד קטן ג׳ א׳: העיר הגדולה נקראת עיר ואם בישראל, שמואל ב׳ כ׳, ומכאן שגם וכ״ש שארץ ישראל נקראת ארץ ואם בישראל, וכו׳. וברש״י ירמיהו ט״ו ח׳: על אם - על ירושלים שהיתה עיר ואם בישראל: ובמצודות שם. ובמגילה ו׳ א׳, מועד קטן כ״ה ב׳: ארץ שנער הרה וילדה - ארץ צבי גידלה שעשועיה. רש״י חולין צ״ג ב׳: אל תטוש תורת אמך - מנהג מקומך וכו׳. ובשו״ת מהר״ם שיק או״ח ס״ס רמ״ט. כלי גולה ו׳.

2. בכ״י: והממלכת.

3. בכ״י: כאמר. בישעיהו ב׳ ב׳.

4. דברים ד׳ ו׳.

אחת היא יונתי וגו׳. ראוה וגו׳ – והודאת בעל דין כמאה עדים דמי (ב״מ ג׳:).

אחת היא – יאמר כי מה שהוא ראוי שישובח יותר ממנה הוא כששטטה בכל כנפות הארץ ביד כל המלכות והפלגשים והעלמות וגלתה בארצותם ומקומותיהם נבחנה עם כלם ונמצאת שלמה במדותיה ובדעותיה ועולה על כלנה כי ע״כ נתייחדה מכלם. כי אחת היא לאמה ואין שניה לה כי על כן ראוה בנות ויהללוה כי כמו שבאו לקצת הודאה בתחלה כן יגמרו ההלל לבסוף כי לימים ההם ובעת ההיא יבא כל בשר ויודו לה ולתורתה והוא תכלית כל החזיונות והנבואות.

{האחדות והתמימות בכל תקופות החיים}

אחת – ירצה, כל ימיה אחדים ותמימים, כי גם מפי עוללים ויונקים (תהלים ח, ג), וכל זמן שמזקנים חכמה מתוספת בהם (קינים פ״ג מ״ו), אחת היא לאמה, וכמו שאמר מיד מי זאת הנשקפה כמו שחר. אמה ויולדתה, לשני התחלותיה, החומרית והשכלית, שיתאחדו בהם והיו לאחדים בה, כמו ששתיהם פונים אל השלמות, כאשר קלס למעלה, ועל דרך שפירשתי בפירוש אחשורוש ב׳ישנו עם אחד מפוזר׳ (אסתר ג, ח). ראוה בנות וכו׳, בזה פירש מה שנאמר שכל ימיה היו שוים לטובה, אמר כי רבות בנות והעלמות בזמן אשר אמרנו שאינו ראוי אותו הזמן לבא במספר ההצלחה, ויאשרוה גם אז, ובזמן המלכות והפלגשים שהם הששים והשמונים כנזכר, ויהללוה, כי אין להזמן בלתי מוצלח, עד שאמר עליה:

ברה – מלשון ברור ונקי.

ויאשרוה – ענין הלול ושבח כמו אשרי האיש (תהלים א׳:א׳).

אחת היא – אבל רעיתי הדבוקה בי כיונה בבן זוגה ותמימה באהבתה אלי, היא אחת ומיוחדת בכולן ואין להעריכן אליה וזהו על כי היא אחת ויחידה לאמה, ושמה בה כל מגמתה לפלס מעגל דרכיה להיישירה בכל עוז והיא ברה וצחה בעבור אמה שילדתה, כי השתדלה לצחצחה ולמרקה בתמרוקי הנשים. והנמשל הוא לומר הנה כנסת ישראל היא המיוחדת שבכל העמים, כי מקור מחצבתה היו קודש הם האבות והאמהות, והם השרישו בלבה אהבת ה׳.

ראוה בנות – כשראוה העלמות בכשרון מעשיה ובהפלגת יופיה, היו מאשרות ומשבחות אותה וכאשר ראוה נשי המלך ופילגשיו, היו מהללות אותה כאלו הודו בעצמן שהיא עלתה על כלן. והנמשל הוא על חכמי האומות שכלן מפארים את ישראל ומודים בשבחם.

משל:

אחת היא – אלי יונתי תמתי, אין לי ידידה זולתה. שב לאמר. אבל היא ג״כ אחת לאמה. שלא ילדה עוד האם בת כמוה, והיא ברה ונבחרת ליולדתה. כאילו יולדתה בררה לעצמה היופי והחן הנמצא בתבל וילדה הבת הזאת. עד כי הבנות כולנה ראוה ויאשרוה. וגם מלכות ופלגשים של שלמה הגם שהן צרות לה ראוה ויהללוה.

מליצה:

אבל אחת היא – יונתי תמתי הנפש הקדושה היא יחידה ביניהם, אין לה ריע ואחות בין כחות הבשר כולם, כי נבדלת היא מכל תולדות העולם השפל הלזו, אחת היא לאמה (כבר בארנו א׳:ו׳) שהגוף יקרא במליצה אם הנפש שהגויה לא הוציאה רעיה כזאת בכל הבנות והכחות אשר הוציאה וגם היא ברה ליולדתה. היא הבר והסולת של הטבע בכללה שאחר שעלתה הטבע מדומם לצומח ומצומח לחי ומחי למדבר אז יצאה בת שמים הלזו המובחרת מכולם, עטרת הנפשות וצפירת הבריאה, עד שהבנות כלנה יאשרו אותה, כי יכירו כל בנות הבריאה שהיא המאושרת מכולם והיא האושר האמיתי, היא לבדה חלק ה׳ בעולמו, וגם מלכות ופלגשים שהם כחות הגויה כלנה, יהללו אותה כי היא לבדה בלתי בת תמותה היודעת והמשכלת ואין דומה לה בכל כחות הנתלות בגויה.

אחת היא לאמה – בין כל בנות אמה אין תמה וברה כמוה.

אחת היא וגו׳ – אחת היא יונתי תמתי – זו כנסת ישראל, שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, אחת היא לאמה, שנאמר (ישעיהו נ״א) הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו, לאמי כתיב,⁠¹ ברה היא ליולדתה – בר מינה לית ליולדתה,⁠² ראוה בנות ויאשרוה – כמש״נ (מלאכי ג׳) ואשרו אתכם כל הגוים, מלכות ופלגשים ויהללוה – כמש״נ (ישעיהו מ״ט) והיו מלכים אומניך. (שם)

יארח היא וגו׳ – אחת היא יונתי תמתי – זה אברהם, שנאמר (יחזקאל ל״ג) אחד היה אברהם,⁠³ אחת היא לאמה – זה יצחק שהיה יחיד לאמו,⁠⁴ ברה היא ליולדתה – זה יעקב שהיה ברור ליולדתו לצדיק גמור.⁠⁵ (שם)

ראוה בנות ויאשרוה – אלו השבטים, שנאמר והקול נשמע בית פרעה,⁠⁶ דבר אחר, ראוה בנות ויאשרוה זו לאה, שנאמר באשרי כי אשרוני בנות. (שם)

מלכות ופלגשים ויהללוה – זה יוסף, שנאמר ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה.⁠⁷ (מ״ר)

1. לפנינו כתיב ולאומי מלא ו׳, אך כבר כתבו התוס׳ בשבת נ״ה ב׳ דהמסורה שלנו מחולקת עם המסורה שהיתה לפני חכמי הגמרא.

2. ר״ל חוץ מישראל אין בנים להקב״ה, וברה פירושו חוצה לה, כלומר מבלעדה.

3. ר״ל הוא היה האחד שפרסם אחדות ה׳ בעולם, וכמו שדרשו על הפסוק דכתיב בי׳ ויקרא בשם ה׳ שפרסם יחודו של הקב״ה בעולם.

4. ואע״פ שגם ישמעאל היה יחיד לאמו, וכמ״ש בסנהדרין פ״ט ב׳ בשעה שאמר הקב״ה לאברהם קח נא את בנך את יחידך, אמר לי׳ זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו, צ״ל ע״פ הדרשה קטורה זו הגר, ובקטורה מפורש שילדה בנים לאברהם, וא״כ מה שהיה ישמעאל יחיד לאמו היה רק בשעת העקדה.

5. כמש״כ ורבקה אוהבת את יעקב, ובודאי לא בכרה אהבת בן אחד על חבירו לולא ידעה בו ובצדקתו בברור גמור, ואע״פ דבעשו כתיב ויאהב יצחק את עשו, אך בו מפרש הכתוב סבת האהבה, כי ציד בפיו, משא״כ אהבת רבקה ליעקב היתה בלי כל סבה ובלי כל תנאי, אך מהכרה פנימית. ואולי מרמז בזה להאגדה כי בשעה שהיתה רבקה הולכת אצל בית הכנסת היה יעקב מפרכס לצאת וע״י האות הזאת היה יעקב ברור לצדיק גמור ליולדתו.

6. כי באו אחי יוסף, וסיפא דקרא וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני עבדיו. ובנות כנוי לאימות, כפי שהובא למעלה. ויש להעיר שלא דרשו כזה על משה דכתיב ביה שבת פרעה ראתה אותו כי טוב הוא בשעה שצף על פני המים, ובדרשה זו היה מכוון הלשון ראוה בנות – ממש.

7. וסיפא דקרא וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו, והיינו מלכות ופלגשים, כנוי לשריו ועבדיו.

אַחַת – יחידה ומיוחדת¹ הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי – רעייתי הדבוקה בי כיונה בבן זוגה ותמימה באהבתה אלי², אַחַת – יחידה ומיוחדת³ הִיא לְאִמָּהּ שֶׁשָּׂמָה בה כל מגמתה לפלס מעגל דרכיה בכל עוז⁴, בָּרָה – ברורה ונקיה⁵ הִיא לְאִמָּהּ יוֹלַדְתָּהּ, כי השתדלה לצחצחה ולמרקה בתמרוקי הנשים⁶, כאשר⁷ רָאוּהָ בָנוֹת – העלמות בכשרון מעשיה ובהפלגת יופיה⁸ וגדולתה⁹, וַיְאַשְּׁרוּהָ – היו מאשרות¹⁰ ומשבחות אותה¹¹, וכאשר ראוה מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים – ופילגשי המלך¹² וַיְהַלְלוּהָ – היו מהללות אותה כאילו הודו בעצמן שהיא עלתה על כולן¹³:

1. מצודת דוד.

2. רש״י, מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. שם.

5. מצודת ציון.

6. מצודת דוד.

7. שם.

8. שם.

9. רש״י.

10. מצודת דוד.

11. מצודת ציון.

12. מצודת דוד.

13. שם. והנמשל, כנסת ישראל היא המיוחדת שבכל העמים, כי מקור מחצבתה קודש הם האבות והאמהות, והם השרישו בליבה אהבת ה׳, וחכמי האומות כולם מפארים את ישראל ומודים בשבחם, מצודת דוד. ורש״י ביאר ״אחת היא לאמה״ הרבה מחלוקות בבתי מדרשות וכולם ליבם להבין את התורה על מכונה ואל אמיתתה, ״ברה היא ליולדתה״ יעקב ראה את מיטתו שלימה בלא פסול והודה וקילס למקום, ״ראוה בנות״ את ישראל בגדולתה, ״ויאשרוה״ שבחו אותה על בית המקדש שגבוה מכל הארצות. ובמדרש, ״אחת״ זה אברהם, שנאמר (יחזקאל לג, כד) ״אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם״, ״אחת היא לאמה״ זה יצחק שהיה יחיד לאמו, ״ברה היא ליולדתה״ זה יעקב אבינו שהיה ברור ליולדתו שהיה צדיק גמור, ״ראוה בנות ויאשרוה״ אלו השבטים, שנאמר (בראשית מה, טז) ״וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה״, ״מלכות ופלגשים ויהללוה״ זה יוסף, שנאמר (בראשית מא, לח) ״וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה״, אם אנו מהלכין מסוף העולם ועד סופו אין אנו מוצאין כזה, מדרש רבה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון